“זעקת המתמחים” – אילן בומבך מוליך אתכם אלי-שאול
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/31785
שמחה ניר, עו“ד
=-=-= עו“ד אילן בומבך, הילד–טוב–ירושלים של המימסד המשפטי, מי שלחם כל ימיו כנגד ה“הצפה” של מקצוע עריכת–הדין, לקח על עצמו – תמורת שכר–טירחה שמן – לייצג את המתמחים המתדפקים על שערי המקצוע, קורבנות הקנוניה המושחתת שבין אפי נוה וחבריו לבין השופט יוסף אלרון, אבל הוא לא מעז לגעת בשורש–הבעייה – הקנוניה הזאת עצמה
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו"ד רבה המלחמה!
"יש ג'ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם"
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
"נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!"
"לייק" לדף הפייסבוק עו"ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת "שק בתחת"?
בג"ץ 8743/14, שמחה ניר, עו"ד, נ' הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
לפרסום המקורי באתר חופש הביטוי לזכרו של אשר יגורתי (26.2.2018)
על קבוצת הפייסבוק "זעקת המתמחים"
אני עברתי את בחינות ההתמחות בעריכת-הדין בשנת 1974 – לפני קרוב ל-44 שנים, ואם הצטרפתי לקבוצה הזאת, לא עשיתי את הדבר כדי להפיק מזה טובת הנאה כלשהי, אלא כדי להעניק לדפוקים משהו ממה שלמדתי במשך השנים על הלשכה המסואבת, ועל שאר הזרועות המושחתות של המימסד המשפטי, ושאר המימסדים ההורסים את חיינו יום יום ושעה שעה.
ואכן, חברי הקבוצה נהנו מעצותי ומרעיונותי הטובים, ואף העניקו לי לא מעט לייקים.
כל זה נגמר ביום 15.2.2018, כאשר ביקשתי לפרסם בקבוצה את הפוסט הזה:
חברים יקרים, הצעה מקצועית של מי שעבר את הבחינות לפני למעלה מ-43 שנים, שהאינטרס היחיד שלו הוא בהצלחתכם, ושאינו גובה מכם אפילו אגורה אחת של שכר טירחה.
אני ממליץ לאף אחד לא להצטרף להליך שאילן בומבך עומד לנהל בשמכם, ומי שיכול למשוך את חתימתו - שיעשה זאת.
הסיבה היא פשוטה: אם בומבך ישיג משהו - זה יהיה טוב לכולם, גם למי שלא היה צד להליך, אבל אם הוא יקדיח את תבשילו, ואני צופה אפשרות זאת כקרובה-לוודאי - זה יהווה "מעשה בית דין" רק לרעת מי שהיה צד להליך, ולא יכבול את ידיו של מי שעמד מהצד.
אין לי כל בעייה משפטית עם מי שרוצה לתמוך כספית בהליך, בתקווה שזה יביא בשורה לכלל המתמחים: שיתרום כמה שהוא רוצה, אבל לא ייתן את שמו להליך הזה.
יש לי כעת בכתיבה מאמר מקיף הצופה את כל מה שבומבך עשוי לתקן, ואת כל מה שהוא עשוי לקלקל.
המינימום שהוא עשוי להשיג הוא אפס, והמקסימום שהוא עשוי להשיג זו עיסקה לפיה המשיבים יודו בכשלים הנטענים, בחינותיהם של העותרים תבוטלנה והם ייבחנו מחדש (ללא תשלום אגרה נוספת), והעתירה תימחק ללא חיוב בהוצאות.
ומה יהיה אז?
המשיבים יערכו בחינה חדשה שהיא קשה בהרבה, ולא יהיו בה שאלות "בלתי פתירות", וכל אלה שתלו בבומבך את תקוותיהם יקללו את יומם.
אבל בומבך יתהדר ב"הצלחה" הזאת, ואם הוא יעתור כנגד הכשלונות בבחינה הבאה, המשיבים יצטטו ויזכירו את כל מה שהוא, כעסקן בכיר בלשכה, אמר ועשה בעבר כנגד "הצפת המקצוע".
ותזכרו שאמרתי לכם.
זה היה הקישור הזמני שהפייסבוק נתן לי: https://www.facebook.com/groups/103039210177207/pending/
והתוצאה – מנהלי הקבוצה חסמו אותי.
לא קשה להבין אותם: הם עושים מאמצים נואשים לגייס כספים וחתימות עבור בומבך, כדי שייצג אותם, ואני באתי לקלקל להם. זכותם.
מבומבך – מבוא לבומבך
עו"ד אילן בומבך קנה את המוניטין המקצועי שלו הן בזכות היותו עסקן בכיר בלשכת עורכי-הדין – המנוף הידוע לקידומו המקצועי של כל עורך-דין, והן – אולי – גם בזכות כישוריו המקצועיים.
אצל עורכי-דין הדבר מבוסס גם על ההנחה – לא בהכרח חסרת-יסוד – שהשופטים ייטו חסד לעורך-הדין המיוחס, כאשר מולו עומדים עורכי דין פחות מיוחסים.
על כך אמרינן גם קשרים וגם כישורים.
כאשר בעל-מקצוע (לא רק עורך-דין) מבצר את מעמדו המקצועי, התור לפתחו מתארך, הוא יכול להרשות לעצמו להעלות את מחיר שירותיו, ותוצאה טבעית נוספת היא שמרוב עבודות הוא משקיע פחות ופחות בכל עבודה, שהרי למה לעבוד קשה אם הניצחון מובטח לו ממילא, בזכות מעמדו המקצועי?
ועל כך אמרינן וישמן ישורון ויבעט.
בומבך והמתמחים
עו"ד אילן בומבך עומד לייצג את המתמחים אשר נכשלים שוב ושוב בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין, כאשר שיעור הכישלונות הגובר והולך הוא תוצאה של הקנוניה המושחתת שבין ראש לשכת עורכי הדין, אפרים נוה (גם אפרים נווה, אפי נוה, או אפי נווה, בשביל מנועי החיפוש) לבין השופט יוסף אלרון, אשר מטרתה להילחם ב"הצפת המקצוע", ובתמורה לפעלו של אלרון הלשכה תדאג לקידומו מביהמ"ש המחוזי לביהמ"ש העליון (פרטים בתלונתי ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה, למטה מכאן).
הפרטים להלן בדבר העיסקה, מבוססים על חומר שפורסם ברבים, ואני מעריך שהוא נכון, אבל איני ערב לכך.
תמורת ייצוגם של המתמחים בפני ביהמ"ש המחוזי (כנראה שלא כולל בערעור) מקבל בומבך 200,000 (מאתיים אלף) ש"ח (לא ברור אם זה כולל מע"מ), ולקראת השלמת כתיבתם של הדברים האלה העתירה כבר הוגשה.
מתוך הנחה שבומבך יביא מזור אמיתי ומלא – דהיינו ציון "עובר" לכל לקוחותיו, הרי זה כ-700 ש"ח לכל לקוח – בהחלט תמורה ראוייה, אבל, להערכתי, המקסימום שהוא ישיג – אם בכלל – יהיה הצלחה לחלק מלקוחותיו – נניח 50 מהם, וזה אומר כ-4000 ש"ח עלות לכל רשיון לעריכת דין – עלות סבירה לכל מי שבלי העתירה לעולם לא יעבור את הבחינה, עלות גבוהה ביותר למקרה גבולי, שטובים סיכוייו לעבור את הבחינה במועד הבא.
מדוע אני מעריך שסיכוייו של בומבך להביא הצלחה מלאה לכל לקוחותיו הם נמוכים?
אני מעריך זאת משום שהוא לא עומד לתקוף את המדיניות אשר הורתה בקנוניה הנ"ל. הוא עומד לנהל מאבק פרטני על כל שאלה ושאלה במבחן, ולטעון שהיא "בלתי פתירה", או "לא הוגנת", על תנאי המיזוג באולמות הבחינה, וכו', ואני מניח שיש רגליים לכל טענה שהוא יטען, אבל מכל עורכי הדין הוא עדיין הפחות-מתאים לניהולו של המאבק הזה.
למען השלמת התמונה אציין שלפני פרסומם של הדברים האלה שלחתי לבומבך, כדרכי, טיוטה לדיברור-מרצון, אבל הוא לא מצא לנכון להגיב על המיוחס לו.
בומבך ו"הצפת המקצוע" – קצת היסטוריה
אילן בומבך היה בעבר ראש ועד מחוז תל-אביב של הלשכה, ובשנת 2007 הוא נכשל בהתמודדות על ראשות הלשכה (אבל נשאר חבר המועצה הארצית שלה).
בשנת 2008 הוא רצה להראות שעדיין כוחו הציבורי במתניו, ועתר לבג"ץ כנגד שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן, על כך שהוא לא פועל ליישום המלצותיה של ועדת גרסטל כנגד "הצפת המקצוע".
בעתירתו דרש בומבך מהשר לפעול להארכת תקופת ההתמחות במקצוע עריכת הדין, ולשינוי מבנה הבחינה שבכתב ובעל פה, וכן גם שציון המעבר יעלה ל-75.
בין השאר טען בומבך, אז:
"... הצפת המקצוע היא סטירת לחי למקצוע עריכת הדין ולכבודם של העוסקים בו, ובסופו של יום – לציבור בכללותו.
"... מזה שנים עדה החברה בישראל למספרים חסרי תקדים ופרופורציה של מוסמכים חדשים במקצוע עריכת הדין. בתוך שנים ספורות תמנה קהיליית עורכי הדין 50 אלף עורכי-דין פעילים. מדובר בשיא עולמי ללא תקדים וללא תחרות בעולם. לא ניתן להתעלם מהתוצאות המסוכנות של 'ההצפה' במקצוע עריכת הדין, הגורמות לשיבוש חמור של היחס שבין היצע וביקוש בשוק השירותים המשפטיים, וכמובן לירידה ברמתם של עורכי הדין.
"דוח ועדת גרסטל עוסק בהצלת כבוד מקצוע עריכת הדין והוא נועד למזער את הנזקים הנגרמים כתוצאה מהצפת המקצוע. כל יום בו נותרות המלצות אלה על המדף המאובק של המשיב, ללא כל כוונה ליישמן בחיי המעשה, הינו יום בו ניתנת סטירת לחי למקצוע עריכת הדין ולכבודם של העוסקים בו, ובסופו של יום – לציבור בכללותו".
וכן הלאה, וכן הלאה.
סופה של העתירה (בג"ץ 8918/08) היה בכך שמשרד המשפטים אמר "אנחנו מכינים הצעת חוק העניין". בומבך הבין שאם הוא יעמוד על עתירתו הוא יחטוף קשות, ולכן הוא ביקש למחוק את העתירה, אבל לחייב את המדינה בהוצאותיו, משום שבזכותו, ובעקבות עתירתו, המדינה "התעוררה" לממש את המלצותיה של ועדת גרסטל (בקשתו נדחתה, מהטעם שלא עתירתו חוללה את המפנה, אלא העובדה שמשרד המשפטים ממילא פעל באותו הכיוון).
"זה אותו בומבך"
השאלה היא איך מי שנלחם כנגד "הצפת המקצוע" יכול לשנות את עורו, ולייצג את מי שבעיניו-הוא נחשבים כ"מציפי המקצוע", ואותה העלה אפרים נוה, ראש הלשכה:
"זה אותו בומבך. מעניין איך השתנה כל הנרטיב שלו עכשיו. האם חברי ועדת הבחינות קמו וקשרו קשר להכשיל את המתמחים? זו טענה חמורה", אמר נוה והזכיר את החברים המכהנים בוועדה המאשרת את הבחינות: השופט אלרון, שני שופטים נוספים - אבי אליקים (מחוזי חיפה) ומיכל הירשפלד (שלום ירושלים), שני עורכי דין מהפרקליטות - פרקליטת מחוז תל אביב (אזרחי) שירלי אנגלרד ואבי וסטרמן מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, שני פרופסורים מהאקדמיה - פרופ' גבריאל הלוי מהקריה האקדמית אונו וד"ר רביע עאסי מאוניברסיטת חיפה ועורכי הדין הפרטיים דורון תמיר ועזריאל רוטמן.
עו"ד בומבך טען בתגובה לדברי נוה כי שתי העתירות אינן סותרות. "אני בעד בחינות קשות, אבל בחינות פתירות, הוגנות. באים המרצים של הסטודנטים ואומרים בעצמם שלא היו עוברים את הבחינה, ואציג את חוות הדעת".
מלשכת עורכי הדין נמסר בתגובה רשמית: "יש להצטער על טענותיו של עו"ד בומבך אשר אינו בוחל לייחס לועדת הבחינות בראשות שופט בית המשפט העליון הכשלה מכוונת של לקוחותיו. יש טענות שגם כנגד תשלום שכר טרחה שמן לא ראוי לטעון, במיוחד שעה שמר בומבך עצמו עתר לבג"צ כנגד שר המשפטים דניאל פרידמן על כך שאינו נוקט צעדים ומזניח את הטיפול בהצפת המקצוע. טענותיו אלה של מר בומבך חמורות ומכפישות ועדה שלמה שמונתה על ידי שרת המשפטים ואשר כוללת בתוכה גם מרצים מהמכללות, וטוב יעשה אם יחזור בו מהאשמות סרק אלה ויתנצל בפני ועדת הבחינות".
שימו לב ל"כתב ההגנה" של בומבך: "שתי העתירות אינן סותרות. ... אני בעד בחינות קשות, אבל בחינות פתירות, הוגנות".
בומבך מתכונן לשחק את "הילד הטוב" של המימסד המשפטי: לא לתקוף את "המערכת" או את "השיטה", אלא את "פתירותן" של הבחינות המסויימות (ולכן הוא פונה אל ביהמ"ש המחוזי, בשבתו כבימ"ש לעניינים מנהליים, ולא לביהמ"ש העליון, בשבתו כבג"ץ).
מה יטען בומבך
מה יטען בומבך בבית המשפט? גם את זאת אנחנו כבר יודעים (שם):
במכתב, עו"ד בומבך מעלה שורת טענות נגד הבחינה האחרונה, שלראשונה התקיימה במתכונת שונה. ראשית, עו"ד בומבך כותב כי הנבחנים נדרשו לציין את שמם, בניגוד לתקנות לשכת עורכי הדין, ובאופן ש"מהווה פגיעה אנושה בעיקרון העל של שוויון בין הנבחנים".
כמו כן נטען במכתב, כי המתמחים קיבלו מסגרת זמן קצרה מדי, שלא אפשרה להם לענות כראוי על השאלות. זאת ועוד, נטען כי המבחן היה שונה במהותו מהמבחן לדוגמא ומבחנים קודמים שנערכו למתמחים. "יצוין כי מיטב המומחים שגויסו לצורך פתרון הבחינה בתחומי המומחיות שלהם, לא הצליחו לפתור את השאלות בפרק הזמן הבלתי סביר שהוקצב לכך", כתב בומבך והוסיף, כי בחלק מאולמות הבחינה ניתנה תוספת זמן של 15 דקות - הטבה שפוגעת אף היא בעיקרון השוויון. למעשה, טוען עו"ד בומבך, הנבחנים הפכו לשפני ניסיונות של ועדת הבחינות.
טענה נוספת, חמורה במיוחד, אותה מעלה עו"ד בומבך במכתבו היא כי הירידה המתמדת בשיעור ההצלחה של הנבחנים בכל שנה (77 אחוזי הצלחה בשנת 2013, לעומת השנה) אינה מקרית. "כל הפגמים המצויים בפנייה זו", הוא כותב, "מצביעים על גישה מכוונת של ועדת הבחינות להכשיל מספר רב של מתמחים בבחינות ההסכמה, כאשר מאחוריה מסתתרת מגמה ברורה להקטין את מספר הבאים בשערי המקצוע של עריכת דין".
עו"ד בומבך טוען כי הפגמים הללו מצדיקים מתן "פקטור" משמעותי במיוחד לכלל הנבחנים ומפגש בין נציגיהם לבין אנשי לשכת עורכי הדין כדי לדון בעניין. הוא אף מבהיר כי במידה ובקשתו לא תיענה - הוא יפנה לבית המשפט.
מה בומבך לא יטען
הנה כי כן, אנחנו יודעים מה הוא יטען, וכיוון שמכלל הן משתמע לאו – אנחנו יודעים גם מה הוא לא יטען.
הוא לא יטען כי העלייה בשיעור הנכשלים היא פרי הקנוניה שבין ראשי הלשכה לבין השופט יוסף אלרון;
הוא לא יטען שרמת-הסף להצלחה בבחינות היא עניין של מדיניות, שהיא עניין לשר המשפטים לענות בו, ולא ועדה זו או אחרת;
הוא לא יטען שרמת-הסף להצלחה בבחינות היא עניין לשר המשפטים לענות בו, משום שהשר, כנבחר הציבור, אמור לאזן בין האינטרסים העסקיים של עורכי הדין לבין זכותו של "האיש ברחוב" ל"עורך-הדין השכונתי" שלו, במחיר השווה-לכל נפש;
הוא לא יטען שהעלאתה של רמת-הסף להצלחה בבחינות מייקרת את השירות לעשירים שוללת מהעניים את הזכות לשירות משפטי;
הוא לא יטען שעורך-דין מתחיל לא צריך להיות "פרקליט צמרת";
הוא לא יטען שרמת-הסף להצלחה בבחינות צריכה להיות ברמת-המינימום, ולא ברמת-המקסימום;
הוא לא יטען שרמת-המינימום צריכה להיות כזאת שמתחתיה עורך-הדין יסב ללקוחותיו רק נזק, ושאת השאר יש להשאיר לכוחות-השוק: מי שידו משגת (במיוחד אם אוצר המדינה תומך בו) ייקח לעצמו סוללה של "פרקליטי צמרת", ומי שידו אינה משגת ייטול לעצמו את "הפחות שבאומנין" – את עורך-הדין השכונתי שלו;
הוא לא יטען שריכוז השירות המשפטי בידי יחידי סגולה יביא לכך שכל פרקליט יוצף ביותר עבודה (וריאציה הפוכה של "הצפת המקצוע"), דבר שיפגע באיכות השירות – בבחינת "ויישמן ישורון ויבעט";
הוא לא יטען "מי ייתן כל עם השם פרקליטים" (השוו: במדבר י"א כט);
הוא לא יטען כי ריבוי עורכי-דין יעשיר את השירות לציבור, גם כאשר הם אינם עוסקים בעבודה משפטית;
הוא לא יטען שמנגנון הקבלה-למקצוע אינו אמון על "כבוד המקצוע", ואם הגענו למצב בו "99% מעורכי-הדין מוציאים שם רע לכל היתר" – הבעייה היא של עורכי-הדין הקיימים, שהביאו את עצמם לכך, ולא של המבקשים להצטרף לשורות המקצוע, וידיהם (עדיין?) נקיות, שאינם צריכים לשלם את המחיר על כך שקודמיהם השחיתו כל חלקה טובה.
הוא לא יטען את הדברים האלה, משום שהם מנוגדים לכל מה שהוא נלחם עליו עד כה, הוא לא יטען אותם משום שהוא רוצה להישאר "ילד טוב" של המימסד המשפטי, והוא לא יטען אותם משום שהוא-עצמו אחד מפרקליטי-הצמרת שיש להם אינטרס להישאר "יחידי סגולה", הוא לא יטען אותם משום שהוא בחר בהליך ובערכאה בהם לא ניתן לטעון אותם, והוא לא יטען אותם משום שגם הוא "ישורון" אשר עשוי להביא ללקוחותיו יותר נזק מתועלת.
הקשיים הניצבים בפני בומבך
לבד מכך שהלשכה תזכיר את כל מה שבומבך, כעסקן בכיר בשורותיה, עשה ואמר בכל השנים כנגד "הצפת המקצוע", יש לו, בין השאר, גם נקודות-תורפה ספציפיות, ובהן:
האחת – עניין ה"פאקטור" כבר עלה מספר פעמים בביהמ"ש העליון, ונדחה (לטעמי – בגלל שהטוענים לו לא ידעו להציגו נכונה), ואיך יכול ביהמ"ש המחוזי לפעול כנגד הלכה פסוקה של ביהמ"ש העליון?
והשנייה – המשיבים יודו (ואפילו בגאווה!) בטענתו של בומבך לפיה "הירידה המתמדת בשיעור ההצלחה של הנבחנים בכל שנה (77 אחוזי הצלחה בשנת 2013, לעומת השנה) אינה מקרית", והיא מסמנת "מגמה מוצהרת להעלאתה של רמת המקצוע" – הכל ברוח מה שבומבך עצמו, כעסקן בכיר בלשכה, עשה ואמר בכל השנים כנגד "הצפת המקצוע" – ומה לו כי יבוא היום ויטען כנגד עצמו?
מה עשוי בומבך להשיג בהליך הזה?
לשאלה הזאת יש מנעד רחב ביותר שבין המינימום למקסימום.
המינימום שהוא עשוי להשיג הוא אפס (ואולי אף פחות, אם העתירה תידחה כליל, ולקוחותיו יחוייבו בהוצאות), והמקסימום שהוא עשוי להשיג זו עיסקה לפיה המשיבים יודו בכשלים הנטענים, בחינותיהם של העותרים תבוטלנה והם ייבחנו מחדש (ללא תשלום אגרה נוספת), והעתירה תימחק ללא חיוב בהוצאות.
בין שתי אפשרויות-הקצה האלה קיימת האפשרות שבומבך ישיג תיקונים קלים, אשר יועילו לכמה נבחנים אשר נכשלו "גבולית" – אבל ברמה הציבורית-העקרונית ה"הישג" הזה לא יפתור שום דבר.
ומה יהיה אז?
תהייה התוצאה במשפט אשר תהייה, המשיבים יערכו בחינה חדשה שהיא קשה בהרבה, לא תהיינה בה שאלות "בלתי פתירות", וכל אלה שתלו בבומבך את תקוותיהם יקללו את יומם.
אבל בומבך יתהדר ב"הצלחה" הזאת, ואם הוא יעתור כנגד הכשלונות בבחינה הבאה, המשיבים יצטטו ויזכירו את כל מה שהוא, כעסקן בכיר בלשכה, אמר ועשה בעבר כנגד "הצפת המקצוע".
ותזכרו שאמרתי לכם.
פנייתי אל בומבך, והתלונה כנגד אלרון, נוה וחבריו, על הקנוניה המושחתת
ביום 28.1.2018 שלחתי לבומבך את המייל הזה:
אילן בומבך, תקשיב היטב,
אני לא כותב את הדברים האלה אליך מאהבה מופרזת.
אני כותב את הדברים האלה משום שרצוני בהצלחת לקוחותיך המתמחים גובר על תשוקתי לראות בכישלונך (בין השאר משום שאתה שותף בכיר – ואפילו שותף-מייסד – בכך שכיום אני מוצא מהלשכה פעמיים לצמיתות + 27 שנים – הכל במצטבר).
משום רצוני בהצלחת לקוחותיך, ולמרות האגו שלי, אני לא נותן לדברים האלה פרסום, משום שכל דבר הנושא את שמי נועד לכישלון – אפילו אם הוא הדבר הכי טוב שבעולם.
תעשה עם זה מה שאתה מבין ורוצה.
לדעתי אתה הולך לא רק בכיוון שגוי, אלא בכיוון שיגרום ללקוחותיך נזק בלתי הפיך.
שורש-הרע בכישלונות האחרונים בבחינות ההתמחות הוא בקנוניה המושחתת שבין אפרים נוה והשופט יוסף אלרון (ראה מכתב מצורף).
כדי לתקן את העיוות הזה יש לשקלל (אל תזכיר את המילה "פאקטור", שמור אותה לאחר כך) את ציוני המבחנים לפי יחס הממוצעים בתקופת ה"רומן" שבין אלרון לנוה (מועד אוקטובר 2015 ואילך) לבין יחס הממוצעים בתקופה שקדמה לכך.
כמובן שיש להעיף את אלרון מראשות ועדת הבחינות (ולמעשה להחליף את כולה, כי הם כבר "נגועים").
אחרי שמשיגים את השיקלול הזה אפשר לדבר על תיקונים פרטניים בבחינות אלה ואחרות (לגבי אלה שהשיקלול עדיין לא העביר אותם), וזה כולל שאלות פרטניות, פאקטורים וכל מה שרוצים.
אם תתחיל עם מה שאתה עושה עכשיו – אחרי כל מה שתשיג (אם תשיג) לא תוכל לבוא ולהגיד רגע-רגע, אני רוצה גם שקלול.
את המכתב המצורף התכוננתי לשלוח כבר בתאריכו, אבל אז עלה בדעתי הרעיון לתת לך את ההזדמנות להוציא אותו בחתימתך, עם כל שינוי שתחפוץ בו.
אני מזמינך להודיעני תוך 3 ימים מה יש בדעתך לעשות עם החומר הזה, שאם לא כן אעשה בו כמיטב הבנתי.
לא אראה מכתב תודה וכו' כאמירה פוזיטיבית שיש בדעתך לעשות עם זה משהו.
באותו הכבוד שאתה רוחש לי,
שמחה ניר, עו"ד
זה נוסח התלונה שצירפתי למכתבי אל בומבך:
שמחה ניר, עו"ד
21.1.2018
לכבוד
הד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה
מר שי ניצן, פרקליט המדינה
משרד המשפטים
ירושלים
נכבדי,
הנדון: השופט יוסף אלרון, מר אפרים נוה וחבריו – קנוניה פלילית ועוד
אני פונה אליכם הן בתור מי שעומדים בראש התביעה הפלילית, והן בתור הקובלים מטעם הציבור לפי חוק לשכת עורכי הדין.
אתחיל, כמבוא, בנקודה הקלה:
ביום 16.1.2018, בישיבתה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, של הכנסת, אומר ראש לשכת עורכי הדין, מר אפרים נוה (להלן – נוה): "ללשכת עורכי הדין אין אג'נדה נגד המתמחים".
זה שקר: נוה עצמו נבחר לתפקידו זה בשנת 2015, כשהוא נישא על כנפי האג'נדה של המאבק כנגד "הצפת המקצוע", ואם לא די בכך, ביום 1.12.2015 אומר עו"ד ינון היימן, יו"ר ועד מחוז תל אביב של הלשכה (ההדגשות שלי):
"אני מדבר גם בשם אפי (נוה – ש' נ') ואבי חיימי (עסקן אחר של הלשכה – ש' נ') ... עלינו לפני חצי שנה, נבחרנו (למוסדות הלשכה – ש' נ'), הבטחנו הרבה הבטחות, אין לנו אופוזיציה, נותר לנו לקיים את ההבטחות. ... הצפת המקצוע: כמו שאתם רואים אנחנו נלחמים על הנושא הזה בצורה מאוד נחושה, הבחינות הפעם (29.10.2015 – ש' נ') היו יותר פרובלמטיות, ולכן הציונים נראו ככה. בבחינות הנוכחיות גם המבחן בעל פה מקבל משמעות רלוונטית מאיתנו, כך שגם בעל-פה ... מחסום, ולא שכולם ניגשים ועוברים בעל-פה. ... המטרה שלנו זה פחות מ-1000 עורכי דין חדשים בשנה, זאת המטרה, זאת המשימה, וזה מה שיהיה כבר מעכשיו".
ומה זה אומר? זה אומר שאפרים נוה שיקר במצח נחושה למוסד של הכנסת.
אני לא רוצה להיכנס לשאלה אם אמירת שקר במוסד של הכנסת היא עבירה פלילית (כנראה שלא), אבל כאשר עורך דין משקר למוסד של הכנסת, זה לבטח עבירה משמעתית – ולא כל שכן כאשר הוא מייצג, מכוח תפקידו הנבחר, את כל 77,000 עורכי הדין במדינה.
עד כאן המבוא, הרקע לכל הפרשה הזאת, לקשרים הפליליים שבין נוה והלשכה כולה, לבין השופט יוסף אלרון (להלן – אלרון), ולעבירות משמעת נוספות הקשורות לפרשה הזאת.
העובדות הן כדלקמן:
אלרון, עד לאחרונה שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, הוא יו"ר ועדת בחינות ההתמחות של לשכת עורכי הדין, החל ממועד נובמבר 2014.
עד שאלרון נעשה יו"ר ועדת הבחינות, ממוצע העוברים בכל בחינה היה למעלה מ-70%, ובשתי הבחינות הראשונות שהוא ניהל התוצאות היו באותה הסביבה.
יתירה מזאת: בבחינה השנייה שבניהולו (מאי 2015) אחוז העוברים היה הגבוה בכל חמש השנים אשר קדמו לכך (75.4).
בין הבחינה הזאת לבין הבחינה הבאה (סוף אוקטובר 2015) נבחר ונכנס אפרים נוה לתפקידו כראש לשכת עורכי הדין. הוא הצליח להיבחר, בין השאר, משום שהוא העמיד במרכז תעמולת הבחירות שלו את המאבק ב"הצפת המקצוע".
והנה, מיד באותה הבחינה שיעור העוברים את הבחינה ירד באופן פתאומי מ-75.4% ל-47%, ובהמשך ירד גם ל-30% (!).
וההמשך ידוע: הלשכה קידשה מלחמת חורמה כדי לקדם את אלרון לביהמ"ש העליון, כשהיא מאיימת שאם הוא לא ייבחר לעליון – אף שופט לא ייבחר לעליון (היו אז 4 כסאות לבחירה, ואלרון לא נחשב למועמד בעל סיכויים טובים, במיוחד משום שכל שלושת שופטי ביהמ"ש העליון החברים בוועדה לבחירת שופטים התנגדו לכך – הנימוק: "הוא לא קורץ מהחומר המתאים" – ובהיסטוריה של הוועדה הזאת מעולם לא נבחר שופט בניגוד לעמדתם של השופטים החברים בה).
ואכן, הלשכה הצליחה במאבקה, והיום אלרון הוא שופט ביהמ"ש העליון.
מה זה, אם לא שוחד?
האם יכולה להיות "מקריות" בין בחירתו של נוה לראשות הלשכה לבין שינוי עמדתו של אלרון (שהייתה, כאמור, במגמת הקלה), ובין שינוי עמדתו של אלרון (להחמרה קיצונית) לבין מאבקה הבלתי-מתפשר של הלשכה לקידומו לעליון?
לא, לא יכולה להיות מקריות בסמיכות-הזמנים הזאת, כאשר כל אחד מהצדדים תומך באינטרסים של הצד האחר – "שמור לי ואשמור לך".
כן, מוכרת לי הטענה שאלרון הוא לא לבד בוועדה, ויש עימו עוד שופטים, פרופסורים, עו"ד מהמגזר הציבורי ומהמגזר הפרטי, וכו', אבל כאשר יו"ר הוועדה, שופט נכבד, מדבר על הצורך בהעלאת רמתו של מקצוע עריכת-הדין – אף אחד לא ישאל אותו כבוד השופט, מה קרה פתאום שאחרי בחינה שנייה בניהולך, בה אחוז העוברים היה הגבוה ביותר בחמש השנים הקודמות, אתה מבקש להוריד ב-30% את שיעור העוברים?
כמובן שאף אחד גם לא ישאל אותו על הקשר בינו לבין עסקני הלשכה אשר הכריזו מלחמה כנגד "הצפת המקצוע" – כי זה עתיד היה להתברר רק בעוד כשנה ורבע, לקראת "הקרב המכריע" בוועדה לבחירת שופטים, על ארבעת הכיסאות המתפנים בבית המשפט העליון.
וברור גם שאף אחד לא יעז לקום ולומר רגע-רגע, עם כל הכבוד, כאשר אנחנו מקשים את הכניסה למקצוע, אנחנו נותנים "בונוס" לפרקליטי הצמרת, ופוגעים בזכותו של האזרח מן השורה ל"עורך-הדין השכונתי" שלו, ולשירות המשפטי השווה-לכל נפש.
ולכן ברור כשמש שהשופט אלרון, בתור יו"ר ועדת הבחינות, הוא שנתן את הטון בנושא הזה.
כמובן שהוא יכול להגיד – ואלי אפילו לתמוך את הדבר בפרוטוקולים שנכתבו בזמן-אמת – שהוא היה במיעוט בוועדת הבחינות, ודרש להקל בבחינות, בניגוד לדעת הרוב, שהחליט דווקא להחמיר, אבל אז תישאל השאלה מדוע הלשכה נלחמה בחירוף נפש לקדם אותו לביהמ"ש העליון.
והרשו לי הערה לעניין הראיות ודיותן:
את כל הנתונים שפירטתי לעיל אתם יכולים לברר בלשכת עורכי הדין, וקרוב לוודאי שגם באתר הלשכה.
את דבריו של נוה בוועדת החוקה תוכל למצוא באתר הכנסת.
את דבריו של עו"ד ינון היימן תוכלו לראות ולשמוע כאן:
https://www.facebook.com/groups/103039210177207/permalink/345440449270414/
אם אתם רוצים שאבוא להתלונן, ואם לא אכפת לכם שעדותי תהייה רק מכלי שני, וממילא לא אוכל להוסיף דבר מעבר למה שפירטתי כאן – תשלחו לי כרטיסי טיסה מארה"ב לישראל וחזרה, ואבוא בנפש חפצה.
האם יש בחומר שפירטתי די כדי לפתוח בחקירה?
בואו נניח – היפותטית – שהחלטתם לפתוח בחקירה, אימתתם בראיות מוצקות את כל המפורט לעיל, הזמנתם לחקירה את אלרון ונוה, הם שמרו על זכות השתיקה, אתם הגשתם נגדם כתב אישום על מתן שוחד וקבלתו, הוכחתם את כל האמור, והם טענו no case to answer, דהיינו שהעובדות האלה אינן מהווה ראייה – אפילו לכאורה.
היעלה על הדעת שבית המשפט ייעתר להם? בשום אופן לא, כי את ה"לכאורה" הזאת אפשר "לחתוך בסכין".
אני מזמינכם, איפוא, לפתוח בחקירה פלילית נגד אלרון, נוה וכל מי שתמצאו לנכון, על פי מה שתגלו במהלך החקירה – יכול להיות שתקבלו הסברים שיניחו את דעתכם, ויכול להיות שתשיגו ראיות טובות יותר מאלה ה"נסיבתיות" שפרסתי לפניכם, אבל זה תפקידכם, וזו מומחיותכם.
וכאשר תשלימו את החקירה אני מזמינכם לשקול גם אישומים משמעתיים כנגד כל עורכי הדין שתמצאו כי הם מעורבים בעניין הזה – והכל בנוסף לשקריו של נוה בוועדת החוקה של הכנסת, שקרים העומדים בפני עצמם, אפילו לא היה כל פסול ב"תיזמור" שבין הלשכה לאלרון.
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו"ד
אילן בומבך אכן אישר את קבלת המייל, אבל – כמה מפתיע – הוא לא הרים את הכפפה ולא ענה לי לגופו של עניין – לא תוך שלושה ימים ולא בכלל, ומשחזרתי מחופשתי, לאחר כשבועיים, שלחתי (עם הגהות קוסמטיות ותאריך מתוקן) את מכתב-התלונה שצירפתי למכתבי אליו.
הגם שנתת לבומבך שלושה ימים להגיב, לא אצתי לשלוח את התלונה, כדי לאפשר לו לעשות את הדבר (ולהשיג יותר, בזכות מעמדו), וגם לטיוטה של המאמר הזה כולו, אותה שלחתי לו ערב הגשת העתירה לבית המשפט, הוא לא טרח להגיב.
ראו את העתירה שהוא הגיש, על נספחיה. קיראו את תחזיתי לגבי מה שהוא יטען ומה שהוא לא יטען – בעיקר לגבי הקנוניה המושחתת בין שופט ביהמ"ש העליון יוסף אלרון ועסקני הלשכה בראשותו של אפרים נוה, טענה חיונית הן לגבי הצלחתו בתיק המסויים הזה, והן לגבי העתיד – הן לגבי לקוחותיו אשר לא יזכו בשום דבר בעתירה הזאת, והן לגבי נבחני העתיד בכללותם.
והוא הדין גם לגבי עניין ה"פאקטור", עליו – ובהקשר הזה ממש – כתבתי לבומבך כך:
שורש-הרע בכישלונות האחרונים בבחינות ההתמחות הוא בקנוניה המושחתת שבין אפרים נוה והשופט יוסף אלרון (ראה מכתב מצורף).
כדי לתקן את העיוות הזה יש לשקלל (אל תזכיר את המילה "פאקטור", שמור אותה לאחר כך) את ציוני המבחנים לפי יחס הממוצעים בתקופת ה"רומן" שבין אלרון לנוה (מועד אוקטובר 2015 ואילך) לבין יחס הממוצעים בתקופה שקדמה לכך.
אז לא, בומבך כבר "שרף" את "שורש הרע" על מזבח ההישג קצר-הטווח (אשר סיכוייו מפוקפקים) בעניין ה"פאקטור".
ראו מה אמרתי לעיל לגבי מה שהוא ישיג או לא ישיג – מינימום ומקסימום, וכאשר התיק הזה יגיע לסיומו – תזכרו מה שאמרתי לכם.
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור "הוספת תגובה" (למטה מכאן)
אל תאמרו "מבחן בוזגלו" – אמרו "מבחן אלישבע"*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס