במאמר בחירות 2006: כמה להתרחק מהמרכז? הזכרתי מאמר קודם (בחירות 2006: מדוע לא “קדימה”?), בו עמדתי על כך שקדימה ממילא תרכיב את הממשלה הבאה, ושהשאלה הייתה עם מי, וגם הוספתי (ההדגשות במקור):

השאלה שהצגתי [במאמר הקודם] הייתה לאיזה כיוון אתה רוצה “למשוך את השמיכה”, והצעתי הייתה: אם נטיותיך ימניות – הצבע ימינה מקדימה, ואם נטיותיך שמאליות – הצבע שמאלה ממנה.

השאלה כעת היא כמה ימינה, או כמה שמאלה נמשוך את השמיכה.

לפי המצב המסתמן כעת בסקרים, קדימה לא תצליח להקים קואליציה, לא עם העבודה לבדה, ולא עם הליכוד לבדו, והשאלה כעת היא האם קואליציה בעלת אוריינטציה “מרכזית” היא משאת–נפשך.

אם בקואליציה כזאת אכן חפצת, עם דגש מסויים ימינה או שמאלה – הצבע לעבודה או לליכוד.

מאידך, אם אתה רוצה שתהייה לנו ממשלה בעלת נטייה ברורה ימינה או שמאלה – הצבע שמאלה מהעבודה, או ימינה מהליכוד.

עמדתי זו בעינה עומדת גם היום (למעט החריג עליו אעמוד בהמשך), ומבחינה זו גם הליכוד נחשב בעיני מפלגת “מרכז“, כי, להערכתי, אם לפני ביבי תעמוד, לאחר הבחירות, הברירה לעבור לספסלי האופוזיציה או להרכיב ממשלת מרכז–שמאל, הוא יעדיף את האפשרות השנייה, ולא לשים קץ למלכות בנימין הראשון.

המאפיין את המסתופפים בחיקו החם של המרכז הוא שהם רוצים לשכנע את עצמם שהם “לא נתפסים לקיצוניות” – וזה תמיד עובד. הוכחה לכך שזה תמיד עובר נמצא בכך שכל מפלגת מרכז המכבדת את עצמה מכריזה בראש חוצות אנחנו מפלגת מרכז! אנחנו המרכז האמיתי!!!

היום אני קורא לכל המקבלים את דעתי, וגם לאלה שאינם מקבלים אותה: רק לא איילת שקד (וממילא גם לא למפלגתה, הימין החדש).

מהי הימין החדש?

נתחיל במפלגה עצמה, דבר שלא הייתי נוגע בו, בלי איילת הכושלת:

כך ויקיפדיה:

לקראת סוף דצמבר 2018 הוכרז על פיזור הכנסת העשרים והקדמת הבחירות לכנסת העשרים ואחת ל-9 באפריל 2019. כמה ימים לאחר מכן, בנט ושקד הכריזו על עזיבת הבית היהודי ועל הקמת המפלגה החדשה, בציינם כי “איבדנו את כוחנו להשפיע. ראש הממשלה נתניהו הבין שהציונות הדתית יושבת בכיס שלו ושתמיד הם ילכו איתו“.[2] הם הצהירו על חלק מעקרונות המפלגה בהם: ציונות, ארץ ישראל לעם ישראל, היותה מפלגת ימין מובהקת, שותפות בין חילוניים לדתיים והתנגדותה להקמת מדינה פלסטינית. התפיסה הכלכלית של מפלגת הימין החדש: כלכלה חופשית עם ערבות הדדית.[3]

במקביל, חברת הכנסת שולי מועלם הודיעה כי תעזוב את הבית היהודי ותחבור אליהם,[4] וביחד השלושה התפלגו מסיעת הבית היהודי בכנסת.[5]

שמה של הסיעה בכנסת הוא “הימין החדש“, והיא תתמודד בבחירות על בסיס מפלגת המדף ”צל“ש – ציונות ליברליות ושוויון”,[6][7] מפלגה שהקים יוסף פריצקי[8] בכנסת ה-16 לאחר שהורחק ממפלגת “מפלגת שינוי“.

מה יש לפיל שאין לשום חיה אחרת? אני יודע: פילים קטנים.

מה יש לימין החדש שאין לאף מפלגת ימין אחרת? אני לא יודע.

הדבר היחיד שאני רואה שם הוא “ערבות הדדית” שבאה יחד עם “כלכלה חופשית“, וזה נראה לי גימיק בחירות מובהק, משום שערבות הדדים קיימת דווקא בחברה הסוציאליסטית, ואילו בכלכלה החופשית אנשים יכולים למות ברחוב, והשלטון לא יצילם.

אז לא, אצל הצמד–חמד נפתלי בנט ושקד אין סוציאליזם.

במיוחד לא אצל איילת הכושלת והמושחתת, שותפה לקנונית אלרון–נוה, שזרקה לרחוב אלפי מתמחים בעריכת דין, בתמורה לתשוקתה למנות שופטים “שמרנים“.

ומעניין איך הם ירוצו לבחירות תחת הדגל של “ציונות ליברליות ושוויון“, ובעיקר ה“ליברליות” – שהיא בדיוק ההיפך מהשמרנות.

ומה זה “איבדנו את כוחנו להשפיע“? במפלגת הבית היהודי בנט איבד את סיכוייו להגיע לראשות הממשלה, ושקד איבדה את הסיכוי להגיע לאותו המקום, אחריו. אז הם הולכים עם המזוודות שלהם – אותן המזוודות – למקום חמים יותר, נעים יותר.

בקיצור – עוד מפלגה אשר, אולי, תנסה לנגוס מנדטים מהמרכז, ולהביאם למי שייתן להם כסא קרוב יותר לראשות הממשלה. ואם היא לא תנסה לנגוס מהמרכז, אלא רק מהימין – ישנן מספיק מפלגות ימין גם בלי הימין ה“חדש“.

מכאן לאיילת הכושלת עצמה.

מדוע “רק לא איילת שקד“?

ראו 36 מאמרים שכתבתי עליה, אשר די לנו אפילו באחד מהם כדי להתרחק ממנה, ונתחיל בשתי סרות המאמרים האחרונות:

הראשונה – על הכישלון והשחיתות של איילת שקד:

איילת שקד, אנטומיה של כישלון ושל שחיתות;

איילת שקד, אנטומיה של כישלון ושל שחיתות (ב): אוטיזם ושחיתות בלשכת השרה;

איילת שקד, אנטומיה של כישלון ושל שחיתות (ג): כמה כסף זרם ממערכת ההוצאה לפועל לכיסה הפרטי?

איילת שקד, אנטומיה של כישלון ושל שחיתות (ד): איך היא לא מתביישת לשקר?

איילת שקד, אנטומיה של כשלון ושל שחיתות (ה): שופכת את התינוק המלוכלך יחד עם מי האמבטיה;

איילת שקד, אנטומיה של כשלון ושל שחיתות (ו): מטומטמת, עיוורת, לא רואה ממטר;

איילת שקד, אנטומיה של כשלון ושל שחיתות (ז): נכשלת בכל מה שנגעת בו – לכי הבייתה!

והשנייה – על איילת הכושלת

איילת הכושלת (א): עד אנה יכולה הטיפשות להגיע?

איילת הכושלת (ב): למה להרוג רעיון טוב עם נימוקים כושלים, מטופשים – ושקריים?

איילת הכושלת (ג): ראו מי שמדברת על אתיקה!

איילת הכושלת (ד): נתנה לאפרים (אפי) נוה לזיין אותה בתחת, והוא זרק אותה כמו קונדום משומש;

איילת הכושלת (ה): האם איילת שקד התכוונה או לא התכוונה לומר שהיא תסגור את פייסבוק וטוויטר?

איילת הכושלת (ו): שקד מאיימת על השופטים;

איילת הכושלת (ז): עד אנה יכולה הטיפשות להגיע (2): על “ציד המכשפות” נגד אפרים–אפי נוה, שלא היה ולא נברא;

איילת הכושלת (ח): איפה היושר האינטלקטואלי?

איילת הכושלת (ט): סתימת הפיות ממשיכה וחוגגת

איילת הכושלת (י) איך התהפכו לה היוצרות?

איילת הכושלת (יא): בדרך הבייתה!

איילת הכושלת (יב): גד יעקובי של המאה ה-21.

וסדרה קודמת:

על מלחמת הסניוריטי שקד–נאור: איילת שקד פראיירית, מצמצה ראשונה;

על מלחמת הסניוריטי שקד–נאור (ב): איילת שקד שוב עושה שרירים – האם תהיינה לה ביצים חזקות להילחם עד הסוף?

על מלחמת הסניוריטי שקד–נאור (ג): הביצים של איילת שקד לא עומדות בלחץ!

על מלחמת הסניוריטי שקד–נאור (ד): מרים כלענה, בטיפשותה, נכנסת למילכוד;

על מלחמת הסניוריטי שקד–נאור (ה): פשרה של רכיכות, ומה הלאה?

על מלחמת הסניוריטי שקד–נאור (ו): מה הייתי אומר בוועדת החוקה, חוק ומשפט, אילו הייתי בארץ?

ואיך אפשר בלי פרשת אלרון–נוה, שאיילת שקד הייתה שותפה לה:

השופט יוסף אלרון וראש לשכת עורכי הדין, אפרים נוה – מושחתים, מקומם בכלא!

מהי הפרשה העלומה (בינתיים) המסעירה את מערכת המשפט? – זה הניחוש שלי;

פרשת אלרון–נוה: היה או לא היה שוחד? – נאום תשובה לעיתונאית נעמי לויצקי.

וגם “כללי ושונות“:

איילת שקד לא למדה את לקחי דוד מדיוני, ומערכת המשפט מידרדרת אלי תהומות;

איילת שקד ומקהלת הבדימוסים מנהלים דו–שיח של חרשים על בחירת היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה;

איילת שקד רוצה יועצים משפטיים מטעם? נו פרובלם!

ליוסף שפירא, נציב תלונות הציבור: שרת המשפטים, איילת שקד, לא עונה;

לשרת המשפטים, איילת שקד: מבחן קבלה לעבודה (קצת מאוחר);

איילת שקד: “להחזיר את הרשות השופטת למסלולה”;

ג’ף שקד, איילת סשנז – לדונאלד טראמפ יש מה ללמוד מאיתנו!

חזקת הגיל הרך: השרה שקד קרסה תחת לחץ ארגוני הנשים;

ולמי שרוצה להחכים עוד, זה חיפוש “איילת שקד“, בהאתר של קימקא.

על ההגבלות שבחוק

לולא ההגבלות שבחוק, הייתי מציע לכל המפלגות – מימין, משמאל ובמרכז – בקמפיין (במשותף או בנפרד) לקמפיין רק לא איילת הכושלת, אבל יש בעייה: חוק מימון מפלגות, תשל“ג-1973.

במובאות מתוך החוק, להלן, כל ההדגשות הן, כמובן, שלי.

סע’ 1 לחוק מגדיר, בין השאר, “פעילות בחירות“ – שהיא, אחת או יותר מהפעילויות המנויות להלן שבוצעה שלא בידי מפלגה או גוף הקשור לסיעה:

[…]

(3) פנייה ישירה בתקופת הבחירות לבוחרים בעלי עמדות פוליטיות מסוימות שמטרתה להשפיע עליהם להצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת או להימנע מלהצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת;

(4) תעמולה באמצעות מודעות פרסום, שמטרתה להשפיע על בוחרים להצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת או להימנע מלהצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת.

אמור מעתה הקריאה “רק לא שקד“ (וממילא גם “רק לא הימין החדש“) הינה “פעילות בחירות“, שהחוק מתייחס אליה.

“גוף פעיל בבחירות“ מוגדר בסע’ 1 לחוק כ“אדם או חבר בני אדם אשר נרשם כאמור בסעיף 10ג(א) לשם ביצוע פעילות בחירות“, וסע’ זה כך לשונו:

10ג. (א) לא יבצע אדם או חבר בני אדם, בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד, פעילות בחירות בשווי כולל, בכסף או בשווה כסף, העולה על 100,500 שקלים חדשים, ולא יגייס תרומות למטרה זו בשווי כולל כאמור, אלא לאחר שנרשם אצל מבקר המדינה, כפי שיקבע המבקר, כגוף פעיל בבחירות שמטרתו ביצוע פעילות בחירות.

אבל לא כל אדם, חבר בני אדם או גוף מאוגד, יכולים לבוא אל המבקר ולומר שלום, אנחנו רוצים להירשם, כיח סעיף קטן (ב) אומר זאת:

(ב) מבקר המדינה לא ירשום גוף לפי סעיף קטן (א) אלא בהתקיים כל אלה:

(1) אם הוא תאגיד – הוא עמותה או חברה לתועלת הציבור;

(2) הוא מסר למבקר המדינה פרטי אתר אינטרנט לפרסום מידע שעליו לפרסם על פי סעיף זה;

(3) הוא הסמיך אדם או שני בני אדם לפעול בשמו כגוף פעיל בבחירות בכל הנוגע לקשריו עם רשויות המדינה ופרסם באתר האינטרנט שלו את שמם, בצירוף כתב הסכמתם לשמש בתפקיד זה (בסעיף זה – הגורם המוסמך).

מי שלא יכול להירשם כאמור (ומן הסתם גם מי שלא רוצה להירשם כאמור), מוגבל בסכומים שהוא יכול להוציא, או לגייס, אבל יש לכך גם יתרונות.

סעיף העונשין שבחוק, זה לשונו:

9א. (א) מי שעושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה:

[…]

(5) מבצע פעילות בחירות בשווי כולל של 502,500 שקלים חדשים בלי שנרשם כגוף פעיל בבחירות, בניגוד להוראות סעיף 10ג(א), […].

וזה אומר ש“פעילות בחירות” בשווי של כחצי מיליון ש“ח (יש בחוק מנגנון לעדכון הסכום הזה) מותרת לכל החפץ.

איך עושים זאת?

ארגון דברים כאלה אינו בתחום מומחיותי אבל אשלוף כמה רעיונות:

כל החפץ, והפרוטה בכיסו, יכול לפרסם מודעות “רק לא …” על חשבונו, בלי לתאם עם איש (עד לסכום האמור).
כל החפץ יכול לפנות אל כל משתתף פוטנציאלי, ולהציע לו לעשות את אותו הדבר.
אפשר גם לפרסם מודעות המציעות לאחרים לפרסם מודעות המציעות לאחרים לפרסם מודעות המציעות לאחרים, וכו’, ובשפה המקובלת – לחולל הפצה ויראלית: רק לא איילת שקד!

החריג

ערב הבחירות הקודמות, בשנת 2015, תחת הכותרת נו, אז למי להצביע? קראתי להחרים את הבחירות, והצגתי את השאלה על מה המאבק הפעם (ולא רק הפעם)?

על השאלה הזאת עניתי כך:

על השלום במזרח התיכון? אף מפלגה לא מציעה לנו פתרון שיהיה מקובל הן על 51% מהישראלים והן ע”י 51% מהפלשתינאים, כי אין פתרון כזה, ולא יהיה בעתיד הנראה לעין.

על הגרעין האיראני? כולם נגדו (גם אני), אבל אף אחד לא מציע פתרון אופרטיבי, אפילו לא בנימין נתניהו, שהלך אל חבריו הרפובליקנים, כדי להגיד על במתם לנשיא ארה”ב, ברק אובמה, שיש צורך בהסכם “טוב בהרבה–הרבה” עם האיראנים. נו, ומי לא בעד הסכם “טוב בהרבה–הרבה”? הבעייה היא רק בכך שאף מפלגה לא אומרת מה היא תעשה אם האיראנים לא יסכימו להסכם כזה, יעזבו את שולחן המו”מ ובניגוד לנבואתו של ביבי הם לא יחזרו אליו על ארבע, ולא יחזרו אליו בכלל.

עיצומים כלכליים כנגד האיראנים? אפשר שלא להזמין אותם להשתתף בשבוע הספר העברי – הם ממש ייעלבו, ותוך 24 שעות הם ישמידו את כל 190,000 הצנטריפוגות מעשירות–האוראניום – ובלבד שנזמין אותם לשבוע–הספר. אלא מאי? גם בנושא הזה אין הבדל בין המפלגות: כולן נגד הזמנת האיראנים לשבוע הספר, כל עוד הם לא ישמידו את הצנטריפוגות.

כלכלה? הכלכלה הסוציו–קפיטליסטית של ישראל נטועה עמוק כל כך, ואף מפלגה לא מציעה משהו רדיקלי.

מלחמה בשחיתות? כן, כן … כל המפלגות, כל חברי הכנסת, וכל המועמדים, הריאליים והלא–ריאליים – כולם נגד המלחמה בשחיתות, אבל כאשר שלחתי לכל הח”כים מכתב בעניין שחיתות המיליארדים בהוצל”פ, בשיטת ה”סולמית”, מתוך 120 ח”כים קיבלתי רק תגובה אחת – וגם ממנה לא יצא כלום.

ומכאן המשכתי אל הנקודה אליה כיוונתי, אל מרכז האג’נדה שלי: השחיתות וההסתאבות במערכת המשפט ובמנהל הציבורי, וכך אמרתי:

אמרתי לא פעם כי למען 10% מהאג’נדה שלי אני מוכן ללכת עם כל מפלגה – החל מהימין הקיצוני ועד לשמאל הקיצוני, יהודים, ערבים, חילונים, דתיים, חרדים, ואפילו מפלגות ה”מרכז” המשוקצות בעיני מכל – כולם טובים בעיני למען המטרה הקדושה הזאת, אבל, לצערי, בתחום הזה אף מפלגה ואף ח”כ לא מוכנים לגעת.

מה לא עשיתי כדי לעניין את המפלגות המתמודדות בבחירות האלה: הראיתי להם, באותו ובמופתים כי האג’נדה שלי יכולה להביא להם עשרות אלפי קולות, אם לא מאות אלפים – ואף אחד לא חזר אלי. אמרתי להם תנו לי את המקום השלישי אחרי המקום הריאלי האחרות שלהם, וזה אומר שלפני שאני נכנס לכנסת, אני מכניס שני מועמדים שבלעדי לא היו נכנסים.

שום דבר לא עוזר, ואף אחד לא מוכן לגעת בנושאים האלה, ואני לא אתמוך במי שלא מוכן ללכת אתי ברחובה–של–עיר, לאורו של יום.

וזה החריג שלמענו אני מוכן לתמוך אפילו במפלגת מרכז:

למען 10% מהאג’נדה שלי אני מוכן ללכת עם כל מפלגה – החל מהימין הקיצוני ועד לשמאל הקיצוני, יהודים, ערבים, חילונים, דתיים, חרדים, ואפילו מפלגות ה”מרכז” המשוקצות בעיני מכל – כולם טובים בעיני למען המטרה הקדושה הזאת.

וזה אומר שבניגוד לכל האמור לעיל, אני אהיה מוכן לתמוך אפילו במפלגת הימין החדש, אם איילת שקד תקבל התקפה של שפיות–הדעת ותאמץ את האג’נדה שלי.

אבל אל דאגה, איילת הכושלת כבר הצהירה שאין בכוונתה להשתנות, ובינתיים, כמו שאמרתי, בעניין הזה, היקר כל כך ללבי, אף מפלגה ואף ח”כ לא מוכנים לגעת, ועדיין אני לא רואה שינוי במצב, גם בבחירות הממשמשות ובאות.

כך או כך, בין אם אתה מתכונן להצביע, או שלא להצביע, המטרה היא להשפיע על אלה שבכל זאת מצביעים: הקריאה רק לא איילת טובה לכולם.

הסיוע להפצה ויראלית של הקריאה הזאת הוא הדבר הכי מועיל שאתה, הקורא, יכול לעשות למען המדינה שלך.

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

פורסם ב- משרד המשפטים, פוליטיקה זה לא משהו גס_בעריכת בועז מושקוביץ ז"ל, פוליטיקה זה משהו גס_בעריכת בועז מושקוביץ ז"ל ותוייג איילת שקד, בחירות לכנסת, הימין החדש

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל