המילה “רפורמה” פירושה “עיצוב מחדש“, ואין נפקא מינה אם העיצוב הזה הוא לטוב, או לרע, וזה אומר שגם מהפכה היא רפורמה, וכל רפורמה יכולה להיות מהפכה, אם היא רפורמה רדיקלית.

תומכי הרפורמה אומרים שזה לא “מהפכה“, אלא מה שנקרא בלטינית “החזרת המצב לקדמותו” (ובעברית צחה: restitutio in integrum), ואם הם מבינים את מה שהם אומרים – אני בספק רב! – פשיטא שהכוונה היא להחזיר את בחירת השופטים למצב שהיה מפרוץ המדינה ועד חקיקת חוק השופטים, תשי“ג-1953, מצב לפיו שר המשפטים ממנה את השופטים, ורק מינויים של שופטי בית המשפט העליון היה טעון את אישור הממשלה והכנסת.

למעשה, גם בלי להתכוון ולדעת על מה הם מדברים, ההצעה היא באמת בסימן פנינו לעתיד, לחודש יולי, 1948, ואף גרוע מכך, שמעכשיו הממשלה, בעזרת הרוב שיהיה לה בוולב“ש, תוכל לבחור את השופטים שידונו בענייניה מול אחרים, בין כשהיא מאשימה, בין כשהיא נתבעת או משיבה (בערעורים או בעתירות לבג“ץ), והכל בניגוד לעיקרון שאין בעל דין בוחר את שופטיו.

ובניגוד למצב עד 1953, אפילו לבחירת שופטי ביהמ“ש העליון לא יהיה צורך באישור הכנסת: אכן, החזרת המצב לקדמותו, לשלטון המנדט הבריטי, ואולי אפילו לשלטון העותומאני.

מה אני מציע?

התכנית שאני מציע היום היא על בסיס ההנחה שרפורמת לוין אכן תתגשם, היא, לאחר שתקום ממשלה חדשה, לאחוז את השור בקרניו ולהשתמש ברפורמה הזאת כנגד מחולליה.

שלב ראשון: העברה בכנסת של החלטה מכוח סעיף 25 לחוק בתי המשפט, לפיה בביהמ“ש העליון יהיו 25 שופטים, או אפילו יותר, כך שמספר השופטים הליברלים שימלאו את החסר, יחד עם השופטים הליברלים שישרדו אחרי מהפכת לוין, יגמד את כוחם של השופטים השמרנים שמונו ע“י הממשלה הרעה הזאת (בארה“ב קוראים לזה packing the court).

שלב שני: מילוי התקנים החסרים יהיה בוועדה לבחירת שופטים (וולב“ש) לפי מתכונת לוין, דהיינו לממשלה יהיה רוב בוועדה, דהיינו 7 מתוך 11 החברים בה.

שלב שלישי: רפורמה חדשה בבחירת שופטים, וכאן ישנן שתי אפשרויות:

האחת – החזרת הרכב הוולב“ש למצב הקודם, זו האפשרות ה“מתריסה“;

השנייה, המועדפת על ידי – שיטת הוועדה הכפולה: ועדה אחת פוליטית (בהרכב מאוזן ככל האפשר, כך שהוולב“ש תזכה מראש לאמון הציבור, וחילופי שלטון לא יהיו כרוכים בזעזועים מיותרים), וועדה שנייה תהייה ועדה מקצועית, וכדי להיבחר לשפיטה המועמד יצטרך לקבל את אישורן של שתיהן כאחת.

מרכיב נוסף בהצעתי: הרכבים אקראיים – כדי למנוע כל מיני קומבינות, כל אחד משתי הוועדות הנ“ל תורכב בכל סבב–בחירה, באופן אקראי מתוך רשימה רחבה יותר של חברים פוטנציאליים.

לפרטים מלאים על הצעתי, ראו במאמר רפורמת שמחה ניר בבחירת שופטים, וכן ראו גם את המאמר פרשת כרייף-נוה – בשיטה שלי לבחירת שופטים זה לא היה קורה!

יריב לוין אומר שהוועדה שהוא מציע “תחזיר את אמון הציבור” בבחירת השופטים, והרשו לי לפקפק בכך, אבל שיטת שתי הועדות המוצעת על ידי תזכה לאמון ציבורי רב כפליים.

עכשיו תשאלו …

עכשיו תשאלו שמחה, אתה נותן את הרעיון הזה עכשיו, וגם יריב לוין יכול לאמץ אותו, להגדיל את מספר שופטי ביהמ“ש העליון ולסתום אותו בשופטים כלבבו …

אז תודה ששאלתם, אפילו שלא שאלתם.

בשיטה לבחירת השופטים שלו יריב לוין לא יכול להוסיף אפילו שופט אחד לביהמ“ש העליון, כי בכך הוא יחשוף את מזימותיו ההיטלריסטיות, כשם שהיטלר הכפיף את מערכת השפיטה ל–Führerprinzip, ובכך לסלול את הדרך למרי אזרחי (מוצדק או לא מוצדק – תלוי בהשקפה), שבצורתו הקלה יכול להתבטא בחסימת רחובות או מרד מסים, ובצורתו הקשה יכול להתבטא בהתקוממות חמושה, עקובה מדם.

אם ממשלה שתקום עם נפילת ממשלת הרוע הזאת תנהג כך, יריב לוין ושות’ לא יוכלו לבוא בטענות, כי הם הם אלה שהיו “מייסדו ועורכו הראשון” של הרעיון לפיו הממשלה היא הבוחרת את השופטים, ושאר חברי הוולב“ש הם רק “קישוט“.