עם הכרזתו של המנהל על התמודדות על כהונת ראש המועצה עלה בראשו של ניר רעיון: הוא יציע למנהל לשמש עבורו “קבלן קולות“, והמנהל ידאג שהוא יקבל את רישיון הנהיגה עם “טסט” פיקטיבי.

ואכן, ה“דיל” עבד, המנהל נבחר כראש המועצה המקומית, וניר זכה ברישיון הנהיגה הנכסף.

לימים התעוררו יריביו הפוליטיים של המנהל (עכשיו כבר ראש המועצה, וכך הוא יכונה להלן), והשמועה פרחה בעיירה: ראש המועצה העניק רישיון נהיגה לניר, אחרי טסט פיקטיבי, תמורת גיוס קולות בבחירות לראשות המועצה.

בעקבות השמועה נפתחה חקירה משטרתית אשר אימתה את השמועה, ובהמשך הוגש נגד ראש המועצה וניר כתב אישום על נתינת שוחד וקבלתו.

יצאו השניים ותומכיהם במסע לטיהור שמם הטוב: מאימתי מתן רישיון הנהיגה עם “טסט” פיקטיבי כנגד גיוס קולות בבחירות לראשות המועצה המקומית זרנוגה גימ“ל מהווה שוחד? אין דבר כזה בחוק! המציאו חקיקה שלא קיימת בחוק, ועוד החילו אותה רטרואקטיבית!

אז לא, לא המציאו שום דבר חדש!

סעיף 293(1) לחוק העונשין, תשל“ז-1977, אומר כי “אין נפקא מינה בשוחד אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת“, וזה נעשה בידיעה ברורה כי השוחד יכול ללבוש צורות אין–ספור, ולעולם אי אפשר יהיה ליצור רשימה ממצה של כל הדברים שיכולים להוות שוחד, ולכן, אחרי “כסף, שווה כסף, שירות” הוסיפו גם “טובת הנאה אחרת“.

עכשיו רק תגידו שקישוש קולות לטובת מועמד בבחירות אינו “טובת הנאה“!…

ומכאן אל כתב–האישים נגד בנימין נתניהו, ובאופן ספציפי – בעניין השוחד (תיק 4000), הוא הנמשל.

תוציאו לכם את זה מהראש: איש לא טוען שסיקור אוהד הוא שוחד!

כבר עייפתי לענות שוב–ושוב על הטענה ש“סיקור אוהד אינו שוחד“, כ”תשובה” לטענה שאף אחד לא טוען, ומי שהדבר לא ברור לו, שיקרא את המאמרים האלה (ויקרא אותם שוב ושוב, אם הוא כבר קרא אותם):

על “שוחד בדמות כתבה בעיתון”: נאום–תשובה לאהוד פרלסמן;

עוד על “טובות –הנאה ” בעבירות השוחד;

עוד על עבירות השוחד: האם נחוצה תמורה?

ושלא יבקש ממני תמצית, משום שכבר נתתי אותה, ומשום שלא משלמים לי על חזרה שוב ושוב על דברים שלא שילמו לי עליהם מלכתחילה.

בנוסף לכך אנחנו שומעים שוב ושוב טענה חדשה, הרוכבת על הטענה הקודמת (“לחלופין ובמצטבר“), ולה כמה וריאציות, ובין השאר:

האחת – הפרקליטות המציאה עבירה שלא נמצאת בספר החוקים;

והשנייה – אי אפשר להחיל עבירה חדשה רטרואקטיבית על דברים שנעשו לפני חקיקתה.

כמו שהראיתי לעיל, בפרק על המשל, גם באישומים נגד נתניהו אין שום דבר חדש, שלא היה קודם לכך, וברוח המאמר הקודם בסדרה, בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ב): מתי כתב אישום “מגלה עבירה”, ומה זה “לכאורה”, הפעם אני אדבר רק על השאלה אם כתב–האישום נגד בנימין נתניהו אכן “מגלה עבירה”, ולא אדבר על השאלה אם לתביעה יש, או אין, מספיק ראיות להרשעת – ראיות “לכאורה”, או ראיות “שלא לכאורה“.

הנמשל – כתב האישום עצמו

זהו כתב האישום, מדינת ישראל נ’ בנימין נתניהו ואחרים, ואנחנו נבדוק כאן רק את העבירה החמורה ביותר שבו: השוחד.

נתחיל בנפשות הפועלות, ואני מצטמצם רק לביבי ולאלה שהוא קיבל מהם שוחד – לפי הנטען (ולא “לכאורה” – אשר, כפי שהסברתי במאמר הקודם, היא מילה שהבריות טועים בפשרה).

אציין כי כל הפרטים שאני מביא כאן הם מהחלק הכללי, שהוא מעין “מבוא” לעובדות האישום המפורטות בהמשך. אני מניח שמי שהכינו את כתב האישום לא היו טפשים עד כדי כך שיתנו במבוא פרטים שונים ממה שיפורט בהמשך, ומי שרוצה לחפש ולמצוא אי–תאימות – יקרא את כתב האישום, ויבורך.

הנה הנאשם נתניהו, כמתואר בכתב האישום:

והנה האלוביצ’ים:

והנה הרקע:

והנה מה שהשניים נתנו זה לזה:

הבה נתמצת את עיקר שבסע’ 18 עד 20:

18. מערכת היחסים בין הנאשם נתניהו לבני הזוג אלוביץ‘ התאפיינה בקשר אינטנסיבי ותדיר […]. במסגרת קשר זה הפנו הנאשם נתניהו ובני משפחתו לבני הזוג אלוביץ‘ דרישות שונות […]. בני הזוג אלוביץ‘ הפעילו לחץ כבד ומתמשך על […] לשנות פרסומים באתר באופן התואם את דרישותיו של הנאשם נתניהו.

19. לאורך התקופה הרלוונטית, כחלק ממערכת היחסים ההדדית של “תן וקח“, בני הזוג אלוביץ‘ נענו, ככלל, לדרישותיו של הנאשם נתניהו […].

20. במסגרת מערכת יחסי “תן וקח” שנרקמה בין הנאשם נתניהו לבין בני הזוג אלוביץ‘, הפעיל הנאשם נתניהו את כוחו ואת סמכויותיו כעובד ציבור כדי לקדם נושאים שהנאשם אלוביץ‘ היה מעוניין בקידומם – בעבורו, בעבור […]. בתוך כך, ובמקביל – לדרישות שהפנה לנאשם אלוביץ‘, עסק הנאשם נתניהו מתוקף תפקידיו הציבוריים במספר מקרים בענייניו הרגולטוריים של הנאשם אלוביץ‘, וביצע פעולות שקידמו אינטרסים עסקיים משמעותיים שלו, שהיקפם נאמד בסכומי עתק. הנאשם נתניהו עשה פעולות שונות לטובת הנאשם אלוביץ‘ בתמורה לטובות ההנאה שלקח מבני הזוג אלוביץ‘ בתחום הסיקור כאמור, תוך שנהג במשוא פנים והעמיד עצמו בניגוד עניינים בין תפקידיו הציבוריים לבין ענייניו הפרטיים ותוך סטייה מן השורה.

והנה פרט שגם אני לא הייתי ער אליו עד עכשיו:

18. מערכת היחסים בין הנאשם נתניהו לבני הזוג אלוביץ‘ התאפיינה בקשר אינטנסיבי ותדיר שהתנהל במישרין ובאמצעות מתווכים. במסגרת קשר זה הפנו הנאשם נתניהו ובני משפחתו לבני הזוג אלוביץ‘ דרישות שונות שעניינן אופן הסיקור שלהם באתר “וואלה“, ואף דרשו דרישות הנוגעות לסיקור יריביו הפוליטיים של הנאשם נתניהו. […]

הנה כי כן, נתניהו דרש לא רק “סיקור אוהד” ל“נתניהו ובני משפחתו“, אלא גם סיקור (לא אוהד, לבטח) ליריביו הפוליטיים.

עכשיו קראו שוב את הוראת–החוק בעניין השוחד, היא סעיף 293(1) לחוק העונשין, תשל“ז-1977:

“אין נפקא מינה בשוחד אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת“.

ורק תגידו לי שמישהו המציא כאן “עבירה חדשה“.

ולא רק שהיא לא חדשה, היא קיימת במשפט ארצנו מאז פקודת החוק הפלילי משנת 1936:

ולמעשה עו“ד מתקופת התנ“ך (ואולי אף לפני כן). אומרת הפרופ’ נחמה ליבוביץ’, ביחס לציווי ולא תקח שוחד, דברים פרק טז, יט (ההדגשות שלי):

על כחו של השוחד לעור, לסלף, להשפיע השפעה שלא מדעתו של מקבל השוחד מדובר הרבה בדברי חז“ל, והרחיבו מאד אסור זה גם על שוחד דברים. כגון אפילו אם מקדים לו שלום ואינו רגיל בכך, ואף אם עשה לו כמה שרותים, או נתן לו כבוד וכדומה, מיד נפסל לו השופט לדין. ועיין כמה דוגמאות של שוחד דברים בגמרא כתובות ק“ה …

איפה חז“ל, ואיפה אנחנו!

הערות אגב

כדי שלא תתנפלו עלי, אני מבהיר שוב, כי אני מדבר כאן רק על השאלה אם כתב–האישום אכן “מגלה עבירה“, ולא על השאלה אם נתניהו עבר את המיוחס לו בכתב האישום.

אתם יכולים לומר לי כי “כל הפוליטיקאים עושים את זה” … אם זה נכון אז זה נורא, וזה כתם גם על הפוליטיקאים וגם על העיתונאים, וזה מצריך דיון נפרד, אבל זה לא מכשיר את השרץ, וחוץ מזה – אם פוליטיקאי שאינו בשלטון נוהג כך, הוא לא יכול להעניק לעיתונאים טובות–הנאה, והנושא מתאים לדיון במוסדות האתיקה – של הפוליטיקאים או של העיתונאים – ולא במסגרת אישום על שוחד.

ואחרון אחרון: כיוון שנתניהו ואוהדיו לא מכחישים את העובדה שהוא ורעייתו “דרשו דרישות הנוגעות לסיקור יריביו הפוליטיים” – אני יוצא מתוך הנחה טנטטיבית שאמנם כך הווה, ומבלי להתייחס לצד הפלילי, יש לנו כאן דוגמה של פוליטיקאי מושחת, שמבקש לרתום את התקשורת לאינטרסים הפוליטיקאים שלו – גם לטובת עצמו, וגם לרעת יריביו הפוליטיים.