על “משבר” חוק האזרחות והכניסה לישראל
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57964
לא רוצים? לא צריך!
שמחה ניר, עו“ד
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס“ג-2003, נחקק ע“י ממשלת הימין, ותוקפו הוארך מדי שנה, ע“י ממשלות הימין, כדי לענות על צרכי הביטחון של המדינה, אשר לא פגו במשך השנים *** היום, כאשר הימין באופוזיציה, הוא מוכן להקריב את מורשתו הביטחונית, רק כדי להביך את “ממשלת הסמול” *** מה הייתי אומר לאופוזיציית הימין, לו הייתי אמור לעשות כן בשם הממשלה
נא להכיר את ספרי החדש:
Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump
למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות
בן 82 שנים אנוכי היום (15.6.2021), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
על ההיסטוריה של החוק, ועל מעמדו המיוחד
דיסטל אטבריאן, איש לא מתחנן לפניכם!
על ההיסטוריה של החוק, ועל מעמדו המיוחד
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס“ג-2003, נחקק ע“י ממשלת ימין מלא–מלא, בתוקף לשנה אחת, עם הוראת–קבע לפיה “רשאית הממשלה, באישור הכנסת, להאריך בצו את תוקפו, לתקופה שלא תעלה בכל פעם על שנה אחת”.
מאז נחקק החוק הזה, תוקפו הוארך שוב ושוב, על ידי ממשלות ימין מלא–מלא.
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר:
מאז פרוץ העימות המזוין בין ישראל לפלסטינים אשר הוביל בין השאר לביצועם של עשרות פיגועי התאבדות בשטח ישראל, מסתמנת מעורבות גוברת והולכת בעימות זה של פלסטינים שהם במקור תושבי האזור, אשר נושאים תעודות זהות ישראליות בעקבות הליכי איחוד משפחות עם בעלי אזרחות או תושבות ישראלית, תוך ניצול מעמדם בישראל המאפשר להם תנועה חופשית בין שטחי הרשות לישראל.
מטרת החוק היא להגביל את האפשרות לפלשתינאים הנישאים לאזרחי ישראל לקבל תושבות או אזרחות בישראל, מכוח חוק האזרחות.
כמה הערות לפני שנמשיך:
-
אין בדברי ההסבר ולו רמז קלוש ביותר על הבעייה הדמוגרפית, אבל קשה להשתחרר מהתחושה שמחוקקי החוק הזה לא רצו שישראל תוצג בעולם כמדינת אפרטהייד, למרות שזו הייתה כוונתם העיקרית.
-
גם הצגת החוק כ“הוראת שעה” באה ליצור מצג לפיו מדובר בכורח ביטחוני זמני.
-
להבדיל ממקרים בהן הארכת תוקף של חיקוק נעשית בדרך של “חוק להארכת תוקף“, המצריכה לקיים מחדש את כל הליכי החקיקה (פרסום ברשומות + דיון בוועדה של הכנסת + 3 קריאות בכנסת), במקרה הזה די בהחלטת הממשלה + אישור הכנסת, והדבר נעשה כדי להפוך את הארכת התוקף למשהו כמעט–אוטומטי.
תוקפו של החוק עומד לפוג בימים אלה, ואך טבעי היה שהממשלה היוצאת הייתה דואגת להארכת התוקף, שמא הממשלה הנכנסת לא תרצה, או לא תוכל, לעשות כן.
אבל הממשלה היוצאת נמנעה מכך, בכוונת–מכוון, “כדי להביך את הממשלה הבאה” (ממשלת שמאל מלא–מלא, איך לא).
דיסטל אטבריאן, איש לא מתחנן לפניכם!
לו אני הממשלה/ראש הממשלה/יו“ר הקואליציה, הייתי מגלגל את גלגל ה“מבוכה” בחזרה לפתחו של הימין המלא–מלא, וזה הנאום שהייתי נושא בכנסת:
אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה,
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס“ג-2003, נחקק ע“י ממשלת ימין מלא–מלא, בתוקף לשנה אחת, עם הוראת–קבע לפיה “רשאית הממשלה, באישור הכנסת, להאריך בצו את תוקפו, לתקופה שלא תעלה בכל פעם על שנה אחת”.
מאז נחקק החוק הזה, תוקפו הוארך שוב ושוב, על ידי ממשלות ימין מלא–מלא.
מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי מדובר בחוק ביטחוני, אשר בא למנוע את כניסתם של גורמים עויינים משטחי יו“ש ועזה, וממדינות נוספות (איראן, לבנון, סוריה, עיראק), ומתן אזרחות או תושבות בישראל בדרך של נישואין מחוץ לגבולות המדינה, ו“ייבוא” לישראל של בני הזוג הטריים.
אין לכחד כי החוק הזה הוא בעייתי, באשר הוא פוגע בזכויות–אזרח מסויימות, כגון זכותו של אדם למצוא את אהבתו מחוץ לגבולות המדינה, ולהביאה אל חיקו, בארצו שלו.
עד כמה החוק בעייתי ניתן ללמוד גם מכך שהוא אושר ע“י הבג“ץ ברוב דחוק של 6 מול 5 שופטים.
החוק הזה אינו ממש “ממשלתי“, משום שהוא אינו עוסק בתיפקוד הממשלה, והממשלות שהביאו לחקיקתו, או שהאריכו אותו, לא היו נופלות גם בלעדיו. הוא חוק הנוגע לציבור כולו, לביטחונו של כל אזרח ואזרח, ואם תרצו – גם לצביונה היהודי של המדינה, הנוגע לכל אזרח החרד לצביון הזה.
בתור חוק בעייתי, אין תימה בכך שהדיעות בציבור כולו אינן אחידות ביחס אליו.
להבדיל ממקרים בהן הארכת תוקף של חיקוק נעשית בדרך של “חוק להארכת תוקף“, המצריכה לקיים מחדש את כל הליכי החקיקה (פרסום ברשומות + דיון בוועדה של הכנסת + 3 קריאות בכנסת), במקרה הזה די בהחלטת הממשלה + אישור הכנסת, והדבר נעשה כדי להפוך את הארכת התוקף למשהו כמעט–אוטומטי.
הראשונים שצריכים לדאוג להארכת תוקפו של החוק הם דווקא אתם, אנשי הימין, אשר החוק הזה הוא חלק ממורשתם, ואתם יכולתם לעשות זאת בימיה האחרונים של ממשלתכם, כאשר פקיעת החוק כבר הייתה בטווח–מגע, אבל אתם לא עשיתם זאת.
מדוע לא עשיתם זאת?
כדי “להביך” את הממשלה הנכנסת, ממשלה ה“סמול“, כלשונכם.
אז לא … אתם תביכו רק את עצמכם.
חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, מקום עשירי משוריין ברשימת הליכוד, אומרת בדף הפייסבוק שלה:
נפתלי, יאיר וגדעון היקרים. אני מציעה שבמקום לתקוף את הימין ואז להתחנן אלינו שנציל אתכם, תתרכזו בשכנוע האיש היחיד שמחזיק כרגע את ממשלת השמאל האנטי–ציונית שלכם בחיים: מנסור עבאס.
באתם לעבוד? אז הנה משימה ראשונה.
אז לא, חברת הכנסת דיסטל אטבריאן וחבריך בימין, ממש לא. אנחנו באנו לעבוד, ואנחנו אכן עובדים, אם כי לא לפי תכנית–העבודה שאת מציעה לנו, ואילו התחנונים הם רק בדמיון החולני שלכם, כי אף אחד לא התחנן לפניכם.
לא רוצים? לא צריך!
יכולתם להאריך את החוק לפני חילופי המשמרות, בתמיכה רחבה, אבל דחיתם את זה כדי להביך את הממשלה החדשה, על חשבון מורשתכם–אתם, ועל חשבון מה שאתם עצמכם רואים כאינטרס הציוני העליון.
אין זה סוד שהממשלה שהקמנו אינה כליל השלמות, אלא תוצאה של פשרה שהבוחר הישראלי ונשיא המדינה כפו עלינו כאשר כשלה הברירה הראשונה – ממשלת ימין מלא–מלא, בראשותו של ראש הממשלה לשעבר (שהיה הראשון לקבל את המנדט להרכיב ממשלה – וכשל).
ובפשרה כמו בפשרה, לא תמיד ניתן להשיג את הכל, ואין מנוס מלהשאיר קצוות פתוחים – וזה מה שקרה כאן.
כיצד יודעים מהו “רצון הבוחר“, כאשר אי אפשר לשאול כל בוחר ובוחר?
האם “רצון הבוחר” נקבע לפי 30 המנדטים שניתנו למפלגה הגדולה ביותר, או לפי 90 המנדטים שניתנו לכל האחרות?
האם 30 המנדטים שניתנו למפלגה הגדולה ביותר ניתנו לה בגלל מי שעמד בראשה, או למרות מי שעמד בראשה?
האם יש להביא בחשבון “רצון הבוחר” גם “שותפים מסורתיים” אשר באופן “מסורתי” מעדיפים לתמוך בכל ממשלה שתיתן להם יותר תקציבים?
התשובה היא לעולם לפי האינטרס הפוליטי של המשיב, בכל רגע נתון, וזה, כמובן לא נותן לנו, ולא כלום.
בעייתית עוד יותר היא השאלה מהו “רצון הבוחר“, כאשר הברירה היא בין הממשלה כפי שהוקמה לבין בחירות חמישיות, שישיות, או עשיריות – שאלה שלא עמדה לדיון במהלך הבחירות, וממילא אף מפלגה לא הבטיחה דבר בנושא (הסקרים אומרים שלמעלה מ-50% מעדיפים את הממשלה הזאת על פני הליכה לבחירות נוספות, אבל מי מתייחס לסקרים שאינם תואמים את העדפותיו).
לא ייפלא, איפוא, כי גם כאשר התנהל המו“ם על על הקמתה של הממשלה הנוכחית וגם אחרי הקמתה – לאף אחד מהמתנגדים לה לא היה האומץ לטעון לחלופה היחידה שנשארה: בחירות חמישיות, בלי שום ודאות שהן תהיינה האחרונות.
מדוע כך מתנהלים הדברים? משום שיותר קל לשבת על הגדר, לחכות לתוצאות הבחירות ולפרשן את התוצאות שבדיעבד לפי האינטרס של המפרש, במקום להיכנס מראש לנושאים לא פופולריים, משהו מעין “אם אנחנו לא נצליח להקים ממשלה, אנחנו נפזר את הכנסת, וננסה את מזלנו בבחירות נוספות, וחוזר חלילה, ושוב בלי הרף“.
כנגד כל הפרשנויות מוטות–האינטרס ישנה פרשנות אחת אובייקטיבית ואוניברסלית, שאינה תלויית–אינטרס: כיוון שהכנסת הנבחרת, על כל סיעותיה, משקפת את “רצון הבוחר“, על כן מה שהיא מחליטה, זהו “רצון הבוחר“: הביעה אמון בממשלה – זהו “רצון הבוחר“; החליטה להתפזר ולקיים בחירות חדשות – גם זהו “רצון הבוחר“.
אכן, גם הגישה הזאת היא שרירותית, אבל יתרונה בכך הוא, כאמור, שהיא אינה תלויית–אינטרס.
הממשלה הזאת היא הפשרה עליה החליט הבוחר, וכאמור לעיל, בפשרה כמו בפשרה, לא תמיד ניתן להשיג את הכל, ואין מנוס מלהשאיר קצוות פתוחים – וזה מה שקרה כאן.
כאמור לעיל, כדי להאריך את תוקפו של החוק אין צורך בחקיקה להארכת התוקף, ודי בהחלטת הממשלה + אישור הכנסת.
הממשלה החליטה להאריך את תוקפו של החוק, ובכך עשתה את שלה.ההמשך, אישור הכנסת, עובר לידי הכנסת, ואין חובה שהבקשה לאישור הכנסת תוגש דווקא ע“י הממשלה עצמה.
בנקודה הזאת, חברי הכנסת מן הימין, מדובר במורשת שלכם, לא במורשת של ממשלות המרכז–שמאל, ואתם הם אלה אשר אמורים להגן על מורשתכם: רוצים – תגישו לכנסת בקשה לאשר את החלטת הממשלה. לא רוצים – אל תגישו, ואל תעשו לנו טובות. הממשלה הנוכחית אינה תלוייה בהגשמת מורשתכם שלכם, היא תחזיק מעמד גם בלי הארכת תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס“ג-2003.
רציתם להביך אותנו – לא הבכתם, אלא את עצמכם.
ואחרון–אחרון, בנימין נתניהו, ראש הממשלה לשעבר: כאשר ישבת על כס ראש הממשלה – כמה פעמים קראת לשאר סיעות הכנסת: “שימו את הפוליטיקה בצד, יהיה מספיק זמן לפוליטיקה“?
הגיע הזמן שגם אתה וסיעתך תקיימו את מה שאתם מטיפים לאחרים.
זה מה שהייתי אומר, אם הייתי מייצג את הקואליציה הנוכחית.
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא