על הקורונה ועל הסגרים, על הדרג הפוליטי ועל הדרגים המקצועיים, ועל שיקולים זרים ופסולים

מאת Simha Admin | 11/09/2020 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57375

בנימין נתניהו מעדיף לדחות את הסגר הכללי – לא משום שהוא לא נחוץ, אלא כדי שהוא יוכל לטוס לוושינגטון די.סי., לטקס שיוסיף לו נקודות פוליטיות במערכת הבחירות שריחה כבר מרחף באוויר – במקום לשלוח לטקס את השגריר בוושינגטון *** על תיפקודה של ממשלה כאוטית, מונחית שיקולים פסולים וזרים

שמחה ניר, עו“ד

בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

ה קדמ ה

על התמודדותו של פרוייקטור הקורונה עם הדרג המדיני

התיפקוד של הממשלה – כאוטי לחלוטין, מונחה שיקולים פסולים וזרים

הקדמה

אני נמנע בעקביות להתייחס לשאלה אם, מתי, ובאיזה היקף יש להטיל סגר על הציבור בגלל מגיפת הקורונה.

אני נמנע מכך, שום שאין לי הכלים והמידע הדרושים, וכדי להסביר את עמדתי העקרונית אמרתי כי אם נעמיד אלה מול אלה את חייה של עורכת דין אחת ואת הרס הכלכלה הלאומית לאלפיים שנה קדימה, אני מבכר את השיקול הכלכלי, ואילו אם מדובר בחייהם של מיליון בני אדם מול סגירת הכלכלה לשבוע אחד – שיקול החיים הוא הגובר.

לגבי כל מה שבין–לבין, הכל תלוי ב“נסיבות העניין“, כמו שהמשפטנים אומרים כאשר אין להם משהו חכם יותר להגיד.

חלוקת התפקידים בין הדרג המקצועי לבין הדרג המדיני מצריכה תחימה ברורה למדי:

כך, למשל, יכולים מומחי משרד התחבורה להציע הורדת המהירות בדרכים ל-5 קמ“ש (“חיי אדם מעל הכל“, וכו’), אבל הדרג המדיני ישקלל את השפעת הדבר מול השלכותיו על חירות פרט, ועל הכלכלה, וגם ישקול אם אין הדבר מהווה גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.

כאשר אנשי המקצוע דעתם אינה מתקבלת ע“י הדרג המדיני, יש להם הברירה להשלים עם כך, או שלא להשלים, וללכת הבייתה.

עוד לעניין הזה ראו גם על היחסים בין לקוח לעורך–דינו, ובין הדרג הפוליטי לפרקליטות.

במאמר איילת שקד, אנטומיה של כשלון ושל שחיתות (ו): מטומטמת, עיוורת, לא רואה ממטר חשפתי את צביעותה של איילת הכושלת, המתבכיינת על כך ש“הפקידות הממשלתית מערימה חסמים מיותרים על המשילות”, כאשר אפילו בלשכתה–היא נשמרת המסורת הנצחית לפיה הפקידים הם גם קובעי המדיניות – תופעה שכל שר משפטים מתבכיין עליה, ואף אחד מהם לא עושה דבר כנגדה.

על סוגיית השיקולים הפסולים והזרים מול השיקולים הכשרים בהחלטות של רשויות השלטון עמדתי במאמר כנסת 22, בין בחירות לקואליציה (ג): על שיקולים זרים ופסולים בהחלטות שלטוניות, והרחבתי עוד במאמר עוד על סגירת בתי המשפט בגלל הקורונה – על סמכות, על שיקולים זרים, על שיקולים פסולים, ועוד.

וכל אלה מביאים אותנו אל השאלה איך קובעים אם, מתי, ובאיזה היקף יש להטיל סגר על הציבור בגלל מגיפת הקורונה.

על התמודדותו של פרוייקטור הקורונה עם הדרג המדיני

כפי שהראיתי לעיל, המתח שבין הדרגים המקצועיים לבין הדרג המדיני הוא טבעי ומובן, והייתי אומר שהוא מחוייב המציאות.

קחו, למשל, את נסיונותיו של נשיא ארה“ב, דונאלד טראמפ, לכופף את ידי המומחים של ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) לבצע קיצורי–דרך ולאשר חיסונים נגד נגיף הקורונה, בטרם אלה עברו את כל שלבי הניסויים ההכרחיים לפני האישור, כדי להבטיח שהחיסונים הם גם אפקטיביים, וגם לא מזיקים.

לטראמפ של ערב–הבחירות חשוב להציג לציבור “הישגים” גם בתחום הזה, ואם ימותו עוד רבבות או מאות אלפים, זה לא נורא – העיקר שהוא יזכה בעוד נקודות.

התערבות מעין זו – אסור שתקרה. אם הדרג המדיני רוצה להסתכן באישור תרופות או חיסונים שלא עברו את אישורן של הרשויות המקצועיות – שיעשה מה שהוא רוצה, אבל אסור לו לכופף את ידיהן כדי שיתנו לו אישורים כוזבים.

לזכותו של פרוייקטור הקורונה, הפרופ’ רוני גמזו, ייאמר שהוא מתחשב גם בנטל על הציבור, למרות שזה אולי לא במומחיותו, ושבאופן פרדוקסלי – אולי – הוא דווקא מבקש לצמצם ככל האפשר את הסגרים, בעוד שהפוליטיקאים, כולל ראש הממשלה, בניעמין נתניהו, ושר הבריאות, יולי אדלשטיין, דווקא לוחצים להחמרה (אולי בשביל הכסת”ח, ביום פקודה).

כך או כך, כאשר הדבר מגיע לדיון בממשלה, זכותו וחובתו של גמזו, כשל כל מומחה, היא לעמוד על דעתו המקצועית.

וזה מביא אותנו מהדיון בשאלה שאני, כאמור, נמנע בעקביות להתייחס אליה: אם, מתי, ובאיזה היקף יש להטיל סגר על הציבור בגלל מגיפת הקורונה, אל השאלה איך הממשלה מתפקדת בנושה הזה.

התיפקוד של הממשלה – כאוטי לחלוטין, מונחה שיקולים פסולים וזרים

נתניהו כינס קבינט קורונה, מינה פרוייקטור קורונה, קיבל החלטות, כולל על סגר, ופתאום … בום! החרדים מתקוממים, ומאיימים עליו בפירוק הברית שלהם איתו – ותגיד, ביבי, שלום לבלפור!

החרדים מחזיקים את נתניהו בביצים, והוא נכנע לדרישותיהם.

אבל זה עוד לא הכל: נתניהו שוקל להטיל סגר כללי בסוף החודש, כי בשבוע הבא הוא צפוי לנסוע לארה“ב, לטקס החתימה של הסכם ה“שלום” עם איחוד האמירויות (עמוס הראל, הארץ 9.9.2020).

וזה אולי הדבר החמור ביותר: אם אתה רואה צורך בסגר – הורה על סגר, ואם אתה לא רואה צורך בסגר – אל תורה על סגר, ואני אשאיר לאחרים את הוויכוח אם צדקת, אם לאו.

אבל לקבוע סגר “עתידי” כדי שתוכל לנסוע לטקס ולצבור עוד קרדיט פוליטי לבחירות הבאות, בלי להפר את הסגר – תגיד לי, ביבי, אתה שפוי? האם אי אפשר, “בנסיבות המקרה“, לשלוח במקומך את שגרירנו בוושינגטון די. סי.?!