לא צריך להכביר באסמכתאות וקישורים לתופעה שהיא כבר “מן המפורסמות“: מאז פרוץ המדינה – ובעיקר מאז המהפך שהעלה את הליכוד לשלטון – הימין מתבכיין על כך שהבג“ץ “נוטל לעצמו סמכות לא–לו“, “פקידים המעמידים עצמם מעל המחוקק הריבון שנבחר על ידי העם“, ואפילו “מתערבים בעבודת הכנסת”.

דוגמה בולטת התעוררה בשנה שעברה, כאשר יו“ר הכנסת דאז, יואל אדלשטיין, סירב לכנסת את מליאת הכנסת כדי לדון בבחירת יו“ר חדש תחתיו.

והנה – כמה מפתיע! – כעת דווקא הימין עותר לבג“ץ, כאשר הוא ירד לאופוזיציה, והוא מרגיש עצמו מקופח בייצוג בוועדות הכנסת.

למה–מה–קרה?!

ומי מייצג את העותרים?

מיודענו עורך הדין אילן בומבך!

אני אומר “מיודענו“, כי אנחנו כבר מכירים אותו “מימיזמן“:

“זעקת המתמחים” – אילן בומבך מוליך אתכם אלי–שאול;

“זעקת המתמחים” – אמרתי לכם שאילן בומבך יוליך אתכם אלי–שאול, וקיבלתם את זה!;

“זעקת המתמחים” – אילן בומבך דפק אתכם גם בערעור (וגם רוחו של השופט יוסף אלרון לא תרפה מכם)!

עו”ד אילן בומבך – שפן, פחדן, מוג–לב, לא מקבל אחריות על תיפקודו כשליח הציבור.

זוכרים את הסיפור על ההסכם החשאי בין ישראל לפלשתינאים?

תמצית הסיפור:

מדינת ישראל הגיע להסכם עם הרש“פ (אש“ף והחמאס ביחד ולחוד), לפיו הרש“פ מכירה במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, וישראל מכירה בזכותו של העם הפלשתיני להגדרה עצמית; ההכרה ההדדית בתוקף מידי. הרש“פ תפסיק את החינוך לשנאת ישראל בכל מוסדות החינוך, תקיים תכנית לימודים המשבחת את השלום בין העמים, ותדביר את כל פעולות הטרור נגד ישראל ואזרחיה, הן באזור והן ברחבי העולם, ובתום עשר שנים ישראל ואש“פ יפנו במשותף למוסדות האו“ם, להכרה ברש“פ כמדינתו של העם הפלשתיני.

גם ישראל וגם הפלשתינאים כיבדו את ההסכם, אבל אחרי למעלה משנה מדינת ישראל החליטה לסגת מההסכם, ולהפסיק את העברת הכספים לרש“פ.

האם הפלשתינאים הפרו את ההסכם? לא, ענתה שרת המשפטים. זה פשוט היה הסכם רע. הסכם גרוע במיוחד. אנחנו נגד מדינה פלשתינאית, שלא לדבר על בירה פלשתינאית בירושלים, אפילו שזה יהיה רק במזרח העיר.

הפלשתינאים מאיימים לפנות למוסדות האו“ם, ומגייסים תמיכה בין לאומית.

בגבור המהומה אני מקבל טלפון ממשרד המשפטים בירושלים, לפגישה עם השרה והיועץ המשפטי לממשלה, הם רוצים שאייצג את המדינה בעניין הזה (“אם יורם שפטל ייצג אותנו, זה יוציא לנו שם רע בעולם, ואילו עליך איש לא יוכל לומר את זה”).

אני שואל אותם אם הפלשתינאים הפרו את ההסכם.

לא, עונה שרת המשפטים. זה פשוט היה הסכם רע. הסכם גרוע במיוחד.

ומה עם העיקרון לפיו טעות בכדאיות העסקה אינה יוצרת עילה לביטול חוזה, אני שואל – ולשניים אין תשובה.

כיוון שכך הוא, אני אומר להם. אני לא רוצה רוצה את הכסף שלכם, לא רוצה הכרה בינלאומית בכשרונותי המקצועיים, לא רוצה כלום.

ואני מוסיף: לכו אל אילן בומבך, הוא לבטח יאהב את זה, במיוחד אם תדחפו לו את כל פנקסי–הצ’קים שלכם.

טוב, שמחה, הם אומרים לי, ואני מתעורר מחלומי, שטוף זיעה קרה.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

פורסם ב- משרד המשפטים, עורכי דין, מימשל מדינת ישראל _ בעריכת ליאורה כהן, פוליטיקה זה משהו גס_בעריכת בועז מושקוביץ ז"ל, למשפטן, עידוד הצריחה, ענייני דיומא ותוייג אילן בומבך, בג"ץ

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל