חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ח): אתם לעולם לא עומדים לדין!

מאת Simha Admin | 08/11/2018 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/54691

שמחה ניר, עו“ד

*** אתם סידרתם לעצמכם נציבי–תלונות דמיקולו שהם בשר–מבשרכם, אתם פירשתם את החוק כמעניק לכם חסינות מוחלטת, ואם כבר אתם נוקטים סנקציות נגד שופטים, הרי זה רק כאשר הם נתפסים בעדשת מצלמתו של עיתונאי.

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 79 שנים אנוכי היום (15.6.2018), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

“יש ג‘ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם“

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

פרק שמיני לנאום התשובה שלי לדברי הברכה של נשיאת ביהמ“ש העליון, השופטת אסתר חיות, בכנס במשכן הנשיא בנושא “70 שנות עצמאות למערכת המשפט” ובסימן פרישתה לגמלאות של הנשיאה נאור ביום 23.10.18.

***

כבוד הנשיאה,

בפרק הראשון לנאום–התשובה שלי לדבריך בנושא “70 שנות עצמאות למערכת המשפט” התייחסתי לקשקשת הרבה שלך על עצמאות מערכת המשפט, בלי שאת עצמך לא יודעת למה את מתכוונת. בפרק השני ראינו כיצד את כורכת את “עצמאות מערכת המשפט” עם רצונכם לסתום את פיותיהם של המבקרים.

בפרק השלישי עניתי לטענתך כי אלה אשר “התנהלותה של המערכת כמערכת עצמאית ובלתי תלויה ברשויות האחרות היא לצנינים בעיניהם“, וכי הם “אף הרחיקו לכת ותיארו אותה כאנטי–דמוקרטית … ואפילו כדיקטטורה שיפוטית שיש לרסק – כך ממש“, והראיתי כי אתם אכן מערכת אנטי–דמוקרטית … ואפילו כדיקטטורה שיפוטית שיש לרסק – כך ממש!

בפרק הרביעי הראיתי כי אף אחד לא שם לו למטרה לפגוע בעצמאותכם ובאי–תלותכם – חוץ מכם–עצמכם, וכי את הולכת בדרכי חברתך דורית ביניש, אשר ביקשה לרמות את כל העולם – ובמיוחד את עצמה.

בפרק החמישי הראיתי כמה נבובה טענתך כי “עוד מלמדת המציאות כי השירות הניתן לציבור במערכת שלנו מצמיח אמון רב של הציבור כלפיה“, וכי “אמון זה נובע בראש ובראשונה מן העבודה המסורה והמקצועית של השופטות, השופטים, הרשמות והרשמים העושים מלאכתם נאמנה לאורך כל ימות השנה …”, והבאתי לך דוגמאות למכביר לאותה “עבודה מסורה ומקצועית” שאת מקשקשת עליה נון–סטופ.

בפרק השישי הראיתי כי ההתרברבות שלך על אמון הציבור אין לה כל שחר.

בפרק השביעי התייחסתי להמשך תשפוכתך, ובמיוחד לים התשבחות והסופרלטיבים שאת מעתירה על עצמך ועל חבריך.

הפעם אתייחס לנכונותכם להקשיב לדברי הביקורת, וגם להסיק את המסקנות מהביקורת הציבורית עליכם, ועל תרבות השפיטה הקלוקלת שלכם.

את הפרק הקודם סיימתי במובאה מפיך, באילן הגבוה בו את נאחזת:

מורי ורבי הנשיא (בדימ‘) אהרן ברק נהג לומר כי כשאנו יושבים לדין אנו גם עומדים לדין. אמירה מכוננת זו מן הראוי כי תעמוד לנגד עינינו השופטים כל העת.

וגם הזכרתי כי כאשר שאלתי אותו שאלת–תם: איך “יורדים עם זה למכולת”, דהיינו איך מממשים את זה, ושאלת–תם נוספת: למה אתה מתכוון כשאתה אומר “אנחנו עומדים לדין”, ואיפה הטריבונל (במרכאות או בלעדיהן) הזה – הוא כלל לא טרח לענות לי. ראי: אהרן ברק: “כאשר אנחנו יושבים לדין, אנחנו גם עומדים לדין”: הצהרה במבחן, וממילא ההצהרה הנבובה הזאת לא עמדה במבחן.

גברתי הנכבדה, בניגוד להצהרה האמורה, אותה את מביאה כ“אסמכתא“, אתם לעולם לא עומדים לדין. אתם סידרתם לעצמכם נציבי–תלונות דמיקולו שהם בשר–מבשרכם, אתם פירשתם את החוק כמעניק לכם חסינות מוחלטת, ואם כבר אתם נוקטים סנקציות נגד שופטים, הרי זה רק כאשר הם נתפסים בעדשת מצלמתו של עיתונאי.

האם “אנחנו עומדים לדין” היא מטאפורה שמשמעה “אנחנו עומדים למשפט הציבור“?

אז גם זה לא: כאשר הציבור מבקש פסלות שופט, אתם אומרים כי “מראית פני הצדק לא רלוואנטית“, לאמור: אנחנו צדיקים גמורים, אנחנו עושים צדק גם אם הוא לא נראה, והמוסכמה כי “צדק שאינו נראה גם לא נעשה” לא מוסכמת עלינו.

ואולי משמעות “אנחנו עומדים לדין” היא שאנחנו עומדים ל“משפט הציבור“, לביקורתו של הציבור? אולי … וכאן את מנסה לגרור אותנו להשתפכות רב–רב–מפרקית שהגיע הזמן לחשוף את אפסותה ואיוולתה.

את אומרת:

עלינו לזכור כי אנו, ככל רשות שלטונית אחרת, איננו חסינים מביקורת.

“עליכם לזכור” … האם אתם זוכרים? לא רק שאתם לא זוכרים, אלא שאתם מדכאים כל ביקורת עליכם.

עם זאת, מותר לצפות כי כל ביקורת וכך גם הביקורת המופנית כלפינו תהיה עניינית ומכבדת.

כן, כן … אנחנו עדיין מדינה חופשית, ומותר “לצפות” – בעיקר לנשיאת ביהמ“ש העליון.

כן, אמנם בחברה דמוקרטית מותר למתוח גם ביקורת לא–עניינית (למורת רוחך וציפיותיך), אבל בהחלט מותר לצפות כי כל ביקורת תהייה עניינית, וממילא כך גם לגבי הביקורת המופנית כלפיכם, שתהיה עניינית …

אלא מאי? למעלה מחמישים שנה אני מותח עליכם ביקורת, ואפילו פעם אחת לא טענתם שהביקורת שלי אינה עניינית, אבל בכל זאת, כאמור, הוצאתם אותי ממקצוע עריכת הדין לשתי צמיתות מצטברות + 27 שנים נוספות, מצטברות גם כן.

ועל מה? על הביקורת שלי על תרבות השפיטה הקלוקלת שלכם.

מה ניתן ללמוד מכך? שבניגוד לצביעות אשר נוזלת מפיך בטונות, אתם נוקמים גם במי שמותח עליכם ביקורת עניינית.

בואי, תגידי לי איזו ביקורת שלי עליכם הייתה “לא עניינית“, אם תשכנעו אותי, אכה על חטא, בשער בת–רבים. אני, להבדיל מכם, בודק את עצמי כל הזמן, ואם אני מוצא אצלי טעויות אידיוטיות, אני לא מחכה שיעירו לי עליהן. ראי, למשל: על חובת הדיווח להוצל”פ ע”י כונס נכסים שהוא גם בא–כוחו של הזוכה: על תקנה לא–רלוואנטית, ועל טעות אידיוטית שלי.

אסתר חיות, האם שמת לב לכך שבשבתך בביהמ“ש המחוזי בתל–אביב–יפו נתת פסק–דין הדוחה תביעה במסגרת בקשה לסעד–ביניים – בניגוד לחוק, בניגוד להגיון, בניגוד למושכלות–יסוד ולצדק הטבעי – ובניגוד להלכה הפסוקה של ביהמ“ש העליון?