עם MBS הוא ידבר על הפסקת המלחמה בעזה, ועל צירופה של סעודיה להסכמי אברהם, כאשר ידוע לו שסעודיה עומדת על הקמתה של מדינה פלשתינאית כתנאי לכל הסדר עם ישראל.

בכל השיחות האלה הוא ידבר על ה“תנואים“, בלי לשתף בהן את הכלות ומשפחותיהן.

עם פוטין הוא ימכור לו את אוקראינה, בחינם, בלי לשאול את האוקראינים לדעתם על כך.

עם MBS הוא ידבר על על “תכנית טראמפ” לפינוי–בינוי של רצועת עזה בלי לשאול את העזתים לדעתם על כך, ועל הצטרפותה של סעודיה להסכמי אברהם, גם כן בלי לשאול את ישראל לדעתה על כך.

אני אדבר כאן רק על הנקודה האחרונה.

מה יניח טראמפ על שולחנו של נתניהו?

להערכתי זה יהיה הסכם חתום ע“י הסעודים, לפיו סעודיה מצטרפת להסכמי אברהם, בתנאי שתקום מדינה פלשתינאית (עם בירתה במזרח ירושלים, אבל אולי עם נכונות להתפשר על כך).

בהערכה זהירה אני מניח שיחד עם זה הוא יניח על שולחנו של נתניהו גם “אקדח” כלשהו.

על מה אני מבסס את הערכתי זו?

ראשית – על כך שלטראמפ יש אינטרס שכך יהיה.

ושנית – על כך שהוא יכול.

טראמפ משתוקק לקבל את פרס נובל לשלום.

במאמר קודם הסברתי מדוע (וגם הבעתי את דעתי שהוא לא יקבל את הפרס הזה – דיעה שהתחזקה בינתיים, אבל זה נושא נפרד).

ואם הוא משתוקק לפרס הזה, הוא יודע שבלי שלום ישראלי–פלשתינאי זה לא יקרה.

והוא גם יודע שסעודיה עומדת על נושא המדינה הפלשתינאית, במיוחד לאור מעמדה בעולם הערבי.

וכאמור, הוא גם יודע שהוא יכול, ועל כך בהמשך.

איך יגיב נתניהו?

לנתניהו תהייה כאן בעייה כפולה ומכופלת.

ראשית – הוא כל הזמן התנגד למדינה פלשתינאית, ובעניין הזה יש לו יותר מקואליצית ה-64 מנדטים, שלאחרונה התרחבה ל-68, ואליה לבטח יצטרפו גם ישראל ביתנו, מפלגתו של אביגדור ליברמן (6) מנדטים, הוסף לכך את עידן רול, שפרש מסיעת יש עתיד, וכבר יש לו קואליצית אד–הוק של 75 מתנגדים למדינה הזאת.

לכל אלה אפשר להוסיף כהנה וכהנה מתנגדים גם מהמחנה הממלכתי ומיש עתיד.

ואם לא די לנו בכך, לא נתעלם גם מהפגנות הרחוב של ה“בייס” שלו עצמו, שעלולות להאפיל אפילו עם ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית ובעד החזרת החטופים.

התוצאה המיידית תהייה נפילת ממשלתו והליכה לבחירות, עם סיכוי כמעט מוחלט לסיום הקריירה השלטונית שלו, וחזרתו אל ספסל הנאשמים – הפעם בפול–טיים ג’וב, ובלי שום תירוצים.

מאידך קשה לראות איך הוא יכול לומר לטראמפ “לא“.

אחרי שבקדנציה הראשונה של טראמפ הוא חולל את הטראמפומניה המטורפת, נוטפת הדבש, וקרא על שמו את רמת טראמפ:

אחרי שהוא נהנה מהכבוד להיות ראש המדינה הראשון שהוזמן להיפגש עם טראמפ עם כניסתו המחודשת לבית הלבן;

אחרי שטראמפ בישל לו את “תכנית טראמפ” ה“נפלאה” לפינוי–בינוי של רצועת עזה;

ואחרי שהוא השפיך שוב ושוב את you are the best friend of Israel that has ever been in the White House – אחרי כל אלה, איך הוא יכול כעת להשיב ריקם את פניו של ידידו הטוב והמיטיב?

ואיך הוא יכול לוותר על ההזדמנות לעמוד על הבמה באוסלו יחד עם ידידו הנ“ל, בטקס הענקת הפרס הנכסף?

ואיך הוא יכול להשיב בשלילה כאשר, יחד עם ההסכם ש“ידידו” מניח לפניו, טראמפ גם מניח לפניו את ה“אקדח“, אולי היחיד שהוא יודע להשתמש בו: מכסים בשיעור 25% על יבוא מישראל, עם הבהרה שגם 50% אינם אפשרות הנשללת מראש?!

אז יאללה, הולכים לבחירות!

ועל איזה “טיקט” ירוץ הפעם בנימין נתניהו, הדבק בכס השלטון?

הוא ירוץ על “תמיד הייתי בעד מדינה פלשתינאית, אבל עד היום טרם בשלה העת, והיום, בזכות ידידנו טראמפ, אכן הגיענו לכך!”.

הוא יחדש ימיה של המנטרה ההופכי הלימון לימונדה.

מה תהייה תוצאת הבחירות?

כשנדע את מפת המפלגות המתמודדות נהייה חכמים יותר.

אמרתי לכם!

תחת הכותרת מדינה מטורפת, על פי התהום (א): נרצה או לא נרצה, מדינה פלשתינאית קום תקום אמרתי כי התחזית שלי היא רק תחזית, מנותקת מכל שאיפה משלי, וגם הצגתי את השאלה: מתי זה יקרה?

על כך עניתי: בצטטי פעם נוספת את ועדת אדמונד לוי, יקירת הימין: התחזית שלי היא שאותו “משא ומתן לשלום עם נציגי העם הפלסטיני ומדינות ערב” יתחיל לכל המאוחר ביום הולדתי ה-90, הוא ה-15.6.2029, שעה 1330, שעון ישראל.

ולאור האמור כאן נראה שהמו“ם הזה יתחיל מוקדם בהרבה ממה שחזיתי.

ושוב: תזכרו שאמרתי לכם!

CAVEAT

עיקר התחזית שלי, היום, היא במה שטראמפ יביא עימו מסעודיה, והיא מבוססת על הכרתי את דונאלד טראמפ.

כל השאר הוא רק הערות נלוות, בנקודות נגזרות שיותר קשה לחזות אותן, אבל לא יכולתי להתאפק.

אני רק מבקש לא להתווכח אתי בטענה שאני “לא מכיר את המנטליות של הערבים”, כי הפעם אני לא מדבר על המנטליות של הערבים, ואפילו לא על זו של היהודים, אלא על המנטליות של דונאלד ג’יי טראמפ, ועל האינטרסים האישיים שלו, שהם הדבר היחיד שחשוב לו, כפי שאומר ג’ון בולטון, שהיה היועץ לביטחון לאומי תחת טראמפ בקדנציה הראשונה שלו.