דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יט): על טראמפ והגרעין האיראני: תחזית מינימום-מקסימום

מאת Simha Admin | 09/07/2019 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/55544

מינימום: המשוגע מהבית הלבן מתגלה שוב כנמר של–נייר; מקסימום: מלחמה באזורנו, האיראנים ממשים את האיום, תוקפים את ישראל, וחייהם של ישראלים רבים בסכנה *** טראמפ, תגיד תודה לאובמה! *** נאום–תשובה לידידי עו“ד יראון פסטינגר, ולכל מעריציו/תומכיו של דונאלד ג’יי טראמפ

שמחה ניר, עו“ד

בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

החלום …

אתנחתא קלה

… ושברו

ביבי נתניהו יודע מה הוא אומר, והוא אומר את האמת

האם ביבי התנגד להסכם עם האיראנים?

ההוכחה שהסכם הגרעין היה עדיף על לא–כלום

דונאלד טראמפ מפר את ההסכם

האם האיראנים עמדו בהסכם?

התשואות בישראל על הפרת ההסכם ע“י טראמפ

ומה הלאה?

האם ביבי היה משיג הסכם טוב יותר, “טוב בהרבה“?

האם טראמפ עצמו היה משיג הסכם טוב יותר, “טוב בהרבה“?

נניח שאובמה לא היה משיג את ההסכם

דונאלד הבריון בא לשכונה

עוד פרק בדיני החוזים

על האגו

מה יעשה טראמפ, ומה תעשה ישראל?

והיה אם טראמפ יקבל רגליים קרות?

דונאלד טראמפ, תגיד תודה לברק אובמה!

איכן נמצאת ישראל עכשיו בתמונה

מדוע מדינות מפתחות יכולת גרעינית?

אני רק שאלה

אופסססס … שכחתי את הרוסים!

האם האיראנים מבינים ויודעים מה הם עושים?

הסכם היטלר–צ’מברליין כמשל מטופש

אני לא חכם מכם, וגם לא מתיימר להיות כזה

החלום …

תחת הכותרת עכשיו כבר מותר לגלות: על ההסכם החשאי בין ישראל לפלשתינאים סיפרתי על חלום שחלמתי: מדינת ישראל מגיעה להסכם אשר במסגרתו, בין השאר, הרש“פ (יחד עם החמאס) מכירה במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, מפסיקה את החינוך לשנאת ישראל בכל מוסדות החינוך, מקיימת תכנית לימודים המשבחת את השלום בין העמים, ומדבירה את כל פעולות הטרור נגד ישראל ואזרחיה, הן באזור והן ברחבי העולם.

לפי ההסכם, אם הרש“פ תקיים את המוטל עליה במשך עשר שנים, מדינת ישראל והרש“פ יפנו במשותף למוסדות האו“ם, להכרה במדינת פלסטין כחברה מלאה באו“ם, עם בירתה במזרח ירושלים.

לפי המוסכם יחולו על ההסכם הזה דיני החוזים של מדינת ישראל.

עם חתימתו של ההסכם הרש“פ מפסיקה את הטרור כמעט לחלוטין, מי שנתפס במעשי טרור, בניסיונות טרור או בפעילות הכנה לטרור נעצר מיד ומועמד לדין. נאשמים רבים נידונים לעונשי מאסר ממושכים, ואחדים גם נידונים למוות ומוצאים להורג.

גם מערכת החינוך הפלשתינאית מחליפה שבב, השפה העברית נעשית חלק מלימודי הליבה, התלמידים לומדים לשיר שירים עבריים, בימי העצמאות רחובות הערים לובשים חג, דגלי פלסטין וישראל מקשטים את הרחובות והכיכרות, ושיירות–שיירות של משאיות מעבירות לשטחי הרשות מכולות רבות מלאות פטישי פלאסטיק.

מדינת ישראל והרש“פ מחליפות שגרירים, עד ש…

… עד שיום אחד, אחרי למעלה משנה שהפלשתינאים מקיימים את ההסכם ככתבו וכלשונו, מדינת ישראל אומרת רגע–רגע, ומחליטה לסגת מההסכם. הסיבה: זה פשוט היה הסכם רע. הסכם גרוע במיוחד. הסכם שאנו כדאי לנו.

הפלשתינאים לא מגיבים בשתיקה, פונים לבית הדין הבינלאומית בהאג, ולמוסדות האו“ם בניו יורק.

שרת המשפטים והיועץ המשפטים פונים אלי, מזמינים אותי לשיחה ומבקשים ממני לייצג את המדינה בסכסוך הזה.

אני שואל אותם אם הפלשתינאים הפרו את ההסכם.

לא, הם עונים לי. זה פשוט היה הסכם רע.

אני מפנה אותם אל הוראת החוק לפיה טעות בכדאיות העסקה אינה יוצרת עילה לביטול חוזה, וגם אם ישנה עילה כזאת, אין שום אפשרות להחזיר את המצב לקדמותו, או לפצות בכסף את הצד המקיים.

כיוון שאין להם תשובות המניחות אל דעתי המקצועית, אני מסרב לקבל את העבודה, ומפנה אותם אל עו“ד אילן בומבך, אשר “לבטח יאהב את זה, במיוחד אם תדחפו לו את כל פנקסי–הצ’קים שלכם”.

טוב, שמחה, הם אומרים לי, ואני מתעורר מחלומי, שטוף זיעה קרה.

לפני שנמשיך הלאה, מי שהיה מוכן לייצג את המדינה בקייס הזה – שיקום (אפשר להגיב למטה מכאן).

אתנחתא קלה

בטרם נעבור מהמשל אל הנמשל, אל שברו של החלום, נעבור לרגע מדמיונו החולני של עו“ד שמחה ניר אל קרקע המציאות, אל קרקע ארקיע, אם תרצו.

בשנת 2013 נחתם הסכם קיבוצי בין חברת ארקיע לבין עובדיה. כיוון שכבר היה ידוע כי שדה דב עומד להיסגר, נקבעו בהסכם הוראות לגבי התרחיש הזה – בעיקר לכך שכל העובדים יעברו לעבוד בנתב“ג.

ואכן, ביום 1.7.2019 החליטה הממשלה סופית לסגור את השדה, ובמקום לכבד את ההסכם עליו היא חתומה, ארקיע אמרה רגע–רגע, זה לא כדאי לנו, אנחנו רוצים להתייעל!

מי מוכן להגן על ארקיע בביה“ד לעבודה? אני מניח שעו“ד אילן בומבך ישמח לעשות זאת תמורת שכר טרחה שמן.

מה ההבדל בין הפרת הסכם העבודה ע“י ארקיע לבין הפרתו ע“י מדינת ישראל של ההסכם שבדיתי מדמיוני החולני? אין כל הבדל.

אין כל הבדל, משום שאתה יכול לעשות שופינג כמה שאתה רוצה, אתה לא חייב לחתום על הסכם, אבל אם וכאשר חתמת – אתה מחוייב לו.

זה לא רק החוק, זו גם ההגינות.

תאר לעצמך שאתה שוכר אולם לחתונה, מדפיס הזמנות ושולח אותן לכל המוזמנים שלך, אלה כבר קונים עניבות חדשות, מבטלים פגישות עסקים, יוצאים לדרך, וכאשר הם מגיעים לאולם החתונות, הם מגלים שברגע האחרון בעלי האולם אמרו לך רגע–רגע, מצאנו קליינט חדש, שמשלם לנו יותר …

… ושברו

כאשר פרסמתי את המאמר עכשיו כבר מותר לגלות: על ההסכם החשאי בין ישראל לפלשתינאים, בו פתחתי, לעיל, עשיתי לו כמה שיתופים בפייסבוק, לראות אם יש מישהו המבין לאן אני חותר.

לא רבים התייחסו אליו, היו לייקים בודדים, ואולי שתיים–שלוש תגובות, אבל תגובה אחת הראוייה לציון, של אחד בשם Oded Basis: מה זה האתר ההזוי הזה? החסר משוגעים אני? עניתי לו בשאלה: מר בסיס, האם קראת את המאמר עד הסוף?

והוא נאלם ונעלם.

יכול להיות שהיו כאלה שהבינו, ולא מצאו להגיב, אבל אני מניח שרבים אפילו לא קראו, ודי היה להם בתמונה הזאת:

כדי להיבהל ולברוח מכל הנושא.

אז עכשיו אני “יגיד” לכם לשם מה כתבתי את המאמר הזה.

כתבתי אותו כ“ריצת ההמראה” למאמר שאתם קוראים עכשיו, כדוגמה לעיקרון שהסכם יש לכבד, גם כאשר מי שחתם עליו מגלה לאחר מכן שההסכם עליו חתם “לא כדאי לו”.

כמו שאתם רואים מכותרת המאמר הזה, הכוונה היא למה שקרוי הסכם הגרעין בין ארה“ב ו-5 מדינות נוספות לבין איראן.

כעת ארה“ב מתנערת מההסכם שהיא הנהיגה את המהלכים לכריתתו.

מדוע ארה“ב מתנערת מהסכם?

משום שבבית הלבן יושב כעת איש עסקים נוכל ושקרן, שמילה שלו אינה מילה, שמבטיח ולא מקיים, שמקיים רק אם נוח לו, ורק אם זה מקדם את האינטרסים האישיים שלו.

הנוכל הזה נושא את השם דונאלד ג’יי טראמפ.

כעת בואו נחזור אחורנית במכונת הזמן, אל ה-3.3.2015, ומשם נמשיך.

ביבי נתניהו יודע מה הוא אומר, והוא אומר את האמת

ביום 3.3.2015, שבועיים לפני הבחירות לכנסת ה–20, כאשר הסכם הגרעין האיראני היה בשלב המו“מ, נאם בנימין נתניהו בפני שני בתי הקונגרס האמריקאי, בישיבה משותפת להם, והזהיר מפני הסכם הגרעין הממשמש ובא. אם האיראנים לא ייבלמו – פצצת האטום האיראנית היא עניין של weeks away.

כך אמר והזהיר ראש ממשלת ישראל, בעלת מערך המודיעין מהטובים בעולם – אם לא הטוב שבהם.

אמר – וצדק!

האם ביבי התנגד להסכם עם האיראנים?

לא, הוא לא התנגד, הוא רק רצה הסכם שהוא “טוב בהרבה”, אחרת עדיף בלי הסכם בכלל:

My friends, for over a year, we’ve been told that no deal is better than a bad deal. Well, this is a bad deal. It’s a very bad deal. We’re better off without it.

(APPLAUSE)

Now we’re being told that the only alternative to this bad deal is war. That’s just not true.

The alternative to this bad deal is a much better deal.

(APPLAUSE)

מאיפה הוא ידע איזה הסכם מתבשל באותה השעה?

לא, הוא לא ידע, וגם לא יכול היה לדעת, כי גם הנושאים–ונותנים עם האיראנים, הם עצמם עדיין לא ידעו מה יהיה בהסכם העתידי, אליו הם היו עתידים להגיע – אם יגיעו.

רוצה הסכם “טוב בהרבה” – אפשר לומר זאת כאשר רואים את הטיוטה הסופית, והיא לא מניחה את הדעת.

אלא מאי? כאשר מנהלים מו“ם לכריתת חוזה, לא עושים זאת מול כל העולם.

לא עושים זאת מול כל העולם, משום שאף צד למו“ם לא חושף ברבים את כל הקלפים שלו, כאשר הקלף החשוב ביותר הוא עד כמה אפשר למתוח את החוט בלי שהוא ייקרע. מידע כזה לא מתגלגל ברחוב. מידע כזה הוא פרי עבודה מאומצת של כל שירותי המודיעין.

האם ביבי הציע טיוטה של הסכם “טוב בהרבה” מההסכם שעדיין לא היה מוכן?

האם ביבי ביקש להציג לו את הטיוטה הסופית, לפני החתימה על ההסכם המוגמר?

לא, הוא לא הציע ולא ביקש זאת. הוא לא ביקש זאת, כי אז הוא היה שותף לאחריות. הוא לא העז לבקש, כי אם הוא היה מבקש – איש לא היה נותן לו.

אבל נניח שהיו נותנים לו את הטיוטה הסופית, ל“אישור“: שש מדינות מצד אחד, ומדינה נוספת מצד שני, נושאים ונותנים חודשים ארוכים, ובנג’מין נתניהו משמש המפקח הכללי, המאשר או לא מאשר …

אבל נניח שהיו נותניו לו … אז היו לנו שתי אפשרויות: שהוא היה מאשר, או שלא היה מאשר …

נניח שהוא היה מאשר … אז הוא היה מאשר, ובעוד שנתיים, כאשר דונאלד טראמפ היה עולה לשלטון, הוא לא יכול היה לבקש מטראמפ לבטל את ההסכם שהוא עצמו אישר.

ונניח, מאידך, שהוא לא היה מאשר … במקרה הזה שוב היו לנו שתי אפשרויות: האחת – שהמו“ם היה נפתח מחדש, והשנייה – שהאיראנים היו אומרים “עד כאן“, וקמים משולחן המו“ם.

כך או כך, אם ביבי לא היה מאשר את ההסכם, שעון ה-weeks away לקראת הפצצה האיראנית היה מתחיל לתקתק, ומדינת ישראל הייתה בסכנה – אותה הסכנה שביבי הזהיר מפניה, והיא הייתה, לדבריו, weeks away.

ההוכחה שהסכם הגרעין היה עדיף על לא–כלום

כפי שראינו לעיל, ביבי אמר שהגרעין האמריקאי הוא weeks away, ואם ביבי אומר את זה, חזקה עליו שהוא לא שולף דברים מהשרוול, אלא מסתמך על שירותי המודיעין של מדינת ישראל.

אז ביבי אמר, ובצדק, שהגרעין האיראני היה אז “עניין של שבועות“.

והנה, אנחנו ארבע שנים מאוחר יותר, האיראנים מקיימים אותו (אל תקפצו מעורכם, נגיע גם למה שאתם רוצים להגיע), ומה שהיה “עניין של שבועות” מחזיק כבר כמה שנים: בהחלט Better that nothing.

כל הזועקים חמס על ההסכם אומרים: אחרי 10 שנים מחתימתו האיראנים יחזרו להעשיר אורניום בכמות ובאיכות המאפשרים להכין פצצות אטום.

אכן, ההסכם היה מוגבל ל-10 שנים (עם אופציה לחמש שנים נוספות), אבל 10 או 15 שנים זה הרבה יותר מאשר weeks away, מה גם שעם תום ההסכם ניתן לעשות פריש–מיש, הסכם חדש, או חידוש הסאנקציות.

זוכרים מה שלימדנו נשיא המדינה בשעתו, יצחק נבון ז“ל? “על דיבורים לא משלמים מכס“!

דונאלד טראמפ מפר את ההסכם

דונאלד טראמפ הגיע לבית הלבן, על גבי הבטחות שקל לפלוט אותן, גם אם לא יודעים מהן, ולא מבינים במה כרוך קיומן.

ראו דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (י): האם השקרן המושחת הזה “מקיים הבטחות”?

כך, למשל, הוא הבטיח לבנות בגבול מקסיקו חומה יפהפיה במימון המקסיקנים. האם הוא האמין שהם יחושו לפתוח לפניו את פנקס הצ’קים שלהם?

אם הוא האמין למה שהוא מבטיח – הוא אידיוט;

ואם הוא לא האמין למה שהוא מבטיח – הוא נוכל, כמו שהיה בעסקים שהוא ניהל.

או, למשל, הבטחת–בחירות אחרה: ביטוח בריאות נהדר תמורת a tiny fraction מהעלות שהם משלמים, אבל עד מהרה התברר שהוא רוצה להוציא עשרות מיליונים אל מחוץ מעגל המבוטחים.

וכך הוא גם בעניין הסכם הגרעין: קל מאוד לפלוט אני אבטל את ההסכם, כאשר גם המבטיח וגם קהלו לא יודעים שום דבר על ההסכם – לא על מה שכתוב בו, לא על המשמעויות השונות שלו, לא על החלופות הקיימות לו, ולא על ההשלכות של ביטולו.

אז הוא פלט, וכיוון שכדי לבטל את ההסכם אין צורך באישור הקונגרס, ואין צורך בתקציבים, אז הוא ביטל – ובהמשך נגיע גם לכך.

האם האיראנים עמדו בהסכם?

כן, הם עמדו, ועל כך מסכימים כל גורמי המודיעין האמריקאיים.

הם עמדו בהסכם גם אחרי שטראמפ הפר אותו, וחידש את הסאנקציות כנגד איראן.

הם עמדו בו, אבל ביקשו מהשותפות האחרות להגן על האינטרסים שלהם מול טראמפ, לאור העובדה שהם עומדים בהסכם.

אלא מאי?

כאשר האיראנים לא זכו בהגנת השותפות האחרות, הם הודיעו כי הם עוברים את מיכסות ההעשרה שנקבעו בהסכם.

ודונאלד ג’יי טראמפ, ברוב חוצפתו, מאשים את האיראנים בהפרת ההסכם, למרות שהוא היה זה אשר הפר את ההסכם.

התשואות בישראל על הפרת ההסכם ע“י טראמפ

כמו שטראמפ ואוהדיו לא ידעו ולא יודעים שום דבר על ההסכם – לא על מה שכתוב בו, לא על המשמעויות השונות שלו, לא על החלופות הקיימות לו, ולא על ההשלכות של ביטולו, גם גם בישראל לא ידעו, ולא יודעים דבר עליו, ואם תנסה לדבר על כך התשובה היחידה שתקבל תהייה אתה רוצה שתוך 10 שנים לאיראנים תהייה פצצת אטום?

אז תודה שהרמתם לי להנחתה: אני בהחלט שמח שההסכם נתן לנו מורטוריום של 10 שנים, במקום “עניין של שבועות” שהיה לנו לפני ההסכם.

למי שלא מכיר את ההסכם, את כיפוף–הידיים שהקהילה הבינלאומית, המיוצגת ע”י ארה“ב, בריטניה, צרפת, סין, רוסיה וגרמניה, עשתה לאיראנים, באיזה מצב הן היו ועל מה הם ויתרו, ימצא את הפרטים במאמר איילת הכושלת (א): עד אנה יכולה הטיפשות להגיע?

ומה הלאה?

למי שמתעצל, הרי תמציתו של ההסכם, מוגשת בכפית קטנה: איראן הייתה בדרך לייצור נשק גרעיני, הוטלו עליה סנקציות בין לאומיות, וכדי להסיר אותן איראן נכנעה וחתמה על הסכם המונע ממנה ייצור פצצה גרעינית לפחות ל-10שנים (במקום אותם שבועות ספורים, כפי שאמר ביבי, ובצדק), ומבהיר לה שאם היא תפר את ההסכם – הסנקציות תוחזרנה מיד.

ומה יהיה בעוד 10 שנים?

בעוד 10 שנים אפשר לחדש את ההסכם ו/או את הסנקציות על איראן.

בעוד 10 שנים יכול לקום באיראן דור צעיר שפניו לשלום.

בעוד 10 שנים … אלוהים גדול!

האם ביבי היה משיג הסכם טוב יותר, “טוב בהרבה“?

אי אפשר לדעת, כי זה לא עמד במבחן.

אפשר להניח שלביבי לא היה המידע וכלי המיקוח אשר היום בידי שש המדינות שהתמקחו עם האיראנים, ולפיכך ייתכן אמנם שהוא היה משיג הסכם טוב יותר, אבל ייתכן עוד יותר שהוא היה משיג הרבה פחות.

אבל הכי סביר הוא שהאיראנים היו אומרים לו לך הבייתה ילד, ותביא לנו את ההורים שלך!

כאמור לעיל, בנאומו בקונגרס אמר ביבי כי ההסכם (שעדיין היה בשלב מיקוח) הוא גרוע, והתחליף לו הוא הסכם “טוב בהרבה“, אבל פרט לעניין ה-weeks away, שמקובל עלי, כל הנאום הזה היה תעמולת–בחירות קשקשנית לטובת הליכוד, שבועיים לפני הבחירות בישראל, ולטובת המפלגה הרפובליקנית, לקראת הבחירות שהיו עתידות להעלות לשלטון את דונאלד טראמפ, בנובמבר של השנה שלאחר מכן.

האם טראמפ עצמו היה משיג הסכם טוב יותר, “טוב בהרבה“?

דונאלד טראמפ, איש–העסקים הכושל, כתב ספר בשם The Art of the Deal.

עד כמה הייתה עומדת לו אמנותו–אומנותו ראינו בכישלונו לסגור הסכם דומה עם קים ג’ונג און, הדיקטטור הצפון קוריאני, אשר כיום יש לו ארסנל שלם של פצצות אטום, פצצות מימן, וטילים בליסטיים בין–יבשתיים בשלבים מתקדמים של הפיתוח, וטרמפ נתן לו הכרה בין–לאומית, בלי לקבל שום תמורה בעדה.

כמו שאמרנו לעיל, בעניין יכולתו של נתניהו להשיג הסכם טוב יותר, אם בכלל, עם האיראנים, כך גם עם דונאלד טראמפ: ייתכן שהוא היה משיג משהו טוב יותר, ויתכן שהיה חוזר בידיים ריקות (וכיוון שרוב הוריו כבר לא היו בין החיים בשנת 2015, האיראנים כבר לא יכלו לשלוח אותו להביא את ההורים).

ונניח שהוא היה משיג הסכם יותר טוב, כזה שלפיו איראן תצמצם את מאגר האורניום המועשר עד לרמה של 3.25 אחוזים (במקום 3.67%, ל-200 קילוגרמים (במקום 300) למשך 12 שנה (במקום 10).

אוקיי, זה בוודאי יותר טוב, אבל מבחינה עקרונית זה לא שונה בהרבה, אלא רק דחיית–מה של “רגע האמת” – אם בכלל טראמפ היה מגיע להסכם עם האיראנים.

נניח שאובמה לא היה משיג את ההסכם

כפי שראינו לעיל, גם ביבי וגם טראמפ יכלו לחזור בידיים ריקות (או, אולי, עם הסכם פחות טוב).

כעת בואו נניח שברק אובמה לא היה מוכשר מהשניים האלה (ביבי וטראמפ), ובנוסף לכך הוא גם היה נבהל מהאזהרות שביבי פיזר בנאומו בקונגרס, היה מגביר את הלחץ על האיראנים, מותח את החבל עד שהיה נקרע, וההסכם לא היה בא לעולם.

אם כך היו פני הדברים, היינו חווים את אלה:

האחד – טראמפ היה מבקר את אובמה על כל שהוא ישב שמונה שנים בבית הלבן, ולא הצליח לעצור את התגרענותה של איראן;

והשני – טראמפ, עם כניסתו לבית הלבן, היה צריך להתמודד עם איראן חזקה יותר, איראן עם ארסנל של פצצות אטום ומימן, וצי של טילים נושאי ראשי נפץ גרעיניים – צפון קוריאה 2.0.

וראו גם להלן, תחת ראש–הפרק דונאלד טראמפ, תגיד תודה לברק אובמה!.

דונאלד הבריון בא לשכונה

מעריציו של דונאלד טראמפ אומרים על דונאלד טראמפ שהוא “שריף חדש” שבא לשכונה.

אבל טראמפ אינו שריף, אשר קיום החוק נר לרגליו, אלא בריון הבא להרוס את כל מה שהיה לפניו, ולהשליט את רצונו בכוח הזרוע.

זו, בקווים כלליים, השתלשלות העניינים, תרחיש טראמפ:

שלב ראשון: יציאה חד–צדדית של ארה“ב מההסכם;

שלב שני: איום על איראן שאם היא לא תבוא למו“ם על הסכם חדש, “ללא תנאים מוקדמים” – הוא יתקוף אותה בכוח צבאי.

שלב שלישי – שלב החוצפה: הטחת האשמה באיראנים שהם (!) אלה המפרים את ההסכם.

עוד שיעור בדיני החוזים

טראמפ, כאמור, מאיים על איראן שאם היא לא תבוא למו“ם על הסכם חדש, “ללא תנאים מוקדמים” – הוא יתקוף אותה בכוח צבאי.

השאלה היא איזה תוקף יש להסכם שנעשה תחת איומים כאלה.

ושאלת–השאלות: אם טראמפ רוצה לכפות על האיראנים הסכם תחת איומים – מדוע שלא יערוך בעצמו את ההסכם, יסמן X …..… במקום המיועד לחתימה של האיראנים, וישלח להם לחתום, יחד עם אותו האיום?

על האגו

את הפרק הזה אני כותב כמי שמבין דבר או שניים בענייני אגו: יש לי אחד כזה בפאוצ’ס, והוא נפוח למדי, כדי שאבין במה המדובר.

לדונאלד טראמפ יש אגו נפוח. אולי לא נפוח כמו זה של שמחה ניר, אבל בהחלט נפוח.

יש לו, לטראמפ, בעייה קרדינלית בכך שהוא לא מבין, לא מסוגל להבין ולא רוצה להבין, שגם לאחרים יש אגו: כך לפלשתינאים, כך לאיראנים.

טראמפ פגע באגו של הפלשתינאים בכך שבעודו הוא מתיימר להיות מתווך נייטראלי בינם לבין ישראל, הוא גילה עמדה חד–צדדית לטובת ישראל, סגר את עניין ירושלים בלעדיהם והקשיח את ליבם של הישראלים, הטיל עליהם סנקציות כלכליות, ואחר כל הדברים האלה הוא מתפלא שהם לא מוכנים לדבר איתו, למרות הפיתויים הכלכליים שהוא וחתנו–יועצו, ג’ארד קושנר, מבקשים להעתיר עליהם.

גם באגו של האיראנים הוא פגע: למרות שהם כיבדו את הסכם הגרעין, הוא יצא ממנו חד–צדדית, חידש את הסנקציות נגדם, ואחר כל הדברים האלה, עם אקדחו המכוון לרקתם, הוא קורא להם “לחזור לשולחן המשא ומתן, ללא תנאים מוקדמים“.

בשביל מה הם ימצמצו ראשונים ויחזרו לשולחן המו“מ? כדי שהוא ייאחז בחולשתם, ישכיב אותם אל הקרשים, יחתים אותם על הסכם מביש, ואחר כך הוא יגיד רגע–רגע, זה הסכם גרוע, אני מבטל אותו … ושוב הכל מההתחלה – שוב חידוש הסאנקציות, שוב קריאה לחזור אל שולחן המו“מ, מלווה באותם האיומים:

וכיתתו חרב למזמרה, ומזמרה לחרב,

וחוזר חלילה, ושוב בלי–הרף.

כלשונו של המשורר יהודה עמיחי ז“ל.

מה יעשה טראמפ, ומה תעשה ישראל?

עד היום, ארצו של טראמפ הייתה היחידה בהיסטוריה העולמית שהשתמשה בנשק גרעיני כנגד מטרות אזרחיות, ובכלל.

מה יקרה אם טראמפ ייתן את המכה הראשונה, והאיראנים יגיבו בהתקפת על ישראל?

אני מניח שטראמפ לא יהסס לדרדר את האיזור למלחמה ממשית, אבל אני בספק אם הוא יעז לדרדר את האיזור למלחמה גרעינית. חבריו בפוקס ניוז לא יתנו לו.

האם מדינת ישראל תפעל עצמאית, ותשתמש במאגר מאות פצצות האטום שיש לה (על פי מקורות זרים …) לצורך המכה השלישית, על מנת להירשם בהיסטוריה כמדינה השנייה בעולם שהשתמשה בנשק גרעיני כנגד מטרות אזרחיות, ובכלל?

אני לא יודע!

על האמנה הבינלאומית למניעת הפצתו של נשק גרעינית חתומות 190 מדינות – כולל ארה“ב, אבל מדינת ישראל מסרבת בעקשנות להצטרף לאמנה הזאת, והיא בחברה טובה, יחד עם הודו, פקיסטן, סודאן הדרומית וקוריאה הצפונית.

והיה אם טראמפ יקבל רגליים קרות?

טראמפ יודע לאיים, אבל לא לקיים.

הוא לגלג על הדיקטטור הצפון קוריאני קים ג’ונג און, מעל במת האו“ם קרא לו Little Rocket Man, הבטיח לו fire and fury like the world has never seen (מה זה אם לא מלחמת עולם שלישית?), אבל במקום לשפוך עליו “אש וזעם” טראמפ העניק לקים הכרה בין לאומית, שם עצמו עפר לרגליו, לא השיג ממנו דבר וחצי דבר, וגם ביטל את הסנקציות שמימשלו–הוא הטיל על צפון קוריאה לאחר שפגישתם השניה הייתה עקרה כקודמתה (נושא לדיון נפרד).

היו לו לטראמפ עוד זיגזוגים, שהאחרון שבהם (לא בטוח) היה החזרה לבסיסם של המטוסים שהוא שלח לתקוף את איראן, בהיותם כבר באוויר.

עכשיו, משהבהירה איראן שגם היא פטורה מההסכם שטראמפ עצמו התנער ממנו, הוא שוב מאיים עליה: !Iran is playing with fire.

בינתיים, כך נראה, דווקא טראמפ הוא המשחק באש.

מה יהיה אם גם הפעם הוא יקבל רגליים קרות? לא יקרה דבר, חוץ מזה שהוא יאבד את יתרת האמינות שאולי עוד הייתה לו.

דונאלד טראמפ, תגיד תודה לברק אובמה!

טראמפ שונא את קודמו, ברק אובמה, שנאת–מוות. אולי בגלל צבע עורו, אולי בגלל שהשם האמצעי הוא חוסיין (אביו ממוצא קנייתי), אבל קרוב לוודאי משתי הסיבות גם יחד, וגם אחרות.

ובגלל שדונאלד טראמפ הוא דונאלד טראמפ.

בשנאתו את קודמו הוא הכריז מלחמה על מורשת אובמה.

אובמה חוקק חוק ביטוח בריאות – בגלל ראשוניותו הוא לא היה מושלם, אבל עדיין עדיף מלא–כלום, ובהחלט בסיס לשיפורים לאור הניסיון המצטבר.

במערכת הבחירות טראמפ הבטיח להמונים “ביטוח בריאות נהדר, תמורת שבריר מהעלות“, כאשר כוונתו האמיתית הייתה לבטל את ה“אובמהקייר“, ולהוציא עשרות מיליונים אל מחוץ למעגל המבוטחים.

אובמה הוליך את הסכם הגרעין עם איראן – אפשר היה, אולי, להשיג משהו יותר טוב, ואפשר היה גם למתוח את החבל עד שייקרע, לא יהיה הסכם, והאיראנים ימשיכו להעשיר את האורניום שלהם.

מה שברור הוא זה שההסכם היה עדיף מלא–כלום.

טראמפ יכול היה לקחת את ההסכם, להגיד לאובמה תודה, ולעשות צעד נוסף קדימה: להציע לאיראנים “סוכריות” נוספות, תמורת נכונותם לצמצם עוד יותר את העשרת האורנים, אבל בשנאתו העיוורת לאובמה הוא הבטיח לבטל חד–צדדית את ההסכם – דבר שלא מצריך לא סעיף תקציבי, ולא את אישור הקונגרס.

אז הוא יצא מההסכם, ותמרן את עצמו למצב של לא–לבלוע–ולא–להקיא: או מלחמת עולם שלישית, או עשיית–צחוק מעצמו.

איכן נמצאת ישראל עכשיו בתמונה

האיראנים, כאמור, גם להם יש אגו, וחוץ מזה הם גם לא כל כך טיפשים כמו שהם אולי נראים, וכמו שהוא חושב לעצמו. הם יודעים שהציבור האמריקאי כבר שבע עד לזרא ממלחמות ברחבי העולם, וגם טראמפ מזגזג בעניין הזה: מצד אחד הוא תקף את קודמיו על שסיבכו את ארה“ב במלחמות מיותרות, אבל מצד שני הוא לא מוציא את ארצו מהבוץ הזה, ואף ממשיך לשלוח את צבאו לרחבי העולם.

בעקבות המתיחות במפרץ הפרסי, אחרי הפלת המל“ט האמריקאי ע“י האיראנים, טראמפ הורה לשלוח מטוסים להפציץ מתקנים באיראן, וכשאלה כבר היו באוויר הוא התייעץ עם חבריו–נאמניו–תומכיו בפוקס ניוז, ואלה הזהירו אותו שאם הוא מבצע את התקיפה הזאת, הוא יכול לשכוח מסיכוייו להיבחר לקדנציה שנייה.

בעקבות העצה הזאת טראמפ הורה לבטל את התקיפה, ולהחזיר את המטוסים לבסיסם – והאיראנים רואים את הקולות, ושומעים את המיצמוץ.

האיראנים כנראה מבינים שהסיכוי שטראמפ יתקוף אותם הוא נמוך, יחסית, אבל יש להם אמצעי–מניעה נוסף, ליתר בטחון: הם מאיימים שאם טראמפ יעשה כן, הם יתקפו את מדינת ישראל, בת בריתו וחסותו של דונאלד טראמפ.

איראן מונה כיום כ-85 מיליון נפש, צפיפות האוכלוסין כ-50 נפש לקמ“ר;

ישראל מונה כיום כ-9 מיליון נפש, צפיפות האוכלוסין למעלה מ-400 נפש לקמ“ר.

הוסף לכך שקדושת החיים באיסלאם פחותה מאשר ביהדות, ותמצא כי במקרה של מלחמה איראן פגיעה, יחסית, בהרבה פחות מישראל, ועל כן האיראנים יכולים להרשות להם יותר להתגרות בדונאלד טראמפ, ויכולת “המכה השנייה” שלהם היא רבה יותר מאשר טראמפ וביבי נתניהו חושבים לעצמם.

אזרחי ישראל, חייכם בסכנה!

מדוע מדינות מפתחות יכולת גרעינית?

האמריקאיים, כאמור, היו עד עכשיו היחידים שהשתמשו בפצצות אטום בסכסוך צבאי.

מאז הירושימה ונגסקי המועדון האטומי התרחב לאין שיעור, חברות בו כעשרים מדינות, וברחבי העולם ישנן, לפי הערכות שונות, כ-20,000 פצצות אטום.

הדעת נותנת שייצור כוח גרעיני בידי מדינות נועד לשתי מטרות עיקריות, שהראשונה שבהן היא יצירת “מאזן אימה“, כאשר הפחד העיקרי של המדינות ה“אחרות” הוא מפני השארת הבלעדיות הגרעינית בידי המעצמות הגדולות, כאשר אחת מהן כבר הוכיחה שהיא מסוגלת להביא את עצמתה הגרעינית לידי ביטוי.

כאשר פירוז גרעיני כלל–עולמי הוא חלום באספמיה, כנראה שמאזן–האימה הגרעיני, עד כמה שהדבר נראה פרדוקסלי, הוא הביטחון היחיד כנגד מלחמה גרעינית – והא ראייה ש-74 שנים אחרי הירושימה ונגסקי אף מדינה לא העזה לממש את יכולתה הגרעינית (למעט, אולי, הסברה שחיל האוויר הישראלי השתמש בנשק גרעיני בתקיפת הכור בסוריה, אבל זו לא הייתה מטרה אזרחית).

אני לא תמים עד כדי כך שאאמין אפילו למילה אחת של אף אחד מהאיראנים, אבל אני מניח – לא בוודאות מוחלטת, כמובן – שהם מספיק חכמים כדי שלא לשלוח לישראל פצצה גרעינית, דבר שיגרור מטח נגדי של 200 פצצות אטום ישראליות (על פי מקורות זרים …), מה שלא יהיה הכי כדאי להם.

זה לא אומר שמדינת ישראל צריכה לפרז את עצמה לדעת מנשק גרעיני, שהרי הנשק הזה שבידי ישראל הוא חלק ממאזן–האימה עליו אני מדבר.

וזה מביא אותנו אל המניע השני של מדינות לקיים עוצמה גרעינית: האגו של האוחזים בשלטון: אם לאחרים יש – מדוע שלנו לא יהיה?

אם דונאלד טראמפ סבור שרק לו יש אגו, ואילו לחסן רוחאני או לקים ג’ונג און אין אגו – שישכח מזה.

ואם הוא חושב ששני הנ“ל יבליגו על האגו שלהם כדי להימנע ממלחמה – שישכח מזה: ההסטוריה האנושית מלאה מלחמות שפרצו בגלל האגו של שליטי מדינות, ואם נחווה בקרוב מלחמה במפרץ הפרסי – זה לא יהיה בגלל האיום האיראני, אלא בגלל האגו של דונאלד ג’יי טראמפ, שרוצה להשמיד את מורשת אובמה, לפני שיש לו משהו טוב יותר.

אני רק שאלה

אם ארה“ב וישראל מחזיקות ארסנל גרעיני, אם ארה“ב כבר השתמשה בכזה בעבר וקטלה מאות אלפי בני אדם, ומדינת ישראל מסרבת להצטרף לאמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני – איזו זכות מוסרית יש להן למנוע מאחרים להצטרף למועדון הזה?

ולמי שהשאלה הזאת לצנינים בעיניו, אתן שאלה חלופית: מדוע לא להסכים לפירוז כל העולם מנשק גרעיני – ולאכוף את האיסור הזה בכל דרך אפשרית?

אופסססס … שכחתי את הרוסים!

לנשיא רוסיה, ולדימיר ולדימירוביץ’ פוטין (כמעט אמרתי ולדימיר איליץ’ פוטין…) יש גם אגו וגם אינטרסים, לרבות אינטרסים במזרח התיכון, שאינם – אם נאמר בזהירות – לא ממש חופפים לאלה של דונאלד טראמפ.

כך, למשל, פוטין תומך במשטרו של בשאר אל אסאד בסוריה.

גם בעניין איראן פוטין כבר הביע את דעתו: “פעולה צבאית אמריקנית נגד איראן תביא קטסטרופה על המזה“ת“, וזה, אם תרצו, בהמשך לפגישה שהייתה לאחרונה בין היועץ לביטחון לאומי בארה“ב ג‘ון בולטון, מקבילו הרוסי ניקולאי פטרושב, והיועץ לביטחון לאומי בישראל וראש המל“ל מאיר בן שבת, שם אמר הנציג הרוסי, בין השאר, כי “איראן היא בת ברית של רוסיה“. עכשיו תבינו כי אם “פוטין שוחח עם נתניהו על סוריה ואיראן, והזמין אותו לביקור“, זה לא בדיוק חלק מתעמולת הבחירות של הליכוד.

כל אלה אומרים אחת מהשתיים: או שטראמפ שוב יקבל רגליים קרות – או שהמזרח התיכון (אם לא העולם כולו) יעלה בלהבות, כאשר טהראן ותל–אביב נמצאות בכל אחד משני המוקדים של האליפסה הזאת.

על כגון דא כבר אמרתי, בהקשר לאיום שלו על קים ג’ונג און הצפון קוריאני, לפני פגישתם הראשונה:

הדיקטטור הצפון–קוריאני קים ג’ונג און הוא משוגע ובלתי–צפוי, לא פחות מאשר דונאלד טראמפ. גם לו יש אגו, וגם הוא רוצה להצטרף כחבר במועדון הגרעין הבינלאומי.

כדי להגשים את תאוותו קים מפתח יכולת גרעינית, וטילים בליסטיים בין–יבשתיים, ואף מבצע באופן שוטף ניסויים מתקדמים, המלווים בהצהרות על כוונתו להגיע ליכולת לשגר טילים בעלי ראשי נפץ גרעיניים אל מטרות בשטחה של ארה”ב גופה.

עד שקים יפתח יכולת בין–יבשתית, יש לו מטרת–ביניים קלה יותר להשגה: האי גואם, טריטוריה אמריקאית בלב האוקינוס השקט, במרחק 3430 ק”מ מקוריאה הצפונית, בה חיים כ-160,000 תושבים מקומיים, וכן קיימים בה בסיסים של הצי וחיל הים האמריקאי, בהם חיים אלפי חיילים אמריקאים יחד עם בני משפחותיהם.

אז הוא מאיים, ודונאלד טראמפ נגרר אחריו.

ומה אומר טראמפ?

הוא אומר שאם קים יתקוף מטרה אמריקאית, או מדינה ידידותית, מצפים לו אש וזעם, “ובכנות, גם כוח”, שהעולם לא ראה כדוגמתם.

עד כה העולם ראה שתי מלחמות עולם, בהן קיפחו את חייהם עשרות מיליונים בני–אדם, ומאות אלפי חיילים אמריקאים, ואם טראמפ מבטיח “אש וזעם שהעולם לא ראה כדוגמתם”, יש לך שתי אפשרויות: האחת – שהוא יקיים את הבטחתו, וייתן לנו “אש וזעם” ששתי מלחמות העולם יחווירו לעומתן (קרי: מלחמת עולם שלישית, גרעינית מלכתחילה), והשנייה – שהוא יעשה מעצמו צחוק, וייתן (לכל היותר) תגובה פושרת ופחדנית.

בשני המקרים הוא יהיה בצרות.

דבר נוסף יש לציין בהקשר הזה: כפי שכבר ציינתי לעיל, האיראנים עמדו בהסכם גם אחרי שטראמפ הפר אותו, וחידש את הסאנקציות כנגדם, אבל יחד עם זאת הם ביקשו מהשותפות האחרות (בריטניה, צרפת, סין, רוסיה וגרמניה) להגן על האינטרסים שלהם מול טראמפ, לאור העובדה שהם עומדים בהסכם,אבל כאשר האיראנים לא זכו בהגנת השותפות האחרות, הם הודיעו כי הם עוברים את מיכסות ההעשרה שנקבעו בהסכם.

בנקודה הזאת בריטניה, צרפת וגרמניה יצאו כנגד האיראנים על שהם “מפרים” את ההסכם (שכבר לא קיים), הסינים שתקן, ואילו פוטין, כאמור, כבר “רמז” כי “פעולה צבאית אמריקנית נגד איראן תביא קטסטרופה על המזה“ת“.

והמסקנה: אם טראמפ יצית את העימות עם איראן – רוסיה וסין עלולות לתמוך בה.

ולא נותר לי אלא לחזור על מה שכבר אמרתי לעיל: אזרחי ישראל, חייכם בסכנה!

האם האיראנים מבינים ויודעים מה הם עושים?

פייר, אני לא יודע, אבל יש לי הרגשה עמומה.

יש לי הרגשה עמומה שהם יודעים מה הם עושים וגם יודעים אילו סיכונים הם נוטלים, בניגוד לטראמפ, שמנהל הכל בשליפות, בלי אסטרטגיה, ומזגזג נון–סטופ.

האיראנים חייבים לחשוב שבע ושבעים פעמים על כל מהלך שהם מבצעים, לפחות משום שמירווח–הטעות שלהם מצומצם בהרבה מזה של טראמפ, שהמקסימום שהוא יכול להפסיד זה כמה אלפי חיילים אמריקאים הרוגים, וכמה פצצות איראניות “רגילות” על תל–אביב, חיפה או באר–שבע.

האיראנים גם לא מטומטמים כמו טראמפ, אותו אנחנו כבר מכירים כבעל פה ענק, מוח זעיר, בלי כל מימשק ביניהם, ולאחרונה הוא גם גילה לנו גדולות ונצורות על ההיסטוריה של מלחמת העצמאות של ארצות הברית:

In June of 1775, the Continental Congress created a unified army out of the revolutionary forces encamped around Boston and New York and named after the great George Washington, commander in chief. The Continental Army […] found glory across the waters of the Delaware and seized victory from Cornwallis of Yorktown. Our army […] took over the airports, it did everything it had to do […] it had nothing but victory. And when dawn came, their star-spangled banner waved defiant.

השאלה היא איך האידיוט הזה לא יודע שבשנת 1775 לא היה שום נמל תעופה באיזור בוסטון–ניו יורק–דלאווייר.

האיראנים גם יודעים היטב שטראמפ מפחד מהצל של עצמו, מזגזג, ומעל לכל – מתרפס לפני פוטין בן–בריתם, אשר – לדעת רבים – מחזיק את טראמפ בביצים, עם מידע אשר יכול להזיק לו.

ומעל לכל: האיראנים יש להם אללה, ואילו דונאלד טראמפ אין לו אלוהים זולת הכסף.

הסכם היטלר–צ’מברליין כמשל מטופש

כשהעליתי את נושא כיבוד ההסכמים, ממש בהקשר הזה, עונה לי מגיב אנונימי בישראל היום: האם זה חל גם על הסכם צ’מברליין–היטלר? הכוונה היא להסכם בין השניים, לפיו גרמניה לעולם לא תתקוף את אנגליה.

אוי, מר אנונימוס, כמה שאתה חכם! ממש ראוי לפרס איג נובל!!!

בכל זאת אענה לך כאיוולתך, וכדי שלא נצטרך להתווכח על מהות ההסכם הזה, אתן לך רק את שתי אפשרויות–הקצה:

אפשרות–הקצה האחת: שהיטלר מלכתחילה בכלל לא התכוון לקיים את ההסכם – ואז זה הסכם שהתקבל במירמה, ומלכתחילה אין חובה לקיימו. ישנה שאלה טכנית אם ואיך צריך להודיע לצד שכנגד על ביטול ההסכם, אבל זו שאלה טכנית, והיא קטנה עלינו במאמר הזה.

אפשרות הקצה השנייה: היטלר אכן התכוון בכל מאודו לקיים את ההסכם, אבל בוקר אחד הוא קם על הצד הלא–נכון, והחליט לשלוח את המטוסים אל שמיה של לונדון הבירה.

במקרה כזה כבר אין זמן ואפשרות לרדת לסניף הדואר הסמך על מנת לשלוח מכתב רשום עם אישור–מסירה, ועושים מה שכל מותקף עושה להגנתו העצמית – בין אם ההתקפה הייתה בניגוד להסכם, בין אם בכלל לא היה הסכם המונע את ההתקפה.

מר אנונימוס, כמו שאני מכיר אותך, עכשיו, משדחקתי אותך לפינה, אתה “תחשב מסלול מחדש“, ותקפוץ להשוות את הסכם הגרעין עם איראן להסכם היטלר–צ’מברליין … אז לא, זה לא שייך למאמר הזה, ואם אתה רוצה להשוות בין שני הסכמים – שלח לי מאמר נפרד.

אני לא חכם מכם, וגם לא מתיימר להיות כזה

עכשיו תגידו שמחה, אתה “יודע הכל”, אתה חושב עצמך לחכם גדול?

אז לא, אני לא יודע הכל, אני לא יותר חכם מכם, ואני גם לא מתיימר להיות כזה – אני רק מתכופף ומרים את הנקרה בדרכי, ועושה מזה הערכת–מינימום והערכת–מקסימום.