דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ט): אצל ברק אובמה זה לא היה קורה

מאת simha | 14/05/2018 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/31899

שמחה ניר, עו“ד

*** אפשר, אם רוצים, לשמוח על מדיניותו של טראמפ כלפי ישראל, ואפשר, אם רוצים, לגנות את אובמה על יחסו לישראל – אבל ישנם דברים המקוממים כל אדם תרבותי, שקורים אצל טראמפ, ואצל אובמה לעולם לא היו קורים

USS John S. McCain (DDG 56)

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו“ד רבה המלחמה!

למדור החדש: שופט השבוע

“יש ג‘ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם“

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

עם מי יש לנו עסק

המאמר הזה מתפרסם בבוקר היום בו אמורה להיחנך שגרירות ארה“ב בירושלים, אבל אני לא אתייחס כאן אל העניין הזה, כי כבר כתבתי עליו בסדרה הזאת, וכנראה שעוד אשוב אליו.

הפעם אני מבקש להראות לכל הישראלים החוגגים עם מי יש להם עסק.

הסנאטור ג’ון ס’ מקקיין השלישי (John Sidney McCain III) הוא גיבור לאומי אמריקאי.

כטייס הצי האמריקאי במלחמת וייטנאם מטוסו הופל, הוא נפצע קשה, עונה קשות בשבי הצפון וייטנאמי ולא קיבל טיפול רפואי, וכאשר הוצע לו להשתחרר מהשבי בזכות אביו וסבו, שהיו אדמירלים–ארבעה–כוכבים בצי האמריקאי (אביו היה מפקד כל הכוחות האמריקאים בזירת ויטנאם, וישנה אניית–הצי על שמם: John S. McCain), הוא סירב להשתחרר מחוץ לתור, כל עוד לא שוחררו כל אלה שנפלו בשבי לפניו.

ג’ון מקקיין הוא, איפוא, לא רק גיבור לאומי, אלא גם אציל–נפש.

להשוואה: פוליטיקאי–לעתיד אחר, דונאלד ג’יי טראמפ (ה“גיבור” האמיתי של מאמר זה) השתמט מהשירות הצבאי (הוא הגיע לגיל הגיוס באמצע מלחמת וייטנאם).

הסנאטור ג’ון מקקיין לקה לאחרונה בסרטן–המוח, והוא נאבק על חייו.

ג’ינה הספל (Gina Haspel) היא המועמדת של טראמפ לראשות ה-CIA, תפקיד המצריך את אישור הסנאט האמריקאי, ובימים האלה הסנאט דן במועמדותה.

לג’ינה הספל יש כתם בעברה: היא הייתה ממונה מטעם ה-CIA על כלא בתאילנד, בו הייתה נהוגה חקירה בעינויים (היום זה אסור בארה“ב), ואם לא די בכך, היא גם השמידה ראיות לפשעי–המלחמה האלה.

משעלתה מועמדותה של הספל לדיון בסנאט, קרא מקקיין לחבריו להצביע כנגד מועמדותה, בגלל העינויים שהיא הייתה אחראית להם, ושכמותם הוא עבר בשבי הוייטנאמי.

הנושא הזה עלה לדיון בישיבה בבית הלבן, ושם אמרה קלי סדלר (Kelly Sadler), עוזרת מיוחדת לנשיא, כי דעתו של מקקיין “לא חשובה“, משום שהוא “ממילא הולך למות” (“he’s dying anyway”).

אצל ברק אובמה זה לא היה קורה.

זה לא היה קורה, כי “רוח המפקד” אצל טראמפ היא שונה מאשר אצל אובמה.

ואפילו אם זה היה אצל אובמה, ה“עוזרת” הזאת הייתה עפה על טיל, עוד לפני שהיא שמה נקודה על ה“בדיחה” הזאת, על חשבונו של גיבור לאומי, אציל–נפש, הנוטה למות.

ולא רק שהיא הייתה עפה, אלא שאובמה עצמו היה מתייצב לפני הציבור, ומתנצל בפני מקקיין ומשפחתו, בשם עצמו, בשם הבית הלבן, בשם המימשל כולו – ובשם האומה האמריקאית כולה.

דונאלד טראמפ לעולם לא יתנצל

הפרשה הזאת הסעירה את ארה“ב כולה, ואפילו חבריו הקרובים של טראמפ גינו את הדבר, אבל טראמפ לא רק שלא התנצל אישית, אלא שאפילו באמצעות הדוברת שלו, שרה האקבי סנדרס, הוא לא התנצל. מה שכן הפריע לדוברת (וממילא גם לטראמפ עצמו) היה שהדבר הודלף לציבור – ממש סוד מדינה, שאסור להדליפו.

מדוע אצל טראמפ זה יכול היה לקרות? בגלל “רוח המפקד“, ואי אפשר שלא להזכיר את השתלחותו הבלתי–פוסקת של טראמפ בג’ון מקקיין עצמו, שהגיעה לשיאה כאשר הוא אמר מקקיין אני לא אוהב לוחמים שנפלו בשבי.

כך אמר נשיא אמריקאי שבעצמו השתמט מהשירות, ומה כבר אפשר לצפות מכפיפיו.

אבל זה לא הדבר היחיד שאצל אובמה לא היה קורה.

בימים האלה התברר כי עורך–דינו האישי של טראמפ, מייקל כהן, מכר לחברות ענק, במאות אלפי דולרים גישה אל הנשיא טראמפ, ולפי ההערכות הוא עשה בעסקאות האלה למעלה מארבעה מיליון דולר.

גם זה לא היה קורה אצל אובמה.

מדוע דווקא היום?

מדוע אני מעלה את הדברים האלה דווקא ביום בו נחנכת שגרירות ארה“ב בירושלים?

משום שמדינת ישראל לא מתביישת לקבל מתנות כאלה מאדם כמו טראמפ – שקרן, הפכך, לא אמין, ומושחת חסר בושה, אשר משחית את כל הסובבים אותו – כולל חברי הקבינט שלו, וכולל כאלה שהוא מינה אותם בידעו שהם מושחתים.

ישנו סיפור על חייל יהודי בצבא בעלות הברית, במלחמת העולם השנייה, שפנה אל הרב הצבאי שלו בשאלה: מה לעשות כאשר הצבא לא מספק בשר כשר?

ענה לו הרב: תאכל את הבשר, כי זה פיקוח–נפש, אבל אל תמצוץ את העצמות.

בסמטה חשוכה, לא לאור היום

מדינת ישראל קיבלה מדונאלד טראמפ מתנה שאי אפשר לסרב לה – הכרה בירושלים כבירת ישראל, והעברתה של השגרירות האמריקאית לירושלים.

זו מתנה שבהחלט ראוייה למכתב–תודה רשמי, בדואר הדיפלומטי, יחד עם הערה: תרכשו מגרש איפה שאתם רוצים, תגישו בקשה להיתר–בנייה, מדינת ישראל היא מדינת–חוק דמוקרטית, ואתם רשאים לעשות הכל, במסגרת הזאת.

מתנה כזאת, מנשיא אמריקאי שהוא מוקצה מחמת מיאוס בכל העולם, צריך לקבל בסימטה חשוכה, לעת ליל, אבל מדינת ישראל עשתה מזה חגיגה גדולה, לאור היום.

מדינת ישראל מוצצת את העצמות, בהנאה וברעש גדול.

טראמפ וההבטחות

האם טראמפ מקיים הבטחה במהלך ירושלים הזה?

לשאלה אם הוא אכן עושה זאת משום קנאותו לקיים הבטחות, או לצרכיו הפוליטיים האישיים, התייחסתי במאמר דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ד): האם מהלך השגרירות טוב ליהודים, או רק לטראמפ? אבל בינתיים טראמפ עצמו מודה כי מהלך ירושלים משרת את האינטרסים של ארה“ב ולא חלק מעסקת ‘תן וקח‘, ולכן ישראל לא תשלם מחיר על העברת השגרירות לירושלים, וזה אומר כי כל המתמוגגים על כך שטראמפ “מקיים הבטחות” לא שמו לב למה שהנוכל הזה אומר על עצמו.

עומדת בעינה, כמובן, השאלה אם טראמפ באמת התכוון לשרת את האינטרסים של ארצו, או של עצמו, אבל זו שאלה נפרדת, שהאמריקאים צריכים להיות הראשונים לענות עליה.

יחד עם זאת, ישנה בעייה אחרת בעניין הבטחותיו של טראמפ לישראל: כבר בחודשים הראשונים לשבתו בבית הלבן, טראמפ הבטיח להגיש לישראל ולפלשתינים, בראשית 2018, הצעה להסכם שלום “ששני הצדדים יאהבו אותה“, אבל תחילת 2018 כבר חלפה, וטראמפ וממשלו כבר מזמן לא מדברים על כך.

לא מדברים על כך, כי במהלך ירושלים שלו, טראמפ חנק במו ידיו כל סיכוי להסדר מדיני בין ישראל לפלשתינים, בתקופתו, ואת ההבטחה הזאת הוא לעולם לא יקיים.

אמור לי …

ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, אומר לרגל האירוע, בין השאר:

“הנשיא טראמפ עשה היסטוריה, אנו מודים לו מעומק הלב על החלטתו הגדולה להכיר בירושלים ולהעביר את השגרירות לעיר. … ההחלטה של טראמפ מבוססת על אמת פשוטה: זאת הבירה של העם היהודי כבר 3,000 שנים. בירת מדינת ישראל כבר 70 שנה. מאז ומתמיד זוהי בירתנו. תודה לנשיא האמריקני שהפכת את הידידות בינינו לחזקה מתמיד. אנו אסירי תודה לך. … אי אפשר לבסס שלום על שקרים, אלא על יסודות של אמת, והאמת היא שלא רק ירושלים היא בירת העם היהודי, אלא שמאז ומעולם זוהי בירת ישראל“.

“הידידות בינינו חזקה מתמיד“? על כך אמרינן אמור לי מי ידידיך, ואומר לי מי אתה.

“אי אפשר לבסס שלום על שקרים“? אכן, כשטראמפ השקרן מבטיח להביא בתחילת 2018 הסדר שלום ששני הצדדים יאהבו אותו – אפשר בהחלט לשכוח מהשלום בתקופת טראמפ, ובתקופת מי שנהנה מהשקרים שלו, ומוצץ את העצמות, ברעש גדול.

ביבי אמר, וביבי דובר אמת.

ומה אצלנו?

האם מה שקורה אצל טראמפ – ולא היה קורה אצל אובמה – יכול לקרות אצלנו, במדינת ישראל, אצל ביבי נתניהו?

לגבי ה“בדיחה” (“he’s dying anyway”), על גיבור–המלחמה אציל–הנפש ג’ון מקקיין – ביבי היה מת ולא היה נותן לזה לקרות. ביבי, יש לזכור, שירת ביחידת–עילית (סיירת מטכ“ל), לחם מעבר לקווי האוייב וגם נפצע, וגם שכל את אחיו, יוני נתניהו ז“ל, בפעולת אנטבה, אשר לאחר מכן נקראה על שמו.