על רצון הבוחר ועל רצון העם

מאת Simha Admin | 28/03/2023 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/59489

מי שניצחו בבחירות רוצים להיאחז ב“רצון הבוחר” עד לבחירות הבאות, אבל הם לא מוכנים להבין שרצון העם לפעמים משתנה בין בחירות לבחירות: כך היה אחרי הבחירות שהתקיימו אחרי מלחמת יום הכיפורים, וזה גם מה שקורה עכשיו

שמחה ניר, עו“ד

בן 83 אנוכי היום (15.6.2022), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

…

מבוא

בינתיים החכמתי קמעה

איך נפרד “רצון העם” מ“רצון הבוחר“?

מהימים ההם – לזמן הזה

כיצד יודעים מהו רצונו האקטואלי של העם?

מה אומר העם היום?

שמחה רוטמן רוצה “להחזיר את הקול לעם”, גם אני!

ומה הלאה?

…

אידיוטים, על איזה “איזון” אתם מדברים, ועל איזו “פשרה”?!

נאום נתניהו בלונדון, לקראת סוף השבוע

איך זכיתי במכרז לתפקיד היועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי?

מלחמת אזרחים לפתחנו, מלחמה עקובה מדם

לא לשום “מתווה”, לא למצמוץ–ראשון, לא ל-Uphill Battle!

נאום נתניהו בגרמניה, לקראת סוף השבוע

בשבחי הסבירות והמידתיות אדברה היום ואעידה

על הסרבנות: האם מכניסים את הפוליטיקה לצה”ל, או את צה”ל לפוליטיקה?

ביביסטים, רציתם ברדק? רציתם כאוס? תקבלו בשפע!

עידו נתניהו, בוקר טוב אליהו!

בחירות עכשיו – חיוני ואפשרי!

בנימין נתניהו, אל תציע לנו “נגושיאיישנז”

בנימין נתניהו, אנחנו מחכים לפקודה!

חוק יסוד: מחנות ריכוז, התשפ“ג-2023

דפוקי מערכת המשפט: לאידיוטים האלה זה לא מספיק!

האם הדיון בנבצרות הוא “הפיכה צבאית, ניסיון הדחה לא חוקי בחוסר סמכות“?

הוא כתב את ה“מיין קאמפף” שלו לפני כעשרים שנה, היום הוא מגשים אותו

יוזף גבלס חי בישראל!

…

מבוא

במאמר ביביסטים, רציתם ברדק? רציתם כאוס? תקבלו בשפע! הבאתי אל קדמת הבמה דברים שכבר אמרתי בעבר בירכתיה:

מה זה “רצון העם“, או “רצון הבוחר“?

כאשר מיליוני אנשים בוחרים כנסת (או כל מוסד אחר, אצלנו ובמדינות הים), אי אפשר לדעת מה זה הרצון ה“קולקטיבי” שלהם.

מה עושים במקרה כזה? בהעדר הגדרה “מדעית” יש רק הגדרה שרירותית, וכל אחד מפרש לפי מה שנוח לו:

הביביסט יאמר “הליכוד בראשות ביבי קיבל 30 מנדטים“, והיא המפלגה הגדולה ביותר, וזה אומר ש“העם” רוצה את ביבי כראש הממשלה.

הרק–לא–ביביסט יאמר “ביבי והליכוד קיבלו רק 30 מנדטים, ואילו 90 מנדטים לא הצביעו לו, וזה אומר ששלושה רבעים מ“העם” לא רוצים את ביבי בשלטון.

יהיו אשר יוסיפון לביבי את המפלגות שהודיעו שתתמוכנה בביבי, ואחרים יגרעון מאלה את אותם שבחרו במפלגות האלה לא בגלל ביבי, אלא למרות ביבי.

[…]

ההגדרה שלי היא שונה בכך שהיא לא מותאמת לרצונות שלי, והיא טובה גם כשהיא פועלת לטובתי וגם כשהיא פועלת לרעתי.

לשיטתי “רצון העם” או “רצון הבוחר” לא משתקף לפי הספירה במוצאי הבחירות, אלא עם הקמת הממשלה, או, אם אף אחד לא הצליח להקים ממשלה והולכים לבחירות נוספות, וחוזר חלילה ושוב בלי הרף, עד שתקום אי–פעם ממשלה חדשה – זהו “רצון הבוחר“, לשיטתי, ואם רוצים אפשר להרחיב את זה כך שגם אם מוקמת ממשלה, והיא משלימה את הקדנציה – כל מה שקורה עד להרכבת הממשלה הבאה, זהו “רצון הבוחר” – ואין בלתו (ההדגשות בפיסקה הזאת – לא במקור).

[…]

וגם הוספתי:

אז כן, אני רוצה להרחיב את זה, כאמור, ואני רואה כך את כל מה שמתחולל עכשיו סביב הרפורמות של הממשלה הנוראה הזאת, שעוד לא יבש החלב שעל שפתיה, אבל את שיניה וציפורניה היא כבר חושפת, וגם רומזת לנו שזאת היא רק ההתחלה.

ואבהיר: השיטה שלי היא אכן פיקציה, פיקציה כמו כל השיטות האחרות, והיתרון שלה הוא שהיא טובה באותה המידה גם כשהיא לטובתי, וגם כשהיא לרעתי. הפיקציה היא גם בהנחה שהבוחר הפיקטיבי, ה“קולקטיבי“, יודע בדיוק מה הוא עושה, הוא גם חכם (“חכמת ההמונים“, יעני), ובתור שכזה הוא רואה את הנולד – ומתכוון לאותו ה“נולד“.

אפרופו “חכמת ההמונים” – זו המנטרה בה מרבים להשתמש כל מי שניצח בבחירות, ולצורך דיוננו היום אני מסכים אתה, ללא סייג.

אוסיף ואציין כי הפיקציה הזאת מתיישבת גם עם ההנחה המקובלת לפיה חזקה היא על אדם שהתכוון לתוצאה הטבעית ממעשיו.

וסיכמתי:

החכמה שורה עליכם

וזה אומר, ביביסטים יקרים, שכל מה שקורה היום – חזקה היא עליכם שצפיתם אותו מראש, ורציתם בו, כי, כאמור, חכמת ההמונים שורה עליכם – על כולכם.

זה אומר שידעתם כי יריב לוין, שמחה רוטמן, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ’ יחזיקו את בנימין נתניהו שלכם בביצים, ויכפו עליו רפורמה שהוא מעולם לא העלה בראש – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי הרפורמה הזאת תעורר נחשולי התנגדות בציבור – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי הרפורמה הזאת תביא הפגנות שתשבשנה את התנהלות המדינה – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי הרפורמה הזאת תביא לכך ששרה נתניהו תהייה שלוש שעות במצור במספרה בכיכר המדינה – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי הרפורמה הזאת תערער את מעמדנו בעולם הדמוקרטי – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי הרפורמה הזאת תערער את יחסינו עם ארצות הברית – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי הרפורמה הזאת תפגע בכלכלה שלנו – וגם חפצתם בכך;

אבל זה לא רק הרפורמה, זה גם אבדן השליטה של ממשלת אהובכם על כל מה שנעשה במדינה, ובשטחים שבשליטתה.

זה אומר שידעתם כי בממשלה שאהובכם עתיד היה להרכיב אחרי הבחירות לא יהיה אפילו יום אחד בלי סכסוכים פנימיים בין ראש הממשלה לבין החרדים, בין החרידים לבין עצמם, בין ראש הממשלה לבין סמוטריץ’ ובן גביר, גן בין השניים לבין עצמם, בין החרדים לבין סמוטריץ’, בין סמוטריץ’ לגלנט ועוד, ועוד – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי עצם הקמתה של הממשלה הזאת, בהרכב היחיד בו יכול היה נתניהו לשמש ראש הממשלה תעורר את הטרור הפלשתינאי – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי בחודשיים הראשונים לקיום הממשלה שיירצחו 14 ישראלים באירועי הטרור – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי האספסוף הבן–גבירי יהפוך את חווארה לקריסטלנאכט 2.0 – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי פוליטיקאים בכירים, כולל שר בכיר בממשלה, יקראו בגלוי להפוך את חווארה ללידיצה 2.0 – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי שר במשרד הביטחון ייתן לייק לפורעים – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי מתנחלים ינסו לדרוס חיילים – וגם חפצתם בכך;

זה אומר שידעתם כי הרפורמה של לוין–רוטמן תגרור גלי אי–נכונות להתייצב למילואים – וגם חפצתם בכך;

וכן הלאה, וכן הלאה.

וזה אומר שאם בהמשך הדי–ניין של לוין–רוטמן ישלים את מזימותיה של ממשלת–הרשע הזאת, ובעקבות זאת תפרוץ מלחמת אזרחים עקובה מדם – גם זה יהיה בגדר מה שידעתם וצפיתם שיקרה – וגם חפצתם בכך!

והכל על בסיס ההנחה – שלכם, לא שלי! – שהבוחר ה“קולקטיבי“, יודע בדיוק מה הוא עושה, ושהוא גם חכם (“חכמת ההמונים“, יעני), ובתור שכזה הוא רואה את הנולד – ומתכוון לאותו ה“נולד” (וכאמור לעיל – הקונספציה הזאת מתיישבת גם עם ההנחה המקובלת לפיה חזקה היא על אדם שהתכוון לתוצאה הטבעית ממעשיו.

עכשיו, ביביסטים יקרים, תחליטו אתם: האם “הבוחר” הישראלי הוא חכם שראה את הנולד, או שהוא אידיוט שלא ראה אותו.

ואם לא אכפת לכם: כיוון שאני מהאו“ם, אני אקבל כל תשובה שתתנו לי, כי בסך הכל אתם האלה שמכהנים כ“מייסדה ועורכה הראשון” של “חכמת ההמונים“, ושל תבונתו האלוהית של “הבוחר“.

בינתיים החכמתי קמעה

בהציגי את השאלה מה זה “רצון העם” או “רצון הבוחר“, יצאתי מההנחה שאלה מושגים זהים, ובתת ההכרה, מן הסתם, הלכתי בשיטת המקבילות במקרא, משהו מעין כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים, או וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע, אבל בינתיים החכמתי קמעה.

החכמתי קמעה, ועכשיו הייתי מאבחן בין “רצון הבוחר” (או “רצון העם כפי שהוא בא לידי ביטוי בבחירות“) כמושג ערטילאי, לבין “רצון העם בכל רגע נתון“, כמשהו אקטואלי, אשר צף ומשתנה מיום ליום, מחודש לחודש, משנה לשנה.

לשם הקיצור והנוחיות אנקוט “רצון הבוחר” לגבי המושג הראשון, הערטילאי, ו“רצון העם” לגבי המושג השני, האקטואלי.

כמובן שההגדרות האלה, כדרכן של הגדרות, הן שרירותיות – העיקר שברור למה מתכוון בעל ההגדרות.

איך נפרד “רצון העם” מ“רצון הבוחר“?

ראינו את הדבר הזה במוצאי מלחמת יום הכיפורים: ב-31.12.1973 התקיימו הבחירות לכנסת השמינית, ו“רצון הבוחר” הערטילאי היה להשאיר בשלטון את ממשלת גולדה–דיין, האחראית לכשלי המלחמה, לארבע שנים נוספות.

אלא מאי?

ב-1.4.1974 פרסמה ועדת אגרנט את הדו“ח הראשון שלה, הציבור התקומם, גולדה מאיר נאלצה להתפטר, וקמה ממשלת יצחק רבין הראשונה.

מה זה אומר?

זה אומר שהעם שינה את רצונו “במציאות המשתנה“. הרצון האקטואלי “התפצל” מרצון הבוחר, וכדי להישאר נאמן להגדרתי את רצון הבוחר, אפשר לומר כי רצון הבוחר היה שאם ועדת אגרנט תטיל על ממשלת גולדה–דיין את האחריות לכשלי המלחמה, הציבור יתקומם, ראשת הממשלה תתפטר ותקום ממשלה אחרת.

מהימים ההם – לזמן הזה

ראו את השיח הזה:

וזה מביא אותנו אל השאלה הבאה.

כיצד יודעים מהו רצונו האקטואלי של העם?

הדרך הנכון והמדוייק לדעת מהו רצון העם הוא ע“י משאל–עם בכל נושא שעליו יש מחלוקת, אבל הבעייה היא שאף ממשלה שבעולם לא ששה להכפיף את עצמה למשאלי עם במהלך הקדנציה שלה.

האפשרות הבאה: סקרים, עם כל בעיות הדיוק, הם בכל זאת נותנים תמונה אמינה למדי, ותמונה כלשהי הם נותנים לנו, עדיין בצמצום.

ועוד אפשרות: הפגנות – זה מה שיש לנו היום, ואירועי הלילה שאחרי פיטוריו של יואב גלנט, ומה שבא אחריהם אומרים הרבה.

מה אומר העם היום?

תומכי הרפורמה אומרים שכל המפגינים ביחד לא מהווים “אפילו 2.5 מנדטים“, או משהו דומה.

מעניין כמה מנדטים יש להם ברחובות.

כמובן שכל זה הוא קשקוש מקושקש, משום שכל מפגין שיוצא לרחובות מייצג סטטיסטית רבים שמזדהים ונשארים בבית.

בינתיים גם במפלגה שלו אין לו לנתניהו רוב אפילו לשאלה אם לשאת את נאום החצי–התקפלות שלו לפני הפגנות התמיכה בו, או אחרי ההפגנות האלה.

ואם נישאר במפלגתו של נתניהו, אפילו שם מסתמנת התנגדות גוברת והולכת למהלכי החקיקה שלו, בניצוחו של יריב לוין.

שמחה רוטמן רוצה “להחזיר את הקול לעם“, גם אני!

עד עכשיו היה לי דבר אחד משותף עם חה“כ שמחה רוטמן, יו“ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, של הכנסת: השם הפרטי.

היום, כשהוא קורא “להחזיר את הקול לעם“, נוספה לי עוד נקודת–הסכמה איתו: גם אני קורא לעשות בדיוק את אותו הדבר: בחירות עכשיו – חיוני ואפשרי!

התיזה שלי מבוססת על סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה, אשר מסמיך את הבג“ץ לקבוע את גבולות סמכותו–הוא לדון “בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר”.

באותו ההקשר אני מציג את השאלה מה עוד צריך לקרות כדי להשתמש בסמכות הזאת כדי לפזר את הכנסת.

היום נראה שאנחנו מתקרבים בצעדי ענק אל נקודת האל–חזור הזאת.

כנסו–כנסו!

ומה הלאה?

אחרי הצהרת ה“מורטוריום” של נתניהו – שספק אם יש מי שעדיין מאמין לה, עומדת שוב על הפרק שאלת ה“נגושיאיישנז“, נושא שעליו הבעתי התנגדות בלתי מתפשרת:

בנימין נתניהו, אל תציע לנו “נגושיאיישנז”

לא לשום “מתווה”, לא למצמוץ–ראשון, לא ל-Uphill Battle!

אידיוטים, על איזה “איזון” אתם מדברים, ועל איזו “פשרה”?!

אלא מאי?

היום, כאשר נושא ה“הידברות” חוזר ועומד על הפרק, אפשר לנסות ולאחוז את השור בקרניו, במיוחד כאשר בנאום בו הוא הבטיח לחזור אל החקיקה אם לא תהייה הסכמה, אמר נתניהו כי “נביא רפורמה שתחזיר את האיזון שאבד בין הרשויות, תוך שימור, ואני מוסיף, אף חיזוק של זכויות הפרט“.

באשר ל“איזון” שבין הרשויות, התייחסתי במאמר אידיוטים, על איזה “איזון” אתם מדברים, ועל איזו “פשרה”?! בו אני מראה כי ה“איזון” שהיה קיים מאז פרוץ המדינה הוא כזה שבעתירות נגד רשויות המדינה הבג“ץ הוא מוסד פרו–שלטוני אשר מוציא רק צו מוחלט אחד על כל מאה עתירות:

והאיזון שאני חותר אליו הוא כזה שבו הבג“ץ יהיה מוסד לעומתי לשלטון, שיעמיד את זכויות הפרט במעמד שווה לאינטרסים של השלטון:

בנסיבות האלה הייתי מוכן להיכנס להידברות על הבסיס הזה:

א. נושא זכויות האזרח מול השלטון יעמוד בראש סדר היום של ההידברות;

ב. הדיון בזכויות האזרח יהיה “עיוור צבעים פוליטי“, כך שהנוחת מן הירח לא יוכל לדעת למי הרפורמה טובה היא, אם לימין או לשמאל, דבר המונע את הצורך לחולל רפורמה מתחלפת עם כל חילופי שלטון;