ערב פסח התשפ”ב: ועדת ארבל לעניין הביזוי והשיסוי – אכן, כבר בפח האשפה של ההיסטוריה!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/58739

בסמוך לירח אוגוסט 2015, בשבתה בלשכת שר המשפטים, הקימה איילת הכושלת ועדה לסתימת הפיות, ואני, עבדכם הנאמן והצנוע, נתתי תחזית כי עד ערב פסח התשפ“ב, 15.4.2022, שעה 13:30, המלצותיה של הוועדה תמצאנה את עצמן בפח האשפה של ההיסטוריה *** תעודת המשלוח לפח האשפה נחתמה לפני המועד שחזיתי, אבל חיכיתי בסבלנות, עד למועד היעד, אולי הן תחזורנה משם

 

שמחה ניר, עו“ד

בן 82 שנים אנוכי היום (15.6.2021), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

מבוא

קצת היסטוריה

והרי התחזית שנתתי

מה קיבלנו תמורת הקפה והביסקוויטים?

ואכן, התחזית התגשמה

מבוא

בשנת 2005, תחת הכותרת מתגעגעים לזוסמן, מתגעגעים לשמגר, פרסמתי את התחזית לפיה תוך עשר שנים, ועד ערב יום כיפור התשע“ו, שעה 1330 שעון ישראל, מערכת המשפט בישראל תקרוס טוטאלית.

צחקתם עלי, הקשיתם מאיפה אתה יודע, אמרתם אתה יודע שמיום שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה “למי שניתנה“, ביהירות של בורים המעבירים את הדקלום הזה בירושה מדור–דור, בלי שהם יודעים להשלים את הפסוק הזה, אבל רוצים לעשות רושם של אנשים “משכילים“.

לו הם רק ידעו שה“נבואה” אינה “תחזית“, ושה“נביא” אינו “חוזה” (ובוודאי שלא לא “הוזה“) אלא איש–הרוח, מורה–הדרך (שלא כמו ה“כהן”, שהוא ה“ביצועיסט“), ולו הם רק ידעו שהם מעבירים בירושה פרשנות מטומטמת של בעלי–שררה, אשר לא היה להם מענה לתחזיות קודרות, פרשנות של אנשים קטנים, שהיו רחוקים עשרות דורות ממשה רבנו, שאמר המקנא אתה לי? מי ייתן כל עם השם נביאים!

אז אני לא מתנבא, אני רק מפרסם תחזיות, ויש לי קבלות על כך שרבות מתחזיותי אשר נחשבו כהזויות, אכן התגשמו. ראו, מיקבץ תחזיות כאלה כאן: אחרי גולדסטון 2: אמרתי לכם, אמרתי לכם, אמרתי לכם – ולא אביתם שמוע!

אכן, תחזית הקריסה שפרסמתי ב-2005 לא התגשמה במפולת רועמת, אבל, כפי שאמרתי ב“תאריך היעד“ שלה, מערכת המשפט הישראלית הייתה רוצה מאוד לשכוח את אותן עשר השנים.

שבע השנים שחלפו מאז ועד היום היו קשות עו“ד יותר למערכת המשפט שלנו, כאשר אמון הציבור בה מידרדר והולך, וכמו נשירת השיער – רק הרצפה יכולה עוד לעצור את ההידרדרות הזאת.

ומערכת המשפט מתקרבת לזה ב-nose diving, בין השאר משום שהשופטים מפחדים מאמון הציבור, ובורחים מפניו כמפני אש.

קצת היסטוריה

בסמוך לירח אוגוסט 2015, עם פרוץ ועדת עדנה ארבל לעניין הביזוי והשיסוי (או, בשמה הרשמי, הוועדה לגיבוש אמצעים להגנה על הציבור ובהם נושאי משרה בשירות הציבור מפני פעילות ופרסומים פוגעניים כמו גם בריונות ברשת האינטרנט), מיסודה של איילת הכושלת חובבת הפאשיזם (איילת שקד, בשביל מנועי החיפוש) התחלתי בפרסום סדרה של ארבעה מאמרים בנושא, ובהמשך לה, ביום 25.06.2016, שעה 20:04, העליתי לאוויר את המכתב ששלחתי להם כחודשיים לפני כן: ועדת ארבל לעניין הביזוי והשיסוי – זה לא יעזור לכם!

את המכתב הזה פתחתי כך:

אני רוצה לחזור ולומר לכם שזה לא יעזור לכם. לא יעזור לכם שום דבר, אתם רק תעשו מעצמכם צחוק, תכלו לשווא חביות שלמות של קפה וטונות של ביסקוויטים, ולא ייצא מהוועדה שלכם שום דבר.

כיוון שאני לא יודע באיזו מידה אתם מתעמקים בחוות–הדעת שהציבור מגיש לכם, על פי הזמנתכם, אני מזמיכנם, כבר כאן, להיכנס אל האתר www.grunis.com, אתר חופש–הביטוי לזכרו של אשר יגורתי–גרוניס, דיקטטור ה“הוצאות“, ערל–הלב לאדם ולחי.

בהמשך – אם בכלל תגיעו אליו – אפרט ואבהיר מדוע האתר הזה ישים לאל את כל המלצות–הזדון שלכם לספק למי שמינתה אתכם כלים לסתימת–הפיות של מבקרי המימסד– ובעיקר המימסד המשפטי.

תזכרו שאמרתי לכם: זה לא יעזור לכם, ואתם לא תצליחו לסתום לנו את הפיות.

ומיד המשכתי:

בנייר–העבודה הראשון ששלחתי לכם הצעתי לכם להגיש בהקדם דוח חלקי ראשון, עם המלצות ראשוניות לגבי המפרסמים בגלוי, בזהותם האמיתית, נושא שהוא פשוט בהרבה.

אם תמליצו לא לעשות דבר למפרסמים בגלוי – ממילא לא תוכלו להמליץ דבר לגבי המפרסמים האנונימיים, ותצטרכו לסגור את הבאסטה, אבל זה אני בטוח שלא תעשו.

מאידך, אם תגישו לשרה המלצות ראשוניות “לטפל” במפרסמים–בגלוי, תוכלו לחזות מה שהיא תעשה עם ההמלצות שתגישו לה בהמשך, לגבי המפרסמים האנונימיים: אם היא אכן תפעל ליישומן של המלצותיכם לגבי המפרסמים המזוהים, תדעו שיש טעם להמשיך ולעבוד על החלקים הבאים, אבל, מאידך, אם השרה לא תעשה דבר עם ההמלצות הראשוניות, או שתתחיל לגרור רגליים, להקים “ועדת רגע–רגע” ל“יישום המלצותיה” של ועדתכם – או אז תדעו שאתם טורחים לריק, ואם יש לכם כבוד עצמי, עדיף לכם להחזיר את המפתחות, אם אתם לא רוצים להתבזות.

אז לא, ממש לא.

הם לא המליצו לטפל במפרסמים–בגלוי (דהיינו בזהותם האמיתית, כמו עבדכם הנאמן), כי לשם כך אין צורך בשום המלצה: מקימים יחידה משטרתית, זו אמורה לדעת איכן מתרכזים רוב הפרסומים הגלויים (כמו שמשטרת התנועה יודעת איכן להציב את המכמונות שלה), מחליטים כמה תקציב להעמיד לרשותה, ואודרוב – לעבודה.

ומה הם היו עושים את המדינה לא הייתה נותנת תקציב ראוי אפילו לטיפול במפרסמים–בגלוי – ומקל וחומר שלא תיתן תקציב לאיתורם של המפרסמים בזהות בדוייה (לפחות פי עשר לגולגולת)?

הדבר היחיד שהם יכלו לעשות במקרה כזה היה להחזיר את המפתחות, אבל אז הם היו מוותרים גם על הקפה והביסקוויטים, ועל 180 ש“ח לשעה, כולל שעות הכנה, על פי הוראות החשכ“ל.

לא חראם?!

והלאה:

בהמשך, בנייר–העבודה השני ששלחתי לכם הצעתי לכם לפנות את השרה, ולשאול אותה כמה תקציב היא יכולה להועיד ליישום המלצותיכם, כדי שתוכלו להתאים את המלצותיכם למגבלות התקציב.

והנה – כמה מפתיע – אתם לא עשיתם כהצעתי, ואני כבר רואה אתכם מתבזים בשער–בת–רבים, עם המלצות שאף אחד לא ירצה ליישם, גם אם יוכל, ואף אחד לא יוכל ליישם – גם אם ירצה.

תזכרו שאמרתי לכם!

ואחר כך הוספתי:

עוד אתגר, עו“ד כפפה לרגליכם

אני רוצה להוסיף לכם היום עוד אתגר, שכבר הצגתי אותו בתמצית, בראשית הדברים, לעיל: אתר www.grunis.com, אתר חופש–הביטוי לזכרו של אשר יגורתי–גרוניס, דיקטטור ה“הוצאות“, ערל–הלב לאדם ולחי, שנשאר ערל–לב גם בעניינים האנושיים הרגישים ביותר. – אחיהם הצעיר של www.quimka.net ו–www.quimka.com.

מטרתו של האתר הזה היא לתת תשובה לסתימת–הפיות הגוברת והולכת, הולכת ומחמירה במדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון (מסכנות כל האחרות!).

כדי להבטיח את חופש הביטוי באתר הזה הנהגנו כמה אמצעי–אבטחה:

• • • האתר הזה מתארח על אדמת ארצות הברית – ארץ התיקון הראשון לחוקתה, המבטיח את חופש הביטוי, ולא נראה לנו שמדינת ישראל תתבזה עד כדי כך שהיא תפנה לבימ“ש אמריקאי כדי לחשוף את זהותם של מפרסמים – במיוחד לא כדי להגן על מימסדים סותמי–פיות במדינות אחרות;

• • • האתר הזה לא שומר את מספרי ה-IP, וממילא גם שום בית משפט לא יכול לצוות עלינו לגלות את מה שאנחנו לא יודעים;

• • • כל אדם רשאי לפרסם ולהגיב בו כאוות נפשו – בין בזהותו האמיתית, בין בזהות אנונימית, ואין צורך להירשם;

• • • לא תהייה צנזורה, כל פרסום מופיע מידית.

בנוסף למדורים הכלליים – המופיעים בתפריט האתר – ובהם ניתן להגיב על כל המופיע בהם, קיים גם מדור “בימה חופשית“, בו יכול כל החפץ לפרסם גם מאמרים משלו – ללא צנזורה, וגם ללא עריכה שלנו.

עכשיו נראה אתכם מתמודדים עם זה.

אז הם לא התמודדו גם עם זה.

אחר כך הוספתי:

לא תסתמו לנו את הפיות!

לפני שנמשיך אני מבקש להבהיר, ואפילו, אם תרצו, להזהיר: שום המלצה שלכם, וגם שום חקיקה שתבוא בעקבותיה, לא תצליח לסתום את פיותיהם של הנאנקים תחת מגפיהם המסומרים של אלה שעליהם אתם רוצים להגן.

אתם התבקשתם להגן על בעלי–השררה – פקידים ושופטים – הנהנים מכל החסינויות, דה–יורה ודה–פאקטו, אשר מבזים את כל הנקרה בדרכם, ושופכים דם נקיים ואין העוצר בעדם – אבל זה לא מספיק להם, והם רוצים גם חסינות מהביקורת.

אתם הוזמנתם להגן על בעלי–השררה מפני הביקורת החדה, הממוקדת, הנשכנית (כן, אני כבר רואה אתכם מקשקשים עשרות עמודים של הקדמה לדוח שלכם, ברוח “ביקורת מותרת, ואף רצוייה, אבל …, ואבל …, ואבל …!”).

אתם הרי לא התבקשתם להגן על החלשים שנפגעים על ידי בעלי–השררה – פקידים ושופטים – אשר מבזים את כל הנקרה בדרכם, ושופכים דם נקיים ואין העוצר בעדם.

אז אני אומר לכם ברחל בתכם הקטנה: זה לא יעזור לכם!

זה לא יעזור לכם, כי, כאמור, פתחתי על אדמת נכר – בארץ ה-FIRST AMENDMENT – את אתר גרוניס.קום, בו חופש–הביטוי הוא מוחלט.

זה לא יעזור לכם – שום דבר לא יעזור לכם – כי אני עצמי נמצא כעת בארץ חופש–הביטוי, ואם יהיה צורך להשמיע את שוועת בני עמי ממרחקים – אני אשאר שם, ואהיה לפה לכל מדוכאי–הביטוי שאינם יכולים להשמיע את זעקתם בארץ, פן יבולע להם.

כדאי לכם לרדת מכל הנושא הזה. להחזיר לשרה איילת את המפתחות – עכשיו!!!

ובהמשך:

עכשיו בואו נניח שנקטנו את כל הצעדים החוקיים כנגד המפרסמים בזהותם האמיתית, נניח שהצלחנו לחוקק חוק המחייב את ספקי האינטרנט ואת “מארחי” האתרים לחשוף את זהותם של המפרסמים האנונימיים, ונניח שהצלחנו לאכוף את זה, ויש לנו בין 1,000 ל-10,000 “דוחות” ביום, בין 366,000 ל-3,660,000 בשנה – הטוקבקיסטים האנונימיים, כידוע עובדים אפילו ביום כיפור – הכל לאחר עיון של תובע מוסמך בכמות אדירה יותר של פרסומים.

מה תעשה השרה איילת עם 300 אלף או 3 מיליון פרסומים אנונימיים בשנה, אם היא לא תעשה כלום עם אלפים בודדים של פרסומים מזוהים?

ההערכה שלי היא שלא היא ולא אף שר משפטים אחריה, אף אחד לא יעשה כלום – גם כי זה מאבק בלתי–אפשרי בהמונים, וזה גם יזיק בבחירות הבאות.

והשאלה היא מה תמליץ לנו ועדת ארבל, כאשר הצפי הסביר הוא שהמלצותיה תושלכנה לפח האשפה של ההיסטוריה?

היא לא יכולה שלא להמליץ דבר, או להמליץ להשאיר את המצב הקיים כיום.

היא לא יכולה לעשות זאת, כי היא צריכה להצדיק את עצם קיומה, את הקפה והביסקוויטים, ואת ה-180 ש“ח שמקבל כל אחד מחבריה לכל שעה שהוא מקדיש לעבודה הוועדה.

אז היא תמליץ, מן הסתם, לקיים “אכיפה אקראית“, כמו בעבירות התעבורה: כיוון שאי אפשר לרשום מאות אלפי דוחות ביום, אנחנו נציב מכמונות פה–ושם, נרשום דוחות כמיטב יכולתנו, והעיקר שהציבור יידע שאנחנו עוקבים אחרי התנהגותו.

אבל אכיפה אקראית, שהיא כשרה, יכולה על נקלה להגיע לכדי אכיפה סלקטיבית, שהיא פסולה: אנחנו נחליט על מי להתלבש, נמרר לו את החיים, על מנת לסתום לו את הפה – ואת המקלדת – אחת ולתמיד.

ומה המסקנה?

המסקנה היא שהולכים לעשות לנו טרור של סתימת–פיות, כאשר אף אחד לא יודע מתי זה ייפול גם עליו.

תזכרו שאמרתי לכם.

והוספתי:

כעת אנחנו במצב בו יש לנו, כאמור, בין 366,000 ל-3,660,000 דוחות בשנה – דוחות אשר, לאחר עיון של תובע מוסמך, הופכים למשהו שבין 366,000 ל-3,660,000 כתבי אישום בכל שנה.

וגם הקשיתי, על סמך נסיוני במשפטי התעבורה:

מה תעשו עם השיטפון הזה?

[…]

אפשרות ריאלית יותר היא לאמץ את שיטות האכיפה בענייני התעבורה: קובעים את “עבירות האינטרנט” כעבירות של “ברירת משפט“, שולחים לנאשמים “הודעות תשלום קנס“, ומצפים שהנאשמים ירוצו למרתף בנק–הדואר הסמוך למקום מגוריהם, על מנת לשלם את הקנס, כי אם הם יתעלמו מההודעות האלה הם ייחשבו כאילו הודו באשמה, והורשעו על פי הודעתם.

[…]

[…] אז חלק מהנאשמים יתעלמו מההודעות, חלק ישלמו את הקנס, וחלקם יבקשו להישפט, ויקבלו הזמנה למשפט – כמו בענייני התעבורה.

הם יבקשו “להישפט” אבל כאשר הם יגיעו לבית המשפט יתברר להם שהם הוזמנו רק ל“הקראה“, ולמעשה אפילו לא ל“הקראת כתב האישום באזני הנאשם“, כמצוות המחוקק בה נאחזים שופטי התעבורה והתובעים המשטרתיים כתירוץ לגרירת הנאשם לישיבה מיותרת, אלא ל“תישאול” אגרסיבי המנוהל ע“י השופט והתובע המתוזמרים ביניהם – אינטרוגציה שלא הייתה מביישת את צוותי החקירה המשטרתיים האגרסיביים ביותר.

אוקיי, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה, ועכשיו השופט יגיד “נדחה להוכחות“, ואתם תצפו שמר ישראלי המצוי יגיד כבוד השופט, אני לא יכול להפסיד עוד יום עבודה, מודה אני לפניך.

וכאן נתתי תרחיש אחר ממה שהם רגילים לו:

אז לא: בניגוד לנאשמי התעבורה שהם אנשים קשי–יום אשר יודו ברצח אמותיהם, ברצח ארלוזורוב או גם–וגם, חיות האינטרנט לא יהיו כצאן לטבח, ותוך יום תקבלו תפוצה ויראלית של “דף הנחיות לנאשמים בעבירות האינטרנט“.

כאן ייגמר המשחק שלכם, כאן תתנדפנה אשליותיכם, כי מי שלא הודה יקבל מועד לשמיעת ההוכחות, והתובע יחזיר את התיק אל לשכת החקירות, על מנת לפתוח בחקירה ולהכין את הראיות שהיו צריכות להיות מוכנות לפני החתימה על כתב אישום.

כן, כן … ביהמ“ש העליון קבע, לפני למעלה מ-20 שנה, כי ה“פרוצדורה” אינה תקינה, וכי יש להשלים את הכנת הראיות עם הכנת כתב האישום, אבל המדינה, תסלחו לי, משתינה על ביהמ“ש העליון, וכעת היא מבקשת לסתום את פיותיהם של מי שאומרים לה את זה ישר בפנים.

עכשיו אנחנו בהוכחות, הכדור עגול הוא, ויכולתי להמשיך באנלוגיה עם משפט התעבורה, אבל אעצור כאן ואחזור אל “הקנס המקורי“, דהיינו מה יהיה קנס–הברירה על העבירות האלה: אם הקנס יהיה גבוה – הבריות בהמוניהם יבקשו להישפט, ויסתמו את בתי המשפט ב“תיקי הוכחות“, ואם הוא יהיה נמוך – הכל יתייחסו אליו כאל “מס אקראי“, ישלמו אותו, וימשיכו כרגיל, בלי שתהיה לכך השפעה על הפרסומים באינטרנט.

בדיוק כמו בענייני התעבורה: קופות המדינה והרשויות המקומיות נהנות מ“תעשיית–הכסף“, והציבור “נהנה” מנסיעה מהירה ומחנייה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט). בטיחות בדרכים? אף אחד לא מאמין בקשר שבין האכיפה לבין הבטיחות, וכך יהיה גם עם המפרסמים באינטרנט – בזהות אמיתית, או בזהות בדוייה.

[…]

ובהמשך:

ומה הלאה?

הנה שתי אפשרויות–הקצה למה שיצמח ממסקנות הוועדה שלכם, נכבדי.

האפשרות האחת היא, כאמור, שלא יצמח ממנה ולא כלום, זולת, אולי, גרירת–רגליים שבסופה תוקם ועדה ל“יישום” המלצותיכם, שגם היא תגרור רגליים, בינתיים איילת שקד תחדל להיות במשפטים, אחריה יבוא שר אחר, ועוד שר, ובסוף המלצותיכם תעלינה אבק ותושלכנה אל פח האשפה של ההיסטוריה.

אפשרות–הקצה השנייה היא שהמלצותיכם תתורגמנה לתעשיית–כספים עבור הרשויות, עם אפקט אפסי בכל הנוגע לעצם המטרה שלשמה כונסתם לוועדה הזאת: “גיבוש אמצעים להגנה על הציבור ובהם נושאי משרה בשירות הציבור מפני פעילות ופרסומים פוגעניים כמו גם בריונות ברשת האינטרנט“.

והשאלה היא אם לקחתם על עצמכם את השליחות הזאת – רק כדי להקים עבור השלטון תעשיית–כספים המשרתת רק את עצמה ואת הקופות.

כאן הוספתי הערה “עתידנית“, לעתיד הקרוב ביותר, בו מספר משתמשי הפייסבוק יהיה כבר עמוק מאוד בתוך המיליארד השלישי, ואמרתי, בין השאר:

מתוך אותם 2 – 3 מיליארד, יהיו לבטח כמה עשרות מיליונים ישראלים – מספר הנובע מכך שישראלים רבים ייצרו אין–ספור זהויות אנונימיות. הוסיפו לכך רשתות חברתיות נוספות, אתרים פרטיים וכו‘ – והגעתם למצב בו הניסיון לאתר ולזהות כל משתמש אנונימי יחיד יעלה למדינה רבבות, מאות אלפים ואפילו מיליונים.

והרי התחזית שנתתי

ולסיכום הבאתי את תחזית שמחה ניר לשש השנים הבאות, דהיינו שש שנים מיום המכתב, 15.4.2016:

היום אני מפרסם כאן, במקום הזה ממש, תחזית חדשה: בתוך שש שנים מהיום, ולא יאוחר מערב חג החירות, פסח התשפ“ב, 15 באפריל 2022. שעה 1330, שעון ישראל, המלצותיה של ועדת ארבל – אם תהיינה כאלה – תמצאנה את עצמן בפח–האשפה של ההיסטוריה.

ותזכרו שאמרתי לכם.

מה קיבלנו תמורת הקפה והביסקוויטים?

בחודש חשון התשפ“א – נובמבר 2020, בשטו“מ (?), הגישה ועדת ארבל לסתימת הפיות את הדוח שלה, המונה 219 עמודים (כולל נספחים).

הוועדה מונתה, כאמור, ע“י שרת המשפטים, אבל המלצותיה כוללות גם כניסה לתחומים אחרים, וככל הנוגע לתומים האחרים, אנחנו ניגע רק בקצה המזלג.

אציין כי המאמר הזה לא דן בהמלצות לגופן, אלא רק בהתגשמותה של התחזית לפיה עד ערב פסח השתא הן תמצאנה את מקומן בפח האשפה של ההיסטוריה, ואם הן בפח האשפה של ההיסטוריה – הרי שאין מה לדון בהן לגופן.

זו תמצית–שבתמצית של ההמלצות:

מסקנות והמלצות הוועדה ביחס לציבור הרחב

הוועדה ממליצה על הקמת גוף ייעודי אשר יהווה מוקד אחד ומרכזי בנושא הפרסומים הפוגעניים ברשת, וכתובת לכלל הציבור במטרה לקבל סיוע לצורך התמודדות עם פרסומים פוגעניים (להלן: “הגוף“).

המלצות בתחום המשפטי

עיגון הסדר הודעה והסרה בחקיקה:

הוועדה ממליצה לעגן בחקיקה הסדר לפיו יובהר כי ספק שירותי אינטרנט לא יישא באחריות אזרחית בשל תכנים שפורסמו באתר שבאחריותו. זאת פרט למקרה בו פנה אליו הנפגע והספק לא עמד בדרישות שיפורטו בהסדר. על פי ההסדר, עם קבלת התלונה יהיה על הספק לשלוח הודעה למפרסם ולהודיע לו על הבקשה להסיר את המידע או לחסום את הגישה אליו. במידה שהובעה הסכמת המפרסם להסרת הפרסום הפוגעני, ייעשה הספק כל שניתן להסרת הפרסום בהקדם האפשרי, ובמידה שתהיה התנגדות להסרת התוכן, הוא לא יוסר, ועם זאת, ספק התוכן יהיה פטור מאחריות נזיקית.

פנייה לספקיות התוכן בבקשת הסרת תוכן פוגע:

הוועדה ממליצה כי במקרים המתאימים, הגוף עצמו, או גורם מטעמו, יפנה לספקיות התוכן וידווח כי פורסם תוכן האסור לפי כללי השימוש הקבועים על ידן. הפניה לספקיות התוכן תתבצע רק במקרים בהם התוכן שפורסם פוגע באופן חמור במושא הפרסום, ורק אם הוא עולה לכדי עבירה פלילית על פי הדין הישראלי, לדעתם של נציגי הגוף. כמו כן, הדיווח ייעשה רק אם בנסיבות העניין קיים אינטרס ציבורי להסרת הפרסום ולא נמצאה חלופה מתאימה אחרת להתמודדות עם הפרסום. בנוסף לכך, הגוף יהיה רשאי לפנות באותה דרך לספקיות במקרים קיצוניים גם אם הפרסום אינו מהווה עבירה פלילית, זאת בתנאי שקיים חשש ממשי לפגיעה חמורה בשלומו או בבטחונו של מושא הפרסום.

הסמכת בית משפט לצוות על הסרת תכנים או לצמצום חשיפה אליהם

הוועדה ממליצה שייקבע הליך עיקרי ומהיר של פניה לבית המשפט למתן צו להסרת תוכן. סעד זה יאפשר לאדם הנפגע, או לאחראים עליו, לפנות לבית המשפט בבקשה כאמור באותם מקרים בהם ארעה פגיעה קשה במיוחד. על פי המלצת הוועדה, הליך זה יאפשר מתן צו להסרת תוכן באותם מקרים בהם יש בהמשך הפרסום כדי לגרום לפגיעה ממשית בבטחונו של אדם, כלומר בגופו או בנפשו, ואם הסעד נחוץ בנסיבות העניין בשים לב ובהתחשב בפגיעה הנגרמת לחופש הביטוי. כמו כן, ממליצה הוועדה לייצר מסלול נוסף שיאפשר למדינה לפנות לבית המשפט במטרה להביא להסרת תכנים כאמור, בדומה למה שהוצע בהקשרים הרלוונטיים במסגרת מנדט הוועדה ובהצעת החוק להסרת תוכן שפרסומו מהווה עבירה מרשת האינטרנט, התשע“ו-2016.

תמיכה בהצעת חוק חשיפת פרטי מידע של משתמש ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע“א-2011

הוועדה ממליצה על קידום הצעת החוק המבקשת לעגן בחקיקה את האפשרות לחשוף את פרטיו של מפרסם תוכן העולה לכדי עוולה אזרחית. הליך זה נועד לגלות מי עומד מאחורי פרסום פוגעני שפורסם באופן אנונימי, שכן היום אין אפשרות להגיש תביעה נגד מפרסם אנונימי. לעמדת הוועדה, יש מקום לקדם את הצעת החוק האמורה, תוך ביצוע שינויים ותוספות קלים, כמפורט בהמלצות במסגרת התחום המשפטי.

ביטול העבירה הפלילית של איסור לשון הרע

חלק מחברי הוועדה המליצו לבטל את העבירה הפלילית שבחוק איסור לשון הרע וחלק מחברי הוועדה המליצו לבחון עבירה פלילית חדשה בנוגע לפרסומים פוגעניים קיצוניים אשר מותאמת לעידננו.

המלצות בתחום התקשורת: קמפיין ממשלתי לעידוד שיח ראוי ברשת, רענון כללי האתיקה העיתונאיים, הטמעת כללי האתיקה העיתונאיים, קידום אוריינות תקשורת וצריכה ביקורתית בציבור הכללי, קידום המחקר בתחום אוריינות תקשורת, יצירת תו תקן לאתרים שבהם תונהג תרבות שיח מכבד. תו התקן המוצע יפורסם באתרים שעומדים בסטנדרטים המומלצים ויפעלו לקידום המאבק בפרסומים פוגעניים, פיתוח והטמעת כלים טכנולוגיים לקידום שיח הולם ברשת.

המלצות בתחומי החינוך, הרווחה והאתיקה: תכנית חינוך ארצית לכבוד האדם, תכניות חינוך בנושא שימוש במרחב המקוון, יצירת מנגנון בית ספרי להתמודדות עם מצוקה, תכניות הכשרה למורים, קיום פעילויות להורים, תמיכה בגופים פרטיים ועמותות הפועלים למניעת בריונות ברשת, הטמעת כללי אתיקה, פיתוח מערך טיפולי לנפגעים במרחב מקוון.

מסקנות והמלצות הוועדה ביחס לעובדי ציבור: מינוי גורם ייעודי לנושא בכל רשות ציבורית, הרחבת הסדר הגשת תביעות אזרחיות על ידי באי–כוח היועץ המשפטי לממשלה, קמפיין ופעולות הסברה להוקרת עובדי ציבור, הגנה על עובדים בתפקידים בעלי אופי ציבורי.

בנוסף יש גם עמדת המיעוט, אבל אם עמדת הרוב כבר הגיעה לפח האשפה של ההיסטוריה, גם עמדת המיעוט מקומה שם.

ואכן, התחזית התגשמה

חמש ורבע שנים טרחה הוועדה על הכנת הדוח שלה.

כמה קפה וביסקוויטים צרכו חברי הוועדה, וכמה שעות עבודה (בעלות 180 ש“ח לשעה, לפי הוראות החשכ”ל) עלתה לנו הוועדה – זה מצריך בדיקה נפרדת.

מה מכל ההמלצות האלה זכה להתייחסות כלשהי? נאדה, גארנישט. אין כלום, כי לא היה כלום.

האם ההמלצות האלה בכלל ניתנות למימוש?

אם הייתה כוונה רצינית ליישם את המלצותיה של הוועדה בה עסקינן, ואם המוסד של “ועדה ליישום המלצותיה של ועדה קודמת” לא היה קיים, הייתי בהחלט מציע להמציא את המוסד הזה, מוסד הוועדה “ליישום” המלצות כאלה, אלא שהמוסד הזה כבר קיים, אבל אף אחד לא הציע לכונן ועדת “יישום” כזאת עבור “ועדת האם“, אם אפשר לקרוא לה כך.

אפשר היה, אולי, להניח שבמשרד המשפטים עמלים על הכנת החומר ל“וועדת יישום” עבור ה“תיק” הזה – אבל לא היא.

ראו מה מופיע באתר משרד המשפטים (ההדגשות כאן ובהמשך – לא במקור):

ביום 13 באוקטובר 2021 הקים שר המשפטים את הועדה להתאמת המשפט לאתגרי החדשנות והאצת הטכנולוגיה. זאת, מתוך מטרה לגבש אמצעים וצעדים שונים לצמצום הפער ההולך וגדל בין ההתפתחויות הטכנולוגיות לבין ההסדרים הרגולטוריים והמשפטיים בישראל, ולהתמודדות עם השפעות חברתיות שליליות של תופעות שונות הכרוכות בפער האמור.

בשלב הראשון, אמורה הועדה למפות את התחומים והפערים המחייבים טיפול בסדר עדיפות עליון, כגון: הסדרים משפטיים הקשורים לרשתות חברתיות, כלכלת המסחר במידע (בדגש על מידע אישי), משפט במרחב המקוון וכדומה.

בשלב השני על הועדה להציע דרכים אפקטיביות לצמצום הפער בין ההתפתחות הטכנולוגית לבין המשפט והרגולציה.

ובאותו אתר, ביום 15.11.2021, עם ישיבתה הראשונה של הוועדה (שמה בישראל ועדת דוידי, בראשותו של מנכ”ל משרד המשפטים, עו”ד ערן דוידי), נאמר, בין השאר:

בדיון שהתקיים הבוקר נסקרו 3 ועדות קודמות שטיפלו בסוגיות נקודתיות: ועדת בייניש (הועדה הציבורית לבחינת חוק דרכי התעמולה), ועדת ארבל (הועדה לגיבוש אמצעים להגנה על הציבור מפני פרסומים פוגעניים) וועדת נהון (ועדת המשנה בנושא אתיקה ורגולציה של בינה מלאכותית). יו“ר הועדה הבהיר בפתח הישיבה כי אין בכוונת הועדה לעסוק בנושאים שכבר נדונו בעבר במסגרת הועדות הקודמות. ). “לאורך השנים הוקמו ועדות אד הוק שונות ואין לנו רצון למחזר עוד ועדה כדי לגבש את אותן מסקנות, אלא נמפה את הנושאים שעוד לא טופלו כמו שצריך ולאחר מכן נראה מה כדאי וצריך לשחרר לממשלה והאם יש תיקוני חקיקה נדרשים“, אמר עו“ד דוידי.

הנה כי כן, 11 חודשים לאחר הדוח של ועדת ארבל קמה ועדת דוידי, וחודש לאחר מכן (אולי אפילו ביארצייט להסתלקותה מאיתנו של אותה הוועדה), אנחנו מקבלים, בחתימתו של מנכ“ל משרד המשפטים, את תעודת–הפטירה של ועדת ארבל – “תעודת משלוח” אל פח–האשפה של ההיסטוריה.

אמרתי לכם, אמרתי גם להם, אבל הם לא אבו שמוע.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס