מדינה מטורפת, על פי התהום (ב): היהודים והערבים, מדינת ישראל וההנהגה הפלשתינאית: מי רוצה שלום, ומי לא רוצה?
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/60048
מדינה מטורפת, על פי התהום (ב): היהודים והערבים, מדינת ישראל וההנהגה הפלשתינאית: מי רוצה שלום, ומי לא רוצה?
שלום, מעצם הגדרתו, הוא בין מדינות, לא בין מדינות לבין ישויות שאינן מדינות *** מדינת ישראל לא רוצה לשמוע את המלים “מדינה פלשתינאית“, אז על איזה שלום היא מדברת, בין מי למי? *** ומה עם הערבים? על כך בפנוכו
קרוב מאי פעם
שמחה ניר, עו“ד
בן 85 שנים אנוכי היום (15.6.2024), האם מלאכתי הושלמה?
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
ההנהגה הפלשתינאית ועמדתה לעניין השלום
ההנהגה הישראלית ועמדתה לעניין השלום
אף ציבור של בני אדם אינו מקשה אחת, אוסף של שיבוטים גנטיים: כך, למשל, יש מעט אנשים שמנים מאוד, יש מעט אנשים רזים מאוד, ובין–לבין יש הרבה “בינוניים” – הכל לפי עקרונות ההתפלגות הגאוסיאנית הידועים.
כך הדבר הוא גם לגבי ה“רצון” של ציבור זה או אחר – נניח, למשל, הרצון להגר למדינה אחרת: יש מעט אנשים אשר לעולם לא יעזבו את ארץ הולדתם, יש מעט אנשים שמאוד–מאוד משתוקקים לעזוב את ארצם, ורק תתנו להם את התנאים, ובין–לבין יש הרבה “בינוניים” אשר מוכנים לעזוב את ארצם בתנאים אלה ואחרים, אבל לא חולמים על כך בלילות ומתעוררים שטופי זיעה קרה – וגם כאן פועלים אותם עקרונות ההתפלגות הגאוסיאנית.
לבוא ולומר כי “הערבים לא רוצים שלום“, זה כמו לומר “היהודים שמנים“, או “האמריקאים אוהבים פלאפל“.
ואותו הדבר גם אי אפשר לומר כי “הישראלים רוצים/לא רוצים שלום עם הפלשתינאים“.
מכל מקום, גם הישראלים וגם הפלשתינאים, כיחידים, לא יכולים לעשות שלום, כי איש לא שואל אותם, ולהנהגות שלהם יש עמדות ואינטרסים שלא בהכרח מתיישבות עם החתירה לשלום.
לפני שנראה מה אומרות ההנהגות של שני העמים, אנחנו צריכים להביא בחשבון כי שלום, מעצם הגדרתו, הוא בין מדינות, לא בין מדינות לבין יחידים, ולא בין מדינות לבין ישויות לא–מדינתיות, וזה אומר כי בלי מדינה פלשתינאית לא יהיה שלום באיזורנו.
זה לא התחזית שלי, וזה לא ממשאלות–הלב או מהחששות שלי, אלא משום שכך היא ההגדרה של “שלום“.
לאור ההנחה הזאת עלינו לבחון מה אומרות ההנהגות של שני הצדדים.
ההנהגה הפלשתינאית ועמדתה לעניין השלום
כדי לדעת מה עמדתה של ההנהגה הפלשתינאית צריך להציע להם מדינה.
היו בעבר כל מיני הצעות שהפלשתינאים דחו, אבל אף אחת מהן לא הבטיחה להם מדינה, בקונפיגורציה (בלע“ז: תצורה) כלשהי.
הרעיון האחרון הזכור לי – רעיון–עיוועים – הועלה ע“י בנימין נתניהו בחודש מאי, 2020, והוא דיבר על החלת הריבונות על “שטחים נרחבים של יו“ש“, כאשר אלפי הפלשתינים שחיים שם לא יקבלו אזרחות ישראלית, אלא “יישארו כמובלעות פלשתיניות”, והם “יישארו נתינים פלשתינים” (קרי: בנטוסטנים פלשתינאים).
כך ויקיפדיה בערך בנטוסטן:
בנטוסטן (באנגלית: Bantustan; באפריקאנס: Bantoestan) הוא הכינוי הלא–רשמי שניתן לכל אחת מעשר מדינות החסות שיצר ממשל האפרטהייד בדרום אפריקה עבור הילידים השחורים בחלקים משטחה של המדינה. הבנטוסטנים, אשר כונו באופן רשמי ארצות המולדת השחורות (באנגלית: black Homelands), נועדו לכאורה לתת מענה לשאיפות הפוליטיות של בני האוכלוסייה השחורה נטולי הזכויות, תוך הבחנתם כעמים שונים והפרדתם הגאוגרפית והפוליטית זה מזה על בסיס מדינות לאום. בו בזמן שאף השלטון גם להפריד באמצעות הבנטוסטנים את האוכלוסייה השחורה מן המיעוט הלבן, שנותר לשלוט על מרבית שטחי המדינה. רוב השחורים בדרום אפריקה חיו מחוץ לבנטוסטנים, רבים מהם בסמוך לערים הגדולות בדרום אפריקה. למרות זאת הוענקה לכל אחד מהם אזרחות מאחד הבנטוסטנים, כל אחד לפי השתייכותו האתנית. גם לאחר הענקת האזרחות המשיכו רוב השחורים לחיות מחוץ לתחומי הבנטוסטנים אף על פי שהלכה הם היו אזרחיהם, כאשר לרוב הם מוגדרים בדרום אפריקה כעובדים זרים.
[…]
מנהיגי האפרטהייד ראו בבנטוסטנים את הפתרון האולטימטיבי למצב הדמוגרפי–פוליטי הבעייתי במדינה, ולהגשמת חזונם – שלטון לבן לאורך ימים במדינה שבה הלבנים יהפכו לרוב, כאשר במקביל ובסמוך לה מתקיימות מדינות שחורות אוטונומיות. קיומם של הבנטוסטנים הגיע לקיצו עם סיום שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, ובשנות ה-90 של המאה ה-20 שולבו הבנטוסטנים בתוך המדינה תחת שלטון הרוב השחור.
כן, כן … אם אכן חזון בנימין הזה היה מתגשם, נתניהו ותומכיו היו מתבכיינים על כך שהעולם מגדיר אותנו כ“מדינת אפרטהייד“, ומתנחמים בכך ש“העולם כולו נגדנו“, אבל שוכחים שאנחנו עצמנו, במיתוס הלאומי שלנו, הגדרנו את עצמנו כ“עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב“.
אז מזלנו שזה לא קרה, ובכל הצניעות והענווה, אני לא מאמין שנתניהו אכן התכוון ברצינות להביא את הרעיון הזה אפילו לדיון בממשלה, ובסך הכל רצה לחטוף עוד כותרת, ולהרוויח עוד זמן.
וזה אומר שהרעיון הזה לא דיבר על מדינה פלשתינאית, ואפילו כדי “הצעה” הוא לא הגיע.
וזה אומר שאם אנחנו לא מציעים לפלשתינאים מדינה משלהם, אנחנו לא יכולים להעמיד אותם במבחן ה“רצון בשלום עם מדינת ישראל“. אפילו לאולם הבחינות אנחנו לא נותנים להם להיכנס!
ההנהגה הישראלית ועמדתה לעניין השלום
את המפה הפוליטית בישראל ניתן לחלק, באופן כללי, לשלושה חלקים: ימין, שמאל ומרכז, וזה לא ישתנה עם שום תזוזה טקטונית במערכת הפוליטית – תמיד יהיה “מרכז” כלשהו (נקרא לו “מרכז הכובד הפוליטי”).
הימין הפוליטי רוצה סיפוח של כל ה“שטחים“, השמאל הפוליטי דוגל בפתרון שתי המדינות, ומי שיכול להטות את הכף, לכאן או לכאן, הוא המרכז, “מרכז הכובד” הפוליטי, אשר בלעדיו לא ייכון שום הסדר מדיני עם הפלשתינאים – לא הסדר טוב, ולא הסדר רע.
המרכז הזה נשלט היום ע“י בנימין נתניהו.
אלא מאי?
תמיכה של המרכז הפוליטי בצד זה או אחר, תגרור את ה“אמרנו לכם” משני הצדדים: “אמרנו לכם שהוא יקים את המדינה הפלשתינאית“, מחד, או “אמרנו לכם שהוא יספח את השטחים“, מאידך, והתוצאה תהייה שהמרכז יאבד קולות – לצד ימין, לצד שמאל, או גם–וגם.
לכן המרכז הפוליטי מעדיף להנציח את המצב הקיים, אבל כיוון שלהחליט על הנצחת המצב הקיים, זה לא “הולך בשוק” (לא בשוק המקומי, ובוודאי שלא בשוק הבין לאומי), אז “מחליטים שלא להחליט“.
ואם מחליטים שלא להחליט, בוודאי שלא מחליטים על מדינה פלשתינאית, ובהעדר מדינה כזאת גם אין שלום, שהרי, כאמור, שלום, מעצם הגדרתו, הוא בין מדינות.
ואם מדינת ישראל לא מציעה לפלשתינאים מדינה, היא לא רוצה שלום.
מיד בפתח נאומו בעצרת האו“ם האחרונה (27.9.2024), אמר ראש ממשלתנו:
“Mr. President, Ladies and gentlemen, I didn’t intend to come here this year. My country is at war, fighting for its life.
But after I heard the lies and slanders leveled at my country by many of the speakers at this podium, I decided to come here and set the record straight. I decided to come here to speak for my people.
To speak for my country, to speak for the truth. And here’s the truth: Israel seeks peace. Israel yearns for peace. Israel has made peace and will make peace again. Yet we face savage enemies who seek our annihilation, and we must defend ourselves against them.
לאחר שהוא, כבא היישר משדה הקרב במדי ב’, מכריז כי הוא בא במיוחד כדי להדוף את השקרים ולשונות הרע על מדינת ישראל, הוא אומר שהוא בא “לומר את האמת”, והוא גם מספר לבאי העצרת שישראל “שואפת לשלום, כמהה לשלום“.
האם זה היה שקר, או אחיזת–אזניים? מיד נראה.
כדרכו בגודש הוא מתחיל עם איראן וסעודיה, שעיסקת נורמליזציה איתה “נראתה” קרובה מאי–פעם, הוא מיד עובר ל“גויעל נפש” – התקפת החמאס על ישראל, וכל הזוועות שהחמאס עולל:
But then came the curse of October 7th. Thousands of Iranian-backed Hamas terrorists from Gaza burst into Israel in pickup trucks and on motorcycles, and they committed unimaginable atrocities.
They savagely murdered 1,200 people. They raped and mutilated women. They beheaded men. They burned babies alive. They burned entire families alive—babies, children, parents, grandparents. It seems reminiscent of the Nazi Holocaust.
Hamas kidnapped 251 people from dozens of different countries, dragging them into the dungeons of Gaza. Israel has brought home 154 of these hostages, including 117 who returned alive. I want to assure you, we will not rest until the remaining hostages are brought home too, and some of their family members are here with us today. I ask you to stand up.
לו אני הייתי מאזין שאינו מכיר את מבטיח–הרוטציות הכפייתי הזה, הייתי בטוח שהוא מדבר על שלום עם הפלשתינאים, שמלחמת עזה היא חלק מהקונפליקט הישראלי–פלשתינאי, ואין לי ספק שכל הקהל באולם הבין את הדבר כך – וזה מה שהנוכל התכוון להחדיר לתת–התודעה של הקהל היושב באולם.
אבל הוא לא האשים את ישראל בכמיהה לשלום עם הפלשתינאים, אלא בסתם “כמיהה לשלום“, כדי שלא יבוא מאן–דהוא ויגיד אמרת “שלום עם הפלשתינאים” – אנחנו רוצים את זה “ברוטו ביד“.
האם זה היה שקר, או אחיזת–אזניים?
לטעמי זה היה שקר המוחדר לתת–התודעה של השומעים בדרך של אחיזה אזניים.
זה חלק מהדמגוגיה שכל כך אופיינית לו.
ואיך זה מתקשר לאי–רצונו של נתניהו בשלום ובסיום המלחמות?
בואו נתחיל עם הצד הקל לעיכול.
תארו לעצמכם שלאיראנים לא היו אמביציות גרעיניו – וזה לא היה כל כך רחוק מהמציאות, כאשר, בשנת 2015, הם חתמו על הסכם הגרעין הידוע, הוא ה-JCPOA, והסיגו שנים אחורנית את פרוייקט הגרעין שלהם תמורת הטבות מהטבות שונות.
מעניין מה היה עושה אז “מר ביטחון” המסכן שלנו: אילו הפחדות הוא היה מוכר לבייס שלו?
אז הוא חיבל בהסכם הזה כשהוא היה על שולחן הדיונים, אבל זה לא הספיק לו, וכשדונאלד ג’יי טראמפ עלה לשלטון הוא לחץ עליו לבטל חד–צדדית את ההסכם, ללא חלופה אחרת.
והתוצאה: האיראנים, משוחררים מכל הגבלה, פתחו מצערת, והיום הם שתי אצבעות מארסנל גרעיני.
וראן זה פלא: בנימין נתניהו, אביו של פרוייקט הגרעין האיראני במתכונתו הנוכחית, נחשב ע“י רבים, כולל מי שרחוקים מלתמוך בו, כ“לוחם ללא חת בגרעין האיראני“.
ראו: נתניהו והגרעין האיראני – לא רק בוגד בארצו ובידידיו, גם שקרן, וגם חושב אותנו למטומטמים.
והלאה: מה היה עושה אז “מר ביטחון” המסכן שלנו אלמלא ה-7.10.2023? איך הוא היה מוכר לבייס שלו את ההפחדות מפני הפלשתינאים?
גם כאן לא היו לו מספיק הפחדות לשווק לבייס שלו, אז הוא לא נח ולא שקט עד שהיום הנכסף הזה אכן הגיע, והמלחמה הזאת, משאת נפשו אליה הוא חתר, נפלה לידיו כפרי בשל.
יש כלל ידוע: אדם נחשב כמתכוון לתוצאה הטבעית של מעשיו, ובנימין נתניהו אינו ילד טיפש שזורק גפרור בוער למתבן של מזרע, ולא יודע מה ייצא מזה.
עכשיו תגידו לי: איך אפשר לייחס ציניות כזאת לראש ממשלה מכהן, שנבחר כדין בבחירות דמוקרטיות?!
התשובה מיד.
בואו נראה מה אמר ראש האופוזיציה בנימין נתניהו בשנת 2008 לראש הממשלה המכהן דאז, שנבחר כדין בבחירות דמוקרטיות – אהוד אולמרט:
מר אולמרט ואנשיו אומרים לנו בציניות, מי שכשל הוא זה שיתקן. אסור להחליף את הקברניט. זה בערך כמו להגיד, אחרי אסון הטיטאניק שאם הקברניט היה שורד צריך היה לתת לו עוד אנייה. אבל יש משמעות עמוקה יותר, הרבה יותר עמוקה, לכישלון מאשר גורלו של הקברניט, גורלו של ראש הממשלה.
חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישי, של ראש ממשלה. חיי האומה שלנו הם מסעו המֹופלא והמיוסר של העם היהודי, במשך אלפי שנים. עברנו, ואנו עדיין עוברים, באוקיינוס הזמן הסוער שגליו מאיימים לעתים להטביע את ספינת עמנו, ועדיין לא הגענו לחוף מבטחים.
מאבקים ואתגרים רבים עוד נכונו לנו.
על הסיפון מתחלפים הקברניטים שאוחזים בהגה, אבל מטרתם תמיד חייבת להיות אחת, לא הישרדותם האישית, אלא הבטחת קיומו, בטחונו, ושגשוגו של עם ישראל.
ומי שבצביעותו מגלה ציניות–רבתי כזאת, כהגדרתו–הוא, הוא מסוגל לכל דבר ציניות.
כך סקר “אולפן שישי“, 15.11.2024:
52% מהמשתתפים בסקר מאמינים שאין עסקה בשל סיבות פוליטיות, בעוד ש-36% מאמינים שהסיבות שבגינן אין עסקה הן ענייניות.
ואני כאן לא המצאתי דבר, רק התכופפתי ללקוט את הנקרה בדרכי – לא רק את מה שסבור רוב הציבור (כולל רבים שהצביעו לו ולתומכיו), אלא גם את מה שהציני הזה עצמו פיזר שם לרגלי.
_____________
למאמר הקודם בסדרה:
מדינה מטורפת, על פי התהום (א): נרצה או לא נרצה, מדינה פלשתינאית קום תקום.
_____________________
Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump
###
למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות
______________________
____________
יהיה בסדר! (דוקודרמה)
מחוללי ההפיכה המשטרית לא יודעים אנה הם מוליכים את עצמם
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס
_____________________
Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump
###
למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות
______________________
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס