בחירות מועד ג’, התש”ף, 2020 (ד): על בני גנץ ומוסר המלחמה – נאום-תשובה לאביגד ברבי ואיתן דרעי

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/56671

תשובה למי שחושבים אותי לאידיוט שלא מבין מה הם אומרים לי, ללמדם שאני מבין אותם היטב–היטב, ושהם בושה למדינת ישראל, לעם היהודי ולאנושות כולה *** אם בני גנץ אכן “הפקיר חיי חיילינו לטובת האוייב” – מדוע ביבי והליכוד לא משתמשים בכך בתעמולת הבחירות שלהם? *** ורק תגידו שאני אנטי–ביביסט להכעיס

 

שמחה ניר, עו“ד

בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

גילוי נאות

לקראת הבחירות, מועד א’ (אפריל 2019) יצאתי בקריאה להצביע לכל מפלגה – רק לא לאיילת הכושלת, וכך אמרתי:

הימנעות מהצבעה מעלה את כוחה היחסי של מפלגת הימין החדש, מפלגתה של איילת הכושלת, וכדי להחליש אותה יש להצביע לכל מפלגה אחרת – החל בימין הקיצוני, וכלה בשמאל הקיצוני – כל אחד יצביע לפי טעמו.

זה לא שהיה לי משהו אישי נגדה, אלא שאני הכרתי בשנותי המקצועיות כעורך–דין כ-25 שרי משפטים – והיא הייתה הגרועה שבהם, הכושלת שבהם, המושחתת שבהם (טרם גיבשתי מה לעשות עם אמיר אוחנה, אם בכלל להכניס אותו לדירוג, ואיכן, או להתייחס אליו כ”נפקד נוכח”).

לקראת הבחירות מועד ב’ (ספטמבר 2019) הקשחתי עמדות:

לא לבחור בשום מפלגה שעשוייה לשבת בממשלה עם ביבי נתניהו *** העובדה המצערת היא שהבחירות הפעם הן לא על חידוש הסכמי אוסלו, לא על הסדר עם האוכלוסיה הלא–יהודית אשר בגבולותינו, אלא על שחיתותו של בנימין הראשון *** קווים לדמותו של לא–מנהיג

הפעם, בלי לשנות דבר מעמדותי, אני מוכן להתגמש: למי שהחליט (כמעט) סופית שלא לקבל את עמדתי, ולבחור רק ביבי או איילת, אומר ללא היסוס: לא לבחור בכושלת, לבחור ביבי.

ומדוע ביבי? משום שמנדט נוסף לכושלת הוא מנדט נוסף לביבי, ואילו מנדט נוסף לביבי הוא מנדט אחד פחות לאיילת הכושלת.

ולמי שזה לא ברור: הכושלת תתמוך בביבי בכל מקרה, אבל אם היא תקבל יותר מנדטים על חשבונו – היא תוכל לדרוש שוב את תיק שר המשפטים, וזה הדבר האחרון שאני מוכן לסבול.

עכשיו רק תגידו שאני אנטי–ביביסט להכעיס.

ובאשר לבני גנץ, שבו אדברה היום – אני לא מכיר אותו אישית, אין לי שום קשרים איתו, הוא לא הבטיח לי כלום, ואני גם לא מצפה ממנו לדבר עבור עצמי.

כפי שתראו בהמשך – אני אפילו לא מגן עליו, כי אין לי כל הפרטים. אני רק מבקש להעמיד דברים על מכונם, דברים התואמים את השקפת עולמי משנים–שנימה, ולהראות לכל הבבונים שחושבים אותי לאידיוט שלא מבין מה הם אומרים לי, שאני מבין אותם היטב–היטב, ושהם בושה למדינת ישראל, לעם היהודי ולאנושות כולה.

הצגת השאלה

כמי שנמצא ברשתות החברתיות, אני שומע שוב ושוב את הפזמון הזה על בני גנץ: “הוא סיכן חיילי גולני, והוא גם הודה בכך“.

וכשאני שואל מה מידת הסיכון שהוא נטל, ולמען אילה ערכים, אני לא מקבל תשובה.

הפעם הצלחתי לגרור את בעל הדברים לתשובה חלקית, אבל לפני כן נציג את הבעייה, בשתי דוגמאות–הקצה שלה.

הצגת הבעייה

דוגמת–קצה אחת: חיילי האוייב מתבצרים במתחם בית חולים ומשם מפגיזים נון–סטופ את כוחותינו, וכן גם מטרות אזרחיות.

במקרה הזה הסיכון הוא מלא, סיכון וודאי, ולא נוצרים אש כדי לבדוק אם בבית החולים ישנם גם אזרחים לא–מעורבים, כולל ילדים ותינוקות: יורים בכל הכלים ובכל העוצמות, בלי למצמץ.

דוגמת–קצה שנייה: על פי מידע מודיעיני באיכות ירודה, בבית חולים פלוני מסתתר מחבל, ובידו אקדח.

מהי הסבירות שהוא אכן קיים? 1%, אומרים גורמי המודיעין.

מהו כושר הפגיעה שלו? 1%, אומרים גורמי המודיעין. אחוז אחד של פגיעה בשערה משערות ראשו של חייל עברי, כך גורמי המודיעין.

וחישוב פשוט אומר: סיכון 1:10,000 לשערה משערות ראשו של חייל עברי.

והשאלה היא אם למרות רמת הסיכון האפסית, והלא–מידית, הזאת נשמיד את כל בית החולים, כולל נשים, ילדים, רופאים?

לתשומת לבם של כל אוהדי ביבי נתניהו ומשנאי בני גנץ: אם ביבי נתניהו יגיד לירות, ללא היסוס ולא רחמים, רק כדי למנוע סיכון ברמה של 1:10,000 לשערה משערות ראשו של חייל עברי – אולי אתמוך (כנראה שלא).

אבל ביבי שלכם לא יעשה זאת, כי, בניגוד לכל אוהדיו, ועם כל הביקורת עליו – לרמה כזאת של כפירה במוסר המלחמה הוא לא הגיע.

והוא לא יעשה זאת, בין השאר משום שבכך הוא יספק תחמושת לארגונים כמו בצלם, שוברים שתיקה, יש גבול ואחרים.

מוסר המלחמה אינו המצאה סמולנית!

כאשר מדברים על מוסר, לא מדברים על קבלת דבר ללא תמורה, ללא מחוייבות, ללא ויתור, ללא הקרבה מצד המקבל.

אם אני אומר לזולתי תן לי את כל רכושך, רק משום שמתחשק לי, זו לא דרישה “מוסרית“, וסירובו של הזולת אינו “לא מוסרי“.

אדם מוסרי מקריב משהו משלו למען ערכים שהוא דוגל בהם.

גם מוסר המלחמה כרוך בהקרבה מסויימת.

אתה לא משמיד עיר בת עשרה מיליון תושבים, בגלל מידע מודיעיני באיכות ירודה על בית מלאכה לתיקון אקדחים לשימוש ארגוני הטרור, הנמצא – אם בכלל – במקום בלתי ידוע באותה העיר.

זה חשוב לא רק בגלל דעת הקהל העולמית, ולא רק משום שאתה רוצה שאחרים ינהגו כלפיך באותם קני מידה מוסריים, וכל כיוצא באלה.

זה חשוב גם בשבילך, כאשר אתה מסתכל בראי.

באמרי “גם מוסר המלחמה כרוך בהקרבה מסויימת“, הדגש הוא על “מסויימת“, ואם נחזור אל דוגמת–הקצה הראשונה, לעיל, ברור כי כאשר קיים סיכון מלא, סיכון וודאי, לא נוצרים אש כדי לבדוק אם בבית החולים ישנם גם אזרחים לא–מעורבים, כולל ילדים ותינוקות: יורים בכל הכלים, בלי למצמץ.

מוסר המלחמה הוא ערך אוניברסלי, אשר, למרבית הצער, לא מקובל על כל עמי ה“אוניברס“, והעובדה שאצלנו – וכנראה גם בעמים אחרים – ההכרה בו מתפלגת לפי קו פרשת המים הפוליטית היא מצערת ומבישה.

עוד בעניין זה: האמנם כל חייל צריך להצטייד בפרקליט צמוד? השקרים של אליקים רובינשטיין ושות’, והקת של שלום אייזנר

יש אנשים שלא מבינים את הדבר

כאן אנחנו מגיעים אל נושא אותו הצגתי לעיל: בני גנץ ומוסר המלחמה.

בתשובה לשאלתי:

האם אין לכם משהו רציני יותר נגד גנץ, מאשר הטיות השורש, צחות האנגלית, רהיטות הדיבור שלו?

מה דעתכם על השאלה אם לחתור להסכמות עם ה“לא עם” הידוע, או לבצע מהלך חד–צדדי, ולהסתכן באינתיפאדה נוספת?

דברו, כי שומע עבדכם!

משיב לי Avigad Bareby בשאלה:

מה יש לנו נגדו? מה עם זה שהוא סיכן חיילי גולני בשביל לעשות עוד בדיקה ועוד בדיקה ועוד בדיקה לפני שהם הפציצו מאחז מחבלים??

ואני מבקש ממנו הבהרה:

אביגד, כל פעם שאני שומע/קורא את זה, אני שואל ולא מקבל תשובה: מהי מידת הסיכון שהוא נטל, ומהם הערכים שהוא ביקש להגן עליהם?
אולי אתה תשיב על השאלה הזאת?

והוא נותן לי קישור לסרטון יוטיוב שכותרתו בני גנץ מודה שהעדיף את חיי האויב על פני חיילי גולני.

ומוסיף: יש לך עוד שאלות??

ואני עונה לו:

הכותרת שקרית.

ראה גם מי לוקח אחריות לשקר הזה: מפלגת זהות.

עכשיו תענה על שאלתי המקורית.

והוא שואל, ודוחף לוויכוח עניין שביני לבין מגיב אחר (העמדות של ביבי):

מה קשור העמדות של ביבי ? אתה גם מהאובססיבים?? אמרתי לך להצביע לביבי?? למה כל פעם שאומרים לכם משהו נגד גנץ אתם עוברים לביבי??? אולי פשוט תענו?? הכותרת שקרית?? את הסירטון ראית?? נשמע לכם הגיוני מה שהוא מעיד שם על עצמו? תן תשובות במקום לענות בשאלות כל פעם

ואני עונה לו, כולל תשובת–אגב לעניין שהוא העלה אגב אורחא, וזורק אליו בחזרה את הרימון שהוא השליך לפתחי:

למה כל פעם שאומרים לכם משהו נגד ביבי אתם עוברים לא רק לגנץ, אלא אחורנית עד לשלטון מפא“י??? אולי פשוט תענו??

לשאלתך “הכותרת שקרית?? את הסירטון ראית??”, אני משיב: כן, ראיתי, אני לא פולט דברים לפני שאני בודק אותם.

אתה העלית את הנושא, לא אני, ומותר לי להקשות עליך בשאלות – כמו שאני שואל אחרים שמעלים את הנושא הזה, או כל נושא שהוא, וכמו שאחרים רשאים להקשות עלי בשאלות.

ההבדל ביני לבינך הוא שאני לא מוציא מילה בלי שתהיינה לי תשובות למי שמקשה עלי, וכשאני נשאל – אני עונה, ללא התחמקות.

אתה שואל: נשמע לכם הגיוני מה שהוא מעיד שם על עצמו?

ואני עונה:

א. לגבי הערכים שהוא ביקש להגן עליהם: אני מאמץ בעיניים עצומות כל תשובה שביבי נתניהו ייתן לעניין הזה.

ב. לגבי מידת הסיכון – אין בסרטון הזה תשובה לשאלה ששאלתי אותך, ובהעדר מידע משלי, החלק הזה של שאלתי אליך עדיין עומד בעינו.

אתה רואה? אין לי שום בעייה לענות, כאשר אני יודע בדיוק על מה אני מתבקש לענות.

עכשיו תורך.

ואני מוסיף:

ואגב, לשאלתך “מה קשור העמדות של ביבי“, אענה לך גם על זה.
כשאני מדבר עם תומכי ביבי – אני שואל אותם על ביבי, וכשאני מדבר עם תומכי גנץ – אני שואל אותם על גנץ.
אני לא דובר של גנץ, וגם אתה לא, ולכן שנינו לא הכתובת לשאלות על עמדותיו.
רק תגיד שאני מתחמק מתשובות.
קאפיש?

והוא עונה:

אתה מתבלבל….הפוסט הוא על גנץ לא על ביבי, שאלת מה הוא כבר עשה ואני עניתי שהסירטון הזה מסביר כמעט הכל, אם ראית את הסירטון ולא הבנת את הבעייתיות שלו ,כנראה שאו שמעולם לא לבשת מדים או שאין לך בעיה מוסרית עם סיכון של חיילי גולני, בתור גולנציק לשעבר, אחד שהיה בתוככי עזה יותר מפעם אחת , הסירטון הזה מעביר בי צמרמורת ואם הייתי שומע אותו בלייב כשאני חייל הייתי מחזיר ציוד באותו רגע, זה לא מישהו שהולכים אחריו לקרב ובטח שלא מנהיג

ואני מגיב:

עכשיו אתה גם מסלף את שאלותי, במקום לענות עליהן – ועוד מאשים אותי בהתחמקות, ובשאלה על שאלה, כאשר אני רק מבקש הבהרות.

ומוסיף:

אם ביבי היה אומר אם אותם הדברים, וגנץ היה אומר עליו את מה שאתה אומר על גנץ, היית מדבר על ביבי בגאווה מופגנת.

אתה איש רק–ביבי, אתה קודם יורה, ואחר כך מסמן את המטרה סביב הפגיעה.

והוא עונה:

ביבי, ביבי,ביבי,ביבי….שחרר אותי מביבי כבר ,בעיניי הוא לא פחות גרוע מגנץ, דיברנו על גנץ והוא הפקיר חיילי גולני בלב עזה,אם לא הבנת מה הבעיה פה, הדיון הזה מיותר לגמרי

ואני מחזיר:

זה לא שאני לא הבנתי את הבעייה, אלא שאתה הבנת גם הבנת את השאלה – ואתה מתחמק מלענות עליה: מהי מידת הסיכון שגנץ לקח?

כשתענה לי על זה, לא אתחמק מתשובה, ואז גם תראה שאני מבין גם מבין את הבעייה.

כאן נכנס לתמונה מתווכח נוסף, Eitan Deree:

מה זה משנה מה מידת הסיכון? כל סיכון, אפילו מזערי, של חייל ישראלי לטובת אוייב, זה סיכון מיותר ועל סף בגידה באמון של החיילים במפקדים שלהם.
עליו לתת את הדין על ההחלטה הזו בדיוק כמו שכל חייל אחר נותן את הדין על פעולות אחרות המעמידות חיילים בסכנה

ומיודענו Avigad Bareby ממשיך:

תגיד אתה אפוי?? מה רמת הסיכון??? איך בזבזתי את כל הזמן הזה בדיחה איתך….איך???

ואני עונה:

חבוב שלי, אפשר להכניס אוגדה שלמה לסיכון ברמת וודאות של 100%, ואפשר להכניס שערה משערות ראשו של חייל אחד לסיכון ברמת וודאות של לכל היותר 0.00001%, ואולי עכשיו תבין על מה אני מדבר, ומה אני שואל.

וחוזר גם אל Eitan Deree:

הסיכון לא היה “לטובת אוייב“, ככותרת השקרית (בדוק בעצמך את הסרטון), אבל לזכותך ייאמר שאתה לפחות הבנת על מה אני מדבר, בניגוד ל–Avigad Bareby. לך תסביר לו את זה.
ועכשיו, כיוון שהסיכון לא היה “לטובת אוייב“, אני חוזר אליך באותה השאלה.

ושוב Avigad Bareby:

מבטיח לעצמי שזו התגובה האחרונה שלי רק בשביל הסיכוי הקלוש שאתה פשוט לא מבין את המאטריה וזה לא שאתה לגמרי לא איתנו…..אז ככה
אין דבר כזה רמת סיכון, שום חייל לא צריך להסתכן כדי שנוודא “שפלסטינים” לא יפגעו…בזמן מלחמה לא מסכנים חיילים בשביל דברים כאלה, מבחינתי גם לא בזמן שלום…חיילי גולני לוקחים על עצמם מספיק סיכונים , בין השאר מיכוון שיש להם מפקדים עלובים וחסרי עמוד שידרה , זה פשוט פשע להוסיף גם את הסיכון הזה לרשימה…..קאפיש?? או להביא בדידים??

וכיוון שבפייסבוק אי אפשר להתפרס יותר מדי, וזה גם צולל אל תהומות הנשייה, אני מבטיח לו:

בהזדמנות אתן לך הרצאה אישית על מה שאתה כנראה לא מסוגל להבין.

והוא, כמה מפתיע, לא נאמן להבטחתו–לעצמו, ומגיב:

ואז המודעות העצמית קפצה מקצה מהצוק

ועל תגובה בבונית כזאת לא ראיתי מנוס מלתת לו את הקישור הזה:

בחירות מועד ג’, התש”ף, 2020 (ג): מצביעי הליכוד/ביבי אינם “בבונים”!

לא מקובלת עלי ההכללה שבוחרי הליכוד הם בבונים, אבל יחד עם זאת אין להתכחש להשפעתם השולית של הבבונים על השגיו האלקטורליים של בנימין נתניהו – השפעה שלא אחת יש בה כדי להטות את הכף.

כדי שיביט במראה, ויראה כמה הוא מכוער.

אני לא מגן על בני גנץ

כפי שהראיתי בשתי דוגמאות–הקצה, במקרה ראשון הסיכון הוא מלא, סיכון וודאי, ולא נוצרים אש כדי לבדוק אם בבית החולים ישנם גם אזרחים לא–מעורבים, כולל ילדים ותינוקות: יורים בכל הכלים ובכל העוצמות, בלי למצמץ, ואילו במקרה השני, כאשר הסיכון קיים, אבל הוא אפסי, חובה לעשות הכל כדי לוודא שאכן יש אוייב בבית החולים, ושלא פוגעים בבלתי–מעורבים, חולים, נשים, ילדים, רופאים – בלי שיש צורך (ושלא לדבר על הצדקה).

טוב, אחרי שראינו את הסרטון בני גנץ מודה שהעדיף את חיי האויב על פני חיילי גולני, ואחרי שנוכחנו שהכותרת שקרית, אנחנו כבר יודעים על אילו ערכים ביקש גנץ להגן – בוודאי שלא על “חיי האוייב“.

נשאלת השאלה מהו הסיכון שהוא נטל.

את התשובה לכך לא קיבלנו, לא מהסרטון, ולא מהתוקפים אותו.

והתשובה היא חשובה, משום שבין הקצה האסור לבין קצה החובה ישנו “תחום אפור” רחב, בו יכולות להיות דיעות שונות על מידת האיפוק והזהירות שיש לנקוט בכל מקרה ומקרה, לפני שפותחים באש.

במקרה בו עסקינן (נקרא לו “מקרה גנץ“) ברור כי לא מדובר באחת מאפשרויות–הקצה, והשאלה היא מהו הסיכון שגנץ לקח באותו המקרה.

אני לא יודע, ולכן אני שותק, ובאותו הרוח אני מצפה גם מאלה שתוקפים אותו שישתקו כאשר הם לא יודעים את כל העובדות.

בנימין נתניהו, בנימין גנץ, והבחירות

המאמר הזה יכול היה היה להתפרסם גם בלי קשר לבחירות, אבל הוויכוח התעורר בתגובות לפוסט התוקף את בני גנץ בקבוצת פייסבוק שבמרכזה עומדת התמיכה בביבי נתניהו, הגם שאיש בה לא מודה בכך (ואולי כן) – ובהקשר לבחירות, כמובן.

והשאלה המתבקשת היא: אם אכן הסרטון הזה מדבר בגנותו של בני גנץ, מדוע ביבי והליכוד, לא בתעמולת הבחירות שלהם ולא בשום הזדמנות אחרת, אינם תוקפים את גנץ בנקודה הזאת.

והתשובה הבלתי נמנעת: כנראה שבמקרה בו עסקינן בני גנץ נהג כהלכה, לפי עקרונות המוסר המקובלות בצה“ל, בישראל ובעמים.

וכמו שאמרתי לעיל, אם ביבי נתניהו היה אומר לירות ללא היסוס, ללא רחמים וללא מידתיות, רק כדי למנוע סיכון ברמה של 1:10,000 לשערה משערות ראשו של חייל עברי – אולי הייתי תומך (כנראה שלא).

אבל ביבי נתניהו לא אומר זאת, ואני מניח שהוא גם לעולם לא יאמר כדבר הזה.

לתשומת לבם של כל אוהדי ביבי נתניהו ומשנאי בני גנץ.

תמונה אחת שווה אלף מלים

כמו שכבר ציינתי לעיל, ההכרה במוסר המלחמה אצלנו – וכנראה גם בעמים אחרים – מתפלגת לפי קו פרשת המים הפוליטית: השמאל מכיר בה, הימין מתכחש לה.

כך גם קרה בפרשת אלאור עזריה, אשר רצח מחבל פצוע ומנוטרל, אשר לא נשקפה ממנו כל סכנה, אבל הועמד לדין רק על הריגה, לא על רצח.

השמאל ביקר את התנהגותו, והימין שיבח אותו.

גם שגרירנו–דהיום ברומא, הד“ר דרור אידר, לא התבייש לומר כי “אלאור הוא גיבור. לירות במחבל זו גבורה. חייל שירה במחבל אחרי 11 דקות כשחברים שלו שהיו שם ולא ירו – כי אתה, יריב אופנהיימר, והחברים שלך סירסתם אותם“, ולומר לו אלאור: היכנס לכלא בראש זקוף.

ייתכן שבתביעה הצבאית לא ידעו על מה שהוא והוריו כתבו בפייסבוק, שנתיים לפני הרצח:

ואם היו יודעים, ייתכן שהיו מאשימים אותו ברצח.

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס