יש שימוע. האם יש גם שומע?

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/56092

אינני יודע איך ובמה יסתיים השימוע, אבל אני חושש שהאופטימיות של עורכי דינו של נתניהו היא מוקדמת ומוגזמת. במקרה הטוב לדעתי, על מנת לצאת ידי חובה, ייעשו כמה תיקונים קוסמטיים בכתב האישום שהוכן לנתניהו, אבל זה לא יספיק כדי שהוא ייצא נקי

ד“ר ישראל בר–ניר

בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

יש שימוע. האם יש גם שומע?

בסיפור לילדים עליסה בארץ המראות (Through the Looking-Glass) מאת לואיס קרול (Lewis Caroll), מופיעה דמות בשם המפטי דמפטי (Humpty Dumpty). הדיאלוג הבא, בין עליסה והמפטי, ממחיש את המתרחש בשימוע הנערך בימים אלה לנתניהו.

“כשאני משתמש במילה“, אמר המפטי דמפטי, בנימה של בוז ניכר, “מובנה הוא בדיוק המובן אותו אני בוחר בשבילה – לא פחות ולא יותר“.

“השאלה היא“, אמרה עליסה, “אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל כך רבים ושונים“.

“השאלה היא“, אמר המפטי דמפטי, “מי כאן האדון – זה הכל“.

במקור האנגלי:

‘When I use a word’, Humpty Dumpty said, in rather a scornful tone, ‘it means just what I choose it to mean — neither more nor less’.

‘The question is,’ said Alice, ‘whether you can make words mean so many different things’.

‘The question is’, said Humpty Dumpty, ‘which is to be master — that’s all’.

תסמונת המפטי דמפטי (The Humpty Dumpty Syndrome), כפי שיכונה להלן סיפור הילדים הזה, היא נוהל שגרתי בפרקליטות, ואצל היועמ“ש, אביחי מנדלבליט. האחרון הודיע לא מכבר לשרת המשפטים, אני הוא זה שקובע כאן.

המשפט כשאני משתמש במילה, מובנה הוא בדיוק המובן אותו אני בוחר בשבילה הוא מרכיב קבוע בלקסיקון הביצועי של פרקליטות המדינה, בהובלתו של שי ניצן, פרקליט המדינה ועוזריו.

המשותף לכל אלה הוא השימוש במילה “אני“. אין דין ואין דיין. העירפול הניסוחי של הכתוב בספר החוקים, נועד לאפשר התאמת העבירה לנסיבות ולמטרה אליה היא מכוונת. עבירה לשעתה.

החידוש של הפרקליטה ליאת בן ארי, שותפתו לדבר עבירה של שי ניצן, שהחליטה להפליל “סיקור אוהד” בעיתון, הוא דוגמא מוחשית למשמעות הביטוי מובנה [של מילה] הוא בדיוק המובן אותו אני בוחר בשבילה.

במאמר מוסגר, אם בן ארי הייתה מתמצאת קצת בדיני פרסום ויחסי ציבור, היא הייתה יודעת שאין דבר כזה “סיקור לא אוהד“. כלל ידוע ביחסי ציבור ופרסום הוא לא חשוב מה כותבים עליך כל עוד מאייתים את שמך נכון. כתבי הפלסתר והכזבים המופצים חדשות לבקרים בתקשורת על נתניהו ע“י רביב דרוקר, אמנון אברמוביץ‘, גיא פלג ודומיהם תרמו ותורמים לתדמיתו החיובית של נתניהו הרבה יותר מכל מאמר שהתפרסם בוואלה או בכל עיתון רציני אחר. סירובו העיקש של היועמ“ש לאפשר לנתניהו לגייס כספים למימון הגנתו שזכה לפרסום רחב בתקשורת, גם הוא תרם רבות לאהדת הציבור לנתניהו. איך זה שלא עלה בדעתה של בן ארי להאשים את נתניהו בקבל שוחד מהיועמ“ש?  כאשר החשיבה מוגבלת לקופסה המשפטית קשה להגיע רחוק.

בחזרה לשימוע. המאמץ החקירתי שהושקע בתיק נמשך כבר למעלה משלוש שנים (אני לא סופר את מה שקרה בעבר היותר רחוק), בהן הועסקו במשרה מלאה מאות מטובי החוקרים של הפרקליטות והמשטרה. שלוש מאות שנות אדם זו השקעה מכובדת ביותר (רק המשכורות וההוצאות הנילוות של החוקרים יכולות להגיע ליותר מ-30 מיליון שקלים), וכל זה לא הספיק. ברגע האחרון נאלצו להמציא עבירה שאיננה קיימת על מנת לסתום חורים בפאזל הראייתי.

מי שהוא מאמין ברצינות שהיועמ“ש יסכים להפריך מאמץ כזה בשימוע של ארבעה ימים? אם היועמ“ש יסכים לסגור את התיק, או לחילופין ימיר את העבירות בכתב האישום בעבירות “קלות” שלא תפגענה במעמדו של נתניהו, זו תהיה הודאה שהוא ומאות החוקרים שסייעו לו, עשו את מלאכתם רמיה. הם לא חקרו את כל העדים, הם לא בדקו לעומק את כל העובדות, הם התעלמו מראיות שהצביעו על חפותו של נתניהו – הם פעלו אך ורק תחת אובססיה של הרשעה בכל מחיר ולא מתוך כוונה לעשות דין צדק.

מערכת המשפט איננה יכולה להרשות לעצמה התפתחות כזאת. אם זה בכל זאת יקרה זו תהיה רעידת אדמה קולוסלית בכל מערכת המשפט הישראלית. זה יתבטא בקטע אחר בסיפורה של עליסה:

הַמְפְּטִי–דַמְפְּטִי נָפַל וְנֶחְבַּל וְחוֹלֵל מְהוּמָה

וְכָל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶך, וְכָל פָּרָשָׁיו

חוֹבְשִׁים עַכְשָׁיו אֶת שְׂבָרָיו, אַךְ לַשָּׁוְא.

שופטים אינם מלאכים. יש להם אג‘נדה ויצר שררה כמו לכל בן תמותה. ההנחה שהרשות השופטת תישאר ניטראלית ולא תתערב במאבקי הסמכויות בין רשויות השלטון היא לא יותר מהרהורי לב. להלן מה שכתב הוגה דעות צרפתי בשם אלקסיס דה–טוקוויל, שסייר בארה“ב בשנות ה-30 של המאה ה-19:

המשפטנים הם כוח שכמעט ואין חוששים מפניו, שבדוחק מבחינים בקיומו, שאין לו דגל משלו, שבגמישות מרובה הוא מסתגל לדרישות הזמן ומתאים עצמו בלי התנגדות לכל תפניותיה של החברה. אבל כוח זה אופף את החברה כולה, חודר לכל המעמדות הכלולים בה, משפיע עליה בחשאי, לש אותה בלי הפסק בלי ידיעתה, עד שהוא מעצב אותה לפי רוחו.

“הדמוקרטיה באמריקה“ מאת אלקסיס דה–טוקוויל, תרגום: אהרון אמיר, אוקטובר 2010.

המהפיכה השיפוטית של אהרון ברק היא התגלמות מפחידה של התחזית שדה–טוקוויל כתב לפני קרוב למאתיים שנה.

אינני יודע איך ובמה יסתיים השימוע, אבל אני חושש שהאופטימיות של עורכי דינו של נתניהו היא מוקדמת ומוגזמת. במקרה הטוב לדעתי, על מנת לצאת ידי חובה, ייעשו כמה תיקונים קוסמטיים בכתב האישום שהוכן לנתניהו, אבל זה לא יספיק כדי שהוא ייצא נקי.

__________

יש שימוע. האם יש גם שומע? – נאום–תשובה לד“ר ישראל בר–ניר

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס