בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יד): בעקבות הדיון בבג”ץ

מאת Simha Admin | 01/01/2020 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/56543

אנחנו לא יודעים אם הבג“ץ ייכנס לדיון בגוף העתירה אם לאו, אבל לטעמי פסה“ד היחיד היוצא מהסבך הזה בצורה אלגנטית ומכובדת הוא כזה הדוחה את העתירה מהטעם שכל צו – הצהרתי או אופרטיבי – לא יהיה בר–אכיפה, והוא לא יהיה בר–אכיפה משום שנשיא המדינה הוא “חסין בג“ץ“

מה תעשו לי?

שמחה ניר, עו“ד

בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

המצב הנוכחי

במאמר הקודם בסדרה – בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יג): יאללה, הולכים לבג“ץ! – נתתי תחזית לגבי תוצאת ההליך בעתירה בו מתבקש בית המשפט להצהיר כי ראש הממשלה לא יוכל להרכיב ממשלה אחרי הבחירות, לאור האישומים הפליליים החמורים התלויים נגדו.

כעת אנחנו נמצאים אחרי הדיון בעתירה, ולפני החלטה כלשהי.

שתי האפשרויות כעת הן דחיית העתירה, או קביעת המשך הדיון – בין אם בדרך של הוצאת צו–על–תנאי, בין בדרך אחר.

לפי מה שמסתמן, השופטים נוטים לדחות את העתירה, משום שהיא “מוקדמת מדי” – דהינו שהבחירות טרם התקיימו, אנחנו לא יודעים מה תהייה התוצאה שלהן, ולמה נדון בביצה שעוד לא נולדה, ושאולי כלל לא תיוולד.

לי זה נראה כהתחמקות.

כמו שאמרתי במאמר הקודם, לדעתי הציבור זכאי לדעת, עוד לפני הבחירות, אם ביבי יוכל להרכיב ממשלה.

זה רצוי – אבל בלתי אפשרי.

זה רצוי, כדי שהבוחר לא יועמד בפני הפתעות.

זה בלתי אפשרי, ספק אם זה ישפיע על תוצאות הבחירות, ואם כן – אולי אפילו בניגוד לציפיותיהם של העותרים.

מדוע זה בלתי אפשרי?

תארו לעצמכם שהבג“ץ קובע כי לאחר הבחירות נתניהו לא יוכל לכהן כראש הממשלה, כמבוקש בעתירה, ותארו לעצמכם שהוא זוכה בבחירות באופן מוחץ, ו-90 ח“כים ממליצים עליו לקבלת המנדט, כאשר הם מבהירים שלא יתמכו ולא יצביעו אמון בשום ממשלה שתורכב ע“י מישהו אחר – אפילו במחיר של משבר קונסטיטוציוני והמשך קיומה של ממשלת המעבר לעולם ועד.

מה יכול לעשות נשיא המדינה במקרה כזה, חוץ מאשר להטיל על ביבי את הרכבת הממשלה? זאת הברירה היחידה שיש לו – אפילו בלי הלחצים והאיומים, ואפילו שיש פס“ד בג“ץ הקובע את ההיפך.

מה אפשר לעשות כנגד החלטת הנשיא במקרה הזה? לא כלום, כי לפי סע’ 13(א) לחוק יסוד: נשיא המדינה “לא יתן נשיא המדינה את הדין לפני כל בית משפט או בית דין בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל דבר כזה” – זו “חסינות בג“ץ” מוחלטת.

אם תוגש נגדו עתירה לבג“ץ (רק אידיוט מסוגל לכך), הוא יכול להוסיף, “לחלופין ובמצטבר“, שהוא לא היה צד לעתירה הקודמת, ולכן היא לא מחייבת אותו (נשמע כבדיחה, אבל על המגרש המשפט – מגרש השדים – זו טענה לגיטימית לחלוטין).

כמובן שאי אפשר לעתור נגד חברי הכנסת הממליצים לנשיא על נתניהו, כי הוא לא כפופים לשיפוט הבג“ץ, וגם אי אפשר לעתור כנגד הכנסת, לבל תצביע אמון בממשלת נתניהו החדשה.

צו כזה של הבג“ץ, ספק אם הוא ישפיע על תוצאות הבחירות, משום שהוא יבריח תומכי–ביבי, מחד, ויחזירו לליכוד תומכי רק–לא–ביבי, מאידך, ואם מותר לי לנחש, תומכי ביבי ינדדו למפלגות הימין האחרות, דהיינו יישארו בגוש הימין, ולא מן הנמנע שמצביעי הימין שבגלל ביבי נדדו אל המרכז–שמאל יחזרו ימינה, ולהערכתי מושא תשוקתם של העותרים הוא בדיוק ההיפך – לשים סוף לשלטון הימין.

כעת עולה החשש שהשופטים יעשו לעצמם חיים קלים, וידחו את העתירה מהטעם שהיא “מוקדמת” … מה הלאה? החלטה כזאת תזמין עתירה חדשה, לאחר הבחירות, אם ביבי יזכה ברוב המאפשר לו להרכיב ממשלה: בפעם הקודמת אמרתם שהעתירה “מוקדמת“, אז באנו עכשיו – הזדמנות אחרונה לפני שזה מאוחר!

המצב הזה יעמיד את השופטים במצב מביש ואומלל: הם לא יוכלו להתחמק בתירוץ שהעתירה “מאוחרת” (דהיינו שהיא באה לאחר שהדברים נעשו בלתי–הפיכים), והם יהיו חייבים לדון לגופם של הדברים.

כעת ישנן שתי אפשרויות: האחת – שידחו את העתירה מנימוקים אחרים, ואז תישאל השאלה מדוע טירטרתם אותנו לשווא, מדוע לא אמרתם זאת מקודם?

והאפשרות השנייה – שהם יקבלו את העתירה, ויעשו את מה שהתבקשו לפני הבחירות: צו המונע את הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו … לא זו בלבד שהצו הזה לא יהיה אפקטיבי יותר מאשר צו כזה המוצא לפני הבחירות, אלא שאז השופטים יחטפו מכת–אש נוספת: לא רק שהם נכנסים ברגל–גאווה אל המגרש הפוליטי, אלא שהם ממרים את רצון העם, שאמר את דברו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים!

עוד לבנה על בניין חוסר–האמון של הציבור בשופטיו.

ובחזרה לעתירה הנוכחית, המחכה להחלטה: כל החלטה שאינה דוחה את העתירה מהטעם שכל צו שיינתן יהיה “צו עקר” שאינו בר–אכיפה, תהייה בעייתית – וגם מטופשת.

ומה הלאה?

מה שנראה לי הכי מסתבר הוא שתוך זמן קצר השופטים יפרסמו פסק–דין הדוחה את העתירה.

אפשרות נוספת תהיה שהם יחליטו על הרחבת ההרכב, והנשיאה תקבע הרכב של שבעה או תשעה שופטים, וכל אחד מהם יכתוב חוות–דעת המונה עשרות עמודים, כדי להראות עד כמה הוא חכם – אבל אני בספק אם יהיה בהם אפילו אידיוט אחד שיציע לקבל את העתירה, ולהוציא צו מוחלט, הקובע כי לאחר הבחירות ביבי לא יוכל להתמנות כראש הממשלה.

ותארו לעצמכם מצב בו, בהרכב של תשעה שופטים: שלושה דוחים את העתירה משום שהיא “בלתי שפיטה“, שלושה – משום שהיא לא מוצדקת וחסרת בסיס, גם לגופה, ושלושה דוחים אותה משום שהיא כבר “מאוחרת” … תשעה שופטים מגיעים לאותה התוצאה, אבל לכל נימוק נתמך רק ע“י שליש משופטי ההרכב, וממילא אין הלכה פסוקה, למקרים עתידיים דומים (לא עלינו …).

אז לשם מה נחוץ למתוח את העצבים של כל העם, ולמי נחוצה הצגת–הרצינות ה“קונסטיטוציונית” הזאת?

לצאת מזה באופן מכובד: עכשיו או לעולם לא!

במאמר הקודם עמדתי על כך שהיוהמ“ש, אביחי מנדלבליט, צדק בבקשו להפריד בין שלבי הדיון, לדון קודם בשאלה אם בכלל יש מקום שבית המשפט ייכנס לשאלה המהותית לגופה, ולדחות את מתן חוות דעתו עד לאחר ההחלטה בשאלה המקדמית, ואילו השופטים טעו בכך שסירבו לבקשתו.

מתברר שהם בכל זאת לא היו עתידים לדון בשתי השאלות יחד. הם פשוט אילצו את המנגנון הממשלתי להקצות משאבים להכנתם של שיעורי–בית שאולי לא יהיה צורך בהם.

בדיון אמרה חיות: “השאלה שבפנינו היא האם זה המקרה שבו צריך להפעיל את החריג ולהכריע בעתירה מוקדמת, כי אחרת לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל, או שיש עוד צמתים בדרך שבהם ניתן להכריע“, וגם: “עדיין איננו יודעים מה תוצאות הבחירות. אחריהן אמור הנשיא, לפי הסיכויים, להטיל את הרכבת הממשלה. למה עכשיו, ולא בצומת הזו?”.

אז לא: אם בכלל הבג“ץ צריך להכריע בדבר, בתקווה שנשיא המדינה יתחשב בחוות דעתו של בית המשפט (וכאמור לעיל – הוא לא חייב, ולפעמים הוא גם לא יכול להתחשב בה) – זה רק עכשיו – לפני הבחירות, לפני התוצאות, לפני ההתייעצויות של הנשיא עם נציגי הסיעות, ולפני המנדט להרכבת הממשלה – שאז כבר הכל בלתי הפיך. כי אם עכשיו לא – לעולם לא.

יצויין כי לפי סע’ 7(א) לחוק יסוד: הממשלה הנשיא יטיל את התפקיד להרכיב את הממשלה בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות. איך אפשר בשבעה ימים למצות את ההליכים שלפני הפנייה לבג“ץ, דהיינו פנייה למשיבים לתגובתם לפני הגשת העתירה, להכין עתירה בהתאם לתגובתם, לקבוע מועד לדיון בבג“ץ ולתת פסק–דין – גם לגופו של עניין?