המאמר משפט נתניהו: גיא לוי, ביביסט מצוי, סלפן ושקרן – אבל גם לשקר הוא לא יודע נכתב בתשובה לתגובתו למאמר הקודם, ובו ראינו כיצד האיש הזה מתיימר להגן על האמת, אבל נחשף במלוא שקרנותו.

כעת אנחנו כבר בסיבוב השלישי.

זה כל מה שיש לו להגיד על מאמר שמתייחס אליו בשיא הרצינות, נקודה–נקודה, דבר דבור על אפנו:

שמע אתה חסר כל בינה שזה לא יאמן.

עכשיו גם עיצבנת אותי ולא השארת לי ברירה אלא להוציא אותך דביל מול כולם.

עורך דין עלק…

שימו לב לשלוש הנקודות עליהן אמרתי במאמר הקודם:

שים לב לשלוש הנקודות שלך – עוד טכניקה ידועה: כאשר אין משהו חכם להגיד, מוסיפים שלוש נקודות, בבחינת “המבין יבין“.

אז לא. המבין יבין שאין לך משהו חכם להגיד.

ועל השאלה מי באמת הדביל, מי באמת חסר–הבינה – בהמשך.

והלאה, מפיו:

1. אתה לא מבין מה אתה כותב בכלל… פשוט בדיחה מהסעיף הראשון.

אתה טוען שחתכתי את הטקסט, אבל הטקסט המלא הוא עם אותה המשמעות.

אם יש לך הוכחה שמישהו ביקש או התנה שוחד“, אז באמת לא צריך להוכיח כי התקבל מתת.

אבל בפעם המאה…. אין כזו הוכחה!

כאן אנחנו צריכים לחזור למה שאמרתי לאידיוט הזה בפעם הקודמת, והוא לא קלט, לא השכיל להבין:

כדי להסביר לך מה זה ציטוט חלקי, אתן לך שני משפטים:

האחד – גיא לוי אוהב ערבים;

והשני – גיא לוי אוהב ערבים מתים.

כפי שאתה רואה, המשפט הראשון אינו ציטוט “חלקי” של השני, אלא ציטוט מסולף.

וברשותכם צמד משפטים נוסף, דוגמה נוספת:

משפט ראשון: גיא לוי, אשתך יפה:

משפט שני: גיא לוי, אשתך יפה כמו בובת פיברגלס בחלון הראווה של חנות לבגדי כלות:

האם “הטקסט המלא הוא עם אותה המשמעות“? תגיד אתה.

מחקר השוואתי

עכשיו בוא ונראה את הטקסט המקוצץ שלך, מול הטקסט המקורי שלי:

אתה אומר לי:

1. טענת וציטטת את החוק: “המבקש או המתנה שוחד“,

כשאתה פותח וסוגר במירכאות, בלי לציין את ההשמטה, משהו כגון שלוש נקודות בתוך סוגריים: (…).

כאשר הציטוט המלאה צריך להיות:

לפי סע’ 294(א) לחוק העונשין, תשל“ז-1977, “המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד“, וזה, כמובן, אומר כי לא חייבת להיות “מתת“!

אבל אתה משמיט את חלקה השני של הוראת הסעיף (“אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד“), כי “החצי השני” הזה הורס לך את התיזה.

כמה טימטום צריך להיות לו לבן אדם כדי לומר ש“הטקסט המלא הוא עם אותה המשמעות“?!

לכן אמרתי לך, שם, ואני חוזר על כך שוב:

אז לפני שאתה שואל אם אני עו“ד, תשאל את עצמך אם אתה באמת סטודנט למשפטים, ואיך זה שבסיום שנה א’ עדיין אין לך את מה שיש לסטודנטים למשפטים כבר בסמסטר הראשון: הידע, ההבנה והיכולת לקרוא טקסטים משפטיים פשוטים, שאינם נתונים לשום מחלוקת.

אתה לא צריך להגיד בפעם המאה!

ואחרי שאמרת כי “הטקסט המלא הוא עם אותה המשמעות“, אתה מוסיף:

אם יש לך הוכחה שמישהו ביקש או התנה שוחד“, אז באמת לא צריך להוכיח כי התקבל מתת (המירכאה הכפולה הבודדת היא שלך)

אבל בפעם המאה…. אין כזו הוכחה!

אז ככה: ראשית אני שמח שסוף–סוף קשה–הבנה כמוך מסכים אתי ש“אם יש הוכחה שמישהו ביקש או התנה שוחד, אז באמת לא צריך להוכיח כי התקבל מתת” – עבדתי קשה על כך, והיה זה שכרי.

ובאשר להוכחה, במקום להגיד בפעם המאה שאין הוכחה, מספיק שתאמר את זה פעם אחת, ותוסיף את המילה “עדיין“.

כן, עדיין אין הוכחה, כי, נכון ליום פרוץ המחלוקת בינינו, העיד רק עד תביעה אחד, אשר לא היה נוכח בשיחות בין מבקש השוחד (נתניהו, לפי הנטען) לבין הבעלים של האתר (הזוג אלוביץ’, הנאשמים 2 ו-3), ולשם כך נשארו עוד 332 עדים, מרשימת העדים המפורטים בכתב האישום, וגם על כך אמרינן לטיפש לא מראים חצי עבודה.

בכתב האישום, מיינד יו, הנייר סובל הכל

והלאה, אתה שואל אותי:

אתה באמת טוען שמותר לפרקליטות לקשקש מה שהיא רוצה?

זה הטיעון המשפטי שלך?

ומסביר כי:

זה מה שכתוב בכתב האישום איינשטיין…

אז יש לי הפתעות בשבילך, הסטודנט למשפטים שאולי גמר שנה א’: כתב אישום לא נעשה בשבועה, והנייר סובל הכל!

זה כמובן לא אומר דבר על אשמתו או חפותו של נאשם, אלא רק על כוונתה של התביעה להוכיח את העובדות המפורטות.

המתייאש

ומה הפלא שאתה מקנח את תבוסתך בהצהרת נטישה:

עזוב… התייאשתי, אין באמת עם מי לדבר.

והלאה, ממקלדתך:

רוצה לעשות את זה בשידור מצולם, אני מוכן… כן השאר זה קישוקשים וביזבוז הזמן שלי.

אז ככה: כמו שאתה יודע, טיפש יכול לזרוק אבן לבאר בשבריר שנייה, בלי ציוד, ובלי שיעורי–בית, ואפשר לעשות את זה בשידור מצולם, אבל כדי לשלותה מהבאר – זה כבר סיפור אחר לגמרי.

וחוץ מזה, אם זמנך יקר לך – אל תיכנס לוויכוחים שאתה לא יכול להקדיש להם את הזמן הדרוש לך.

טיעון בכתב, או בעל–פה?

ואת זה אני מסביר לך, בכפית:

בכל הקריירה המקצועית שלי העדפתי טיעון בכתב על טיעון בעל פה.

אתה בהעדפותיך, אני בהעדפותי.

ואתה מסביר לי מדוע אני מעדיף טיעון בכתב:

כי אתה מתעלם ממה שכותבים לך, ממציא אנשי קש שלא קיימים ואז מנצח אותם.

ואני שואל מה הקשר, כי אם דווקא אני הייתי מציע את ההיפך (דהיינו בשידור מצולם), גם אז היית אומר בדיוק את אותו הדבר.

ראה: זה בדיוק! דווקא משום כך!!!

וחוץ מזה, מיינד יו – דווקא כשטוענים בכתב יותר קשה להתעלם מטיעוני בר–הפלוגתה, ולהמציא אנשי קש שאינם קיימים.

אלזו, הוא שותיייק!

על האמירה האחרונה שלו אני עונה:

תקבל נאום תשובה נוסף, אני לא מתייאש.

בינתיים תן לי רשימה של הדברים שהתעלמתי מהם, ושל אנשי הקש שהמצאתי, ואינם קיימים.

ומוסיף:

ולצורך שיעורי–הבית שלי, עוד שאלה אליך.

כשאתה כותב “אבל בפעם המאה…. אין כזו הוכחה!” – האם אתה מתכוון לומר שבשלב הזה של המשפט אין הוכחה, או שגם בהמשכו לא תהייה הוכחה?

ומוסיף עוד, וגם שואל:

ועוד שאלה: אם אני מוכן “לעשות את זה בשידור מצולם” – כמה זמן–נטו אתה נותן לי להשיב על כל טענה/שאלה שלך, וכמה לכל הדיון כולו?

ומי יהיה המודרטור?

ואחרי 15 שעות אני מתזכר אותו:

המאמר מוכן, מחכה לתשובותיך לשאלותי המשלימות.

לענות עליהן זה האינטרס שלך, לא שלי – אלא אם אין לך תשובה.

המאמר יעלה בדיוק בחצות.

והוא לא עונה, למרות שבגלל המטלות הנוספות שלי עכשיו כבר אחרי חמש לפנות בוקר, למעלה מ-24 שעות אחרי שהבטחתי לו תשובה, וגם ביקשתי כמה השלמות, כדי לאפשר לו להבהיר את עצמו.

אז זהו זה: גיא לוי אומר שאני “מתעלם ממה שכותבים [לי], ממציא אנשי קש שלא קיימים ואז מנצח אותם“, אבל לא מסוגל לתת רשימה של הדברים שהתעלמתי מהם, ושל אנשי הקש שהמצאתי, ואינם קיימים.

הוא גם לא מוכן להבהיר אם כשהוא כותב “אבל בפעם המאה…. אין כזו הוכחה!” – הוא לא מוכן להבהיר אם הוא מתכוון לומר כי בשלב הזה של המשפט אין הוכחה, או שגם בהמשכו לא תהייה הוכחה.

שיטתם של חסרי היושר האינטלקטואלי, שזורקים לחלל דברים סתומים, ואינם מסוגלים (ולמעשה לא רוצים) להתחייב באמירה חד–משמעית.

וחוץ מזה, מסתבר שהכפפה שהוא השליך לרגלי בהזמינו אותי “לעשות את זה בשידור מצולם” לא הייתה אלא פעלול זול כדי לדחוק אותי לפינה.

אז לא, אדון לוי, נחשפת במערומיך!

תחושות–הבטן שלי מתחזקות מיום ליום

במאמר משפט נתניהו: תחושות-בטן: הסיפור הזה ייגמר רע! ביססתי את תחושות–הבטן שלי על מה שתומכי נתניהו אומרים ולא אומרים, אבל מיום ליום תחושות–הבטן שלי רק מתחזקות, כשאני רואה עד כמה נבובות ולא–משפטיות כל הטענות המובאות על ידיהם.

מה שגיא לוי אומר ולא אומר בדו–שיח הזה מוסיף עוד לבנה לתחושותי.

להערכתי, כל הטוענים לטובת נתניהו עצמם אינם מאמינים למה שהם טוענים, ואין להם אלא הכנת הרקע ל“אמרנו לכם שהתיקים האלה תפורים, והמשחק מכור מראש“: משפט נתניהו : ביביסטים , אני יודע מה תגידו עם סיום המשפט !