“סבירות” זה לא פוליטיקה!

מאת Simha Admin | 16/12/2023 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/59914

הטוענים נגד מבחני הסבירות הם צבועים, אשר מתבכיינים כאשר הבג“ץ פוסק שלא לטעמם הפוליטי, אבל כאשר נוח להם הם רצים כמשוגעים אל אותו הבג“ץ, וטוענים לחוסר סבירות

שמחה ניר, עו“ד

בן 84 אנוכי היום (15.6.2023), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

מבוא

זה לא “סמול” מול ימין!

האם המושג “סבירות” הוא “מעורפל”, ותלוי בהשקפתו של כל שופט וערכיו האישיים?

האמנם הבג”ץ “מנהל את המדינה”? (א)

האמנם הבג”ץ “מנהל את המדינה”? (ב)

מה עם החזרת “שטחי מולדת”?

ומה עם הגרעין הסעודי?

או, למשל, עיסקת ההפוגה

מבוא

המילה “סבירות” הייתה במקומותינו ל“משהו גס“, במיוחד כאשר מדובר בחקיקה של הכנסת.

תומכי ההפיכה המשטרית יוצאים נגדה, מכמה טעמים, ובהם:

האחד – זה “סמולנות“;

השני – המושג “סבירות” הוא מעורפל, תלוי השקפתו של כל שופט וערכיו האישיים;

השלישי – הבג“ץ לא אמור לנהל את המדינה, הוא לא רשות מבצעת, וגם אין לו הכלים והידע לשם כך;

והרביעי – החקיקה משקפת את רצון הציבור, כפי שבא לידי ביטוי בבחירות, ובהתערבותו בחקיקה של הכנסת, הבג“ץ מעמיד את עצמו מעל הציבור, שהוא–הוא הריבון העליון – ולא בית המשפט.

אז לא, ממש לא.

זה לא “סמול” מול ימין!

כאשר הטענה נגד עילת הסבירות נשמעת מכיוון הימין כנגד ה“סמול“, נוצר הרושם כאילו מדובר במחלוקת המפלגת את הציבור בישראל: סוציאליזם לעומת קפיטליזם, מדינה פלשתינאית לעומת סיפוח, חוק הלאום או לא חוק הלאום, וכו’, וכו’.

אז לא: הרושם הזה הוא פרמטר לא רלוואנטי.

הוא לא רלוואנטי, משום שהמחלוקת אינה על דרכה של מדינת ישראל, לאן היא הולכת, אלא איך היא הולכת, ומשני צידי המתרס לא נמצאים הימין מול השמאל, אלא המחזיקים בשלטון מול אלה שאינם מחזיקים בשלטון.

המחזיקים בשלטון, כך דרכו של עולם, רוצים את החירות לעשות את כל מה שמתחשק להם, וזה חל גם על שלטונות “ימניים” וגם על שלטונות “סמולנים“.

מדוע נוצר הרושם שהתערבות בית המשפט בפעולות השלטון היא “סמולנות“?

משום שמאז פס“ד בנק המזרחי, אשר נחשב כנקודת–ציון בהתערבות ביהמ“ש בחקיקה של הכנסת, רוב הזמן הימין היה בשלטון, ואם דווקא השמאל היה בשלטון – גם הוא היה מקונן ומתרעם, ומשום שבנימין נתניהו הפך את המילה “שמאל“, על הטיותיה ועיוותיה השונים, ל“משהו גס“.

האם המושג “סבירות” הוא “מעורפל”, ותלוי בהשקפתו של כל שופט וערכיו האישיים?

קראו את המאמר בשבחי הסבירות והמידתיות אדברה היום ואעידה, שם הבאתי את הדוגמה הזאת:

דוגמה לחוסר סבירות קיצוני

ככל שידיעתי מגעת, הדוגמה הזאת לא התעוררה מעולם בבית המשפט, וספק אם היא תתעורר אי–פעם, וזה מאפשר לנו לדון בה באופן הכי “מופשט” בלי שניחשד במוטות פוליטית, ר“ל.

שר התחבורה, כידוע, הוא המוסמך לקבוע בתקנות כלליות את המהירות המותרת בכל דרך, ולכל סוג רכב, ולהבדיל מכל סמכות אחרת של השר שהוא יכול לאצול לאחרים, את הסמכות הזאת הוא לא יכול לאצול (סע’ 33(ב) לחוק יסוד: הממשלה).

מדוע נקבע ששרים לא יכולים לאצול לאחרים את הסמכות לקבוע תקנות כלליות? משום שלבד משיקולים מקצועיים, לקביעה כזאת יש גם השלכות ציבוריות–פוליטיות.

כך, למשל: עניין המהירות המותרת: כיוון שהשר מייצג גם את הציבור שבחר בו, והוא מן הסתם רוצה להיבחר שוב ושוב, הוא רשאי לקבוע מהירות נמוכה מזו שהמומחים יציעו לו, אם הבטיחות היא בראש מעייניו (ומעייני הציבור שאליו הוא נושא עיניו), ומהירות גבוהה מזו שהמומחים יציעו לו – אם ההנאה מהנסיעה, כולל הגעה ליעד בזמן קצר יותר, היא המנחה אותו.

המהירות המותרת בדרך לא עירונית “רגילה” היא 80 קמ“ש.

נניח שעם גבור גלי תאונות הדרכים מחליט שר התחבורה להוריד את המהירות ל-70 קמ“ש. האם בית המשפט יקבל טענת חוסר הסבירות? סביר להניח שלא: אולי זה “חוסר סבירות”, אבל לא “חוסר סבירות קיצוני”.

ומה אם השר יוריד את המהירות ל-1 קמ“ש, תחת הסיסמה “הבטיחות מעל לכל“?

בית המשפט יתערב ויגיד לו עד כאן!

מדוע בית המשפט יתערב במקרה הזה? משום שזה אכן “חוסר סבירות קיצוני“, אשר לא מביא בחשבון כי לקידמה יש מחיר שהציבור מוכן לשלם כדי ליהנות מהתחבורה המוטורית, ואנחנו הרי לא יכולים לחזור לתקופת הדיליג’אנסים.

[…]

כאשר אנחנו יורדים מ-70 קמ“ש ל-1 קמ“ש – איכן יגיד בית המשפט “עד כאן“?

האמת – אני לא יודע, ואני מתאר לעצמי כי שופטים שונים יתנו תשובות שונות, אבל חיי המשפט מכירים בכך שהשופטים אינם “מכונות אוטומטיות“, ואיש לא טוען שיש “לסגור את הבאסטה“, ולהשאיר את השטח לשרירות ליבם של בעלי השררה.

ואגב, הדוגמה הזאת מפריכה אם הטענה לפיה “גם בלי עניין הסבירות יש מספיק עילות אחרות לתקוף את הרשויות“.

היא מפריכה, משום שבעניין הזה השר פעל בתום–לב, שקל את כל השיקולים הרלוונטיים ונמנע מלשקול שיקולים זרים.

הוא רק “קצת הגזים“, והשאלה אם הוא הגזים אינה שאלה של “ערכים“, וגם לא של אוריינטציה פוליטית, אלא של שכל ישר, שאלה שאין שום קשר בינה לבין היותו של שר התחבורה “ימני” או “סמולני“.

האם הבג“ץ “מנהל את המדינה“? (א)

לא, הוא לא מנהל את המדינה, וגם לא מתיימר לנהל אותה.

הוא מנהל את המדינה רק כדי לעזור לשלטון לזלזל בחירויות האזרח, ולחסוך מעצמו כתיבת פסקי דין (ראו תיקי השמרטפות), אבל כש“אנחנו” בשלטון זה בסדר, וכש“אנחנו” באופוזיציה זה “סמולנות“.

נחזור אל הדוגמה של הגבלת המהירות: אם השר יקבע מהירות 1 קמ“ש בכל הארץ, הבג“ץ יקבע שזה “חוסר–סבירות קיצוני“, אבל לא יקבע מהי המהירות הסבירה.

הוא לא יקבע זאת, כי אין לו הכלים לכל, גם אין לו חשק לעשות זאת, והוא גם לא רוצה לקחת אחריות על כך.

מה יעשה הבג“ץ כאשר הוא קובע שמהירות 1 קמ“ש היא חורגת ממתחם הסבירות“?

הוא ישאיר בעינה את המהירות שהייתה מותרת לפני כן, וישאיר לשר לעשות מה שהוא מבין, תוך הערכה מה יהיה בגדר הסביר, ומה לא.

השר יכול לקבוע מהירות 2 קמ“ש, אבל זה יהיה צחוק מהעבודה.

הוא יכול להוריד ל-60 קמ“ש, ואולי זה יעבור, ואם יהיה צורך – להוריד כל פעם ב-10 קמ“ש נוספים – עד שהבג“ץ יחסום אותו.

האם הבג“ץ “מנהל את המדינה“? (ב)

אחרי דוגמת המהירות המותרת, שעזרה לנו “לתפוס את הפרינציפ“, אנחנו יכולים לדבר על משהו יותר רציני.

נניח שממשלה, סמולנית או ימנית, מחליטה להחזיר את הגולן לסוריה – במקרה כזה הבג“ץ לא יתערב, כי זה עניין של מדיניות.

יחד עם זאת, אם הממשלה תסתפק בהבטחה בעל–פה של בשאר אל אסאד שהוא לא יחזיר לשם את התותחים – הבג“ץ יגיד שזה בלתי סביר באופן קיצוני, ובצדק לכל הדיעות – גם של ימניים וגם של סמולנים.

מה עם החזרת “שטחי מולדת“?

בואו נניח שממשלה סמולנית מחליטה להקים מדינה פלשתינאית בשטחי יהודה ושומרון (עם או בלי התנחלויות קיימות – לא ניכנס לכך הפעם).

לא קשה לנחש כיצד יגיבו הפוליטיקאים הימניים – אלה שטוענים שלבג“ץ אין סמכות להתערב בעניינים של מדיניות, אלה שטוענים שמגילת העצמאות “נכתבה בחיפזון ע“י 37 אנשים שאיש לא בחר אותם” ואין לה כל תוקף משפטי, וכו’ – אלה פתאום “ייזכרו” לא רק במגילת העצמאות, אלא גם בהבטחה האלוקית – למרות שגם האלוקים איש לא בחר בו, להבטחות שלו יש לפחות ארבע גירסאות, אין לאף אחת מהן אישור נוטריוני, הן אפילו לא חתומות בידי המבטיח, וגם עצם קיומו של המבטיח עדיין שנוי במחלוקת בקרב המדענים.

וכמובן ששמחה רוטמן ויריב לוין יטענו ל“חוסר סבירות קיצוני” – כשהם היו באופוזיציה הם עשו זאת עשרות פעמים, כשהם עלו לשלטון הם אסרו מלחמה על העילה הזאת, ועכשיו הם שוב יזגזגו.

גבולות האבטחה

מה יגיד הבג“ץ?

אני לא יודע, ואני חושש שתהייה התפלגות לפי האוריינטציה הפוליטית, וזה בניגוד לשיטתי, לפיה ההחלטה השיפוטית אמורה להיות “אוניברסלית“, בלי קשר לשאלה מי בממשלה, מה טיבה של ההחלטה, ואם היא טובה או רעה.

ומה עם הגרעין הסעודי?

דבר דומה יכול להתעורר עם הסכמה ישראלית לאפשר לסעודיה להעשיר אורניום.

מחוללי ההפיכה רוצים לשלול ביקורת שיפוטית על סבירות החלטותיהם, והם לא מבינים שזה יפעל לרעתם אם הם יחזרו לאופוזיציה.

או, למשל, עיסקת ההפוגה

תוך כדי כתיבתו של המאמר הזה הגיעה לבג“ץ עתירה “ימנית” נגד העיסקה עם החמאס, לפיה החמאס יחזיר לנו עשרה חטופים תמורת כל יום של הפסקת אש ושלושה אסירים ביטחוניים על כל חטוף שהם יחזירו לנו.

באו העותרים וטענו בבג“ץ שעשיית העיסקה הזאת לוקה ב“חוסר סבירות קיצוני“, כאשר באולם הסמוך, בעתירה נגד החוק המבטל את עילת חוסר הסבירות, הם תומכים בחוק הזה, וטוענים בדיוק את ההיפך.