עוד על נבצרות ראש הממשלה: מה לא ניתן לטעון, ומה חובה לשקול?
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/60291
עוד על נבצרות ראש הממשלה: מה לא ניתן לטעון, ומה חובה לשקול?
בעקבות האירועים האחרונים, והחזרה הביביסטית על הטענה המשונה שמשמעותה שניתן “לנבצר” את כל העולם, חוץ מהאדם היחיד שהחוק חל עליו *** לא להאמין: שמחה ניר לפעמים תומך בביביסטים!!!
שמחה ניר, עו“ד
בן 85 שנים אנוכי היום (15.6.2024), האם מלאכתי הושלמה?
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
מה כן צריך לשקול בעניין הנבצרות
קווים לדמותו של הביביבסט המצוי
משפט נתניהו: ביביסטים, אני יודע מה תגידו עם סיום המשפט!
הדיבורים על הוצאתו לנבצרות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חוזרים על עצמם שוב ושוב, וגם עתירות להוצאתו לנבצרות כבר הועלו (ונדחו).
הנושא חוזר הפעם לסדר היום הציבורי בעקבות החקירות בעניין פרשת קטארגייט.
כך, למשל, אומר שר התרבות והספורט, מיקי זוהר:
“ראש הממשלה ממלא אחר החוק ואחר דרישות החוק, אם יבקשו ממנו להיחקר בנושא מסוים – הוא יעשה זאת“, אמר בריאיון ברדיו גלי ישראל.
ומוסיף:
“נבצרות לא תקרה כאן, בין אם היועצת תרצה ובין אם היא לא תרצה. אם יהיה כאן מהלך של נבצרות – ברור שלא נסכים לזה ולא נקבל את העמדה הזו ולא משנה איך היא תבוא. זאת תהיה הפיכה באופן רשמי. הם לא יעזו ללכת למצב שלדעתי יגרום למלחמת אזרחים“.
על כגון דא כבר אמרתי במאמר נבצרות נתניהו: ביביסטים אני יודע מה תגידו אם הבג”ץ יקבל את העתירה! ותחת ראש הפרק על מה אדברה היום ואעידה, אמרתי, בין השאר:
אדברה ואעידה על תגובתם הצפוייה של הביביבסטים המצויים במקרה שהבג“ץ יפסוק כי אכן נבצר מאהוב נפשם, מושא הערצתם, למלא את תפקידו.
הם יגידו: “הבג“ץ השמאלני שם עצמו מעל המחוקק הריבוני שנבחר כדין ע“י העם הריבוני, ומעל ראש הממשלה המכהן, שמינויו אושר כדין ע“י הכנסת, שנבחרה כדין“.
הם יגידו את זה אפילו אם הבג“ץ יפסוק פה אחד שנבצר מנתניהו למלא את תפקידו. אז יש לי הפתעה בשבילכם, ביביסטים מצויים!
סעיף 16(ב) לחוק יסוד: הממשלה (שנחקק כדין ע“י הכנסת שנבחרה כדין, בבחירות דמוקרטיות כדין), זה לשונו:
נבצר מראש הממשלה […] למלא את תפקידו …
מה זה אומר?
זה אומר שהסעיף הזה לא מתייחס לראש ממשלה מכהן שלא נבחר כדין, לראש ממשלה לא מכהן, שנבחר כדין, לראש ממשלה לא מכהן, שלא נבחר כדין, לשר תקשורת מכהן, בין שנבחר כדין, בין שנבחר שלא כדין, לשר חינוך לא מכהן, בין שנבחר כדין, בין שנבחר שלא כדין.
הסעיף הזה גם לא מתייחס לסגני מנהל משרד הרישוי בזרנוגה גימ“ל, בין מכהנים, בין שלא מכהנים, בין שמונו כדין, בין שמונו שלא כדין.
הוא גם לא מתייחס לכותבי מאמרים שמנסים להסביר למטומטמים למה הוא מתייחס, ולמה הוא לא מתייחס.
הסעיף הזה מתייחס רק לראשי ממשלה מכהנים שנבחרו כדין, משום שאם הם לא נבחרו כדין, הם לא ראשי ממשלה כלל ועיקר.
ובעת הזאת ישנו רק אדם אחד שהסעיף הזה חל עליו, ושמו בנימין נתניהו.
אם נוציא גם אותו מכלל אלה שהסעיף חל עליהם, עיקרת אותו מכל תחולה – לידיעתם של כל הביביסטים, שמגלים קנאות לריבונותו של המחוקק – בעיקר כשהם רוצים לגונן על ציפור נפשם (ההדגשה לא במקור).
כעת, כאשר נבצרות נתניהו שוב “מתחממת“, אנחנו שומעים שוב את הזמירות האלה, והדברים של השר מיקי זוהר אינם נחלתו הבלעדית.
אז אומר בקצרה לכל הביביסטים: שאלת הנבצרות היא שאלה משפטית על פי עובדות המונחות על השולחן: אתם בהחלט יכולים לחלוק עליהן, לחלוק על המסקנה המשפטית הנגזרת מהן, או גם–וגם.
אבל לומר ש“זאת תהיה הפיכה באופן רשמי” – זה אומר שלשיטתכם ניתן להפעיל את סעיף הנבצרות על כל העולם, חוץ מאשר על האדם היחיד שהסעיף הזה חל עליו.
הגיון ביביסטי.
מה כן צריך לשקול בעניין הנבצרות
משפט אינו ממש מדע מדוייק, יש בו מקום לדיעות שונות, תלויות–השקפה, שכולן לגיטימיות, גם אם הן מנוגדות זו לזו.
אבל גם כאשר אנחנו נמצאים בתחום האפור של האפשרויות, אנחנו צריכים להגדיר במפורש את העקרונות לפיהם אנחנו מביעים את עמדותינו, טוענים בבית המשפט, או פוסקים את פסיקותינו, כשופטים, שאם לא נעש כן, נשאיר לנו פתח לעמדות הפוכות במקרים אחרים, בהם יהיה לנו נוח לקבוע אחרת – ואת זה הדעת אינה סובלת, וכן גם אני, הקטן והעני ממעש.
נבצרות של ראש ממשלה אינה משהו “בינארי“, בו יש רק “כן” ו“לא“, אלא מושג “אנלוגי“, המתייחס לכמויות מכמויות שונות.
נניח שבגלל נסיבות אלה ואחרות ראש הממשלה מסוגל למלא את תפקידו ברמה של 99% מהרמה הרצוייה לנו – אף אחד, גם לא אני, לא יטען לנבצרות, כי אף אחד מאיתנו לא נמצא 100% מזמנו בכושר מלא, ואף אחד לא יפטר אותנו מהעבודה כאשר אנחנו יורדים לרמה של 99% שלנו.
ומה עם ירדנו לרמה של 98, 97, 96 … 90 … 80 … 50 … 0 אחוזים?
ברור שככל שאנחנו מתקרבים לרמת–האפס אנחנו מתקרבים למצב בו המעביד יראה לנו את הדלת.
מהי נקודת–הגבול בה אנחנו כבר לא יכולים עוד להצדיק את המשכורת שהמעביד משלם לנו? זה תלוי, בין השאר, גם בהערכת שוויה של עבודתנו בעיני המעביד, גם בנכונותו להמשיך ולהעסיק עובדים שנשחקו – הן משום שגם אם הם ירדו מתחת לרמה ה“גבולית“, הם עדיין “שווים משהו“, הן משום שבשוק העבודה יש מחסור בעובדים, הן משום חובתו המוסרית כלפי עובדים שהקדישו את חייהם למפעל, שלא להשליכם לעת זיקנה, וכן הלאה.
אבל ברור שבכל מקרה קיים “קו גבול” שעד אליו ניתן לרדת, ומתחת לו “נבצר” מהעובד למלא את תפקידו, והמעביד יראה לו את הדלת – לרוב זה יהיה עם פיצויי פיטורים, ועם זכויות הפנסיה שצבר.
והוא הדין גם ב“נבצרות” של ראשי ממשלה: אפשר להתווכח על יכולותיו של מי שטענת נבצרות מועלית נגדו, ואפשר להתווכח על מיקומו של קו הגבול, אבל אי אפשר להסתפק בתשובת “כן/לא” בינארית – זה לא עובד.
ועוד משהו שלא עובד: אמירתו של ראש הממשלה שהוא “מסוגל למלא את תפקידו” – כקליפת–השום ערכה, כי אף אחד לא מסוגל לשופט את יכולתו–הוא, וכי מי שלא ממש מתחשק לו “להתנבצר” תמיד יגיד שהוא “מסוגל“, ואפילו שהוא “במלוא יכולתו“, אבל הקביעה הסופית תהייה על פי ראיות שיוגשו למוסד המוסמך לקבוע נבצרות, ועל פי השקפתו בדבר מיקומו של קו הגבול.
בעניין הזה יש לאבחן בין המישור המנהלי בתוך המערכת הממשלתית, לבין המישור המשפטי, מחוץ למערכת.
בעניין המישור הפנים–ממשלתי מקובל שהיועץ המשפטי לממשלה הוא הפוסק האחרון, ועמדתו מחייבת את הממשלה, כל עוד ביהמ“ש לא פסק אחרת.
גם הפסיקה של ביהמ“ש העליון גורסת כך, ולא בדקתי אם זו “הלכה פסוקה” או אוסף של הערות–אגב המפרנסות את עצמן במימון סיבובי, ואינן מחייבות דבר, זולת התייחסות מכובדת.
בעניין הזה, דעתי כדעת הביביסטים, והפסיקה של ביהמ“ש העליון, מחייבת או לא מחייבת, היא שגוייה – ולא נראה לי שעמדתי זו תשתנה גם אם השלטון יתחלף, והביביסטים הצבועים יהפכו את עורם ואת חברבורותיהם.
לצורך המאמר הזה לא אכנס לדיון מפורט בסוגייה הזאת, שמקומו יכירנו בנפרד.
השאלה היא מהו הדין כאשר היוהמ“ש/ית קובע/ת ש“נבצר” מראש הממשלה למלא את תפקידו? האם משמעות הדבר היא שבאותו הרגע הוא הופך לדייר בלתי חוקי באקווריום שלו? ואם כך הוא – האם יכול הבג“ץ, בצו ביניים, להחזיר את המצב לקדמותו, כאשר מטרתם הידועה והמוסכמת של צווי הביניים היא להקפיא את המצב כדי למנוע שינויים בלתי הפיכים?
לשיטתו של ביהמ“ש העליון ייווצר מצב כאוטי, אולי בלתי פתיר. לשיטתם של הביביסטים – בה, כאמור, אני תומך – שום החלטה או פעולה של היוהמ“ש/ית אינה אפקטיבית, אלא אם אושר ע“י ביהמ“ש.
וזה אומר כי בכל מקרה ההחלטה הסופית היא בידי הבג“ץ המשוקץ.
שאלה משפטית שעשוייה להתעורר אם הבג“ץ יפסוק שנבצר מראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, למלא את תפקידו, והוא, כפי שכבר רמזו הוא ושופרותיו, מסרב לפנות את האקווריום, כאשר אין ממלא מקום לראש הממשלה (זה המצב כיום, באדיבותו של נתניהו עצמו), והממשלה לא קובעת שר אחר למלא את תפקידיו?
האם הליכי בזיון ביהמ“ש הם התשובה היחידה, או שהחלטת ביהמ“ש קובעת עובדה משפטית, לאמור שרואים את ראש הממשלה כמי שנבצר ממנו “דרך קבע, למלא את תפקידו, [ו]רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה-101?
תגידו אתם!
________________
משפט נתניהו: ביביסטים, אני יודע מה תגידו עם סיום המשפט!
קווים לדמותו של הביביבסט המצוי
_____________________
Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump
###
למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות
______________________
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס