הוא כתב את ה”מיין קאמפף” שלו לפני כעשרים שנה, היום הוא מגשים אותו

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/59078

מיהו ההיטלר הישראלי שאורב לנו מעבר לפינה? *** על האוכלים בשר חזיר בבית הכנסת, ביום כיפור החל בשבת, ודורשים מהזולת לשמור דיני כשרות ומועדים *** המאמר ה-5,000 בהאתר של קימקא

שמחה ניר, עו“ד

בן 83 אנוכי היום (15.6.2022), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הקדמה: מי האיש

יריב לוין ובנימין נתניהו

מעט היסטוריה, כתקדים

לוח הזמנים מעליית היטלר לשלטון

לוח הזמנים לרפורמת יריב לוין, להשוואה

ומה הלאה?

עוד קווי דמיון

לוין עולה לשלטון

אין מחסום להיטלריזציה

ההיטלריזציה של לוין, שלב אחר שלב

על הצביעות

כך זה מתחיל, כך זה נגמר

הערה לעניין ה“משפטיזציה”

על האנלוגיה בין יריב לוין לאדולף היטלר

ועכשיו תגידו …

יוזף גבלס חי בישראל!

הקדמה: מי האיש

הוא נולד בשנת 1969, בשנת 2009 הוא היה לחבר הכנסת, והוא ח“כ ברציפות עד היום.

עוד לפני כן, בשנת 2006, הוא מונה על ידי יו“ר הליכוד, בנימין נתניהו, לעמוד בראש המטה לביקורת השלטון שהוקם בליכוד.

שעות ספורות לפני הדיון בבג“ץ בעניין כשירותו של אריה דרעי לכהן כשר בממשלה, הוא הודיע לעם היושב בציון על הרפורמה המשפטית שהוא מתכונן להעביר, וכך אמר:

“אני עוסק בנושא הזה למעלה מ-20 שנה, במהלכן התרעתי מנזקי המשפטיזציה, במהלכן גיבשתי הצעות ורפורמה“.

זה היה ה–Mein Kampf שלו.

ניחשתם נכונה: יריב גדעון לוין.

יריב לוין ובנימין נתניהו

לבנימין נתניהו אין אידיאולוגיה, אין לו איסטרטגיה וכל מאווייו הם תאוות השלטון, והיום גם היחלצות ממשפטו הפלילי.

כיוון שרק תאוות השלטון לנגד עיניו, הוא לא חייב להיות עקבי, הוא משקר ומזגזג לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו, הכל לפי צרכיו ונוחיותו בכל רגע נתון.

מרכיב חשוב באישיות הפוליטית של נתניהו הוא בניין התדמית שלו – הוא נבנה ממנה, היא מחזיקה אותו מעל המים, ובגלל הדיבוק התדמיתי שלו הוא עכשיו יושב על ספסל הנאשמים, בביהמ“ש המחוזי בירושלים.

 

ממשלתו הנוכחית, הששית במספר, אינה ממשלת החלומות שלו. הוא בהחלט היה מעדיף להקים ממשלה יחד עם בני גנץ או יאיר לפיד, אבל היום כבר אף אחד לא מאמין לו, ורק בן גביר וסמוטריץ’ מוכנים לשבת איתו (בנוסף לשתי החרדיות, שתלכנה עם כל מי שייתן להן כסף).

יריב לוין, יחד עם בן גביר וסמוטריץ’ (להלן יחד: השלישיה) רוצים לבצע הפיכה שלטונית ומשטרית, שתהפוך את המדינה לדיקטטורה, ותנחית על ה“סמולנות” מכת–מוות ממנה היא לא תתאושש לעולם.

בלי שלושת אלה ממשלתו נופלת.

נתניהו לא היה רוצה להיכנס עם הראש בקיר. הוא לא רפורמטור, ובמקרה הזה הוא מבין שלרפורמה שיריב לוין מקדם עלולות להיות גם השלכות מרחיקות–לכת בכל תחום אפשרי – בין כזה שלא ישפיע על הבייס שלו (מה אכפת לו, הביביסט המצוי, אם מפריטים או לא מפריטים את השב“ס? מה אכפת לו אם ניתן, או לא ניתן, לעצור חייל ל-96 שעות בלי להביאו לפני שופט? מה אכפת לו אם נחטוף גינויים במוסדות האו”ם?), בין כזה שכן יכול להשפיע עליו (כגון עליית מחירים) או כזה שעלול להשפיע על תדמיתו המקודשת לו – אבל הוא שבוי בידי השלישיה הזאת, שמחזיקה אותו בביצים.

ליריב לוין, לעומתו, יש אידיאולוגיה, יש לו גם איסטרטגיה, אותה הוא גיבש כבר כאשר הוא כתב את המיין קאמפף שלו, אותו הזכרתי לעיל, ויש לו גם טקטיקה, איתה הוא נחוש ללכת איתה עד הסוף, כולל שקרים המופצים בשיטות יוזף גבלס, ואיומים מרומזים לעברו של נתניהו, שהוא יתפטר אם נתניהו יגלה סימני חולשה, ויסכים לגירסה מתונה של הרפורמה. אין לו מעצורים, אצלו יש רק מנועים מלא קדימה.

והאידיאולוגיה שלו היא להשמיד כל מערכת משפט שמקדמת את זכויות האזרח, ולכונן תחתיה מערכת משפט דיקטטורית, שתנציח את שלטונו ותנחית מכת–מוות על כל ניסיון להחליף את השלטון בבחירות עתידיות.

על כל אלה הוא הולך בכל הכוח, הוא רוצה לגמור מהר, ולרוץ לספר לחבר’ה.

מעט היסטוריה, כתקדים

לפני שאכנס לעובי הקורה, לשדה המוקשים הזה, ברצוני להודות שוב לידידי נחום שחף – ימני קיצוני – שגייס לעזרתי את אדולף היטלר, כי אם אני הייתי עושה את זה, הייתם מתריסים כנגדי את ה“איך בכלל אפשר להשוות!!!“ השחוק–לעייפה שלכם.

ראו: על שמאל ועל סמול, על סוציאליזם ועל סוציאליזם, ועל דמגוגיה זולה: נאום תשובה לידידי נחום שחף.

זו התמונה המשקפת את עמדתו של ידידי, כפי שהסברתי אותה במאמר:

עוד אוסיף ואומר לכל המצקצקים בלשונותיהם ואומרים “איך בכלל אפשר להשוות“, כל אימת שמביאים דוגמאות היסטוריות קשות לעיכול, במיוחד השוואות עם המשטר הנאצי: כמו שאני מרבה לומר, אני חובב אלגברה מינקות, ובתור שכזה אני רק מציב בנוסחאות שלהם נתונים אחרים, ואם התוצאה לא מניחה את דעתכם, סימן שהנוסחאות שלכם דפוקות.

כעת, מי שלא רוצה להמשיך ולקרוא – לכו הבייתה, וחכו לאסון.

וכשתגיעו איש לאהלו, קיראו את זה:

‘Never again’ means nothing if Holocaust analogies are always off limits,

ואם תשתכנעו, תחזרו ותתקבלו בברכה.

כך ויקיפדיה, בערך עליית הנאצים לשלטון (ההדגשות – שלי) :

דעיכתה של רפובליקת ויימאר

[…]

השפל הגדול גרם לפילוג בין המפלגות, דווקא כאשר נדרשה אחדות לפתרון הבעיות שהיו גדולות מכפי מידתה של כל מפלגה בודדת. ב-30 במרץ 1930 נבחר היינריך ברינינג לראש ממשלה. למרות הצורך הגדול בתוכנית כלכלית, נתקל ברינינג בהתנגדות גדולה מצד האופוזיציה. כדי לצאת מהמצב שאליו נקלע, הוא ניגש לנשיא וביקש ממנו להפעיל את סעיף 48 לחוקה, שהיה הפעלת מצב חירום, ואיפשר שלטון באמצעות צווי חירום. בקשה זו גרמה למהומה גדולה בגרמניה והאופוזיציה דרשה שמצב החירום יבוטל לאלתר.

כמוצא אחרון, ביולי 1930 פנה ברינינג לנשיא הינדנבורג וביקש ממנו לפזר את הרייכסטאג (הפרלמנט הגרמני) וללכת לבחירות חדשות. התאריך לבחירות החדשות נקבע ל-14 בספטמבר 1930. בשלב זה עייפו תושבי גרמניה מהמצב הפוליטי שנוצר בברלין ומהסבל, העוני והרעב ששררו בעם. הם פנו למוצא קיצוני, ותמכו בצורה נרחבת במפלגה הנאצית. המפלגה קיבלה 107 צירים בפרלמנט, ובכך הפכה למפלגה השנייה בגודלה. הדבר הוביל להתחזקות התעמולה הנאצית ברחבי גרמניה.

בפני הרפובליקאים עמדה בעיה נוספת. בשנת 1932 עמדו להיערך בחירות לנשיאות, אך פאול פון הינדנבורג, שהיה הדבק שעדיין החזיק את הדמוקרטים בשלטון, הלך והזדקן ולא היה מעוניין בכהונה נוספת. גם אם ניתן היה לשכנעו לרוץ לכהונה נוספת, הוא היה מסיימה בגיל 92. אם היה מת לפני תום הכהונה, תרחיש שהיה סביר, היה עלול היטלר, שהכריז על התמודדותו לנשיאות, להתמנות לנשיא ללא בחירות. למרות כל אלו, לבסוף רץ הינדנבורג לכהונה נוספת. מולו התמודד היטלר, אשר הצליח לכפות סיבוב שני, כיוון שהינדנבורג קיבל פחות ממחצית הקולות. בסיבוב השני הינדנבורג אמנם זכה ברוב המיוחל, אך כוחו של היטלר עלה – 36 אחוז מן הבוחרים הגרמנים נתנו לו את קולם.

ברינינג סולק מראשות הממשלה ב–29 במאי 1932 לטובת פרנץ פון פאפן, פוליטיקאי שמרני, מן הספסלים האחוריים במפלגתו של ברינינג, אשר “הוכתר” על ידי הינדנבורג ויועץ הסתרים שלו, קורט פון שלייכר. פון פאפן שלט מ–1 ביוני 1932 עד 2 בדצמבר 1932. הוא הרכיב את הממשלה מתומכי הימין והאריסטוקרטיה השמרנית. הוא פירק את הממשלה הפרוסית וביטל את האוטונומיה הפרוסית. הוא הורה על עונש מוות למי שיפעל באלימות וטרור, אך התקשה לאכוף את הוראותיו. בבחירות לרייכסטאג אותה שנה המפלגה הנאצית קיבלה 230 צירים, ואופוזיציה חזקה בהנהגת היטלר הביאה להתפטרותו של פון פאפן.

גנרל שלייכר, אשר החליף את פון פאפן, שלט מ–3 בדצמבר 1932 עד 29 בינואר 1933. הוא פתח בניסיון לרפורמות כלכליות, מה שהוביל לביקורת קשה על מדיניותו מצד היונקרים ואנשי התעשייה. פון פאפן ראה בכך הזדמנות להפיל את שלייכר ודרש את שיתוף היטלר בשלטון, על מנת להחזיק בהגה השלטון בעצמו (כסגן הקנצלר, והשולט ברוב השמרני בממשלה הנאצית). שלייכר התפטר לאחר שהנשיא סירב לדרישתו לפזר את הפרלמנט ולהכריז על המפלגה הנאצית ועל המפלגה הקומוניסטית כבלתי חוקיות. נראה כי איש מלבד היטלר לא יכול היה להשתלט על המצב ולכן, לאחר שקיבל הכשר מפון פאפן ומבנו של הינדנבורג, אוסקר, שהיה בעל השפעה ממשית על אביו, הוזמן היטלר למשרדו של הינדנבורג. ב–30 בינואר 1933 הפך היטלר לקנצלר גרמניה.

“במינוי היטלר לראש הממשלה, מסרת את ארצנו הקדושה לאחד הדמגוגים הגדולים בכל הזמנים. אני מנבא לך שאיש רע זה יוביל את הרייך לתהום ויגרום לחורבן אומתנו. הדורות הבאים יקללו אותך בקברך על פעולתך זו“, כתב אז גנרל אריך לודנדורף להינדנבורג. ואכן, בתוך מספר חודשים פירק היטלר את היסודות הדמוקרטיים והליברליים. תמה תקופת רפובליקת ויימאר, והחלה תקופת הרייך השלישי.

ביסוס המשטר הנאצי הדיקטטורי

כבר בחודש פברואר 1933 החל תהליך הפיכת המשטר בגרמניה לדיקטטורי. הרמן גרינג מונה לשר הפנים של פרוסיה ובכך היה ראשון מבין חברי מפלגה רבים שימונו לתפקיד ציבורי. בשנים הבאות אויש רוב מנגנון המדינה על ידי נאצים. בחודש פברואר יצאה תקנת החירום הראשונה מני רבות “למען הגנת העם הגרמני“. התקנה הסמיכה את שר הפנים לאסור אסיפות ופרסומים העלולים לפגוע בביטחון המדינה.

ב–28 בפברואר הצטרף לתקנה ה“חוק לשעת חירום להגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים“. התירוץ לחוק היה שהיו אלה הקומוניסטים שהציתו את בניין הרייכסטאג יום קודם לכן. אנשים רבים מאמינים שבניין הרייכסטאג הוצת על ידי הנאצים עצמם. החוק ביטל את חירויות היסוד האזרחיות והיווה הבסיס למשטר היחיד של היטלר. הוא לקח לידיו סמכויות רבות יותר והנהיג “מדינת משטרה” בה לפרט אין הגנה. בנוסף הממשלה הגרמנית קיבלה סמכות לעקוף את ממשלות המדינות השונות בגרמניה ובכך החל הרס המבנה הפדרטיבי ששרר שם. הכול כאמור בטענה שיש להתגונן מפני הקומוניסטים.

בראשית חודש מרץ, זמן קצר לאחר שריפת הרייכסטאג, נערכו הבחירות האחרונות תחת שלטונו של היטלר. למרות מסע התעמולה וההפחדה המפלגה הנאצית לא הצליחה לקבל רוב – היא זכתה ב-44 אחוז מן הקולות. אמנם זו עלייה בכוחה, לעומת הבחירות הקודמות, שקבעה אותה כגדולה במפלגות, אך היטלר ראה בכך כישלון והחיש את קצב השתלטותו על המדינה. הסמכויות שהועברו לידי המפלגה הנאצית התרבו והרחוב נשלט על ידי בריוני ה–S.S וה–S.A.

ב־22 במרץ הוקם מחנה הריכוז דכאו בדרום גרמניה, שהיה מחנה הריכוז הראשון. מתנגדיו של היטלר – הקומוניסטים והדמוקרטים (בהם יהודים מעטים), נשלחו ל“חינוך מחדש” במחנות. דכאו ומחנות הריכוז שהוקמו בעקבותיו, עברו בהדרגה לפיקוח ה–S.S, ומטרתם הייתה לבודד את מתנגדי הנאציזם.

לקראת סוף החודש נחנך בניין חדש לרייכסטאג בפוטסדאם (סמל המלוכנות הפרוסית). עם זאת הפרלמנט החדש שנבחר זה מכבר פעל למעשה רק כיומיים. ב–23 במרץ הוא עצמו חוקק (ברוב של 441 מול 94) את “חוק ההסמכה” שמעביר את סמכויות החקיקה ממנו אל הממשלה, אך עדיין מבטיח, באופן רשמי, את שלטון החוק. בכך באה לקצה חוקת ויימאר הדמוקרטית – חוק ההסמכה שימש כמשענת חוקית לשלטונו הרודני של היטלר. בנוסף החוק היה חלק מתהליך ה“האחדה” בגרמניה – ביטול גרמניה הפדרטיבית וריכוז של מנגנוני הממשל. היטלר מינה במדינות השונות מושלים נאצים מטעמו (מושלי הרייך), שמילאו את הוראותיו.

ב–7 באפריל נחקק חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, שהתאים את הממשל גם ברמות הנמוכות לעקרונות הנאציזם ולאיוש על ידי גרמנים “טהורים“.

ה–1 במאי הפך “חג הפועלים” לחג לאומי. יום לאחר מכן, פוזרו האיגודים המקצועיים ומנהיגיהם הוכנסו למאסר. הדבר נעשה מפני שהנאצים חששו מפני הכוח הגדול של האיגודים (7 מיליון חברים), על אף שלא התנגדו להם והיו מוכנים לפיקוח נאצי. במקום האיגודים המקצועיים הוקמה “חזית העבודה הגרמנית“. היטלר טען כי יש להגן על הפועלים והאיכרים מפני נצלנותם של הקפיטליסטים, וכי הקמת “חזית העבודה הגרמנית” נועדה להיטיב עם הפועלים. השביתות הוצאו אל מחוץ לחוק. אנשי המפלגה הנאצית פשטו על מפעלים, חנויות ובתי עסקים, וחייבו את בעליהם לשלם מיסים למדינה.

[…]

בין החודשים יוני ליולי הוצאו כל המפלגות מהרייכסטאג בסיוע אלימות, איומים וחקיקה. ב-14 ביולי חוקק “החוק לקיום המפלגה הנאצית כמפלגה יחידה“ שמכריז כי רק המפלגה הנאצית מותרת, וכל מפלגה אחרת אסורה ונוגדת את החוק. כך הושלמה הפיכת המשטר של רפובליקת ויימאר למשטר חד–מפלגתי המעניק סמכות בלתי מוגבלת למפלגה השלטת. בנובמבר אותה שנה נערכו “בחירות” לרייכסטאג ונבחרו 661 צירים מהמפלגה הנאצית.

פרסום “חוק ההאחדה” בראשית 1934 הפך את גרמניה לאזור אחד שעל כולו חל החוק הנאצי וביטל את האוטונומיה שהייתה למדינות בימי רפובליקת ויימאר. ב-30 בינואר נחקק גם “החוק לשיקום הרייך” שהיה למעשה המשכו של חוק ההסמכה. החוק ביטל את הרייכסראט (הפרלמנט הפדרלי בו נציגים לכל מדינה) ואת הפרלמנטים של המדינות עצמן. הוא הפך את המדינות לאזורים מנהליים, שבראשם מושלים נאצים. בכך למעשה הושלם תהליך איחוד ה“רייך השלישי“.

לאחר מותו של הנשיא הינדנבורג, באוגוסט 1934, מינה עצמו היטלר ל“פיהרר“, קנצלר ומפקד הצבא הגרמני. הוא לקח לעצמו את סמכויות הנשיא. החיילים חויבו להישבע אמונים ישירות להיטלר, ובתי המשפט חויבו לפעול ברוח עקרון הפיהרר בלבד. הוקמו בתי דין מיוחדים שדנו את מתנגדי המשטר הנאצי. מלבד זאת, נערך משאל עם והיטלר זכה ב–90% מהקולות ובכך גרמניה הפכה לדיקטטורה מוחלטת.

לוח הזמנים מעליית היטלר לשלטון

יום 1, 30 בינואר, 1933: היטלר קנצלר גרמניה.

ימים 3 – 30, פברואר, 1933: החל תהליך הפיכת המשטר בגרמניה לדיקטטורי, איוש רוב מנגנון המדינה על ידי נאצים. איסור אסיפות ופרסומים.

יום 30, 28 בפברואר, 1933: ביטול חירויות היסוד האזרחיות, “מדינת משטרה” בה לפרט אין הגנה – הונח הבסיס למשטר היחיד של היטלר.

יום 52, 22 במארס, 1933: הוקם מחנה הריכוז דכאו בדרום גרמניה, “חינוך מחדש” למתנגדיו של היטלר – הקומוניסטים והדמוקרטים (בהם יהודים מעטים), במטרה לבודד את מתנגדי הנאציזם.

יום 53, 23 במארס, 1933: “חוק ההסמכה” שמעביר את סמכויות החקיקה מהרייכסטאג אל הממשלה, קץ לחוקת ויימאר הדמוקרטית, ומשענת חוקית לשלטונו הרודני של היטלר, ריכוז מנגנוני הממשל, מינוי מושלי הרייך, שמילאו את הוראותיו של היטלר.

יום 68, 7 באפריל, 1933: חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, שהתאים את הממשל גם ברמות הנמוכות לעקרונות הנאציזם ולאיוש על ידי גרמנים “טהורים“.

יום 93, 2 במאי, 1933: פיזור האיגודים המקצועיים ומאסר מנהיגיהם, הוצאת השביתות אל מחוץ לחוק. פשיטות אנשי המפלגה הנאצית על מפעלים, חנויות ובתי עסקים.

חודשים 5 – 6, יוני – יולי, 1933: הוצאת כל המפלגות מהרייכסטאג בסיוע אלימות, איומים וחקיקה.

יום 166, 14 ביולי, 1933: “החוק לקיום המפלגה הנאצית כמפלגה יחידה” (ובהמשך, בנובמבר אותה שנה נערכו “בחירות” לרייכסטאג ונבחרו 661 צירים מהמפלגה הנאצית.

ראשית 1934: “חוק ההאחדה” שהופך את גרמניה לאזור אחד שעל כולו חל החוק הנאצי.

יום 366, 30 בינואר, 1934: “החוק לשיקום הרייך“, השלמת תהליך איחוד ה“רייך השלישי“.

חודש 17, אוגוסט, 1934, היטלר ממנה עצמו ל“פיהרר“, קנצלר ומפקד הצבא הגרמני. לוקח לעצמו את סמכויות הנשיא. החיילים נשבעים אמונים ישירות להיטלר, בתי המשפט חויבו לפעול ברוח עקרון הפיהרר בלבד. מוקמים בתי דין מיוחדים שדנים את מתנגדי המשטר הנאצי. נערך משאל עם, היטלר זוכה ב–90% מהקולות וגרמניה הופכת לדיקטטורה מוחלטת.

לוח הזמנים לרפורמת יריב לוין, להשוואה

יום 1, 29.12.2022: ממשלת נתניהו–לוין עולה לשלטון.

יום 49, 15.2.2023: תאריך–היעד לקריאה ראשונה בכנסת של החוקים לפיהם לממשלה יהיה רוב בוועדה לבחירת שופטים, לביטול חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לקביעה שפסיקות ביהמ“ש העליון תהיינה כפופות לאישור הרוב הקואליציוני בכנסת, שהוא עצמו כפוף לראש הממשלה – הכל בדחיפות, ובמטרה למנוע כל מחסום לחקיקת השלבים הבאים של הרפורמה.

ובקיצור: מה שלהיטלר לקח 17 חודשים – לממשלת נתניהו–לוין–בן גביר–סמוטריץ’ ייקח פחות מחדשיים.

ומה הלאה?

לפי מה שנאמר ע“י מחולל הרפורמה לאן הם חותרים, וגם לפי מה שהם לא אומרים, אנחנו יכולים לחכות לשורה של חוקים המגבילים את חופש הביטוי, חופש ההפגנה, חופש השביתה. ומה לא.

אנחנו יכולים לחכות לשופטים שאף אחד מהם לא מכיר את המילה זיכוי.

אנחנו יכולים לחכות להחלת חוקים בני אלפי שנים. ראו, לדוגמה: לראשונה: החניכים בקורס הפרמדיקים של מד“א לשירות לאומי ילמדו בהפרדה מגדרית.

לטיפול מיוחד יזכו גם הלהט“ב ואחרים.

או, למשל, הוצאה להורג בסקילה.

ואלה רק דגימות–אקראי מבשרות–רע.

עוד קווי דמיון

ראינו לעיל כי במרכז המטרה של היטלר היו הקומוניסטים והדמוקרטים (בהם יהודים מעטים) – אצל יריב לוין אלה יהיו הסמולנים והערבים.

ראינו גם עד לאן יכולים להגיע המינויים הפוליטיים, שעד היום היו אצלנו בגדר “משהו גס“, במידה מסויימת – הרמה של מקודמי–נתניהו בפריימריז של הליכוד היא מבשרת–רע.

ואפשר למנות עוד קווי דמיון, אבל את הפרינציפ כבר תפסנו.

לוין עולה לשלטון

יריב לוין רוצה להיות ראש הממשלה. מי לא רוצה?

אחת האפשרויות שאני רואה היא שלוין יסדר לנתניהו חנינה מלאה, תמורת התפטרותו מכהונת ראש הממשלה, והעברה מסודרת של ראשות הממשלה אליו: נתניהו ימלא את תפקידו של פראנץ פון פאפן, ולוין ישחק את אדולף היטלר.

כיוון שקמה בעבר מחלוקת אם ניתן לחון את מי שלא הורשע (לדעתי ניתן), לוין יתקן בהתאם את חוק יסוד: נשיא המדינה כך שבסע’ 11(ב) שבו (“לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם“) תתווסף הבהרה לפיה “בסעיף קטן זה ‘עבריינים’ – לרבות מי שלא הורשעו בדין, בין אם נפתחה נגדם חקירה, בין אם לאו“.

כיוון ששריון חוקי היסוד מפני ביקורת שיפוטית כבר הוסדר בשלב הראשון של הרפורמה, ה“תיקון” הזה כבר משוריין מראש.

כיוון שלוין מכיר היטב את הבטחותיו של נתניהו (ע“ע רוטציה), הוא ידרוש מנתניהו להפקיד בידו את כתב ההתפטרות, כנגד חתימת–הקיום שלו על כתב–החנינה מהנשיא, וליתר ביטחון הוא יבטיח שבכתב החנינה ייאמר כי היא תיכנס לתוקף עם התפטרותו של נתניהו מראשות הממשלה.

אין מחסום להיטלריזציה

עבודות המחקר וההכנה של הרפורמה נתמכו ע“י פורום קוהלת, אשר, מצידו, ממומן ע“י מיליארדרים אשר תומכים גם בדונאלד טראמפ, ובאופן טבעי הם חותרים גם לטראמפיזציה של מדינת ישראל.

ההבדל בין ארה“ב לישראל הוא שבארה“ב קיימים חסמים בין הטראמפיזציה לבין האורבניזציה וההיטלריזציה, ואילו אצלנו אין חסמים בין הרפורמה של יריב לוין לבין האורבניזציה וההיטלריזציה.

ההיטלריזציה של לוין, שלב אחר שלב

האמור כאן יחול אם לוין יקבל את ראשות הממשלה.

אם לא – יחולו לפחות חלקים משמעותיים מהמפורט, אם לא כולו, כאשר לוין מנפנף מול נתניהו את אצבעו–הוא, יחד עם 14 אצבעותיהם של בן גביר–סמוטריץ–אבי מעוז.

התרחיש יהיה כך:

השלב הראשון – השלמה הרפורמה המשפטית, אשר משריינת מפני ביקורת שיפוטית את כל מה שהוא עתיד לעשות בשלבים הבאים.

השלב הבא – החלטת הכנסת המעלה את מספר שופטי ביהמ“ש העליון ל-30 – 30, מינוי שופטים “ממשלתיים“, ונשיא “ממשלתי” לביהמ“ש העליון, שידאג להרכבים “ממושמעים“.

השלב הבא – חוק יסוד הקובע 15% כאחוז החסימה, ו/או שהליכוד הוא המפלגה היחידה המותרת, והכרזת בחירות חדשות לכנסת.

השלב הבא – בבחירות הליכוד זוכה לרוב המושבים בכנסת.

השלב הבא – סיפוח כל יו“ש, משוריין בחוק–יסוד.

השלב הבא – בתגובה לסיפוח פורצות ביו“ש מהומות דמים, החיזבאללה והחמאס מצטרפות, וגם איראן לא טומנת ידה בצלחת, ושולחת אלינו מדי יום מאות פצצות קונבנציונליות לכל אחת מערינו הגדולות.

השלב הבא – “לרגלי המצב” מוכרז מצב חירום, מבוטלות כל זכויות האזרח, ומבוטלות הבחירות לכנסת.

השלב הבא – מועצת הביטחון והעצרת הכללית של האו“ם מחליטות לגרש את מדינת ישראל מהאו“ם, ארצות הברית לא מטילה וטו.

מתי זה ייגמר, ואיך מדינת ישראל תצא מזה, תגידו אתם – אני אפילו מפחד לחשוב על זה, בגלל נשמתי הרכה והענוגה.

על הצביעות

יריב לוין הכריז מלחמה על הבג“ץ, על התערבותו בניהול המדינה, אבל, כמו כל חבריו, גם הוא ידע לפנות לבג“ץ, ולטעון לחוסר סבירות קיצוני. ראו בג”ץ 7375/06‏ עו“ד יריב לוין נ‘ ראש ממשלת ישראל מר אהוד אולמרט.

הגדיל לעשות ההרמן גרינג שלו, שמחה רוטמן, לו נקדיש מאמר נפרד, אבל כיוון שאת המחקר עליו כבר ערכתי, הרי רשימה (לא בטוח שהיא מלאה) של 23 עתירות שהוא הגיש לבג“ץ, כמייצג העותרים (או, בשני מקרים, המבקשים להצטרף):

בג“ץ 8485/20 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ‘ נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ, ואח’;

בג“ץ 5834/20 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ‘ שר המשפטים, ואח’;

בג“ץ 8766/20 ‏ ‏ התנועה למשילות ודמוקרטיה נ‘ שר המשפטים, ואח’;

בג“ץ 2208/19 אבישי גרינצייג נ‘ פרקליט המדינה, ואח’;

בג“ץ 3259/18 בית מורשת אורי צבי גרינברג נ‘ משרד התרבות והספורט;

בג“ץ 59/19 מפלגת זהות תנועה ישראלית יהודית נ‘ מבקר המדינה;

בג“ץ 7394/18 ערן שטראוס נ‘ בית משפט לעניינים מקומיים באריאל;

בג“ץ 6064/17 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ‘ היועץ המשפטי לממשלה, ואח’;

בג“ץ 5801/15 דיבובי אהרון מאיר (ע“ר) נ‘ ממשלת ישראל משרד החינוך ועדת התמיכות, ואח’;

בג“ץ 6022/17 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ‘ נשיאת בית המשפט העליון;

בג“ץ 2683/16 פלוני נ‘ נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, ואח’ (בקשה להצטרף);

בג“ץ 5803/15 ישיבת תורת חכם ללימוד הנגלה והפנימיות נ‘ ממשלת ישראל משרד החינוך ועדת התמיכות, ואח’;

בג“ץ 1004/15 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ‘ השר לבטחון פנים, ואח’;

בג“ץ 7609/13 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ‘ ממשלת ישראל, ואח’;

בג“ץ 70/15 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ‘ היועץ המשפטי לממשלה, ואח’;

בג“ץ 4822/14 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ‘ רשות השידור, ואח’;

בג“ץ 6101/12 עמותת כנסת יחזקאל אלעד נ‘ ממשלת ישראל, ואח’;

בג“ץ 7385/13 איתן – מדיניות הגירה ישראלית ואח‘ נ‘ ממשלת ישראל, ואח’;

בג“ץ 7907/13 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ‘ מזכיר הממשלה, ואח’;

בג“ץ 5141/11 ד“ר אבי ליליאן נ‘ ראש עיריית רמת גן ויו“ר החברה הכלכלית לרמת גן, ואח’ (בקשה להצטרף);

בג“ץ 984/13 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ’ שר המשפטים, ואח’;

בג“ץ 9459/12 עמותת כנסת יחזקאל אלעד נ‘ ממשלת ישראל משרד החינוך אגף בכיר מוסדות תורניים, ואח’;

ועל הצביעות הזאת ייאמר: אוכלים בשר חזיר בבית הכנסת, ביום כיפור החל בשבת, ודורשים מהזולת לשמור כשרות!

הערה: למקרה שתחשבו כי תמורת שכר טירחה הוא מוכן להזנות את עצמו ואת העקרונות שלו, אציין כי בחלק מהעתירות הוא מייצג את התנועה למשילות ודמוקרטיה, שהוא משמש כיועצה המשפטי (כנראה בהתנדבות), והיא משמשת הפלטפורמה שלו למאבק נגד הבג“ץ ועילת הסבירות, ונראה שגם העתירות האחרות בהן הוא מייצג את העותרים – בין לשם שמיים, בין למחייתו – הן חלק ממאבקו זה.

כך זה מתחיל, כך זה נגמר

כך ברוטוס, אצל וויליאם שייקספיר, יוליוס קיסר, מערכה שנייה, תמונה ראשונה:

Brutus

I know no personal cause to spurn at him,

But for the general. He would be crowned —

How that might change his nature, there’s the question.

It is the bright day that brings forth the adder,

And that craves wary walking. Crown him that,

And then, I grant, we put a sting in him

That at his will he may do danger with.

The abuse of greatness is when it disjoins

Remorse from power, and — to speak truth of Caesar —

I have not known when his affections swayed

More than his reason. But ’tis a common proof,

That lowliness is young ambition’s ladder,

Whereto the climber-upward turns his face;

But when he once attains the upmost round

He then unto the ladder turns his back,

Looks in the clouds, scorning the base degrees

By which he did ascend. So Caesar may.

Then, lest he may, prevent. And since the quarrel

Will bear no color for the thing he is,

Fashion it thus: that what he is, augmented,

Would run to these and these extremities;

And therefore think him as a serpent’s egg —

Which, hatched, would, as his kind, grow mischievous —

And kill him in the shell.

וכך הפרשנות:

We’re familiar with the metaphor of the ladder of success. Caesar, like many politically ambitious youths, climbed the ladder of success by cultivating his popularity among the “lowliness,” the lower classes. Brutus thinks that Caesar, like the others, will turn his back on the plebeians once he’s achieved the heights of power.

But there’s a cleverness in Brutus’ choice of words. “Lowliness” can also mean humility, and it’s through his display of humility that Caesar developed his popularity among the plebeians. Finally, “base degrees” can also mean lower steps—the bottom rungs of the ladder in the metaphor.

ובתמצית: טיפוס על סולם ההצלחה ע“י טיפוח הפופולאריות בקרב ה“פלבאיים“ – כך עשה יוליוס קיסר (לפחות לדעתו של ברוטוס), כך עשה היטלר, כך עשה גם נתניהו (שטיפח את תדמיתו בקרב הפרולטריון המזרחי, הנוהה אחרי הקפיטליזם החזירי האשכנזי, ועכשיו צירף אליו עוד אשכנזי: בצלאל סמוטריץ’).

והיום מצטרף אליהם גם יריב לוין.

הערה לעניין ה“משפטיזציה“

כמצוטט לעיל, יריב לוין דיבר על “נזקי המשפטיזציה”.

מי שאינו בשלטון רוצה לקבל כמה שיותר ממי שבשלטון, ולתת לו כמה שפחות, וכשהוא, האזרח, לא בא על סיפוקו, הוא נושא עיניו אל ההרים, מאין יבוא עזרו. כיוון שהשם, עושה שמיים וארץ, לא תמיד זמין לאזרח מן השורה, הוא, האזרח, נושא עיניו אל בית המשפט.

מי שבשלטון, לעומת זאת, רוצה ליהנות כמה שיותר ממנעמי השררה והכוח, לתת לאזרח כמה שפחות, לקחת ממנו כמה שיותר, ולהפעיל עליו את נחת זרועו – באמצעות בתי המשפט הפליליים, למשל.

התוצאה: כאשר האזרח הולך לבית המשפט נגד השלטון, זו “משפטיזציה“, אבל כאשר השלטון הולך לבית המשפט נגד האזרח, הרי זו “משילות“!

כפי שראינו לעיל, כאשר הם היו באופוזיציה, גם יריב לוין וגם שמחה רוטמן כלל לא בחלו בפנייה לבג“ץ, ובלי למצמץ כהוא–זה הן גייסו, ללא בושה, את עילת “חוסר הסבירות“, וכמצוות משפטנים מלומדה הם לא שוכחים להוסיף את המילה “קיצונית“. המשפטיזציה הייתה לחם חוקם.

כיום, כאשר הם בשלטון, פתאום ה“משפטיזציה” הייתה ל“משהו גס“, והם מבקשים להניף את הגרזן – גם על הבג“ץ וגם עילת הסבירות.

למשפטיזציה יש גם אח–תאום: “האקטיביזם השיפוטי“, שגם עליו הם מבקשים להוריד את הכורת, ועל כך כתבתי כבר בשנת 2009 את המאמר לא האקטיביזם השיפוטי מפריע לכם, אלא ה”סמולנות”!

כנסו–כנסו, המאמר מדבר בעד עצמו, ומראה שלא רק הימין קופץ על רגליו האחוריות כאשר הפסיקה אינה לטעמו הפוליטי, אלא שגם ה“סמול” יודע לקונן כאשר הוא חש עצמו מקופח.

על האנלוגיה בין יריב לוין לאדולף היטלר

קיראו את המאמר הזה:

‘Never again’ means nothing if Holocaust analogies are always off limits.

אחר כך קיראו את המאמר דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (י”א): האם ניתן להשוות בין טראמפ לאדולף היטלר?

במאמר הזה אני לא מגיע למסקנה מוחלטת (כי אי אפשר), אבל מביא בסיס לא מבוטל לכך שאכן ניתן להשוות בין השניים.

כך פירטתי, שם:

שאלות איפכא מסתברא

נניח שהיטלר היה עולה לשלטון בארצות הברית של אמריקה, בשנת 2017, והיה רוצה להשמיד את כל היהודים שבה.

אי אפשר לשלול את האפשרות שהוא היה נבחר לנשיאות ארה“ב, כי הוא עלה לשלטון בגרמניה באותן הסיסמאות שהעלו את טראמפ בארה“ב: שיפור המצב הכלכלי ושנאת הזרים, וכן, כן … בימים ההם – Deutschland über alles, בזמן הזה – America First.

[…]

אז היטלר יכול היה לעלות לשלטון בארה“ב של היום, אבל ברגע שהיה מעלה על דל דעתו אפשרות של השמדת–עם (יהודים, שחורים, מוסלמים), או אפילו מצב–חירום המאפשר לו ליטול סמכויות שלטוניות בלתי מוגבלות – באותו הרגע הוא היה מאומפץ’ על טיל, אם לא לכלא – הבייתה בוודאי.

מדוע היטלר ההיפותטי של ארה“ב, 2017, היה מועף על טיל? משום שבארה“ב ישנה חוקה, ישנה מערכת משפט המונעת פגיעה בחוקה, ישנו ציבור אחר (במידה רבה), וישנה מערכת פוליטית בעלת ערכים שבעת הצורך הם גוברים על הנאמנות המפלגתית.

להזכירכם, ריצ’רד ניקסון עף כאשר היה ברור שגם אנשי מפלגתו–הוא לא יעמדו לצידו בהליכי האימפיצ’מנט, והוא העדיף להתפטר, מאשר להיות מודח, ולהיות הנשיא האמריקאי הראשון המודח בהליכים כאלה.

כעת בואו נניח שדונאלד טראמפ היה עולה לשלטון בגרמניה של שנת 1933, ובאירופה של אז לא היו 9.8 מיליון יהודים, אלא 9.8 מיליון מוסלמים, או שחורים, או צוענים – היטלר היה קטן עליו.

הוא היה משמיד את כל אלה שאינם משתייכים לגזע הארי הטהור, וכיוון שאיוונקה עתידה הייתה להתגייר רק בעוד 76 שנים – הוא לא היה מהסס להרוג גם את היהודים.

איך אנחנו יודעים?

משום שהציבור הגרמני של אז היה ציבור שמאפשר דברים כאלה, ולא היו שום מעצורים חוקתיים שימנעו אותם.

משום שבגרמניה של אז היו מאות אלפי קלגסים דוגמת ג’ו ארפאיו.

משום שטראמפ הוא גזען – ראו את החנינה שהוא העניק לאותו ג’ו ארפאיו.

ואיך אפשר שלא להזכיר את אמירתו של טראמפ שהוא רוצה מהגרים מארצות כמו נורבגיה, ולא מה-shithole countries?

ובהמשך אמרתי:

טוב, אז טראמפ אינו היטלר, אלא “היטלר קטן“, מיני–היטלר, מיקרו–היטלר, אבל אני מדבר ברמת–העיקרון, אני לא השוויתי בין מה שהיטלר עשה לבין מה שטראמפ לא עשה, אלא בין מה שהיטלר עשה לבין מה שטראמפ היה עושה אם היה עולה לשלטון בגרמניה של שנת 1933, ובאירופה של אז לא היו 9.8 מיליון יהודים, אלא 9.8 מיליון מוסלמים, או שחורים, או צוענים.

ובעניין הזה אני איתן בדעתי, למרות שאי אפשר לנהל מחקר אמפירי, עם “קבוצות ביקורת” (חצי טראמפ בחצי גרמניה של אז, חצי היטלר בחצי ארה“ב של היום), ולהשוות.

וגם סיכמתי:

עכשיו תשאלו איך אני יודע.

אז לא. אני לא יודע.

בניגוד לכם, שיודעים הכל, ומרצים לנו על ההיסטוריה לפרטי–פרטים (במיוחד כאשר היא, ההיסטוריה, תואמת את השקפותיכם הפוליטיות), אני לא יודע.

אני לא חכם כמותכם, ולכן אני רק מציג את השאלה, ואת התשובות האפשריות (נו, בטח … מה אפשר חוץ מ“כן” ו“לא” …). וכפי שאמרתי לעיל, אם יכולנו ליצור קבוצות ביקורת (חצי טראמפ בחצי גרמניה של אז, חצי היטלר בחצי ארה“ב של היום), ולהשוות, היינו יותר חכמים, אבל אין לנו הלוקסוס המחקרי הזה. כמה חבל.

בינתיים, כיוון שבהשערות ובהערכות בלבד קא עסקינן, אני מעריך שאם טראמפ היה עולה לשלטון בגרמניה של אז, הסבירות שהוא היה גרוע מהיטלר היא גבוהה מהסבירות שהוא לא היה נוהג כהיטלר.

ומכאן בחזרה ליריב לוין, ובדומה לשאלה שהצגתי לגבי טראמפ, השאלה לגבי לוין היא:

מה היה יריב לוין עושה אם הוא היה עולה לשלטון בגרמניה של שנת 1933, ובאירופה של אז לא היו 9.8 מיליון יהודים, אלא 9.8 מיליון “סמולנים” וערבים?

תחושת–הבטן שלי היא שהוא לא היה פחות גרוע מהיטלר: אין לו מעצורים, הוא שונא סמולנים וערבים, ויחד עם איתמר בן–גביר הוא היה מציב גרדומים בכל קרן–רחוב: להרוג כמה שיותר ערבים, עם כמה שפחות משפטיזציה.

ועכשיו תגידו …

אני מכיר אתכם: עכשיו תגידו שמחה ניר הוזה (במקרה הטוב), חולה–נפש (במקרה הפחות טוב) ואידיוט (בכל המקרים).

אז תרשמו לפניכם: השאלה אינה מצבו הנפשי או השכלי של שמחה ניר, אלא לאן מדינת ישראל הולכת.

ותרשמו לפניכם: אחרי כל האמרתי–לכם שלי שהתגשמו, עדיין נשאר לי בחגורה חור בשביל האמרתי–לכם הזה. ראו: אחרי גולדסטון 2: אמרתי לכם, אמרתי לכם, אמרתי לכם – ולא אביתם שמוע!

ותרשמו לפניכם עו“ד: אם תחזיתי זו לא תתגשם, לא קרה דבר, אבל אם תתגשם אולי כבר לא תהיו כאן להתנצל בפני, או בפני צאצאי, אם גם אני כבר לא אהיה כאן, ולומר שמחה, צדקת!

ועכשיו לכו וחפשו חברת ביטוח שתבטח לכם את המדינה הזאת.

_______

לקריאה נוספת:

יוזף גבלס חי בישראל!

על המותר והאסור במשטר דמוקרטי מול דיקטטורה שבאופק

על רפורמת יריב לוין: הפרדת רשויות, שיעור למתחילים

על הדיבורים בעניין מרי אזרחי

על רפורמת יריב לוין בעניין בחירת השופטים – והיה כי תקרום גידים ועור

העולם כולו נגדנו: ה“פסטיבל” חוזר!

אברהם פריד גיתיאת, ביביסט קלאסי, מודה: רוב הביביסטים טפשים ונבערים

ממשלת נתניהו השישית – תקום או לא תקום? (תשובה חלקית לשאלה הזאת, ולשאלה כמה תחזיק הממשלה – אם תקום)

לנשיא המדינה, יצחק הרצוג: אל תאריך לנתניהו את המנדט להרכבת הממשלה!

מיומנו של מגלומן כפייתי בעל אגו נפוח

איך להפיל את נתניהו, סופית ומוחלטת

לא להאמין: שמחה ניר, רל”ביסט ידוע, מוכן לממשלה בראשות נתניהו!

בנימין נתניהו, לא על זה נפל אחיך יוני ז”ל!

נתניהו, בנימין: שעתך היפה הגיעה, עלה בכוחך זה!

חמש הערות לקראת הבחירות מועד ה’, הבעל”ט, מחר, 1.11.2022

על שערוריית אחוז החסימה: אביגדור ליברמן, התכונן לאכול את עצמך!

על השימוש המטופש בצ’מברליין להגנה על האסונות שנתניהו המיט עלינו

Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump

###

למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס