העולם כולו נגדנו
זה ניגון עתיק מאוד
שלימדונו אבותינו
לזמר וגם לרקוד.
לצליליו רקדו הם הורה
גם אנחנו לא נשתוק.
הופ קדימה, הופ אחורה!
אם בוואלס או קזצ‘וק:

העולם כולו נגדנו
לא נורא, נתגבר,
לא שמים בכלל עלינו,
לא נורא, נסתדר,
העולם כולו נגדנו
לא נורא, נתגבר,
גם אנחנו עליהם
לא שמים יותר!

מי גדול יותר מהרצל?
הוא אמר לוועידה:

“אם תרצו ותשתדלו
לא תהיה זו אגדה“.
כשהתחילו כל החברה
לפקפק ולהסס
הוא לקח את הגרמושקה
ולימד את הקונגרס:

את השיר הזה לימדונו
אבותינו הזקנים
ואותו נשיר גם אנו
ואחרינו – הבנים.
וניני נינים ישירו
פה בארץ ישראל
וכל מי שהוא נגדנו
שיילך לעזאזל!

פרי ההיבריס

השיר הזה הוא פרי ההיבריס של ששת הימים, נכתב שנתיים לאחר מכן (1969), וארבע שנים לפני מלחמת יום הכיפורים, שעלתה לנו קרוב ל-3000 ארונות.

בביטוי “ספירת ארונות“, אותו טבעתי, ה“ארונות” היא מילת–תחליף ל“חיילי צבא ההגנה לישראל, שוטרים, לוחמי משמר הגבול, שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים ושאר לוחמי זרועות הביטחון וחטיבות הלוחמים, בשירות סדיר, שירות קבע ושירות מילואים, אשר חירפו נפשם בגבורה ונפלו על מזבח הגנת העם והמולדת” – מילה אחת במקום 37 מלים.

הביטוי הזה, “ספירת ארונות“, קומם פלוני, ואני שאלתי אותו איזו מילה אחרת הוא היה מציע לי, אבל הוא לא חזר אלי – כמה מפתיע.

בדיעבד תפסתי את גדולת הביטוי שטבעתי באקראי, בלי כוונה: הפרוזאיות המצמררת של מחיר המלחמה, והכישלון שלי היה בכך שלא קוממתי רבים יותר להפנים שנאומי–ההספד על בנינו הנופלים יישארו עם המשפחות, אבל את המחיר הלאומי אנחנו משלמים בבכייה לדורות.

עם כתיבת השורות האלה נזכרתי ב“הבנאליות של הרוע“. אולי גם זה מתאים.

לא נגדנו

וזה מחזיר אותנו אל הממשלה ה“לאומית“, אשר מכינה לנו עוד ועוד קטסטרופות – מה שהיא הספיקה בפחות משבוע מאז השבעתה יכול לכסות 2000 שנות דיונים במועצת הביטחון של האו”ם, ואנחנו כבר מתחילים לרוות אי–נחת.

העולם כולו נגדנו? לא, בלעדיו מדינת ישראל לא הייתה קמה: ארה“ב, ברית המועצות ואחרות. אפילו בריטניה הגדולה, זו שעזבה אותנו עם זנב מקופל בין הרגליים, לא יצאה להטיל וטו על קבלתנו לאו“ם – רק נמנעה מהצבעה.

ואגב, למי שלא יודע, הימנעותה של בריטניה מלהצביע באותה ההזדמנות יצרה את התקדים לפיו הימנעות כמוה כהסכמה – אז זה פעל לטובתנו, בהמשך – לא תמיד.

העולם כולו נגדנו? איך היינו מסתדרים במלחמת יום הכיפורים בלי הרכבת ששלח אלינו נשיא ארה“ב ריצ’רד ניקסון?

ואיך היינו מסתדרים בלי הסיוע הביטחוני בסך 3.8 מיליארד דולר לשנה לעשר שנים (ובסך הכל 38 מיליארד דולר), שקיבלנו מנשיא ארה“ב ברק אובמה – יותר ממה שנתן אי–פעם נשיא אמריקאי כלשהו למדינה כלשהי (טוב, נודניקים, אוקראינה זה סיפור אחר, סיפור חדש).

ולמי שלא יודע: את מטוסי ה-F-35 החדשים שנוחתים אצלנו כל שני וחמישי קיבלנו מברק אובמה (ולא ממי שאתם חושבים!).

העולם לא עובד אצלנו, גם ארה”ב לא

יחד עם זאת צריך להביא בחשבון שלעולם יש אינטרסים משלו.

כך, למשל, ארצות הברית: הכספים שהיא נותנת לנו אינו נדבה. ארצות הברית סבורה שמדינת ישראל חזקה ובטוחה היא אינטרס בטחוני אמריקאי, ופתרון שתי המדינות הוא הבטוח ביותר מהבחינה הזאת.

יכול להיות שהיא טועה, ומחוסר מומחיות אני בכלל לא נכנס לשאלה הזאת.

יכול להיות שהיא טועה, אבל הכסף הוא שלה, של משלם המסים האמריקאי, ולכן דעתה היא הקובעת.

יכול להיות שהיא טועה, אבל צריך לתת לה את הקרדיט שבענייני ביטחון היא שוקלת רק שיקולי ביטחון מקצועיים, והמיתוס הלאומי בן אלפי השנים של עם ישראל לא ממש עושה רושם עז על מומחי הפנטגון.

עם הפרובוקציות של איתמר בן גביר, שהחלו מיד עם כינון תסביך “העולם כולו נגדנו” שלנו עומד בימים האלה למבחן – גם מול ידידותינו הגדולות.

הדיון במועצת הביטחון בעניין הפרובוקציות לא היה אוהד לישראל: רוסיה, סין, איחוד האמירויות (הראשונה להסכמי אברהם) ומדינות מערביות אחרות, והדובדבן שבקצפת – ארצות הברית, שהבהירה חד משמעית שהמעשה הזה אינו מקובל עליה.

הגדיל לעשות, ברוב חוצפתו, שגרירנו באו“ם גלעד ארדן, שהתריס: ״הדיון הזה הוא פארסה – מופע מגוחך על כלום״, ועל כך אמרינן נושך את היד המאכילה אותו.

אז לא, גלעד, לא: העולם לא עובד אצלנו, גם לא ארצות הברית!

למה אנחנו רוקדים בעליצות “העולם כולו נגדנו“?

האמת? אני לא יודע, זה לא בתחום שלי.

אני רק מנחש שריקוד “העולם נגדנו” נותן לנו את ההרגשה והאמונה שאנחנו טליתות שכולן תכלת, והעולם שונא אותנו על חטא שלא חטאנו, על עוול שלא בכפינו.

העולם “אנטישמי” …

אלא מאי?

זאת הגדר ת האנטישמיות, לפי ה-IHRA (International Holocaust Remembrance Alliance):

Manifestations might include the targeting of the state of Israel, conceived as a Jewish collectivity. However, criticism of Israel similar to that leveled against any other country cannot be regarded as antisemitic.

(ההדגשה – שלי).

ומה זה אומר?

זה אומר שאם, למשל, מדינת ישראל ומדינת הוותיקן מבצעות פעולה מסויימת, הביקורת על מדינת ישראל אינה “אנטישמיות“, בדיוק כמו הביקורת על הוותיקן.

תחשוב קצת, ביבי, לפני שאתה פולט אמירות שאין בהן אלא להמעיט מערכה של הביקורת על האנטישמיות האמיתית.

ואגב, העיקרון הזה מתיישב גם עם “שנאת” נתניהו: אנחנו כל כך טובים, כל כך צדיקים, וכל הביקורת על הביבי שלנו נובעת רק מ“שנאה“.

ראו:

על ה”שנאה” לנתניהו – נאוםתשובה לאראל סגל;

ראו מי שמדברים על שנאה!

רוצים אנטישמיות אמיתית, מלוא הטנא? בבקשה!

מעניין מדוע אף אחד במקומותינו לא מדבר עם האנטישמיות של דונאלד טראמפ.

בימים 11-12 באוגוסט, 2017, קיים הארגון האנטישמי The White Supremacy, ברחובות שארלוטסוויל, וירג’ניה, הפגנות מחאה נגד הסרת פסלו של הגנרל הגזען Robert E. Lee ממקומו שבעיר, והמפגינים קיימו תהלוכת לפידים וצעדו בקריאות Jews will not replace us!

האירוע הזה נגמר ברציחתה של מפגינת–נגד, ועל כך אמר טראמפ: There are very fine people on both sides.

מדוע הוא היה כל כך להוט להגן עליהם? בגלל התמיכה הפוליטית שהם העניקו לו.

וזו רק דגימה.

ומדוע אף אחד לא מדבר על האנטישמיות הזאת? כי טראמפ הוא “הנשיא האמריקאי הכי ידידותי שהיה למדינת ישראל“.

נו, טוףףףף.

מה זה נותן לנו?

ראו שוב את עליצותם של שחקני/זמרי/רקדני להקת פיקוד דיזנגוף:

ואני שואל לשם מה, ריבונו של עולם, לפזז בעליצות על כך שהעולם כולו נגדנו/שונא אותנו (אם הוא אכן נגדנו/שונא אותנו)? מדוע, למשל, יילך גבר ברחובה של עיר ויזמר בקול רם, ובהנאה מופגנת, כי “כל הנשים שונאות אותו“? האם זה אמור לנחם את מי שאין לו הצלחה עם נשים? האם בכך הוא יגלגל את אשמת כישלונו לפתחן (תרתי משמע) של כל נשות העולם – במקום אל מפתנו–הוא?

איכן הלקח?

פתחנו את הדברים כאן בהצגת השיר, ביצוע ומלים, ובהערה כי השיר הזה הוא פרי ההיבריס של ששת הימים, נכתב שנתיים לאחר מכן (1969), וארבע שנים לפני מלחמת יום הכיפורים, שעלתה לנו קרוב ל-3000 ארונות.

שימו לב לשני הבתים האחרונים של השיר (ההדגשות שלי):

העולם כולו נגדנו
לא נורא, נתגבר,
לא שמים בכלל עלינו,
לא נורא, נסתדר,
העולם כולו נגדנו
לא נורא, נתגבר,
גם אנחנו עליהם
לא שמים יותר!

את השיר הזה לימדונו
אבותינו הזקנים
ואותו נשיר גם אנו
ואחרינו – הבנים.
וניני נינים ישירו
פה בארץ ישראל
וכל מי שהוא נגדנו
שיילך לעזאזל!

מה זה אומר?

זה אומר שעדיין לא למדנו את לקחנו, ושאולי ניזקק ליום כיפור 2.0, על המחיר הנורא ששילמנו אז כדי להתפכח משכרוננו ולהתפקח מעיוורוננו.

לעזוב את האו“ם!

לביביסטים שיכורי הניצחון יש עכשיו פזמון חדש למי שלא מאושר מתוצאות הבחירות: לא טוב לכם? תעזבו את הארץ!

אני כבר לא מדבר על כך שאם אכן כך יהיה, במוקדם או במאוחר נגיע לכך שבכנסת יהיה רוב חרדי–ערבי שייצג את מי שלא משרתים בצבא ולא משלמים מסים, מול מיעוט שנושא בעול לבדו – וזה יהיה סופו של המפעל הציוני.

מה שאני כן מדבר עליו הוא שאת ה“תעזבו” את זה אפשר להגיד גם למדית ישראל עצמה: לא טוב לך באו“ם? האו“ם כולו נגדך? תעזבי את האו“ם!

אוי ל“נוסטלגיה“

יטען הטוען כי השיר הזה, “העולם כולו נגדנו“, שיקף את “רוח הזמן“, ומשכשלה אותה “רוח” במלחמת יום הכיפורים, העם היושב בציון “נרגע” מההיבריס ומהאופוריה, והפנים את מגבלות הכוח, ואת העובדה שהעולם לא עובד אצלנו, וגם לו יש אינטרסים משלו, אבל מסתבר שאנחנו עוד לא התגברנו על ה-hangover הזה.

גגלו “העולם כולו נגדנו” נוסטלגיה, ותמצאו מאות קישורים אשר מראים שהשיר עדיין חי וקיים, חי ובועט, למעלה מחמישים שנה אחרי שלהקת פיקוד דיזנגוף חדלה להתקיים, ועדיין אנחנו אפופי “נוסטלגיה“.

זו הנוסטלגיה האחרונה שמצאתי, משנת 2020, בדף הפייסבוק ארכיון שיר ישראלי – נוסטלגיה, שם אומר עורך הדף:

ייצוג מובהק לתחושת “העולם כולו נגדנו” ניתן בפזמון בשם זה שכתב יורם טהרלב והלחין קובי אושרת בשנת 1969, וביצעה להקת פיקוד דיזינגוף. יחד עם הגישה ש“העולם כולו נגדנו“, כולל הפזמון נימה אופטימית של אמון ביכולתנו להתמודד עם המצב.

מחבר הפזמון, יורם טהרלב, ציין “תחושה עמוקה של בגידת הידידים שררה בארץ בימים בהם נכתב השיר. מדינות רבות בעולם, במיוחד מדינות אירופה ומדינות הגוש המזרחי, תמכו בצורה בלתי מובנת באויבינו“.

מה פשר “תמכו בצורה בלתי מובנת באויבינו“?

האם זה לא מובן שלמדינות רבות בעולם יש אינטרסים משלהן?

האם בפוליטיקה הישראלית אין אינטרסים?!

ואם מה שפורסם ב-2020 נראה לכם כ“מיושן“, תקשיבו למה שמקשקשים פוליטיקאינו בארץ ושגרירינו בעולם, סיסמאות כמו “אין עם כובש בארצו–הוא“, כאילו שהמיתוס הלאומי היהודי מעניין את העולם יותר מהנפט הערבי.