ואף על פי כן – נתניהו לקח שוחד!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57243

בנימין נתניהו נותן לנו נאום–הגנה בן 9:30 דקות, בו הוא לא אומר דבר וחצי דבר על מה שבאמת מיוחס לו *** חזקת החפות קיימת רק במישור המשפטי, לא במישור הציבורי, אבל נתניהו עושה את הכל כדי שלא לעלות אל המגרש הזה, ולהשאיר אותו במגרש הציבורי – אז בבקשה, ביבי: במגרש הציבורי כמו במגרש הציבורי

שמחה ניר, עו“ד

בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הקדמה

על הטענה חסרת–השחר, החוזרת–ונשנית מפי נתניהו ותומכיו

מתי סיקור אוהד אינו שוחד?

על ראיית הדברים במישור הציבורי

על מה שביבי עצמו אמר, או לא אמר, להגנתו

יש חוק קיים, יש גם תקדים

זכות השתיקה וחזקת החפות לא קיימות במישור הציבורי

הקדמה

במאמר מה עניין חזקת החפות לביבי נתניהו? – נאום–תשובה לקשקשנים אשר מדברים “משפטית” בלי לפתוח את ספר החוקים עמדתי, ולא בפעם הראשונה, על כמה עקרונות המנחים אותי תמיד: ראשית – אי אפשר להביע דיעה על אשמתו – או על חפותו – של אדם העומד לדין, בלי להכיר את חומרי החקירה שבתיק, ושנית – הוויכוח על אשמתו–חפותו של איש ציבור מתקיים בשני מישורים נפרדים – במישור המשפטי, בבית המשפט, ובמישור הציבורי – בכל מקום אחר.

בהקשר לוויכוח במישור הציבורי עמדתי גם על כך שתוצאת המשפט – זיכוי או הרשעה – אינה רלוונטית, אלא בין הצדדים למשפט (המדינה והנאשם), וכך אמרתי, בין השאר:

מימצאים שיפוטיים מחייבים רק את הצדדים להליך: במשפט פלילי בדרך כלל הצדדים הם המדינה והנאשם (בעבירות לשון הרע, ואחרות, ניתן להגיש קובלנה פלילית פרטית, ואז הצדדים הם הקובל והנאשם), ובמשפט האזרחי – התובע והנתבע.

מי שלא היה צד להליך המשפטי – לגביו ההליך כאילו לא היה קיים: בינו לבין אחרים (שהיו או לא היו צדדים להליך) אין “מעשה בית דין“, וממילא גם לא קיימת שום קביעה המחייבת אותו.

כך, למשל, אם אתה אומר על עו“ד שמחה ניר שהוא מעלים מס, בועל קטינות וחונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט), העובדה ששמחה ניר לא הועמד לדין, לא הורשע, או אפילו הועמד לדין וזוכה, לא מחייבת אותך, כי אתה לא היית צד לשום הליך מול שמחה ניר.

הדבר פועל לשני הכיוונים כאחד: אם שמחה ניר הועמד לדין וזוכה – הדבר לא מחייב אותך, ולא מונע ממך להוכיח ששמחה ניר הוא אכן מעלים מס, בועל קטינות וחונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט), ואם הוא הורשע – הדבר לא מחייב גם אותו, ובתביעת הדיבה נגדך הכל נפתח מחדש.

אם שמחה ניר יתבע אותך על פרסום כזה, השאלה לא תהייה אם שמחה ניר הורשע (או זוכה), אלא אם אכן שמחה ניר מעלים מס, בועל קטינות וחונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט).

על הטענה חסרת–השחר, החוזרת–ונשנית מפי נתניהו ותומכיו

במאמר בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טז): ביבי משקר ומטעה ביקשתי לעקור משורש את הטענה החוזרת–ונשנית מפי נתניהו ותומכיו (פרקליטיו טרם הביעו דעתם בנושא) לפיה “סיקור אוהד אינו שוחד“.

_____________________________________________________________

הבלדה על אמון הציבור – מדוע השופטים פוחדים ממנו פחד–מוות, ובורחים ממנו כמפני אש? כבוד(?) השופט(?) צבי סגל נגד עו”ד שמואל יוסף: טומאה, שקרים, ספינים, נקמנות, חוצפה, בולשביזם, מצפון רע, טיפשות – ומה לא

_____________________________________________________________

בהקשר הזה אמרתי:

בנאום החסינות שלו, כאשר בנימין נתניהו הודיע לכל האומה שהוא מגיש לכנסת את בקשת החסינות, הוא לא יכול היה להימנע מהשקרים והספינים הרגילים שלו.

נעמוד על כמה מהם:

האם הוא מואשם בקבלת סיקור אוהד?

נתניהו שיקר, במצח נחושה, כשהוא אומר שהוא מואשם בקבלת סיקור אוהד – עבירה שלא קיימת בשום חוק, ולדבריו הומצאה במיוחד עבורו, כחלק מהרדיפה האישית נגדו (“תפרו חליפה מיוחדת, ראשונה בעולם, ראשונה בהיסטוריה, רק בשבילי”).

אכן, קבלת סיקור אוהד אינה עבירה, אבל הוא גם לא הואשם ב“עבירה” כזאת, ולא תפרו בשבילו שום “חליפה” שלא הייתה קיימת עד אז.

הוא מואשם במתן טובות הנאה שלטוניות תמורת הסיקור הזה, תמורת סיקור שלילי ליריביו, ותמורת האפשרות להתערב בשיקולי העריכה של העיתונות.

ראו:

על “שוחד בדמות כתבה בעיתון”: נאום–תשובה לאהוד פרלסמן

עוד על “טובות–הנאה” בעבירות השוחד

עוד על עבירות השוחד: האם נחוצה תמורה?

ואדגיש: כיוון שחומרי החקירה בתיקי ביבי לא הועמדו לרשותי, אני מביא בחשבון את האפשרות שכל האישומים נגדו מצוצים מהאצבע, ושמנהלים נגדו רדיפה פוליטית, אבל כשהוא מדבר על תוכנו של כתב האישום – הוא חייב לומר לציבור את האמת. הוא יכול לבקר את כתב האישום, הוא יכול להגיד שזה פרי רדיפה אישית – אבל הוא לא יכול לרמות את הציבור לגבי מה שכתוב בו.

זהו כתב האישום, ומי שמוצא בו האשמה בעבירה של קבלת סיקור אוהד – מוזמן להגיב, למטה מכאן, תוך ציון הסעיפים בהם ההאשמה הזאת מיוחסת לו.

מתי סיקור אוהד אינו שוחד?

במאמר נאום–תשובה לד”ר ישראל בר–ניר: על מה בדיוק עומד ראש הממשלה לדין הוספתי שחקן–חיזוק להערותי דלעיל:

קחו, למשל, את ישראל היום, הידוע בציבור כ“הביביתון“: העיתון הזה הוקם ומקויים ע“י המיליארדר שלדון אדלסון כדי לתת לנתניהו תמיכה פוליטית – ואין בכך שום עבירה. לא תהייה עבירה גם אם אדלסון יתנה את תמיכתו בכך שביבי יספח שטחים, אבל אם אדלסון יקים בארץ עסק כלכלי, או שיהפוך את ישראל היום לעסק כלכלי, ויתנה את התמיכה בהטבות לעסק שלו (אפילו בדרך של חקיקה “כללית“, כביכול, אבל תפורה במיוחד עבור עסקו של התומך) – זו כבר לא תמיכה פוליטית, אלא עיסקה של דבר–תמורת–דבר – טובת הנאה שלטונית תמורת “שירות או טובת הנאה אחרת“.

על ראיית הדברים במישור הציבורי

עד כאן במישור המשפטי: לא ראיתי את חומרי החקירה, איני יודע מה יעלה במשפט, ומה תטען ההגנה. ייתכן, למשל – ואני מפקפק בכך – שההגנה תטען ל“אכיפה בררנית“, וטענתה תתקבל, אבל במישור הציבור זה לא יכול להתקבל.

משל למה הדבר דומה: לשופט המואשם בלקיחת שוחד, וטוען להגנתו ש“כל השופטים לוקחים שוחד, ולמה נטפלים דווקא אלי“: אם הוא יזוכה על סמך הטענה הזאת, בעיני זה לא ייראה כזיכוי של השופט הזה, אלא כהרשעה של כל השופטים האחרים.

כמובן שיכולה להתעורר השאלה מהו הדין כאשר טענה כזאת מתקבלת, והשופט מזוכה בלי שבית המשפט שומע ראיות וקובע מימצאים בשאלה אם הוא אכן קיבל שוחד, וזה מחזיר אותנו אל הוויכוח במישור הציבורי.

זה אכן מחזיר אותנו אל המישור הציבורי, ואם אני נכנס אל המגרש הזה בעוד משפטו תלוי ועומד, זה לא רק משום שהשיח הציבורי לעולם פתוח לכל, אלא גם משום שנתניהו עצמו, בנאום החסינות שלו, העלה את הנושא אל המגרש הציבורי, ואנחנו איתו.

על מה שביבי עצמו אמר, או לא אמר, להגנתו

הפעם אני מסתמך על כתב האישום, ועל מה שביבי עצמו אמר, או לא אמר, וכאן הדבר פשוט להחריד.

אם ביבי היה אומר: נכון, קיבלתי סיקור אוהד, כמו שבכל פוליטיקאי מקבל, אבל לא הבטחתי, ולא נתתי תמורתו כל טובת הנאה שלטונית;

אם הוא היה אומר: את כל טובות ההנאה הרגולטוריות נתתי משום שכך נראה היה לי נכון לעשותו, אבל לא עמדתי בשום קשר עם התקשורת, ואם הם תמכו ברגולציה כזאת או אחרת, או שהעניקו לי סיקור אוהד על מה שעשיתי – זו זכותם, כעיתונאים, לנהוג על פי הבנתם;

אם הוא היה אומר דברים אחרים אשר יש בהם כדי לנתק את הקשר בין הסיקור האוהד (והסיקור השלילי על יריביו הפוליטיים) …

אם הוא היה אומר דברים כאלה, הייתי אומר בואו נמתין למשפט, נשמע את העדויות, נחכה לפסיקה, ואז נתווכח – מי תומך בפסק הדין, מי חולק עליו.

אבל ביבי לא אומר את זה, ובנאומו בן 9:30 הדקות, הוא דיבר על כל הדברים שבעולם – על השגיו המדיניים, על הגז לאירופה ועל הגרעין האיראני, על תפירת התיקים נגדו, על החבירה נגדו של מערכת המשפט, התקשורת והשמאל, על אכיפה בררנית, על חקירה מגמתית, על מטרתה של החסינות – להגן על נבחרי הציבור מפני רדיפות פוליטיות – כאילו שאנחנו לא יודעים, ועל אלף ואחד דברים.

יש חוק קיים, יש גם תקדים

ומה היה לו להגיד להגנתו בעניין האישומים התלויים נגדו: כעשרים שניות בלבד, בהן הוא אמר שמאשימים אותו ב“אשמה חדשה, שלא הייתה קיימת בתולדות האנושות“, והיא קבלת סיקור חיובי“. מתוך תשע וחצי הדקות, רק עשרים שניות שכללו לא רק החלפת הערות וצחקוקים עם הקהל שלו, אלא גם הרצאה משפטית חסרת–שחר, כי הוא מואשם בעבירה שקיימת במשפט ארצנו לפחות מאז סעיף 106 לפקודת החוק הפלילי, 1936:

ויש לפחות תקדים אחד של נבחר ציבור שהואשם והורשע בה: ע”פ 1798/93, אורי עמית ואח’ נ’ מדינת ישראל.

כך תוארו העובדות בפסק הדין של ביהמ“ש העליון:

לשלשת המערערים יוחסו עבירות של לקיחת שוחד ונתינת שוחד, בכך שקואופרטיב “דן” (להלן – הקואופרטיב), באמצעותם של הורוביץ וסטוצ‘ינר (נותני השוחד), שילם סכום של 5,000 דולר בש“ח למוציא לאור של המקומון העירוני “רמת גן שלנו” (להלן: המקומון), לבקשתו ולקידום עניינו האישי של עמית כראש עירית רמת גן (לוקח השוחד); וזאת – בתמורה לזרוז ההליכים שהיו דרושים להשלמת העברת חניון האוטובוסים של דן משכונת “גלי–גיל” ברמת–גן למתחם חדש בסמוך לאיצטדיון העירוני (להלן: המתחם החדש), ולהשגת “רצון טוב והבנה” לצרכיו של הקואופרטיב מצד העיריה בנושאים שבהם נזקק הקואופרטיב לעיריה.

ובתמצית: אתה, הקואופרטיב, רוצה “זירוז הליכים“? תקנה עבורי, ראש העיר, “סיקור אוהד” מהמקומון הזה–והזה!

זכות השתיקה וחזקת החפות לא קיימות במישור הציבורי

ומה אין – לא באותן עשרים השניות, ולא בכל 9:30 הדקות של הנאום?

אין שום התייחסות לקשר בינו לבין מי שהעניק לו את הסיקור, ובין הסיקור לבין טובות ההנאה הרגולטוריות שהוא העניק – שלא לדבר על הכחשה של הקשרים האלה.

אז לא, ביבי, כאשר אתה יוצא אל הציבור, כדי להגן על עצמך – תגן כמה שאתה רוצה, אבל תגן על עצמך לכל רוחב החזית.

תגן על עצמך לכל רוחב החזית, משום שאיש ציבור שמבקש את אמון הציבור חייב לשקוד על כך יום–יום, ושעה–שעה, ושמירה על זכות השתיקה – בין בכלל, בין בנקודות מסויימות – תתפרש תמיד לחובתו.

לא הגנת על עצמך – אתה אשם.

ולא, אל תדבר על “חזקת החפות” – כי היא קיימת רק במישור המשפטי, לא במישור הציבורי, אבל אתה עושה את הכל כדי שלא לעלות אל המגרש הזה.

___________

בנימין נתניהו, אולי תפסיק לזיין לנו את השכל?!

מה עניין חזקת החפות לביבי נתניהו? – נאום–תשובה לקשקשנים אשר מדברים “משפטית” בלי לפתוח את ספר החוקים

נאום–תשובה לד”ר ישראל בר–ניר: על מה בדיוק עומד ראש הממשלה לדין

משפט נתניהו (ב), שלב ההקראה: על צביעותם של השופטים

משפט נתניהו (א), שלב ההקראה: מעולם לא עשו מעטים כל כך שגיאות רבות כל כך, בפרק זמן קצר כל כך

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (א): חוששני שאין לו הגנה

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ב): מתי כתב אישום “מגלה עבירה”, ומה זה “לכאורה”

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ג): האם המציאו לביבי עבירה חדשה?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ד): שאלה מקדימה לעניין תפירת התיקים

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ה): האם כתב האישום מכיל ראיות שמקומן לא בו

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ו): תפירת תיקים? אולי; אכיפה סלקטיבית? אולי; אבל מה עניין ה”שמאל” לכאן, כאשר את הפרקליטות הזאת ביבי עצמו מינה וטיפח?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ז): הבלדה על של“ג העדים

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ח): מה עושה סניגורו של ביבי ברשימת העדים?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ט): תרגיל של איפכא מסתברא

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (י): על החסינות: איך ביבי ירה לעצמו ברגל

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יא): האם יכול ביבי לגרור את בקשת החסינות עד לכנסת הבאה?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יב): נאום תשובה ליצחק זמיר: אתה הוא הציבור!

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יג): יאללה, הולכים לבג“ץ!

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יד): בעקבות הדיון בבג“ץ

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טו): תומכי ביבי, יש לי בשבילכם סוכריה ענקית!

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טז): ביבי משקר ומטעה

מאמרים נוספים בנושא:

שימוע פומבי לראש הממשלה, כן או לא?

על “שוחד בדמות כתבה בעיתון”: נאום–תשובה לאהוד פרלסמן

עוד על “טובות–הנאה” בעבירות השוחד

עוד על עבירות השוחד: האם נחוצה תמורה?

על ההלכה הפסוקה של ביהמ”ש העליון כחלק ממשפט המדינה

עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑ה הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃ קואליצית ניר 2.0 – עכשיו!

ביבי נתניהו לא מכין שיעורי–בית

ביבי נתניהו, כפפה לרגליך: לך לבג”ץ, טען תפירה!

על סמכותו של הבג“ץ לפזר את הכנסת

איך יכולים שופטי ישראל לאותת לביבי ואוהדיו שהם לא בכיס הקטן שלו?

על פסק הדין בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני

על הדיון בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני – לקחי היום הראשון

על משפטו הפלילי של בנימין נתניהו – נאום–תשובה ושאלות לתומכי–ביבי

בג”ץ ביבי – מבחנו הקשה ביותר של בית המשפט העליון, מאז פרוץ המדינה

קשה, קשה, מלאכתו של פרשן החוק

ממשלת שני הבנימינים, הטרגדיה השקספירית בשער

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס