בחירת נשיא ביהמ”ש העליון – הצעה גאונית בפשטותה!

מאת Simha Admin | 02/04/2023 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/59516

בחירת נשיא ביהמ“ש העליון – הצעה גאונית בפשטותה!

הפעם אהיה קצר יחסית, ואעלה הצעה שהיא גם גאונית–בפשטותה, וגם יוצרת סימטריה מוחלטת ובת–קיימא בין הקואליציה לבין האופוזיציה, בין המשילות לבין זכויות הפרט: נשיא ביהמ“ש העליון ייבחר ע“י האופוזיציה, ועם כל חילופי שלטון הוא יפנה את מקומו למי שייבחר לתפקיד ע”י האופוזיציה החדשה.

שמחה ניר, עו“ד

בן 83 אנוכי היום (15.6.2022), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

…

מבוא

על הייהרג–ולא–יעבור של הקואליציה ושל האופוזיציה

מה אני מציע היום?

…

אידיוטים, על איזה “איזון” אתם מדברים, ועל איזו “פשרה”?!

על רצון הבוחר ועל רצון העם

איך זכיתי במכרז לתפקיד היועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי?

מלחמת אזרחים לפתחנו, מלחמה עקובה מדם

לא לשום “מתווה”, לא למצמוץ–ראשון, לא ל-Uphill Battle!

בשבחי הסבירות והמידתיות אדברה היום ואעידה

ביביסטים, רציתם ברדק? רציתם כאוס? תקבלו בשפע!

בחירות עכשיו – חיוני ואפשרי!

בנימין נתניהו, אל תציע לנו “נגושיאיישנז”

חוק יסוד: מחנות ריכוז, התשפ“ג-2023

דפוקי מערכת המשפט: לאידיוטים האלה זה לא מספיק!

הוא כתב את ה“מיין קאמפף” שלו לפני כעשרים שנה, היום הוא מגשים אותו

יוזף גבלס חי בישראל!

מבוא

במאמר אידיוטים, על איזה “איזון” אתם מדברים, ועל איזו “פשרה”?! עמדתי על כך שהבג“ץ בישראל הוא מוסד פרו–ממשלתי, אשר במקום לשמור על זכויות הפרט מול השלטון, הוא מוציא צו מוחלט רק בעתירה אחת מתוך מאה, וכעת, בשם ה“איזון“, מחוללי הרפורמה רוצים לקחת מהאזרח גם את המעט שיש לו.

הדגמתי את המצב הרצוי, מבחינתי, עם המצב אליו חותרים מחוללי הרפורמה, בתרשימים האלה:

וסיכמתי בשאלה, עם תשובתי בצידה:

מה הם מציעים לנו?

עכשיו, אחרי שהם בדרך לשחוט את כבשת–הרש המצ’קמקת, הם מזמין את האזרח הקטן, כבר עירום ועריה, ל“הידברות“. ל“פשרה“.

תגידו, תגידו … how stupid do you think we are? פשרה בין מה למה? פשרה בין ציור ב’ לציור ג’?!

אז תרשמו לפניכם: הפשרה היחידה שאני מוכן לשמוע עליה – וגם זאת רק בחירוק–שיניים – היא השארת המצב (ציור ב’) על כנו – בתקווה לימים טובים יותר.

עוד דיברתי באותו המאמר:

על המתח שבין זכויות הפרט לבין האינטרסים של השליטים

בין זכויות הפרט לבין האינטרסים של השליטים קיים מתח מתמיד: הפרט רוצה כמה שיותר חירות, ואילו השליטים רוצים כמה שיותר כוח, שררה, נוחיות.

הבהרה: בגלל המשטר הקואליציוני שלנו, בו הכנסת היא עושת–דברו הכנועה של השלטון, אני אתייחס אליהם כגוף אחד, ואקרא לו “הממשלה“, ולרשות השופטת, על כל ערכאותיה, שלוחותיה וסניפיה, אקרא “בג“ץ“.

אכן, לא תמיד אפשר לתת לפרט חירות מלאה: אי אפשר לנהל מדינה בלי חובת השירות הצבאי, בלי תשלום מסים, וכו’.

יחד עם זאת, לפעמים הגבלת החירות לא נובעת מהצורך ב“משילות“, אלא דווקא מיצר בעלי השררה לכפות על הפרט את עצמם ואת ערכיהם–הם: החובה לחגור חגורת בטיחות או לחבוש קסדה, איסור התחבורה הציבורית בשבת גם במקומות בהם אין איש שרגשותיו הדתיים עשויים להיפגע, או איסור ההפלות, וכו’: וואט איז יור ביזנס ברחם שלי?!

נתתי כאן רק דגימות–אקראי, בשביל העיקרון, כי במקום הזה אני מדבר רק על הכלים בהם הוא ממומש, באשר דיון נרחב ומעמיק יותר מצריך מאמר נפרד, מקיף, ואליו נגיע בהזדמנות קרובה.

כיצד ניתן לאזן בין זכויות הפרט לבין האינטרסים של השליטים?

ע“י בית משפט בלתי תלוי, אשר מושך את השמיכה לכיוון זכויות הפרט, מול השלטון, שמושך את השמיכה לכיוונו, כאשר שני הגופים האלה הם בעלי מעמד שווה, כוח שווה, והכל מוסדר בחוק.

על הייהרג–ולא–יעבור של הקואליציה ושל האופוזיציה

הקואליציה רוצה שליטה מוחלטת על מינוי השופטים במדינת ישראל, באמצעות רוב שיהיה לה בוולב“ש – הוועדה לבחירת שופטים.

את הנושא אפשר לחלק, באופן גס וסכימתי, לשני תתי–נושאים:

האחד – בחירת נשיא ביהמ“ש העליון;

והשני – בחירת שאר השופטים.

לגבי הנושא השני – לא תהייה שום בעיה: נציגי ועד עובדי התעשיה האווירית במרכז הליכוד ירקחו דילים עם נציגי ועד עובדי נמל אשדוד במרכז הליכוד, ובא לליכוד גואל.

לגבי הנושא הראשון, זה לא עניין שניתן להשאירו בידי העסקנים המקומיים, אלא בידי השלטון המרכזי, משום שנשיא ביהמ“ש העליון הוא הקובע מי יישב בכל הרכב, וביהמ“ש העליון הוא מוסד ארצי, ולא מוסד מקומי – ולכן הממשלה היא שתקבע, באמצעות הרוב שיש לה בוולב“ש, מי יהיה נשיא ביהמ“ש העליון.

הקושי הוא שאם הממשלה תקבע מי יהיה נשיא ביהמ“ש העליון, היא תבחר נשיא כזה שתמיד יקבע לכל תיק ותיק את ההרכב הנוח לה לממשלה (ואם שאר שופטי ביהמ“ש ימצאו עצמם באבטלה סמוייה, אפשר יהיה להעסיק אותם בהחלטות להארכת–מועדים בהסכמת הצדדים).

אבל אם הנשיא יקבע את ההרכבים הנוחים לממשלה, הוא ישווה לנגדו תמיד את האינטרס השלטוני, וזה לעולם יהיה על חשבון זכויות הפרט, ולדבר על “איזון” ביניהם זה יהיה שיא הציניות.

זהו האגוז הקשה, אותו הצדדים רואים כייהרג–ולא–יעבור.

מה אני מציע היום?

הצעתי זו נוגעת רק לאגוז הקשה, הוא אופן בחירת נשיא ביהמ“ש העליון.

המודל שלי מתבסס על המקובל בתקנון הכנסת, לפיו יושב ראש הוועדה לביקורת המדינה יהיה תמיד מסיעות האופוזיציה, וכאשר מתחלף השלטון, ממילא מתחלפת גם האופוזיציה, ועל כסא יו“ר הוועדה מתיישב איש האפוזיציה הנכנסת.

כמה פשוט.

בדומה לכך, וכדי לאזן בין זכויות הפרט לבין האינטרסים של השלטון (ראו לעיל), הייתי מציע שנשיא ביהמ“ש העליון ייבחר תמיד ע“י האופוזיציה, וכאשר מתחלף השלטון, ממילא מתחלפת גם האופוזיציה, ועל כסא נשיא ביהמ“ש העליון מתיישב איש האפוזיציה הנכנסת.