נאום-תשובה לרותי קימור: כן, אני מכהן כפועל הניקיון – בבית השימוש בו את מחרבנת על הרצפה

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/56680

  

… ומקנחת על הקירות *** וגם: כפפה לרגליו של הפיזיקאי נחום שחף, שמגייס את הפיזיקה לשירות השקפותיו הפוליטיות, ומייחס לי חוסר הגינות

שמחה ניר, עו“ד

בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

על מה המחלוקת היום

המאמר בחירות מועד ג‘, התש“ף, 2020 (ד): על בני גנץ ומוסר המלחמה – נאום–תשובה לאביגד ברבי ואיתן דרעי הוקדש לטענה החוזרת–ונשנית כי בני גנץ הקריב חיי חיילים.

הטענה הזאת מבוססת על חלק מדברים שגנץ אמר ומופיעים ברחבי המרשתת, בהופעתו–שלו, בפורום מסויים, יחד עם כותרת שקרית שמסלפת את הדברים, ולא מציגה את ההקשר המלא.

על כל אלה אני שואל, וחוזר ושואל: מהי מידת הסיכון שהוא לקח, ועל אילו ערכים הוא ביקש להגן – ואין תשובה.

על כך אני מקבל תשובה מאחד בשם Michael Shimshon:

אה.. לא מספיק לך לשמוע את גנץ אומר בפיו איך הוא נהג ובעצם מודה בסיכון חיילי גולני !!

ואני עונה לו (ולאחרים העונים באותו הרוח):

כולכם מתווכחים עם מאמר שלא קראתם אותו.

אבל זה לא עוזר: “הוא בעצמו אמר“, “הוא בעצמו הודה“, וכן הלאה, וכן הלאה – כך כולם.

על כל אלה פתחתי פוסט נפרד, ועניתי לכולם:

ראיתי את התגובות שלכם לפוסט שלי על גנץ, וכמי שיודע דבר או שניים על משפט, על משפט–צדק ועל עיוותי–הדין, אומר לכם רק דבר אחד: אם שופטיו של נתניהו יאמצו את נורמות ה“הגינות” שלכם כלפי גנץ, ביבי יחטוף לפחות 2000 שנות מאסר – רק על התיק הקל, תיק 1000.

וגם הוספתי, לנוחיות הקוראים:

ובאשר לשאר התיקים – תעשו בעצמכם את החשבון.

הפוסט הזה העלה תגובות נזעמות עו“ד יותר – של מי שמצפונם לא נקי, שלא מבינים את הכתוב או שלא רוצים להבין אותו, אבל לפני שאתייחס אליהם, אבהיר את הדרוש.

המשפט הראשון בפוסט הזה יוצא מתוך הנחה שהמגיבים אינם הגונים בביקורתם על גנץ: הם בוחרים מתוך הדברים (כולל המאמר שלי) רק את מה שנוח להם.

מעט על הנושא משפט–צדק

אתן על כך דוגמה מהמשפט הפלילי (אבל בעיקרון היא טובה גם במשפט האזרחי, וגם בשיח הציבורי, מחוץ לתחום המשפטי):

מאשימים אותך ברצח שמחה ניר (“להלן: המנוח“), ואתה מודה בהריגתו של “המנוח“, אבל טוען להגנה עצמית, ומביא לכך עדויות ואסמכתאות משפטיות למכביר לחפותך, ולחלופין להרשעתך בעבירה פחות חמורה (הריגה או רק גרימת מוות ברשלנות), אבל בית המשפט מתעלם מכל הראיות וטענות ההגנה שלך, ומרשיע אותך ברצח, בפסק–דין הפותח בהרצאה ארכנית על “קדושת החיים בישראל ובעמים“ – 900 עמודים פלוס 375 אסמכתאות מהפסיקה הישראלית, ומהפסיקה בארה“ב, בבריטניה הגדולה, במיקרונזיה הקטנה, בצרפת, קנדה, וטרינידד–אנד–טובאגו.

בסוף, אחרי שכבר שכחת במה המדובר, ושבעצם אתה הוא הנאשם, פסק הדין מסתיים בנון–שאלאנטיות בת 13 מלים:

הנאשם עצמו מודה בהריגתו של המנוח, ואנחנו מרשיעים אותו במיוחס לו בכתב האישום.

האם זה משפט–צדק?

לא, זה לא משפט–צדק, משום שהשופטים סימנו מראש את המטרה, התייחסו רק למה שמתיישב איתה, התעלמו מכל מה שלא מתיישב איתה, וכדי לסמם את הקורא הם ריפדו אותו במאות עמודים על מה שלא היה במחלוקת (קדושת החיים בישראל ובעמים) – על כך, כידוע לכל מי שמכיר אותי, אני נאבק בהם כחמישה וחצי עשורים, ועל כך אני משלם את המחיר הכי יקר שיכול בעל–מקצוע לשלם: שלילת הפרנסה לשתי צמיתויות מצטברות + 27 שנים נוספות – מצטברות גם כן.

ראייה רחבה של הנושא הצגתי במחזה אהרן ברק נרצח פעם שלישית – הרוצחת הפעם: מרים נאור. קראו אותו – הנאה מובטחת.

ואיך כל זה מתקשר אל התגובות למאמרי על בני גנץ ומוסר המלחמה?

בדיוק לפי אותו ה“מודל“: כל המגיבים מאריכים בהרצאות על קדושת חייהם של חיילי צה“ל – כאילו שהדבר שנוי במחלוקת – ומתעלמים מכל הנסיבות האחרות הרלוונטיות לשאלה אם גנץ נהג כראוי, הן על פי החוק, והן על פי נורמות מוסר–המלחמה המקובלות על צה“ל ועל מדינת ישראל כולה.

כל המתבכיינים על העוול ששופטי ישראל יעשו לביבי שלהם (כאשר איש אפילו לא יודע מי יהיו השופטים) מגלים בעצמם חוסר הגינות כלפי מי שהם לא אוהבים, והם מבקשים את דמו הפוליטי.

בחזרה לפוסט בו עסקינן

כאמור לעיל, בפוסט שלי אני אומר:

ראיתי את התגובות שלכם לפוסט שלי על גנץ, וכמי שיודע דבר או שניים על משפט, על משפט–צדק ועל עיוותי–הדין, אומר לכם רק דבר אחד: אם שופטיו של נתניהו יאמצו את נורמות ה“הגינות” שלכם כלפי גנץ, ביבי יחטוף לפחות 2000 שנות מאסר – רק על התיק הקל, תיק 1000.

ובלי ההקדמה האישית:

אם שופטיו של נתניהו יאמצו את נורמות ה“הגינות” שלכם כלפי גנץ, ביבי יחטוף לפחות 2000 שנות מאסר – רק על התיק הקל, תיק 1000.

בעברית זה נקרא משפט–תנאי: אם – אז. אם השופטים יהיו “הוגנים” כמוכם – אז מצבו של ביבי יהיה בכי רע.

ומה רוצים התוקפים אותי לומר? האם הם רוצים לומר כי אם שופטיו של נתניהו יאמצו את נורמות ה“הגינות” שלהם כלפי גנץ, ביבי יזוכה מכל אשמה?

רק שיגידו.

אבל לא, הם לא אומרים שביבי יזוכה אם השופטים יהיו הוגנים כלפיו כמו שהם לבני גנץ. הם מייחסים לי את האמירה המטופשת לפיה לביבי מגיעות לפחות 2000 שנות מאסר – רק על התיק הקל, תיק 1000, ועל התיקים הכבדים – מי יודע.

עכשיו תגידו לי איכן אמרתי את הדבר המטופש הזה, ותגידו לי גם איכן בכלל אמרתי דבר על מה שמגיע לבנימין נתניהו בגין ההאשמות התלויות כעת נגדו, כאשר אני מצהיר, וחוזר ומצהיר, כי כיוון שחומרי החקירה בתיקי ביבי לא הועמדו לעיוני, אני לא מעז לנקוט עמדה.

ומכאן לתגובות

מגיב לי הפיסיקאי Nahum Shtrom Shahaf:

מה יקרה שימחה אם השופטים יאמצו את. נורמת ההגינות שלך?
ואתה מלין על השופטים?

ואני מגיב:

אדון שחף, אנחנו מכירים משנים, ואני יודע שאתה חושב אותי לאידיוט, סמולן וכו‘, אבל זה שאתה חולק על ההגינות שלי – זה חדש בשבילי. אתה מוזמן לפתח את הנושא, ובאותה ההזדמנות נסה, כמדען, לפענח את מה שאמרתי בפוסט הזה.
רמז: הפוסט שלי הוא משפט–תנאי.

נחום שחף, הכפפה עדיין לרגליך.

והמגיבה Ruty Kimor אומרת לי:

יזכיר נא לנו כבודו, המפוקפק, באיזה בית שימוש הוא מכהן….

ואת התשובה, גברת קימור, נתתי לך בכותרת נאום–התשובה הזה: אני מכהן כפועל הניקיון בבית השימוש בו את מחרבנת על הרצפה, ומקנחת על הקירות!

כישלון שלי, כישלון שלכם

שופטי ישראל אינם אמונים על עשיית משפט–צדק, ואת זה אני לא צריך ללמוד מחסידיו של בנימין נתניהו – אני הכרתי אותם עו“ד לפני שרובכם נולדתם, וכבי שכבר אמרתי לעיל, ראייה רחבה של הנושא הצגתי במחזה אהרן ברק נרצח פעם שלישית – הרוצחת הפעם: מרים נאור.

עיקר הבעייה עם השופטים היא חוסר היושר האינטלקטואלי שלהם: הם מסמנים מראש את המטרה אליה הם מתכוונים להגיע, מתייחסים רק למה שמתיישב איתה, ומתעלמים מכל מה שלא מתיישב איתה – ומה שמתחיל בחוסר יושר אינטלקטואלי, ממשיך בשחיתות פרופר.

גם הפרקליטות היא ממלכת תרבות–השקר, וגם המשטרה שותפה לשחיתות.

אני לא גיליתי את כל אלה בעקבות החקירות והאישומים נגד בנימין נתניהו, אני גיליתי הכל כאשר רוב תומכיו של ביבי עוד לא נולדו.

על כך, כפי שציינתי לעיל, אני נאבק בהם כחמישה וחצי עשורים, ועל כך אני משלם את המחיר הכי יקר שיכול בעל–מקצוע לשלם: שלילת פרנסתו לשתי צמיתויות מצטברות + 27 שנים נוספות – מצטברות גם כן.

האם הצלחתי במאבקי, ולו גם באופן חלקי?

קשה לכמת את זה, כי אי אפשר ליצור “קבוצת ביקורת“, אבל אין לי ספק: בלי המאבק שלי, המצב היה גרוע שבעתיים.

אחרים במצב הזה היו מתהדרים בהצלחתם, החלקית, לפחות – אני רואה בכך כישלון, כי ציפיתי ליותר, הרבה יותר. לא כישלון מחפיר, אבל כישלון.

אלא שהכישלון הוא גם שלכם, הקוראים את הנאמר כאן, וזה כולל גם אתכם, תומכי ביבי.

אכן, יש לכם ממה לחשוש: ביבי שלכם עומד מול מערכת מושחתת.

אבל יש לכם גם פתח–תקוה: גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום, והטלת–מטבע נותנת הרבה יותר: סיכוי של 50% למשפט–צדק.

ובמה מתבטא הכישלון שלכם?

הוא מתבטא בכך שאתם עמדתם מנגד. ראיתם את המערכת המושחתת, ושתקתם. ראיתם אותה תופרת תיקים – ושתקתם.

ומתי התעוררתם מרבצכם? כאשר זה נגע בביבי יקירכם.

כאשר אוהדיו של אריה דרעי זעקו “הוא זכאי! הוא זכאי!!!”, הם לא ביקשו צדק, הם ביקשו דרעי.

וכך גם אתם: אתם לא מבקשים צדק, אתם מבקשים ביבי.

אני לא יודע אם ביבי זכאי, או אשם. אני גם לא יודע אם יעשה עמו צדק, או שייעשה לו עוול, אבל אני יודע מה אתם תעשו בתום המשפט שלו: אם הוא ייצא זכאי, אתם תהיו מבסוטים עד הגג, אבל תלכו הבייתה ולא תישארו להילחם על כך שאחרים לא יעברו את הוויה–דולורוזה הזאת, ואם הוא ייצא אשם – אתם לא תלכו איתו לבית הסוהר, ולא תישארו להילחם על כך שאחרים לא יעברו את הוויה–דולורוזה הזאת.

אם יעשה לביבי עוול, אתם תשאירו אותי לבד בבית השימוש הזה, לנקות את מה שאתם חירבנתם על הרצפה וקינחתם על הקירות, כי אתם, כאמור, לא מבקשים צדק, אתם מבקשים ביבי, ואילו אני דווקא מבקש צדק.

צדק לכל: צדק לראשי ממשלה, צדק לפועלי הניקיון, צדק לרוכלים בשוק.

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס