איילת הכושלת (ט): סתימת הפיות ממשיכה וחוגגת

מאת Simha Admin | 25/11/2018 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/54859

מצא את ההבדלים

שמחה ניר, עו“ד

*** חה”כ עו”ד רויטל סויד מבקרת פסק–דין, ומזכירה לשרת המשפטים, איילת שקד, שהשופט שפסק לרעת האישה הוא מינוי “שמרני” מאלה שהיא עצמה הביאה לביהמ”ש העליון *** האם איילת ומשרדה, בהשתלחם בה, באים להגן על כבודו של השופט וכבודה של מערכת המשפט, או על גאוותם הפצועה?

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 79 שנים אנוכי היום (15.6.2018), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

“יש ג‘ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם“

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

איילת שקד קונה ב-eBay

לא שאני מעריץ נלהב של חה“כ רויטל סויד, אבל גם לה מגיע צדק. היא מצייצת:

‏“מכירים את זה שאתם מזמינים משהו מ-eBay, ואז הוא מגיע וזה לא עובד כמו שחשבתם? אז – איילת שקד והשופט אלכס שטיין“.

וזו התגובה של “גורם במשרד המשפטים“:

“הצביעות חוגגת, חברת הכנסת שעוברת בין האולפנים ומדברת שוב ושוב על חשיבות העצמאות של בית המשפט העליון ונגד המתקפות של חברי הכנסת מהימין, בחרה להשתלח בצורה הבוטה ביותר נגד שופט בית המשפט העליון“.

טוב, אנחנו כבר מכירים, “עוד מקפריסין“, את התופעה הזאת, שאמון הציבור בבתי המשפט לא בהכרח נובע מתרבות השפיטה, אלא, במקרים רבים, גם מההתאמה שבין השורה התחתונה של פסק הדין, לבין ציפיותיו הפוליטיות של המבקר:

הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים – זה על הימין;

הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים (ב): הפעם זה בשמאל.

ולאחרונה ראינו שוב את הסרט הזה, הפעם בכיכובה של יקירת–מערכת המשפט, זהבה גלאון: לא אמרתי לכם? עכשיו שוב השמאל תוקף את הבג”ץ – הפעם זהבה גלאון מחפשת די –ניין.

אז אין בכך שום חידוש, רויטל סויד לא המציאה שום גלגל, ועל כך אמרינן: welcome to the club.

על הצביעות

האם סויד גילתה “צביעות“? לא ולא – בסך הכל דו–פרצופיות, וגם את זה לא היא המציאה, וה“גורמים” במשרד המשפטים ובמפלגתה של איילת הכושלת אינם טובים ממנה.

ועל ה“השתלחות“

והלאה, מפי אותו ה”גורם”:

“[סויד] בחרה להשתלח בצורה הבוטה ביותר נגד שופט בית המשפט העליון“.

“להשתלח” – כן, כל עוד מדובר ב“השתלחות” (במובן הלקאה, וכו’) ולא ב“סגנון משתלח” (אין דבר כזה!), השפה העברית בהחלט מקבלת את זה, ואני משתלח בשופטים כבר למעלה מחמישים שנה.

אם השופט יוסף אלרון קנה בשוחד את קידומו לביהמ“ש העליון – אני אשתלח בו כמה שארצה, והמגבלה היחידה שלי היא שישנם גם שופטים נוספים שצריך להשתלח בהם, וזמני מוגבל ל-24 שעות ביממה, לא יותר.

כמה נורא, כמה עצוב.

אל הנהר אקפוץ – וזהו,

אך הנהר קר ורטוב,

הו מזלי מזל נבזה הוא!

למה הכוונה?

אבל השאלה היא מה פשר להשתלח “בצורה הבוטה ביותר“, וגם כאן אין לי כל בעייה עם “ה… ביותר“, שהרי, כידוע, סופרלטיבים לא עולים כסף, וחופש הביטוי חל גם עליהם, ומה שנשאר הוא הצורה ה“בוטה“, אשר, כפי שאנחנו כבר יודעים, המילה “בוטה” עברה במשך השנים הזנייה “בצורה הבוטה ביותר“, עד כדי כך שאנשים משתמשים בה חופשי–חופשי, ולא יודעים למה הם מתכוונים כשהם משתמשים בה.

כיוון שעד היום לא הצלחתי לקבל מאף אחד תשובה לשאלה למה אתה מתכוון כשאתה אומר “בוטה“, וגם כאשר ביהמ“ש העליון השתמש בה 19 פעמים, בהשרים והטיות שונים בפסק דין אחד, הוא סירב להבהיר למה הוא מתכוון.

אז אנחנו נבדוק את הדברים שאמרה חברת הכנסת, וננסה לפענח מה יש בהם “בוטה” (בוטה “ביותר” או שלא ביותר), אבל כבר כאן אומר כי כיוון שהמילה “בוטה“, לפי מילון אבן שושן פירושה “חריף, נוקב, עוקצני“, אני לא רואה במילה “בוטה” שום דבר פסול.

נחזור אל האמירה שבערה והציתה להבות ולבבות:

‏“מכירים את זה שאתם מזמינים משהו מ-eBay, ואז הוא מגיע וזה לא עובד כמו שחשבתם? אז – איילת שקד והשופט אלכס שטיין“.

אז אנחנו מכירים את זה, לא בהכרח מ-eBay או אמזון, אבל מכירים. ואפילו אם לא מכירים – הצגתן של שאלות אינה משהו גס, וחופש הביטוי כולל גם את החופש לשאול (וגם את החופש לענות, או לא לענות).

כפי שהוסבר בכתבה, הביקורת החריפה של סויד באה לאחר פסק הדין של בג“ץ אשר דחה עתירה של אשה שבית הדין הרבני החליט שהיא איננה זכאית לקבל 50% מהנכס שהיה שייך לבעלה מלפני הנישואים, זאת בין היתר עקב העובדה שבגדה בו עם גבר אחר, והשופט שטיין הוא מינוי של איילת שקד, במסגרת מדיניותה המוצהרת למנות לביהמ“ש העליון כמה שיותר שופטים “שמרנים“.

מכירים את כולם, מכירים את כולם

נו, אנחנו מכירים את זה לא רק מאיביי, אלא גם מביהמ“ש העליון שלנו.

זוכרים את חוק גרוניס? הימין הישראלי, כידוע, נקעה נפשו מה”סמולנות” של ביהמ”ש העליון, והוא רצה שופט “שמרני” כנשיא ביהמ”ש העליון. לפי שיטת ה”סניוריטי”, המועמד שבתור לכהונת נשיא ביהמ”ש העליון, עם פרישתה של דורית ביניש (2012), היה אשר גרוניס, הידוע גם כאשר יגורתי.

אלא מאי? בשנת 2007 העביר שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן, תיקון לחוק בתי המשפט, לפיו לא יתמנה כנשיא בית המשפט, משנה–לנשיא או סגן–נשיא מי שאין לו “אופק כהונה” של שלוש שנים עד לגיל הפרישה (70 שנה), ורצה הגורל שעם פרישתה של ביניש עתיד היה להיוותר ליגורתי אופק כהונה של שלוש שנים פחות חודש, בערך, ומי שעתידה לדלג על גרוניס ולהתיישב על כסאה של ביניש הייתה מרים כלענה (מרים נאור, בשביל מנועי החיפוש) – סמולנית ידועה. לא יפה.

קם ח“כ יעקב (כצל‘ה) כץ (האיחוד הלאומי), והגיש הצעת חוק לבטל את הדרישה לאופק הכהונה, כדי שניתן יהיה להכניס את גרוניס בחזרה לתור – ולדחוק את מרים–כלענה לפעם הבאה, כך שבמקום שש שנים כנשיאת ביהמ”ש העליון, היא תשב על הכיסא הזה רק כשלוש שנים.

רציתם גרוניס?

החוק של כצל’ה אכן עבר, אבל מי שציפה לשופט “ימני” שירקוד לצלילי חלילה של הממשלה קיבל חס–וחלילה.

עכשיו נניח שרויטל סויד הייתה אומרת אז כהאי לישנא:

‏“מכירים את זה שאתם מזמינים משהו מ-eBay, ואז הוא מגיע וזה לא עובד כמו שחשבתם? אז – יעקב כץ והשופט אשר גרוניס“.

האם מישהו היה קופץ על רגליו האחוריות למשמע הדברים האלה? האם “גורם במשרד המשפטים” היה אומר כי “[סויד] בחרה להשתלח בצורה הבוטה ביותר נגד שופט בית המשפט העליון“?

לא, זה לא היה קורה, משום שזו הייתה הדיעה הכללית: אשר יגורתי לא סיפק את הסחורה הפוליטית שהימין ציפה לה.

ואם כבר מדוברים על “צביעות” – איפה היה אותו ה“גורם” כאשר התברר כי גרוניס לא מספק את הסחורה?

בתגובה לדבריה של סויד, גם הנהלת בתי המשפט לא טומנת ידה בצלחת, ומטעמה נמסר בתגובה כי:

“ביקורת עניינית לגופו של פסק דין היא לגיטימית. לעומת זאת, כל התבטאויות מתלהמות המכוונות כלפי בית המשפט והשופטים באופן אישי אין להן מקום והן ראויות לגינוי“.

אז תודה לכם, מעמקי נשמתי על כך שאתם, ברוב טובכם, רואים כ“לגיטימית” ומתירים לנו “ביקורת עניינית לגופו של פסק דין”, אבל ביקורת כזאת מקומה יכירנה בראש ובראשונה על המגרש האקדמי, שם יתווכחו המלומדים אם צדק כבוד בית המשפט בקבעו כי הוראת–חוק א’ היא לקס–ספציאליס, ואילו הוראת–חוק ב’ היא לקס–גנראליס, אבל על המגרש הציבורי אין לו לשופט שום פריווילגיות, ומי שחושב ששופט פלוני הוא מושחת, או אידיוט – מותר לו להגיד, תוך נטילת אחריות לפי דיני לשון הרע, או לפי כל דין אחר.

וראו גם: “הביקורת ראוי לה שתהיה עניינית ולא אישית. … לגוף הפסק ולא לגוף הפוסק”: האמנם “אלמנטרי”, כבוד הנשיא?!

חוץ מזה – אם לא אכפת לכם – חופש הביטוי כולל גם ביקורת “לא עניינית” לגופו – או שלא לגופו – של פסק דין ואני כבר לא שואל אתכם מה הן “התבטאויות מתלהמות”, כי אתם בעצמכם לא יודעים למה אתם מתכוונים בתיבת–הלשון הזאת.

איך אני יודע שאתם לא יודעים למה אתם מתכוונים?

משום שאם – לשיטתכם – “התבטאויות מתלהמות המכוונות כלפי בית המשפט והשופטים באופן אישי אין להן מקום והן ראויות לגינוי“, מכאן ברור כי, לשיטתכם, “התבטאויות לא–מתלהמות המכוונות כלפי בית המשפט והשופטים באופן אישי יש להן מקום והן אינן ראויות לגינוי“, אבל אני בטוח שאתם אפילו לא חשבתם על האפשרות הזאת, כי אתם מקשקשים בלי לחשוב, ובלי לדעת למה אתם–עצמכם מתכוונים.

אבל סויד משיבה לתוקפיה באותו המטבע ממש:

“הצביעות חוגגת, מי שבנתה קריירה שלמה על פגיעה בעצמאות בית המשפט העליון והשתלחות בשופטיו לאורך השנים, ‘נחרדת‘ עכשיו מנבחרת ציבור שמותחת ביקורת לגיטימית לחלוטין על פסק דין של העליון. שרת המשפטים, את מקריבה את בית המשפט העליון, פוגעת בזכויות נשים ומחשיכה את החברה הישראלית – טלי קורה מבין עיניך!”.

השאלה היא כעת מי כאן הצבוע, ועל כך ישנו סיפור ידוע:

מעשה בשני יהודים שפנו אל הרב שיפסוק בסכסוך ביניהם. שטח הראשון את טענותיו לפני הרב, וזה אמר לו “אתה צודק“. שטח השני את טענותיו לפני הרב, וגם לו אמר הרב “אתה צודק“.

התערבה אשת הרב: “איך זה ששניהם צודקים“? ענה לה הרב: “גם את צודקת!”.

ועכשיו הרשו לי שתי הערות משלי:

האחת – כפי שהוסבר בכתבה, הביקורת החריפה של סויד באה לאחר פסק הדין של בג“ץ אשר דחה עתירה של אשה שבית הדין הרבני החליט שהיא איננה זכאית לקבל 50% מהנכס שהיה שייך לבעלה מלפני הנישואים, זאת בין היתר עקב העובדה שבגדה בו עם גבר אחר.

על פסק הדין הזה נמתחה – ואני מניח שעוד תימתח – ביקורת חריפה לא פחות, ואם זו אינה “ביקורת עניינית לגופו של פסק דין“ (שהיא לגיטימית, גם לשיטתה של הנהלת בתי המשפט, ברוב טובה וחסדה) – לא ידעתי ביקורת עניינים מהי.

והשנייה – ביקורתה של חה“כ סויד, כפי שאני מבין אותה, אינה על פסק הדין או על השופט, ‏אלא על איילת הכושלת, שהזמינה משהו מ-eBay, ואז הוא הגיע וזה לא עבד כמו שהיא חשבה (ע“ע גרוניס, לעיל).

רויטל טראמפ, דונאלד ג’יי סויד: שאלה לאיילת הכושלת

שרת המשפטים, איילת שקד, מעריצה את נשיא ארה“ב, דונאלד ג’יי טראמפ. היא הגדירה אותו גם כ“מנהיג העולם החופשי“ (כזכור לכם, אני צלצלתי אל העולם החופשי לשאלו הייתכן, והוא ענני: Simha, give me a break), וגם כ“ווינסטון צ’רצ’יל של המאה ה-21” (לא פחות!!!), ובימים האלה – ולא בפעם הראשונה – הוא השתלח בשופט פדרלי אשר לא סיפק לו את הסחורה שהוא ביקש.

כך טראמפ: זה שופט של אובמה!

וכך טראמפ: השופט יצא מכלל שליטה!

ולמי שזכרונו קצר: בקמפיין הנשיאותי שלו הוא התייחס בזלזול לשופט אמריקאי, יליד ארה“ב, וקרא לו “מקסיקני“, משום שהוריו היגרו ממקסיקו.

והשאלה שלי אליך, גברתי שרת המשפטים: האם את עדיין מעריצה את טראמפ?התבטאויות מתלהמות המכוונות כלפי בית המשפט והשופטים באופן אישי אין להן מקום והן ראויות לגינוי“. האם אלה אינן “התבטאויות מתלהמות המכוונות כלפי בית המשפט והשופטים באופן אישי“, אשר “אין להן מקום והן ראויות לגינוי“?