על קבורתו הזמנית של נוסח החוק – נאום-תשובה לנפתלי בנט
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57277
עם סעור הרוחות עקב פס“ד הבג“ץ בעניין גופות המחבלים פרסמתי את המאמר “על קבורתו הזמנית של נוסח החוק“, בו תמכתי בזכותה המוסרית של המדינה להחזיק גופות של מחבלים כאמצעי לחץ במו“מ עם ארגוני המחבלים *** הרוחות כנראה שלא קראו את מאמרי, והן ממשיכות לסעור *** יאיר לפיד ונפתלי בנט מתווכחים, ואני עונה לזה האחרון
שמחה ניר, עו“ד
20.12.2017 14:03
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו“ד רבה המלחמה!
רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!
השופט–בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה
“יש ג‘ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם“
אתר גרוניס.קום, אתר חופש–הביטוי
“משוב העם“, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיק ה“הוצאות“
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
עם סעור הרוחות עקב פס“ד הבג“ץ בעניין גופות המחבלים פרסמתי את המאמר על קבורתו הזמנית של נוסח החוק, בו תמכתי בזכותה המוסרית של המדינה להחזיק גופות של מחבלים כאמצעי לחץ במו“מ עם ארגוני המחבלים המחזיקים בחיילים או אזרחים ישראליים, חיים או מתים.
יחד עם זאת, מטעמים שפירטתי, צידדתי בפס“ד הרוב, אשר קבעה כי תקנה 133(3), שהדיון נסב על פרשנותה, אינה מסמיכה את המפקד הצבאי “לצבור מלאי” (כהגדרתו של נפתלי בנט, אשר נאום–תשובה זה פונה אליו), ואף שיבחתי אותו על כך ששופטי הרוב נתנו למדינה “עיכוב ביצוע“, על מנת לחוקק חוק שיסדיר את הסמכות הזאת.
אלא מאי? הרוחות כנראה שלא קראו את מאמרי, והן ממשיכות לסעור.
אומר יאיר לפיד, בפייסבוק:
הממשלה ממשיכה להאשים את בג“ץ במקום לעבוד, אז עשינו בשבילה את העבודה.
*******************
הממשלה יצאה ביממה האחרונה בעוד התקפה, כבר קשה לזכור איזה מספר, נגד בג“ץ. הפעם הטענה היתה שבג“ץ לא מאפשר למערכת הבטחון להחזיק גופות מחבלים למטרות משא ומתן עם ארגוני טרור.
אין דרך יפה להגיד את זה – מדובר בשקר מוחלט. נכון שרוב האנשים קוראים רק כותרות, אבל עדיין החוצפה עוצרת נשימה. הם באמת חשבו שאף אחד לא יטרח לקרוא את פסק הדין?
אז קראנו. בג“ץ אמר לממשלה בדיוק להיפך. הוא אמר לה: אין לי בעיה שתשמרו אצלכם גופות מחבלים, אבל כיום אין סעיף בחוק שמאפשר זאת. זוהי הסדרה טכנית שאין שום בעיה לפתור. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לתקן את החקיקה. היה לכם המון זמן לעשות את זה עוד לפני שפניתם לבית המשפט, ציין בג“ץ, אבל בכל מקרה ניתן לכם עוד ששה חודשים כדי שתוכלו להעביר את החוק בלי בעיות.
זה אמור היה לפתור את הבעיה. אחרי הכל את החוקים שחשובים לממשלה הזו באמת, כמו חוקי ההמלצות, המרכולים והפריימריז, הם יודעים להעביר במהירות האור. למה שתהיה להם בעיה להעביר חוק שמסייע למלחמה בטרור שיש לה תמיכה רחבה אפילו באופוזיציה, כולל כל סיעת יש עתיד?
אלא שהממשלה לא רוצה לתקן את החוק. אם הם יעשו את זה, לא ישארו להם תירוצים. הרבה יותר נוח להאשים את בג“ץ מאשר לעבוד. כל עוד אין חוק הממשלה יכולה להגיד שזו לא אשמתה שיש טרור, זו לא אשמתה שאין לנו מנופים מול החמאס, זו לא אשמתה שגופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול לא הוחזרו עדיין, זו לא אשמתה שאיש אינו יודע מה עלה בגורלם של אברה מנגיסטו והישאם א–סייד.
אז החלטנו להקל על הממשלה. הנחנו היום במזכירות הכנסת הצעת חוק סיעתית מס‘ 2025128, אותה מובילים ח“כ Mickey Levy – מיקי לוי ואני, המאפשרת לממשלה להחזיק גופות מחבלים לצרכי משא ומתן עם ארגוני טרור.
כל מה שהם צריכים לעשות זה להצביע בעד, ונפתרה הבעיה.
בדברים האלה אומר לפיד דברים המתיישבים עם מה שאמרתי במאמר, תחת ראש הפרק איילת הכושלת – איפה היית שנתיים וחצי, ודברים אחרים שאינם מענייני. אני מביא את דבריו במלואם, כרקע לתגובתו של שר החינוך נפתלי בנט, שגם אותה אביא במלואה, עם הערותי, בין השיטין.
משיב לו נפתלי בנט, גם כן בפייסבוק:
יאיר לפיד, בחייך.
אתה באמת חושב שבממשלה יושבת חבורת אווילים עצלנים שלא אכפת לנו מביטחון אזרחי ישראל?
אני לא יודע מה חושב יאיר לפיד, אבל אי אפשר לכרוך יחד גם “אווילים“, גם “עצלנים” וגם כאלה ש“לא אכפת” להם מביטחון אזרחי ישראל, כאילו אלה מונחים זהים, או מקבילות תנ“כיות, וכאילו מי שלא נכנס ל“חבילה” הזאת הוא נזר הבריאה, ואין בלתו.
אז לא: אני בהחלט לא טוען שבממשלת ישראל יושבת חבורת אווילים עצלנים שלא אכפת לנו מביטחון אזרחי ישראל: כולכם נבונים, כולכם חרוצים, ולכולכם אכפת מביטחון אזרחי ישראל (סמן לי X במקום שאני צריך לחתום על כך ואחתום).
איילת שקד, לצערה, אינה שרת הביטחון
הבעייה היא במקום אחר, במשרד ממשלתי שאינו אמון על ביטחון המדינה, אלא על חקיקתם של החוקים הדרושים למדינה ואזרחיה, לממשלה ולמשרדיה (כולל משרד הביטחון). במשרד הזה יושבת חברתו למפלגה של נפתלי בנט, היא שרת המשפטים איילת שקד, שאני אהיה האחרון שאגיד עליה ש“לא אכפת לה” מביטחון המדינה ואזרחיה.
אלא מאי? מרוב אכפתיות לביטחון המדינה היא שכחה שהיא לא שרת הביטחון, אלא שרת המשפטים, עליה כתבתי במאמר שלי:
איילת הכושלת – איפה היית שנתיים וחצי?
איילת שקד היא שרת המשפטים של מדינת ישראל למעלה משנתיים וחצי.
במשרד המשפטים ישנה יחידה בשם מחלקת הייעוץ והחקיקה.
המחלקה הזאת אמורה לעבור באופן שוטף על כל חוקי המדינה, לראות מה מיותר (ולדאוג לחקיקה שתבטל אותו) ומה נחוץ – ולדאוג לחקיקה שתשלים את החסר.
כמובן שאנשי המחלקה הזאת אינם אמורים להתמצא בכל התחומים, ועליהם לעמוד בקשר עם המחלקות המשפטיות של כל משרדי הממשלה, ולדרבן אותם להציע את כל החקיקה הדרושה להם.
החזקת גופותיהם של מחבלים, לצורך מיקוח, אינה עניינו של שום משרד ממשלתי מסויים (גם לא של משרד הביטחון), היא עניין מדיני, שהוא בהחלט ה“מגרש” של איילת שקד, ואם ניתן לשייכו למשרד ממשלתי כלשהו – משרד המשפטים הוא הכתובת ה“טבעית“.
מדוע השרה איילת לא הקדימה תרופה למכה, ולא דאגה לאותו החוק שעכשיו, בעקבות פס“ד הבג“ץ, היא מתכוננת לקדמו?
לכך אפשר לתת שתי תשובות:
האחת – היא בכלל לא חשבה על זה, כי היא הייתה עסוקה בצילומי סלפי עם מרים נאור;
השנייה – חקיקה המאפשרת בצורה הכי מפורשת להחזיק גוויות מחבלים כ“סחורה” לצרכי “מיקוח” לא תיראה יפה בעיני העולם הנאור, ולכן עדיף להשאיר את העבודה המלוכלכת לשופטים, שהרי, כידוע, השופטים אינם פוזלים אל הרחוב, ובסך–הכל הם מפרשים נאמנה את הדין הקיים (בתנאי שהפרשנות שלהם תתאם את השקפותינו הפוליטיות …).
איילת שקד היא שרת המשפטים של מדינת ישראל למעלה משנתיים וחצי, ובתור שכזו היא נושאת באחריות המיניסטריאלית לכל החקיקה הדרושה למדינה כולה, אבל כאשר התעורר הצורך בקיומה של חקיקה המאפשרת להחזיק גופות של מחבלים לצורך מיקוח – איילת הכושלת נתפסה עם המכנסיים למטה.
והמסקנה: שרת משפטים שהולכת לישון עם תקוות שהשופטים יוציאו עבורה את הערמונים מהאש – אל תתפלא אם היא תקום בבוקר עם גוויות של מחבלים.
כאן קבור הכלב: איילת שקד התעסקה יותר מדי בפוליטיקה, ופחות מדי בענייני משרדה, והיא לא צפתה שיום יבוא והבג“ץ ידחק אותה לפינה – ובעניין כל כך חשוב.
ואוסיף עוד: אפילו בניהול משרדה היא כשלה, והיא נותנת לפקידים להשתלט על הפונקציות של הדרג המדיני.
אתה מאמין שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שייעץ לנו *לא* לחוקק חוק חדש, הוא עצלן שלא אכפת לו לשחרר גופות?
לא, זה, כשלעצמו, לא אומר שמנדלבליט הוא “עצלן שלא אכפת לו לשחרר גופות“, אבל זה כן אומר שהוא, כראש הדרג המקצועי במשרד המשפטים – גם הוא לא צפה שיום יבוא והבג“ץ ידחק אותו לפינה – ובעניין כל כך חשוב, ועכשיו, כיועץ לממשלה, הוא צריך לבחור בין נבלה לטרפה.
מנדלבליט הוא סיפור אחר לגמרי
אביחי מנדלבליט, עם כל הידענות המשפטית שלו (שאני רחוק מלפקפק בה), עדיין אינו דוגמה לחכם באדם, ראו, למשל:
על הטיפול השערורייתי והמטופש של אביחי מנדלבליט בכרזה תמימה של סטודנטית לאמנויות;
על ההפגנות בעניין חקירת ראש הממשלה: אביחי מנדלבליט ממשיך בטיפשותו;
אביחי מולר, רוברט ס‘ מנדלבליט.
האם שאלתם אותו, אתם חברי הממשלה, אם בעבר הוא חשב על כך, אם לאו, ומה הוא היה מציע לכם אז, לפני פס“ד הבג“ץ – אם הוא היה נשאל על כך כשהוא לא לחוץ עם גבו אל הקיר?
לא, אתם השרים לא שאלתם אותו. אתם שותפים לאחריות הקולקטיבית של הממשלה, אתם בחרתם את איילת הכושלת כשרת המשפטים, ואת אביחי מנדלבליט כיועצכם המשפטי, ועכשיו אתם כולכם עסוקים – יחד איתו – בכיבוי שריפת–הענק הזאת.
שכל מה שנדרש הוא לחוקק חוק ואנחנו סתם נמנעים מזה כי אנו ״מעדיפים לריב עם בג״צ״?
שוב אתה, כדרכך, כורך מין בשאינו מינו, ואני, כדרכי, אפריד בין הדבקים:
“שכל מה שנדרש הוא לחוקק חוק“: עכשיו גם אתם מבינים את זה.
“ואנחנו סתם נמנעים מזה כי אנו ‘מעדיפים לריב עם בג״צ‘״: כיוון שאני לא יודע אם נמנעתם מהחקיקה הזאת ברשלנות או במכוון, אני לא יכול להתייחס לכך.
יאיר, לא בסדר.
אפשר להתווכח על עמדות.
אך לייחס לקבינט שלם וליועמ״ש מניעים זרים בעניין כה מהותי?
נתניהו, ליברמן, גלנט, שטייניץ, בנט, ארדן, שקד, כץ, כחלון, דרעי—כולנו איננו חפצים בביטחון המדינה?
שוב דמגוגיה: בנט שם בפיו של לפיד את מה שהוא רוצה, ואחר כך “מתווכח” עם דברים שלא נאמרו.
“אך לייחס לקבינט שלם וליועמ״ש מניעים זרים בעניין כה מהותי?“: אפשר ליחס, ואפשר שלא לייחס – אף “קבינט שלם” לא חסין מביקורת – אבל קודם תגידו לנו מדוע לא חקקתם לפני הבג“ץ את מה שאתם הולכים לחוקק עכשיו, ולא אהסס להביע את דעתי.
אסביר כאן את הנימוק שהניע את היועץ המשפטי לממשלה להמליץ לנו *לא* לחוקק חוק ומדוע החלטנו לאמץ את המלצתו.
**
אז ככה. זה טיפה מורכב, אז תהיו איתי:
במשך שנים ממשלות ישראל ״צברו״ גופות מחבלים שאחר כך שימשו קלף מיקוח.
כך למשל, בשחרור גופות אהוד גולדווסר ואלדד רגב, מסרנו 197 גופות.
כך תמיד היה.
אוקיי, זה ברור וידוע, וזה גם מוצדק, אבל ישנם הרבה דברים שנעשים שנים רבות, ואין השואל מה הבסיס להם, על פי חוקי המדינה.
מה שאני מעריך הוא שמנדלבליט מעריך ומקווה שהישועה תצמח לו מהדיון הנוסף, אבל אם תקוותו תתבדה, הוא יהפוך את ההמלצה שלו מ“לא” ל“כן“.
ש: איזה חוק העניק לנו את הסמכות לכך?
ת: סעיף 133(3) לתקנות ההגנה. כתוב: ״יהיה מותר למפקד צבאי לצוות כי גוויותו של כל אדם תיקבר באותו מקום שהמפקד הצבאי יורה״
פשוט ולעניין.
שיח משפטנים
נפתלי בנט, אנחנו יודעים שלמדת משפטים, ואתה בעל תואר בוגר במשפטים, אבל אם היית נותן את התשובה ה“פשוטה” הזאת בבחינת הסיום של הפקולטה, בלי לבסס אותה על הנמקה כלשהי, היית עף מיד בחזרה לשנה א‘.
קרא בבקשה את פסק–הדין, קרא בבקשה את המאמר על קבורתו הזמנית של נוסח החוק, ונתווכח כמשפטן עם משפטן.
אל דאגה, נפתלי, להבדיל מפוליטיקאים כמוך, ומשופטים כמו שיש לנו, אני מודה בשגיאותי האידיוטיות עוד לפי שאחרים אפילו מבחינים בהן. ראה, למשל: על חובת הדיווח להוצל“פ ע“י כונס נכסים שהוא גם בא–כוחו של הזוכה: על תקנה לא–רלוואנטית, ועל טעות אידיוטית שלי.
ש: אז מה הבעיה?
ת: השופט דנציגר קבע כעת שהסעיף הנ״ל לא מעניק לנו סמכות להחזיק גופות.
אז ככה: השופט יורם דנציגר הוא אכן שקרן, נבל, חלאת–אדם, ואת הצלקות שהוא וחבריו השאירו על בשרי אני אשא עד יומי האחרון, אבל כיום הבעייה שלכם אינה מה שהוא “קבע“, אלא מדוע לא ראיתם את הנולד, ואיך תצאו היום מהסבך הזה.
ואגב, גם השופט ניל הנדל, זה שפסק כלבבך, גם הוא נבל לא קטן.
הוא ״ממליץ״ לממשלה לחוקק חוק מפורש שיאפשר לנו זאת.
נפתלי, דנציגר לא “ממליץ” לכם שום דבר, הוא רק נתן לכם “עיכוב ביצוע“, כדי שתצאו מהסבך שאתם, באדישותכם ובעיוורונכם, נכנסתם אליו.
ש: נו, אז תחוקקו. מה הבעיה?
ת: אז זהו שיש כאן ״קאץ׳׳״. מעין מלכודת, לאו דווקא מכוונת.
כל החוקים שנחקקו *עד* 1992 אינם כפופים לביקורת שיפוטית ולכן בג״צ לא רשאי לפסול אותם. ב1992 נחקק חוק יסוד כבוד האדם ובג״צ החליט שמותר לו לפסול חוקים.
אך החוק קובע מפורשות שכל חוק שנחקק *לפני* 1992 חסין. בעגה מקצועית זה נקרא ״שמירת דינים״.
אכן, זה מה שקובע חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אבל אני שלחתי לחברתך, שרת המשפטים איילת הכושלת, הצעת חוק שתפתור את הבעייה, ותתקבל בברכה ע“י הימין והשמאל, ע“י הפוליטיקאים והשופטים – וגם ע“י משה כחלון.
אבל איילת לא טרחה להתעמק בהצעתי, ועכשיו היא מכינה לעצמה כישלון חדש (פרטים בהמשך).
עכשיו, כשהשופט דנציגר ״ממליץ״ לנו לחוקק, בעצם החוק החדש שנחוקק כבר לא יהיה ״חסין בגצ״ ולכן סביר שיהיה חוק נכה מאד או עלול להיות שיבוטל ע״י בג״צ.
שטות, נפתלי, שטות. קח, למשל, חוק ברוח זה:
-
-
-
בחוק זה: “מחבל” – לרבות גופת מחבל.
-
לא יימסר מחבל המוחזק בידי המדינה, לרבות מידע על מחבל המוחזק באמור, לשום גורם, אלא על פי החלטת הממשלה.
-
-
“פשוט ולעניין“, כמו שאתה אומר, וגם עומד במבחן חוק–היסוד: גם “הולם את ערכיה של מדינת ישראל“, גם “נועד לתכלית ראויה“, וגם “במידה שאינה עולה על הנדרש“.
ואגיד לך בסוד, נפתלי: אף שופט שפוי בדעתו לא יעז לפסול חוק כזה, במיוחד אחרי הזובור הנוכחי שאתם עושים לבג“ץ.
איננו רוצים לחוקק חוק גרוע (למשל, שמגביל אחזקת גופת מחבל לשנה בלבד) ואיננו רוצים חוק שיבוטל בבג״צ.
מה שאתם רוצים או לא רוצים אנחנו יודעים, אבלך בשביל זה יש לכם במשרד המשפטים מאות משפטנים אשר לא השכלתם להפעיל אותם, ועכשיו ניתן לכם מועד ב‘, אבל אתם פוחדים מכישלון נוסף, ולכן אתם גוררים את רגליכם.
זו הסיבה שבחרנו בשלב זה לדרוש דיון נוסף בבג״צ כדי להפוך את ההחלטה הגרועה של דנציגר.
בוודאי שאתם צריכים לעבוד גם על דיון נוסף, אבל אני מקווה שאתם מביאים בחשבון שזה לא יצליח, וששעון ששת החודשים שנתן לכם הבג“ץ ממשיך לתקתק.
הסיכויים לדיון נוסף הם קלושים ביותר
בעניין הדיון הנוסף אומר לכם דבר: להערכתי, הסיכויים שנשיאת ביהמ“ש העליון תאשר לכם דיון נוסף הם קלושים ביותר. הם קלושים משום שבסך הכל מדובר כאן בפרשנות של הוראת–חוק “פרטיקולארית“, והם קלושים משום שבית המשפט נתן למדינה מוצא אחר, מהיר ואפשרי, ואסתר חיות תעדיף לתת לענני האבק לשקוע, מאשר להצית שוב את הלהבות – ואין מכבה.
וברמה עמוקה יותר: בזמן הקרוב נביא לממשלה את חוק יסוד החקיקה על מנת לקבוע קווים ברורים לבג״צ. מה שפיט ומה איננו שפיט.
אכן קראתי את תזכיר הצעת חוק יסוד: החקיקה, וכמו שאמרתי לעיל, זה הכישלון הבא של איילת שקד, משום שמשה כחלון לא ייתן לזה לעבור, ועל הנושא הזה אתם לא תלכו לבחירות חדשות, אשר תוצאתם מי ישורנה.
ההצגה הטובה בעיר
מרמזים שפורסמו – אם הבינותי נכונה – אתם, הממשלה, לא מתכוננים להחזיר גופות מחבלים, גם אם לא תצליחו לשנות את החלטת הבג“ץ, ולא תצליחו להעביר את החוק הזה.
ואגב – ההצהרה שלך בעניין החוק הזה אינה אלא זריית חול בעיניים, כיוון שפסה“ד בו עסקינן אין לו דבר וחצי דבר עם השאלה “מה שפיט ומה איננו שפיט“.
אין לו דבר וחצי דבר עם השאלה הזאת, משום שמה שנתקע לכם בגרון בתיק הזה לא היה אלא שאלה של פרשנות הדין, וזו הייתה מעולם ותהייה לעולם, בסמכותו של כל בית משפט – לא רק הבג“ץ, אלא גם הערכאות הכי נמוכות, אפילו בית המשפט לתביעות קטנות.
זה יכול להיות מרתק!
פסק–דין, כידוע, חייבים לבצע, אבל הרשות האוכפת את הביצוע היא הממשלה, ואם הממשלה לא תרצה לאכוף על עצמה פסק–דין כנגד עצמה – מי יאכוף? אף אחד.
מה יקרה אם הממשלה תסרב לבצע את פסק הדין? רוב הציבור ימחא לה כפיים – גם חלק ממצביעי השמאל.
מה יעשו השופטים? בניגוד למה שהם מצהירים על עצמם, הם יירדו אל המגרש הפוליטי, יעשו מהומות, ומקהלת–הבדימוסים תלך מעיר לעיר ומשכונה לשכונה, ותתבכיין על ה“פגיעה בדמוקרטיה” – אבל איש כבר לא יקשיב לה.
מה יישאר לשופטים לעשות? התפטרות קולקטיבית, שהיא גם התאבדות קולקטיבית.
איך מתפטר שופט? לפי סע‘ 12 לחוק בתי המשפט “שופט רשאי להתפטר מכהונתו בהגשת כתב התפטרות לשר המשפטים; כהונתו תיפסק בתום שלושה חדשים מהגשת כתב ההתפטרות אם לא הסכים שר המשפטים למועד קצר יותר“, אז שרת המשפטים יכולה שלא להסכים, אבל השופטים יכולים לעשות שביתה איטלקית במשך שלושת החודשים האלה.
מתוך הנחה שרק שופטי ביהמ“ש העליון יתפטרו, מה ניתן לעשות כדי למלא את החלל?
אי אפשר לעשות כלום: שופטים בפועל ניתן למנות רק בהסכמה נשיא ביהמ“ש העליון, אבל אחרי ההתפטרות אין מי שימלא את הפונקציה הזאת.
לכנס את הוולב“ש אי אפשר – כי הרכבה לא יכול לפחות משבעה.
תקנות שעת חירום – חוק יסוד: השפיטה שולל במפורש את האפשרות הזאת.
לתקן את חוק היסוד? כנראה שאפשר ברוב רגיל, אבל שוב יקפוץ לנו משה כחלון, מבעד לחלון, ויתנגד …
התוצאה: וואקום שיפוטי … אבל רגע–רגע: יש פתרון גאוני בפשטותו!
סעיף 29 לחוק בתי המשפט, זה לשונו:
ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון
29. (א) נתפנה מקומו של נשיא בית המשפט העליון וכל עוד הנשיא החדש לא התחיל לכהן, או נעדר הנשיא מן הארץ או שנבצר ממנו זמנית למלא תפקידו, ימלא המשנה לנשיא את התפקידים המוטלים על הנשיא וישתמש בסמכויות הנתונות לו לפי כל חיקוק.
(ב) נבצר מנשיא בית המשפט העליון ומהמשנה לנשיא למלא את תפקידיהם, יכהן כממלא מקום הנשיא הותיק שבשופטי בית המשפט העליון, ומבין בעלי ותק שווה – הקשיש שבהם.
(ג) נשיא בית המשפט העליון רשאי לאצול מסמכויותיו למשנה לנשיא.
מה תעשה השרה?
היא תקבל מיד את התפטרותם של 12 שופטים (מתוך ה-15), ו“תסרב” לקבל את התפטרותם של שלושת השופטים הכי “שמרנים” של ביהמ“ש העליון, ולפי סע‘ 29 (וגם לפי שיטת הסניוריטי) הוותיק שבשלושה ימלא את תפקיד הנשיא, השני יהיה המשנה לנשיא, ושלושתם יבחרו את עצמם כחברי הוולב“ש, ויתחילו לעבוד … להשלים את החסר – בשופטים שמרניים, איך לא – ולקבוע בחוק שכל עוד שר המשפטים לא הסכים להתפטרותו של שופט, השופט רשאי לחזור בו מהתפטרותו (כדי ששלושת המופלאים לא ייזרקו לרחוב אחרי שיספקו את הסחורה, ו/או שלא יצטרכו לבחור את עצמם – דבר מפוקפק מבחינה משפטית).
בקיצור: תהייה לנו ההצגה הטובה בעיר, ורק חבל שאי אפשר למכור כרטיסים.
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס