על מה בדיוק עומד ראש הממשלה לדין?
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57179
מאמר נוסף בסדרת המאמרים “משפטולוגיה להדיוטות“, העוסקת בנושאי חוק ומשפט מנקודת מבטו של אדם שאיננו משפטן. המאמר עוסק במשפטו של ראש הממשלה הממלא את כותרות התקשורת בימים אלה.
מה רוצים ממנו?
ד“ר ישראל בר–ניר
בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
מאמר נוסף בסדרת המאמרים “משפטולוגיה להדיוטות“, העוסקת בנושאי חוק ומשפט מנקודת מבטו של אדם שאיננו משפטן. המאמר עוסק במשפטו של ראש הממשלה הממלא את כותרות התקשורת בימים אלה. הדיון יעסוק בשאלה על מה ולמה כל המהומה, מדוע הפרקליטות פועלת במחשך ולא לאור היום, כשהיא מסתתרת מאחורי מסך של סודיות הנשען על צווי איסור פרסום וחיסיון. הדיון יכלול השוואה למקרים דומים מהעבר.
פרק ראשון – למה ומדוע
משפטו של נתניהו נמצא במרכז השיח הציבורי במדינת ישראל בימים אלה. שפעת המאמרים והידיעות העוסקים בנושא הממלאת את התקשורת הכתובה והמשודרת, משאירה מעט מאוד מקום לנושאים אחרים. הציבור מוצף בשפע של מידע מגמתי, שטחי ולא מדויק, מידע שהוא ברובו המכריע חדשות כזב (Fake News). בשורות הבאות ננסה להבהיר את התמונה בשפת יום יום, בלי התלהמות ובמיוחד ללא התפלפלות משפטית שרק מקשה על הבנת המתרחש.
משפטים פליליים מתנהלים בדרך כלל ע“פ תרחיש קבוע. נגד חשוד מוגש כתב אישום המפרט את הראיות שנאספו ע“י חוקרי המשטרה, ושלדעת התביעה מוכיחות שהחשוד אכן ביצע את העבירה/ות המיוחסות לו. במהלך המשפט, התביעה והסנגוריה בודקות את הראיות וחוקרות את העדים במטרה לשכנע את השופט/ים בצדקת דרישותיהן. זה תיאור קצת פשטני, אבל הוא יספיק לצורך הדיון כאן.
לכאורה, על החלק העובדתי – העובדה שבוצע פשע, לא צריכה להיות מחלוקת בין הצדדים – התביעה והסנגוריה. המחלוקת היא ע“פ רוב סביב השאלה מי ביצע את הפשע ואם זה באמת הנאשם או מי שהוא אחר.
במציאות זה לא תמיד כך, כי במציאות, בהשאלה מג‘ורג‘ אורוול, כל העבירות “שוות“, אבל יש כאלו ש“שוות“ יותר.
על מנת למנוע אי הבנות, המושג “שווי” של עבירה לא מתייחס לחומרת המעשה, אלא למהות העבירה – האם מדובר בעבירה של ממש או שזו עבירה שפוברקה (trumped up crime) עבור נאשם ספציפי.
בשל קוצר המצע, הדיון כאן יצטמצם לתיק 4000 בלבד, התיק “החזק” ביותר בכתב האישום שהוגש נגד נתניהו, התיק בו מאשימים אותו בשוחד. במאמר מוסגר, עד היום לא הצלחתי להבין אם מאשימים את נתניהו בקבלת שוחד או במתן שוחד.
עשרות, קרוב לוודאי מאות, מטובי עורכי הדין במדינה, המבינים בנושאי חוק ומשפט יותר מכל כוכבי התקשורת, הפוליטיקאים והפובליציסטים למיניהם השופכים בוקר וערב אש וגופרית על ראש הממשלה, טוענים שהמעשים המיוחסים לנתניהו אינם עבירה ואין להם שום היבט פלילי, כי עבירה כזאת פשוט לא קיימת.
שי ניצן, פרקליט המדינה שפרש לא מזמן, אישר למעשה את הטענה הזאת.
כשנאמר לניצן שאין עבירה כזאת, ושמעולם לא הועמד מי שהוא לדין בגינה, לא בישראל ואף לא באחת מהדמוקרטיות בעולם המערבי, הוא השיב עד עכשיו לא היתה, מעכשיו יש (ניצן ניסח את דבריו באופן יותר מהוקצע והם נאמרו בשפה משפטולוגית, אבל זו היתה המשמעות המדויקת של דבריו בשפת בני אדם).
דבריו של ניצן מעוררים כמה תהיות שלא לכולן יש מענה, מסיבות שתובהרנה להלן.
אבל קודם מספר מלים להבהרת המושג “שפה משפטולוגית“, בו אני מרבה להשתמש, למען אלה מהקוראים שאיתרע מזלם, ולא זכו לקבל השכלה משפטית,.
מאפייניה העיקריים של השפה המשפטולוגית הם התייחסות לשקרים כאל אמת, טיהור והכשרת פשעים ועבירות לפי צורכי השעה, ונשיאת נאומים ארוכים בסיגנון מנופח ויומרני בלי לאמר כלום (bloviation). לאלה מתווסף אוצר עשיר (glossary) של מושגים ומונחים חסרי הגדרה ברורה, מושגים ומונחים הפושטים ולובשים צורה בהתאם לנסיבות המקרה ו/או זהותו של החשוד. באמצעות הגמישות ההגדרתית ניתן להקנות היבט פלילי לכל פעילות נורמטיבית, והיא מאפשרת ניהול מדיניות של איפה ואיפה ללא משוא פנים.
להלן שתי דוגמאות הממחישות את נפלאות המשפטולוגיה.
השנה היא 2004. ראש הממשלה, אריק שרון, נחשד בקבלת שוחד, במה שזכה לכינוי פרשת האי היווני.
מני מזוז, היועמ“ש שזה עתה נכנס לתפקידו, החליט לסגור את התיק, ולא להעמיד לדין את אריק שרון באשמת שוחד. החלטתו המנומקת של מזוז, המשתרעת על 76 עמודים, היא מלאכת מחשבת של אקרובטיקה מילולית. מסקנותיו של מזוז הן חד משמעיות. תמיכה פוליטית איננה טובת הנאה במובן של שוחד, אפילו אם נתקבלה עבורה תמורה.
מזוז בהחלטתו “שחה נגד הזרם“. ההחלטה לסגור את התיק גרמה לסערה בתקשורת, ולוותה בשורה של עתירות לבג“ץ שכולן, ללא יוצא מן הכלל, נדחו ע“י בית המשפט. היא קוממה נגדו את כל הפרקליטות, ובמיוחד את פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, שדרשה להגיש כתב אישום נגד שרון.
חלפו חמש עשרה שנים. שוב ראש ממשלה נחשד בשוחד. אבל הנפשות הפועלות השתנו – יועמ“ש אחר, וראש ממשלה אחר. האם גם מסקנותיו של מזוז משנת 2004 השתנו?
השנה היא 2020. ראש הממשלה מואשם בשוחד. המשפט עומד להיפתח תוך מספר שבועות. רביב דרוקר, כתב בכיר בתקשורת, אינו מרוצה מהקצב בו מתנהלים הדברים והוא מחליט לקיים “משפט ציבורי” לראש הממשלה בטלוויזיה. במהלך השידור הוא חושף מסמכים ועדויות מתוך חומר החקירות שנאסף ע“י המשטרה ונמצא בידי הפרקליטות. לא כאן המקום לדון בשאלה איך החומר הזה הגיע לידיו של דרוקר – האם הוא גנב אותו? האם הוא שיחד מי שהוא כדי לקבל אותו? האם מי שהוא במשטרה או בפרקליטות בקש/הציע/דרש מדרוקר לשדר את “המשפט הציבורי” כדי ליצור לחץ על השופטים? אבל זה בכלל לא משנה, כי השידור של דרוקר בטלוויזיה היה עבירה בוטה על החוק!
חוק הסוב יודיצה (sub judice) משנת 1957, אוסר על פרסום של דברים על עניין התלוי ועומד בבית המשפט אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו. העובר על החוק דינו מאסר שנה.
בין התגובות למשדר של דרוקר ע“י תומכיו של ראש הממשלה היתה קריאה לשלוח את דרוקר למאסר. זה כמובן “הקפיץ” את אספסוף ה“רק לא ביבי“, ומיטב המשפטולוגים יצאו חוצץ להגן על דרוקר. אפילו גנץ, ראש הממשלה החילופי בממשלת נתניהו, תרם את קולו למקהלה. מה לא נאמר שם – “סתימת פיות“, הסתה, פגיעה בשלטון החוק ובחופש הדיבור ועוד כהנה וכהנה. משפטולוגיה במיטבה. ללא יוצא מן הכלל, כל ה“מומחים” האלה התעלמו מהעובדה שזה מה שכתוב בחוק – שנה מאסר לדרוקר!
וכאן אנחנו מגיעים לחלק הכי יפה בסיפור. התגובה של דרוקר ומגיניו (ביניהם גם כמה “עליונים“) היא פשוטה – חוק הסוב יודיצה הוא “אות מתה“. אף אחד לא הועמד לדין בגינו כבר עשרות שנים. נשמע יפה, לא? אבל זה בדיוק המצב בתיק 4000 – גולת הכותרת של כתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה! יתרה מזאת, בתיק 4000 זו לא “אות מתה“, זו “אות שבכלל לא נולדה“!
ההתעלמות מחוק הסוב יודיצה איננה חטאו היחיד של דרוקר. במהלך שידור ה“משפט הציבורי” בטלוויזיה, הוא “שכנע” עד במשפט ראש הממשלה לשנות את עדותו. בשפה משפטית קוראים לזה “שיבוש הליכי משפט“ – עבירה חמורה שבגינה מגיעות שלוש שנות מאסר!. אבל אל תצפו שנגד דרוקר יינקטו צעדים כל שהם בגלל העבירה הזאת, כי בשפה משפטולוגית זאת לא עבירה. זה “מילוי שליחותו הציבורית של איש תקשורת חסר פניות“. זאת לא תהיה הפתעה אם יימצא מי שיציע להעניק לדרוקר פרס . . . . . . אף אחד עדיין לא טען שהעבירה של “שיבוש הליכי משפט” היא אות מתה.
לסיכום הקטע, בהשאלה מהאימרה העממית “אם אלוהים רוצה, גם מטאטא יורה“, “כשהמשפטולוגים רוצים, אפשר לשלוח לכלא ראש ממשלה גם על לא עבירה“.
פרק שני – בחסות חומת האש (The Fire Wall)
חומת אש, Fire Wall בלע“ז, הוא כינוי למערכת הגנה בה משתמשים אנשי מחשבים כדי להגן על מידע חשוב מפני עינא בישא. הרעיון נפל על אוזניים קשובות במערכת אכיפת החוק בישראל, והיא החליטה להקיף את עצמה בחומת אש משלה למנוע דליפה של מידע רגיש. אבל זו לא בדיוק אותה חומה.
חומת האש של מערכת אכיפת החוק איננה חומה במובן של “אין יוצא ואין בא“. חומת האש של מערכת אכיפת החוק היא “קרום חצי חדיר“ (Semipermeable Membrane) – מונח השאוב מעולם הביולוגיה, בו הדפנות של תאים בגוף החי מאפשרות מעבר לחמצן וליסודות אחרים הדרושים לתא להתפתחותו. מידע רגיש – מסמכים, תעודות ועדויות שונות זורם באופן חופשי דרך חומת האש לידיהם של יחידי סגולה מבין כוכבי התקשורת. החומר נבחר בקפידה ומשמש להלל, לפאר, לקלס ולשבח את תדמיתה של מערכת אכיפת החוק בעיני הציבור. סיפורו של רביב דרוקר מהפרק הקודם הוא דוגמא אופיינית. הוא לא יחיד. הוא אולי “ראשון בין שווים“, אבל אנשי תקשורת אחרים רואים אותו כמודל לחיקוי (Role Model) והולכים בעקבותיו. לא כולם נהנים מהיוקרה ותנאי השכר של דרוקר, אבל כל עוד הם מבינים מאיזה צד הלחם שלהם מרוח, מצבם בהחלט מניח את הדעת והם לא סובלים מחוסר תעסוקה.
חשוב לציין שה“אש” בחומת האש של מערכת אכיפת החוק, איננה מטפורה, זאת אש של ממש. אבני הבניין המשמשות לבניית החומה הן צווי איסור פרסום (צא“פ), והמפר אותם יכול למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח.
בעולם המחשבים ידוע שההגנה באמצעות חומת אש אף פעם איננה מוחלטת. במוקדם או במאוחר מתגלים סדקים ופרצות דרכם זולג חומר שלא נועד לצאת לרשות הרבים. זה המצב גם בחומת האש של מערכת אכיפת החוק. זה נושא למאמר בפני עצמו. נסתפק כאן בשתי דוגמאות הקשורות לנושא המאמר הנוכחי – משפטו של ראש הממשלה.
איילה חסון, כתבת טלוויזיה מכובדת עם עבר עשיר ורמת אמינות שאיננה נופלת מזו של רביב דרוקר (אני מתבטא בעדינות) פרסמה מידע המעמיד בסימן שאלה את כשירותו ואופן מינויו של היועמ“ש מנדלבליט לתפקידו. לאור מעמדו והיקף סמכויותיו של היועמ“ש לא ייתכן שבתפקיד הזה יכהן מי שהוא שיש בו צל של רבב, ושהוא יהיה הפוסק הבלעדי אם ומתי להגיש תביעה נגד ראש הממשלה. תגובת משרד המשפטים היתה מוזרה (שוב, אני מתבטא בעדינות) לא היתה הכחשה חד משמעית. הסתפקו בהתבטאות פושרת, בנוסח איילה חסון לא דייקה בדבריה. ללא משפטן זה נשמע כמו נו טוב, “אולי נפל איזה פגם טכני“ במינויו של מנדלבליט, אבל הוא כבר מכהן כמה שנים בתפקיד ועכשיו מאוחר מכדי לשנות. מה האמת? מה בדיוק קרה? מה צריך לעשות? אין תשובה. למה? צא“פ – אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה, נועלים את הדלת.
עמית סגל, כתב טלוויזיה אחר, במעמד לא פחות מכובד מזה של איילה חסון, חשף ששי ניצן, פרקליט המדינה שפרש לא מזמן, היה נוהג לנהל מערכת מסועפת של קשרי דוא“ל עם שופטים מכהנים, כולל כמה מהעליונים. עם פרסום הדברים, נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, החליטה להגיב. היא אמרה ש“זה לא בסדר“, ובקשה מניצן להפסיק את הנוהג הפסול. “לא בסדר“? זה כל מה שיש לחיות לאמר? האם כך היתה חיות מגיבה אם עו“ד המגן על לקוח היה מקיים מגעים בסתר עם השופט/ים הדנים את לקוחו? לעו“ד כזה היו לפחות שוללים את הרשיון, אם לא דנים אותו למאסר בפועל. אבל שי ניצן? הוא במעמד של אל געת (untouchable).
מי הם השופטים אתם ניצן התכתב? מה הם הנושאים בשיחותיהם? באילו משפטים השופטים האלה מעורבים? אין תשובה. למה? צא“פ. האם אחד, או שניים, או אולי כל שלושת השופטים העומדים לדון את נתניהו נטלו חלק ב“שיחות ההבהרה” עם שי ניצן? שוב, אין תשובה. למה? צא“פ.
האמת היא שיש מידה מסוימת של היגיון בכך שניצן יתדרך את השופטים. אחרי ככלות הכל המעשים בגינם נתניהו מואשם בתיק 4000 אינם מופיעים בספר החוקים, וכאשר שלושת השופטים למדו משפטים הם לא נחשבו לעבירה. זה לא השתנה במהלך כל השנים בהן השופטים האלה ישבו על כס המשפט. המעשים האלה הפכו להיות עבירת שוחד רק אחרי שניצן, בהבל פיו, הפיח בהם רוח חיים.
השופטים התעקשו שנתניהו יתייצב באופן אישי בבית המשפט על מנת לוודא שהוא מבין במה מאשימים אותו. אבל מי שהוא היה צריך לוודא שהשופטים עצמם מבינים במה מאשימים את נתניהו. מי יכול לעשות את זה יותר טוב מאשר שי ניצן, אביו מולידו של הרעיון?
המטמורפוזה של פעולה לעבירה פלילית מעוררת את השאלה אם לפרקליט המדינה יש סמכות לשנות חוקים או, למען הדיוק, האם יש לו סמכות ליצור חוקים יש מאין. שאלה יותר חשובה היא לוח הזמנים (time line). מתי בדיוק זה קרה? מה המועד בו נולדה העבירה החדשה? מתי שי ניצן זרק לאוויר העולם את ה“מעכשיו זאת עבירה“? האם זה, כמו במערכון של הגששים, “שש וחצי, מחר יום הולדת“, או שב“רשומות” מופיע תאריך פורמלי? תשובה ברורה אין. למה? צא“פ. המועד המשוער הקרוב ביותר הוא אי שם במחצית השניה של שנת 2019 – כאשר מנדלבליט פרסם את החלטתו להגיש כתב האישום הכולל את תיק 4000, תיק השוחד. בת חסותו של ניצן, ליאת בן ארי, מנהלת את החקירה למעלה משלוש שנים. מה היא חקרה במשך התקופה שהעבירה לא היתה קיימת? חוקרים אדם כאשר יש חשד שהוא ביצע עבירה. זה נראה קצת מוזר שמתנהלת חקירה נגד אדם בחשד שהוא ביצע עבירה שאיננה קיימת. יתרה מזאת, למיטב ידיעתי אי אפשר להגיש תביעה רטרואקטיבית בגין מעשים שלא היו מוגדרים כעבירה בעת ביצועם.
לסיום, קצת היסטוריה. היו שלושה מקרים בעבר שניתן להשוותם למשפטו של נתניהו – שני ראשי ממשלה, יצחק רבין ואהוד אולמרט, ונשיא, משה קצב. לכאורה, הבדל כאילו אין, אבל הבדל בכל זאת יש.
המשותף לשלושת המקרים הקודמים הוא שבכולם נעברה עבירה. בשלושת המקרים, השאלה היתה אשמתו או חפותו של הנאשם/חשוד. על העובדה שנעברה עבירה לא היתה כל מחלוקת. אפשר להתווכח אם במקרה של רבין חומרת העבירה – החזקת חשבון בנק בחו“ל – הצדיקה את הדחתו כפי שדרש היועמ“ש באותם ימים (במקרים קודמים הסתפקו בברירת קנס), אבל זו היתה עבירה על החוק הקיים באותה תקופה.
במשפטו של נתניהו המצב שונה. רבים וטובים בעולם המשפט, לא כולם מתומכי נתניהו, טוענים שבכלל לא נעברה עבירה. לאלה אפשר להוסיף את נימוקיו של מזוז משנת 2004, כשהחליט לסגור את התיק נגד שרון בפרשת “האי היווני“. אין תמימות דעים בין המשפטנים בנקודה הזאת – ראיתם פעם מקרה בו יש הסכמה בין עורכי דין? במצב הזה, אם נתניהו בכל זאת יורשע, זו תהיה הרשעה מחמת הספק – תופעה ייחודית למדינת ישראל.
משפט בו המאבק הוא סביב השאלה אם המעשה המיוחס לחשוד הוא בכלל פשע, הוא תופעה חדשה.
בפיסול ובציור מקובל להראות את אלת הצדק כשהיא עיוורת. כנראה שהיא לא מעוניינת לראות את העוולות הנעשות בשמה ע“י משרתיה.
___________
משפט נתניהו (ב), שלב ההקראה: על צביעותם של השופטים
משפט נתניהו (א), שלב ההקראה: מעולם לא עשו מעטים כל כך שגיאות רבות כל כך, בפרק זמן קצר כל כך
על ההלכה הפסוקה של ביהמ”ש העליון כחלק ממשפט המדינה
עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑ה הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃ קואליצית ניר 2.0 – עכשיו!
ביבי נתניהו לא מכין שיעורי–בית
ביבי נתניהו, כפפה לרגליך: לך לבג”ץ, טען תפירה!
על סמכותו של הבג“ץ לפזר את הכנסת
איך יכולים שופטי ישראל לאותת לביבי ואוהדיו שהם לא בכיס הקטן שלו?
על פסק הדין בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני
על הדיון בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני – לקחי היום הראשון
על משפטו הפלילי של בנימין נתניהו – נאום–תשובה ושאלות לתומכי–ביבי
בג”ץ ביבי – מבחנו הקשה ביותר של בית המשפט העליון, מאז פרוץ המדינה
ממשלת שני הבנימינים, הטרגדיה השקספירית בשער
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא