כנסת ישראל הריבונית, שנבחרה כדין ע“י העם שהוא הריבון העליון, ואין מעליו ולא כלום, ובמיוחד אין מעליו שלטון עריצות היוריסטוקרטיה האליטיסטית הסמולנית של הפקידים מטעם עצמם, חוקקה את חוק יסוד: זכויות האסיר.

לפיו חוק היסוד הזה התפריט היומי לכל אסיר יהיה רבע פיתה יבשה, ועשרים גביעי גלידה, 200 גרם כל אחד, בק“ן טעמים, לבחירתו.

כדי להסיר כל ספק הובהר בחוק עצמו כי “בחוק זה ‘אסיר’ – לרבות עציר ולרבות שבוי מלחמה או כל פעולה צבאית“.

עוד קבעה הכנסת, באותו חוק–היסוד, כי כל אסיר ייהנה מחופשה בת 36 שעות מדי שישה חודשים, זולת אם נמצאו סיבות אישיות לשלול ממנו את החופשה. בהצעת החוק, וכן מעל דוכן הכנסת, הבהיר שר המשטרה שלא תהייה אפלייה קבוצתית – לא לטובה ולא לרעה, וכל החלטה בעניין הזה תהייה רק על בסיס אינדיווידואלי.

על אף כל האמור בחוק היסוד, השר לביטחון לאומי החליט שכל אסיר בטחוני יקבל רבע פיתה יבשה רק אחת ליומיים, ולא יקבל שום גלידה – לא בק“ן טעמים, לבחירתו, ולא בכלל.

בנוסף לכך החליט השר כי אף אסיר בטחוני לא יקבל את החופשה שנקבעה בחוק היסוד.

“הכלא אינו קייטנה למחבלים אכזרים, רוצחי תינוקות“, אמר כבוד השר.

עוד החליט השר שכל אסיר שנשפט על רצח ערבים ייהנה ממזנון עשיר ומגוון, וכן גם משמפן וקוויאר ללא הגבלה, ובנוסף לכך גם מחופשת סוף שבוע ארוכה, החל ממוצאי יום ה’ ועד לצהרי יום ב’, מדי שבוע בשבועו.

נגד ההחלטות האלה הוגשו לבג“ץ שלל עתירות.

התנועה לזכויות האסיר עתרה נגד הוראת החוק לפיה כל אסיר יקבל רק רבע פיתה ליום, ואמרה כי עניין הגלידה הוא רק “הצגה“, משום שאף אסיר לא יוכל למלא את כרסו בעשרים גביעי גלידה, 200 גרם כל אחד, בק“ן טעמים, לבחירתו, מדי יום ביומו. עוד טענה העותרת הזאת כי השלילה הגורפת של זכות החופשה על בסיס שאינו אינדיווידואלי נוגדת את לשונו המפורשת של חוק היסוד.

התנועה לשלטון החוק עתרה נגד החלטת השר בעניין התפריט המשופר ובעניין החופשות כי הוא הופך את הכלא לקייטנה עבור יהודים רוצחי משפחות שלמות, ומסכנת את שלום הציבור ובטחונו, והכל משיקולים פוליטיים, שהם זרים לסמכותו.

ארגונים פוליטיים שונים – גם ימניים וגם סמולניים – ביקשו להצטרף לעתירות כמשיבים נוספים או כ“ידידי בית המשפט“.

ארגונים ימניים טענו כי בעניין התפריט אל לו לבית המשפט לשים עצמו מעל החוק, במיוחד כאשר מדובר בחוק יסוד, ובעניין החופשות הם טענו כי אל לו לבית המשפט לשים את שיקול דעתו הוא מעל שיקול דעתו של השר, שנבחר כדין והוא הרשות המוסמכת, בעלת הסמכות מכח החוק.

ארגונים סמולניים טענו כי הוראות חוק היסוד החדש עומדות בסתירה לפיסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל כן הן בטלות, ובעניין החופשות הם טענו כי השר כפוף לביקורת בג“ץ כמו כל גוף ציבורי על פי הדין, ובמקרה הזה החלטות השר הן “בלתי סבירות באופן קיצוני“, ועל בסיס קבוצתי–פוליטי–אידאולוגי, לא על בסיס אינדיווידואלי, וגם בניגוד להוראותיו המפורשות של חוק היסוד החדש.

בין המשפט החליט: לתגובת המשיבים תוך 43 ימים, 11 שעות, 14 דקות ו-59 שניות.

היועצת המשפטית לממשלה, שמכוח סעיף 2 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] מייצגת את כל רשויות המדינה, קיבלה את ההחלטה – והעבירה אותה אל המשיבים בדואר רשום עם אישור מסירה, כדי שאלה יביעו בפניה את עמדתם, אותה תציג בפני הבג“ץ – כך נוהג כל עורך דין אחראי, ולא יעלה על הדעת שעורך הדין ינהל הליכים בלי להתייעץ עם לקוחותיו.

הכותרות באתרי החדשות

בו ביום התפרסמו באתרי החדשות כותרות מעין אלה:

היועמ“שית לבן גביר: “למה אתם לא נותנים לאסירים הביטחוניים גלידה בק”ן טעמים, לבחירתם?”

והתגובות לא אחרו לבוא.

כך התגובות

מה שמאפיין את התגובות הוא, בראש ובראשונה, שאחרי כותרת כזאת מדליקה, אף אחד לא קורא את הכתבה עצמה, ואלה שאולי קוראים הם לרוב אלה שמתנגדים להתערבות הבג“ץ בפעולות השלטון, לא כל שכן בחקיקה הכנסת, ובמיוחד בחוקי היסוד, אבל הפעם הם שותקים, כי כאן זה לא כדאי להם.

אם הם היו נאמנים לעצמם הם היו מוחאים כפיים לבג“ץ וליוהמ“שית על שהם נאמנים לחוקי היסוד, ומקפידים על כל שכל אסיר יהיה זכאי מדי יום ביומו, לרבע פיתה יבשה, ועשרים גביעי גלידה, 200 גרם כל אחד, בק“ן טעמים, לבחירתו, ושהשר איתמר בן גביר לא יוכל להשתין על חוקי היסוד ולעשות שבתות לעצמו על בסיס פוליטי – הן באשר לתפריט, הן באשר לחופשות, והן בכלל.

הדבר היחיד שהם יכלו לעשות הוא לחלוק על עניין רבע הפיתה, שנקבע בחוק היסוד, ושאינו מפלה בין שבויים ואסירים ביטחוניים לבין אסירים פליליים “רגילים“, אבל את זה הם לא יעזו לעשות, בידעם כי מחר הם עצמם עשויים להגיע לכלא על שריפת בתי מגורים על המשפחות הערביות הגרות בהם.

איפכא מסתברא

אם השר רשאי לקבוע על דעת עצמו תפריט שונה לכל קבוצה של אסירים (ובהמשך גם לכל אסיר ואסיר) לפי השקפתו הפוליטית, ולבג“ץ אסור להתערב, מה נאמר אם מחר יבוא שר סמולני וייתן תפריט משובח יותר דווקא למי שהוא יגדיר כלוחמים על המשמר למען ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים?

ואם נאמר כן, פשיטא שצודקים גם אנשי החמאס, כשהם נותנים לחטופים רבע פיתה יבשה ליומיים, ולא נותנים להם שום גלידה – לא בק“ן טעמים, ולא בכלל.

ואני לא נכנס לשום שיקולים מוסריים – רק מתבסס על טיעוני–הנגד.

_________

עוד על הבעייתיות של הפרשנות המשפטית המוטה–פוליטית:

תגובה להרצאתו של עו”ד אביעד ויסולי על “חוקיות השימוש בצה”ל למטרות שאינן הגנה על המדינה”

_____________

_____________________

Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump

###

למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות

______________________

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

פורסם ב- משרד המשפטים, מימשל מדינת ישראל _ בעריכת ליאורה כהן, פוליטיקה זה משהו גס_בעריכת בועז מושקוביץ ז"ל, זכויות האזרח, לכל אדם, בתי סוהר ובתי מעצר ותוייג בג"ץ, גלי בהרב מיארה, זכויות האזרח, פרשנות משפטית, ריבונות המחוקק

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל