בנימין נתניהו עושה שימוש מניפולטיבי בעובדות-אמת

מאת Simha Admin | 07/08/2020 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57249

הסבר קליל לביביסטים, איך מושא הערצתם מסובב אותם סביב האצבע, וסותם להם את ערוצי המחשבה עם עובדות–אמת שאינן רלוונטיות לדיון *** האם מארגני ההפגנות צריכים להביא סנדביצ’ים מהבית?

השטחת העקומה

שמחה ניר, עו“ד

בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

ה קדמה: על אחד הפנים של הדמגוגיה

איך נתניהו מנפח לנו את השכל, עם עובדות–אמת

סיכום

הקדמה: על אחד הפנים של הדמגוגיה

פנים רבים לה, לדמגוגיה, ולפני 15 שנים עמדתי על אחד מהם: השימוש המניפולטיבי בעובדות–אמת ובעקרונות נכונים. ראו: על אתיקה, דמגוגיה וסתימת–פיות, בעקבות פסה”ד בעניין עו”ד שרה מזרחי (על”ע 736/04) ועוד.

את המאמר פתחתי בדוגמה היפותטית:

כדי להקל עלינו לנתח את המצב המשונה הזה ניקח דוגמה מן הפסיקה, אבל נלביש עליה מערכת עובדות היפותטית, וזאת בעיקר משום שהפסיקה אינה מוכנה לקבל על עצמה בירורים עובדתיים, ונאחזת בנימוקי–סרק של “סגנון”, עליהם נעמוד בהמשך.

עורך–דין פלוני פונה אל שר המשפטים ואל נשיא ביהמ”ש העליון, וכן גם אל הוועדה לבחירת שופטים, בתלונה על שופט פלוני, שהוא “שקרן פתולוגי“. מטרתה של התלונה היא למנוע את קידומו, ואף להביא להדחתו מהכהונה.

כדי להגביר את האפקט, העביר עורך–הדין העתקי תלונתו גם אל אמצעי–התקשורת, ופרסם אותה ברבים בכל דרך אחר.

לצורך הדוגמה נצא מתוך כמה הנחות–עבודה:

האחת – עורך–הדין מפרט, וגם מאמת בתצהירים ובראיות אחרות, מקרים רבים בהם השופט אכן שיקר, והכל בתקופה קצרה, וזאת כהוכחה שהשופט לא נכשל בשקר חד–פעמי, אלא שהוא שקרן ממש.

השנייה – את ה”פתולוגיות” של השקרנות מבסס עורך–הדין על אלה: על חוות–דעת מקצועית, על דבריו של השופט עצמו, המתהדר בשקריו ואומר “אצלי זה פתולוגי“, ומעל לכל גם על המסקנה הלוגית הנובעת מריבוי–השקרים, ונסיבותיהם. לא מן הנמנע הוא שהפונה, בנוסף להיותו עורך–דין, הוא פסיכיאטר מוסמך, ותלונתו מבוססת גם על הידע המקצועי שלו.

השלישית – השקרנות והפתולוגיות של השופט הינן רלוואנטיות לתלונה.

לא נחה דעתם של גורמי האתיקה של לשכת עורכי–הדין והם העמידו את עורך–הדין לדין משמעתי על ה“התבטאות” שלו, קרי על הביטוי “שקרן פתולוגי“.

מן הראוי לציין כבר בשלב הזה כי בית הדין המשמעתי לא התיר לראובן להוכיח את טענת “אמת דיברתי“, דהיינו שהשופט הוא אכן שקרן, וגם שקרן פתולוגי.

וכך המשכתי והסברתי, שם:

ב. על השימוש המניפולטיבי בעובדות–אמת ובעקרונות נכונים

אחת התופעות המקוממות של הדמגוגיה היא השימוש המניפולטיבי בעובדות–אמת ובעקרונות נכונים. שימוש אשר מצליח לטמטם את השומע, עד שהוא אינו מצליח להבדיל בין עיקר לטפל, בין רלוואנטי לבין לא רלוואנטי.

בהמשך נראה כיצד זה מתבצע.

ג. איך מטמטמים את השומע, או את הקורא

הכרעת–הדין במשפטו המשמעתי, ההיפותיטי, של עורך–הדין פותחת בעובדת–אמת “מהממת” (אשר ייתכן שההגנה כלל לא כפרה בה): “הנאשם אמר על השופט שהוא שקרן פתולוגי“.

כשהקורא נתקל ב”גילוי” הזה, הוא מייד אומר לעצמו: “וואאאווו! הנאשם אמר על השופט שהוא שקרן פתולוגי!!!”, וה“הכרה” ב“פליליות” של האמירה הזאת מקבלת משנה תוקף משום שזו כבר “קביעה” של בית הדין, וכך, ע”י אמירה אחת, נכונה עובדתית (אשר ככל הנראה כלל לא הייתה שנוייה–במחלוקת), הקורא “נלכד” באמונתו שהנאשם עשה דבר–מה רע, ויותר מזה אנחנו כבר כמעט לא צריכים.

הצעד הבא הוא מסע ארוך ומייגע בים של אסמכתאות, אשר חוזר על עצמו עד לזרא, וכל מטרתו היא לשכנע את הקורא שעורך–דין חייב להשתמש בלשון “מנומסת, מרוסנת ומאופקת“, וכו’ …

אבל כדי לדעת שעורך–דין חייב להשתמש בלשון “מנומסת, מרוסנת ומאופקת”, וכו’, אנחנו לא זקוקים לשלל אסמכתאות, כי זה כבר מקובל על הכל, ומה שמקובל על הכל אינו מצריך הוכחה ושכנוע. נשאלת, איפוא, השאלה לשם מה זקוקים אנו לאותו “סיור מודרך”, אם הכל ידוע ומקובל. והתשובה אינה אלא זו שבדרך הזה מבקשים להרדים אותנו, ולהשכיח מליבנו שלא זו השאלה העומדת לדיון. לכן נאמר “עד לזרא“.

ולא זו בלבד, אלא שהם חוזרים על כך שוב–ושוב, במקום להתייחס לטענות אשר מועלות בפניהם שוב–ושוב, והן מפורטות גם ברשימה זו. הם מתעקשים שלא להתייחס אליהן, וממשיכים לחזור על המנטרות שלהם, אשר אינן עונות לשאלות, ואשר כל תפקידן אינו אלא להביא אותם לתוצאה שהם חפצים בה, ושהם החליטו עליה מראש. לכן נאמר “עד לזרא“.

וכאילו לא די בכך מוסיף בית הדין ואומר כי “דברים כאלה יש בהם כדי לפגוע באמון הציבור בבתי המשפט”, ולא שוכח, חס–וחלילה, להוסיף ולסיים בשלושה סימני–קריאה (“!!!”).

וכך, אחרי שבית הדין המשמעתי “הוכיח” שהנאשם אמר מה שאמר, אחרי שהוא “הוכיח” שיש לומר דברים בלשון “מנומסת, מאופקת ומרוסנת”, ואחרי שהוא “הוכיח” שיש בכך “פגיעה באמון הציבור בבתי המשפט”, מייד, כהמשך “טבעי” באה ישר השורה התחתונה, הכאילו–מובנת–מאליה: “ועל כן אנו מרשיעים את הנאשם“…

אבל כדי שלא יישארו “זנבות פתוחים”, בא בית הדין, ומרפד את הכרעת–הדין בעוד כמה עקרונות מוסכמים–על–הכל, אשר גם הם אינם שנויים–במחלוקת, והם מרחיקים את הקורא עוד יותר מהשאלות האמיתיות.

וכך יאמר בית הדין: ביקורת מותרת ואף רצוייה, בתנאי שהיא מנוסחת בלשון “מנומסת, מאופקת ומרוסנת”, ולעניין זה הגנת “אמת דיברתי” אינה מועילה …

וגם כאן אין לנו אלא תערובת של מס–שפתיים ושל עיקרון נכון–כשלעצמו, אבל שניהם גם–יחד אינם רלוואנטיים.

איך נתניהו מנפח לנו את השכל, עם עובדות–אמת

זה שבנימין נתניהו הוא דמגוג, אנחנו יודעים, אבל נאומו בכנסת ביום 5.8.2020, בדיון על טיפולה של הממשלה בנגיף הקורונה, הדגים נתניהו עד כמה הוא מסוגל לנפח לשומעיו את השכל עם השימוש המניפולטיבי הזה, בעובדות–האמת.

הנה, למשל:

“גם אם הייתי מביא חיסון לקורונה ושלום עולמי, היו שואלים אותי ‘למה רק עכשיו?’”.

כן, בהחלט, יש מקום לשאלה הזאת, אולי לא בעניין החיסון לקורונה (שהוא תלוי במדענים, לא בפוליטיקאים), אבל בהחלט בעניין השלום העולמי: בנימין נתניהו, יפה שהבאת שלום עולמי, אבל אתה ראש ממשלתנו זה ארבע עשרה שנים ברציפות, ומדוע רק עכשיו?

אם כך היה הדבר, נתניהו יכול היה להביא, כדוגמה, את הסיפור על צייר השלטים הסיני, שבא אליו בעל לול, וביקש שיצייר לו שלט עם תרנגול.

אמר לו הצייר להלולן: חזור אלי בעוד ג’ ירחים.

חזר הלולן אחרי ג’ ירחים, אמר לו הצייר שוב לביתך, וחזור אלי בעוד ג’ ירחים נוספים.

חזר הלולן אחרי ג’ ירחים נוספים, אמר לו הצייר, שב בצד, וחכה בסבלנות.

ישב הלולן בצד וחיכה בסבלנות, הוציא הצייר לוח עץ ואת פאלטת הצבעים, ותוך חמש דקות הוציא מתחת ידו ציור יפהפה של תרנגול, כזה שרק צייר–צמרת סיני מסוגל לצייר.

שאל הלולן את הצייר: אם נזקקת לחמש דקות, מדוע טירטרטני ו’ ירחים?

ענה לו הצייר להלולן: ו’ ירחים ישבתי בלול, ולמדתי תרנגול מהו.

ברוח זה יכול היה ביבי לומר ארבע עשרה שנים טרחתי, לאור היום אבל בעיקר במחשך, על השלום העולמי הזה.

אלא מאי? הדמגוג לא רוצה להיגרר לוויכוח לגופו, מחשש שיתברר שהוא גירד את אשכיו 13 שנים ו-11 חודשים, ובחודש האחרון הוא עשה את מה שיכול היה לעשות בחודש הראשון, או שיתברר שהשלום העולמי בו הוא מתרברב אינו שלום, ואינו עולמי.

אז במקום להיגרר לוויכוח לגופו הוא פולט אמירה מהממת (ולא רלוואנטית):

“גם אם הייתי מביא חיסון לקורונה ושלום עולמי, היו שואלים אותי ‘למה רק עכשיו?’”.

והביביסט המצוי, במקום לשאול את עצמו את השאלות המתבקשות, אומר לעצמו ווואאאווו … גם אם ביבי היה מביא חיסון לקורונה ושלום עולמי, היו שואלים אותו “למה רק עכשיו?”.

אז לא: אני, בתור מי שביבי היה אומר לו את זה, הייתי עונה: נכון, ביבי, הייתי שואל אותך “למה רק עכשיו“, והייתי שמח לשמוע את תשובתך.

או, למשל, על מה שהיה בהפגנה:

“יש שם ביזוי סמלי מדינה, קריאות לרצח של ראש הממשלה ובני משפחתו בלי סוף, מיצגים מיניים, וולגריים ומבישים נגד רעייתי. שפל המדרגה. אף אחד מכם לא יצא נגד זה“.

אכן, היו שם דברים לא יפים, ואני לא נכנס לשאלה אם שרה נתניהו הרוויחה אותם ביושר, אם לאו, כי זה לא שייך למאמר הזה, ואני מוכן להניח ש“אף אחד [מהמפגינים] לא יצא נגד זה“, אבל זכות ההפגנה אינה מותנית בקיומם של “מוסדות אתיקה” של המפגינים, והדיון בו נאמרו הדברים האלה נסב על תיפקודה של הממשלה במאבק בקורונה, ולא על הנימוסים וההליכות של המפגינים.

והלאה:

“אצלכם בשמאל הכול פוליטי. הקורונה פוליטית, הכלכלה פוליטית וגם ההפגנות פוליטיות”.

והביביסט המצוי אומר לעצמו ווואאאווו … אצלם בשמאל הכול פוליטי. הקורונה פוליטית, הכלכלה פוליטית וגם ההפגנות פוליטיות.

אז גם זה שימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת, משום שכל הפגנה נגד הממשלה היא הפגנה פוליטית, מעצם הגדרתה, והכריכה–יחד “אצלכם בשמאל” יחד עם “הכול פוליטי …” – תרגיל דמגוגי בפני עצמו – באה לטשטש את העובדה שגם בימין יש הדורשים את התפטרותו, ושהשאלה אם ראוי הדבר שראש ממשלה “המסובך בחקירות“, ועכשיו גם במשפט, ימשיך בתפקידו אינה שאלה פוליטית אלא שאלה ערכית.

אהרן ברק נרצח פעם שלישית – הרוצחת הפעם: מרים נאור

והלאה:

“אני לא מדבר על ההפגנות של אלו שנפגעו בקורונה. אני נפגש איתם. אני שומע וקשוב על מה אומר”.

זו כבר קשקשנות, שאפילו הגדרת “שימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת” כבר לא מתאימה לה, אבל גם כאן עולה השאלה איך נתניהו מבחין בין הפגנות של אלו שנפגעו מהקורונה לבין אלה שמפגינים על עניינים אחרים, ובאיזו חוצפה הוא מרשה לעצמו להגדיר מהי הפגנה כשרה, ומה לא כשרה.

והלאה:

“אלה ההפגנות הספונטניות הכי מאורגנות שהיו אי פעם. ההפגנות ה‘ספונטניות‘ של השמאל הן הכי מאורגנות שהיו אי פעם“.

אז מה, ביבי, להפגנות לא–מאורגנות יש זכות קיום, ולמאורגנות אין? ומה ההבדל בין הפגנות מאורגנות של השמאל – מתוך ההנחה, הלא–מוכחת, שההפגנות עליהן אתה מדבר הן “הפגנות של השמאל“ת – לבין הפגנות מאורגנות של הימין (כמו ההפגנה המפורסמת בכיכר ציון), הפגנות מאורגנות של החרדים, או הפגנות מאורגנות של נפגעי הקורונה? כמה אפשר לקשקש?!

והלאה:

“הפגנות ‘ספונטניות‘ שמאורגנות ממלונות פאר ומגדלי צמרת. הם מסיימים לארגן את ההפגנה והולכים לאכול ארוחת בוקר במלון וולדורף אסטוריה“.

אז מה, ביבי, רק לחלכאים ומזי–הרעב מותר להפגין, נניח, כנגד המשך ישיבתך כראש הממשלה במקביל לישיבתך על ספסל הנאשמים?!

אז לא. אני מסכים שהסעודה של המארגנים במלון וולדורף אסטוריה חורגת מגבולות הטעם הטוב. אני הייתי הולך לאכול בקפה צנוע, או מביא סנדביצ’ים ותרמוס מהבית, אבל זה לא רלוונטי לכשרות ההפגנה.

וחוץ מזה, כשאתה חוגג במלון–פאר את יום הולדתו ה-29 של בנך המופרע – אתה האחרון שרשאי למתוח ביקורת על נהנתנים אחרים.

מפתיע אותי שאתה לא בודק אם המארגנים הגיעו לירושלים במכוניותיהם, בתחבורה הציבורית, בטרמפים, או אולי ברגל.

והלאה, כריכת ההווה עם ההיסטוריה:

“אתם מתלוננים שהמשטרה מגבילה אתכם. איזה שטויות. אתם מביאים כמה אוטובוסים שאתם רוצים, בהתנתקות עצרו מאות אוטובוסים, חסמו אותם בדרך להפגנות, לא נתנו להם בכלל להגיע“.

אז ככה, ביבי: יכול להיות שבהתנתקות לא נהגו בסדר עם המפגינים, ויכול להיות שמאות האוטובוסים הסיעו אלפי אנשים שלא באו להביע מחאה פסיבית, אלא התכוננו להפריע לביצוע ההתנתקות. אני לא יודע מה היה שם, וגם קהל–היעד שלך, היום, לא יודע מה היה שם, ומה ההבדל, אבל גם כאן אתה עושה שימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת.

והלאה, שוב הכריכה הרב–מפרקית:

“היום אתם מדברים על השתקה. התקשורת עושה כתבות על סילוני מים לפיזור הפגנות. איפה הייתה אותה התקשורת כשפיזרו אנשים בפרשים ובאלות? כשמיעוט קטן חסם איזה כביש עצרו אותו, היום נותנים לאנשים לשתק שכונות שלמות“.

שאלה ראשונה היא מה עניין התקשורת לכאן.

שאלה שנייה – מה רצית שהתקשורת תעשה? שתלך לאיזו שכונה נידחת ושקטה, ותעשה כתבות על המשטרה שלא הייתה שם, על המפגינים שלא היו שם, ועל המכת“זיות שלא היו שם? כמה אפשר לקשקש, בעיקר כאשר המקשקש הוא כזה שהתקשורת עשתה אותו, התקשורת מתחזקת אותו, והוא מסתובב לעיתונאים בין הרגליים?

ובאשר לשאלתך “איפה הייתה אותה התקשורת כשפיזרו אנשים בפרשים ובאלות” … תגיד לי, ביבי, האם באמת לא ראית את היוטיובים המראים איך מפזרים אנשים “בפרשים ואלות“? אתה רציני?!

והלאה, לקינוח:

“בזמנו ששקלתי להתמודד לתפקיד רה“מ, חשבתי להתייעץ עם אדם שהערכתי, ושאלתי אותו, את אבי, פרופ‘ בן ציון נתניהו: מה צריך אדם שיהיה לו כדי שיוכל להיות ראש ממשלה בישראל? הוא השיב לי: מה אתה חושב?, אמרתי: כיוון ברור של מדיניות אותה רוצה להוביל, לדבוק במטרה וגם גמישות. ענה לי: זה נכון תמיד, גם לבעל עסק ולכולם. זה לא מה שחיוני שיהיה לראש ממשלה. מה שחיוני זה השכלה. אם אין לו השכלה יהיה עבד של הפקידים והסובבים”.

אז ככה … אבא שלך אמר שלראש ממשלה צריכה להיות השכלה – לכל אדם צריכה להיות השכלה, ולא צריך להיות פרופסור להיסטוריה כדי לדעת את זה, אבל אביך ז“ל לא אמר שזה מספיק, ושאין צורך במאפיינים אחרים, כגון יושר אינטלקטואלי.

ומדוע שכחת לציין כי אביך אמר עליך שאתה “יכול להיות שר חוץ טוב, אך בשום פנים לא ראש ממשלה“?!

ולסיום, אתה אומר ליאיר לפיד:

“היית כתב במחנה היום אתה צייצן במחנה. יש עוד כמה דברים שאתה צריך לעשות באמצע“.

ועל כך אמרינן ראו מי שמדבר על צייצנות!

ביבי, אתה לא מצייץ? הבן שלך לא מצייץ? החבר השקרן והמושחת שלך, מעבר לאוקיינוס האטלנטי, לא משחית חצאי–ימים בציוצים שלו?!

ולכתבי ישראל היום, ידידיך, מותר לצייץ?!

סיכום

כיוון שהמאמר הזה דן בשימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת, לצורך המאמר הזה אצא מתוך הנחה שכל מה שנתניהו אמר הוא אכן עובדות–אמת.

“גם אם הייתי מביא חיסון לקורונה ושלום עולמי, היו שואלים אותי ‘למה רק עכשיו?’”.

“אצלכם בשמאל הכול פוליטי. הקורונה פוליטית, הכלכלה פוליטית וגם ההפגנות פוליטיות”.

“אני לא מדבר על ההפגנות של אלו שנפגעו בקורונה. אני נפגש איתם. אני שומע וקשוב על מה אומר”.

“בזמנו ששקלתי להתמודד לתפקיד רה“מ, חשבתי להתייעץ עם אדם שהערכתי, ושאלתי אותו, את אבי, פרופ‘ בן ציון נתניהו: מה צריך אדם שיהיה לו כדי שיוכל להיות ראש ממשלה בישראל? הוא השיב לי: מה אתה חושב? אמרתי: כיוון ברור של מדיניות אותה רוצה להוביל, לדבוק במטרה וגם גמישות. ענה לי: זה נכון תמיד, גם לבעל עסק ולכולם. זה לא מה שחיוני שיהיה לראש ממשלה. מה שחיוני זה השכלה. אם אין לו השכלה יהיה עבד של הפקידים והסובבים“.

“היית כתב במחנה היום אתה צייצן במחנה. יש עוד כמה דברים שאתה צריך לעשות באמצע“.

הנה, ביבי, נתתי כאן עשר “דגימות” מנאומך, ועכשיו תגידי לי, בבקשה: מה רצית לומר בכל אלה, ומה הקשר, למשל, בין מה שאביך ז“ל אמר לך, או בין מה שיאיר לפיד עשה בשירותו הצבאי לבין תיפקוד הממשלה במאבק בקורונה?

אז אני “יגיד” לך, ביבי: אתה מטמטם את תומכיך בעובדות–אמת שאינן רלוונטיות לדיון, והם “משתכנעים” שהממשלה בראשותך תיפקדה כראוי.

קח, למשל, את מה שקרה בחודש מאי: אחרי שעקומת התחלואה ירדה לרמת הכמעט–אפס, ובמחצית השנייה של החודש התייצבה על הרמה הזאת, אתה לקחת את כל הקרדיט לעצמך, פתחת את כל הסגרים (והסכרים), החזרת את בתי הספר לפעילות רגילה, מלאה, והתרברבת שמכל העולם מתקשרים אליך ללמוד איך עשינו את זה …

ומה קרה הלאה?

התחיל הגל השני, וגובהו היה כמעט פי שלוש מהגל הראשון:

ואתה, במקום לקבל את האחריות גם על כך, אתה דיברת על היחס של המפגינים לסמלי המדינה, לרעייתך שרה, ולכן שהם הולכים לאכול בוולדורף אסטוריה, במקום להביא סנדביצ’ים מהבית.