משפט נתניהו: על בקשתה המי-יודע-כמה של התביעה לתקן את כתב האישום

מאת Simha Admin | 16/05/2022 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/58665

התביעה בתיקי נתניהו מתנהלת כפי שהיא התנהלה זה עשרות בשנים, ועל פי פרקטיקה שהתגבשה בעקבות הלכה שנפסקה ע“י ביהמ“ש העליון כאשר נתניהו עדיין עבד בחברת רים – פרקטיקה לפיה לתביעה מותר לכתוב את כתב האישום בהדרגה, לפי צרכיה המשתנים עם התפתחות המשפט *** נתניהו ותומכיו שתקו כל השנים, ועכשיו זה חוזר אליהם, ישר לפנים

פנינו לעתיד

שמחה ניר, עו“ד

בן 82 אנוכי היום (15.6.2021), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

התביעה מבקשת מיקצה שיפורים

קצת היסטוריה

התוצאה של פס“ד קניר

ומה אם הנאשם יבקש להיאחז בפס“ד קניר?

על תופעת הפאוץ’ הכפול

האם יש לקבל את בקשת ה תביעה לתיקון כתב האישום?

מה לכך ול“תפירה“?

“סביבת נתניהו” – אין לכם להלין אלא על עצמכם בלבד!

הדילמה של ההגנה

הדילמה של השופטים

התביעה מבקשת מיקצה שיפורים

פרקליטות המדינה מבקשת לתקן את כתב האישום נגד נתניהו, בתיק 4000.

כך יעל פרידסון, וואלה 15.05.2022:

הפרקליטות ביקשה היום (ראשון) לתקן את כתב האישום בתיק 4000, בעקבות החקירה הנגדית של מנכ“ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר, שבה הוכיחה ההגנה כי פגישת ההנחיה לא נערכה אחרי מינויו לתפקיד כמו שטענה הפרקליטות.

בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, מבקשת הפרקליטות לשנות את תיאור מועד פגישת ההנחיה, שבה לפי כתב האישום נתניהו שוחח עם פילבר על הנושאים שהוא מבקש לקדם במשרד התקשורת, והנחה אותו להיטיב עם בזק. בכתב האישום נכתב כי “במועד לא ידוע, זמן קצר מאוד לאחר אישור מינויו של פילבר, במסגרת יחסי ה‘תן וקח‘ שהתקיימו בין הנאשמים נתניהו ובני הזוג אלוביץ‘, זימן הנאשם נתניהו את פילבר לפגישה בלשכתו. בפגישה זאת, מסר הנאשם נתניהו לפילבר שהנאשם אלוביץ‘ התלונן בפניו על אופן טיפולו של משרד התקשורת בנוגע לעסקיו, והנחה את פילבר לפעול במסגרת תפקידו כמנכ“ל המשרד באופן שייטיב עם הנאשם אלוביץ‘”.

בחקירה הנגדית שנערכה בשבוע שעבר הראה סניגורו של נתניהו, עו“ד בעז בן צור, כי לפי האיכונים שערכה המשטרה, פילבר לא היה בשבוע שלאחר מינויו למנכ“ל משרד התקשורת בלשכת ראש הממשלה. עוד הראה בן צור, כי אין תיעוד לפגישה בין נתניהו ופילבר ביומנים של שניהם, אלא רק ב-15 ביוני, כך שלא ייתכן שהפגישה נערכה באותו שבוע כפי שטוען פילבר. כעת התביעה מבקשת לתקן את תחילת הסעיף, כך שייכתב בו כי “במועד לא ידוע, לאחר שהחליט הנאשם נתניהו על מינויו של פילבר“.

תיקון כתב אישום בשלב מתקדם של שמיעת ההוכחות במשפט הוא חריג, אך אפשרי. לנתניהו תהיה כמובן זכות תגובה, והוא יכול לדרוש את ביטול כתב האישום, אך זהו אירוע נדיר. גם אם השופטים יחליטו לקבל את הבקשה לתיקון כתב האישום יהיה לכך משקל כאשר הם יעריכו את מידת האמינות של פילבר, שהתפתל בשבוע שעבר בין גרסאותיו השונות בנוגע להנחיות נתניהו כיצד לנהוג בבזק ובאלוביץ‘.

זו הפעם השלישית שהפרקליטות מתקנת את כתב האישום נגד נתניהו. בפעם הראשונה קיבלו השופטים את עמדת ההגנה והורו לתביעה למחוק מכתב האישום את הביטוי נתניהו ומשפחתו, ולפרט את האירועים של מתן השוחד. בפעם השנייה, בעקבות עדותה של הדס קליין, העוזרת האישית של ארנון מילצ‘ן, על רכישת תכשיטים עבור שרה נתניהו, ביקשה התביעה להוסיף עדי תביעה.

ומוסיפה באשר לתגובתה של “סביבת נתניהו“:

בסביבת נתניהו הגיבו לבקשת הפרקליטות. לטענתם, “צריך לעצור את ההשתלחות הפרועה של הפרקליטות. ארבע פעמים הם תיקנו את כתב האישום, והם כנראה לא ינוחו עד שיקבלו את הראש של נתניהו. במשך שנתיים הפרקליטות הסתירה מבית המשפט ומהציבור את הראיות החד משמעיות שסתרו את טענתה. מספיק, יש גבול“.

בהמשך נתייחס לכל אלה.

קצת היסטוריה

מעשה באדם אשר הואשם בבית–משפט השלום בעבירות החזקת מטבע חוץ ללא היתר, ואי–הצעת מטבע חוץ לאוצר לפי סעיף פלוני של החוק שהיה קיים אז.

האיש כפר בעובדות, ואחרי שנשמעו הראיות של בעלי הדין, טען הסניגור, בשלב הסיכומים, כי יש לזכות את שולחו, מכיוון שעל–פי הוראת הסעיף הזה החזקת מטבע חוץ ואי–הצעת מטבע חוץ, ללא היתר, מהווה עבירה, רק כשהנאשם הוא “תושב ישראל“, ולא הובאו כל ראיות לכך שהמערער הוא תושב ישראל, על–פי הגדרת הביטוי “תושב ישראל” בסעיף 1 של החוק.

בתשובה לטענה זו אמרה התובעת, שנטל ההוכחה היה מוטל על הנאשם, אך אם בית המשפט חושב, שהנטל הוא על התביעה, הרי היא מבקשת, על–פי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ“ה-1965, לאפשר לה הבאת עד ממשרד הפנים.

השופט המלומד דחה את העניין למתן הכרעת–דין למועד שקבע, אך לפני אותו מועד הוא נתן החלטה לאפשר לתביעה להגיש תעודת עובד ציבור, המעידה, שהנאשם הוא תושב ישראל. בהחלטה נאמר, שההגנה תהיה רשאית, אם תרצה בכך, להביא כל ראיה, הנוגעת לנושא תעודת עובד הציבור.

בישיבה, שנקבעה לשם כך, הוגשה תעודת עובד ציבור, שבה נאמר, שהמערער הוא תושב ישראל.

בהכרעת הדין, שבה נימק השופט המלומד בהרחבה וביסודיות את החלטתו הנ“ל להרשות הבאת ראיה נוספת לאחר גמר הסיכומים, הורשע המערער בעבירות, שיוחסו לו.

ערעורו של האיש לביהמ“ש המחוזי נדחה, וכן גם ערעורו לביהמ“ש העליון.

זו תמצית הנימוקים בביהמ“ש העליון (עפ”י הפ”די):

א. אין בסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי כל דבר האוסר הבאת ראיות נוספות במהלך הסיכומים או אפילו אחרי הסיכומים, וכל עוד לא גמר בית המשפט את מלאכתו ולא נתן את פסק הדין.

ב. המגמה הברורה בפסקי הדין של בית המשפט העליון היא למנוע עיוות דין, העלול להיגרם לנאשם או לאינטרס הציבורי, העלול להיפגע מזיכויו של עבריין עקב משגה של התובע; המגמה היא שלא לחסום לחלוטין את הדרך להבאת ראיות נוספות.

ג. במקרה הנדון היה משגה מצד התביעה בשאלת נטל ההוכחה, ואחרי שזו עמדה על כך, שדעתו של השופט בעניין זה היא שלא כדעתה, ביקשה לתקן את המשגה, והשופט נהג כהלכה, כשנעתר לבקשתה. זאת על אף העובדה, שלולא הובאה אותה ראיה, היה המערער יוצא זכאי.

הטכניקה הזאת ידועה ומוכרת לעייפה: בית המשפט משחק פינג–פונג עם עצמו (כן–אבל–ויחד עם זאת–ומבלי לגרוע מכלליות–ובלי לקבוע מסמרות–בלה–בלה–בלה), ובסוף הוא עוצר דווקא בנקודת אליה הוא חתר מלכתחילה.

כך הווה גם כאן: זה התחיל עם “אין בחוק כל דבר האוסר הבאת ראיות נוספות במהלך הסיכומים או אפילו אחרי הסיכומים”, ממשיך עם “וכל עוד לא גמר בית המשפט את מלאכתו ולא נתן את פסק הדין“, הלאה, עם “השימוש בסמכות לראיות נוספות אחרי הסיכומים צריך להיעשות במקרים יוצאים מהכלל ולא על נקלה“, אחר כך מתקדם אל “ככל שצד התרחק מהמועד הקבוע בחוק להבאת ראיות, וככל שהמשפט מתקרב לשלב מתן פסק הדין, כן יקשה לשכנע את בית המשפט להפעיל את שיקול–דעתו ולהתיר סטייה מהכלל המחייב הבאת ראיות בזמנן הרגיל והמקובל. אך הסמכות לכך קיימת תמיד“, מחזק את עצמו ב“קשה לקבוע מסמרות. בית המשפט צריך לנהוג גמישות ובהתאם לכל הנסיבות שלפניו“, מקנח ב“יעמיד בראש מעייניו את השיקול, שלא יגרם עיוות דין לנאשם“, אבל מיד מבהיר כי “עיוות דין משמעותו, בהקשר זה, פגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן כראוי“, וגומר ב“בנסיבות המקרה דנן לא נגרם כל עיוות דין לנאשם, הערעור נדחה“.

פסק הדין של ביהמ“ש העליון הוא ע“פ 951/80 יצחק קניר נ‘ מדינת ישראל, פ“ד ל“ה(3), עמ’ 505, ניתן ביום 10.6.1981.

אתה הבנת את זה, ברוך?

אם בתיק עבירת–קנס של חצי לירה נותנים לתביעה מאה פעמים לחזור לנקודת ההתחלה אחרי שלב הסיכומים, ונותנים גם להגנה לחזור מאה פעמים אל ההתחלה, זה אומר ש“לא נפגעה יכולתו של הנאשם להתגונן” – זה רק מכשיר מלחמת–התשה נגד כלל הנאשמים, עד שיישברו ויגידו כבוד השופט, אני לא יכול להפסיד עוד יום עבודה, מודה אני לפניך!

ואני כבר לא מדבר על תיקים בהם הנאשם מיוצג ע“י עו“ד, ואז מיקצי השיפורים עולים לו הרבה יותר מאשר ימי העבודה שהוא צריך להפסיד, ואם מדובר בתושב מטולה שיש לו תיק חנייה באילת, ועו“ד בקרית שמונה – צא ולמד כמה יעלו לו מיקצי השיפורים בגלל שהתביעה ביקש לחסוך חצי לירה, וסמכה עליו שהוא ינהל את התיק כנגד עצמו.

התוצאה של פס“ד קניר

פס“ד קניר עיקרו בשאלה אם בכלל רשאי בית המשפט להתיר מיקצי שיפורים (אחרת כלל לא הייתה ניתנת הרשות לערער לערכאה השלישית, העליונה), אבל התוצאה הייתה שברירת–המחדל (לפיה אין להתיר לתביעה מיקצי–שיפורים, אלא אם יש לה נימוקים מיוחדים), הפכה, בפועל לברירת–מחדל הפוכה (יש להתיר לתביעה מיקצי–שיפורים,אלא אם לנאשם יש נימוקים מיוחדים).

ואכן, מאז פס“ד קניר, התביעה כבר לא צריכה להתאמץ, ודי לה בהפרחת המנטרה “קניר” (עם או בלי מנטרת–העזר “לא ייגרם לנאשם כל עיוות דין“) כדי שבית המשפט יקפוץ לדום, ייתן לה את כל מיקצי השיפורים שהיא מבקשת, כשהוא פולט את אותן המנטרות העבשות.

ותרשמו לעצמכם: אני מעריך שגם בבקשתה הנוכחית של הפרקליטות לתקן את כתב האישום בתיק נתניהו תופיע המילה “קניר”, וכן גם בהחלטה של בית המשפט בבקשה הזאת.

ומה אם הנאשם יבקש להיאחז בפס“ד קניר?

כאן ישנן שתי אפשרויות: האחת – כאשר הנאשם הוא זה אשר מבקש מיקצה שיפורים, והשנייה – כאשר הנאשם מתנגד לבקשת התביעה, וטוען, על סמך אותו פסק–דין, כי “השימוש בסמכות לראיות נוספות אחרי הסיכומים צריך להיעשות במקרים יוצאים מהכלל ולא על נקלה“.

במקרה הראשון בקשת הנאשם תידחה, בנימוק ש“השימוש בסמכות לראיות נוספות אחרי הסיכומים צריך להיעשות במקרים יוצאים מהכלל ולא על נקלה ואין זה המקרה שלפנינו“, ואילו במקרה השני טענת הנאשם תידחה בנימוק ש“לא ייגרם לנאשם כל עיוות דין“, התוספת המנטרה ה“מנצחת” קניר–קניר–קניר–קניר–קניר–קניר–קניר–קניר–קניר.

והתוצאה היא שפס“ר קניר משמש שסתום חד–כיווני לטובת התביעה, ולרעת הנאשם.

על תופעת הפאוץ’ הכפול

את השסתום החד–כיווני הזה הגדרתי כ“עקרון הפאוץ’ הכפול“, הגדרה אותה טבעתי עוד בהופעותי בפני נשיא ביהמ“ש העליון, מאיר שמגר, לפני 30 שנה ויותר.

את פשר ההגדרה הזאת הסברתי בשנת 2008, במכתבי אל נשיא המדינה דאז, שמעון פרס, אשר “נדהם לשמוע” כי “מערכת המשפט, בדומה למפעל הפיס, הוא עניין של מזל ולא מושא של צדק, וכי אין הכרח שהאמת תהא ביסוד המשפט, וכי המשפט אינו אלא הצגה המכסה על העדר ערכים אמיתיים המדריכים אותו”.

כך הסברתי שם את התופעה:

על עקרון “הפאוצ’ הכפול”, וקלישאת “חקר האמת” הצבועה

לכל חייל יש, כידוע, שני “פאוצ’ס” בחגורו, בהם הוא מחזיק דברים לשימוש מיידי.

גם לשופטים יש שניים כאלה: באחד הם מחזיקים תשובה לכל שאלה, ובשני הם מחזיקים תשובה הפוכה לכל תשובה שבפאוצ’ הראשון.

איך יכולות שתי תשובות הפוכות להיות נכונות? הן לא יכולות, אבל בשביל זה קיים הפאוצ’ הכפול, כדי שאפשר יהיה לקחת תמיד את התשובה הפועלת לטובת התביעה, ולרעת הנאשם, וכאשר התשובה ההפוכה פועלת לטובת התביעה ולרעת הנאשם – יקחו את התשובה ההפוכה …

טול, למשל, את טענת “חקר האמת”: לתביעה המשטרתית יש מחלה ממארת: לבוא לביהמ”ש לתעבורה עם תיק “בוסרי”, בתקווה שהנאשם יתנדב להשלים לה את החסר, ואם היא תיזקק לדחייה לצורך מיקצה–שיפורים היא תמלמל את צמד–המלים “חקר האמת” – והשופט ייעתר לה, כדבר–שבשיגרה (כפי שאכן קורה לרוב).

התנהגות משטרתית זאת, אגב, מביאה במקרים רבים את הנאשם להיכנע (“כבוד השופט, אני לא יכול להפסיד עוד יום עבודה, מודה אני לפניך“) ולהודות באשמה (אחרי שכפר בה, והתביעה לא הוכיחה אותה), עם או בלי עיסקת–טיעון מגוחכת. כאשר זה קורה, לאף אחד לא אכפת מ”חקר האמת” – העיקר “לסגור” עוד תיק.

סניגורו של נאשם בתיק תעבורה, שהיה אמור להתייצב במקומו, לא התייצב בשעה שנקבעה, בגלל תקלה משרדית, והנאשם הורשע בהיעדרו. משגילה הסניגור, בהמשך הבוקר, את התקלה, ניסה הוא להתקשר לבית המשפט, אבל המרכזיה לא פעלה – גם לה הייתה תקלה. עלה על רכבו והחיש פעמיו לבית המשפט, אבל הגיע אחרי שהשופט כבר “סגר את הבאסטה”.

הגיש הסניגור בקשה לביטול פסק–הדין, בהזכירו את “חקר האמת” הנשכח, ובציינו כי האשם הוא בו–בלבד, כי הוא מוכן לשאת בהוצאות הכרוכות בחידוש המשפט, וכי הנאשם לא צריך לסבול ממחדל של סניגורו, ולשאת את הרשעת–החינם הזאת עד יומו האחרון.

כאן פתח השופט את הפאוצ’ השני והוציא תשובה הפוכה: “מי ששכח יישא בתוצאות שכחתו, ולא הציבור בכלל ובתי המשפט בפרט, יצטרכו ללכת עקב–בצד–אגודל אחרי מידת תשומת–הלב שבעל–דין מוכן להקדיש לענייניו המשפטיים.

ומה עם “חקר האמת”? לעזאזל “חקר האמת” – העיקר “לסגור” עוד תיק!

מדוע “חקר האמת” פועל רק לטובת התביעה, וה”מי ששכח” פועל רק לרעת הנאשם? שאל אותם, כבוד הנשיא.

ומדוע “חקר האמת” לא פועל כדי לגלות לנו אחת–ולתמיד מדוע התביעה מקדיחה את תבשיליה יום–יום, ובתי המשפט נותנים לה הנחות נון–סטופ, אבל הסלחנות שלהם נגמרת כאשר הנאשם מבקש להיאחז בחקר–האמת? שאל אותם, כבוד הנשיא.

ו”אותם” – זה לא רק שופטי התעבורה, אלא גם שופטי הערעור, עד לביהמ”ש העליון.

ולעניין זה ראו גם: לא אבכה את שמגר מאיר.

האם יש לקבל את בקשת התביעה לתיקון כתב האישום?

לכך אפשר לתת שתי תשובות:

האחת – על פי המקובל, והמקובל הוא הלכת קניר, כפי שפורשה בפרקטיקה המשפטית: ברירת–המחדל היא לקבל את בקשת התביעה.

והשנייה – על פי הפירוש הנכון, לטעמי, של הלכת קניר: ברירת–המחדל היא לדחות את בקשת התביעה, אלא אם היא הראתה טעם מיוחד להתיר לה את מבוקשה.

מה יכול להיות “טעם מיוחד” כזה?

טעם מיוחד הוא שהראייה החדשה לא הייתה בידי התביעה, וגם לא הייתה יכולה להיות בידיה בעת הגשת כתב האישום.

כך, למשל, כאשר התביעה מגישה כתבי אישום המבוססים על הבעלות ברכב: כדי להוכיח את בעלותו של הנאשם על הרכב יש להכין ולהגיש “תע“צ בעלות” (תעודת עובד ציבור של עובד רשות הרישוי על כך שהנאשם הוא בעליו של הרכב מס’ כך–וכך, אשר בו נעברה העבירה).

אלא מאי? להכין תע“צ בעלות עולה חצי לירה, וזה הרבה כסף, אז מגישים כתב אישום בלי תע“צ בעלות, ומנהלים את המשפט בהנחה שעם תום פרשת התביעה הנאשם יעלה להעיד, ובהזדמנות זו יקשור את עצמו לעבירה המיוחסת לו, ובהנחה נוספת, שאם הוא יסרב לנהל את התיק נגד עצמו, ולא ינהג כמצופה ממנו, אנחנו נבקש דחייה, נוציא את אותה החצי לירה, ואם הדחייה להמשך תביא ל“כבוד השופט, אני לא יכול להפסיד עוד יום עבודה, מודה אני לפניך” – זה יהיה לנו “בונוס“, פרס על שיטת–העבודה הקלוקלת שלנו.

ומה יקרה אם הנאשם יבחר שלא להעיד, ובשלב הסיכומים יטען שלא הוכחה בעלותו על הרכב, וממילא גם לא הוכח כל קשר בין העבירה לבינו?

בשלב הזה התובע יקפוץ: רגע–רגע, כבודו, קניר! קניר! קניר! קניר! קניר! קניר! קניר!!!

ואת ההמשך אתם יכולים לנחש.

וראו גם ספינת הדגל טובעת, סיפור על תיק מהירות מיוחד–במינו (נהיגה במהירות 178 קמ”ש בדרך עירונית בה מותרת נהיגה במהירות 50 קמ”ש), ועל חובבנות מיוחדת במינה אשר הביאה להתקפלותה של התביעה – אחרי שלשופט נמאס לתת לה פעם–אחר–פעם קניר! קניר! קניר! קניר!!!

לא למותר לציין כי למרות כחמישים שנה שביהמ“ש העליון מבקר את התופעה הזאת, ומגדיר אותה כ“נוהל לא תקין“, התביעה עדיין משתינה על ביהמ“ש העליון, ובתיהמ“ש ממשיכים לקפוץ לדום ולהתיר לה את קניר! קניר! קניר! קניר! קניר! קניר!!!

אז לא יפתיע אותי אם ביהמ“ש יתיר לתביעה את התיקון המבוקש, על סמך קניר! קניר! קניר! קניר! קניר!!!

וראו גם משפט התעבורה בישראל – נסיגה של שמונים שנה לאחור!: פנינו לעתיד – לשנת 1938!

מה לכך ול“תפירה“?

כאמור לעיל, זו תגובתה של “סביבת נתניהו“:

אז צר לי לאכזב אתכם, וכמו שאני אומר שוב ושוב: כך התביעה עובדת, היא לא יודעת אחרת, וכך בתי המשפט עובדים – גם הם לא יודעים אחרת.

התביעה והשופטים לא יודעים אחרת גם כאשר מדובר במר בוזגלו, או בגברת אלישבע, אותם הם יענו עד צאת נשמתם, והם “לא ינוחו עד שיקבלו את הראש של הנאשם” (כלשונה של “סביבת נתניהו“, אבל בלי ה“כנראה” הזהיר שלהם) – גם אם הוא לא נתניהו.

כיצד ניתן לדעת אם התיק תפור והמשחק מכור? לשם כך יש צורך בנקודה ארכימדית.

ראו משפט נתניהו: איך יודעים אם התיק תפור?

_____________________

Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump

###

למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות

______________________

“סביבת נתניהו” – אין לכם להלין אלא על עצמכם בלבד!

הלכת קניר נפסקה לפני 41 שנים, כאשר נתניהו עדיין עבד בחברת רים, וספק אם בכלל היו לו תכניות להיכנס לפוליטיקה. במשך 41 השנים האלה לא הוא ולא אף אחד מתומכיו דהיום קפץ על רגליו האחוריות בגלל ההלכה הזאת.

אני דווקא כן לחמתי נגדה.

כן, כן … לפחות שני תיקים היו לי בהם ביהמ“ש לתעבורה התיר לתביעה לנהל שלוש פרשות תביעה, שהתפרסו על פני עשר ישיבות בכל תיק.

לפחות מקרה אחד היה לי בו השופטת החליטה ש“לא תינתנה שום דחיות נוספות” לבקשת התביעה, אבל כאשר התיק עבר לשופט אחר, זה התחיל את הספירה מחדש.

לפני קרוב לארבעים שנה כבר טבעתי את האמירה פני הדור כפני משפט התעבורה, ועכשיו הריקושטים חוזרים הישר לפרצופם של אלה אשר עמדו מנגד, ושתקו.

במאמר משפט נתניהו: איך יודעים אם התיק תפור? אמרתי, בין השאר:

עכשיו אתם מתבכיינים?!

אני נאבק זה למעלה מחמישה וחצי עשורים על תרבות השפיטה הקלוקלת, על יחס עדיף לתביעה מול הנאשם, על מחדלי התביעה השיטתיים ועל מיקצי–השיפורים הלא–מוצדקים שבתיהמ“ש נותנים לתביעה.

קרוב לארבעה עשורים אני מלין על התופעות האלה בכלי התקשורת ובאינטרנט, שילמתי על כך מחיר יקר – שתי הוצאות לצמיתות ממקצועי + 27 שנים נוספות, הכל במצטבר – ואף אחד מכם לא דיבר על תפירת תיקים, ואף אחד מכם לא קם ומצטרף אלי.

אלי ציפורי, איכן היית כל השנים האלה?

גיא לוי, איכן היית כל השנים האלה?

נצ“צ בדימוס אבי וייס, איכן היית כל השנים האלה?

גלית דיסטל אטבריאן, איכן היית כל השנים האלה?

ועוד רבים–רבים אחרים אשר שתקתם כל השנים, והתעוררתם כאשר דרכו לכם על היבלת הפוליטית, ששמה בנימין נתניהו: איכן היית כל השנים האלה, ואיזו זכות מוסרית יש לכם להתבכיין דווקא עכשיו?!

ולא למותר לציין את השבחים שבנימין נתניהו העתיר נון–סטופ על מערכת המשפט, ואת העובדה שכל בכירי הפרקליטות והמשטרה מונו ע“י ממשלתו–הוא.

ראו: בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ו): תפירת תיקים? אולי; אכיפה סלקטיבית? אולי; אבל מה עניין ה”שמאל” לכאן, כאשר את הפרקליטות הזאת ביבי עצמו מינה וטיפח?

ועל כך אמרינן כִּ֛י ר֥וּחַ יִזְרָ֖עוּ וְסוּפָ֣תָה יִקְצֹ֑רוּ קָמָ֣ה אֵֽין־ל֗וֹ צֶ֚מַח בְּלִ֣י יַעֲשֶׂה־קֶּ֔מַח אוּלַ֣י יַעֲשֶׂ֔ה זָרִ֖ים יִבְלָעֻֽהוּ.

הדילמה של ההגנה

בעוד בקשתה של התביעה לתיקון כתב האישום תלוייה ועומדת עד שההגנה תגיב לה ועד שהשופטים יחליטו אם לקבלה, אם לאו, נמשכת חקירתו הנגדית של העד פילבר ע“י ההגנה. מה תעשה ההגנה?

אם תחקור אותו גם כדי להוציא מפיו שהפגישה בה מדובר בכלל לא התקיימה, ייאמר עליה שהיא חקרה אותו גם על האפשרות הזאת, ו“לא נגרם לה כל עוול“, ואם היא לא תחקור אותו, הרשות לתקן את כתב האישום תינתן, היא תצטרך לחזור לאותה הנקודה, אחרי שבינתיים היא אולי איבדה כמה גורמי הפתעה.

הדילמה של השופטים

אם הרשות תינתן, בהסתמך על הלכת קניר, הביביסטים יגידו “אמרנו לכם שהמשפט מכור“, למרות שהלכת קניר נפסקה, כאמור לעיל, כאשר נתניהו עדיין עבד בחברת רים, וספק אם בכלל היו לו תכניות להיכנס לפוליטיקה.