מלחמת אזרחים לפתחנו, מלחמה עקובה מדם

מאת Simha Admin | 14/03/2023 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/59445

ההיטלריזציה שמכינים לנו יריב לוין, בן גביר, סמוטריץ’, החרדים וח“כי הליכוד החרדים לגורלם בפריימריז הבאים, מתקרבת בצעדי ענק אל הנקודה בה מלחמת אזרחים עקובה מדם תהייה המוצא האחרון, המוצדק.

שמחה ניר, עו“ד

בן 83 אנוכי היום (15.6.2022), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

…

אקדמת מילין

הרקע

מה אורב לפתחנו כעת?

מה מאפשרת לנו ההיטלריזציה?

מי הדוחפים את הדיקטטורה הזאת?

רגע האמת מתקרב

ברגע האחרון, לפני רדת הגליון לדפוס

…

לא לשום “מתווה”, לא למצמוץ–ראשון, לא ל-Uphill Battle!

נאום נתניהו בגרמניה, לקראת סוף השבוע

בשבחי הסבירות והמידתיות אדברה היום ואעידה

על הסרבנות: האם מכניסים את הפוליטיקה לצה”ל, או את צה”ל לפוליטיקה?

ביביסטים, רציתם ברדק? רציתם כאוס? תקבלו בשפע!

עידו נתניהו, בוקר טוב אליהו!

בחירות עכשיו – חיוני ואפשרי!

בנימין נתניהו, אל תציע לנו “נגושיאיישנז”

בנימין נתניהו, אנחנו מחכים לפקודה!

חוק יסוד: מחנות ריכוז, התשפ“ג-2023

דפוקי מערכת המשפט: לאידיוטים האלה זה לא מספיק!

האם הדיון בנבצרות הוא “הפיכה צבאית, ניסיון הדחה לא חוקי בחוסר סמכות“?

הוא כתב את ה“מיין קאמפף” שלו לפני כעשרים שנה, היום הוא מגשים אותו

יוזף גבלס חי בישראל!

אקדמת מילין

בפתח הדברים הרשו לי להביע את תנחומי לשר המשפטים, יריב לוין, על מות אביו ז“ל, הפרופ’ אריה לוין, וכן גם לאחל החלמה שלמה ומהירה לכל הפצועים וההרוגים.

וכשאני מאחל החלמה מהירה להרוגים, זה לא בציניות, אלא משום שאנחנו ניזקק להם שוב גם במערכות הבאות של מחזה–האימים הזה.

הרקע

את המאמר על הדיבורים בעניין מרי אזרחי פתחתי כך:

הקדמה

בימים האלה אנחנו שומעים רוב על “מרי אזרחי“, בעקבות השינויים החוקיים שהממשלה הנוכחית מתכוננת לבצע, ואני מבקש לעשות מעט סדר בדברים.

ראשית – הבעת–דיעה אינה “הסתה“, כל עוד אין בה קריאה לעשות דבר כלשהו.

ראו: למערכת “הארץ“: האמנם “זו לא ביקורת, זו הסתה“?

שנית – תיאור מה שעתיד לקרות, עם או בלי הזהרה על מה שעתיד לקרות, אינו קריאה למרי/מרד, אלא דווקא ניסיון למנוע אותו.

שלישית – מדינת ישראל עצמה קמה כתוצאה ממרי/מרד אזרחי, מתוך הנחה שכל ארגוני המחתרות יכולים להיחשב כגופים “אזרחיים” (תלוי בהגדרה).

ורביעית – יש המגדירים את האבחנה בין “מרי אזרחי” ל“מרד אזרחי” בכך ש“מרי” אינו כולל מעשי אלימות, ו“מרד” כן כולל מעשי אלימות, אבל מבחינתי אין לכך חשיבות כי בין שתי נקודות–הקצה, עליהן נדבר מיד, עובר רק קו ישר אחד, והשאלה באיזה מקום על הישר הזה נמצא הגבול אין לה שום משמעות.

ומכאן לגופו של עניין.

על נקודות–הקצה ועל אפשרויות–הקצה

מחאה נגד שלטון שעלה בבחירות דמוקרטיות יכולה לקום במקרים קלים או במקרים חמורים.

מקרה–הקצה הקל, לדוגמה, הוא כאשר יש טענה על זיופים בקלפי מס’ 0043 בזרנוגה גימל.

מקרה–הקצה החמור, לדוגמה, הוא כאשר השלטון החדש מנהיג משטר נאצי, או מראה סימנים מוקדמים שיש להם מקבילים בהיסטוריה של המשטרים הנאציים–פשיסטיים.

במקרים הקלים אפשר להסתפק בהפגנה שקטה מול מקום הקלפי, מול ביהמ“ש הדן הערעור על הטענות, כאמור, או אפילו מול ביתם, או מקום עבודתם, של יו“ר ועדת הבחירות שאישר את הבחירות באותה הקלפי, או השופטים שדחו ערעורים על כך.

במקרים החמורים יש מקום להתנגדות חמושה רחבת–היקף.

ובין שתי אפשרויות–הקצה האלה המחאה תתמצב אי–שם, בין–לבין – הכל לפי החומרה שבדבר.

וכמאמר המשורר יהודה עמיחי ז“ל, בין שתי נקודות–הקצה האלה עובר רק קו ישר אחד.

איכן אנו נמצאים כיום?

אין ספק: לפי מה שמכינה לנו היום ממשלת יריב לוין–איתמר בן גביר–בצלאל סמוטריץ’, טענות על זיופים בקלפיות אלה ואחרות הן כבר הרחק מאחורינו, ואנחנו שועטים בדרך אל הקצה השני, החמור.

מדוע לא הזכרתי את ראש הממשלה עצמו, את בנימין נתניהו?

לא הזכרתי אותו, למרות שהוא הנושא באחריות העליונה, אבל הוא לא רצה להגיע למצב בו שותפיו הנ“ל אוחזים אותו באשכים, ומסובבים בכוח, והוא נאלץ לקבל את תכתיביהם לצורך שרידותו הפוליטית.

המאמר הבא, על המותר והאסור במשטר דמוקרטי מול דיקטטורה שבאופק,עסק בחופש הביטוי על רקע התבטאויותיהם של אל“מ (מיל) זאב רז ועו“ד דוד חודק, שהיו בין הראשונים שדיברו על מה שצריך או אפשר לעשות מול החקיקה שעל הפרק, ואגב כך גם העמדתי זו מול זו את עצמת התגובה לדיקטטורה, המתחילה ב-0 (לא עושים שום דבר) ונגמרת ב-100 (מרד חמוש) מול רמת הדיקטטורה.

באשר לרמת הדיקטטורה, עשיתי את העימות הזה בשתי טבלאות: האחת המתחילה ב-0 (דמוקרטיה מלאה) ונגמרת ב-100 (היטלריזם), והשנייה המתחילה ב-0 (דמוקרטיה מלאה) ונגמרת ב-1000 (שואה), כאשר ההיטלריזם נמצא כמעט בתחתיתה של רמת הדיקטטורה (100 על סקאלה 0-1000).

גם במאמר הזה לא הבעתי דבר באשר למצב האקטואלי, והשארתי לכל אדם לבחור לעצמו את רמת העוצמה בכל רמה של הדיקטטורה: יהיו כאלה שיציעו מרד חמוש הרבה לפני שהדיקטטורה תגיע להיטלריזם, ויהיו כאלה שיבליגו ויסתפקו בפוסטים הפייסבוק, המביעים את “אי הנוחות” שלהם מההיטלריזם – איש–איש והמודל האישי שלו.

את המאמר הוא כתב את ה”מיין קאמפף” שלו לפני כעשרים שנה, היום הוא מגשים אותו הקדשתי לאדריכל הרפורמה, הוא יריב לוין, אותו הגדרתי כ“ההיטלר הישראלי שאורב לנו מעבר לפינה“.

במאמר הזה עימתתי בין לוח הזמנים של היטלר מעלותו לשלטון ועד להשלמת החקיקה שאיפשרה לו לחולל את השואה, ללוח הזמנים המקביל של יריב לוין, והראיתי כי מה שלהיטלר לקח 17 חודשים – לממשלת נתניהו–לוין–בן גביר–סמוטריץ’ ייקח פחות מחדשיים (בפועל זה ייקח קצת יותר מחדשיים, אבל הרבה–הרבה פחות מ-17 חודש).

ואדגיש: בשום אופן לא השוויתי בין יריב לוין של 2023 לאדולף היטלר של 1945, אלא בין יריב לוין של 2023 לאדולף היטלר של 1934, ומי שרוצה לחלוק עלי – הרשות נתונה, אם הוא בכלל זקוק לרשות ממני (הוא לא!).

מה אורב לפתחנו כעת?

כיוון שאני משווה בין בין יריב לוין של 2023 לאדולף היטלר של 1934, ועל ההשוואה הזאת אני עומד, אלה הדברים אשר מחכים לנו בימים הקרובים:

הפיכת הוועדה לבחירת שופטים לוועדה ממשלתית, שתבחר שופטים הנוחים לשלטון;
פסקת ההתגברות ברוב של 61 חברי הכנסת;
ביטול מוחלט של האפשרות לביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, והכפפת האפשרות לביקורת שיפוטית על חוקים רגילים לרצונם ה“טוב” של השופטים אשר נבחרו ע“י השלטון, לפי האינטרסים של השלטון.

הפיכת הוולב“ש לוועדה ממשלתית הוא חלק אינטגרלי מההיטלריזציה, אבל עד להתחלת מימושו יש לנו 7 חודשים.

מאידך פסקת ההתגברות ברוב של 61 חברי הכנסת, וביטול מוחלט של האפשרות לביקורת שיפוטית על חוקים, מאפשרים לנו את ההיטלריזציה כבר ביום המחרת לחקיקה.

מה מאפשרת לנו ההיטלריזציה?

בנקודה הזאת אני לא נכנס לתחזית מה תעשה ממשלת נתניהו–סמוטריץ’–בן גביר, אלא רק לשאלה מה ההיטלריזציה מאפשרת.

סע’ 8 עד 9א’ לחוק יסוד הכנסת, זה לשונם:

תקופת כהונת הכנסת

8. תקופת כהונתה של הכנסת תהיה ארבע שנים מיום היבחרה.

מועד הבחירות

9. הבחירות לכנסת יהיו ביום ג‘ השלישי לחודש חשון של השנה שבה תמה כהונתה של הכנסת היוצאת אולם אם היתה השנה שלפניה שנה מעוברת, יהיו הבחירות ביום ג‘ הראשון לאותו חודש.

הארכת תקופת כהונה

9א. (א) הכנסת לא תאריך את תקופת כהונתה אלא בחוק שנתקבל ברוב של שמונים חברי הכנסת ואם נתקיימו נסיבות מיוחדות המונעות עריכת בחירות בעיתן; תקופת ההארכה לא תעלה על הזמן המתחייב מהנסיבות האמורות; בחוק כאמור ייקבע מועד הבחירות.

(ב) […]

כעת מה פשוט יותר מאשר להחליף את סע’ 8 ו-9א(א) בסעיפים האלה:

תקופת כהונת הכנסת

8. תקופת כהונתה של הכנסת תהיה עשרים וארבע שנים מיום היבחרה.

הארכת תקופת כהונה

9א. (א) על אף האמור בסע’ 8, רשאי ראש הממשלה להאריך את תקופת כהונתה של הכנסת כטוב בעיניו.

מה שפשוט עו“ד יותר הוא לחוקק את זה ערב הבחירות לכנסת הבאה, שאז הציבור כבר מורדם, הבחורים כבר עייפים, עייפים, והוצאת הבג“ץ מהתמונה כבר הפכה לנחלת ההיסטוריה ועובדה קיימת.

או, למשל, חוק יסוד: מחנות הריכוז, המאפשר לכלוא ללא משפט את מבקרי המשטר, ולהשמידם במשרפות, ואם לא די בכך – גם מעניק חסינות מוחלטת לפשעים המתבצעים שם כנגד מבקרי המשטר.

האם חקיקה כזאת אפשרית? כן, ללא ספק!

האם חקיקה כזאת חסינת–בג”ץ? כן, ללא ספק!

האם יתכן שחקיקה נאצית כזאת אכן תעבור בכנסת? זה לא משנה, עצם העובדה שהחוקים הנחקקים בכנסת בעת הזאת מאפשרים לחקוק בעקבותיהם חוקים נאציים כאלה, היא הנותנת שיש למנוע אותם, כשהם עדיין בתוך הביצה: lest he may, prevent.

הנה כך ברוטוס מדבר עם עצמו, ומצ’כנן את עצמו שלמען הדמוקרטיה צריך להרוג את יוליוס קיסר, חברו מנוער (שייקספיר אוהב קונצים כאלה):

BRUTUS

It must be by his death: and for my part,

I know no personal cause to spurn at him,

But for the general. He would be crown’d:

How that might change his nature, there’s the question.

It is the bright day that brings forth the adder;

And that craves wary walking. Crown him?–that;–

And then, I grant, we put a sting in him,

That at his will he may do danger with.

The abuse of greatness is, when it disjoins

Remorse from power: and, to speak truth of Caesar,

I have not known when his affections sway’d

More than his reason. But ’tis a common proof,

That lowliness is young ambition’s ladder,

Whereto the climber-upward turns his face;

But when he once attains the upmost round.

He then unto the ladder turns his back,

Looks in the clouds, scorning the base degrees

By which he did ascend. So Caesar may.

Then, lest he may, prevent. And, since the quarrel

Will bear no colour for the thing he is,

Fashion it thus; that what he is, augmented,

Would run to these and these extremities:

And therefore think him as a serpent’s egg

Which, hatch’d, would, as his kind, grow mischievous,

And kill him in the shell.

Wm. Shakespeare, Julius Caesar,

Act 2, Scene 1

ובמלים של היום: הכוח השלטוני המוחלט משחית באופן מוחלט, ויש להרוג אותו לפני שהוא צובר את התאוצה. אפשר לקרוא לכך גם הגבלת משך הכהונה, או מספר הקדנציות.

מי הדוחפים את הדיקטטורה הזאת?

בנימין נתניהו הוא ילד–טוב–קיסריה, אשר כל חטאו הוא בכך שמשחר ינקותו הוא חלם להיות ראש ממשלה לכל החיים, ושלא ממש מתחשק לו להמשיך לשבת על ספסל הנאשמים, עם רגל אחת בכלא.

לא היה מאושר מבנימין נתניהו אם הוא היה מצליח להרכיב ממשלה בלי הסמוטריצ’ים והבן–גבירים (ולאור התבטאויותיו בעבר – אפילו בלי החרדים), אבל הוא תימרן את עצמו לכך שאף אחד לא רוצה לשבת בממשלה תחתיו – חוץ מהסמוטריצ’ים, הבן–גבירים והחרדים, והם יודעים לגבות ממנו את דמי הפרוטקשן, כאשר הם יודעים גם שזו אולי ההזדמנות היחידה שלהם באלפיים השנים הבאות.

והמחיר הוא ביטול הפיקוח השיפוטי על פשעי המשטר, הנצחת הכפייה הדתית והפיכתה של המדינה למדינת אפרטהייד גזענית – דבר שנתניהו לא חלם עליו משחר ינקותו.

ובראש הגדוד צועד יריב לוין המפקד.

מדוע הוא עושה זאת? משום שגם לו אולי זו ההזדמנות היחידה להגשים את המיין קאמפף שלו, עליו הוא טרח במשך כעשרים שנה, וכן גם מאותה הסיבה שהכלב מלקק את אשכיו: כי הוא יכול.

ומי הם המשקיפים מהטריבונה, מרטיבים את אצבעם ברירם, מניפים אותה אל על כדי לחוש את כיוון הרוח, ומוכנים לרדת איתה אל המגרש, בשעת פקודה? שאר ח“כי הליכוד, הנושאים עיניהם אל הפריימריז הבאים, מאין יבוא עזרם – בזכרם את ציוניוני הדרך אל צמרת המפלגה.

אחלה דמוקרטיה.

רגע האמת מתקרב

כל הדיבורים עד עכשיו על המותר והאסור, על המוצדק והלא מוצדק, מגיעים עכשיו אל נקודת–הקצה, אל רגע האמת.

ורגע–האמת הוא שמלחמת האזרחים העקובה מדם כבר אורבת לפתחנו מעבר לפינה.

זאת תהייה מלחמה שתעמיד את הצבא, המשטרה ושאר גורמי הביטחון בפני הדילמה אם לציית לרשות היוצרת את החוק או לרשות המפרשת את החוק וגם קובעת מה חוקי, ומה לא (ומתרבים הסימנים לכך שיד זו האחרונה תהייה על העליונה).

זאת תהייה מלחמה שתפלג את הצבא, המשטרה ושאר זרועות הביטחון, ותביא לכך שהפלגים יילחמו אלה באלה.

זאת תהייה מלחמה שרק הדמיון החולני יכול לתאר מה שיקרה בה, וכמה דם – ושל מי – יישפך בה (יש לי דמיון כזה, אבל לא משלמים לי כדי להשתמש בו).

לא, אני לא “מסית“, כי אין לי היכולת להשפיע על ההמונים.

אני גם לא “מאיים“, משום שאין לי היכולת לממש את ה“איום” הזה.

אני רק נותן תחזית: המלחמה הזאת בוא תבוא.

ואני גם מביע דיעה ברורה, וללא היסוס: המלחמה הזאת – אין מוצדקת ממנה!

המלחמה הזאת מוצדקת בדיוק כשם שמוצדק היה מאבקו של היישוב העברי במנדט הבריטי על פלשתינה (א“י), ובדיוק כשם שהיו מוצדקים כל הניסיונות לחסל את היטלר, לפני שהוא הגשים חלק מתוכניות “הפתרון הסופי” שלו – נסיונות אשר כשלו, למרבית הצער.

כן, והיום אנחנו קוראים מקומות, אתרים, כיכרות על שם הנופלים במאבק לחירותנו: ככר עולי הגרדום, ככר דב גרונר, רחוב מרדכי אנילביץ, קיבוץ להבות חביבה ועוד – כולם היו מורדים במלכות החוקית, חלקם גם מרדו בשלטון החוקי אשר “נבחר כדין, בבחירות דמוקרטיות“.

ואת זה מצאתי בפרלמנט הסקוטי באדינבורו, אומר יותר מכל:

וכשזה יגיע, רק תזכרו כי אמרתי לכם!

ברגע האחרון, לפני רדת הגליון לדפוס

כמו שקורה לי לא אחת, תוך כדי כתיבת מאמר זה או אחר, האירועים השוטפים הופכים מיושנים בקצב מהיר מקצב ההקלדה שלי (טוב, אני מעולם לא התהדרתי בקצב הקלדה מהיר במיוחד).

זה מה שאנחנו למדים עכשיו:

בקבוצות המאבק השונות נגד המהפכה המשפטית הגיבו על הצהרת נתניהו: “אנו מודיעים כי המאבק יגבר, יורחב ויוחרף עד לגניזה מוחלטת של חוקי הדיקטטורה. כמו כן, ההודעה השערורייתית של ראש הממשלה כי על גופי הביטחון להישאר נאמנים לממשלה ולא לחוק, וכן קידום פסקת ההתגברות השבוע מלמדת כי פניה של הקואליציה לדרוס את הדמוקרטיה ולהביא למשבר חוקתי בו תתקיים בישראל ממשלה שעוברת על החוק ומרגע שזה המצב מדובר מבחינתנו בממשלה בלתי חוקית בעליל“.