ג’ו ביידן, מבט מקרוב (ב): ביבי, תגיד תודה לביידן!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57621

בנימין נתניהו הגאון המדיני, המניפולטור הפוליטי האולטימטיבי, רצה להתהדר בשלום–תמורת–אפס עם כל המדינות הערביות והמוסלמיות – בלי לתת להן אפילו אקדח–קפצונים להגנתן ולהגנת האגו של מנהיגיהן, אבל הוא נחל בכך כישלון חרוץ, ונאלץ להסכים לאוסלו 2.0 עם ה-UAE: הם יסכימו להוציא את יחסיהן עם ישראל מהארון, והוא יסכים שהפריץ ימכור להם מטוסי F-35 ומערכות נשק מתקדמות אחרות.

גו’ ביידן סיפק לו בהינף–עט, ובחינם, את מה שהוא לא הצליח להשיג בדי–עמל ועם פרוטקציה מהפריץ.

שמחה ניר, עו“ד

נא להכיר את ספרי החדש:

Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump

למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות

בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

ה“שלום” בין לא–אוייבים – כך זה התחיל

כרמות ביבי את אובמה, כך רימה הוא גם את טראמפ

פרס הניחומין

אנטר ג’ו ביידן

ג’ו ביידן אומר רגע–רגע

ומה עם האמירויות?

שוב זה קרה לי

ה“שלום” בין לא–אוייבים – כך זה התחיל

למדינת ישראל היו יחסים מסחריים (ואולי גם שיתוף–פעולה בטחוני) עם מדינות ערביות במפרץ הפרסי עוד מזמנם של ראשי הממשלה יצחק רבין ושמעון פרס.

אלא מאי? כיוון שבאותה התקופה מדינות ערב לא יכלו לקיים יחסים גלויים עם מדינת ישראל, הן עשו זאת במוטל–דרכים נידח, או במושב האחורי, בפינת–יער נסתרת.

לימים עלה לשלטון בארה“ב הנשיא דונאלד ג’יי טראמפ, והוא רצה להביא שלום בין ישראל לבין הפלשתינאים.

למה רצה? למה לא?!

להביא שלום בין ישראל לבין הפלשתינאים – זו משאת–נפשם של כל נשיאי ארה“ב לדורותיהם: זה גם כבוד, גם תחושת סיפוק בעבודה, גם פרס נובל לשלום – וגם סיכוי טוב יותר לבחירה מחדש לקדנציה נוספת.

ובמקרה של דונאלד טראמפ – גם נקודות–זכות בכנסיה האבנג’ליסטית – אחד ממקורות כוחו הפוליטי.

הייתה לו, לטראמפ בעייה אחת רצינית: הוא לא למד כהלכה את ספרו–הוא, The Art of the Deal, ובמקום להתנות את ההכרה בירושלים כבירת ישראל (והעברת השגרירות אליה) בהסכמת ישראל לעיסקת–המאה – הוא ויתר על קלף–המיקוח הזה, ונתן אותו לישראל בחינם.

בניגוד למה שהעם היושב בציון אילף את עצמו לחשוב, טראמפ לא עשה זאת מאהבת ציון, אלא, כפי שהוא עצמו הודה, בשביל הבייס האבנג’ליסטי שלו:

“And we moved the capital of Israel to Jerusalem,” Trump said at a rally held at an airport in Oshkosh, Wisconsin, apparently referring to his decision to move the embassy from Tel Aviv. “That’s for the evangelicals.”

מתוך הנחה שהוא באמת רצה להביא שלום בינינו לבין הפלשתינאים, נשאלת השאלה מה האידיוט הזה השיג בכך.

הוא השיג בכך את אי–אמונם של הפלשתינאים, שמאותו הרגע לא היו מוכנים לשמוע את השם שלו בתור מתווך נייטראלי (ובצדק!).

הוא השיג בכך גם את ביטחונם של הישראלים בכך שהפלשתינאים “יבינו שהזמן פועל לרעתם“. אבל – כמה מפתיע – האידיוטים האלה לא “הבינו” שהזמן פועל לרעתם.

והתוצאה – במקום להתחיל ולקרב בין ישראל לבין הפלשתינאים, הוא הקשיח את ליבם של אלה גם אלה – והפער ביניהם רק הלך והתרחב, והוא התרחב עוד יותר אחרי שטראמפ הכיר בריבונות ישראל על הגולן, ובחוקיותן של ההתנחלויות ביהודה ושומרון.

כרמות ביבי את אובמה, כך רימה הוא גם את טראמפ

אני לא יודע מה עלה בראשו של טראמפ במשך שלוש השנים בהם הוא, באמצעות חתנו ויועצו הבכיר, ג’ארד קושנר, עמלו על עיסקת המאה, שהייתה אמורה להיות היהלום–שבכתר של הקדנציה הראשונה שלו: סיפוחן לישראל של ההתנחלויות ביו“ש, מחד, ומדינה פלשתינאית, מאידך.

בנימין נתניהו היה בסוד העניינים במהלך אפייתה של העיסקה, ואף בירך עליה עם הצגתה ע“י טראמפ, כחודש לפני הבחירות לכנסת ה-23 (מועד ג’), אבל כשם שבנימין נתניהו רימה את ברק אובמה, במשך שמונה שנים, להאמין שהוא – נתניהו – תומך בפתרון שתי המדינות, כך הוא רימה גם את טראמפ, במשך שלוש השנים בהם הוא העמיד פנים שהוא יתמוך בעיסקת המאה, שגם היא הייתה גירסה מסויימת של פתרון שתי המדינות.

אלא מאי? בהגיע רגע–האמת, נתניהו אמר רגע–רגע, סיפוח – כן, מדינה פלשתינאית – לא ולא!

עיסקת–המאה הייתה, איפוא, DOA – dead on arrival.

פרס הניחומין

מה עושים טראמפ ונתניהו, כאשר היהלום–שבכתר שלהם מתגלה כזכוכית מפלאסטיק, והם ערב בחירות (טראמפ – מכוח החוקה, ביבי מכוח זה שהוא חי מבחירות–לבחירות בניסיון לחלץ את עצמו מהמשפט הפלילי)?

הם מסדרים לעצמם פרס–ניחומין: “הסכמי אברהם” – “שלום” עם מדינות ערביות שנמצאות במרחק 2500 ק“מ מאיתנו, ומעולם לא היינו במצב מלחמה איתן.

ואם נחזור למטאפורה בה פתחנו, ה“שלום” הזה נועד להוציא מהארון את היחסים בין האוהבים–בסתר, ולהעבירם ממוטל–הדרכים הנידח, או מהמושב האחורי, בפינת–יער נסתרת, היישר למלון חמישה כוכבים בלב–הכרך, עם רישום בקבלה, בשמות האמיתיים, ועם טקס נישואין כדת משה וישמעאל בלובי של המלון, לפני שעולים להתייחד בסוויטה המלכותית: אחלה שלום, אבל בכל מקרה – better than nothing.

אם ביבי הוא מדינאי דגול כל כך, כפי שתומכיו מאמינים, הוא יכול היה יכול לכונן את השלום הזה כבר ביומו הראשון כראש הממשלה, בשנת 1996. הוא יכול היה להשיג את זה בקלות, כי זה היה – כפי שהוא עצמו הגדיר בחיוכו השמנוני – “שלום תמורת שלום” – שני הצדדים מוותרים על מצב המלחמה (שלא הייתה), מחליפים לחיצות–ידיים, ויאללה – למיטה!

בשביל שלום–תמורת–שלום ביבי לא היה צריך להיזקק לרשותו של הפריץ מהבית הלבן. הוא בכלל לא היה צריך לחכות למעלה מעשרים שנה עד שיעלה לשלטון בארה“ב איזה טראמפ שיאשר לו לעשות הסכמי שלום–תמורת–שלום, כאשר באותה העת טראמפ היה איש עסקים “שנוי במחלוקת“, אם נתבטא בעדינות.

אלא מאי? התברר שלכלה יש דרישות מעבר לאהבה–תמורת–אהבה, מין–תמורת–מין, ובניגוד לזכר המצוי, שמוכן לקפוץ למיטה בכל עת, האישה המצוייה רואה את הדברים אחרת (כמה נורא, כמה עצוב).

וגם לכלה המיועדת לביבי, הידועה בשם איחוד האמירויות הערביות (UAE) – להלן גם האמירויות – היו דרישות.

האמירויות רצו לרכוש מארה“ב נשק מודרני – כולל מטוסי קרב F-35 – כבר לפני שש שנים, ובנימין נתניהו התנגד לכך כל השנים, עוד בתקופתו של אובמה – וזה עזר, כי למדינת ישראל הייתה תמיד אוזן קשבת במימשל, ומחוייבות לביטחונה (אובמה, בשלהי נשיאותו, העניק למדינת ישראל סיוע ביטחוני בסך 38 מיליארד דולר לעשר שנים – יותר ממה שנתן נשיא אמריקאי כלשהו למדינה כלשהי – ואת מטוסי ה-F-35 החדשים הנוחתים אצלנו חדשות לבקרים קיבלנו מאובמה, לא מטראמפ).

את האמירויות, מסתבר, לא עשו באצבע, והם הריחו אפשרות להכות בבטן הרכה של נתניהו ושל טראמפ, וגם לפתות את טראמפ בהזדמנות עסקית: מכור לנו מטוסים ומערכות נשק מתקדם, ואנחנו ניתן לך ולביבי את פרס–הניחומין שאתם זקוקים לו לצורך הבחירות הקרבות של שניכם.

והיה לכלה המיועדת דרישה נוספת: להוריד את החתן מעץ הסיפוח.

לגבי הירידה מעץ הסיפוח לא הייתה לביבי כל בעייה, משום שהוא (הסיפוח) ממילא נפל שדוד עם נפילתה של עיסקת–המאה, אבל השאלה הקשה יותר הייתה איך מורידים אותו מעץ התנגדותו רבת–השנים לעיסקת–הנשק, כאשר ברור שאם הוא יתמיד בהתנגדותו זו, זה יפוצץ את פרס–הניחומין, ואת ה“שלום–תמורת–שלום”, עליו ביבי יכריז, בחיוכו השמנוני.

אז הדברים התנהלו בערך כך: ראשית – מדליפים את זה לתקשורת, ואז בא איזה חכם–ציון ומפיץ במיילים מאמר כזה:

מוטי הרכבי

הדיווח על עיסקה שלא היתה ולא נבראה – מכירת מטוסי F-35 לאיחוד האמירויות, חדשות כזב (פייק ניוז) מבית היוצר של השמאל דרך שופרות התעמולה של השמאל Ynet וערוץ 12. היא לא פחות מניסיון של סיכול ממוקד (חבלה) בכוונה תחילה בהזדמנות ההיסטורית להסכם שלום עם איחוד האמירויות ומדינות מפרץ נוספות!

סיכול הסכם השלום עם מדינות המפרץ, הסכם שיביא שלום ורווחה לישראל, למדינות המפרץ ולאיזור כולו, הוא ככל הנראה חלום הבלהות של השמאל. כל המהות ובעיקר הכסף שזורם לשמאל ממקורות עלומים – מבוסס על טרור, מלחמה ומסכנוּת. שלום לכשיבוא יגדע לא רק את מקורות הכסף אלא גם את עצם הצורך בשמאל ״שוחר שלום״.

זאת ועוד, הסכם כזה יעצים את יוקרתם של נתניהו וטראמפ. מנהיגים שהשמאל שונא. את נתניהו בוודאי, בגלל שהביא את ישראל להישגים חסרי תקדים, וטראמפ נשיא אמריקאי שהעז להיות פרו ישראלי! אז על מזבח השינאה לנתניהו וטרמפ עדיף לדחות את השלום, דבר שכאמור גם יבטיח את המשך זרימת הכסף. גם ההכרזה של נתניהו שהוא השיג שלום תמורת שלום. דבר שנוגד את כל מה שהשמאל הטיף ודחף לו – מדירה שינה מעיניהם.

השיטה הכי בדוקה של השמאל (ולא בפעם הראשונה) לסכל את התהליך הזה לצאת עם שקר גס שלא היה ולא נברא. שקר כזה מיד יסיט את תשומת הלב לשקר עצמו. ארה“ב וישראל טוענים שזה שקר – ואילו YNET וערוץ 12 טוענים שזו אמת! (השקרנים והמסיתים לא צריכים להוכיח דבר) – ואף אחד לא מתמקד במהות של השקר. ארה״ב אינה זקוקה לאישור ישראלי למכור מטוסים, מחשבים או קמח לארצות המפרץ. תתפלאו – ארה״ב עדיין לא מדינת חסות של ישראל ואינה זקוקה לשום אישור מישראל. טראמפ ממש לא צריך לצאת בתוכנית שלום כדי למכור מטוסים למישהו.

טראמפ, מהיום שקיבל את התפקיד, פעל לטובת ישראל יותר מכל נשיא אמריקאי, ובתמורה קיבל שינאה ובוז מהשמאל ומהתקשורת הישראלית. לא אתפלא אם יבוא יום שטראמפ יגיד – אתם שונאים אותי, בואו ואתן לכם סיבה טובה לשנוא אותי.

לנו הישראלים זיכרון קצר. כבר שכחנו את ימי אובמה וקרי העליזים. ימים בהם כמעט אחת לשבוע קיבלנו גינויים באו“ם. ״בית המשפט הבינלאומי בהאג״ קבע שמנהיגינו, כולל ציפי לבני, הם פושעי מלחמה, וארגוני האו“ם השונים התחרו מי יביא החלטה אנטי ישראלית יותר גרועה. טראמפ הזהיר וגם עשה – כל מי שירדוף את ישראל באשמות השווא ישלם באופן אישי, וראה פלא, הרדיפות נפסקו.

שלא לדבר על פשעיו הנוספים של טראמפ – הכרה ברמת הגולן, הכרה בירושלים כבירת ישראל, העברת השגרירות לירושלים, ביטול הסכם הגרעין עם איראן והפסקת העברתם של מיליארדים למימון הטרור האיראני, הריגתו של ״אוהב האדם״ סולימאני, ועוד הרבה עזרה ותמיכה שהשתיקה יפה להם.

אינני יודע אם המזימה תצלח. ניסיון הסיכול לא בהכרח יפגע בהסכם השלום. אבל אם יצליחו זאת רק שאלה של זמן שיאשימו את נתניהו.

אגב, תוך כדי כתיבה קיבלתי ידיעה רצה בטלפון ששר החוץ של אומן, זה שדיבר עם אשכנזי – פוטר. הוכחה ניצחת שאסור היה לספר לכחול לבן על ההסכם. לפעמים, אשכנזי, לא צריך לחפש כותרות, צריך לעשות! וכשתהליך מבשיל רק אז צריך לפרסם!

עד כאן המאמר של מוטי הרכבי. שימו לב:

“עיסקה שלא היתה ולא נבראה – מכירת מטוסי F-35 לאיחוד האמירויות, חדשות כזב (פייק ניוז) מבית היוצר של השמאל דרך שופרות התעמולה של השמאל Ynet וערוץ 12.

“השיטה הכי בדוקה של השמאל (ולא בפעם הראשונה) לסכל את התהליך הזה לצאת עם שקר גס שלא היה ולא נברא. שקר כזה מיד יסיט את תשומת הלב לשקר עצמו. ארה“ב וישראל טוענים שזה שקר – ואילו YNET וערוץ 12 טוענים שזו אמת! (השקרנים והמסיתים לא צריכים להוכיח דבר) – ואף אחד לא מתמקד במהות של השקר“.

וראו, לעניין הזה, את תשובתי המלאה לאידיוט הזה, בפרק מוטי הרכבי, כפפה לרגליך! אשר במאמרי ההסכם עם איחוד האמירויות – עדיף מלא–כלום, אבל …, בו הבאתי מספר הערות על ההסכם, עם תהייה מה יהיה אם יתגשם חזון נתניהו, מדינות ערביות נוספות תלכנה בעקבות האמירויות, וכל אחת מהם תקבל מטוסי F-35 ושאר כלי נשק מתקדמים, והצגתי גם את השאלה האם זה לא יהיה אוסלו 2.0.

זוכרים את חטיפתו מארגנטינה של אדולף אייכמן?

זוכרים איך ממשלת השמאל של אז אמרה כי “פרטי חטיפתו של אייכמן, והארץ ממנה נחטף לא ייוודעו לעולם“?!

אז תוך פחות משבוע כל העולם ידע את כל הסיפור – וזה היה בתקופה בה עדיין לא היה אינטרנט–בכל–בית, ולא היה ה“סמול” המשוקץ, ולא YNET, ערוץ 12 ו-CNN (לגבי פוקס ניוז אני לא יודע), ומפא“י המשוקצת הפיצה את דברה באמצעות היומון הדור (בגיל התיכון אני הרווחתי כמה לירות מחלוקתו למינויים).

אבל היום, עם כל התקשורת המשוקצת, האמת צפה כשמן, ותוך שעות כל העולם ידע את האמת שהביביסטים לא היו מסוגלים להעלותה על הדעת: עיסקת השלום–תמורת–שלום הייתה כרוכה באספקת מטוסי F-35 ומערכות נשק מתקדמות אחרות ל-UAE.

נו, טוףףףף, אז עכשיו כל העולם כבר יודע, וגם ביבי כבר יודע, ואז הוא עובר לקו–ההגנה השני: אני לא הסכמתי לזה!

ואחר כך בא קו–ההגנה השלישי של בנימין נתניהו: לעיסקה הזאת אין כל זכר בהסכמים שישראל חותמת עליהם.

ומה עושים כאשר כל העולם ואשתו כבר יודעים שאייכמן נחטף בארגנטינה, ובנימין נתניהו עומד לפני הברירה השייקספירית האכזרית – טו ביבי אור נוט טו ביבי (ובתרגום לעברית: להסכים במפורש לעיסקת המטוסים עם ה-UAE, או לוותר על גימיק–הבחירות)?

הסוף ידוע: בנימין נתניהו נשבר, והסכים במפורש למה שהוא התנגד נחרצות במשך שש שנים, בנימוקים של ביטחון המדינה, ושמירת העליונות הצבאית של ישראל באיזור.

ובמלים פשוטות: אם הוא היה עומד על שלו, ומוותר על ההסכמים, הוא לא יכול היה להתהדר בארבעה הסכמי ה“שלום” שלו לקראת הבחירות, ואם הוא היה מסיר את התנגדותו – הוא היה פועל בניגוד למה שהוא ראה כחיוני לביטחון המדינה.

תנו רבנן: איזהו חכם – הרואה את הנולד.

אם ביבי היה חכם, הוא היה אומר: שינינו את עמדתנו, והסכמנו לעיסקת המטוסים עם האמירויות, ואף דרשנו את זה, כי הם קרובים מאיתנו לאיראן, וזה משרת את המאבק האיזורי באיראן.

אבל ביבי לא חכם, הוא לא חושב קדימה, הוא עושה ואומר בכל רגע נתון את מה שנוח לו באותו הרגע.

אנטר ג’ו ביידן

ג’ו ביידן נכנס לבית הלבן עם ותק וניסיון של 47 שנים כנבחר הציבור האמריקאי – מהן שמונה שנים כסגן נשיא ארצות הברית, וזאת בניגוד לדונאלד טראמפ, שאפילו כחבר ועד–בית הוא מעולם לא נבחר לפני שהוא היה לבעל הכהונה הנבחרת החזקה בעולם.

כשטראמפ נבחר, תוך יום או יומיים ברק אובמה הזמינו לבית הלבן, העניק לו כבוד מלכים, ואף הציע לו את כל הסיוע האפשרי, כולל חפיפה, אבל טראמפ אמר לא, תודה, אני אסתדר בעצמי.

טראמפ הוא, כידוע, החכם בעולם, הוא מבין בענייני צבא, למשל, יותר מכל הגנרלים, וכן הלאה, וכן הלאה (כך העיד על עצמו), ולכן הוא לא צריך הכנה, ולא שיעורי בית.

כאשר הוא, טראמפ, הובס ע“י ביידן, הוא מעולם לא הזכיר את שמו, לא הזמין אותו לבית הלבן, ואף חיבל בזדון בהליכי הטרנזישן, המחוייבים על פי החוק – ואני כבר לא מדבר על כך שהוא היה הנשיא האמריקאי הראשון זה כ-150 שנה שהחרים את טקס ההשבעה של מחליפו – כי זה עניין של טקס, שכבר אין לו השפעה מדינית, ושבסך הכל הוא עשה לביידן טובה גדולה בכך שלא זיהם את הטקס בנוכחותו.

מייק פנס, סגנו של טראמפ, דווקא הוזמן לטקס, וכיבד אותו בנוכחותו, יחד ען רעייתו קארן.

למרות החבלה של טראמפ בתהליך הטרנזישן, ביידן נכנס לבית הלבן, עם שיעורי–בית כפי שאף נשיא, ככל הנראה, לא בא לפניו, ומה שהוא הספיק בשבוע הראשון לנשיאותו – עלה על כולם.

ג’ו ביידן אומר רגע–רגע

אחד הדברים הראשונים שביידן עשה, היה אמירת רגע–רגע, אני רוצה לבחון את עיסקת המטוסים ושאר מערכות הנשק המתקדם עם האמירויות, ולבדוק אם הייתה לכך הצדקה מבחינת האינטרס האמריקאי, ולא רק פעלול–בחירות של ביבי–דונאלד, על חשבון האינטרס האמריקאי.

כך צריך היה להיעשות!

והתוצאה: ביידן בא, ובמחי–עט נתן לביבי, ללא תמורה, את מה שביבי לא הצליח להשיג עם כל העזרה מ“ידידו הטוב” דונאלד טראמפ, ועם כל הכישרונות המדיניים והדיפלומטים שאוהדיו השרופים מייחסים לו.

אז תגיד תודה ביבי, תגיד תודה לג’ו ביידן, ותגיד להמונים שנוהים אחריך שיודו להשם יתברך על שהביא את ביידן, להציל אותנו מאסון טראמפ.

ולא, אני לא סבור שביידן עשה זאת מאהבת ציון, מרצון לרכוש את אהדתך, ביבי, או לרצות את הכנסייה האבנג’ליסטית (הוא בכלל קתולי), או כפעלול בחירות לקראת אלה הבאות – להבדיל ממך ומפטרונך, הוא עשה זאת לאור האינטרס האמריקאי – האינטרס של העם אשר בחר בו, להנהיגו.

אז תגיד תודה ביבי, תגיד תודה לג’ו ביידן, על שהוציא עבורך את הערמונים מן האש.

ומה עם האמירויות?

נשאלת השאלה מה יקרה אם בחינה–מחדש של העיסקה האמריקנית–אמירותית תגיע למסקנה שיש לבטל אותה כליל (זו כנראה לא תהייה הפרת–הסכם, כי היה ברור שהעיסקה טעונה אישור של הגורמים המקצועיים, וכנראה גם של הקונגרס)?

האם הן תקיימנה את ההסכמים למרות זאת, או שהן תגדנה רגע–רגע, לא לילד הזה פיללנו, ואנחנו רואים את את הסכמי אברהם כבטלים ומבוטלים?

אם האמירויות תישארנה בהסכמי אברהם בלי המטוסים, וכו‘ – אתה, ביבי, צריך, כאמור, להודות לביידן שבעתיים, ולהודות בכך שאתה, עם כל הכשרונות שלך, כשלת כישלון נחרץ בכך שהיית מוכן לשלם מחיר כבד – בין בהתקפלות מדרישות שלך, בין בהקרבת בטחון המדינה למען האינטרס הפוליטי האישי שלך – תמורת דבר שיכולת לקבל בחינם.

ואם הן תפרושנה מהמוסכם – זו תהיה ההוכחה הניצחת שלא שלום הן ביקשו, אלא נשק מתקדם, וגם על ההוכחה הזאת ביבי חייב תודה לביידן.

שוב זה קרה לי

את הביטוי “טראמפטאניק” טבעתי לראשונה במאמר איילת הכושלת (א): עד אנה יכולה הטיפשות להגיע? (31.05.2018). וחשבתי שאני הכי חכם בעולם. יחד עם זאת, לפני שהשתן הספיק לעלות לי לראש, גיגלתי את הביטוי הזה, והתברר לי ש“היו לפני בעולם הזה“, כלשונו של המשורר יהודה עמיחי ז“ל.

כך סיימתי, אז:

וידוי אישי: אני לא כל כך חכם כמו שאני חושב!

זה כבר קרה לי פעם: ביום 22 ביולי 2013, בהיוודע דבר היוולדו של הנסיך ג‘ורג‘ אלכסנדר לואיז מקיימברידג‘ הוא בנם הבכור של הדוכס והדוכסית מקיימברידג‘ ויליאם וקתרין (קיית) מידלטון, שלפתי מהמותן, בלי כל מחשבה תחילה, את הקריאה: My kingdom for a helicopter, וחשבתי שאני האדם הכי חכם בעולם, אבל אחרי שנרגעתי מהאגו–טריפ גיגלתי את הפסוק החכם הזה, וגיליתי שהוא נטבע כבר 12 שנים לפני כן.

אותו הדבר קרה לי כאשר טבעתי – בעת כתיבתו של המאמר הזה – את המילה טראמפטאניק: אחרי שנרגעתי מההתבשמות העצמית גיגלתי Trumptanic, ומצאתי את המילה הזאת כבר 11,000 פעמים. שוב לקחו ממני את הבכורה, כמה עצוב.

אלא מאי? אחר כך גיגלתי את מילה הזאת בעברית (טראמפטניק, טראמפטאניק, טרמפטניק, טרמפטאניק), וגיליתי שבעברית אף אחד עדיין לא הקדים אותי.

כנראה שבישראל השיכורה איש עדיין לא מסוגל לתפוס שזה בכל זאת בגדר האפשרות.

אגב: עד היום, חוץ מהמאמר שלי, המילה טרמפטניק בעברית מופיעה רק פעם אחת נוספת. זה היה במוצאי הבחירות בהן טראמפ הפסיד, ולא כיצירה מקורית של עמית ולדמן וגל חן, N12, אלא כשיעתוק מאנגלית של המילה הזאת, שהופיע בארה“ב ביצירה מקורית אחרת (חובה לראות!!!).

כעת זה נפל עלי פעם נוספת, עם הביטוי “כדת משה וישמעאל“, בו השתמשתי במאמר הזה, ושוב חשבתי שאני גאון יצירתי, אבל לא – ממש לא: גיגול חטוף יראה שהביטוי הזה כבר מופיע ברשת כ-5,250 פעם.

כמה נורא, כמה עצוב: שוב גנבו לי את הבכורה.

___________

ג‘ו ביידן, מבט מקרוב (א): !Welcome, Sleepy Joe

דונאלד טראמפ למתקדמים (א): הכישלונר מאבד שליטה

דונאלד טראמפ למתקדמים (ב): תפילה לשלומו

דונאלד טראמפ, מה אאחל לך?

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב: מבוא ותוכן העניינים

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס