ערב הבחירות, מועד ג’, כאשר מתפוגגת ונגוזה תקוותו של בנימין נתניהו לזכות בחסינות מפני העמדתו לדין על האשמות השחתות המיוחסות לו, הוא המציא “תרגיל” שמטרתו להסיח את דעתו של ציבור הבוחרים, ו“לדחוף את בני גנץ לפינה“: הצעת–חוק לסיפוח בקעת הירדן.

התרגיל שקוף: אם גנץ ומפלגתו יהיו בעד הסיפוח – הם “מאמצים את מדיניותנו“, בבחינת “קוף אחרי בן אדם“, כמו שהילדים אומרים, ואם הם לא מאמצים – הם “סמולנים“, הם “נגד סיפוח“, הם “תומכי טרור“.

לגנץ הייתה תשובה מהמותן: “אנחנו בעד סיפוח הבקעה, בתיאום עם הקהילה הבינלאומית” – תשובה עניינית גם למי שהיא לא מקובלת עליו, אבל נראית כהתחמקות וכתירוץ לגרירת–רגליים, בעתיד, אם גנץ יהיה ראש הממשלה (ואת זה גם אני לא אקבל באהבה, בדיוק כשם שאני לא אוהב את גרירת–הרגליים של ביבי, הנמשכת כל 14 שנות שלטונו, וגם לפני כן, כאשר מאז שנת 1981 מדינת ישראל לא סיפחה אפילו סמ“ר אחד).

גנץ גם הוסיף עקיצה, נכונה: “ביבי, אתה לא זקוק לחוק, אתה יכול לעשות זאת בהחלטת–ממשלה, גם בלעדינו“.

הסיפור מקבל צורה אחרת, במידת–מה, כאשר מקבלים הזמנה רשמית, לנתניהו וגנץ יחד, מהדוד דונאלד טראמפ, הנחשב כידיד ישראל (במיוחד למי שעוד לא קרא את הסדרה דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב), להתייצב לפניו להצגת “עיסקת המאה” המפורסמת, שטראמפ מבטיח אותה שוב–ושוב, אבל מחר–מחר: אחרי הבחירות שלי, אחרי הבחירות שלכם, אחרי החגים, וכו’, וכו’.

מה אפשר לעשות כאשר מקבלים הזמנה כזאת?

האם אפשר לדחות אותה? לא נעים.

ומה אם כל הפגישה הזאת מבושלת מראש בין ביבי לטראמפ, במטרה להניח לגנץ את ה“עיסקה” על השולחן, ולדרוש ממנו לאלתר תשובת “מסכים/לא מסכים“, כדי לנצל אותה בתעמולת הבחירות?

האפשרות הראשונה היא להודות על ההזמנה, ולבקש לדחות אותה עד לאחר הבחירות (“אנחנו עכשיו בעיצומה של מערכת הבחירות, אנחנו לא יודעים מה יאמר העם, ומי יהיה ראש הממשלה הבא“), אבל היא עשוייה להיראות לא טוב – בעיקר לבוחרים המתנדנדים בין בני לביבי.

האפשרות היותר ריאלית היא לקנות עניבה חדשה, לבוא לפגישה, לתת לטראמפ להציג את העיסקה ולביבי “להסכים” לה – ואז לגשת לעניין, בצורה הכי עניינית שאפשר.

ככה זה היה מתנהל בבית הלבן אחרי הצגת העיסקה, אם אני בנעליו של גנץ:

גנץ: ביבי, אתה יודע שאין ארוחות חינם, אתה יודע שמהלך כזה יביא עלינו את אינתיפאדת–האינתיפאדות, וזה לא בדיוק מה שנחוץ לנו עכשיו. אתה לבטח זוכר את דבריו של הרמטכ“ל לשעבר, גדי אייזנקוט, שאמר כי “המצב בגדה המערבית רגיש ונפיץ – בין השאר על רקע קיצוץ המימון האמריקאי למנגנוני הביטחון והמשבר הכלכלי“, כי “הגדה המערבית עלולה להתלקח לפני, תוך כדי או אחרי הנחת תכנית השלום שלכם“, וכי “עליכם לקחת זאת כחלק מהשיקולים שלכם. מרגע שהשד הזה יצא מהבקבוק ייקח חמש שנים להחזיר אותו בחזרה“. האם אתה חולק על דבריו? האם הוא לא מבין בעניינים האלה? האם הוא “סמולני הזוי“?!
נתניהו: לא. גדי מקובל עלי לחלוטין, הוא לא סמולני, בוודאי שלא הזוי, ואני לא חולק על הערכתו, אבל הברירה האחרת היא מדינה פלשתינאית, מדינת–טרור, שגם זו לא בדיוק מה שנחוץ לנו עכשיו.
גנץ: אוקיי, ביבי, אנחנו מכירים את הנושא, ואת הוויכוח סביבו, ואנחנו יודעים שיש “פנים לכאן ולכאן” וכל הבולשיט הזה …
נתניהו: באיזה סגנון אדוני מדבר!!!
גנץ: בסגנון של עו“ד שמחה ניר, בוטה ומשתלח, וכמו שאמרתי – אנחנו מכירים את הכל, והשאלה הראשונה, והחשובה ביותר, היא כמה עולה לנו, בחיי אדם, כל חלופה: המצב הקיים, המצב ש“עיסקת המאה” מציעה לנו, וכל חלופה אחרת.
נתניהו: ויש גם ערכים אחרים, ערכים לאומיים, נחלת אבותינו …
גנץ: אוקיי, גם את זה אנחנו מכירים, אבל לא נקריב, למשל, חיי שלושה מיליון יהודים למען נחלת אבותינו, מה גם שהעיסקה שמר טראמפ מציע לנו אינה מחזירה אותנו לנחלת אבותינו, וסיפוח הבקעה לא נועד להחזיר אותנו אל נחלת אבותינו, אלא להבטיח את האינטרסים הביטחוניים של המדינה, וכאשר מדובר בביטחון – לחיי אדם יש משמעות עליונה.
נתניהו: אי אפשר לכמת דברים כאלה, במיוחד מול הערכים הלאומיים, שאי אפשר לשקלל אותם.
גנץ: אוקיי, ביבי, לפני שאנחנו מכניסים את עצמנו למצב בלתי–הפיך, אנחנו דורשים שתכינו לנו את כל שיעורי–הבית בנושא. יש לנו במערכת הביטחון מספיק מומחים שיכולים להעריך כל דבר, כולל המחיר בחיי אדם לפי כל אחת מהחלופות, וכולל הערכה של מירווח הטעות, ואחרי שנקבל את ניירות העבודה שלהם, ואת הערכותיהם המקצועיות, נרכיב על התמונה גם את הערכים האחרים, שאינם במומחיותם שלהם, אלא עניין פוליטי, שאנחנו נדון בו, ולא המומחים.
נתניהו: זה מצריך עבודה רבה.
גנץ: ביבי, אתה ראש הממשלה כבר 14 שנים, מהן 10 שנים ברציפות, ומפלגתך בשלטון למעלה מארבעים שנה, ולא עשיתם את שיעורי–הבית האלמנטריים – אז תעשו אותם עכשיו, ובמסגרת שיעורי–הבית האלה אנחנו מבקשים שתתייחסו גם להשלכות הכלכליות, להשלכות על מדיניות החוץ של ישראל, לרבות על יחסנו עם העולם הערבי, ובמיוחד על הסכמי השלום שלנו עם ממלכת ירדן ומצרים, ולכל השלכה אחרת. ואנחנו רוצים לראות את כל ניירות–העבודה שלכם, לפני שאנחנו מביעים עמדה.
נתניהו: אנחנו מעלים את הצעת–החוק לסיפוח הבקעה בישיבת הכנסת בשבוע הבא. האם תצביעו בעד או נגד?
גנץ: כאשר תבואו לכנסת עם שיעורי–הבית הדרושים, אנחנו נתייחס לכל החבילה, אבל היה נדמה לי שבאנו הנה לשמוע את הצעתו של מר טראמפ ל“עיסקת המאה“, ולא להעביר את הוויכוח הפנים–ישראלי הזה לוושינגטון די.סי.
נתניהו: נכון, ואני מקווה שעיינת בה, ובכובד ראש.
גנץ: אכן, עיינתי בה בכובד ראש, אבל לא ראינו את שיעורי–הבית שמר קושנר עשה.
קושנר: הנה שיעורי–הבית שלנו.
גנץ: תודה ג’ארד, יש לך העתק בשבילי?
קושנר: זה ההעתק שלך.
גנץ: תודה. ניקח את זה לישראל ונלמד את הנושא ביסודיות.
נתניהו: מר טראמפ מבקש תשובה עכשיו, בשביל זה הוא הזמין אותנו.
גנץ: אוקיי, אז יש לי שאלת–הבהרה לפני שאני מביע את עמדתי.
נתניהו: שאל, בני.
גנץ: האם עיסקת המאה מותנית בהסכמת הפלשתינאים, או שהיא חד–צדדית?
נתניהו: מה זה משנה?
גנץ: זה משנה, משום שאם היא חד–צדדית, אתה יכול להעביר אותה בישיבת הממשלה הקרובה גם בלעדינו, ואם היא מותנית בהסכמת הפלשתינאים, לך ודבר איתם, ואם אתה מגיע איתם להסכמה – אנחנו חותמים בעיניים עצומות.
נתניהו: אבל אתה רוצה להיות ראש הממשלה הבא, ואתה לא יכול לחמוק מהבעת עמדה.
גנץ: אני לא חומק, ואמרתי לך במפורש: אנחנו נחתום לך בעיניים עצומות על כל הסכמה שלך עם הפלשתינאים, ובאשר למהלך חד–צדדי, כל מה שתשיג – תבורך, ואנחנו ניקח את מה שתשיג ונשפר אותו לבלי–הכר, כאשר נרכיב את הממשלה הבאה. ואת מה שלא תשיג – אז לא תשיג, ואתה, כידוע, חזק בדיבורים.
נתניהו: ומה עם ההצבעה בכנסת על הצעת החוק שלנו, בשבוע הבא?
גנץ: זה לא שאני חייב לומר לך מה נעשה בשבוע הבא, אבל כדי להפיס את דעתך, אני אענה לך גם על כך: אנחנו נבקש להתלות את הדיון עד שתביאו לכנסת את כל שיעורי–הבית שלכם.
נתניהו: מר טראמפ, אני מודה לך על מאמציך הבלתי–נלאים לגיבוש עיסקת המאה, אנחנו מוקירים אותך כנשיא האמריקאי הכי ידידותי למדינת ישראל, מאז היווסדה של ארצות הברית. אני מניח שניפגש אחרי הבחירות בישראל, כדי לדון ביישומה של עיסקת המאה.
גנץ: לפני שאנחנו נפרדים, יש לי שאלה לשניכם, לחברי מר נתניהו, ולכבוד הנשיא מר טראמפ: האם “עיסקת המאה” שלכם כוללת גם שיעורי–בית למקרה שהרשות הפלשתינאית תחליט לפרק את עצמה לדעת, מנהיגיה בראשות אבו–מאזן ינתקו את הסלולאריים שלהם, ישאירו את המפתחות מתחת לשטיח, או בארון החשמל, ויעזבו את הארץ?

______

מומלץ לקרוא, הנאה מובטחת:

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

פורסם ב- בחירות לכנסת ה-23, 2.3.2020, מימשל מדינת ישראל _ בעריכת ליאורה כהן, כאן אמריקה / בעריכת ליאורה כהן ותוייג בני גנץ, בנימין נתניהו, ג'ארד קושנר, דונאלד טראמפ, עיסקת המאה

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל