על המותר והאסור במשטר דמוקרטי מול דיקטטורה שבאופק
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/59072
נאום–תשובה לכל המגנים את דבריו של אל“מ (מיל) זאב רז, על סמך פרסום שקרי המייחס לו דברים שהוא לא אמר, כאשר במה שהוא כן אמר אין שום פסול ושום רבב – לא משפטית ולא אחרת
שמחה ניר, עו“ד
בן 83 אנוכי היום (15.6.2022), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
תרגיל אינטלקטואלי, תרגיל ביושר אינטלקטואלי
מה זאת “הסתה“? מה זה “איומים“?
האם יש כאן “הסתה“, ו/או “איומים“?
מדוע בכלל מזמינים את חודק ואת רז לחקירה?
עו“ד דוד חודק אמר את הדברים האלה:
החרה–החזיק אחריו אל“מ (מיל) זאב רז:
אבל לפני שננתח את מה שהם אמרו, קצת הכנה.
תרגיל אינטלקטואלי, תרגיל ביושר אינטלקטואלי
ראו את שני התרשימים האלה:
בציור א’ אנחנו רואים על ציר ה-x רמות שונות של דיקטטורה, החל מ-0 (דמוקרטיה מלאה), וכלה ב-100 (דיקטטורה היטלריסטית), ובציר ה-y אנחנו רואים עוצמות שונות של תגובה, החל מ-0 (לא עושים דבר), וכלה ב-100 (מרד חמוש).
הקו האלכסוני מראה התקדמות ליניארית, החל מ-0,0 ועד 100,100, דהיינו מרד חמוש כנגד דיקטטורה היטלריסטית.
כמובן שהקו האלכסוני הוא רק אופציה, כאשר כל אדם יבחר לעצמו את רמת העוצמה בכל רמה של הדיקטטורה: יהיו כאלה שיציעו מרד חמוש הרבה לפני שהדיקטטורה תגיע להיטלריזם, ויהיו כאלה שיבליגו ויסתפקו בפוסטים הפייסבוק, המביעים את “אי הנוחות” שלהם מההיטלריזם – איש–איש והמודל האישי שלו.
וזה מביא אותנו אל ציור ב’, שהוא מתאים למי שההיטלריזם “קטן עליו“: שם קצה הדיקטטורה מגיעה ממש עד כדי שואה (1000), וההיטלריזם הוא כמעט “זניח” (אותם ה-100, אבל בסקאלה 0 – 1000), ואם נלך בהתקדמות הליניארית, ההיטלריזם לא יצדיק יותר מאשר פרסום דברי ביקורת מתונים.
כעת, אחרי שתפסנו את הפרינציפ ולפני שנמשיך, אתה, הקורא, מוזמן להעתיק את שני התרשימים (על התוכנה הגראפית שלך, או להדפיס על נייר), לסמן את הגראף שלך, ולהציג אותו בתגובה כאן, או בכל מקום בו אשתף את המאמר הזה.
אתה מוזמן להיות ישר עם עצמך, כי איש לא ישלח אותך לבדיקת פוליגראף, ואם תרמה את עצמך – לעולם לא תוכל לדעת מתי זה יחזור אליך.
וכעת להתחלה.
מה זאת “הסתה“? מה זה “איומים“?
קיראו את המאמר למערכת “הארץ”: האמנם “זו לא ביקורת, זו הסתה”?
במאמר הזה אני אומר, בין השאר:
ביקורת יכולה להיות נכונה או שגוייה, מוצדקת או לא–מוצדקת, לגיטימית או לא לגיטימית.
לעומת זאת “הסתה” (על פי אבן–שושן), היא “שיסוי, פיתוי (בייחוד לרעה)”, ובהקשר דנן הסתה היא קריאה לנקוט צעדים מסויימים כנגד מושא–ההסתה (או מושא הביקורת): הסתה להחרים את מערכת המשפט, ולא להיזקק לשירותיה, הסתה להציף את המרשתת בטוקבקים, הסתה להציף את בתי המשפט לתעבורה בכפירות–באשמה, הסתה להבעיר צמיגים מול בית המשפט העליון, הסתה לרצוח את סגן–נשיא בימ”ש השלום בזרנוגה גימ”ל.
בחוק העונשין, תשל“ז-1977, אין הגדרה למילה “הסתה” על כל נגזרותיה, וממילא אנחנו נזקקים להגדרה המילונית של המילה הזאת (כאמור לעיל, לפי כל מילון שנרצה), אבל ליתר ביטחון נתייחס גם לסעיף הרלוואנטי שבחוק הזה, הוא סע’ 144ד2, הנושא את הכותרת הסתה לאלימות (ההדגשות שלי):
144ד2. (א) המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות, דינו – מאסר חמש שנים.
עוד ליתר ביטחון, וכיוון שלפי פרסומים שונים זאב רז אמור להיחקר גם בעבירות איומים, מן הראוי להביא גם את סע’ 192 לחוק העונשין, הנושא את הכותרת איומים.
192. המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים.
האם יש כאן “הסתה“, ו/או “איומים“?
כאמור לעיל, עו“ד דוד חודק אמר את הדברים האלה (ההדגשה שלי):
אם נחיה בדיקטטורה – אשתמש באש.
לא חוזר בי משום דבר – חושב שזו חובה של כל אזרח.
והחרה–החזיק אחריו אל“מ (מיל) זאב רז (גם כאן ההדגשה שלי):
מפליאה אותי מתינות הניסוח של חודק.
רק התגוננות בנשק? פאסיבית?
כוסות רוח למת.
אם יקום ראש ממשלה וייטול לעצמו סמכויות דיקטטוריות, ראש הממשלה הזה הוא בן מוות, פשוט כך, יחד עם שריו ועושי דברו.
גם לנו צריך להיות דין רודף.
דין הרודף שלי אומר:
אם על ארצי השתלט אדם, זר או ישראלי, ומנהיג אותה באופן לא דמוקרטי, חובה להרוג אותו.
לא מנומס, מעורר חלחלה, אבל הברירה היא הרבה מתים חפים מפשע, ומוטב להרוג קודם את הפושעים.
מכין גילוי דעת מפורט בנושא.
שימו לב למילת–המפתח אותה הדגשתי: “אם“.
משפט כזה נקרא בעברית if-statement, ובאנגלית – משפט–תנאי.
ואני אשאל אותך, הקורא: אם במדינת ישראל יקום היטלר 2.0, האם לא תיקח נשק?
להזכירך את מה שסימנת קודם (אם לא רימית את עצמך) על התרשימים האלה:
אני מכיר אתכם היטב: אתם תצקצקו עכשיו בלשונכם, תגלגלו אלי–מרום עיניים צדקניות, ותפטירו בנון–שאלאנטיות איך בכלל אפשר להשוות!
אז, ברשותכם, אומר שוב את מה שאני אומר על ה“איך אפשר” הדמגוגי הזה: כחובב–אלגברה מינקות אני משתמש בנוסחאות שלכם, ואם התוצאה לא נראית לכם – סימן שהנוסחאות שלכם דפוקות!
ואני גם לא משווה את ישראל של היום ואת תכניותיהם של נתניהו ושות’, אם תקרומנה גידים ועוד, לגרמניה של 1945, אלא לגרמניה של תחילת 1933, ומי שרוצה דוגמת–מעבר קלה–לעיכול, ייקח את הונגריה עם תחילת משטרו של ויקטור אורבן.
ומי שרוצה להתווכח – אני כאן.
מרידות כנגד דיקטטורות היו גם היו בהיסטוריה האנושית.
קחו, למשל, את נסיונות המרד של הגנרלים שניסו להתנקש בהיטלר, ונכשלו: האם יש מישהו בינינו המגנה את הנסיונות האלה, או שאומר שכל גרמני שדוגל בעליונות החוק היה חייב לגנותם?
לא ולא.
גם מדינת ישראל קמה במרידה נגד השלטון החוקי שהיה כאן, לא ממש דמוקרטי, ואף אחד מהפיין–שמעקרים הפוליטיים שלנו לא מגנה את המורדים בשלטון של אז, כאשר הדברים שאמר זאב רז לא מגיעים אפילו לקרסולי מה שאנחנו עשינו לבריטים במאבקנו לחירות.
הלאה:
אם יקום ראש ממשלה וייטול לעצמו סמכויות דיקטטוריות, ראש הממשלה הזה הוא בן מוות, פשוט כך, יחד עם שריו ועושי דברו.
שימו לב: אין כאן שום איזכור – לא לבנימין נתניהו ולא לשום ראש ממשלה מסויים, אלא לראש ממשלה עתידי, אם יקום!
ואם יקום, אזי ראש הממשלה הזה הוא “בן מוות“.
נו, כמה פעמים בכל שתי דקות אנחנו שומעים את הביטוי “בן מוות“?
כאשר אומרים אצלנו שכל מחבל הוא “בן–מוות”, האם זה “הסתה לרצח” של מחבל שבוי ומנוטרל?
לא, זאת הבעת דיעה, וגם אם היא לא לטעמי, או כן לטעמי, הסתה לרצח אין בה!
ושוב: אל תגידו לי “איך בכלל אפשר להשוות“, כי, כאמור, כחובב–אלגברה מינקות אני משתמש בנוסחאות שלכם, ואם התוצאה לא נראית לכם – סימן שהנוסחאות שלכם דפוקות!
לתשומת ליבך, איתמר בן גביר!
והלאה:
דין הרודף שלי אומר:
אם על ארצי השתלט אדם, זר או ישראלי, ומנהיג אותה באופן לא דמוקרטי, חובה להרוג אותו.
אכן, עדיף היה, אולי, לומר “משתלט“, או “ישתלט“, אבל השפה העברית מקבלת גם את זה, במיוחד אם הוא בא יחד עם מילת–התנאי “אם“, ובהמשך נאמר “ומנהיג אותה” בלשון הווה.
כעת בואו נתרגם את זה לגרמנית, וברוח האלגברה נתאים אותה למציאות של גרמניה בימיה האפלים:
דין הרודף שלי אומר:
על גרמניה השתלט היטלר, והנהיג אותה באופן לא דמוקרטי, ולכן הייתה חובה להרוג אותו.
ושוב: אל תגידו לי “איך בכלל אפשר להשוות“, כי, כאמור, כחובב–אלגברה מינקות אני משתמש בנוסחאות שלכם, ואם התוצאה לא נראית לכם – סימן שהנוסחאות שלכם דפוקות!
ובחזרה לסעיף ה“הסתה לאלימות”:
144ד2. (א) המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות, דינו – מאסר חמש שנים.
אז ראינו שבתוכנו של המסמך אין שום “הסתה“.
ומה עם אותה “אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות”?
האם דבריו של עורך–דין בכנס באילת, או של אל“מ במיל’ בפייסבוק, יוצרים אפשרות ממשית שבגללם יקום מאן דהוא וירוץ לרצוח את ראש הממשלה הסמוך למקום מגוריו, או את ראש הממשלה הראשון הנקרה בדרכו?
תהיו רציניים!
מתי “הנסיבות שבהן פורסם“ דבר יוצרים “אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות“?
כאשר הדבר נאמר ע“י בעל השפעה למי שמושפעים על ידו.
קחו, למשל, רב גדול בתורה, אולי אפילו אחד הרבנים הראשיים לישראל, שמוציא דין רודף על ראש ממשלה מסויים (נניח יצחק רבין, רק נניח) – בהחלט ישנה אפשרות ממשית שיקום איזה בן גביר שיגיד נגיע גם אליו, ויקום גם איזה יגאל עמיר ויצליח לממש את הדבר.
והנה, למרות שהוצא נגד רבין לפחות דין רודף אחד, ולמרות שידוע מי הוציא אותו, איש לא הועמד לדין בגלל אותה “אפשרות ממשית” שאכן התממשה.
ושוב: אל תגידו לי “איך בכלל אפשר להשוות“, כי, כאמור, כחובב–אלגברה מינקות אני משתמש בנוסחאות שלכם, ואם התוצאה לא נראית לכם – סימן שהנוסחאות שלכם דפוקות!
וכעת בואו נניח כי שר לביטחון לאומי (שר היפותטי, כמובן …) אומר שכל מחבל הוא “בן מוות“, ונניח שהוא גם אומר כי מי שיוצא לבצע מעשי טרור צריך לדעת שחי הוא לא ייצא מזה, גם אם הוא נתפס חי, מי לידינו יתקע שלא יקום איזה אלאור אזריה ויגשים את דין–הרודף שהוציא אותו שר לביטחון לאומי?
לתשומת לבך, איתמר בן גביר.
ולמרות שהדבר שולי כאן, נחזור גם לסעיף ה“איומים“:
192. המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים.
האם יש כאן איום על בנימין נתניהו, או על כל אדם קיים אחר? – אין.
האם יש כאן “כוונה להפחיד” את נתניהו או כל אדם מסויים אחר, או “להקניטו“, כאשר חזקה היא על בעלי הדברים (עו“ד חודק ואל“מ רז) שאת בנימין נתניהו שום דבר לא מפחיד או מקניט, וממילא הם לא יכולים “להתכוון” לכך?
תגידו אתם!
אביא כאן דוגמה אחת מהוויכוחים בהם נתקלתי בנושא הזה.
אורי הייטנר הוא אדם משכיל, לכל הדיעות:
ומהיכרותי את “כל כתביו“, הוא יותר ממשכיל, הוא גם אינטלקטואל, וזה לזכותו, אבל מאנשים משכילים ואינטלקטואלים אני מצפה ליותר.
אל“מ (במיל‘) זאב רז: “יש להחיל דין רודף על נתניהו. חובה להרוג אותו, את כל שריו ואת כל עושי דברו אם הרפורמה תעבור“.
זאת הסתה נוראה לרצח.
את האיש צריך לעצור מיד בחשד להסתה לרצח.
שום דבר לא יכול להצדיק את הזוועה.
גם לא עברו המפואר של מפקד הפצצת הכור העיראקי.
דודו, נחמן רז, המחנך והמנהיג הקיבוצי הדגול מתהפך בקברו.
נתחיל בכך שזה שקר המופץ בשיטה הגבלסית – לחזור על השקר שוב ושוב עד שהוא נקלט כאמת הצרופה, ולא היא.
וחמור הדבר שבעתיים, כאשר הדברים מובאים כציטוט, אחרי נקודותיים ובתוך מירכאות.
כך אמר רז:
אם יקום ראש ממשלה וייטול לעצמו סמכויות דיקטטוריות, ראש הממשלה הזה הוא בן מוות, פשוט כך, יחד עם שריו ועושי דברו.
איכן אתם רואים כאן את נתניהו?
איכן אתם רואים כאן את הרפורמה?
כן, יש כאן גם תחזית וגם אזהרה ברורה כנגד כל ראש ממשלה – קיים או עתידי – אשר עשוי/רוצה/מתכוון/עתיד “ליטול לעצמו סמכויות דיקטטוריות“: מי שרוצה להנהיג אצלנו דיקטטורה, עכשיו או בימים האחרים, יביא בחשבון שהציבור לא יעבור על כך בשקט, ואם יהיה צורך – הוא יגן על הדמוקרטיה גם בכוח הנשק!
לא לגיטימי? לגיטימי למהדרין–מן–המהדרין!
ובאשר ל“הסתה נוראה לרצח” – כיוון שהייטנר אינו משפטן, אחרי שהוא יקרא את ההסבר שנתתי למעלה מכאן, הוא לבטח יבין כי אין כאן שום “הסתה“, לא נוראה ולא אחרת – לא לרצח ולא לשום דבר אחר.
אני מגיב, שם:
אם הרפורמה תעבור, לא יהיו שום חסמים בפני האורבניזציה וההיטלריזציה, ולכן אולי הוא צודק.
אם מרד הגנרלים בהחטלר היה מצליח, העם היהודי היה היום במקום אחר.
והוא עונה לי:
אתה בזוי ומסוכן.
אני חוזר אליו:
אורי הייטנר פרט בבקשה.
האם אתה חולק על כך שלא יהיו חסמים?
האם אתה חולק על כך שאם מרד הגנרלים היה מצליח היינו במקום אחר?
הוא עונה לי:
Simha Nyr אתה אדם מסוכן ומופרע.
ומוסיף:
Simha Nyr קורצת מהחומר של יגאל עמיר
זו תשובתו של אדם משכיל ואינטלקטואלי לשאלה אם הוא חולק על כך שאם הרפורמה תעבור, לא יהיו שום חסמים בפני האורבניזציה וההיטלריזציה, ועל כך שאם מרד הגנרלים היה מצליח היינו במקום אחר.
אני לא מרפה:
אורי הייטנר כשאתה תקריב פסיק ממה שאני הקרבתי למען הדמוקרטיה, תוכל לדבר עלי.
יגאל עמיר לא רצח את רבין במאבק נגד דיקטטורה ולמען דמוקרטיה, אלא כנגד ממשלה שלא הייתה לטעמו הפוליטי.
והוא בשלו:
יש לך מנטליות של יגאל עמיר.
זוכרים את הסיפור הזה?
ילד (להורה): אני רוצה סוכריה.
הורה (לילד): אין לנו כסף לממתקים.
ילד: אבל אני רוצה סוכריה!!!
הורה: וחוץ מזה, כל החנויות עכשיו סגורות.
ילד: אבל אני רוצה סוכריה!!!
הורה: וזה לא בריא לשיניים שלך, בני.
ילד: אבל אני רוצה סוכריה!!!
הורה: וזה גם משמין!
ילד: אבל אני רוצה סוכריה!!!
הורה: סוכריות זה לא אוכל בריא!
ילד: אבל אני רוצה סוכריה!!!
וזו גם תשובתו של הייטנר, אדם משכיל ואינטלקטואל, לשאלות שהורסות לו את התיזה: יגאל עמיר, יגאל עמיר, יגאל עמיר, יגאל עמיר, יגאל עמיר.
אורי הייטנר רוצה סוכריה.
אני מסכם, סיכום–ביניים:
אורי הייטנר תודה. אני מכין עכשיו נאום–תשובה לכל הצדקנים.
ומוסיף:
אורי הייטנר אגב, האם יש לך צילום מסך של הדברים שאתה מייחס לו?
לפי מה שיש לי, הוא לא אמר את זה, ואני לא רוצה להיכשל במקלדתי – לא לכאן ולא לכאן.
הוא עונה:
הוא אמר את זה. והוא כבר זומן לחקירה. אח“כ הוא הוריד את הפוסט וקצת החל לתרץ אותו.
ומוסיף:
נאום התשובה היגאל עמירי שלך לא יכול לטהר את השרץ. כל קנאי מטורף יכול לתת בדיוק את אותו נאום, להסביר למה “זה לא אותו דבר“. זה כן אותו דבר. בדיוק אותו הדבר.
הנה שוב תגובתו של הייטנר, אדם משכיל ואינטלקטואל, לשאלות שהורסות לו את התיזה: יגאל עמיר, יגאל עמיר, יגאל עמיר, יגאל עמיר, יגאל עמיר.
אורי הייטנר רוצה סוכריה.
ואני עונה לו:
מי שאומרים “זה לא אותו הדבר” הם אתה וחבריך לצקצוקי הלשון.
אני אומר שזה “בדיוק אותו הדבר“.
מי שנותן פסק דין מראש, בלי לדעת על מה ולמה, לא רשאי לבקר את השופטים, שנוהגים כך.
ראה צילום מסך שיש לי, ואמור אם יש לך מידע בדוק אחר, או שהעתקת ממקורות משניים.
וכאן אני מביא את מה שיש לי:
כאן מצטרף Haim Hananel:
אורי הייטנר מסכים איתך לגמרי…מסתבר שאלימות היא לא נחלתו הבלעדית של הימין הקיצוני…פשוט אנשים עצבניים שבמקום לתכנן אסטרטגיה מתאימה (וקיצונית לטעמי) מקשקשים שטויות מזיקות.
אוקיי, למקלדתו של אדם יש מה לומר והוא שופך את זה, אבל הפוסט של הייטנר לא מדבר על איסטרטגיה כלשהי, וגם על מי שהאלימות היא נחלתו – הבלעדית או לא.
הייטנר עונה לו:
שמחה ניר הוא מטורף מסוכן. יש לו מנטליות של יגאל עמיר.
מה זה שייך לאיסטרטגיה או למי שהאלימות היא נחלתם?
לא, זה לא שייך, זו תשובתו של הייטנר, אדם משכיל ואינטלקטואל, לשאלות שהורסות לו את התיזה: יגאל עמיר, יגאל עמיר, יגאל עמיר, יגאל עמיר, יגאל עמיר.
אורי הייטנר רוצה סוכריה.
כאן מצטרף Isaac Lifshitz:
Simha Nyr אנסה להסביר לאט ובסבלנות. את המשטר ההיטלראי היה צריך לעצור בכל מחיר משום שהיה מדובר במשטר בעל תכניות רצחניות. למשטר של ביבי ושותפיו אין כל תכנית כזו. הויכוח על תפיסות משפטיות קיים בכל העולם הדמוקרטי. אין לדבר שום קשר, לא לרצח עם, לא לכרסום בדמוקרטיה. האיום ברצח, לעומת זאת, הוא הסכנה המוסרית הגדולה ביותר לקימונו.
אז לא, ליפשיץ, גם אני אנסה להסביר לך לאט ובסבלנות: אני לא מדבר על “תוכניות המשטר של ביבי ושותפיו“. אני רק קורא את מה שהם מציעים לנו, ולהבדיל ממך, קריאת טקסטים משפטיים היא מקצועי מאז התשכ“ז-1967.
אני לא יודע מהן תוכניות “המשטר של ביבי ושותפיו“, וגם אתה לא!
אני יודע שהם חותרים לסגירת תיקו הפלילי של נתניהו, הם חותרים להנצחת שלטונם, והם מתכוונים להנחית על ה“סמולנות” מכת–מוות ממנה היא לא תקום לעולם.
ואני יודע שהביבי יוגנד כבר קנו מדי שחור–חום:
וכשאני נזכר בהפגנות ה“הוא זכאי” של הדרעי יוגנד מול חומות מעשיהו, אני מתחלחל רק מהמחשבה כיצד תיראה תגובת הביבי יוגנד אם וכאשר הוא יישפט למאסר וייכנס בשערי הכלא.
ואתה, ליפשיץ, עדיין לא מבין שנתניהו, תומכיו ודַּבָּריו כבר מכינים את ה“אמרנו לכם שהמשחק מכור“, כ“חימום מנועים” לקראת העלייה לרגל למעשיהו – המשך ישיר ומשודרג להפגנת השטנה של נתניהו ומלחכי–פינכתו בבית המשפט המחוזי, עם פתיחת משפטו.
אני לא יודע מהן תוכניות “המשטר של ביבי ושותפיו“, ואם יש להם או אין להם “תכניות רצחניות“, אבל, כפי שאמרתי לעיל, גם אתה לא יודע, ואם אתן כן יודע, אולי תגיד לי מה ההבדל בין החוקים שהם זוממים להעביר לבין “חוקי ההסמכה” של היטלר?
וגם מתוך הנחה שכרגע אין להם תכניות כאלה, האם אתה מסוגל לתאר לאן הם עשויים להגיע כאשר התיאבון השלטוני שלהם יתעצם ויתגבר עם האוכל?
ומה דעתך על דיקטטורה שלא מגיעה ל“תכניות רצחניות“, אבל מגיעה לרמות טרום–רצחניות שאפילו אתה לא היית מוכן לסבול?!
טוב, נניח ש“המשטר של ביבי ושותפיו” לא חותר לתכניות רצחניות, ושיש לו היכולת לכבוש את יצרו גם כאשר הוא יכול להמשיך הלאה, אבל מי לידינו יתקע שיום אחד יעלה לשלטון אצלנו, באופן דמוקרטי, היטלר 2.0, וכשהוא יקבל את חקיקת–ביבי, הוא יקבל את הדרוש לו – מן המוכן?
תאר לעצמך שמעריץ–ברוך–גולדשטיין, הכהניסט הידוע גם בשם איתמר “נגיע גם אליו” בן גביר, שותה מנתניהו 15 מנדטים, והוא נכנס לאקווריום שבלשכת ראש הממשלה – האם אתה סומך על ה“דמוקרטיה” שהוא יביא על כנפיו?
אתה אומר ש“הויכוח על תפיסות משפטיות קיים בכל העולם הדמוקרטי. אין לדבר שום קשר, לא לרצח עם, לא לכרסום בדמוקרטיה“, וכיוון שנלאיתי לתת הסברים משפטיים למי שאינם משפטנים ואינם מסוגלים להשתחרר מהאוריינטציה הפוליטית שלהם (והמאמר הזה כבר ארוך פי כמה ממה שהתכוונתי מלכתחילה), אומר גם לך: לך אל העו“ד שלך, שים לו על השולחן ת’פנקס–צ’קים שלך, ותשאל אותו כל מה שאתה רוצה.
כאן נכנס Haim Hananel, ומנסה לעזור לי, אבל בהסכמה עם האחרים על ה“טירוף של שמחה ניר“:
Isaac Lifshitz קצת תפסת טרמפ על הטירוף של שמחה ניר כדי להגיד: אני לא כזה– אנחנו בסדר. ההפיכה המשטרית היא בדיוק ההגדרה של כרסום הדמוקרטיה. אזרחי המדינה הם שישלמו את המחיר על חילוץ ביבי ממשפטו. והם צריכים לעשות מעשים כדי לסיים את ההסטריה הזו ולחזור להיות מדינה דמוקרטית שמתקוטטת עם עצמה בצורה סבירה
אז תודה, חיים, על העזרה, ובאשר ל“טירוף” שלי, הפסיכיאטר שלי אומר שאני לא מטורף.
כאן חוזר Isaac Lifshitz:
הבנתי. האם תוכל להסביר לי בין תפיסות המשפט הבאות, Legal Realism, זו של דוורקין, הארט, היכן אתה ממקם את התפיסה המשפטית הישראלית? כרסום דמוקרטיה? הגישות המשפטיות שכולנו מלמדים בפילוסופיה קלאסית של המשפט הן כרסום הדמוקרטיה?
אז לא, ליפשיץ, אנחנו לא מדברים על “התפיסה המשפטית הישראלית“, אלא על התפיסה המשפטית של נתניהו–לוין–בן גביר, בהשוואה לתקדימים היסטוריים ידועים.
עכשיו תמשיך.
מדוע בכלל מזמינים את חודק ואת רז לחקירה?
קיים במשטרת ישראל מוסד ה“בדיקה” לפני שפותחים בחקירה. המוסד הזה זכה להתקפות מכל עבר, בנימוק שהוא פריבילגיה למיוחסים, ואני אומר שהוא מחוייב המציאות לגבי מיוחסים ולא–מיוחסים כאחד.
הוא מחוייב המציאות כי לפני שפותחים בחקירה צריך לבדוק אם יש “עילה” לחקירה.
נניח שפלוני בא למשטרה ומתלונן כי שמחה ניר נושם אוויר.
אפשר במקרה כזה להזמין את שמחה ניר לחקירה, להוציא ממנו הודאה בכך שהוא נושם אוויר (או לחפש עדים אחרים שיעידו על כך, אם הוא שומר על זכות השתיקה ולא נושם במשך התשאול), ואחר כך להעביר את התיק לפרקליטות, ולחכות לסגירת התיק בנימוק שנשימת אוויר אינה עבירה.
וכך הוא הדין גם בשני המקרים בם עסקינן: מה שהשניים אמרו אינו מהווה עבירה.
אלא מאי?
אם המשטרה, או הפרקליטות, לא יפתחו בחקירה, יגידו עליהם שהם “סמולנים“, ושהם “מחפים על קריאה לרצח של ראש ממשלה מכהן” … לא עלינו.
אז הם יפתחו בחקירה, יזמינו את צלמי העיתונות ללהב 433, או לכביש 443 (הם די סמוכים), יוציאו הודעות לתקשורת, ואחרי כמה חודשים יסגרו את התיקים בקול ענות חלושה (ובנימוקים הנכונים!).
ובא לציון גועל–נפש.
כאשר החל מטר הגינויים על דבריו של זאב רז, גם ראשי האופוזיציה הצטרפו לחגיגת–הגינויים.
נתניהו התחיל עם זה, וקרא לראשי האופוזיציה לגנות את הדברים: “אנחנו נתונים בזמנים לא פשוטים, אסור לשתוק“.
אכן, “אנחנו נתונים בזמנים לא פשוטים, אסור לשתוק“, אבל אף פוליטיקאי לא יכול לעמוד בכיכר הבימה ולקרוא כתב–הגנה המונה 17 עמודים (כאורך המאמר הזה), כאילו הוא בבית המשפט.
ההמונים בכיכרות העיר אינם בית משפט, ואפילו לא חבר מושבעים, הם לא חיים מכתבי הגנה מסודרים, אלא מסיסמאות–רחוב קצרות וקליטות.
ולכן לאנשי האופוזיציה לא נשארה הברירה, אלא להצטרף לחגיגה.
כך, למשל, יאיר לפיד, פול–פוליטיקלי–קורקט:
אז ברשותכם, אני אהיה כאן נושא דגל האמת והחוק: כל המיוחס לזאב רז הוא שקרי, הוא לא אמר את המיוחס לו, ומה שהוא אמר לא מהווה עבירה על החוק.
ויתירה מכך: את מה שהוא אמר יאמר גם כל החרד לדמוקרטיה הישראלית.
ראו מה מצאתי, חקוק באבן, בפרלמנט הסקוטי באדינבורו:
זה היה טוב לנו במאבק נגד שלטון המנדט הבריטי על פלשתינה (א”י), וזה טוב גם למה שנתניהו ושות’ זוממים להכין לנו.
שימו לב לכך שלפחות חלק מהמגנים את הדברים מנסים להסיט את הוויכוח מתחום חופש הביטוי לתחום ההגנה על מזימותיהם של נתניהו–לוין–סמוטריץ–בן–גביר.
זה לא יעזור לכם: מי שרוצה להגן על נתניהו ושות’ יעשה זאת בנפרד, אבל כאן הנושא הוא חופש–הביטוי, וכל ניסיון להשתיקו, מוביל בהכרח אל החושך שבקצה המנהרה.
ואתם יודעים בדיוק לאיזה חושך אני מתכוון.
_______
לקריאה נוספת:
על רפורמת יריב לוין: הפרדת רשויות, שיעור למתחילים
על רפורמת יריב לוין בעניין בחירת השופטים – והיה כי תקרום גידים ועור
העולם כולו נגדנו: ה“פסטיבל” חוזר!
אברהם פריד גיתיאת, ביביסט קלאסי, מודה: רוב הביביסטים טפשים ונבערים
ממשלת נתניהו השישית – תקום או לא תקום? (תשובה חלקית לשאלה הזאת, ולשאלה כמה תחזיק הממשלה – אם תקום)
לנשיא המדינה, יצחק הרצוג: אל תאריך לנתניהו את המנדט להרכבת הממשלה!
מיומנו של מגלומן כפייתי בעל אגו נפוח
איך להפיל את נתניהו, סופית ומוחלטת
לא להאמין: שמחה ניר, רל”ביסט ידוע, מוכן לממשלה בראשות נתניהו!
בנימין נתניהו, לא על זה נפל אחיך יוני ז”ל!
נתניהו, בנימין: שעתך היפה הגיעה, עלה בכוחך זה!
חמש הערות לקראת הבחירות מועד ה’, הבעל”ט, מחר, 1.11.2022
על שערוריית אחוז החסימה: אביגדור ליברמן, התכונן לאכול את עצמך!
על השימוש המטופש בצ’מברליין להגנה על האסונות שנתניהו המיט עלינו
Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump
###
למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס
Your blog is very informative. thanks for Sharing this blog.
ישר כוח שמחה…. הידע וההיגיון המפטי שלך מעמידים דברים במקומם…🌈
לא מבין את גנץ ולפיד שהם נאיבים ביחס לשיטות המקיאווליסטיות של ביבי… ונופלים לידיו (עדיין פוזלים לדרעי ולחרדים האחרים וממתינים).🕷🕷🕷🕷🕷🕷🕷
תודה משה.
כתבתי על זה בגוף המאמר, שהייתה להם בעייה לתמוך בדברים, ואולי בלחץ הזמן הם לא הספיקו לחשוב יסודי, כפי שאני עשיתי במאמר.
ייתכן שגם הם נתפסו לשקר לפיו זאב רז דיבר על נתניהו.
מאוחר יותר, כשנתניהו התחיל להטיף מוסר לכל מי שאינו נתניהו, לפיד ענה לו כמו שצריך.