מה זה “חקירת” ראש הממשלה?

מאת simha | 08/01/2021 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57527

החוק מורה שלא תיפתח חקירה בלי הסכמת היועץ המשפטי לממשלה *** סניגוריו של בנימין נתניהו טוענים שהחקירות נגדו נפתחה ללא הסכמת היוהמ“ש *** מה ההבדל בין “בדיקה” לבין “חקירה“?

קודם נעשה לך “בדיקה”

שמחה ניר, עו“ד

נא להכיר את ספרי החדש:

Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump

למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות

בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הקדמה

“חקירה” לעומת “בדיקה“

ה“בדיקה” והאכיפה ה“מדגמית“

היאך מבדילין?

מתי הבדיקה בענייני נתניהו עברה לשלב ה“חקירה“?

מהי הנפקות של חקירה ללא הסכמת היוהמ“ש?

א-פרופו: דונאלד טראמפ והאספסוף המסתער על הקפיטול

הקדמה

סניגוריו של בנימין נתניהו דורשים מבית המשפט לחייב את הפרקליטות למסור את התאריך שבו הוחלט לפתוח בחקירה פלילית • לדבריהם המשטרה זימנה עדים עוד לפני שעלה חשד קונקרטי לפלילים • “זוהי חקירה פרסונלית, להבדיל מחקירה קונקרטית המתמקדת בחשד מסוים“, כתבו.

ועוד טענו הפרקליטים:

“האישורים האלה הם אישורים נדרשים על פי דין, שכן לא ניתן לפתוח בחקירה פלילית בעניינו של ראש הממשלה קודם לקבלתם“, כתבו הפרקליטים לבית המשפט. “התקבל אצל ההגנה חומר חקירה שנמסר לה, ובחומר זה כלולות הודעות שמסר עוזי ערד לחוקרי המשטרה בשלהי 2016. נלמד מההודעות האלו כי חקירת ראש הממשלה לא התנהלה כחקירה רגילה שבה מבקשים החוקרים לברר חשד שהתעורר“.

כך המשיכו סנגוריו של נתניהו: “חוקרי המשטרה פעלו לחקירה כללית, אמורפית ונטולת גבולות של ראש הממשלה. הם פעלו כמי שבידיהם “כרטיס פתוח” המאפשר לנסות ללקט כל בדל רכילות, והעיקר הוא כי המידע קשור בראש הממשלה – פעולות אלה אינן עולות בקנה אחד עם הדין“.

“המשטרה אינה יכולה לזמן לחדרי החקירות את כל מכריו של פלוני, ולברר עמם אם ידוע להם דבר מה בעל אבק פלילי“, כתבו פרקליטי נתניהו. “זוהי חקירה פרסונלית, להבדיל מחקירה קונקרטית המתמקדת בחשד מסוים. מר ארד התבקש למסור מידע מפליל ביחס לראש הממשלה, יהא המידע אשר יהא“.

הבסיס החקיקתי לדרישה היא סע’ 17(א) לחוק יסוד: הממשלה, המורה כי “לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה“.

יש בסיס מסויים לטענה כזאת, והוא מבוסס על מה שקרוי “הגנה מן הצדק“, שבתחילה פותחה ע“י הפסיקה, ובהמשך אומצה ע“י סעיף קטן 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי.

ויש גם בסיס הגיוני לכך בטענה על “חקירה כללית, אמורפית ונטולת גבולות“, שמטרתה “לנסות ללקט כל בדל רכילות“, אשר, בהמשך, יצדיק פתיחתה של חקירה לכל דבר ועניין.

תארו לעצמכם שהמשטרה עוקבת ימים ולילות אחרי שמחה ניר, במטרה לתפוס אותו חונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט) – בהחלט לא יפה, בהחלט רדיפה אישית, באמת בזבוז של כספי הציבור ומשאבי המשטרה הדלים, כאשר באותם המשאבים ניתן לרשום מאות ואלפי דוחות על חנייה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט).

“חקירה” לעומת “בדיקה“

קיתונות של ביקורת נשפכו על מוסד ה“בדיקה” שלפני החקירה.

הטענה המרכזית היא שזה “הליך למיוחסים“, ומקורה, ככל הנראה, שביחס לאנשים “רגילים” איש לא יודע שמתקיימת “בדיקה” שעשוייה להביא לחקירה של ממש נגדם, אבל אני מעולם לא תמכתי בביקורת הזאת, אלא דווקא להיפך: לקיים בדיקה כזאת לכל אדם – מיוחס או לא מיוחס.

נניח שאדם מביא לתחנת המשטרה פיסת נייר המתעופפת ברוח, וממנה עולה חשד שפלוני ביצע עבירה. מה תעשה המשטרה? לפני שהיא תפתח בחקירה היא תבצע כמה בדיקות ראשוניות: ראשית – מתוך הנחה שהמסמך אמיתי, ותוכנו אמיתי – האם הוא מגלה עבירה כלשהי?
השאלה הבאה היא אם ניתן לאתר את בעל המסמך, או את מקורו. קחו, למשל, את שחיתות ה“סולמית” שמזמן לא טיפלנו בה:

כב’ רשם ההוצל”פ רט עמיעד, איפה הכסף? לאן נעלמו חצי מיליון (!) שקלים?!

שחיתות בהוצאה לפועל, גניבת מיליארדים: על המטפסים על ה”סולמית”

גניבת מיליארדים במערכת ההוצאה לפועל: על שיטת הסולמית – כולם מושחתים, כוווווולם!

הסיפור הזה מבוסס, בין השאר, על תיק הוצל“פ מסויים, שמספרו נתון, על פירוט סכומים מדף החשבון שבו, עד לרמת האגורה, על הסברים על השיטה בה השחיתות הזאת מתנהלת, ועל שמות כל האנשים המעורבים בה – במישרין או בעקיפין.

מה תעשה המשטרה אם מביאים אליה העתק מהכתבות האלה (שאינן “ראיות“, וספק אם הן אפילו “עדות שמיעה”, אלא, לכל היותר, “עדות סברה“)?

דבר ראשון – היא תבקש מלשכת ההוצל“פ העתק מהתיק בו מדובר, אחר כך היא תעביר את החומר ליאח“ה, ליאל“כ, או ללה“ב 433, ושם יושבים גם עורכי–דין ורואי חשבון משטרתיים, אשר יחליטו אם החומר הזה מצריך/מצדיק פתיחתה של “חקירה” במובן הקיים (חקירה סמוייה, בשלב הראשון, וגלוייה בהמשך – הכל לפי המקובל במשטרה).

נניח שמתעורר דבר כזה לגבי ראש ממשלה – מאיזה שלב אפשר לומר שזו כבר “חקירה“, המצריכה אישור של היוהמ“ש? שאלה.

מה יעשה היוהמ“ש אם מביאים לפניו כתבות כאמור, או אפילו סתם קטע של עיתון, ומבקשים אישור לחקירה, רק על סמכו? הדעת נותנת שהוא יגיד “תעשו קודם בדיקה ראשונית, כדי לברר אם יש ממש בדברים האלה, ואחר כך נדבר“, זה חשוב גם מבחינת מושאי החקירה, שהרי לא נעים להיות מושא לחקירה משטרתית, במיוחד כאשר אתה ראש ממשלה.

ה“בדיקה” והאכיפה ה“מדגמית“

משטרת ישראל רושמת דוחות תנועה – זה חלק מתפקידה. השאלה איך היא מבצעת אותו אינה רלוואנטית לענייננו, ועמדתי על כך לא פעם.

השאלה היא אם ואימתי יש לנו “בדיקה“, ואחר כך “חקירה“, ואימתי לנו ישר “חקירה“, בלי משחקים מוקדמים.

אז ככה: אם מדובר בעבירה הנעשית לעיני השוטר (נניח אי עצירה במקום בו יש תמרור עצור), הרי מראה–עיניו של השוטר הוא כבר תחילת החקירה, זיהוי הנאשם הוא המשכה וסיומה, ואת רישום הדוח עצמו אפשר להגדיר כחלק מפעולת ה“תביעה“.

יחד עם זאת, אם, לבד מתעודה מזהה, השוטר מבקש גם רישיונות וביטוח, אפשר לומר שזו “בדיקה” שעשוייה להביא לאישום נוסף. אפשר בהחלט גם לומר ש“זוהי חקירה פרסונלית, להבדיל מחקירה קונקרטית המתמקדת בחשד מסוים“, כפי שטוענים פרקליטיו של נתניהו.

ומה אם המשטרה עושה בדיקות–פתע כלליות, בלי שום חשוד מסויים, רק על בסיס ההנחה שאחוז מסויים מהנהגים נוסעים לא רישיונות או ביטוח תקפים, או אפילו נוהגים בזמן הפסילה?

לדעתי הענייה זה בהחלט לגיטימית. זה יוצר אווירה של “יש דין“, ושהציבור צריך להקפיד על על הרישיונות, הביטוח, ומצבו התקין של הרכב, כי ניידות התקינות גם הן מופעלות לפעמים. במלים אחרות: האכיפה המדגמית משמשת מכשיר הרתעה יותר מאשר מכשיר ענישה.

זה חלק ממה שאני מכנה “אכיפה מדגמית“. היא לגיטימית לחלוטין, ואף אחד לא יכול לבוא ולטעון כי “לפי הסטטיסטיקות הקיימות כל נהג מבצע 20 – 60 אלף עבירות תעבורה בשנה, בממוצע, ולמה באים דווקא אלי?”.

באשר לאכיפה המדגמית בתחום התעבורה, המצב נוח יחסית, כי המשטרה יודעת איכן תדירות העבירות גבוהה יותר (במקומות בהם הסיכונים לתאונה פחותים, איך לא …), אבל מה קורה בקצה השני?

במדינת ישראל נרצח שופט אחד במשך 72.5 שנים (עדי אזר ז”ל). איך נדע באילו מקומות נרצחים שופטים ב“תדירות” גבוהה יותר, כדי לבצע שם אכיפה “מדגמית“? איך נדע, כאשר השופט היחיד שנרצח לא היה שופט שהיו נגדו תלונות, אלא שהוא היווה מטרה זמינה ונוחה יותר לרוצחים, שביקשו להתנקם במערכת המשפט כולה, לא בשופט המסויים הזה, ושאם משטרת ישראל הייתה מחליטה “לאכוף” את הנושא החל מיומה הראשון, שום יכולת מודיעינית שבעולם לא יכולה הייתה לחזות מתי ואיכן יירצח שופט כלשהו, ומי הוא יהיה?

אפשר, כמובן, להצמיד אבטחה לכל שופט ושופט, אבל זה נושא נפרד.

השאלה היא מה קורה בין שתי דוגמאות–הקצה שהבאתי – עבירות התעבורה ורציחות של שופטים.

קחו, למשל, את עבירות השחיתות: איך אפשר ליצר “נוכחות הרתעתית“, כאשר אין חשוד ספציפי?

התשובה הבסיסית היא ע“י ביקורת שגרתית – זו מבוצעת ע“י יחידות ביקורת–הפנים הקיימות – החל מרמת הארגון, וכלה ברמת מבקר המדינה (לא כולל את מטהר שרצי המדינה, מתניה אנגלמן, שהוכנס לתפקיד ע“י נתניהו והערבים, וכדי להגן על מיטיבו בנימין נתניהו הוא חיסל את האגף לתפקידים מיוחדים, שהיה אחראי לכמה מחקירות השחיתות החשובות במדינה). כל הביקורות האלה אינן “חקירות קונקרטיות המתמקדות בחשדות מסויימים“, ואפשר לקרוא להן “בדיקות“, אבל אם הן מגלות חשדות לפלילים, החוק מחייב את המבקר להעביר את מימצאיו אל היועץ המשפטי לממשלה.

מבחינתי אפשר לראות את יחידות הביקורת (הן במשרד מבקר המדינה, הן במשרדים השונים והן בכל גוף ציבורי הכפוף לביקורת המדינה), את המשטרה ואת הפרקליטות כ“יחידה” אחת, שמבצעת הכל – החל מה“בדיקה” שאינה מתמקדת בחשדות מסויימים, אלא “חופרת” בכל מקום שנראה לה שעשויים להיות אי–סדרים או שחיתות, וכלה בחקירות–של ממש, אשר בהמשך עשויות להגיע אל שולחנה של התביעה הכללית.

כדי לייעל את הביקורת, עדיף לחפש במקומות בהם השחיתות צפוייה יותר. למשל: ברשויות המקומיות, שנחשבות בכל העולם לביבי שחיתות. אחר כך במקומות אחרים, העוסקים בכספים, או מחזיקים בעמדות–כוח (למשל: במשרדי הרישוי).

לשכות ההוצאה לפועל הם בהחלט גופים שהייתי מרחרח בהם (ולא מחכה לתלונות מהציבור), ובהמשך הייתי “עולה” גם אל בתי המשפט עצמם – לא מחכה שהשחיתות תצוף, אלא מרחרח באופן הכי יזום.

במקביל לאלה הייתי מרחרח גם במישור הפוליטי – החל מהרשויות המקומיות, המשך בדרג הארצי (חברי הכנסת, איך לא), וכלה בדרגים המיניסטריאליים – בהם הרבה כוח מרוכז בידיים מעטות, והפיתויים רבים.

וכאשר מטפסים במעלה הדרגים הפוליטיים, אך טבעי הוא שבקצה העליון נמצא ראש הממשלה, וכאן החוק מתערב: אסור לחקור בלי אישור היוהמ“ש לממשלה (לגבי נשיא המדינה אין התנייה כזאת, והחסינות הזמנית, כל הוא הוא מכהן כנשיא, חלה רק על העמדה לדין פלילי, לא על חקירה).

לא, זה עדיין לא “מדינת משטרה” – כל עוד הגופים החוקרים פועלים במקצועיות וביושר, בלי לחפש יריבים פוליטיים, ובלי שהשר הממונה על המשטרה מתערב בעניינים החורגים מגדר קביעת המדיניות, ותוחב את חוטמו לתוך חקירות ספציפיות.

בניגוד לאכיפה בתחום התעבורה, בה ישנה מזיגה בין האכיפה הגלוייה, שנותנת את הנוכחות ההרתעתית, לבין האכיפה ה“מוכמנת“, שעצם קיומה אינו סודי, ובכך היא יוצרת אם ההרתעה ה“משלימה“, הטיפול בשחיתות הוא לעולם סמוי, והציבור לומד על קיומה רק כשהחקירה מגיעה לשלב הגלוי, בו כבר יש צורך לחקור עדים, והידיעה בדבר קיומה לרוב כבר לא יכול לשבש את מהלכיה בהמשך.

היאך מבדילין?

כמובא לעיל, סע’ 17(א) לחוק יסוד: הממשלה מורה כי “לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה“, והשאלה האם ניתן לקרוא את המילה “חקירה” ככוללת גם את המילה “בדיקה“.

צריך להביא בחשבון כי כאשר נחקק חוק יסוד: הממשלה, מוסד ה“בדיקה” כבר היה קיים שנים רבות, וניתן היה להניח שאם המחוקק היה רוצה למנוע גם “בדיקה“, הוא היה עושה זאת.

הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס’ 4.2204, דנה בדיוק בנושא הזה, המוגדר כ“בדיקה מקדימה” הוצאה ביום י״ט טבת התשע״ו, 31 דצמבר 2015, ותוקנה ביום כ“ג תשרי התשע“ט, 2 אוקטובר 2018. מההנחייה הזאת עולה, בין השאר, שהבדיקה המקדימה נועדה להגן גם, ואולי במיוחד, על אנשי ציבור (ככל הידוע לי, גם ראשי ממשלה הם אנשי ציבור).

כך, בין השאר, נאמר בהנחייה הזאת:

עקב הרגישות הציבורית של הנילון או תפקידו, וההשלכות האפשריות על המערכת שבה הוא ממלא תפקיד, יש חשיבות לברר אם יש בסיס לתלונה שיוביל לחקירה, או שמא ניתן להסיר עננה מעל ראשו, ולפיכך נכון יהיה לבצע בדיקה בטרם החלטה בדבר גניזת התיק.

תארו לעצמכם שבא אדם למשטרה ואומר “שמעתי שבני גנץ חונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט)” – האם מיד תיפתח “חקירה“?

והשאלה היא מה לו לבנימין נתניהו להלין על כך שגם הוא זכה לפריבילגיה הזאת?

מתי הבדיקה בענייני נתניהו עברה לשלב ה“חקירה“?

אני מניח שבתיקי נתניהו אכן הייתה “בדיקה מקדימה“, והשאלה היא אם היא עברה לשלב ה“חקירה” בלי הסכמת היוהמ“ש.

את התשובה נראה בהמשך, לפי מה שיפורסם.

מהי הנפקות של חקירה ללא הסכמת היוהמ“ש?

קשה לדעת. נראה לי שהכל תלוי ב“נסיבות העניין“, כמו שאומרים המשפטנים כשאין להם משהו חכם יותר להגיד.

יש הבדל אם הם עברו מהבדיקה לחקירה, ביקשו הסכמה וקיבלו אותה אחרי חצי יום, או שהם ביקשו את ההסכמה רק לקראת סיום החקירה.

אפשר להעלות גם את השאלה אם אפשרית הסכמה–בדיעבד, ונראה לי שכן – אולי בגבולות הטעם הטוב, ואולי בכלל, וזה לא כמו שאישה לא יכולה “להסכים” בדיעבד למעשה האונס שבוצע בה.

בעניין האונס זה לא יעבוד בגלל “הסימולטניות של יסודות העבירה“, אבל במישור המנהלי זה נראה לי אפשרי – כמו שאפשר לתת היתר–בנייה בדיעבד, שמכשיר את הבנייה, אבל, כנראה, לא ממרק את העבירה של בנייה ללא היתר, ייתכן שהסכמתו–בדיעבד של היוהמ“ש לחקירה של ראש הממשלה תכשיר את החקירה עצמה, אבל החוקרים יהיו צפויים לדין משמעתי.

ולהזכירכם: פרט למקרים שפורטו בחוק, דוקטרינת הפרי המורעל לא חלה בארצנו.

א–פרופו: דונאלד טראמפ והאספסוף המסתער על הקפיטול

ביום רביעי, ה-6.1.2021, נפתח ההליך בקונגרס האמריקאי לאישור ספירת האלקטורים בבחירות לנשיאות ארה“ב שהתקיימו ב-3.11.2020, בהן ניצח ג’ו ביידן את דונאלד טראמפ ברוב של 306/232 אלקטורים.

למי שלא מכיר את הנושא: זהו הליך משותף לסנאט ולבית הנבחרים, הליך שהוא סמלי בלבד. בראש הישיבה המשותפת יושב סגן הנשיא, אבל מלבד ניהול ההליך אין לו שום שיקול דעת להתערב ולהשפיע על מניין הקולות.

באותה השעה הסתער אספסוף המונה, ככל הנראה, עשרות אלפים, על בנין הקפיטול, משכנו של הקונגרס, פלש פנימה לא רק דרך הכניסות הקיימות, אלא גם טיפס על הקירות, ניפץ חלונות, נכנס פנימה וגרם נזקים רבים, כולל בלשכותיהם של חברי הקונגרס.

בואו נניח שבשלב הראשוני אין שום ראייה על מעורבותו האישית של דונאלד טראמפ בפוגרום הזה, אבל חוקר משטרתי מקצועי יאמר לעצמו “זה מריח טראמפ“.

“מריח” טראמפ כיצד: ראשית – הוא היחיד שיכול, במחי–ציוץ, להניע אירוע כזה, שנית – יש לו גם אינטרס באירוע הזה, כדי לשבש את האישור הסופי של הפסדו בבחירות, ושלישית – העיתוי הוא בדיוק עם פתיחת ההליך. ממש “במקרה“…

בנסיבות האלה, דונאלד טראמפ הוא החשוד ה“טבעי“, אפילו שהוא רק “חשוד” אשר אין כנגדו ולו בדל–ראייה, והשאלה מה תעשה המשטרה (מתוך הנחה שיש צורך באישור כלשהו).

נניח שהמשטרה פונה אל הגורם שצריך לאשר. יכול להיות שהוא יגיד “גם לי זה “מריח” טראמפ, גם בעיני הוא חשוד “טבעי“, ויאללה, עלו בכוחכם זה! אבל, מאידך, יכול להיות שהוא יגיד: לפני שאנחנו מכתימים שמו של אדם, ולא כל שכן את שמו של “מנהיג העולם החופשי“, תעשו בדיקה מקדימה כלשהי, נסו לאתר צילומים והקלטות היוצרים “קצה חוט” הקושר את טראמפ לאירוע הזה.