גנרל אחד יותר מדי

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/55254

גנרל אחד יותר מדי

התופעה של גנרלים הנכנסים לפוליטיקה איננה חדשה. במדינת ישראל היו כבר גנרלים שנכנסו לפוליטיקה, אבל במערכת הבחירות הנוכחית מספר הגנרלים המעורבים גדול לעין שיעור מכל מה שהיה בעבר, ממש אינפלציה

ד“ר ישראל בר–ניר

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

איילת שקד – איילת הכושלת – רק לא במשרד המשפטים!

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 79 שנים אנוכי היום (15.6.2018), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

“יש ג‘ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם“

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

א. מבוא – כשגנרל פושט את המדים

התופעה של גנרלים הנכנסים לפוליטיקה איננה חדשה. במדינת ישראל היו כבר גנרלים שנכנסו לפוליטיקה, אבל במערכת הבחירות הנוכחית מספר הגנרלים המעורבים גדול לעין שיעור מכל מה שהיה בעבר, ממש אינפלציה. בעבר, גנרלים שבפוליטיקה חשקה נפשם, היו מצטרפים לאחת מהמפלגות הקיימות, והסתפקו בהתחלה בתפקידים זוטרים. גנרלים שניסו להקים מפלגות חדשות לא הצליחו. אריק שרון עם מפלגת “שלומציון” השיג שני מנדטים וגם עזר ווייצמן עם מפלגת “יחד” לא הגיע רחוק. החידוש במערכת הבחירות הנוכחית הוא הופעתה על הבמה של מפלגה שהיא כולה “גנרלית“, ולא סתם גנרלית אלא רמטכ“לית (להלן נדון בשאלת מעמדו של לפיד ב“גוב” הרמטכ“לים). על מנת שלא לקפח את המין החלש, צורפה לחבורה גם גנרלית. היא לא הייתה רמטכ“לית, אבל היא הגיעה לדרגת אלוף.

במאמר מוסגר – אלה שאינם רואים בעין יפה את הגנרליזציה של הפוליטיקה, מתבדחים שהדבר היחיד שחסר במפלגה החדשה, זו פקידת לשכה שתכין את הקפה.

קצין שבחר בקריירה צבאית עובר דרך ארוכה ומייגעת, דרך מלאה במהמורות ומכשולים. כל קצין חולם להיות רמטכ“ל, אבל רמטכ“ל יכול להיות רק אחד. לכל מינוי של רמטכ“ל מתלווה לכן “גל” פרישות של קצינים בכירים שהיו מועמדים ולא נמצאו מתאימים. תקופת הכהונה של רמטכ“ל היא שלוש שנים עם אפשרות לשנה רביעית, ובסיומה גם הוא חייב לפרוש. כך נוצר מצבור של קצינים בכירים לשעבר, אנשים שהיו במרכז העשייה ונפלטו מהמערכת כשהם עדיין במלוא אונם.

תנאי הפרישה מצה“ל הם טובים, ומי שרוצה יכול לנוח על זרי הדפנה ולבלות את שארית חייו ללא דאגות. אבל המעבר החד ממצב של תעסוקה 7/24 בנושאים העומדים ברומו של עולם למצב בו אין במה למלא את שפע הזמן הפנוי הוא חוויה טראומטית. תחושת התסכול גוברת כשהלשעבר רואה בעיניים כלות איך אנשים שרק אתמול קבלו ממנו הוראות, מסתדרים בלעדיו. הוא משוכנע שהוא עדיין יכול לתרום, ושנעשה לו עוול בכך שמנעו ממנו להמשיך. מרבית הלשעברים מחפשים לפיכך קריירה שניה. חלקם פונה לעולם העסקים, חלק פונה לאקדמיה, חלק הופך להיות “עייצאס גייבר” ומציע חדשות לבקרים רעיונות ופתרונות לכל התחלואים והקשיים העומדים בפני המדינה, וחלק מנסה את כוחו בפוליטיקה. הפרקים הבאים יעסקו בקבוצה האחרונה.

אסיים את הפרק, בקטע, בשינויים קלים, משיר שכתב תומר בן אפרים

הוא גנרל רב מעללים / הוא לא מזמן פשט את המדים,

כמו במבצעיו הנועזים / הוא לא בוחל באמצעים,

והמילים זולות / והתמונות מפתות / והסכר פרוץ,

והסיסמאות קליטות / והתרומות זורמות / ובינתיים הוא ממתין בחוץ,

אבל עוד מעט תהיינה בחירות / ובהן ייחרץ גורלו

להיות או לא להיות.

ב. החיים ללא מדים – עולם חדש

בסיפור הילדים “יהושוע הפרוע“, נאמר יש לו שכל ברגליים וגבורה בראש. בהשאלה, לגנרלים יש שכל על הכתפיים וגבורה בראש.

הדבר הראשון שגנרל מגלה, כאשר הוא יוצא מהמסגרת הצבאית לעולם האזרחי, ללא כל קשר לתחום אליו הוא עבר: שכל על הכתפיים איננו נכס. אדרבא, לעתים קרובות זה אפילו חיסרון.

כשארה“ב נכנסה למלחמת העולם השנייה רוזוולט הטיל על גנרל בשם ביל דונובן (“Wild” Bill Donovan), להקים את שרות הריגול OSS (אחרי המלחמה זה הפך להיות ה-CIA). דונובן גייס אלפי סוכנים מכל תחומי החיים, אבל הוא נמנע מגיוס של קציני קבע מהצבא לשירות החדש. כששאלו אותו למה, תשובתו הייתה יותר קל להפוך אזרח אינטליגנטי לקצין מודיעין טוב מאשר להכניס שכל לראשו של קצין קבע (זה תרגום חופשי שלי. דונובן התבטא קצת יותר בגסות).

דבריו של דונובן מתארים מציאות אוניברסלית. במהלך הקריירה, הקידום של קצין המשרת בקבע מבוסס על צייתנות והליכה בתלם, ולא על חשיבה מקורית ויוזמות. דונובן עצמו, כפי שניתן ללמוד מהכינוי Wild (פרא אדם) שהוצמד לו, היה חריג (לא היו הרבה כמוהו). אלמלא המלחמה קרוב לוודאי שהוא לא היה מגיע רחוק, ושמו היה נשכח. היום הוא דמות מופת בהיסטוריה של ארה“ב. רבים מהמשרתים בקבע נוהגים לפי הכלל מי שלא עושה, לא עושה טעויות, ו“פתרון ביה“ס” הוא תמיד הפתרון הנכון.

הקריירה של קצין המשרת בקבע נמשכת בין שלושים לשלושים וחמש שנים. במשך כל התקופה הזאת הוא כפוף למישהו שנותן לו הוראות. אפילו לקראת הסוף, כאשר הוא מגיע לאליפות, והוא מוקף בבעלי דרגות יותר נמוכות להם הוא נותן הוראות, הוא עדיין מקבל הוראות להן הוא חייב לציית. בגרמנית מכנים מצב כזה רוכב האופניים (Fahrradfahrer) – הוא מתכופף מול אלה שמעליו, ודורס את אלה שמתחתיו.

הרגל שנרכש במשך שלושים שנה ויותר, הופך להיות טבע שני. קשה מאוד להשתחרר ממנו. לאיש צבא שהגיע לצמרת קשה להתרגל לעובדה שבחיים האזרחיים לא מתייחסים לדבריו כאל כזה ראה וקדש ומתווכחים אתו על כל דבר. לקשיי ההסתגלות מתווספת העובדה שבסביבה החדשה לכפופים לו, גם הזוטרים שבהם, יש בדרך כלל ידע והבנה העולים בהרבה על שלו. דרוש יותר משכל על הכתפיים על מנת לתפקד בסביבה הזאת. גנרל המנסה להתחיל קריירה חדשה בחיים האזרחיים הוא כמו דג ביבשה. תהליך ההסתגלות איננו עניין של מספר שבועות. בדרך כלל זה לוקח שנים.

כאשר מוטה גור המנוח, מונה ב-1984 לשר הבריאות, הוא נשאל במסיבת עיתונאים מה הם כישוריו, כגנרל בדימוס, לנהל משרד מקצועי כמו משרד הבריאות. תשובתו הייתה “משמעות המילה גנרל (General) באנגלית היא כללי, גנרל יכול למלא כל תפקיד” (אני מצטט מהזיכרון).

בלי להתייחס לשחצנות המשתמעת מהתשובה הזאת, אפילו במסגרת הצבאית המציאות שונה. בצה“ל נהוג “סבב תפקידים” בצמרת. אבל האם באמת כל גנרל יכול למלא כל תפקיד? יותר מזה, האם הוא באמת מוכן למלא כל תפקיד שיוטל עליו גם כאשר התפקיד איננו “מרתק“? אין זה סוד שהרבה אנשי קבע רואים את הצורך למלא תפקידים שונים בדרך לפסגה כמטרד. במהלך הכהונה הם עושים את המינימום הנדרש כדי לצאת ידי חובה, ומונים את הזמן שנותר לסיום ה“קדנציה“.

גנרלים הם פרימדונות, הם נגועים במרבית החולשות האנושיות המאפיינות כל בן תמותה, ובמיוחד – הם לא בהכרח מפרגנים למתחרים. בגלל הסמכותיות הנובעת ממעמדם הרם, הם נוקטים לא פעם בצעדים בלתי שגרתיים להבטיח שהמתחרים לא יצליחו “יותר מדי“. הדברים לא תמיד יוצאים החוצה ונשארים “בתוך המשפחה“, אבל לעתים, כמו שהיה עם גבי אשכנזי, הסיפור דולף לתקשורת ו“השמחה” רבה.

מערכת הבחירות הנוכחית מעמידה את הציבור בפני מצב חסר תקדים, מפלגה שהיא כולה של גנרלים. אף אחד לא מדבר על זה, אבל אין ספק שבראשו של כל אחד מהגנרלים מנקרת השאלה מי מאתנו הוא באמת הבכיר מכולם. היום הם מחייכים, לוחצים ידיים ומתחבקים מול המצלמות. בהנחה שהמפלגה תוכל להרכיב ממשלה ותתעורר שאלת חלוקת התיקים, האם זה יהיה ככה גם בעוד שבוע?

זה נשמע כמו סיפור מהסרטים, אבל מישהו בהוליווד כבר חשב על זה. קומדיה בשם מלחמתו הסודית של הארי פריג (The Secret War of Harry Frigg), מתארת סיטואציה ממלחמת העולם השנייה בה ארבעה גנרלים – אמריקאי, בריטי, צרפתי וקנדי, נלקחו בשבי ע“י האיטלקים. הגנרלים, בגלל מעמדם, אינם מוחזקים במחנה שבויים רגיל אלא בווילה מפוארת, כשהשמירה עליהם היא סמלית בלבד. במפקדת בעלות הברית לא מבינים למה הם לא נמלטים מהשבי. אחרי הרבה דיונים, מישהו עולה על רעיון – “הם כולם גנרלים עם כוכב אחד” (תת אלופים), ואף אחד מהם לא מוכן לקבל פקודות מהאחרים. צריך לשלוח לשם גנרל עם שני כוכבים (אלוף) – לו הם יצייתו. רעין גדול, אבל כולם הסכימו שזה קצת מוגזם לשלוח אלוף אמיתי שייפול בשבי. איתרו איזה סמל פורק עול וחסר משמעת (את התפקיד גילם פאול ניומן) שבילה את רוב זמנו בבתי כלא שונים מהם הוא היה נמלט. הציעו לסמל עסקה – ניתן לך דרגה זמנית של אלוף, נמחק לך את כל העבירות מגיליון המשמעת שלך ואתה, בתמורה, תצנח, תיפול בשבי, ותארגן את הבריחה מהשבי של ארבעת הגנרלים.

לא אכביר בפרטים, אבל הסרט מסתיים ב-happy end. בחזרה לימינו. הבעיה היא שמדובר ברמטכ“לים – כולם רבי אלופים. בצה“ל אין דרגה מעל רב אלוף. אז מה הפתרון? אין לי תשובה, אבל תמיד הטרידה אותי השאלה מה המעמד המיועד ליאיר לפיד.

ג. מפלגה שמה שיש לה זה מה שאין לה

נבחרת של גנרלים. מה היא יכולה להציע לבוחר? הנכס העיקרי עליו הם מצביעים – 127 שנות ניסיון מצטבר בתחום הביטחון. נשמע מרשים. אבל בחינה של הפרטים נותנת תמונה פחות וורודה. שניים מתוך שלושת הרמטכ“לים בחבורה לא היו הבחירה הראשונה לתפקיד. אחד מהשניים – אשכנזי, היה מעורב בשערורייה שגרמה לנתק ביחסיו עם שר הביטחון. שני – גנץ, לא זכה להרבה מחמאות על ביצועיו ב“צוק איתן” וגם פרשת החיל הדרוזי שדימם למוות בקבר יוסף לא הוסיפה לו כבוד. דו“חות שהתפרסמו לאחרונה מציירים תמונה עגומה על מצב המוכנות של צה“ל למלחמה אפשרית. אם זה המצב של צה“ל שהם הותירו ליורשיהם, אייזנקוט והרמטכ“ל הנוכחי, כוכבי, אז קשה לראות את 127 שנות הניסיון שלהם כנכס שראוי להתפאר בו. מחוץ לעבר הביטחוני שלהם, כל מה שיש לגנרלים להציע הוא אוסף של סיסמאות פופוליסטיות בנוסח יהיה יותר טוב, יהיה בסדר, אנחנו נביא שלום ושגשוג כלכלי, אפשר לסמוך עלינו. מה שחסר זה איך בדיוק הם מתכוונים לממש את החזון הזה, ומי יישא בהוצאות. השילוב של פופוליזם שמאלני, משיחיות פוליטית, והיסטריה מילולית עם רקע צבאי, הוא מתכון לאסון.

ידיעה שהתפרסמה מספרת על כך שהרמטכ“ל הנוכחי, כוכבי, החליט עם כניסתו לתפקיד, לקיים סדנה לפיקוד הבכיר. נושא הסדנה – “ניצחון“. צבא שאת הפיקוד הבכיר שלו צריך ללמד מה זה ניצחון? נו, באמת. בשביל זה לא צריך סדנה. מספיק משפט אחד ניצחון הוא הרצון (Victoire, C’est La Volonté), כדברי מרשל פוש (Ferdinand Foch) הרמטכ“ל הצרפתי במלחמת העולם הראשונה. במלים פשוטות – על מנת לנצח, צריך לרצות לנצח.

בעקבות הסכמי אוסלו, דורות של מפקדים בצה“ל חונכו להאמין שאין אויב, שאין מלחמה, ושלנצח זה “לא מוסרי“. יש סכסוך, יש פרטנר, יש הכלה ויש תגובות “בעצימות נמוכה ומידתית“. העיקר – בכל מחיר יש להימנע מהסלמה.

כמעט בכל יום שומעים בחדשות ישראל תקפה עשרות מטרות בעזה, לא היו נפגעים. צה“ל, “הצבא החזק ביותר במרחב“ מתמחה בלתקוף מבלי לפגוע. פוגעים בבתים ריקים, מפציצים מגרשים פתוחים, יורים על בלונים נושאי לפידים, אבל אם חס וחלילה נפגעת שערה אחת בראשו של ערבי מיד קמה וועדת חקירה לברר מדוע ואיך.

127 שנות הניסיון בביטחון בהם מתפארים מנהיגי מפלגת כחול–לבן, אינם רקורד מרשים במיוחד. כשאריק שרון פרש מהליכוד והקים את מפלגת “קדימה“, מאיר שטרית, שפרש אתו, הציג את הפרופיל של המפלגה החדשה מפלגה ללא עבר, ללא אידיאולוגיה, ללא מסורת וללא אג‘נדה. מה יש לה? אין לה כלום. על אותו משקל, מפלגת כחול לבן היא מפלגה שמה שיש לה זה מה שאין לה – אין לה כלום.

ד. פרדוקס הכיבוש

הגנרלים של מפלגת כחול לבן, ומאות מפקדים לשעבר התומכים בהם, קוראים להתנתק, להיפרד, להתגרש, להתפנות, לברוח (תבחרו לבד את המונח) מהערבים. במצע של כחול לבן, זה עדיין מופיע רק במרומז, אבל זה ישתנה בעוד שבוע. להצדקת דרישתם, הם טוענים – בלי סיום הכיבוש, לא יהיה שלום. המצב ברצועת עזה מראה שבלי המשך הכיבוש אין עם מי לעשות שלום. אז מה עדיף – עם או בלי?

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא