הגיע הזמן שהליכוד יגיד שלום לביבי נתניהו
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/56007
בארבע השנים מאז הבחירות לכנסת ה-20 ועד לבחירות לכנסת ה-22 ירד הימין–נטו מ-48 ל-38 מנדטים – נפילה של 26.3% בארבע השנים האחרונות, ובחמשת החודשים מאז הבחירות לכנסת ה-21 ועד לבחירות לכנסת ה-22 ירד הימין–נטו מ-44 ל-38 מנדטים – נפילה של 15.7% *** כפפה לרגליו של בני גנץ, לקראת סבב ההתייעצות עם נשיא המדינה
שמחה ניר, עו“ד
בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
הקדמה: ביבי ה“קוסם“
לבנימין ביבי נתניהו יש כמה תכונות משותפות עם ידידו דונאלד טראמפ: שחיתות, גזענות, שקרנות, דמגוגיה ועוד, אבל ישנו דבר נוסף שאף אחד כנראה לא שם לב אליו: שניהם שולטים ביד רמה, כל אחד במפלגתו – עד כדי חיסול הקריירה הפוליטית של כל מי שימרוד בראש המפלגה.
מה מאפשר לשניהם לעשות במפלגותיהם כבתוך שלהם? שיעור התמיכה שיש לכל אחד מהם בתוך מפלגתו–הוא (טראמפ – למעלה מ-80%, נתניהו – אצלנו לא עורכים סקרים כאלה, אבל אין ספק שהוא גבוה ביותר).
מהו הגורם לשיעור התמיכה הגבוה שיש לכל אחד מהם במפלגתו? יכולתו לסחוף את ההמונים, להביא כמה שיותר מנדטים.
לכן קוראים אצלנו לביבי “קוסם פוליטי“.
יש גבול לכל תעלול
אלא מאי? יש גבול עד כמה יכול הקסם לעבוד.
ראו את הטבלה הזאת:
בכנסת ה-18 היו לליכוד 27 מנדטים.
בכנסת ה-19 רצו הליכוד וישראל ביתנו, מפלגתו של אביגדור ליברמן, ביחד (תחת השם “הליכוד ביתנו“) וקיבלו יחד 31 מנדטים, אבל במהלך הקדנציה נתפרדה החבילה, ליברמן ומפלגתו פרשו עם 13 מנדטים, והליכוד נשאר עם 18 מנדטים בלבד.
בכנסת ה-20 עלה הליכוד–נטו ל-30 מנדטים, וישראל ביתנו נפלה ל-6 מנדטים. אין ספק שנפילתה של ישראל ביתנו נבעה בעיקר מפרשיות השחיתות שהתפוצצו סביב המפלגה הזאת, אבל הליכוד עלה ל-30 לא רק בגלל “שתיית קולות” מליברמן, אלא גם ממפלגת הבית היהודי (4 מנדטים).
בכנסת ה-21 עלה הליכוד ל-35, גם כן בזכות קסמיו של ביבי.
בכנסת ה-22 נפל הליכוד ל-31 מנדטים. לכאורה זה במסגרת התנודות הפוליטיות המצויות – פעם למעלה, פעם למטה – אבל כאן מתחיל הסיפור האמיתי: הצטמקותו של גוש הימין–נטו, בלי החרדים וליברמן.
בכנסת ה-18 היו לגוש הימין–נטו (בלי החרדים וליברמן) 31 מנדטים.
בכנסת ה-19 עלה גוש הימין–נטו ל-32 מנדטים.
בכנסת ה-20 עלה גוש הימין באופן דרמטי ב-16 מנדטים – מ-32 ל-48 מנדטים – בעיקר בגלל שתיית קולות מיש עתיד, שנפלה מ-19 ל-11 מנדטים, ומה“יבוא” של משה כחלון (“כולנו” – 10 מנדטים) ממפלגות השמאל.
בכנסת ה-21, כאמור, עלה הליכוד ל-35, אבל גוש הימין–נטו כולו איבד 4 מנדטים, וירד מ-48 ל-44 מנדטים.
בכנסת ה-22 המשיכה נפילתו של הימין–נטו, הוא איבד 6 מנדטים נוספים, וירד ל-38 מנדטים.
בכל הנוגע לכנסת ה-21 אפשר, אם רוצים, להאשים את ליברמן ב“בגידה” בבוחריו, בכך שהוא לא תמך בממשלת הימין של ביבי נתניהו, שהרי הוא נחשב לחלק אינטגרלי מגוש הימין, בשר–מבשרו, אבל בבחירות לכנסת ה-22 כבר ידעו הכל לאן ליברמן חותר, והוא עלה ב-3 מנדטים, מ-5 ל-8 מנדטים.
והמסקנה: עם החרדים והרוסים, בלי החרדים ועם הרוסים, בלי הרוסים ועם החרדים או בלי הרוסים ובלי החרדים – איך שלא נסתכל על התמונה – גוש הימין היה בשיא כוחו בכנסת ה-20, ומכאן ואילך החלה המטוטלת לנוע לכיוון המרכז–שמאל.
זה הסיפור האמיתי: אמנם בבחירות לכנסת ה-21 הצליח ביבי לשתות מגוש הימין 9 (תשעה) מנדטים (תוספת 5 מנדטים מהגוש השוקע ב-4 מנדטים), אבל המשך הנפילה בכנסת ה-22 אומר דבר אחד בלבד: קסמיו הפוליטיים של ביבי נתניהו מיצו את עצמם.
ובמלים ברורות יותר: בארבע השנים מאז הבחירות לכנסת ה-20 (2015) ועד לבחירות לכנסת ה-22 (2019) ירד הימין–נטו מ-48 ל-38 מנדטים – נפילה של 26.3% בארבע השנים האחרונות של הימין בהנהגת ביבי נתניהו, ובחמשת החודשים מאז הבחירות לכנסת ה-21 (אפריל 2019) ועד לבחירות לכנסת ה-22 (ספטמבר 2019) ירד הימין–נטו מ-44 ל-38 מנדטים – נפילה של 15.7% בארבעת החודשים האחרונים של הימין בהנהגת ביבי נתניהו.
וזה אחרי כל הגימיקים של ערב–בחירות המוכרים–לעייפה שלו: טיולים ברחבי העולם לפגישות פוטו–אופ עם מנהיגי–עולם, ניצול ציני של המסים שלנו, כאשר אפשר להשיג אם אותם הדברים בעבודת פוטושופ בסיסית:
למעשה ההידרדרות האמתית הייתה חזקה יותר, משום שבבחירות לכנסת ה-21 הימין כולו איבד 7.68% מהקולות שלא עברו את החסימה, ואילו בבחירות לכנסת ה-22 הוא איבד רק 1.88% מהקולות (5.8%), ואם נניח שהמנדטים ה“אבודים” נחלקים פרופורצונלית בין כל המפלגות, אפשר לומר בוודאות כי הנפילה האמיתית של הימין–נטו הייתה בשיעור של 2 – 3 מנדטים נוספים, ואם נאמר שגם ליברמן ותומכיו פרשו מגוש הימין (ברוטו, איך לא), אזי הנפילה של הימין הייתה תלולה בהרבה מכל חישוב אפשרי.
כאשר ביבי נכשל בהרכבת הממשלה בכנסת ה-21, הוא יזם את פיזור הכנסת בתקווה שמזלו יאיר לו בבחירות הבאות, אבל משהסקרים התחילו להראות לו את חשרת העבים הממשמשת ובאה מפאתי–ים, הוא העלה את רעיון–העיוועים לבטל את פיזור הכנסת, אבל – כמה נורא, כמה עצוב – זה היה בלתי אפשרי.
כעת, מן הסתם, ביבי משתעשע ברעיון לפזר את הכנסת פעם נוספת, אבל מבכירי הליכוד כבר נשמעים רמזים ברורים: “בחירות שלישיות – קו פרשת המים“:
במקביל, גורמים בכירים בליכוד נשמעים אחרת לחלוטין. לטענתם כל נושא האחדות הוא הצגה למצלמות, חלק ממשחק האשמות ולא יותר. “נתניהו סיים וזה לא בגללנו“, אמר בכיר בליכוד, שבחר לשמור על אנונימיות, לחדשות 12. “לנתניהו יש רק שתי אפשרויות בגלל המצב המשפטי שלו: ללכת עם ליברמן או ללכת לבחירות חוזרות, הוא לא באמת רוצה אחדות. ליברמן לא יבגוד בבוחרים שלו, ואנחנו (בליכוד, ד“ל) לא נסכים לבחירות שלישיות. אם נתניהו יוביל לשם זה עלול להיות קו פרשת המים“.
והם יודעים מה הם אומרים: הבחירות האלה יצרו מאזן בין–גושי 57:55 לטובת גוש המרכז–שמאל (בלי ליברמן), ודי בתנודה נוספת של ארבעה מנדטים כדי שלמרכז–שמאל יהיה גוש חוסם של 61 ח”כים – גם בלי ליברמן.
מכאן עולה כי בחירות נוספות עם ביבי בראש הליכוד יכולות להפיל את גוש הימין–נטו ב-4 מנדטים ויותר, ובתוך הגוש הליכוד עשוי לחטוף מכה קשה עוד יותר.
ראו שוב את הטבלה:
הצעה שאפשר רק להרוויח ממנה: כפפה לרגליו של בני גנץ
תחת הכותרת כנסת 22, בין בחירות לקואליציה (א): עוז לתמורה – ממשלת אחדות רחבה בלי תנאים מוקדמים, ובלי חרמות! אני מציע להקים קואליציה רחבה–רחבה, ממש מקיר לקיר (כולל המפלגות החרדיות והערביות), עם “סוכריות” גם לימין וגם לשמאל, דבר שקשה יהיה לסרב לו, ומזמין את נשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, ואת שאר המפלגות, להתייחס אליו בכל הרצינות.
בני גנץ, אני מזמין אותך לאמץ את הרעיון הזה בלכתך אל נשיא המדינה, להתייעצות שלפני הטלת התפקיד להרכיב את הממשלה.
העלאתו של הרעיון הזה נותנת לך ייתרון עצום – בין אם הוא יתקבל, בין אם לאו.
היתרון הראשון: אתה מופיע בתור המלכד הלאומי, מקרב הלבבות הלאומי, במקום בנימין נתניהו, המפלג הלאומי, מחרחר–השנאה הלאומי, אשר הפך את בעלי הדיעות החולקות ללא–לגיטימיים.
בהזדמנות חגיגית זאת אתה תופס את ביבי ואנשיו במילתם–הם: אמרתם בואו נתיישה למשא ומתן “בלי תנאים מוקדמים ובלי חרמות” – אנחנו מסכימים: “בלי תנאים מוקדמים” – כפשוטו“, “בלי חרמות” – זה כולל גם את החרדים וגם את הערבים, ואפילו את איילת הכושלת.
בשלב הזה קיימות שתי אפשרויות:
האחת – ביבי ושות’ אומרים רגע–רגע, עם הערבים לא בא בחשבון, הם נוהרים באוטובוסים, ברכבות, במטוסים ובאניות כדי להשמיד את מדינת ישראל.
והתשובה: אתם אמרתם “בלי תנאים מוקדמים ובלי חרמות“, ועכשיו אתם מתחילים עם החרמות שלכם, ואחר כך אתם תתחילו גם עם תנאים: קודם חסינות לביבי, אחר כך רוטציה, ואחר כך מי יודע מה – לכו הבייתה, עשו חושבים ונתראה מחר.
האפשרות השנייה – הם ממצמצים ראשונים, ובאים אל שולחן המשא–ומתן, כאשר בסוף, לאחר ההסכמה על קווי היסוד של הממשלה, מגיע תורך של ה“כופתאות“, וכאן הכל ברור: התיקים קובעי מדיניות הממשלה – בטחון, חוץ, אוצר, משפטים – משתייכים מסורתית למפלגה המרכיבה את הממשלה, ואם בעבר אתם הזניתם את התיקים האלה כדי להישאר בשלטון – לא בבית ספרנו!
כעת נשארת בעיית נתניהו: כיוון שהסכמנו “בלי חרמות“, אנחנו נאלצים לבלוע את הצפרדע, ולוותר על “רק לא ביבי“: ביבי, קח איזה תיק שאתה רוצה.
כאן מתחילה משיכת–החבל: יכול להיות שביבי והליכוד ינעצו עקבים, ותתעורר השאלה עד כמה למתוח אל החבל, אם לא רוצים שייקרע: אפשר ללכת בעקבות תקדים דוד לוי, הנעלב הלאומי: בשנת 1981, כאשר הוצע לו לקבל שוב את תיק השיכון, הוא לא אהב את זה, כי הוא רצה קידום, אבל התרצה אחרי שבגין העניק לו את התואר סגן ראש הממשלה.
אז אולי כדאי לתת לו את התואר הזה, בלי שום סמכויות, יחד עם תיק ממשלתי אחר, אם ירצה – שיתבשם כמה שירצה, עד שיצטרך לפרוש מהממשלה אם יוגש נגדו אישום פלילי (קשה לי להאמין שמכל שלושת התיקים לא יישאר דבר וחצי דבר). אם יוחלט להעמידו לדין לפני תום הרכבת הממשלה – הבעיה הזאת נפתרה לפני שהתעוררה.
כעת שעון–החול מתקתק, כאשר בקצה הדרן עומדת ההתפזרות האוטומטית של הכנסת, אם אף אחד מחברי הכנסת שקיבלו על עצמם לנסות ולהרכיב את הממשלה לא הצליחו בכך (סע’ 11(ב) לחוק–יסוד: הממשלה), וגם כאן קיימות שתי אפשרויות:
האפשרות המסתברת יותר: מפלגת הליכוד תגיע לרגע–האמת בו היא תבין שזמנו של ביבי תם, והוא כבר מהווה נטל על המפלגה, והיא תפנה אליו את גבה (אם לא כל חברי הכנסת של הליכוד – לפחות חלקם), והקמת הממשלה תהייה עניין של ימים.
והאפשרות השנייה: מערכת הבחירות מועד ג’ יוצאת לדרך, כאשר מפלגת כחול–לבן נושאת את דגל האיחוד וקירוב–הלבבות, ואילו הליכוד נגררת כמפלגת הלאומית, אשר ניתנה לה ההזדמנות להשתתף בממשלה, והיא, אחרי שקראה למשא ומתן “בלי תנאים מוקדמים ובלי חרמות“, הציבה תנאים כמלוא הטנא, וגם ב“בלי חרמות” היא לא עמדה.
בני גנץ, עלה והצלח, ואם אתה מקבל את העצה הזאת – כל התפתחות יכולה להיות רק לטובתך!
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס