פרשת כרייף-נוה – בשיטה שלי לבחירת שופטים זה לא היה קורה!
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/58530
אחרי הראיון עם השופטת–לשעבר אתי כרייף, שנחשדה בפרשת מין תמורת מינוי אבל לא הוגש נגדה אישום בנושא, נעשו הכל חכמים–בדיעבד, אבל אף אחד לא מציע פתרון לבעייה – אני מזכיר את הפיתרון שהצעתי בתחילת הפרשה
שמחה ניר, עו“ד
בן 82 אנוכי היום (15.6.2021), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
על המהומה התורנית בקשר להליכי בחירת השופטים
לפני שלוש שנים רעשה הארץ: מין תמורת מינוי.
כעת יצא מן השק חלק מהמרצע, עם פרסום הראיון שנתנה השופטת אתי כרייף – היא “גיבורת” הפרשה.
ראו אתי כרייף: “התקשרתי לאפי נוה ואמרתי לו: ‘שמעת את החדשות‘? הוא ענה: ‘אני עשיתי אותן‘”.
הקשיבו היטב למה שהיא אומרת.
ראו איך זה התחיל: אחרי שאפרים נוה (אפי נוה בשביל מנועי החיפוש, להבדיל ממנועי החיתון) נשא דברים בכנס הלשכה, כל הנוכחים עמדו בתור לאוכל, או לאיזה כיבוד אחר, היא ניגשה אליו להחמיא לו על דבריו.
האם היא ניגשה גם אל אחרים, להחמיא להם? אולי כן, כך מתחילים ליצור קשרים.
האם היא כבר חשבה אז כי הדרך לשפיטה עוברת דרך מיטתו של אפרים, אז רק יו“ר ועד מחוז תל אביב של הלשכה? לא בטוח שהיא הייתה עד כדי כל מתוחכמת, לשים את שתי הביצים שלו בסל שלה.
איך אפרים הגיב?
האמנם “היה הוא אפור ושותק, ושותק, ואין לו דבר בעיניים“?
בטוח שלא. בטוח שהיה לו בעיניים דבר שאומר אופציה עתידית כלשהי.
וההמשך? כמו שהיא אמרה: ככה דברים מתפתחים!
ואני מוסיף: הם מתפתחים ע“י פינג–פונג של מסרים, בהתחלה אולי כאלה שאפילו השניים לא חשים בהם, אבל אולי זה בדיוק “אותו המבט, המבט, המבט המובן רק לשניים“, אשר בסופה של הדרך אנחנו יודעים לאן זה מגיע.
וכמו שאני אומר בהקשרים אחרים, בהקשר דנן זה כבר לא מטאפורה, זה כבר ממש מילולי: כאשר השניים רוצים, השאלה מי נכנס למיטה קודם אינה רלוואנטית.
מדוע, למרות כל השארם שלי, היא לא חיפשה נתיבות גם אלי מיטתי?
כי אני לא הייתי אפילו חבר מן השורה בשום ועד מחוזי של הלשכה, אפילו הוועד הנידח ביותר.
ובמקביל בא הסיפור עם משה כחלון, כחלון נוסף לכניסה למקום בו קשה להיכנס בדלת הקדמית, ואולי אפילו בדלת האחורית.
וגם כאן ייתכן שהפנייה הראשונה שלה אליו הייתה כפנייה של “אישה מזרחית מהפריפריה” (כהגדרתה את עצמה, שוב ושוב) אל “איש מזרחי ממרכז העניינים“, אשר קשרים אליו לא ממש יכולים להזיק, אבל השאלה היא מה קרה בהמשך.
וזה מביא אותנו אל הביטוי “להרים את נטל הראייה“, שהיא מייחסת לכחלון, ואני מוכן להאמין לה שהוא אכן אמר את זה, והתכוון רק לכך שהיא תצטרך לדאוג שהם ייפגשו, כי הוא, כשר האוצר, אדם עסוק.
השאלה היא למה היא עצמה התכוונה באמצה את אותו הביטוי ממש, ובהזמינה אותו – אז שר האוצר בממשלה – אל ביתה כדי “להרים את נטל הראייה“. האם זה טבעי ומצוי שמועמדת לשפיטה מזמינה שרי אוצר אל ביתה, בלי אותה “קריצה“, בלי “אותו המבט, המובן רק לשניים“?
הרשו לי לפקפק בתמימותם של הקשרים שהיא יצרה, הן עם אפרים והן עם כחלון. לא צ’טכננתי!
הגם שבמישור הציבורי הספק פועל לרעתו של איש הציבור, במישור הפלילי יש צורך להוכיח אשמתו של אדם למעלה מכל ספק סביר.
האם ניתן לשלול מעל לכל ספק סביר את גירסתה של כרייף שאל הקשר עם אפרים היא “באה מאהבה“, ואילו פנייתה אליו בהמשך באה בזכות הקשר ה“חברי” ביניהם, בזכות אותה “אהבה שאינה תלוייה בדבר“?
לא בטוח.
האם ניתן היה להרשיע אותה על סמך הראיות שהושגו בפריצה בלתי חוקית לטלפון של אפרים?
גם זה לא בטוח.
לאור אלה, אני רוצה להאמין שהשיקולים של הפרקליטות שלא להעמיד אותה לדין על שוחד מיני היו מקצועיים בלבד.
כמובן שגם בזה אני זהיר מאוד, כי אם היה לי כל החומר שיש לפרקליטות, ייתכן שהייתי מגיע למסקנה אחרת, אבל אין לי.
כמה נורא, כמה עצוב.
על המהומה התורנית בקשר להליכי בחירת השופטים
אחרי הראיון של כרייף פרץ לשיח הציבורי ים גבה–גלים: כולם חכמים, כולם, כולם יודעים לתת תחזית מדוייקת – לגבי העבר. “פתאום” כולם “גילו את אמריקה“: פרשת כרייף–נוה חשפה את מערומיה של השיטה בה נבחרים שופטנו, ויש אשר גם יוסיפון: את מערומיה של מערכת המשפט.
הכל מציעין תחזית לגבי העבר, אבל אף אחת לא מציע פתרון לבעייה, פתרון שימנע תקלות כאלה בעתיד, ורק עבדכם הנאמן, והעני–ממעש, נתן תחזית לגבי העתיד.
ב-17.1.2019, עם פרוץ הפרשה, פרסמתי את רפורמת שמחה ניר בבחירת שופטים, בה הצעתי משהו טוב יותר מאשר השיטה הקיימת, שיטה הבאה להבטיח לא רק את איכותם המקצועית של השופטים, אלא גם את טוהר המידות בבחירתם, וכנגזרת מכך – גם את טוהר המידות שלהם כשופטים, אם וכאשר יגיעו למחוז הבחירה שלהם.
_____________________
Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump
למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות
______________________
תוקמנה שתי ועדות–בחירה מקבילות אשר המועמד לשפיטה יצטרך לקבל את אישורן של שתיהן.
כדי לשים סוף לויכוח מי יהיה הדומיננטי בהליכי בחירת השופטים – השופטים או הפוליטיקאים – הוועדה האחת תורכב מאנשי מקצוע בתחום המשפט (אקדמאים, עורכי דין, ואולי גם שופטים – שאלת ההרכב והתמהיל תיבחן בנפרד), והשנייה תורכב מפוליטיקאים (רצוי שההרכב יהיה מאוזן ככל האפשר – שמאל–ימין, קואליציה–אופוזיציה, חילונים, דתיים, מיעוטים וכו’).
מרכיב נוסף בהצעתי: הרכבים אקראיים – כדי למנוע כל מיני קומבינות, כל אחד משתי הוועדות הנ“ל תורכב בכל סבב–בחירה, באופן אקראי מתוך רשימה רחבה יותר של חברים פוטנציאליים.
כל החומר הנוגע למועמדים יועמד לרשותם של כל החברים הפוטנציאליים, וההרכבים שידונו בכל סבב–בחירה ייקבעו, אקראית, כאמור, סמוך ככל האפשר למועד כינוסה של כל אחת משתי הוועדות.
בנוסף לכך הצעתי כולל מרכיבים נוספים שעניינם “איכות המוצר“, אותם תוכלו לקרוא באותו המאמר, אבל העיקר הוא בחלקה של ההצעה הדן בטוהר הליכי בחירת השופטים: שתי ועדות מקבילות, אחת פוליטית ואחת מקצועית, אשר יושבות בהרכבים אקראיים, והמועמד צריך לקבל את אישורן של כל אחת משתיהן.
שיטות אפרים נוה לא היו עומדות מול שיטת הבחירה שלי, ולאתי כרייף לא היה שום סיכוי לעבור את שתי המשוכות בדרך לבית הנשיא.
והיה מחננו טהור!
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא