לא “זכות אבות” – רק הכוח קובע!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57259

כל אימת שעולה הוויכוח על מעמדה של מדינת ישראל בשטחים, עולה הטענה כי אנחנו לא כובשים, אנחנו “חוזרים לנחלת אבותינו”, ואין עם נחשב כ“כובש” בארצו–הוא, ב“נחלת–אבותיו”, בגבולות “ההבטחה האלוקית” *** האם לנימוק הזה יש ערך–שוק בזירה הבין–לאומית? האם הוא בכלל נחוץ בשיח הפוליטי הפנימי שלנו?

שמחה ניר, עו“ד

בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הקדמה בלתי נמנעת

שאלת–רקע, רק כמשל

הרקע למאמר הזה

ועכשיו למשל האמיתי (א): החלק הערבי

ועוד למשל האמיתי (ב): החלק היהודי

נשמע מצחיק?

רק הכוח קובע!

ומה עם ה“שטחים“?

מדוע מדינת ישראל לא “עושה את זה“?

על מגבלות הכוח

לספח את מדינת ישראל לעצמה, להחיל קודם את הריבונות על עצמנו

שאלה היפותטית, תרגיל אינטלקטואלי

הקדמה בלתי נמנעת

את מאמרי אני מלא בושה – במערכת הפוליטית, במערכת המשפטית, במדינה כולה! סיימתי כך:

הערה למייחסים לי מוטות פוליטית

כאשר אני מגן על פסיקה כזו או אחרת, תוקפים אותי מימין, ומייחסים לי “סמולנות“, וכאשר אני תוקף את השופטים, תוקפים אותי משמאל, אבל גם מימין, על כך שאני “מאזן” את הביקורת שלי באופן מלאכותי, רק “כדי שלא יגידו“.

אז אלה גם אלה יכולים לנשק לי בתחת.

וליתר ביטחון, קחו את מה שיש לי לומר על עצמי – ותעשו עם זה מה שאתם רוצים:

על האוריינטציה הפוליטית של עו”ד שמחה ניר;

האם אני ימין או שמאל?

מקווה שבזה נסיים את הוויכוח, כי אני לא חייב לכם דבר, רק לעצמי.

הבעייה שלי היא שעם התקוות האלה אי אפשר לרדת למכולת, ואני צריך לחזור על כך שוב ושוב.

שאלת–רקע, רק כמשל

יום אחד אני מחליט לצאת למסעי, ברחבי המדינה או במדינות הים.

אני נועל את ביתי, מפעיל את האזעקה, שם שלט “זר לא יבוא“, נותן לבנק הוראה להמשיך ולשלם את המשכנתא, ו“מרים קלאץ’“.

בשובי ממסעי חשכות עיני: המנעול הוחלף, ואיש אחד עושה אצבע משולשת, מבעד לחלון.

אני לא ממצמץ לרגע, שולף את אקדחי, פורץ את הדלת בכוח, ומגרש את הפולש.

לצורך התרגיל האינטלקטואלי הזה נצא מתוך הנחה שהחוק לא קובע דבר לעניין זכותו של אדם לחזור בכוח הזרוע אל רכושו שנשדד שלא כדין.

והשאלה היא: בכך שחזרתי לביתי והנסתי את הפולש – האם עשיתי זאת מכוח זכותי הקניינית, או בכוח הזרוע.

הרקע למאמר הזה

כל אימת שעולה הוויכוח על מעמדה של מדינת ישראל בשטחים, עולה הטענה כי אנחנו לא כובשים, אנחנו חוזרים לנחלת אבותינו, וכשם שאין אדם נחשב כ“פולש” בביתו–הוא, כך גם אין עם נחשב כ“כובש” בארצו–הוא, בנחלת–אבותיו, בגבולות ההבטחה האלוקית.

מכותרת המאמר אתם יכולים לנחש שאין לי כוונה להביע עמדה כלשהי בשאלה הזאת.

ועכשיו למשל האמיתי (א): החלק הערבי

תארו לעצמכם שבשנת 1948, לאחר מאבק לאומי עקוב מדם, מצליחה האוכלוסייה המקומית החיה באיזור הזה:

ומונה כ-600,000 נפש, רובם ערבים מוסלמים, והשאר “מיעוטים“, או “אחרים“, להשתחרר מכבלי המנדט הבריטי, ולהקים את מדינת פלסטין, אשר, תוך זמן קצר, מתקבלת לאו“ם, וזוכה להכרה של רוב מדינות העולם.

במהלך השנים מדינת פלסטין מתבססת, בונה כלכלה פורחת, מערכת בריאות מפותחת, מערכת חינוך מפותחת עו“ד יותר, מערכת משפט מפגרת (איך לא!) וכן הלאה.

וגם, לא לשכוח, היא מפתחת את הצבא הכי חזק במזרח התיכון: חיל אוויר, חיל ים, שריון, תותחנים, סיירת מטכ“ל, וכו’.

וגם גדנ“ע, לא לשכוח – הכל לתפארת מדינת פלסטין.

בהמשך, מדינת פלסטין קולטת מהגרים מכל העולם, ובמיוחד מהעולם הערבי, ובשנת 2000 היא מונה 10,000,000 (עשרה מיליון) אזרחים, רובם ערבים מוסלמים.

זה החלק ה“ערבי” של הסיפור.

ועוד למשל האמיתי (ב): החלק היהודי

החלק היהודי הוא עצוב יותר: בראשית האלף השלישי למנינם קודרים פני השמים וחשרת עבי האנטישמיות מעיבה על פני אירופה והעולם כולו, ובגרמניה עולה לשלטון מטורף בשם אדולף היטלר, אשר פותח במסע השמדה של יהודי העולם, המונים 20 מיליון נפש.

מלחמת העולם נמשכת 20 שנה, ובמהלכה מושמדים שלושה רבעים מיהודי העולם. עם תום המלחמה נותרים חמישה מיליונים יהודים – שלושה מיליונים מהם מהגרים לארצות הברית ולארצות נוספות, ושני מיליונים עולים על האניות, ושמים פניהם אל נמל חיפה.

שלום, הם אומרים לשי“ן–גימל בשערי הנמל. חזרנו לארץ אבותינו, לגבולות ההבטחת האלוקית. תרים, בבקשה, טלפון לממשלה שלך, שתפנה מהארץ הזאת את כל הערבים. קישטה!

ואם לא די בכך, הם אומרים לש“ג: תגיד לממשלה שלך שאם הם לא מתפנים מיד, יהיה אותם לאו“ם…

נשמע מצחיק?

כן, זה נשמע מצחיק, עד דמעות, משום שלמדינת פלסטין יש הצבא הכי חזק במזרח התיכון: חיל אוויר, חיל ים, שריון, תותחנים, סיירת מטכ“ל, וכו’, וגם גדנ“ע, לא לשכוח – הכל לתפארת מדינת פלסטין.

ויש לה גם מעמד מבוסס בעולם ובאומות.

אהרן ברק נרצח פעם שלישית – הרוצחת הפעם: מרים נאור

רק הכוח קובע!

המתנחלים מאירופה שהגיעו לאמריקה (שבהמשך נקראה ארצות ארה“ב הברית של אמריקה) ונישלו את הילידים (שנקראו בטעות “אינדיאנים“) לא הציגו כתבי–קודש עתיקים כהוכחה להיות המקום “נחלת אבותיהם“, וגם לא טענו ש“אין אדם נחשב ככובש בביתו–הוא“.

הם פלשו לאדמות הילידים, וגירשו אותם משם לא בשם “זכות” כלשהי, אלא בכוח הזרוע והנשק. בכוח החוח.

גם מדינת ישראל לא קמה בזכות ההבטחה האלוקית. מתוך הנחה – שאין לה שום אישוש מדעי – שאלוקי ישראל אכן קיים, והוא אכן הבטיח כמיוחס לו, אני עדיין לא רואה אותו מקיים את ההבטחה הזאת. כן, כשאמרתי את זה לאחד המתבססים עליה, הוא ענה לי שזו “הבטחה מותנית“, אבל, עם כל הכבוד, הבטחה מותנית אינה הבטחה.

מדינת ישראל קמה בזכות היהודים שעלו אליה החל מהעלייה הראשונה (1882–1903), במסגרתה עלו לארץ כ-25,000–35,000 יהודים שנוספו לאוכלוסייה היהודית שמנתה אז כ-26,000 נפש (פחות מרבע כפר–סבא, בכל הארץ), והמשך בגלי העליה הבאים.

אני לא רוצה להביע דיעה באשר לטענה שמדינת ישראל חייבת את הקמתה להיטלר ולנאצים, ודי לי אם אציין שהדיעה הזאת קיימת, וכל אחד יחליט אם היא מקובלת עליו, אם לאו.

מדינת ישראל קמה גם בזכות המאבק של היישוב העברי נגד המנדט הבריטי על פלשתינה “א“י).

מדינת ישראל קיימת בזכות צבאה, שהוא הצבא הכי חזק במזרח התיכון: חיל אוויר, חיל ים, שריון, תותחנים, סיירת מטכ“ל, וכו’, וגם גדנ“ע, לא לשכוח – הכל לתפארת מדינת ישראל. את קיומנו זה איש לא שולל, ואיש לא מציע/מבקש/דורש מאיתנו לפנות את השטח.

ומה עם ה“שטחים“?

ההצדקה למפעל ההתנחלות ביו“ש מתבססת על הטענה לפיה, כאמור לעיל, אנחנו לא “כובשים”, אנחנו חוזרים לנחלת אבותינו, וכשם שאין אדם נחשב כ“פולש” בביתו–הוא, כך גם אין עם נחשב כ“כובש” בארצו–הוא, בנחלת–אבותיו, בגבולות ההבטחה האלוקית, וכפי שאמרתי לעיל, מכותרת המאמר אתם יכולים לנחש שאין לי כוונה להביע עמדה כלשהי בשאלה הזאת.

השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות עם הנימוק הזה.

במישור הבינלאומי – את אף אחד לא מעניינות ההבטחות האלוקיות של עם זה או אחר, אשר, למעשה, אינן אלא מיתוס לאומי שכל עם יוצר לעצמו. כיצד נוצר מיתוס לאומי הסברתי במאמר דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יג): נאום–תשובה לפרופ‘ חובב טלפז, מעריץ עיוור, ואת הפרקים שבו המתייחסים ליצירתם של מיתוסים לאומיים נעלתי באמירה: אני לא שולל מיתוסים לאומיים, אבל שום מיתוס לאומי אינו נקודה ארכימדית לעצמו.

ובמישור הפנים–לאומי שלנו – במישור הזה הנימוק הזה ממש מיותר: רוצים לספח – ספחו, במקום לקשקש, הכל כפי שאמרתי במאמר אם לא הירדנים, מי היה הריבון עד 1967?:

טליה ששון, אדמונד לוי – מי צריך אותם?

עו“ד טליה ששון, עובדת מדינה, נתבקשה ע“י ראש הממשלה, בשעתו, אריאל שרון, לבחון את מעמדה של מדינת ישראל בשטחים, והיא למדה וחקרה את הנושא, והוציאה דוח.

לימים גברו הקולות המייחסים לדוח ולכותבתו מוטות פוליטית, והממשלה הנוכחית מינתה, כאמור, ועדה א–פוליטית, היא ועדת אדמונד לוי, אשר הוציאה דוח הפוך, חף מצדייה פוליטית, כמובן שגורמים כמו שלום עכשיו טוענים את ההיפך, דהיינו שוועדת אדמונד לוי היא ועדה פוליטית בלבוש משפטי. הנימוק של שלום עכשיו הוא ש“בניגוד לוועדות מייעצות קודמות, שבהן היה היועץ המשפטי לממשלה שותף להקמתן ולהמלצותיהן (כפי שהיה למשל בדו“ח טליה ששון בנוגע למאחזים), ועדת לוי מונתה בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. עצם הקמת הועדה פוגעת באמון הציבור ברשות אכיפת החוק, והיא נסיון פסול להקים מסלול “עוקף” יועמ“ש“.

הנה כי כן, כל צד פוליטי טוען שהדוח “שלו” הוא “מקצועי א–פוליטי“, והדוח של יריבו הוא “דוח פוליטי“, ומי אני הקטן, שאכריע ביניהם.

מדינת ישראל סיפחה לעצמה את מזרח ירושלים, וכאשר הדבר נעשה אני שתקתי, כי אני לא נוגע בפוליטיקה.

כאשר מדינת ישראל סיפחה לעצמה את רמת הגולן, גם אז אני שתקתי, כי אני לא נוגע בפוליטיקה.

כאשר מדינת ישראל עמדה לספח לעצמה את שני השטחים הנ“ל, היא לא הקימה ועדות, ולא ביקשה חוות–דעת משפטיות. היא הייתה ערה לקשיים הבינלאומיים, אבל עשתה את מה שהיא הבינה שצריך לעשות, בבחינת לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודם.

וכך הווה גם כאשר מדינת ישראל החליטה ליישב את גוש קטיף.

מבחינתי מדינת ישראל יכולה, איפוא, לספח, בלי שום ועדה “מייעצת“, גם את איו“ש. זה אמנם הרבה פחות מהציפיות שלי (מג‘יברלטר ועד קמצ‘טקה, ואחר–כך נדבר), אבל אני לא רואה שהיא עושה את זה.

מדוע מדינת ישראל לא “עושה את זה“?

התשובה לשאלה מדוע מדינת ישראל לא מספחת שטחים ביו“ש מזכירה את השאלה מדוע הכלב מלקק את אשכיו.

התשובה לגבי הכלב: כי הוא יכול.

התשובה לגבי הסיפוח: לגבי מזרח ירושלים ורמת הגולן – היא סיפחה, כי היא יכלה, ואילו לגבי יו“ש – היא לא מספחת, כי היא לא יכולה.

כל כך פשוט.

על מגבלות הכוח

כמו שפירטתי לעיל, מדינת ישראל לא קמה, ולא ממשיכה להתקיים, בזכות אותה “הבטחה אלוקית“. אמנם היא הייתה זקוקה להכרה בין–לאומית, אבל החלטתו של דוד בן גוריון להקים אותה לא המתינה להכרה הזאת (וספק אם ניתן בכלל “להכיר” במדינה שעוד לא קמה), וההכרה הגיעה רק לאחר מכן, ובהדרגה.

אחד המתנגדים היה, כידוע, ההיסטוריון ד“ר בן–ציון נתניהו, שהיה בין החותמים על מודעת–ענק בניו יורק טיימז, שקראה נגד הקמת המדינה, אבל זו רק הערת–אגב.

משזכינו להכרה הבין לאומית, כיום אנחנו קיימים בכוח החוח: יש לנו הצבא הכי חזק במזרח התיכון: חיל אוויר, חיל ים, שריון, תותחנים, סיירת מטכ“ל, וכו’.

וגם גדנ“ע, לא לשכוח – הכל לתפארת מדינת ישראל.

וכן, יש לנו תמיכה ביטחונית, 3.8 מיליארד דולר לשנה, למשך 10 שנים – אותה קיבלנו מנשיא ארה“ב הקודם, ברק אובמה, שנתן לנו יותר ממה שנתן נשיא אמריקני כלשהו, למדינה אחרת כלשהי – והיא תהייה איתנו עד שנת 2026, שש שנים, או רק שנתיים, אחרי ש“ידיד ישראל” דונאלד טראמפ ייעלם מהבמה (את זאת נדע בנובמבר הקרוב).

אבל כאשר רוצים לספח שטחים שנויים–במחלוקת, גם הצבא הכי חזק במזרח התיכון: חיל אוויר, חיל ים, שריון, תותחנים, סיירת מטכ“ל, וכו’, וגם גדנ“ע, לא לשכוח – הכל לתפארת מדינת ישראל – לא בהכרח מספיקים, כי גם לקהילה הבין–לאומית יש say, ואפילו אם בקונסטלציה מסויימת “זכינו” לנשיא אמריקאי חסר–אחריות, שנחשב כ“הנשיא האמריקאי הכי טוב לישראל מעולם” – הנה אנחנו רואים שאם הקהילה הבין לאומית קופצת על רגליה האחוריות, גם ה“ידיד” הזה כבר לא מספיק.

זה לא מספיק, כי ל“ידידנו” זה, דונאלד טראמפ, יש עכשיו צרות–מבית, והוא כבר איבד עניין בישראל, וזה לא מספיק, כי החתן–יועץ–בכיר שלו, ג’ארד קושנר, רוצה תמורה פוליטית כנגד ההסכמה לסיפוח – מדינה פלשתינאית במתכונת זו או אחרת – ואת זה ביבי לא רוצה לתת. ביבי סוחר הרהיטים רוצה לקבל את הסיפוח, בלי לתת את ה“שוברו בצידו“.

אז לא, ביבי, לא: כמו שאתה רואה, גם לכוח יש מגבלות. אתה הבטחת להתחיל את הסיפוח – “להחיל את הריבונות של מדינת ישראל” על שטחים ביו“ש – ב-1 ביולי, השנה, והראשון ביולי השנה חלף לבלי שוב!

לספח את מדינת ישראל לעצמה, להחיל קודם את הריבונות על עצמנו

ביבי, לפי סעיף 11ב’ לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש”ח-1948, “המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ–ישראל שהממשלה קבעה בצו“. זה מה שנקרא בלשון העם “החלת הריבונות“.

לפי הסעיף הזה, שמכוחו סופח מזרח ירושלים למדינה לאחר מלחמת ששת הימים, אין צורך בשום חקיקה, ודי בהחלטת הממשלה, אבל אתה, ביבי, אפילו לא הבאת את זה להחלטת הממשלה.

לא הבאת, כי הפריץ מוושינגטון די. סי. לא הרשה לך.

אז לא, ביבי, לפני שאתה מדבר על “החלת הריבונות” על שטחים נוספים, קודם תחיל את הריבונות של מדינת ישראל על מדינת ישראל עצמה!

שאלה היפותטית, תרגיל אינטלקטואלי

העיר יריחו היא ממקומות היישוב העתיקים בעולם, והתקיים בה יישוב מוקף חומה כבר בשנת 9500 לפנה“ס בערך, דהיינו לפני כ-11,500 שנה.

תארו לעצמכם שבחפירות יריחו מתגלים מימצאי DNA המוכיחים בבירור – לדעתם של כל המדענים, ללא הבדלי השקפה פוליטית – זיקה חד–חד–ערכית בין הפלשתינאים של היום, לבין תושבי יריחו העתיקה.

תארו לעצמם שמתגלים בחפירות האלה כתבים המראים כי אלוהי התושבים דאז – אבות אבותיהם של הפלשתינאים הנוכחיים – הבטיחו לראש העיר דאז, נקרא לו איברהים אל–אוואל, את הארץ, לו ולזרעו (“בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת אַלְלָה אֶת־אִיבְּרָ֖הִּים בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת“).

תביאו בחשבון כי גם יישובים פלשתינאים הקיימים כיום כבר היו קיימים בתקופת התנ”ך (ג’נין – עין גנים, טובאס – תבץ, וכו’), ואפילו ירושלים (כך ויקיפדיה), על פי המסופר במקרא, הייתה עיר יבוסית, עד שדוד המלך כבש והפך אותה לבירת ממלכתו.^[12]

מה למדים אנו מכל אלה?

אנו למדים כי כאשר אלוקי ישראל הבטיח מה שהבטיח, למי שהבטיח, הוא סחר ברכוש גנוב, שהובטח לאחרים ע“י אלוהיהם, 7,500 שנים קודם לכן.

ואנו למדים, שוב ושוב, כי כאשר יהודי פולט שטויות, הוא צריך להביא בחשבון שהאיפכא–מסתברא היהודי ישתמש נגדו בשטויות שהוא פולט.

והשאלה אל המחזיקים בעמדת “חזרה לנחלת אבותינו” היא מה תגידו במקרה כזה?

ובמלים בהן השתמשתי במאמר דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יג): נאום–תשובה לפרופ‘ חובב טלפז, מעריץ עיוור: אני ממליץ לכל הקורא לגבש לעצמו עמדה בשאלה מה גובר על מה – מיתוס לאומי או כיבוש בכוח.

ומי שהמילה “כיבוש” לא נוחה לו, הוא יכול להשתמש בביטוי הנייטראלי “נטילת אחיזה“ – נו פרובלם!

___________

בנימין נתניהו עושה שימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת

ואף על פי כן – נתניהו לקח שוחד!

בנימין נתניהו, אולי תפסיק לזיין לנו את השכל?!

מה עניין חזקת החפות לביבי נתניהו? – נאום–תשובה לקשקשנים אשר מדברים “משפטית” בלי לפתוח את ספר החוקים

נאום–תשובה לד”ר ישראל בר–ניר: על מה בדיוק עומד ראש הממשלה לדין

משפט נתניהו (ב), שלב ההקראה: על צביעותם של השופטים

משפט נתניהו (א), שלב ההקראה: מעולם לא עשו מעטים כל כך שגיאות רבות כל כך, בפרק זמן קצר כל כך

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (א): חוששני שאין לו הגנה

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ב): מתי כתב אישום “מגלה עבירה”, ומה זה “לכאורה”

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ג): האם המציאו לביבי עבירה חדשה?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ד): שאלה מקדימה לעניין תפירת התיקים

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ה): האם כתב האישום מכיל ראיות שמקומן לא בו

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ו): תפירת תיקים? אולי; אכיפה סלקטיבית? אולי; אבל מה עניין ה”שמאל” לכאן, כאשר את הפרקליטות הזאת ביבי עצמו מינה וטיפח?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ז): הבלדה על של“ג העדים

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ח): מה עושה סניגורו של ביבי ברשימת העדים?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ט): תרגיל של איפכא מסתברא

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (י): על החסינות: איך ביבי ירה לעצמו ברגל

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יא): האם יכול ביבי לגרור את בקשת החסינות עד לכנסת הבאה?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יב): נאום תשובה ליצחק זמיר: אתה הוא הציבור!

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יג): יאללה, הולכים לבג“ץ!

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יד): בעקבות הדיון בבג“ץ

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טו): תומכי ביבי, יש לי בשבילכם סוכריה ענקית!

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טז): ביבי משקר ומטעה

מאמרים נוספים בנושא:

שימוע פומבי לראש הממשלה, כן או לא?

על “שוחד בדמות כתבה בעיתון”: נאום–תשובה לאהוד פרלסמן

עוד על “טובות–הנאה” בעבירות השוחד

עוד על עבירות השוחד: האם נחוצה תמורה?

על ההלכה הפסוקה של ביהמ”ש העליון כחלק ממשפט המדינה

עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑ה הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃ קואליצית ניר 2.0 – עכשיו!

ביבי נתניהו לא מכין שיעורי–בית

ביבי נתניהו, כפפה לרגליך: לך לבג”ץ, טען תפירה!

על סמכותו של הבג“ץ לפזר את הכנסת

איך יכולים שופטי ישראל לאותת לביבי ואוהדיו שהם לא בכיס הקטן שלו?

על פסק הדין בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני

על הדיון בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני – לקחי היום הראשון

על משפטו הפלילי של בנימין נתניהו – נאום–תשובה ושאלות לתומכי–ביבי

בג”ץ ביבי – מבחנו הקשה ביותר של בית המשפט העליון, מאז פרוץ המדינה

קשה, קשה, מלאכתו של פרשן החוק

ממשלת שני הבנימינים, הטרגדיה השקספירית בשער

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס