מבצע מגן וחץ: עוד על שיקולים כשרים ועל שיקולים פסולים וזרים
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/59632
מבצע מגן וחץ: עוד על שיקולים כשרים ועל שיקולים פסולים וזרים
מי שמייחס לבנימין נתניהו את אי ראיית השיקולים הפוליטיים לנגדו תמיד, מזלזל באינטליגנציה של הקוסם הפוליטי הזה *** אם בעקבות הסקרים שבעקבות המבצע, במוקדם או במאוחר הוא יפזר את הכנסת (או יתמרן מי משותפיו לעשות זאת עבורו) ויגרור אותנו למועד ו’ של משבר נתניהו – תזכרו שאמרתי לכם.
שמחה ניר, עו“ד
בן 83 אנוכי היום (15.6.2022), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
…
התגובות בישראל למבצע “מגן וחץ“
…
עו“ד על שטיפת המוח בעניין סמכויות הבג“ץ
אסתר חיות–טרף, כמה אפשר לקשקש ולשקר?!
אמרתי לכם שנתניהו יגיד לשים פוליטיקה בצד? עברו יומיים בדיוק, והנה זה בא!!!
בחירת נשיא ביהמ”ש העליון – הצעה גאונית בפשטותה!
אידיוטים, על איזה “איזון” אתם מדברים, ועל איזו “פשרה”?!
איך זכיתי במכרז לתפקיד היועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי?
…
בסרט הזה בדיוק כבר היינו לא פעם.
ראו, למשל, לפני שלוש וחצי שנים, תחת הכותרת כנסת 22, בין בחירות לקואליציה (ג): על שיקולים זרים ופסולים בהחלטות שלטוניות, שם העלינו את השאלה אם העיתוי בו בוצע חיסולו של בכיר הג’יהאד האיסלאמי בעזה, אבו בהאא אל–עטא, נקבע משיקולים פוליטיים של בנימין נתניהו.
אבל תחילה נציג את הבסיס לדיון, וכדרכנו – במשל.
ממש בדקה הראשונה למבצע “קש במזומן“, בתיזמון מדוייק, חיסלה מדינת ישראל 20 מבכירי הג’יהאד האיסלאמי, בלי פגיעה ב“בלתי מעורבים“, וכיוון שזה רק משל, אנחנו יכולים לפתח את שלל האפשרויות, בהדרגה, ולבחור בהתאם את הנמשל.
האפשרות הבאה היא חיסול 19 בכירי הג’יהאד, כאשר, למרות כל אמצעי הזהירות, נהרג גם בלתי מעורב אחד, וכן הלאה: 18 בכירים הג’יהאד מחוסלים, יחד עם 2 בלתי מעורבים, 17 מחוסלים, יחד עם 4 בלתי מעורבים.
וכן הלאה, וכן הלאה, עד לאפשרות הגרועה ביותר: המבצע נוחל כישלון צורב, לא מחוסל אפילו בכיר אחד של הג’יהאד, ולמרות כל אמצעי הזהירות, נהרגים למעלה מחצי מיליון בלתי מעורבים.
לפי כל אחד מהתרחישים, דובר צה“ל מפרסם מיד את מספר המחוסלים (פרט למקרה האחרון, כמובן), ואילו הפלשתינאים מפרסמים את מספרי המתים שלהם רק ביום המחרת, ובמקביל מגיבה גם הקהילה הבין לאומית.
אנחנו נדון כאן רק בתגובה הישראלית, שהחלה מיד עם הפרסום ע“י דובר צה“ל.
אין ספק שאם היה מתגשם התרחיש הראשון – חיסול 20 מנהיגי הג’יהאד האיסלאמי, בלי פגיעה ב“בלתי מעורבים” – היינו חווים אורגזמה כלל לאומית, על ההישג המדהים הזה – שהוא באמת מדהים, לכל הדיעות – גם האופוזיציה הייתה משבחת את הממשלה ומכריזה כי “בדברים כאלה אין קואליציה ואופוזיציה“, והקהילה הבין–לאומית הייתה “מכירה בזכותה של ישראל להגן על עצמה“, ואף משבחת את הביצוע הנקי, “תוך הקפדה על שמירת חייהם של הבלתי–מעורבים“.
העולם הערבי ותומכיו היה מרעיש עולמות, מבהיר שפניה של ישראל למלחמה ולא לשלום, שהיא רוצה להנציח את הבעייה הפלשתינאית, והדבר “לא טיעבור בשקט“. יורש–העצר הסעודי עוד היה מוסיפה “רמז“, שאם נתניהו עדיין משלה את עצמו שהוא יצרף את ארצו להסכמי אברהם – עדיף לו שישכח מזה.
ככל שאנחנו מתקדמים במורד התרחישים – מחוסלים פחות מנהיגי הג’יהאד ונפגעים יותר בלתי–מעורבים, האהדה הציבורית בישראל הייתה דועכת, וכן גם התמיכה הבין–לאומית, אם כי לא מן הנמנע שאפילו בהתקיים התרחיש האחרון – המבצע נוחל כישלון, לא מחוסל אפילו מנהיג אחד של הג’יהאד האיסלאמי, ונהרגים למעלה מחצי מיליון בלתי מעורבים – עדיין היו בינינו השמחים על כך שאמנם המבצע לא השיג את מטרתו, אבל הרגנו חצי מיליון ערבים.
ובדילוג קליל (בטלוויזיה קוראים לזה “במעבר חד“) ממבצע קש במזומן מהמשל, אל מבצע מגן וחץ האמיתי.
התגובות בישראל למבצע “מגן וחץ“
בדקות הפתיחה של המבצע, סמוך לשעה 0200, חוסלו שלושה מראשי הג’יהאד האיסלאמי, ומיד – עוד לפני שנודע על מותם של הבלתי–מעורבים (כ-10 במספר) – פרצה מקהלת–התמיכה הכלל–ארצית, כולל ראשי האופוזיציה, שאמרו – כמה מפתיע – שבעניין הזה “אין קואליציה ואין אופוזיציה“.
אלא מאי? תוך שעות החלה ההתפכחות מההנג–אובר, והחלו להישמע טענות כי זה היה “מבצע שובו מנדטים“.
כמובן שהביביסטים מכחישים מכל וכל את הטענות האלה.
קשה לדעת מה הולך בראשו של ראש ממשלה כאשר היועצים מניחים לפניו את כל שיקולי הבעד–ונגד ליציאה למבצע: הן לגבי עיתויו, הן לגבי מטרותיו, הן לגבי המיקום ונגד מי יש לפעול, והן לגבי כל שאלה הכרוכה בנושא.
אפשר להניח כי – לפחות במקרים גבוליים – גם המחליט עצמו לא יודע מה בדיוק מכריע אצלו את הכף.
הגם שבנימין נתניהו כבר הוכיח שהוא מוכן להקריב את המדינה ובטחונה למען ההישרדות הפוליטית (ראו: נתניהו והגרעין האיראני – לא רק בוגד בארצו ובידידיו, גם שקרן, וגם חושב אותנו למטומטמים, שם ראינו כיצד הוא הביא את פרוייקט הגרעין האיראני אל סף הפצצה, כדי שהוא יוכל להציג את עצמו כ”לוחם ללא חת” נגד התגרענותה של איראן), עדיין קיימת האפשרות שהיו גם שיקולים כשרים בהחלטתו לפתוח במבצע הזה.
אלא מאי?
כאשר קיימים גם שיקולים כשרים וגם שיקולים זרים או פסולים, לפעמים אפילו העיתוי עשוי להיות מושפע מהם, וזה עשוי להיות קריטי, כפי שנראה מיד.
במאמר כנסת 22, בין בחירות לקואליציה (ג): על שיקולים זרים ופסולים בהחלטות שלטוניות, בו פתחנו, העליתי, כאמור, את השאלה אם העיתוי בו בוצע חיסולו של בכיר הג’יהאד האיסלאמי בעזה, אבו בהאא אל–עטא, נקבע משיקולים פוליטיים של בנימין נתניהו.
באותו המאמר אמרתי, בין השאר:
ובחזרה למשפט הציבור: האם היו לביבי שיקולים פוליטיים בעיתוי החיסול הזה?
האמת? כדי לדעת אם כך הוא, אם לאו, יש צורך במידע נוסף, כמו, למשל, האם החיסול הזה היה אפשרי גם בעבר, ומה הייתה עמדתו של ביבי אז, וכן הלאה. הבעייה היא שאפילו אם ביבי היה מוכן לענות על השאלה הזאת בגילוי–לב ובכנות, הוא יכול לומר היו לנו שיקולים בעד ונגד, ואני לא יכול לדעת אם השיקול הפוליטי התת הכרתי אכן הכריע את הכף.
והבעייה של ביבי היא שהיום כבר אף אחד לא מאמין לו, חוץ מאוהדיו השרופים, שטופי–המוח.
והנה, שוב חוזר הניגון: עוד מבצע מוצלח, ושוב עולים בציבור הרהורים וספקות לגבי טוהר שיקוליו של בנימין נתניהו.
את מבצע מגן וחץ ניתן היה לסיים באחת האפשרויות שבין שתי אפשרויות–הקצה האלה:
אפשרות–הקצה המינימליסטית היא “זבנג וגמרנו“: בשעה 0200 חיסלנו 3 מבכירי הג’יהאד – אפשר לחזור הבייתה, ולרוץ לספר לחבר’ה.
אפשרות–הקצה המקסימליסטית היא להמשיך במבצע עד הסוף – כולל “כניסה קרקעית“, אשר אינה אפשרית בלי “ספירת ארונות”, וכפי שאני מרבה לומר היא לא מסתיימת כאשר “מטרות המבצע הושגו“, אלא כאשר מספר הארונות בצד שלנו מגיע לקצה גבול הסיבולת של האם העברייה הקולקטיבית (70, 100, לפעמים 150), ובצד השני מגיע לקצה גבול הסיבולת של הקהילה הבין–לאומית (1000, 2000, 3000), ואז אנחנו מתקפלים בהכרזה ש“מטרות המבצע הושגו במלואן” – בלי קשר לשאלה אם הן באמת הושגו, אם לאו
הרמטכ“ל הרצי הלוי וראש השב“כ רונן בר המליצו אמש (חמישי) בהערכת המצב עם ראש הממשלה בנימין נתניהו לחתור לסיום מבצע ”מגן וחץ” ברצועת עזה לאור העובדה שרוב היעדים לחיסול מוצו.
ראש השב“כ בר היה נחרץ יותר, ויחד עם הרמטכ”ל המליץ לנתניהו להימנע מתקיפות יזומות של ישראל למעט סיכול ירי רקטות לישראל.
ואילו בסקר שנערך ביום הרביעי למבצע עולה כי:
54% מהציבור יש להמשיך במבצע ככל שיידרש, 29% מהציבור חושב שיש להגיע להפסקת אש בהקדם ו-7% סבורים שיש להיכנס קרקעית לעזה, 10% השיבו שאינם יודעים מה יש לעשות כעת.
עכשיו תגידו לי, אבל עם יד על הלב: האם העובדה שנתניהו שעה ל“קולות הרחוב” והעדיף אותם על עמדותיהם המקצועיות של הצבא והשב“כ, אכן נקייה משיקולים פוליטיים זרים?
לא רק שאני לא בטוח בכך – אני בטוח שהוא אכן הביא בחשבון את רוחות הרחוב, והשאלה היא רק עד כמה הן השפיעו.
בואו ננסה לבחון את השאלה ברוח האיפכא–מסתברא היהודי: נניח שדעת הקהל הייתה זהה לחוות דעתם של הרמטכ“ל וראש השב“כ – האם נתניהו היה ממשיך את המבצע?
לא, זה לא ייתכן.
זה לא ייתכן, משום שאין כל היגיון לפעול גם כנגד המומחים וגם כנגד דעת הקהל. בוודאי שזה לא ממתאים לבנימין נתניהו.
מה הייתה השפעת המבצע על מפת המנדטים? ערב המבצע היה לנו סקר דרמטי: 29 מנדטים לגנץ, הליכוד עם 20 בלבד, ואילו בתום המבצע – אחרי חמישה ימי לחימה, והודעה רשמית על הפסקת אש – מפת המנדטים השתנתה דרמטית: שוויון בצמרת ורשימת המחנה הממלכתי (גנץ) והליכוד (נתניהו) היו זוכות למספר זהה של 27 מנדטים כל אחת.
ומה באשר לתמיכה הציבורית בראשות הממשלה?
בהשוואה בין יו“ר המחנה הממלכתי בני גנץ לראש הממשלה נתניהו – נרשם [בעקבות המבצע עם סיומו] שינוי במגמה. נתניהו זוכה לתמיכה גבוהה יותר ב-1% מחבר האופוזיציה גנץ. ראש הממשלה זוכה ל-38% (לעומת 31% בסקר האחרון), ואילו גנץ ל-37% (41% בסקר הקודם).
ובמלים אחרות: המבצע הוסיף לנתניהו 7% והוריד לגנץ 4%, כך שיתרונו של גנץ על נתניהו לפני המבצע (10%) הפך לייתרון של 1% לנתניהו.
ומה קרה בסקר שהתקיים שבוע לאחר מכן?
בעת כתיבת הדברים האלה עדיין אין לנו סקרי מנדטים, ולכן נסתפק בהשוואת נתניהו (39%) מול גנץ (36%) כמועדפים לראשות הממשלה: נקודה נוספת לנתניהו, נקודה פחות לגנץ, ייתרון של 1% לנתניהו גדל ל-3%.
באנגלית קוראים לתופעה הזאת rallying around the flag (התקבצות סביב הדגל), והשאלה היא אם בנימין נתניהו – שבניין התדמית שלו היה תמיד בראש מעייניו לא מודע לתופעה הזאת.
אז לא: הוא מודע גם מודע לה.
יש עיקרון ידוע: חזקה היא על אדם שהוא מתכוון לתוצאה הטבעית של מעשיו, וכיוון שה“התקבצות” הזאת הייתה תוצאה טבעית של המבצע, חזקה היא על נתניהו שהוא התכוון אליה, ומקל–וחומר הוא כאשר הוא גם ידע את הדבר – ובמיוחד כאשר היא מתיישבת עם האינטרס הפוליטי–אישי שלו.
וזה אומר שבין אלה הטוענים שהמבצע ועיתויו נועדו רק למטרת “שובו מנדטים“, לאלה הטוענים ששיקוליו של נתניהו היו טהורים וענייניים, האמת היא אי–שם באמצע, אבל, להבנתי, השיקול המכריע היה השיקול הפוליטי, ונתניהו היה פותח במבצע הזה בכל מקרה – יהיו התנאים והנסיבות אשר יהיו.
את המאמר הזה התחלתי לכתוב ביום הראשון למבצע, כאשר החלה ההתפכחות מההנג–אובר, והחלו להישמע טענות כי זה היה “מבצע שובו מנדטים“, כאשר מול הטענות האלה באו ההכחשות מכל–וכל של הביביסטים.
באותה העת לא יכולתי, ואיש לא יכול היה, לדעת מה היה חלקם של השיקולים הפוליטיים בהחלטה לפתוח במבצע הזה, וכך כתבתי, למעלה מכאן:
מה האמת?
קשה לדעת מה הולך בראשו של ראש ממשלה כאשר היועצים מניחים לפניו את כל שיקולי הבעד–ונגד ליציאה למבצע: הן לגבי עיתויו, הן לגבי מטרותיו, הן לגבי המיקום ונגד מי יש לפעול, והן לגבי כל שאלה הכרוכה בנושא.
אפשר להניח כי – לפחות במקרים גבוליים – גם המחליט עצמו לא יודע מה בדיוק מכריע אצלו את הכף.
הגם שבנימין נתניהו כבר הוכיח שהוא מוכן להקריב את המדינה ובטחונה למען ההישרדות הפוליטית (ראו: נתניהו והגרעין האיראני – לא רק בוגד בארצו ובידידיו, גם שקרן, וגם חושב אותנו למטומטמים), עדיין קיימת האפשרות שהיו גם שיקולים כשרים בהחלטתו לפתוח במבצע הזה.
אלא מאי?
כאשר קיימים גם שיקולים זרים, לפעמים אפילו העיתוי עשוי להיות מושפע מהם, וזה עשוי להיות קריטי, כפי שנראה מיד.
אלא מאי?
ה“נראה מיד” הופיע בהדרגה, עם התקדמות המבצע וסיומו, יחד עם הסקרים שהבאתי, ברור שהשיקולים הפוליטיים היו אלה שהכריעו את הכף, בין במידה גבולית, בין במידה העיקרית.
ומי שמייחס לבנימין נתניהו את אי ראיית השיקולים הפוליטיים לנגדו תמיד, מזלזל באינטליגנציה של הקוסם הפוליטי הזה, אשר מסוגל להפוך חלב חמוץ ללימונדה.
ואם בעקבות הסקרים שבעקבות המבצע, במוקדם או במאוחר הוא יפזר את הכנסת ויגרור אותנו למועד ו’ של משבר נתניהו – תזכרו שאמרתי לכם.
ועו“ד יותר תזכרו כי אמרתי לכם שנתניהו יתמרן מי משותפיו (בן גביר או החרדים) להתעקש ולפרק את הממשלה: כך הוא ישיג לא רק את הקדמת הבחירות למועד הנוח לו, אלא גם את גלגול האחריות לפירוק הממשלה הכי יציבה שהייתה לנו – לפתחם של של אחרים.
השר לביטחון לאומי (מה זה?), הידוע גם כאיתמר בן גביר, דרש כל הזמן לצאת למבצע נגד הטרור העזה ו/או כל מבצע אחר שיצדיק את קיומו בעיני בוחריו.
נתניהו גם לא שיתף אותו – לא בשיקוליו, לא בהחלטותיו, ואפילו לא בהתייעצויות עם שר הביטחון ושאר הגורמים, למרות שהייתה לו בעייה עם זה: דריכה מוגזמת על האגו של בן גביר עשוייה הייתה לפרק לו את הממשלה, ואילו היענות ללחציו הייתה מסירה מעליו את רוע האיום.
אחרי שהמבצע יצא לדרך, בן גביר ניפח את החזה: זה בזכותי!!!
האם זה אכן היה בזכותו של בן גביר?
לעולם אין לדעת, אבל, כפי שראינו לעיל, סביר להניח שהאמת היא בין–לבין, אבל אפשר להניח בוודאות כמעט מוחלטת שאם בלי בן גביר נתניהו היה במצב “גבולי” מבחינת השיקולים בעד–או–נגד כניסה למבצע, אזי הלחצים של בן גביר היו מטים את הכף לטובת המבצע.
בנוסף לכל האמור, ישנה נקודה שכמעט איש לא התייחס אליה: המבצע נפתח בלי איסטרטגיה לסיומו, דבר שהצריך התערבות מצרית–קטארית לתיווך בין ישראל לבין הג’יהאד האיסלאמי, ושיחת תודה לנשיא המצרי על שהצילנו מידם:
כשעה לאחר כניסתה לתוקף של הפסקת האש, שהושגה בתיווך מצרי, ישראל הודתה לראשונה בקיומו. ראש המל“ל צחי הנגבי, בהנחיית ראש הממשלה בנימין נתניהו, הודה לנשיא מצרים עבד אל פתאח א–סיסי, והביע את הערכת ישראל למאמציה של מצרים להביא להפסקת אש.
נו … האם באמת הגוליית הישראלי זקוק לתיווך בינו לבין הדויד הפלשתינאי כדי לרדת מהעץ, במצב בו כל צד רוצה להתהדר בתמונת–ניצחון?
מסתבר שכן הוא, ואנחנו לא חשבנו על כך קודם.
ולא חשבנו, כי לנתניהו היה חשוב לפתוח במבצע הזה בעיתוי המסויים בו הדבר. אנחנו לא ממש יודעים כמה אמת יש בטענה שהיה צירוף–נסיבות חריג וחד–פעמי, אבל גם אם כך הוא – בכל מקרה היו צריכים להיות שיעורי–בית מוכנים.
לנתניהו לא היו שיעורי–בית מוכנים לסיום המבצע, אלא אם נאמר שהאסטרטגיה שלו הייתה לעקוב אחרי הסקרים, ולפעול בהתאם.
ובמלים ברורות יותר: לתת להמונים להחליט מתי לסיים את המבצע.
מדינת ישראל נמצאת במשבר עמוק מאז שנת 2018, הוא משבר נתניהו: אי אפשר להקים ממשלה נורמלית איתו, ואי אפשר להקים ממשלה נורמלית גם בלעדיו.
המשבר החמיר במיוחד עם ממשלת נתניהו הששית (37 למניין ממשלות ישראל), ואני לא צריך להרצות כאן על הסיבות לכך – הן ידועות לכל, והסקרים הראו עד כמה הידרדר אמון הציבור בנתניהו ובמפלגתו, הליכוד (מ-32 מנדטים בבחירות לכנסת הנוכחית ל-20 מנדטים לו היו הבחירות מתקיימות ערב המבצע), כאשר באותו פרק הזמן עלה המחנה הממלכתי (גנץ) מ-12 מנדטים ל-29 מנדטים), ואילו בעקבות המבצע הם השתוו, 27:27.
אני לא רוצה להיכנס כאן לשאלות על תבונת ההמונים, ולשאלה אם הציבור ה“סטטיסטי” הזה צדק לפני המבצע או אחריו, זה אולי לפעם אחרת, ואולי בכלל לא.
אבל מה שנראה לי משונה הוא שזה אותו העם: אותו העם שבעיניו הממשלה הזאת נחשבה כושלת, וראש ממשלתה גם הוא נחשב כושל, אחרי מבצע אחד שנמשך 5 ימים – אותו העם שינה את טעמו מן הקצה אל הקצה.
האם זה אומר שממשלה כושלת מכל בחינה אפשרית (בעיני הציבור) יכולה לקום על רגליה עם הכרזה של מבצע צבאי, ערב בחירות?
ותגידו אתם: האם זה עם נורמלי, או עם דפוק?!
Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump
###
למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות
_____________
עו“ד על שטיפת המוח בעניין סמכויות הבג“ץ
אסתר חיות–טרף, כמה אפשר לקשקש ולשקר?!
אמרתי לכם שנתניהו יגיד לשים פוליטיקה בצד? עברו יומיים בדיוק, והנה זה בא!!!
בנימין נתניהו קורא לשים פוליטיקה בצד
בחירת נשיא ביהמ”ש העליון – הצעה גאונית בפשטותה!
אידיוטים, על איזה “איזון” אתם מדברים, ועל איזו “פשרה”?!
איך זכיתי במכרז לתפקיד היועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי?
מלחמת אזרחים לפתחנו, מלחמה עקובה מדם
לא לשום “מתווה”, לא למצמוץ–ראשון, לא ל-Uphill Battle!
בשבחי הסבירות והמידתיות אדברה היום ואעידה
ביביסטים, רציתם ברדק? רציתם כאוס? תקבלו בשפע!
בנימין נתניהו, אל תציע לנו “נגושיאיישנז”
חוק יסוד: מחנות ריכוז, התשפ“ג-2023
דפוקי מערכת המשפט: לאידיוטים האלה זה לא מספיק!
הוא כתב את ה“מיין קאמפף” שלו לפני כעשרים שנה, היום הוא מגשים אותו
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא