פרשת אריה שיף: האם השופטת הקלה או החמירה עם הורגו של גנב הרכב?
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/58406
פרשת אריה שיף: האם השופטת הקלה או החמירה עם הורגו של גנב הרכב?
פלוני ירה במי שניסה לגנוב את רכבו, והרגו. בית המשפט גזר את עונשו, והרוחות סוערות: מחד – אלה הסבורים שעל ניסיון לגניבת רכב לא מגיע עונש מוות (ולכן צריך להחמיר עם ההורג), ומאידך – אלה הטוענים כי מי שגונב רכב צריך להביא בחשבון את האפשרות שהוא לא ייצא מזה חי (ולכן צריך לתת להורג פרס, ולהזמינו להדליק משואה בערב יום העצמאות הסמוך למקום מגוריו).
הבעיה היא שגם אלה וגם אלה מקשקשים מבלי דעת על מה הם מתווכחים.
יהודי? ערבי?
שמחה ניר, עו“ד
בן 82 אנוכי היום (15.6.2021), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
_____________________
Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump
למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות
______________________
הפעם, שלא כדרכי, אקצר מאוד, ותסלחו לי.
תסלחו לי, אבל כל הדיבורים, הן על כך שבית המשפט הקל עם הנאשם, אריה שיף, או על כך שהחמיר עמו – כולם קשקוש מקושקש.
גזר הדין פותח במלים האלה:
“במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים הודה הנאשם, כי ירה למוות במי שניסה לגנוב את רכבו, ובהתאם הורשע בביצוע עבירה של המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, תשל“ז-1977. הסדר הטיעון כלל גם הסכמה לפיה הירי בוצע תוך קרבה לסייג של הגנת בית מגורים, כאשר המחלוקות בין הצדדים מצטמצמות, בעיקרן, למשקל שיש לתת לקרבה זו לסייג ולנסיבות החריגות של האירוע אליו נקלע הנאשם שלא ביוזמתו“.
בהמשך גזה“ד מונה בית המשפט, לקולה, גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם.
מכל אלה אנו למדים:
א. הנאשם הודה בהמתה בקלות דעת;
ב. התביעה הסכימה שחומרת המעשה הייתה על הגבול התחתון של הגדרת העבירה.
ג. בנוסף לכך גם נסיבותיו החריגות של האירוע ונסיבותיו האישיות של הנאשם היו שיקולים נוספים לגזר הדין המקל.
זה הבסיס, וכל דיון בגזר הדין חייב לצאת מההנחה שאלה היו העובדות: הנאשם הרג בקלות דעת, אבל עמדו לזכותו נסיבות מקלות.
זה לא אומר שגזר הדין חסין מביקורת (לשני הכיוונים), אבל כדי לבקר אותו צריך ללמוד לעומק את התיק כולו, לרבות נימוקי גזה“ד.
ומי שרוצה יכול גם לבקר את הנאשם על כך שהוא הודה בעבירה שלא ביצע, או את הפרקליטות שהסכימה לעסקת הטיעון המקילה, אבל בינתיים איש לא הציע ביקורת כזאת, או כזאת.
אז זהו בדיוק העניין: במקום לטרוח וללמוד את הנושא, בא כל דיצריך ומשפיך את פילוסופית החיים שלו על דברים שהוא לא מכיר.
מספיק לקשקש על מה שלא יודעים!
אגב אורחא
מחילופי הדברים ברשתות החברתיות עולים בבירור שני דברים:
האחד – החלוקה בין המחמירים לבין המקלים עם ההורג היא במקרה – ממש “במקרה” – לפי קו פרשת המים הפוליטית;
והשני – העובדה שההורג הוא יהודי, וההרוג הוא ערבי, משחקת כאן תפקיד מרכזי: שאלתי כמה וכמה מהמגיבים מה היה אומר אם הגנב היה יהודי, וההורג היה ערבי – רק מגיב אחד אמר שמבחינתו זה לא היה משנה.
כל האחרים מילאו מקלדתם מים.
_____________
המלצת היום:
עוד על פרשת שי דרומי: תרגיל אינטלקטואלי
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
כיצד עומדת משקליות “הנסיבות המקילות,” מול חומרת לקיחת חוק לידיים בידי אזרח לצורה הקיצונית האפשרית – גזר דין מוות.
שהרי ברור ככל שהעונש היה חמור יותר כך השפעתו המרתיעה לאחרים גדולה יותר.
האם הרתעה זו חסרת ערך?
הקביעה מהיא דעת “העם” בהתאם “לדעתו” הפוליטית לא מפתיעה.
השאלה מה היה לו היה הפוך – שאלת הזהב. עליה נאמר “דע מה להשיב לאפיקרוס.”
יאיר, חוששני שלא קראת את המאמר ביסודיות המתחייבת.
אתה לא יכול לחרוג מההסכמה שבין התביעה להגנה, אלא אם, כאמור במאמר, יש לך ביקורת על התביעה שהסכימה להסדר הטיעון הזה.
נראה לי שבכל השאר אנחנו מסכימים.