משפט נתניהו: תחושות-בטן: הסיפור הזה ייגמר רע!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/58293

משפט נתניהו: תחושות–בטן: הסיפור הזה ייגמר רע!

תחושות–הבטן שלי מבוססות על מה שתומכי–נתניהו מתעקשים שלא לדבר עליו – ויש להם סיבה מצויינת לכך: זה הורס להם את התיזה!

שמחה ניר, עו“ד

בן 82 אנוכי היום (15.6.2021), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

 

על מה מבוססות תחושות-הבטן שלי

על “פרוייקט 315″

המבקש … אף שלא נענה

על “ראיית הזהב” לזיכויו של נתניהו

הדילמה האכזרית של נתניהו

סיכום

מבוא: איפה הגיבורים כולם?

בניגוד למה שהביביסטים מייחסים לי, אני מעולם לא אמרתי איך המשפט ייגמר.

לא אמרתי זאת, והסברתי זאת בכך שאין לי גישה לחומרי החקירה, בכך שהכדור המשפטי הוא עגול, בכך שאני זהיר בתחזיותי, וכו’.

כאשר, למשל, אמרתי ש“מוקדם לחגוג“, לא אמרתי בכך שהמשפט הזה ייגמר בהרשעה, אלא שלפי מה שאנחנו יודעים עכשיו, כל תחזית על התפתחות המשפט היא מוקדמת מדי – דבר כפשוטו.

עוד הסברתי כי אחת התכונות הרעות שלי הן שיש לי אגו מקצועי נפוח, ואני לא יכול להרשות לעצמי להביע דיעות תלויות–השקפה ומונחות–תוצאה, אשר עשויות להתבדות במוקדם או במאוחר, ואז האגו המקצועי שלי חוטף מכה אנושה – וזה פשוט לא כדאי לי!

כעולה מכותרת המאמר הזה, התחזית שלי הפעם אינה מבוססת על הבנתי המקצועית בתחום המשפט, על חומרי החקירה, או על התנהלות המשפט ברח’ סלאח א–דין 40, ירושלים 9711060 – אלא רק על תחושות הבטן שלי.

על מה מבוססות תחושות–הבטן שלי

הן מבוססות על מה שתומכי–נתניהו אומרים, ובעיקר על מה שהם לא אומרים, וכבר אמרתי לא–פעם כי עם “סניגורים” כאלה נתניהו לא זקוק לקטיגורים!

עם התקדמות עדותו של מנכ“ל וואלה לשעבר, אילן ישועה, רבו הקולות הצוהלים: תיק 4000 מתפורר וקורס, או בדומה לכך צהלות: ישועה שקרן, בלעדיו אין לתביעה קייס, וכו’.

בין הצוהלים נמצא עורכי–דין ידועים, עיתונאים ופוליטיקאים, עימם נמנים, בין השאר, יורם שפטל, כנרת בראשי, אלי ציפורי, גיא לוי, אבי ווייס והטיפשה של נתניהו – גלית דיסטל אטבריאן.

המאפיין את כל אלה הוא שהם פונים אל המוני המשוכנעים–ממילא, לא אל מי שאינו משוכנע, וצריך לשכנע דווקא אותו.

איך הם “עובדים“?

הם פועלים בתקשורת האלקטרונית, בין בתוכניות–יחיד בהן אי אפשר להציג להם שאלות קשות, בין בראיונות בפני מראיינים תומכים, דהיינו שמציגים להם שאלות שמקלות עליהם להפיץ את דבריהם, ולא שאלות נוקבות ומאתגרות.

הם פועלים בפייסבוק, יש יש לכל אחד מהם מאות תגובות, ואלפי לייקים, כולם נופת צופים: “את אלופיה“, אתה גדול“, וכו’, ואם פה–ושם יש תגובה ביקורתית, או חולקת – היא טובעת בים הגדול וצונחת אלי–מצולה, כך שאף אחד לא ירגיש שבעל הפוסט מתחמק מתשובה לטענות שאינן מתיישבות עם התיזה שלו.

כדי להעמיד את הצוהלים במבחן הצעתי לרבים מהם התמודדות אחד–לאחד בכל נושא הקשור למשפט נתניהו, ובאשר לסבך העובדות מעשותו של ישועה שהם מלעיטים אותנו בהן, אני הולך לקראת כל אחד מהם: למה לך להתאמץ, ללקוט פרטי–פרטים מעדותו שהתפרסה על פני כשלושים ישיבות, לעמתם זה מול זה, ולהתווכח על כל פרט ופרט? אני מוכן שאתה תקבע כמוכחת כל מערכת–עובדות שנראית לך, אני מתחייב מראש לקבל אותה כמוכחת – ובהתאם לכך נמשיך בוויכוח.

ובמלים אחרות: אני מוכן להיכנס לוויכוח הזה עם ידי קשורות לי מאחורי גבי – חלומו הרטוב של כל מתאגרף מצוי ובלתי מצוי.

וראו הנה זה פלא: אף אחד מהצוהלים על “קריסת” התיק לא מעז להרים את הכפפה – אפילו בתנאי–הפתיחה הנהדרים שאני מציע להם!

_____________________

Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump

למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות

______________________

על “פרוייקט 315”

יש נקודה נוספת שתומכת בתחושת–הבטן שלי שהמשפט הזה ייגמר רע, מבחינתו של נתניהו.

כמה מתומכי נתניהו יצרו במרשתת את מה שהם מכנים “פרוייקט 315”, שמטרתו להפריך את 315 האירועים המנויים בנספח לכתב האישום המתוקן, אשר מהווים, לטענת התביעה, את הרצף היוצא את אותה “היענות חריגה” – חריגה ביחס למקובל ביחסי התקשורת והפוליטיקאים.

ראו מה מביאים גיא לוי וחבריו עצמם כדוגמה בולטת לשקריו של אילן ישועה:

ישועה נשאל (כנראה ע“י השופטים):

עכשיו, האם אתה לא חושב שמן ההגינות היה, במיוחד כאשר העדת בכל כך הרבה על בקשות הסיקור בענייני בנט, אביו, אשתו והנושא של החלטת ועדת הבחירות לגבי הפרסום שם בשלטים המשותפים עם מר נתניהו, לציין בפני בית המשפט שלמרות הבקשות, בסופו של דבר לא פורסמו שתי הכתבות המכפישות?

אני לא יודע עד כמה אמור עד להעיד על דברים שהוא לא נשאל לגביהם, אבל מה שאנחנו למדים כבר מכאן הוא שהיו גם היו בקשות מנתניהו או מטעמו.

המבקש … אף שלא נענה

לפני שנשאל מה אומרת העובדה שהיו בקשות מנתניהו או מטעמו, נתערב לרגע על סע’ 294(א) לחוק העונשין, תשל“ז-1977, אשר לפיו “המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד“, וזה אומר כי גם אם נתניהו לא קיבל שום טיפול החורג מהמקובל – עצם העובדה שהוא ביקש טיפול חורג מהמקובל (וכאן נראה כי מדובר על בקשות מכפישות בעניין בנט, משפחתו ונושא שהיה במחלוקת ביניהם), מבחינה משפטית משמעות הדבר הוא שנתניהו גם “לקח” את הטיפול החריג הזה, אפילו אם “בסופו של דבר לא פורסמו שתי הכתבות המכפישות“.

אפשר לבוא בהרבה טענות על הפרקליטות – לי יש הרבה יותר מאשר לכולכם – אבל טיפשים במיוחד לא יושבים שם בצפיפות מיוחדת, ואם על תיק נתניהו ישבו, לפי מה שפורסם, 25 פרקליטים, סביר להניח שלפחות אחד מהם אינו טיפש במיוחד, והוא מסוגל להעמיד את 24 האחרים לפחות על הליקויים הבסיסיים בהכנתו של התיק.

לפיכך לא נראה לי שיהיה לפרקליטות קושי מיוחד להוכיח את ה“שרשרת” המחברת בין נתניהו ובקשותיו, דרך האלוביצ’ים ועד לאנשי השטח, וזה מספיק כדי להוכיח את “המבקש או המתנה שוחד …”, – אפילו אם “בסופו של דבר” הוא לא קיבל את מבוקשו.

לכך אף אחד מ“סניגוריו” של נתניהו לא מתייחס – כנראה שאין להם מה לומר להגנתו.

על “ראיית הזהב” לזיכויו של נתניהו

יש דבר נוסף אשר עדיין לא הגיע תורו לעלות במשפט עצמו, אבל תומכיו של נתניהו מדברים בו רבות – ההטבות הרגולטוריות. לטענתם ההטבות האלה קיבלו את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, ושל כל הגורמים הרגולטוריים האחרים אשר לפי החוק אמורים לאשר רגולציה כזאת או אחרת.

הם קוראים לכך “ראיית הזהב לזיכויו של נתניהו”.

הכל היה טוב ויפה – אולי! – אם נתניהו היה בא אל היוהמ“ש ואל שאר הגורמים המאשרים, ואומר להם אני מקדם את הנושא הזה, כי הובטח לי תמורתו סיקור אוהד, וגם סיקור שלילי כנגד יריבי הפוליטיים, והם היו אומרים או–קיי, זה בסדר.

אמרתי “אולי“, כי יותר סביר שאם הם היו מאשרים דבר כזה, גם הם היו מוצאים את דרכם אל ספסל הנאשמים, אבל אני מניח שנתניהו אינו עד כדי כך אידיוט, שהוא יגלה שמאחורי פעילותו הנמרצת למען האלוביצ’ים עומדים מניעים פסולים.

את הנושא הזה העלה גם נצ“מ בדימוס אבי וייס, ביביסט מוצהר, וכך אמר (לגלגל למטה):

למי ששכח (אני לא), היועמ“ש (הקודם) אישר את מה שמכונה “עסקת בזק-YES” (ראה כאן: http://bit.ly/Tik4000No19) והיועמ“ש (הנוכחי) אישר את “עסקת פילבר–בזק להורדת ההפרדה התאגידית“. זה לא הפריע בכלל לאותו יועמ“ש (ד“ר מנדלבליט), להפוך את שתי ההחלטות החוקיות הללו, לסעיפים בכתב אישום פלילי.

ובקישור שהוא נותן הוא מביא את כל ההיסטוריה של האישורים לעיסקה המדוברת, אותם נתנו היוהמ“ש לממשלה ושאר הגורמים המוסמכים. אתם יכולים להיכנס לקישור, אבל מבחינתי אני מוכן להניח שהכל אמת גם בלי להיכנס שמה.

בתגובה לכך אני עונה לו:

אבי, הנושא של האישורים שניתנו לעיסקה אכן ידוע, היה ברור שהוא יעלה, ואני מתכונן לעסוק בו במאמר הבא.

השאלה שאני מעלה בפניך עכשיו היא שאלה אמיתית, בלי כוונת ניגוח, וכחלק משיעורי–הבית הקשורים במאמר הבא – אולי תאיר את עיני למה שאני לא רואה, ובהחלט אשמח שלא להיכשל בדבר שלא יחזיק מים.

אכן, לעיסקה ניתנו כל האישורים הדרושים, אבל עדיין קיימות שתי אפשרויות טנטטיביות:

האחת – שפעילותו של נתניהו לקידום העיסקה לא הייתה כרוכה בכל טובות הנאה (לפי כל הגדרה שהיא);

והשנייה – שהיא כן הייתה כרוכה בטובות הנאה כאלה.

אם היא לא הייתה כרוכה בטובות הנאה – נתניהו יוצא זכאי, בין אם ניתנו האישורים, בין אם לאו.

מאידך, אם היא כן הייתה כרוכה בטובות הנאה, זה שוב מתפצל לשתי אפשרויות טנטטיביות:

האחת – שנתניהו גילה למאשרים שפעילותו זו אכן כרוכה בטובות הנאה;

והשנייה – שהוא לא גילה להם את הדבר.

מה עמדתך לגבי הנפקות המשפטית של כל אחת מהטנטטיבות האלה?

כמובן שהכל טנטטיבי, משום שאנחנו לא יודעים איך המשפט יתפתח.

תודה על תשובתך לשאלה הזאת, שהיא, כאמור, כנה ואמיתית, ומבלי כוונת ניגוח.

ואם היא קשה עליך – ככה זה בחיים.

נכון לפרסום המאמר הזה, 28 שעות לאחר שאתגרתי אותו, הוא לא ענה, למרות כמה תזכורות.

הצגתי את אותן השאלות גם אצל דיסטל אטבריאן, כנרת בראשי, אלי ציפורי ואחרים – גם הם לא ענו לי.

ברגע האחרון אבי וייס עונה לי את התשובה המטומטמת הזאת:

אתה עוד כאן? נשאר לך קורא אחד וזה אני. חבל לטרוח בשבילי. ממילא מחר אין לי זמן בשביל עולם הדמיונות שלך. אולי תנסה, כמו אילן ישועה, תצרף למאמר כמה תמונות פורנו, אולי זה ימשוך קוראים. אותי לא. (ומוסיף סמיילי).

ובמקום אחר הוא עונה לי:

אתה עוד כאן? רק אני נשארתי לקרא אותך, לא חבל להשקיע בשביל אדם אחד בלבד? שגם לא תמיד מסכים?

ומה זה אומר אם לא “אני משקיע את זמני ומרצי רק כדי לשכנע את המוני המשוכנעים–ממילא“?

והמסקנה:

ראשית: “ראיית הזהב” הזאת לא תחזיק מים – ואת זה אני אומר לא רק על פי תחושות–הבטן שלי, אלא גם בהערכת משפטית–מקצועית.

ושנית: אם לתומכיו של נתניהו אין הגנה אפילו בעניין “ראיית הזהב” – זה רק מחזק את תחושות–הבטן שלי שמבחינתו של נתניהו התיק הזה ייגמר רע מאוד.

הדילמה האכזרית של נתניהו

הטענות על שקריו של אילן ישועה עולות מפי תומכי ביבי כל הזמן, וסביר להניח שהטענות האלה תועלינה על ידיהם גם לגבי כל עדי התביעה האחרים. סביר גם להניח שיש אמת רבה בטענות על שקריו.

יחד עם זאת, בסופו של דבר, בית המשפט הוא המחליט מתי עד שיקר ומתי הוא אמר אמת, ובהחלט הוא יכול לקבל חלק מדברי העד כשקר, וחלק מהם כאמת – ועל כך אין ערעור, כי הערכאה הדיונית היא המתרשמת מהעד העומד לפניה על הדוכן, וערכאת הערעור לא שומעת את העדים מחדש (רק זה חסר לנו …), כך שאין לה היכולת להתרשם ממנו.

הפואנטה העיקרית, לענייננו, היא ששאלת משקלן של העדויות מקומה יכירנו רק בשלב הסיכומים, עם תום פרשת התביעה ופרשת ההגנה.

בתום פרשת התביעה רשאית ההגנה לטעון “אין להשיב” (הידועה גם כטענת no case to answer), לאמור שאפילו אם כל עדי התביעה אמרו אמת, עדיין אין בכך כדי להרשיע את הנאשם – ויש לזכותו גם בלי הבאת ראיות הגנה מצידו (יש לכך חריגים נדירים שאני לא רואה הסתברות להם במשפט הזה).

יצויין כי כדי לחייב נאשם להשיב (דהיינו לדחות את טענת אין–להשיב) אין צורך בהוכחת אשמתו “למעלה מכל ספק סביר“, ודי אפילו ב“קמצוץ” של ראייה, אמינה או לא אמינה, לחובתו של הנאשם, כדי להמשיך במשפט.

לא טענה ההגנה את הטענה הזאת, או שטענה וטענתה נדחתה, ההגנה צריכה להחליט אם להעלות עדי הגנה מטעמה, ובמיוחד אם להעלות אל דוכן העדים את הנאשם עצמו.

כאן מתחיל הקושי, כאן מתחילה הדילמה: אם הנאשם שותק, עדויות התביעה מקבלות משנה תוקף, ואם הוא עולה על דוכן העדים, הוא צפוי לחקירה נגדית, לכל רוחב החזית – ולגבי כל האישומים שבתיק, והוא לא יכול לומר אני בוחר להעיד רק לעניין תיק 2000 ולא לעניין התיקים 1000 ו-2000 – אין חיה כזאת.

זאת ברירה קשה לכל נאשם – ולנתניהו במיוחד.

אמנם נתניהו אינו שקרן כפייתי וכרוני כמו חברו דונאלד טראמפ (30,576 שקרים והטעיות במשך ארבע שנותיו בבית הלבן, עפ“י הוושינגטון פוסט), אבל גם קנאי כפייתי לאמת הוא לא, וכדי להראות שהוא שקרן אפשר, בחקירה הנגדית, לחקור את נתניהו לא רק על סתירות ושקרים בעדותו הראשית במשפט הזה, אלא גם על קנאותו לאמת במקרים אחרים.

עכשיו תארו לעצמכם שבית המשפט קובע שנתניהו שיקר בעדותו – מה זה יעשה לתדמיתו הציבורית.

תארו לעצמכם דבר נורא עוד יותר (לטעמי המקצועי): שבית המשפט אומר בהכרעת הדין משהו מעין “אם עדי התביעה עדיין השאירו מקום לספק בדבר אשמתו של הנאשם, בא הנאשם עצמו, ובעדותו הוא הסיר את הספק הזה“.

בתיקי תעבורה, במיוחד בתיקי מהירות, הייתי “קופץ שתי מדרגות יחד“: במקום טענת “אין להשיב“, הייתי מכריז “אלה עדי“, דהיינו שאני מוותר על פרשת ההגנה, לא מביא שום עדים וראיות, ועל התובע לפתוח בסיכומיו. הטקטיקה הזאת נועדה למנוע מהתביעה לומר רגע–רגע, לא צפינו את זה, אנחנו מבקשים לתקן את כתב האישום.

אבל משפט נתניהו אינו משפט תעבורה מצוי, התביעה כבר אמרה רגע–רגע, קיבלה רשות לתקן את כתב האישום, ועל כן הוויתור מראש על ראיות הגנה הוא סיכון רב מדי (אלא אם אין להגנה שום ראיות שהיא לא חשפה בחקירה הנגדית של עדי התביעה, והיא גם לא רוצה להעלות את הנאשם להעיד – אבל אני בספק אם יקרה כדבר הזה).

סיכום

כל ההנחות המובאות כאן מושתתות רק על תחושות–בטן, לא על שום ידיעה ספציפית אשר הגיעה לידיעתי. למעשה תחושות–הבטן שלי מבוססות בעיקר על מה שנתניהו ואוהדיו אומרים – או לא אומרים, ועל כך שהם בורחים מכל ניסיון לשכנע את מי שאינם משוכנעים ממילא.

עמדתי על כך גם במאמר ואף על פי כן – נתניהו לקח שוחד! במאמר זה הדגשתי שאני לא מדבר במובן המשפטי – בו נטל ההוכחה הוא על התביעה, אלא במישור הציבורי – שם הנטל הוא על עובד הציבור, להוכיח את חפותו יום–יום, ושעה–שעה.

על סמך מה הנחתי שהוא אכן לקח שוחד? על מה שהוא אמר, ועל מה שהוא לא אמר.

כך הצגתי את הדברים אז (ולא בפעם הראשונה):

נתניהו שיקר, במצח נחושה, כשהוא אומר שהוא מואשם בקבלת סיקור אוהד – עבירה שלא קיימת בשום חוק, ולדבריו הומצאה במיוחד עבורו, כחלק מהרדיפה האישית נגדו (“תפרו חליפה מיוחדת, ראשונה בעולם, ראשונה בהיסטוריה, רק בשבילי”).

אכן, קבלת סיקור אוהד אינה עבירה, אבל הוא גם לא הואשם ב“עבירה” כזאת, ולא תפרו בשבילו שום “חליפה” שלא הייתה קיימת עד אז.

הוא מואשם במתן טובות הנאה שלטוניות תמורת הסיקור הזה, תמורת סיקור שלילי ליריביו, ותמורת האפשרות להתערב בשיקולי העריכה של העיתונות.

וגם הוספתי:

אם ביבי היה אומר: נכון, קיבלתי סיקור אוהד, כמו שבכל פוליטיקאי מקבל, אבל לא הבטחתי, ולא נתתי תמורתו כל טובת הנאה שלטונית;

אם הוא היה אומר: את כל טובות ההנאה הרגולטוריות נתתי משום שכך נראה היה לי נכון לעשותו, אבל לא עמדתי בשום קשר עם התקשורת, ואם הם תמכו ברגולציה כזאת או אחרת, או שהעניקו לי סיקור אוהד על מה שעשיתי – זו זכותם, כעיתונאים, לנהוג על פי הבנתם;

אם הוא היה אומר דברים אחרים אשר יש בהם כדי לנתק את הקשר בין הסיקור האוהד (והסיקור השלילי על יריביו הפוליטיים) …

אם הוא היה אומר דברים כאלה, הייתי אומר בואו נמתין למשפט, נשמע את העדויות, נחכה לפסיקה, ואז נתווכח – מי תומך בפסק הדין, מי חולק עליו.

אבל ביבי לא אומר את זה, ובנאומו בן 9:30 הדקות, הוא דיבר על כל הדברים שבעולם – על השגיו המדיניים, על הגז לאירופה ועל הגרעין האיראני, על תפירת התיקים נגדו, על החבירה נגדו של מערכת המשפט, התקשורת והשמאל, על אכיפה בררנית, על חקירה מגמתית, על מטרתה של החסינות – להגן על נבחרי הציבור מפני רדיפות פוליטיות – כאילו שאנחנו לא יודעים, ועל אלף ואחד דברים.

כעת אנחנו נמצאים במקום בו הפער בין הציבורי למשפטי הולך ומצטמצם, הולך ונסגר, ועל כן אני מרשה לעצמי להיזקק לאותם העקרונות: על סמך מה שאוהדי נתניהו אומרים במישור הציבורי ומתייחסים למישור המשפטי, ועל סמך מה שהם לא אומרים, בשבילי זה בסיס מוצק לתחושות–הבטן שלי.

אכן, בנימין נתניהו יכול גם לצאת זכאי במשפטו, אבל כאשר תחושות–הבטן שלי מבוססות על הבנה מקצועית – יש להן ערך מוסף לא מבוטל.

מכל מקום, לא הייתי רוצה להיות בנעליו, אפילו אם הייתם הייתם נותנים לי את התואר של יו“ר האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר, כי אני לא רואה איך התיק הזה יסתיים ב–happy end.

לתחושתי הוא ייגמר רע, רע מאוד.

____________

המלצות היום:

משפט נתניהו: ביביסטים, מוקדם לחגוג!

משפט נתניהו: ביביסטים, אני יודע מה תגידו עם סיום המשפט!

על ההתפלגות הגאוסיאנית – נאום–תשובה לחיים ניצני, ביביסט מצוי, שמדבר על “שנאה” ועל “אנטישמיות”

משפט נתניהו: תזכרו שאמרתי לכם – אילן ישועה אינו העד המרכזי!

משפט נתניהו: על חקירתו הנגדית של אילן ישועה – הצעת–ייעול לפרקליטות

האם התיק נגד הרמטכ”ל “מתפורר וקורס”?

ואף על פי כן – נתניהו לקח שוחד!

בנימין נתניהו, אולי תפסיק לזיין לנו את השכל?!

מה עניין חזקת החפות לביבי נתניהו? – נאום–תשובה לקשקשנים אשר מדברים “משפטית” בלי לפתוח את ספר החוקים

נאום–תשובה לד”ר ישראל בר–ניר: על מה בדיוק עומד ראש הממשלה לדין

משפט נתניהו (ב), שלב ההקראה: על צביעותם של השופטים

משפט נתניהו (א), שלב ההקראה: מעולם לא עשו מעטים כל כך שגיאות רבות כל כך, בפרק זמן קצר כל כך

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (א): חוששני שאין לו הגנה

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ב): מתי כתב אישום “מגלה עבירה”, ומה זה “לכאורה”

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ג): האם המציאו לביבי עבירה חדשה?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ד): שאלה מקדימה לעניין תפירת התיקים

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ה): האם כתב האישום מכיל ראיות שמקומן לא בו

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ו): תפירת תיקים? אולי; אכיפה סלקטיבית? אולי; אבל מה עניין ה”שמאל” לכאן, כאשר את הפרקליטות הזאת ביבי עצמו מינה וטיפח?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ז): הבלדה על של“ג העדים

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ח): מה עושה סניגורו של ביבי ברשימת העדים?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ט): תרגיל של איפכא מסתברא

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (י): על החסינות: איך ביבי ירה לעצמו ברגל

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יא): האם יכול ביבי לגרור את בקשת החסינות עד לכנסת הבאה?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יב): נאום תשובה ליצחק זמיר: אתה הוא הציבור!

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יג): יאללה, הולכים לבג“ץ!

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יד): בעקבות הדיון בבג“ץ

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טו): תומכי ביבי, יש לי בשבילכם סוכריה ענקית!

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טז): ביבי משקר ומטעה

מאמרים נוספים בנושא:

שימוע פומבי לראש הממשלה, כן או לא?

על “שוחד בדמות כתבה בעיתון”: נאום–תשובה לאהוד פרלסמן

עוד על “טובות–הנאה” בעבירות השוחד

עוד על עבירות השוחד: האם נחוצה תמורה?

על ההלכה הפסוקה של ביהמ”ש העליון כחלק ממשפט המדינה

עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑ה הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃ קואליצית ניר 2.0 – עכשיו!

ביבי נתניהו לא מכין שיעורי–בית

ביבי נתניהו, כפפה לרגליך: לך לבג”ץ, טען תפירה!

על סמכותו של הבג“ץ לפזר את הכנסת

איך יכולים שופטי ישראל לאותת לביבי ואוהדיו שהם לא בכיס הקטן שלו?

על פסק הדין בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני

על הדיון בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני – לקחי היום הראשון

על משפטו הפלילי של בנימין נתניהו – נאום–תשובה ושאלות לתומכי–ביבי

בג”ץ ביבי – מבחנו הקשה ביותר של בית המשפט העליון, מאז פרוץ המדינה

קשה, קשה, מלאכתו של פרשן החוק

ממשלת שני הבנימינים, הטרגדיה השקספירית בשער

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס