בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יא): האם יכול ביבי לגרור עד לכנסת הבאה את הטיפול בבקשת החסינות שלו?

מאת Simha Admin | 15/12/2019 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/56486

מה עושים אם חבר כנסת מבקש להחיל עליו את החסינות, והכנסת לא מאיישת את ועדת הכנסת, שאמורה לבדוק את הבקשה, ולהחליט אם היא מציעה לכנסת לקבל את בקשתו של הח“כ?

ביי-ביי ביבי

שמחה ניר, עו“ד

בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הבעייה

מדינת ישראל הכינה כתב אישום נגד חה“כ בנימין נתניהו, הידוע גם כראש ממשלת המעבר של מדינת ישראל (להלן, ולשם הקיצור, גם ביבי).

לפי המסתמן, ביבי עומד לבקש מהכנסת חסינות מפני העמדתו לדין.

הליכי החלת החסינות חייבים, על פי החוק, לעבור דרך ועדת הכנסת.

בגלל הקשיים במו“מ הקואליציוני, הכנסת לא הרכיבה את ועדותיה, חוץ מהוועדה המסדרת, ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון.

לפי הצפי הזהיר ביותר, ועדות הכנסת תורכבנה רק בחודש יוני 2020, אחרי כשנה וחצי ללא פעילות.

והשאלה היא: האם אין מנוס מלהמתין עד אז.

בכנסת כבר מתחולל קרב אדירים בדיוק בשאלה הזאת: מי ישלוט בהקמת הוועדה שתדון בחסינות ראש הממשלה, וכמה מפתיע:

בכחול לבן דורשים שהוועדה המסדרת בראשות ניסנקורן תהיה אחראית על הטיפול, אך בליכוד דורשים שזו תהיה ועדת ההסכמות בראשות ח“כ זוהר. הכנסת צפויה להצביע על כך.

אבל בכך לא מסתיימת המחלוקת:

היועץ המשפטי של הכנסת כבר קבע כי הוועדה היחידה שיכולה לעסוק בנושא החסינות היא ועדת הכנסת, וכן שאין הכרח להקים אותה בכנסת הנוכחית.

כפי שתראו כאן, אני מסכים איתו שהוועדה היחידה שיכולה לעסוק בנושא החסינות היא ועדת הכנסת, אבל חולק על כך שאין הכרח להקים אותה בכנסת הנוכחית.

מה אומר החוק

אלה הוראות חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי“א-1951, הרלוואנטיות לענייננו היום:

חסינות במילוי התפקיד

1. (א) חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת.

[…]

חסינות בפני דיון פלילי (תיקון מס‘ 33) תשס“ה-2005

4. (א) (1) כתב אישום נגד חבר הכנסת, בעבירה שסעיף 1 אינו חל עליה, שנעברה בזמן היותו חבר הכנסת או לפני שהיה לחבר הכנסת, יוגש באישור היועץ המשפטי לממשלה.

(2) אישר היועץ המשפטי לממשלה הגשת כתב אישום נגד חבר הכנסת ימסור עותק ממנו, בטרם הגשתו לבית המשפט, לחבר הכנסת, ליושב ראש הכנסת וליושב ראש ועדת הכנסת.

(3) חבר הכנסת רשאי, בתוך 30 ימים מיום שהומצא לו כתב האישום, לבקש שהכנסת תקבע כי תהיה לו חסינות בפני דין פלילי לגבי האשמה שבכתב האישום, בשל אחת או יותר מהעילות האלה:

[…]

(תיקון מס‘ 33) תשס“ה-2005 (תיקון מס‘ 43) תשע“ו-2016

(ב) לא ביקש חבר הכנסת כאמור בסעיף קטן (א)(3) וחלפה התקופה כאמור בו, או שחזר בו מן הבקשה בהודעה בכתב ליושב ראש הכנסת וליושב ראש ועדת הכנסת או שהודיע להם בכתב לפני חלוף התקופה האמורה שאין בכוונתו לבקש חסינות, או שהכנסת דחתה את בקשתו לפי סעיף 13(א) או שוועדת הכנסת החליטה כאמור בסעיף 13(ג1), רשאי היועץ המשפטי לממשלה להגיש את כתב האישום לבית המשפט, ודינו של חבר הכנסת, לכל הכרוך באותה אשמה, כדין כל אדם.

[…]

קביעת חסינות ונטילת חסינות (תיקון מס‘ 33) תשס“ה-2005

13. (א) הכנסת רשאית, בהחלטה, לקבוע שלחבר הכנסת תהיה חסינות בפני דין פלילי לגבי האשמה שבכתב האישום כאמור בסעיף 4(א) וכי לא יועמד לדין בשל אותה אשמה בעת היותו חבר הכנסת […]; אך הכנסת לא תחליט החלטה כזאת אלא לפי הצעת ועדת הכנסת עקב בקשה שהובאה לפני הועדה.

[…]

(תיקון מס‘ 33) תשס“ה-2005

(ג) בקשה לפי סעיף […] 4(א)(3), תוגש בכתב ובצירוף נימוקים ליושב ראש הכנסת, שיעבירנה לועדת הכנסת לדיון בהקדם האפשרי.

(תיקון מס‘ 33) תשס“ה-2005

(ג1) החליטה ועדת הכנסת שלא להציע לקבוע כי תהיה לחבר הכנסת חסינות בפני דין פלילי כאמור בסעיף 4(א) […], תהא החלטתה סופית.

[…]

הפרוצדורה, בתמצית

חבר הכנסת החפץ בחסינות יגיש, בתוך 30 ימים מיום שהומצא לו כתב האישום, בקשה שהכנסת תקבע כי תהיה לו חסינות (סעיף 4(א)(3)).

הבקשה תוגש בכתב ובצירוף נימוקים ליושב ראש הכנסת, שיעבירנה לועדת הכנסת לדיון בהקדם האפשרי (סעיף 13(ג)).

ועדת הכנסת רשאית להציע לכנסת לקבוע שלח“כ המבקש תהייה חסינות (סעיף 13(א), ואז ההחלטה תהייה בידיה של הכנסת, והיא רשאית שלא להציע לקבוע כי תהיה לו חסינות כזאת והחלטתה סופית (סעיף 13(ג1)).

ובתמצית–שבתמצית: הבקשה מוגשת ליו“ר הכנסת, זה מעביר אותה לוועדת הכנסת, וזו מחליטה אם להציע לכנסת לקבל את הבקשה, או שלא להציע דבר.

והשאלה שבפנינו מהו הדין אם הכנסת לא מרכיבה את הוועדה הזאת – כשם שהיא לא הרכיבה אף ועדה אחרת, לבד מהוועדה המסדרת, ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון – הכל בגלל שלא צלחה מלאכת הרכבת הקואליציה.

החובה לאייש את הוועדה

סעיף 21 לחוק יסוד: הכנסת, שכותרתו היא “ועדות“, זה לשונו (ההדגשות שלי, כמובן):

21. (א) הכנסת תבחר מבין חבריה ועדות קבועות, והיא רשאית לבחור מבין חבריה גם ועדות לענינים מסויימים; תפקידי הועדות, סמכויותיהן וסדרי עבודתן, במידה שלא נקבעו בחוק, ייקבעו בתקנון.

מעצם ההבדל בין “תבחר” לבין “רשאית לבחור” עולה שאיוש הוועדות הקבועות הן חובה המוטלת על הכנסת, ולא “רשות” התלוייה ברצונה הטוב של הכנסת, אבל כיוון שתפקיד ועדת הכנסת וסמכויותיה “נקבעו בחוק” (חוק החסינות, בו אנו דנים), הרי זו ועדה שהכנסת חייבת לבחור את חבריה.

מה עושים עם הכנסת לא מקיימת את חובתה?

סעיף 11 לחוק הפרשנות, תשמ“א-1981, זה לשונו:

11. הסמכה או חיוב לעשות דבר, בלי קביעת זמן לעשייתו – משמעם שיש סמכות או חובה לעשותו במהירות הראויה ולחזור ולעשותו מזמן לזמן ככל הנדרש לפי הנסיבות.

שדחיית הרכבתה של הוועדה מכנסת לכנסת – במיוחד כאשר מאחורינו כבר שתי כנסות כאלה, וכלל לא ברור אם הכנסת הבאה תהייה שונה – האם זו “המהירות הראוייה“?

הרשו לי לפקפק בכך.

ומה עושים אם הכנסת לא עושה זאת “במהירות הראוייה“?

שורו–שורו:

סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה אומר, בין השאר:

(ג) בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.

(ד) מבלי לפגוע בכלליות ההוראות שבסעיף קטן (ג), מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק –

[…]

(2) לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין – להימנע מלפעול;

[…]

והתשובה היא אחת: עותרים לבג“ץ כנגד הכנסת (אין מחלוקת שהיא “רשות המדינה”), להורות לה שתרכיב ועדה כזאת.

העתירה תוגש ע“י היועץ המשפטי לממשלה או ע”י סיעות/חברי הכנסת שיש להם עניין בזירוז ההליך, וייתכן שישנם גורמים נוספים שיש להם זכות עמידה בנושא הזה, אבל הדבר חורג מתחומנו הפעם.

ומה הלאה?

כאשר מתחשק לו, הבג“ץ יודע לתת פירוש מרחיב לסמכויותיו, וכשמתחשק לו הוא יודע גם לגרור את רגליו – אנחנו מכירים אותו “עוד מקפריסין“, כך שאם אני מוכן להמר על מה שהוא היה עושה במקרה הזה, הייתי אומר שהוא יעשה “מה שמתחשק לו“.

אבל אם תשאלו אותי – זה המקום בו הבג“ץ חייב להתערב.

לא, אין לכך שום קשר לאקטיביזם השיפוטי, כי בנושא הזה הכנסת לא משמשת רשות “מחוקקת“, אלא רשות “מבצעת”, בדיוק כמו שנשיאי ביהמ“ש העליון משמשים גם כ“רשות מבצעת” בכל הנוגע למילוי תפקידם שמחוץ לישיבתם לדין.

א–פרופו, ראו את דעתי על מה שאתם קוראים “האקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק“: ביהמ”ש העליון – בית משפט לא רלוואנטי, או: זה “אקטיביזם”, זה?

את המאמר הזה פרסמתי לראשונה בשיא תקופת שלטונו של אהרן ברק, בחודש פברואר 2002 – לפני כמעט 18 שנים, והוא עדיין צעיר ורענן, אולי יותר מתמיד, וכוחו עדיין במתניו.

היאך כופין על הכנסת את הציות לפס“ד הבג“ץ?

במאמר הנ“ל אמרתי:

[…] גם אי אפשר להכריח [את הכנסת] לחוקק חוקים (נניח שהכנסת היא גוף אשר יכול “לרצות”, ונניח שהיא דווקא מאוד רוצה לחוקק, אבל לא מצליחה לגייס רוב לשום גירסה של חוק: האם יכול הבג”ץ לכפות עליה לגייס רוב? האם יכול הוא לחוקק במקומה?).

באשר לפעולה של הכנסת שאינה חקיקה, המצב דומה: אי אפשר לחייב את הכנסת, כ“גוף קולגיאלי“, לגייס רוב לשום דבר, אי אפשר לכפות זאת על הכנסת בהליכי בזיון בית המשפט – לא בקנס ולא במאסר, והוא הדין גם באשר לכל חבר כנסת באופן אישי, בין השאר משום שהוא לא “רשות של המדינה“.

במסגרת השאלה אם הבג“ץ יסכים להתערב, יש להניח שהוא יביא בחשבון גם את השיקול הזה, אבל יש גם שיקול נגדי, עליו נדבר בפרק הבא.

השיקול בעד התערבות הבג“ץ

כנגד השיקול שלא לחייב את הכנסת להקים את הוועדה, עומד גם שיקול הסיכויים: בכנסת הנוכחית, ה-22, יש רוב למתנגדי החסינות, בעוד שלגבי הכנסת הבאה, ה-23 אף אחד לא יכול לתת תחזית ודאית.

יתירה מזאת, בדרך הרגילה של הרכבת הוועדות בכנסת, הרכבתן של אלה היא חלק מהמו“ם הקואליציוני, ועד שהדבר יושלם בכנסת הבאה, אנחנו עשויים להגיע לפחות עד חודש יוני 2020, כשנה וחצי ללא ועדת הכנסת.

כדי להחדיר את העובדה הזאת לשופטי הבג“ץ, העתירה צריכה להיות מוגשת ע“י כל הסיעות שמחוץ ל“בלוק הימין“: כחול–לבן – 33 ח“כים, העבודה+המחנ“ד – 11, המשותפת – 13 וישראל ביתנו – 8, ובסך הכל – 65 מנדטים.

הוסף לכך את היועץ המשפטי לממשלה כעותר בשם האינטרס הציבורי – וההצלחה כמעט מובטחת.

הנה כי כן, כאשר מדובר על הרכבת הוועדה על פי צו הבג“ץ, וכאשר רוב חברי הכנסת חפצים בכך, לא צריך לחכות להרכבת שאר הוועדות – במיוחד כאשר יש צו של הבג“ץ כתירוץ זמין לכך.

האם צו של הבג“ץ המחייב את הכנסת להקים את וועדת הכנסת הוא לגיטימי?

במאמר קודם בסדרה, בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ט): תרגיל של איפכא מסתברא, הצגתי את השאלה אם שיטת האימפיצ’מנט האמריקאית עדיפה על השיטה שלנו, בה הפקידים, ולא הפוליטיקאים הם הקובעים אם ראש הממשלה יועמד לדין פלילי, ועל כך עניתי: אני מפחד לשאול, כי התשובה תהייה לפי המיצוב הפוליטי של העונה כאשר הוא עונה, ובשביל זה אני לא צריך סקר גאלופ.