מה עניין חזקת החפות לביבי נתניהו? – נאום-תשובה לקשקשנים אשר מדברים “משפטית” בלי לפתוח את ספר החוקים
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/55800
מספר הבהרות לכמה טענות חסרות–שחר בקשר לפרסומים על בנימין נתניהו וחקירותיו
שמחה ניר, עו“ד
בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
הנושא הזה חוזר שוב ושוב בפורומים השונים, והגיע הזמן לגייס אותו לשירות קבע.
שחיתותו – שהייתה או לא הייתה – של בנימין נתניהו עומדת במרכזו מערכת הבחירות הבעל“ט, ויש להבהיר כמה כמה דברים.
ראשית, אבהיר חד–משמעית: אני לא מביע, וגם לא הבעתי, כל עמדה באשר לאשמתו או חפותו של נתניהו. אני לא מביע דיעה, משום שאיש לא שיתף אותי בחומרי החקירה, ואיך אקשקש את עצמי לדעת בהעדר מידע עובדתי על כך.
הדיון הציבורי בעניין הזה נסב על שני נושאי–משנה עיקריים:
האחד נוגע ל“חזקת החפות” – איך אפשר לומר “אשם” או “מושחת” לגבי מי שלא הורשע בדין (ואפשר להוסיף: שאפילו לא הוגש נגדו כתב–אישום, שאפילו לא נפתחה נגדו חקירה, וכו’, וכו’;
והשני – זה משתקף בשאלות כגון “האם אתה שופט“? מי הסמיך אותך לקבוע אם פלוני אשם או זכאי?
וכמובן שלכל נושא–משנה יש תתי–משנה, וכן הלאה.
כדי לרדת לעומקו של הנושא יש לעמוד על כמה מושגי–יסוד.
עקרון–על בחברה דמוקרטית הוא חופש הביטוי: מותר לומר את הכל, כי ברגע שחוסמים את הזכות להתבטא, פוגעים גם בזכות הציבור לדעת, וכנגזרת מכך – גם מה מותר לציבור לחשוב.
כנגד העיקרון הזה ישנן כמה מגבלות: האיסור לפגוע בשמו הטוב של אדם, הבא לידי ביטוי עיקרי בחוק לאיסור לשון הרע (יש גם איסורים אחרים, כגון גילוי סודות המדינה, אבל הם לא שייכים לענייננו).
מעשה–בית–דין: העובדה שהאדם בו מדובר כבר הורשע, או זוכה, או אפילו כלל לא הועמד לדין, האם היא רלוואנטית לשיח הציבורי?
ממש לא.
מימצאים שיפוטיים מחייבים רק את הצדדים להליך: במשפט פלילי בדרך כלל הצדדים הם המדינה והנאשם (בעבירות לשון הרע, ואחרות, ניתן להגיש קובלנה פלילית פרטית, ואז הצדדים הם הקובל והנאשם), ובמשפט האזרחי – התובע והנתבע.
מי שלא היה צד להליך המשפטי – לגביו ההליך כאילו לא היה קיים: בינו לבין אחרים (שהיו או לא היו צדדים להליך) אין “מעשה בית דין“, וממילא גם לא קיימת שום קביעה המחייבת אותו.
כך, למשל, אם אתה אומר על עו“ד שמחה ניר שהוא מעלים מס, בועל קטינות וחונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט), העובדה ששמחה ניר לא הועמד לדין, לא הורשע, או אפילו הועמד לדין וזוכה, לא מחייבת אותך, כי אתה לא היית צד לשום הליך מול שמחה ניר.
הדבר פועל לשני הכיוונים כאחד: אם שמחה ניר הועמד לדין וזוכה – הדבר לא מחייב אותך, ולא מונע ממך להוכיח ששמחה ניר הוא אכן מעלים מס, בועל קטינות וחונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט), ואם הוא הורשע – הדבר לא מחייב גם אותו, ובתביעת הדיבה נגדך הכל נפתח מחדש.
אם שמחה ניר יתבע אותך על פרסום כזה, השאלה לא תהייה אם שמחה ניר הורשע (או זוכה), אלא אם אכן שמחה ניר מעלים מס, בועל קטינות וחונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט).
מי שרוצה לכסות את התחת שלו יפרסם כי “שמחה ניר הועמד לדין והורשע בעבירות של העלמת מס, בעילת קטינות וחניה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט)”, ואז השאלה לא תהייה מה שמחה ניר עשה, אלא איך הסתיים ההליך בעניינו.
לכיסוי–תחת כזה יש גם חסרון, כי הוא מחליש את הנושא שרצית להעלות, כי שמחה ניר יכול לומר נכון שהורשעתי, אבל לשופטים שהרשיעו אותי הובטח קידום אם הם ירשיעו אותי, ולכן הם התעלמו מכל הראיות והטענות שבתיק, ואז הוויכוח עובר מהשאלה מה שמחה ניר עשה אל השאלה איך התנהל המשפט. האם בכך תחפוץ?
עוד דבר, לגבי ההרשעה במשפט פלילי: הנפקות המשפטית היחידה שלה היא בכך שהיא מהווה אסמכתא לרשות המבצעת לגבות את הקנס שהוטל על הנאשם המורשע, או להושיבו במאסר (או להפעיל מאסר–על–תנאי בפעם הבאה), וכן גם רישום של “הרשעה קודמת” אשר יוכל לשמש עילה להחמרה, אם המורשע ימשיך לעבור על החוק.
על החשדות וחזקת החפות: אכן, אדם נחשב כזכאי כל עוד לא הורשע בדין, אבל לבד מכך שהחפות הזאת, כאמור לעיל, לא “תופסת” כלפי מי שלא שלא היה צד להליך (ואם לא היה הליך – אף אחד לא היה “צד” לו), נשאלת השאלה איך הציבור אמור להתייחס לחשדות המרחפים מעל לראשו של אדם, במיוחד כזה אשר מתמודד על כהונה ציבורית, ולא כל שכן אם הוא מתמודד על הכהונה השלטונית הרמה ביותר.
ראו את כתב החשדות שהגיש היוהמ“ש, אביחי מנדלבליט לראש הממשלה, לצורך השימוע שיקבע אם כתב החשדות הזה יתורגם לכתב–אישום.
השאלה היא אם היית מקבל לעבודה, או נכנס לעסק עם אדם שתלוי כנגדו כתב חשדות כזה, או שאומר לו לך תגן על עצמך, ואחרי המשפט תחזור אלי?
האם היית נותן לו תפקיד של מנהל הכספים בארגון שלך?
אם אדם במצב הזה היה מציע לך עסק בו אתה היית משקיע את הכסף והוא את הניהול, היית מקבל את ההצעה?
אני לא.
וזה בדיוק העניין עם ביבי נתניהו: מבחינת החוק הוא עדיין בחזקת זכאי, ולרשות המבצעת אין מה “לבצע“, אבל מכל בחינה אחרת – הכל פתוח, וכל אחד יכול להסיק מכתב–החשדות את כל מה שנראה לו.
ולא רק מכתב–החשדות, אלא גם מדברים שהוא עצמו אמר, ומכל מידע שיש בידך.
על הסוב יודיצה: הסעיף הרלוואנטי העיקרי הוא סע’ 71 לחוק בתי המשפט, שכותרתו היא “מניעת פגיעה בהליך פלילי“, ושני הסעיפים הרלוואנטיים שבו הם אלה:
(א) לא יפרסם אדם דבר על ענין פלילי התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו, וראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי כמוה כמטרה להשפיע, והכל אם יש בפרסום כדי להשפיע כאמור.
(ב) לענין סעיף זה, “ענין פלילי התלוי ועומד בבית משפט” – משעה שהוגשה לבית המשפט באותו ענין בקשה למתן צו מעצר או משעה שהוגש לו כתב אישום, לפי המוקדם, עד שהחליט התובע שלא להגיש כתב אישום, ואם הוגש כתב אישום – עד סיום ההליכים.
הנה כי כן, ראשית – עדיין לא הוגשה לבית המשפט בקשה למתן צו מעצר בעניינו של ביבי, וגם לא הוגש לו כתב אישום, ושנית – כדי שהפרסום יהיה אסור מבחינת תוכנו הוא צריך להיות “במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו”, או ב”ראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי“, ו“הכל אם יש בפרסום כדי להשפיע כאמור“, והרי ידוע ששופטינו היקרים מחוסנים מפני כל השפעה כאמור.
הדבר היחיד, כנראה, שיכול להשפיע הוא פרסום שיש בו יכולת השפעה על העדים, אבל כיוון שאף אחד לא עורר את הטענה הזאת, אני משאיר את הנושא פתוח לכל דיכפין ולכל דיצריך.
נשארה נקודה אחת: “מי שמך לשופט“?
כמו שציינתי לעיל, עוד דבר, הנפקות המשפטית היחידה של הרשעה במשפט פלילי היא בכך שהיא מהווה אסמכתא לרשות המבצעת, וכן גם עילה להחמרה, אם המורשע ימשיך לעבור על החוק.
והנפקות היא שאם אתה אומר שמחה ניר הוא מעלים מס, בועל קטינות וחונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט) – אתה לא “שופט” אותו, האמירה שלך לא משמשת שום “אסמכתא“, ובסך הכל הבעת את דעתך, תוך נטילת הסיכון שאם בתביעת לשון הרע נגדך הוכחת ששמחה ניר הוא אכן מעלים מס ובועל קטינות, אבל לא הוכחת שהוא גם חונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט) – אז אתה בצרות.
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
הנה כי כן, ראשית – עדיין לא הוגשה לבית המשפט בקשה למתן צו מעצר בעניינו של ביבי, וגם לא הוגש לו כתב אישום, ושנית – כדי שהפרסום יהיה אסור מבחינת תוכנו הוא צריך להיות “במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו”, או ב”ראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי“, ו“הכל אם יש בפרסום כדי להשפיע כאמור“, והרי ידוע ששופטינו היקרים מחוסנים מפני כל השפעה כאמור.
הדבר היחיד, כנראה, שיכול להשפיע הוא פרסום שיש בו יכולת השפעה על העדים, אבל כיוון שאף אחד לא עורר את הטענה הזאת, אני משאיר את הנושא פתוח לכל דיכפין ולכל דיצריך.
נשארה נקודה אחת: “מי שמך לשופט“?
כמו שציינתי לעיל, עוד דבר, הנפקות המשפטית היחידה של הרשעה במשפט פלילי היא בכך שהיא מהווה אסמכתא לרשות המבצעת, וכן גם עילה להחמרה, אם המורשע ימשיך לעבור על החוק.
והנפקות היא שאם אתה אומר שמחה ניר הוא מעלים מס, בועל קטינות וחונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט) – אתה לא “שופט” אותו, האמירה שלך לא משמשת שום “אסמכתא“, ובסך הכל הבעת את דעתך, תוך נטילת הסיכון שאם בתביעת לשון הרע נגדך הוכחת ששמחה ניר הוא אכן מעלים מס ובועל קטינות, אבל לא הוכחת שהוא גם חונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט) – אז אתה בצרות.
שמחה היקר הסייפה שלך במאמר הזה ומחדדת את השאלה : מה קורה כאשר להליך יש השפעה מעבר לעיסוק במשפט עצמו אשר לא הוגדר בחוק כאשר אין כל ספק שחשיבותו מבחינה ערכית מוסרית ואתית עולה לאי ערוך על ההגדרה בחוק : “במטרה להשפיעה על מהלך המשפט או תוצאותיו” שמחה היקר לדעתך השפעה על הליך פרטי שתוצאותיו לא ידועות מראש שווה להשפעה קיימת דה פקטו על ההליך המשפטי הכי חשוב של המדינה , עד כדי כל חשוב שהמחוקק נתן את דעתו לכך שהפירסומים לגביו יהיו כפופים למסגרות כאלו או אחרות , והנה נמצאה פירצה !! המחוקק לא נתן את דעתו למקרה שבו האשמה בלבד! תהינה השפעות על ההליך המשפטי הכי חשוב בארץ הבחירות לראשות הממשלה ואין כל ספק לדעתי שישנה כאן בעייה אתית של המשתמשים בפרצה הזאת לטובתם ועושים את זה ברש גלי ומעל המקפצה יום יום !!! ובנוסף במי שמך שופט גלומה בעייה משפטית סבוכה מאין כמוה ואגדיר אותה בכמה מילים : אין כל ספק שמשרת ראש הממשלה עולה בחשיבותה על כל המשרות האחרות במשטר הדמוקרטי שלנו כולל את אלו של השופטים הנהנים מחסינות סופנית מוחלטת , ובגדי שלא יושפעו הליכי עבודתם של השופטים ותיפגע עצמאותם על אחת כמה וכמה שהמשרה הבכיה במדינה צריכה להנות מההליך הזה , שנית כפי שכתב כבוד השופט מני מזוז ” מנדלבליט נמצא בניגוד עניינים כלפי מי שמינה אותו ופעל תחתיו קודם וחייב היה לפסול את עצמו מלעסוק בתיקי נתניהו ארחיק לכת לומר שכל המערכת המשפטית שלידו נמצאת בניגוד עניינים מובהק שמחייב פסילה , ובשלישית איזה כלים יש לנאשם כראש ממשלה להתגונן מבלי שההליך של התגוננותו לא תפגע במערכת המשפטית שתובעת אות ?
אילן היקר לא פחות,
בניגוד לכמה חברים כאן, כולל אותך, שלא מוכנים לענות על שאלות דמיוניות, ואפילו הזויות, אין לי שום קושי לענות על שאלות כאלה, ואתחיל מהסוף.
בוא נניח שראש הממשלה רוצח כמה בני אדם, ויש לכך עדים רבים, ואף אחד לא טוען ש”מחפשים” אותו כדי לתפור לו תיק ו”להפיל ראש ממשלה שנבחר כדין” – מה אז?
ואם ראש הממשלה לא ייהנה מחסינות על רצח – איכן תציב את הגבול?
המחוקק קבע שורה של חסינויות, החל מהחסינות ה”מהותית” שלא ניתנת להסרה, וכלה בחסינות ה”דיונית”, שניתנת להסרה.
באשר לחסינות הדיונית, הדין היה שהיא אוטומטית, אלא אם היוהמ”ש מבקש להסירה, והכנסת נעתרת לבקשתו, אבל לפני כמה שנים המחוקק הפך את הסדר: החסינות הזאת לא קיימת, אלא אם הח”כ ביקש להחילה, והכנסת נעתרה לבקשתו.
הציבור מחא כפיים לתיקון הזה, בנימוק שחברי הכנסת צריכים להיות אחראים על מעשיהם, ככל אדם.
המחוקק קבע באיזה שלב של ההליכים שר או סגן שר חייבים לפרוש, ולגבי ראש הממשלה הוא קבע הסדר מיוחד, שהוא חייב לפרוש רק אחרי פס”ד חלוט (לא נכנס לפרטים המדויקים), וזה אומר שהמחוקק חשב על הכל, כולל על האפשרות שראש ממשלה יחלק את יומו בין ספסל הנאשמים לבין כס ראש הממשלה.
יחד עם זאת, מהבחינה החוקית אין שום מניעה שהכנסת אכן תחיל עליו את החסינות – אבל זו שאלה פוליטית.
באשר לשאלה אילו כלים יש לנאשם כראש ממשלה להתגונן מבלי שעצם ההליך של התגוננותו לא תפגע במערכת המשפטית שתובעת אותו – זה לא שייך: בגרגע שהוא עומד לדין, לעניין זה הוא כאחד האדם, והוא ינהל את הגנתו בלי קשר לשאלה אם הדבר פוגע או לא פוגע במערכת המשפט.
באשר למנדלבליט – הוא היה אידיוט בכך שלא פסל את עצמו מלטפל בתיקי ביבי, אבל משלא פסל את עצמו – הוא חייב למלא את תפקידו, ולהיות מוכן לביקורת הציבורית – בין מהדורשים החמרה, בין מהדורשים הקלה.
לגבי ההשפעה של ההליך עצמו על הבחירות, קרא את המאמר הזה:
https://www.quimka.net/55141
ואת הקישורים שבו לשני המאמרים הקודמים בנושא, ואם תהיינה לך שאלות נוספות – אני כאן.
בכל השאלות הערכיות והמוסריות שאתה מעלה – אני לא יותר חכם ממך, ולמרות שיש כאן המייחסים לי מוטות פוליטית, אני משתדל לתת תשובות “אוניברסליות”, שהייתי נותן גם לגבי כל ראש ממשלה אחר – ימני, שמאלני, מרכזי, חרדי, ערבי, וכו’.
האם המחוקק חשב על הכל? אולי כן, ואולי לא, ותביא בחשבון שלפעמים ישנם בכנסת חילוקי דיעות, ומעדיפים להתפשר, במקום לא לעשות כלום.
כדי לדעת – או לפחות לנסות לדעת – אם המחוקק חשב על הכל, אפשר להיכנס לאתר הכנסת, ושם לחפש את הפרוטוקולים של הוועדות ושל המליאה, ואם אתה תבדוק את זה, ותביא לנו את מסקנותיך – כולנו נשמח.
מקווה שעניתי לך על הכל, ואם לא – אתה מוזמן להמשיך ולשאול.