עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑ה הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃ קואליצית ניר 2.0 – עכשיו!
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57076
בנימין נתניהו תלוי כאבן–הריחיים על צוארינו זה שנה וחצי – לא לבלוע, ולא להקיא *** התוויית הדרך ליציאה מהמבוי הסתום *** לכו עם זה לח“כים שלכם – עוד היום, ולפני ההצבעות על חילופי יו“ר הכנסת, וכינון הממשלה!!!
עד מתי?
שמחה ניר, עו“ד
בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
הצעד הראשון: הצגת מועמד נגדי לתפקיד יו“ר הכנסת
הצעד השלישי: גיבוש ממשלה קצרת–מועד, בלי ביבי וגנץ
הצעד הרביעי: התפטרות הממשלה, והליכה לבחירות
מכתבי אל חברי הכנסת במוצאי יום הבחירות, מועד ג’
ראשית – אין לי שום קשר, לא משפחתי ולא אחר, לקואליציה הזאת, זולת מכך שבנושא הזה אני לא חי מספרי ההיסטוריה, אלא מזכרוני האישי (למרות האלצהיימר המתקדם שלי), אבל כדי לחסוך מעצמי את הצורך לכתוב בעצמי את הנושא, אביא מן המצוי.
כך ויקיפדיה, בערך נחום ניר–רפאלקס:
ניר היה ליושב ראש הכנסת הראשון שלא נמנה עם מפלגת השלטון. לאחר פטירתו של יוסף שפרינצק ב-1959 הוקמה ביוזמתם של מנחם בגין ויוחנן בדר קואליציה אד הוק, שהורכבה ממפלגות הקואליציה (אחדות העבודה – פועלי ציון, מפ“ם והמפד“ל) והאופוזיציה (חרות, הציונים הכלליים ומק“י). קואליציה זו, שכונתה “קואליציית ניר“, הוקמה אך ורק לצורך בחירתו של נחום ניר ליושב ראש הכנסת, בניגוד לעמדתה של מפא“י, שהייתה אז מפלגת השלטון, ומועמדה לתפקיד יושב ראש הכנסת היה חבר הכנסת ברל לוקר. בניר תמכו 52 מחברי הכנסת, בעוד 41 תמכו בלוקר. 7 מחברי הכנסת נמנעו, בהם חברי המפלגה הפרוגרסיבית, שהביעו בכך את מחאתם על הקרב הפוליטי שליווה את הליך הבחירה.
בהיוודע תוצאות הבחירות האחרונות, שלחתי לראשי המפלגות שהתחייבו רק–לא–ביבי את המכתב שהעתקו מצורף, למטה מכאן.
עיקרי המכתב:
הדבר החשוב והדחוף ביותר היום הוא להציל את המדינה משלטונו הממושך והמסואב של בנימין נתניהו – ולכך יש לכם 62 מנדטים בכנסת. כל שאר הדברים חיכו 72 שנה – הם יכולים להמתין עוד קמעה.
כדי להגשים את המטרה הזאת, כך הצעתי, יש להתגבר על חילוקי–הדיעות האחרים, להתאחד למטרה הזאת, להקים קואליציה זמנית לצורך זה בלבד, להעביר את תקציב המדינה ואת החוקים שימנעו מבנימין נתניהו להתמנות שוב כראש הממשלה (הגבלה לשתי קדנציות ומניעת המינוי ממי שתלויים נגדו כתבי אישום חמורים – הכל על פי משנתו–הוא, כאשא הדבר היה נוח לו).
לאחר מכן, על פי הצעתי, אפשר יהיה לפזר את הכנסת וללכת לבחירות כאשר כל מפלגה חוזרת אל מצעה, אל עקרונותיה ואל ערכיה – וכאשר בנימין נתניהו “מכהן” כנאשם בעבירות השחיתות המיוחסות, ולא נהנה מה“פור” שיש לו כראש ממשלה מכהן.
ובמלים בהן השתמשתי במכתבי: כיוון שהקואליציה הזאת ממילא זמנית (אסביר בהמשך), אפשר לגשר על הפערים, להעיף את ביבי, ורק אחר כך איש לדרכו.
ואכן, בהמשך הסברתי הכל.
אם היו הנמענים למכתבי מכים על הברזל בעודו חם, לביבי נתניהו לא היה מספיק זמן לנכלוליות שלו, וב-16 לחודש מארס, עם השבעת הכנסת, היה נדרש היו“ר לקיים ישיבה לצורך בחירת היו“ר (כפי שאמנם הווה), והסיבה שבגללה אדלשטיין תירץ את סירובו לקיים את הדרישה אולי עוד לא הייתה נולדת לו באותו הזמן.
אפ כך הווה, ייתכן מאוד שחה“כ מאיר כהן מסיעת יש עתיד היה נבחר כיו“ר הכנסת, ולבני גנץ וגבי אשכנזי הייתה פחות “סחורה” להציע לנתניהו.
אבל הם לא היכו בברזל בעודו חם, ואז החלה התגנבות היחידים: תחילה פרשה חה“כ אורלי לוי אבקסיס, זו שהתחייבה בנקיטת–חפץ לא לשבת בממשלת נתניהו, אבל כיום התאמתה הטענה שהובטח לה כסא בממשלה. כעת המאזן הוא 61:59 נגד נתניהו.
הבאים בתור היו חה“כ יועז הנדל וצבי האוזר, שזכו לכינוי המתבקש–מאליו הנזל וגרטל, (נכון לשעת סיומו של המאמר הזה, הצירוף הנדל והאוזר “הנזל וגרטל“ מופיע בגוגל כ-722 פעמים) שפרשו מסיעת תל“ם של משה יעלון. לצמד–חמד הזה הייתה דילמה: הם נגד נתניהו, אבל בעד סיפוח.
נו, ואם הצמד גנצכנזי מכשיר את השרץ, והשרץ מבטיח הנאות שלטוניות, אז נוטלים גלולות פראמין, וקופצים אל הביצה.
כעת ביבי מכין לנו קואליציה של 73 ח“כים, כאשר בתוך הליכוד עצמו נמצאת “חבילה” גדולה של חכ“ים אשר ציפו לקידום, או לשדרוג, ובגלל ההרכב הפריטטי חלקם ישודרגו–מטה, וחלקם ימצאו את עצמם מחוץ לממשלה.
נחוצים, איפוא, 14 ח“כים אמיצים שיתעשתו ויבינו שקואליצית נתניהו–גנץ הינה צעד אחד בדרך לתבוסתו של הליכוד – אולי לא בבחירות הקרובות, אם הנאשם נתניהו יוכל להתמודד בהן, אבל לבטח בבחירות שאחריהן.
הצעד הראשון: הצגת מועמד נגדי לתפקיד יו“ר הכנסת
הצעד הראשון הוא הקמתה של קואליצית ניר 2.0, הצגת מועמד משלה ליו“ר הכנסת, מול מועמדותו של יריב לוין, אשר, לפי התכנית, אמור לבוא במקום בני גנץ המתפטר.
כשם שקואליצית ניר המקורית איחדה כנגד מפא“י הן את מפלגות הקואליציה דאז (אחדות העבודה – פועלי ציון, מפ“ם והמפד“ל), והן את מפלגות האופוזיציה מקצה הימין ועד קצה השמאל (חרות, הציונים הכלליים ומק“י), וכמו שבנימין נתניהו לא בחל לאחד כוחות עם הרשימה המשותפת כדי לבחור לעצמו את הפודל מתניהו אנגלמן כמבקר המדינה, כך גם קואליצית ניר 2.0 יכולה בהחלט לאחד את ימינה ואת הרשימה המשותפת – והשמיים לא ייפלו. באחריות!
בשלב הזה קואליצית ניר לא צריכה להתאחד גם נגד הממשלה, כי אז הולכים לבחירות, ויהיה את מי להאשים. לכן תצביע כל מפלגה בנפרד, למה שייראה לה, הממשלה תקום וקואליצית ניר זו תמשיך בחקיקת החוקים שימנעו נתניהו להיות אי–פעם ראש הממשלה.
ככל שהבנתי וידיעותיו מגיעות, ההסכם הקואליציוני לא מונע מחברי הקואליציה לחוקק חוקים כאלה.
הצעד השלישי: גיבוש קואליציה קצרת–מועד, בלי ביבי וגנץ
כעת אפשר, בניחותא, לעבוד על גיבוש הקואליציה הממשלתית הבאה.
לפי סע’ 28(ב) לחוק יסוד: הממשלה, הבעת אי–אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, להביע אמון בממשלה אחרת שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים […], וזה אומר כי אין צורך ללכת אל נשיא המדינה ולהתחיל בהתייעצויות המקובלות.
סעיף 43ח’ לחוק יסוד: הממשלה (שהוסף ב-7.5.2020 בחוק־יסוד: הממשלה (תיקון מס‘ 8 והוראת שעה), זה לשונו:
החליטה הכנסת להביע אי–אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת, לפי סעיף 28, לא יהיו ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי–האמון רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת.
וזה אומר שאפילו אם לא יחוקקו את “חוקי נתניהו“, אם, בהצבעת האי–אמון תוצג ממשלה חלופית במקום “ממשלת החילופים”, בני נתניהו וביבי גנץ לא יוכלו להיות ראשי הממשלה, ובכך ייעשה עימם הצדק המגיע להם.
מה שנשאר עכשיו הוא לחכות להזדמנות המתאימה, להציג ממשלה חלופית, להעביר תקציב (אם ממשלת ביבי–גנץ לא תעביר את התקציב, עד שתיפול), ומיד להתפטר וללכת לבחירות חדשות, כאשר אבן–הריחיים הקרוייה בנימין נתניהו כבר לא תהייה תלוייה לנו על צווארינו.
בממשלה הזאת אביגדור ליברמן, נפתלי בנט ואיילת הכושלת יצטרכו להשלים עם תמיכתה – אפילו מבחוץ – של הרשימה המשותפת, וכיוון שהממשלה הזאת אמורה להחזיק מעמד זמן קצר ביותר, הם לא יזקקו לכמות גדולה במיוחד של פראמין.
הצעד הרביעי: התפטרות הממשלה, והליכה לבחירות
עם התפטרות הממשלה, היא הופכת לממשלת מעבר, וכיוון שלמכהנים בתפקיד ישנו יתרון מסויים על מי שאינו מכהן, זה כבר פלוס.
הפלוס הנוסף הוא שהדמגוג הידוע לא יכול עוד להבטיח שהוא יהיה ראש ממשלה יותר טוב מאחרים – כי החוקים שיתקבלו ימנעו ממנו להתמודד על כהונת ראש הממשלה.
והפלוס הכי גדול – אליל ההמונים “מכהן” כנאשם בעבירות שחיתות שאף ראש ממשלה לא נאשם בהן.
שיהיה בהצלחה.
4.3.2020
לכבוד
חה“כ גבי אשכנזי – כחול–לב
חה“כ בני גנץ – כחול–לבן
חה“כ ניצן הורוביץ – העבודה–גשר–מרצ
חה“כ משה יעלון – כחול–לבן
חה“כ אורלי לוי – העבודה–גשר–מרצ
חה“כ אביגדור ליברמן – ישראל ביתנו
חה“כ יאיר לפיד – כחול–לבן
חה“כ אימן עודה – הרשימה המשותפת
חה“כ עמיר פרץ – העבודה–גשר–מרצ
(לפי סדר הא“ב…)
נכבדי,
הנדון: “קואליצית ניר” להפלת נתניהו – עכשיו!
אקדים ואומר כי אין לי שום קשר, משפחתי או אחר, לחה“כ נחום ניר–רפאלקס ז“ל, שעל שמו נקראה הקואליציה הזאת.
בארה“ב, בה אני נמצא כעת, כשני שלישים מהדמוקרטים רואים בהפלתו של דונאלד טראמפ, בבחירות בנובמבר הקרוב, את השיקול החשוב ביותר בבחירתו של מועמד המפלגה לנשיאות – ורק שליש אחד מהם רואים חשיבות ראשונה בהתאמת המועמד להשקפה האישית של כל אחד ואחד מהם.
כך צריך להיות היום גם אצלנו – הדבר החשוב כעת הוא להניח בצד את כל האידיאולוגיה והשאיפות האישיות, ולהפיל את ביבי נתניהו, עכשיו!
כל הדברים האחרים, שחיכינו להם כמעט 72 שנים, דחופים פחות: שלום עכשיו, מלחמה אחר כך, או להיפך: מלחמה עכשיו, שלום אחר כך, וכו’, וכו’: הכל יכול לחכות.
יש לכם, נכון לרגע כתיבתו של מכתבי זה, 62 מנדטים, מול 58 המנדטים של ביבי – לכו עם זה אל הנשיא.
אני לא צריך להציע לכם איך להסביר את זה לציבור.
הבטחתם “לא לשבת עם …” (חוץ מביבי) – אפשר להסביר אפילו את זה, אבל מי שלא יכול – שיישאר בחוץ, אבל שיתמוך פוזיטיבית, ולא בהימנעות. הייתי קורא לכך “להתחתן, ולישון בחדרים נפרדים“.
כיוון שהקואליציה הזאת ממילא זמנית (אסביר בהמשך), אפשר לגשר על הפערים, להעיף את ביבי, ורק אחר כך איש לדרכו.
למשל: להסכים על מימושה תכנית טראמפ, אבל “בתיאום עם הפלשתינאים ועם הקהילה הבין–לאומית“, וזה אומר “מחר–מחר“, ולמעשה דחיית הנושא עד אחרי הבחירות הבאות (וסביר להניח שגם עד אחרי טראמפ).
אמרתי שהקואליציה הזאת היא זמנית – משום שאפילו אם היא תחזיק יום אחד – יש לנו ממשלת–מעבר “נטולת ביבי“, במקום ממשלת–המעבר הנצחית בראשות ביבי.
מה שצריך לעשות לפני שמפרקים את הקואליציה הוא לקבוע תקציב שנתי בשיעור כפול מהתקציב האחרון – ולמשך שנתיים (לפחות).
מדוע תקציב בשיעור כפול? כדי לחסוך זמן, לחסוך דיונים על כל סעיף וסעיף, ולגמור מהר – לפני שגם הממשלה הזאת הופכת לממשלת מעבר, ואז אין תקציב (כמובן שלא חייבים לממש את כל סעיפי התקציב, ואת זה אפשר להסדיר בהחלטת–ממשלה לאחר מכן).
במקביל לכל דבר אחר אפשר לחוקק את הגבלת הקדנציות, וכל מה שרוצים, כדי למנוע את חזרתו של ביבי ללשכת ראש הממשלה – אפילו אם הוא יזוכה לחלוטין במשפטו.
וכשמחליטים על פיזור הכנסת – אפשר לקבוע לכך מועד רחוק מספיק כדי להראות לכל העולם ואשתו כי יש חיים ויש ממשלה – גם אחרי הביבי.
ולסיום – משהו רגשי – לא כמנה עיקרית, אלא רק כשחקן–חיזוק: אחרי נאום–השחץ (לא הראשון) של ביבי, אחרי ה“מיהרו להספיד את עידן ביבי“, אחרי זריית–המלח של ביבי ואוהדיו ברשתות החברתיות על פצעיהם של מתנגדי–ביבי ואחרי “אתם לא מסוגלים להשלים עם הכישלון” – צריך להראות להם שהם אלה שלא מסוגלים להשלים עם הכישלון, צריך למחק את החיוכים שלהם, ולשלוח אותם “לעשות חמוצים“.
לקחת את הלימונדה שלהם, ולעשות להם ממנה לימון.
חישבו על זה – זה הדבר היחיד שימנע מכם את הביקורת על כך שאתם “משאירים את המדינה ללא ממשלה, בגלל גחמות/אגו/שיקולים פוליטיים וכו’, וכו’. הבאתם ממשלה, הבאתם תקציב.
והערה אחרונה: אם מעיפים את ביבי, אפשר להפגין “אצילות” ולקבוע ש“חוקי ביבי” לא יחולו רטרואקטיבית, וממילא גם לא יהיו “חקיקה פרסונלית“.
לשרותכם תמיד,
שמחה ניר, עו“ד
___________
ביבי נתניהו לא מכין שיעורי–בית
ביבי נתניהו, כפפה לרגליך: לך לבג”ץ, טען תפירה!
על סמכותו של הבג“ץ לפזר את הכנסת
איך יכולים שופטי ישראל לאותת לביבי ואוהדיו שהם לא בכיס הקטן שלו?
על פסק הדין בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני
על הדיון בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני – לקחי היום הראשון
על משפטו הפלילי של בנימין נתניהו – נאום–תשובה ושאלות לתומכי–ביבי
בג”ץ ביבי – מבחנו הקשה ביותר של בית המשפט העליון, מאז פרוץ המדינה
ממשלת שני הבנימינים, הטרגדיה השקספירית בשער
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא