כאשר אני מגן על פסיקה כזו או אחרת, תוקפים אותי מימין, ומייחסים לי “סמולנות“, וכאשר אני תוקף את השופטים, תוקפים אותי משמאל, אבל גם מימין, על כך שאני “מאזן” את הביקורת שלי באופן מלאכותי, רק “כדי שלא יגידו“.

אז אלה גם אלה יכולים לנשק לי בתחת.

וליתר ביטחון, קחו את מה שיש לי לומר על עצמי – ותעשו עם זה מה שאתם רוצים:

על האוריינטציה הפוליטית של עו”ד שמחה ניר;

האם אני ימין או שמאל?

מקווה שבזה נסיים את הוויכוח, כי אני לא חייב לכם דבר, רק לעצמי.

הבעייה שלי היא שעם התקוות האלה אי אפשר לרדת למכולת, ואני צריך לחזור על כך שוב ושוב.

בנימין נתניהו, לא אסלח לך

המגרש הפוליטי אינו המגרש שלי, וכבר אמרתי לא פעם שאני בעד ארץ ישראל השלמה, מג’יברלטאר והמאגרב במערב, ועד קמצ’טקה במזרח, אבל אני מוכן להתפשר על כל מה שיוסכם בין (לפחות) 51% מהאוכלוסייה הישראלית ו-51% מהאוכלוסייה הפלשתינאית, ואם הדבר טוב לשלום או רע לשלום – את זה אני משאיר לאלה המגדירים את עצמם כ“מחנה השלום“, כי הם ייטיבו ממני לעשות את המלאכה.

אני אמנם חפץ בשלום, אבל אני לא חלק מ“מחנה השלום“, אני חלק ממחנה היושר האינטלקטואלי – זה קשור, בראש ובראשונה, לתרבות השפיטה הקלוקלת, אבל גם לתרבות השלטון הקלוקלת.

כך, למשל – ורק למשל – אם הממשלה תהפוך את עזה ואת רמאללה להירושימה ונגסקי 2.0, בנימוק ש“הערבים לא מבינים שפה אחרת” – עד שאני אחבר את המקלדת כבר יהיו ברשת אלפי מאמרים בעד–ונגד, ולי כבר לא יהיה מה להוסיף. אבל אם יתברר לי שמאחורי הנימוק הגלוי מסתתרים גם שיקולים זרים – על כך יהיה לי הרבה מה להגיד, מה שלאחרים אין.

אני לא אומר לממשלתי מה לעשות כדי להגיע לשלום המיוחל, כי זה לא בתחום שלי וגם אין לי הכלים לכך, אבל אני דורש מממשלתי לגלות יושר אינטלקטואלי, לעשות את כל שיעורי–הבית הדרושים, ולענות לי – ולציבור כולו – על כל השאלות המתעוררות.

ואני דורש מממשלתי להעמיד בראש מעייניה את טובת המדינה, ולא את הבחירות הבאות, או את הפגישה הבאה בבית הלבן.

לא אסלח לך נתניהו על כך שאתה מסיט אותי שוב ושוב בחזרה אל המגרש הפוליטי, אבל גם הפעם אני מצפה שתשיב לי, ולציבור כולו, על השאלות שאני מציב לך כאן.

הזחיחות עלתה לעם בישראל ביוקר רב

ביבי, ערב מלחמת ששת הימים ובמוצאיה אתה היית בן 18. בשנים שקדמו לה אתה חיית בארה“ב, רחוק מהארץ וממה שהתחולל בה. אחרי המלחמה אתה חזרת ארצה כדי להתגייס לצה“ל, שירתת עד שנת 1972, וחזרת לחיות בארה“ב עד שנת 1977, כאשר בתוך התקופה הזאת חזרת להילחם במלחמת יום הכיפורים, ובסיומה חזרת ארה“בה, ושבת ארצה, כאמור, רק בשנת 1977.

ביבי, אתה היית עסוק בלימודיך, ולא “נשמת” את אווירת הזחיחות שאפפה את העם היושב בציון, את אווירת ה“מעולם לא היה מצבנו טוב יותר“. את אווירת “הערבים יודעים שלא כדאי להם לתקוף אותנו“.

אני זוכר, כאילו היה זה היום, כיצד לגלגו עלי במסיבת–סלון של ערב–שבת, שבועות ספורים לפני מלחמת יום הכיפורים, כאשר יצאתי כנגד השאננות הזאת. שאננות שזה היה אחד הביטויים שלה:

אלא מאי? הערבים האידיוטים האלה לא ידעו ש“לא כדאי להם לתקוף אותנו“, והשאר היסטוריה – היסטוריה כואבת ומדממת שעלתה לנו, במשך 19 ימי לחימה, בחייהם של קרוב ל-3000 חיילים. מחיר הזחיחות.

מחיר הזחיחות, לא רק של הממשלה, אלא של העם בציון, כולו, זחיחות אשר אחד מביטוייה היה הכרזת ה“נשבור להם את העצמות“ האומללה של הרמטכ“ל דאז, דוד אלעזר, במדי א’ המגוהצים שלו.

ביבי, אתה לא חף מהזחיחות הזאת. ראינו אותך בנאום החמוצים, ראינו אותך בנאום הלימונדה, ועכשיו אנחנו רואים אותך מתרברב, בחיוכך השמנוני (30.8.2020):

לקראת טיסת המשלחת הישראלית מחר לאבו דאבי, ראש הממשלה נפגש היום (ראשון) עם היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית רוברט אובריאן ועם יועצו של הנשיא האמריקני ג‘ארד קושנר. לאחר מכן ראש הממשלה נשא דברים ואמר כי “לפלסטינים היה וטו על השלום יותר מדי זמן – לא רק בין ישראל לפלסטינים, אלא בין ישראל ולשאר העולם הערבי“.

“אם היינו צריכים לחכות לפלסטינים בשביל השלום – היינו מחכים לנצח“, המשיך ראש הממשלה. “הבעתי את נכונותי לדון בהסכם שלום עם הפלסטינים תוך התבססות על תוכנית טראמפ. ככל שיותר מדינות מוסלמיות יצטרפו למעגל השלום, הפלסטינים יבינו שהווטו שלהם מתמוסס“.

גם הצהרתך החגיגית כי ה-1.7 השנה הוא “תאריך–היעד” לסיפוח ולהחלת הריבונות הייתה חלק מהזחיחות שלך, מיינד יו. זחיחות של מי שלא מכין שיעורי–בית, של מי שמתבסס על הכריזמה שלו, ולמרות היותו בן של היסטוריון ידוע, הוא אינו ער לכך שבעלי כריזמה הצליחו לכבוש את השלטון על עמיהם, ולהחזיק בו תקופות מסויימות, אבל בסוף המיטו על עמיהם וארצותיהם רק חורבן והרס.

ולעניין ה“וטו” אגיע בהמשך (שלב רביעי, כאן).

ביבי, כדרכך אתה משקר, משקר במצח נחושה, משקר ללא בושה!

כמצוטט לעיל, אתה אומר:

“הבעתי את נכונותי לדון בהסכם שלום עם הפלסטינים תוך התבססות על תוכנית טראמפ“.

אז לא, ביבי, לא.

תוכנית טראמפ כוללת, בצד הכשרת ההתנחלויות, גם מדינה פלשתינאית, אבל אתה רוצה רק את “הכשרת הישוב“, אבל בלי ה“שוברה בצידה” – המדינה הפלשתינאית.

ומה אתה מציע לאוכלוסיה הפלשתינאית? מעמד של שבט בדואי תחת שלטון ישראל, אבל אפילו בלי אזרחות (ההדגשות שלי):

נתניהו: הפלסטינים בבקעה לא יזכו לאזרחות ישראלית לאחר הסיפוח

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי פלסטינים תושבי בקעת הירדן לא יזכו לאזרחות ישראלית לאחר סיפוח השטח. נתניהו, שהתייחס לנושא בריאיון שפורסם הבוקר (חמישי) ב“ישראל היום“, לא פירט עד כה מה יעלה בגורלם של יותר מ-50 אלף הפלסטינים המתגוררים באזור כחלק מתוכנית הסיפוח. במקביל, ארה“ב פרסמה היום אזהרת מסע שבה הזהירה את אזרחיה מפני נסיעה לגדה המערבית מחשש שההכרזות על סיפוח יגרמו לפרוץ אלימות באזור.

נתניהו צוטט בריאיון באומרו שהיישובים הפלסטיניים בבקעה “יישארו כמובלעות פלסטיניות. אתה לא מספח את יריחו. יש מקבץ אחד או שניים. אתה לא צריך להחיל את הריבונות עליהם, הם יישארו נתינים פלסטינים אם תרצה […]”.

ואם כבר דיברנו, לעיל, על הזחיחות שלך. עוד הגדלת לעשות, וגם הוספת, שם, כי הפלשתינאים:

“צריכים להכיר בכך שאנחנו השליט הביטחוני בכל השטח. אם הם יסכימו לכל זה, אז תהיה להם ישות משלהם שהנשיא טראמפ מגדיר כמדינה. יש כאלה שיגידו לך ואמרו לי, אמר לי מדינאי אמריקאי: ‘אבל ביבי, זאת לא תהיה מדינה‘. אמרתי לו תקרא לזה איך שאתה רוצה“.

ומה זה אומר?

זה אומר שאפילו אם אם הם יסכימו לכל הדרישות הביטחוניות של ישראל, כולל זה שאנחנו נהייה ה”שליט” (כך!) – הם לא יקבלו מה שהנשיא טראמפ מגדיר כ“מדינה”, ולא מה שכל העולם מגדיר כ”מדינה” – אלא מה שאני, בנימין נתניהו הגדול, מגדיר – לצורך זה – כ”מדינה”.

אז ביבי, אם אתה לא מקבל את אבן–הראשה של תכנית טראמפ – מדוע אתה משקר, משבח את התכנית שלו ונאחז בה כ“תכנית שלום“, במקום לחזור אל טראמפ כדי שהוא “יבהיר” את תכניתו?

אז אני אגיד לך, אדון נתניהו: תכנית טראמפ בושלה בתיאום איתך – עד לפרט האחרון, ואם השארת קצוות פתוחים ומינוחים אשר ניתנים לפרשנויות שונות – עשית זאת במטרה אחת ויחידה: לפתות את הפלשתינאים ל“נגושיאיישנז“), אשר מטרתם אינה לדון ביישומה של התכנית, אלא לתמרן את הפלשתינאים כך שתוכל להציג אותם כ“סרבני שלום“, ולייצר תירוץ לסיפוח חד–צדדי (ראה שלב רביעי, כאן).

ראה את הסצנאריו שלך, ביבי:

Does Israel really want peace with the Palestinians.

ביבי נתניהו – אתה שקרן, ואתה רוצה לבנות את מדינת ישראל בצלמך ובדמותך – מדינת ישראל הבנוייה על תשתית של הונאה וכחש, על אדני מירמה ושקר.

ביבי, אתה אסון לבית השלישי, אסון לחזונם של נביאי ישראל. אסון לחזון של וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹֽא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה.

ביבי, מנחם בגין ויצחק רבין זכרונם לברכה, עשו שלום עם אוייבים, אתה עושה “שלום” עם אנשי עסקים שמעולם לא היו במלחמה איתנו.

ביבי, כמו חברך דונאלד טראמפ, גם לך אין ערכים זולת הכסף והשלטון–בכל–מחיר!

הערבים אינם מטומטמים כמו שאתה חושב, גם הם מוכנים להקריב את חייהם למען החרות

בנימין נתניהו, כפי שציינתי לעיל, אני לא נכנס לשאלה הפוליטית עצמה, מה לעשות עם הפלשתינאים, כי בנושא הזה אחרים ייטיבו לדון בו, אבל אני מצפה ממך, כראש ממשלתי, להפסיק לשקר ולהפסיק לומר דברים והיפוכם, לפי מה שהקהל רוצה לשמוע בכך רגע נתון.

עוד אתה אומר, ביבי (שם):

“לא אנחנו נדרשים לוותר אלא הפלסטינים“.

על מה יש להם לוותר?

יש להם לוותר על התחתונים המשומשים שלהם, אבל ממילא שרהל’ה שלך לא תמצא בהם עניין, ויש להם לוותר על הכבוד הלאומי שלהם, אבל זה לא ממש נחשב בעיניך כ”סחורה” שאתה תהייה מוכן לתת משהו תמורתה – גם אם הם יהיו מוכנים לוותר עליה.

ואתה, ביבי, מעולם לא הצגת בצורה מסודרת, אילו ויתורים אתה דורש מהפלשתינאים, ומה אתה מוכן לתת להם בתמורה – אבל לא בנאום המכוון אל הבייס שלך, אלא כהצעת–הסכם שאם הם עונים לך במילה אחת – “מסכימים” – אתה נעול, ולא תוכל לומר רגע–רגע, לא התכונתי, בצחוק אמרתי.

אז לא: אתה לא מציע להם כלום – רק מנסה לפתות אותם ל“נגושיאיישנז” (ראה שלב רביעי, כאן).

ואני לא רואה שום סיבה שעם יסכים לוותר על האגו הלאומי, גם אם אתה ואוהדיך יפמפמו אלף פעמים שהם “לא עם“, משום שאתה לא יכול להכתיב לזולתך איך הוא יראה את עצמו.

ואם לא אכפת לך, מר נתניהו, גם ועדת אדמונד לוי – שאתה ונאמניך נאחזים בה ורוצים “ליישם” את הדוח שלה – גם היא דיברה על “העם הפלשתינאי“, ולא על שבט בדואי כלשהו, שאתה, בנדיבותך, לא מבקש להשמידו.

וזכור גם את וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ, את למות או לכבוש את ההר, ואת אֵין כּוֹבְשִׁים אֶת רֹאשׁ הַסֶּלַע – אִם אֵין קֶבֶר בַּמּוֹרָד!

ביבי, הערבים אינם מטומטמים כמו שאתה חושב. כשהם יוצאים להתאבד, עוטים חגורות נפץ, הם לא עושים זאת בשביל 72 הבתולות לכל אחד מהם, כפי שהנתניהו’ז שלהם מבטיחים להם. הם יוצאים למלחמת השחרור שלהם.

קרא את זה, ביבי, את מה שמצאתי בפרלמנט הסקוטי:

מתי, ביבי, מתי תשכיל להבין את זה?!

עוד על ההפכפכנות שלך

במאמר ההסכם עם איחוד האמירויות – עדיף מלא–כלום, אבל … – ובמיוחד בפרקים ה“א ב ל” הראשו ן: השקרים של נתניהו וה “אבל ” השנים –עשר: האם נתניהו נאמן להצהרות של עצמו בעניין המדינה הפלשתינאית? – עמדתי לא רק על השקרים שלך בעניין המדינה הפלשתינאית, אלא גם על ההפכפכות שלך בנושא הזה.

ביבי, אתה לא ישר ולא הגון – וגם הפכפך, אומר לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע.

קח, לדוגמה, מה שאמרת ב-16.3.2015, יום לפני הבחירות לכנסת ה-20:

נתניהו מתנער סופית מנאום בר אילן: אם אבחר, לא תקום מדינה פלסטינית

בניסיון למשוך קולות נוספים מהבית היהודי, אמר רה“מ בראיון לאתר nrg: “כל מי שהולך להקים מדינה פלסטינית נותן שטח התקפה לאיסלאם הקיצוני. השמאל טומן ראשו בחול, אבל אנחנו ריאליים“

וכך אמרת רק שלושה ימים לאחר מכן, יומיים לאחר הבחירות (19.3.2015):

נתניהו: אני רוצה הסכם של שתי מדינות

בראיון ראשון לטלוויזיה האמריקנית מאז היבחרו אמר ראש הממשלה כי רעיון שתי המדינות לא השתנה אלא המציאות. “אין לארה“ב בעלת ברית טובה יותר“.

וזו רק “דגימת אקראי” של הזגזוגים שלך בעניין המדינה הפלשתינאית: מעולם לא היה למדינת ישראל זגזגן כמוך!

חזון אחרית הימים שלך, בנימין נתניהו, החזון האולטימטיבי

ביבי, תקן אותי אם אני טועה, אבל זהו חזונך, אליו אתה חותר:

שלב ראשון: אתה משכפל את ההסכם עם איחוד האמירויות, ומביא את כל מדינות ערב לחתום על הסכמי “נורמליזציה” עם מדינת ישראל, דוגמת ההסכם עם האמירויות.

אתה שולח לדונאלד טראמפ – בדואר רשום עם אישור–מסירה + פרסום בכל כלי התקשורת העולמיים – הודעת התנגדות למכירת מטוסי F-35 וכל נשק מתקדם אחר לכל מדינות ערב, אבל מסכם איתו בקריצה שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

שלב שני: שידרוג ה“נורמליזציה” עם כל מדינות ערב ליחסים דיפלומטיים מלאים, כולל חילופים שגרירים ושגרירויות – וכל השגרירויות הזרות, כולל אלה שכבר יש להם שגרירויות, מתמקמות בירושלים השלמה.

אף אחת ממדינות ערב לא מתנות את הנורמליזציה והשדרוג בפתרון הבעייה הפלשתינאית.

שלב שלישי: אתה מרחיב את ההתנחלויות ומוסיף התנחלויות כך שכל עיר, כפר או נקודת יישוב נעשים “מובלעות” פלשתינאיות (כלשונך, ראה לעיל), וברגע הנוח לך אתה מוציא החלטת ממשלה לספח את כל השטחים שבין הקו הירוק לבין הירדן – הכל בתיאום–שבקריצה עם דונאלד טראמפ.

שלב רביעי: אתה מזמין את הפלשתינאים ל“נגושיאיישנז“: הפלשתינאים זוחלים אל שולחן המו“מ, ואתה מנהל אותו כפי שתיארתי במאמר Does Israel really want peace with the Palestinians, אותו פרסמתי ב-Florida Jewish Journal.

במאמר הזה תיארתי את התנהלותך, בנימין נתניהו, במו“ם עם הפלשתינאים: קודם אתה חוטף–ככל–יכולתך, אחר כך אתה “מתפשר” על חצי מהעצם היבשה שנותרה לפליטה, וכאשר ההסכם בשל לחתימה, אתה אומר רגע–רגע – אנחנו רוצים שטקס החתימה ייערך בשגרירות האמריקאית החדשה בירושלים … הפעלול הזה הוא הקש האחרון על כבודם העצמי של הפלשתינאים, הם עוזבים את שולחן המו“ם ואתה אומר: אתם רואים? הערבים לא רוצים שלום!

וזה, איך לא, מהוה עבורך תירוץ להשלים את מפעל ההתנחלויות והסיפוח – אם לא השלמת אותו קודם לכן, בחסות הקריצות שהחלפת עם דונאלד טראמפ.

עד כאן התרחיש לפיו “דוקטרינת נתניהו” נוחלת ניצחון מוחלט, והחזון האולטימטיבי שלך מתגשם “לפי הספר“.

אם הפלשתינאים ישלימו עם המצב הזה, אפשר יהיה לומר סחתיין ביבי, הצלחת, אבל השאלה היא אם יש לך שיעורי–בית למקרה שהם לא ישלימו איתו, וכאן אני מעלה אפשרות לתרחיש שונה, ויש לי אתגר בשבילך, עליו כבר דיברתי לא פעם.

האופציה ה“נוקליארית” של הפלשתינאים – הווטו שלהם

תאר לעצמך, ביבי נתניהו, שהפלשתינאים – בצדק או שלא בצדק – את התגשמות חזון אחרית הימים שלך כקנוניה בין ישראל, ארה“ב ושאר מדינות ערב, קנוניה אשר משאירה את הפלשתינאים לנפשם, מדממים בצד הדרך, לעולמי–עולמים ללא מדינה משלהם, לעולמי עולמים נטולי מעמד אזרחי כלשהו.

זהו תרחיש אשר לא מטיל כל אימה על עו“ד נדב העצני (עלי דווקא כן), אבל הוא יכול להשיג שני דברים: האחד – וטו פלשתינאי, אשר יאלץ את מדינת ישראל לדון ברצינות על המדינה הפלשתינאית, והשני – פורענות רבתי על מדינת ישראל.

את הרעיון הזה הגיתי לראשונה לפני למעלה משלוש שנים, במחזה Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East, ופיתחתי אותו נוספות במאמר פירוק–מרצון של הרשות הפלשתינית – המוצא היחיד, וחזרתי עליו גם במאמר ההסכם עם איחוד האמירויות – עדיף מלא–כלום, אבל ….

כך נוהג מי שכבר אין לו מה להפסיד – וכך הייתי נוהג לו הייתי אבו–מאזן.

תמצית הרעיון: המוצא היחיד מהקיפאון המדיני הוא “האופציה הנוקליארית“, כמטאפורה האמריקאית, ולענייננו – פירוק–מרצון של הרשות הפלשתינאית, החזרת המפתחות לביבי נתניהו, שיתמודד הוא עצמו בתוהו–ובוהו שישתרר בגדה המערבית, ושיעשה שלום עם איסמעאיל הנייה.

התרחיש הצפוי הוא בערך כזה:

הרש“פ מודיעה למדינת ישראל – עם העתק למוסדות האום ופרסום בכל העולם – שאם תוך שבעה ימים היא לא תיכנס איתה למו“ם על בסיס שתי המדינות, היא, הרש“פ, מתפרקת ביזמתה, ומחזירה את המפתחות למדינת ישראל. ההודעה כוללת הבהרה שהפעם היא רצינית, אין גרירת–רגליים ואין רגע–רגע.
אם ישראל לא נכנסת למו“ם תוך הזמן שנקבע, או שנכנסת למו“ם אבל עושה תרגילים, הרש“פ מחליטה להתפרק, ובתיאום איתה גם כל הרשויות המקומיות בשטחי הרשות.
לפני מימוש ההחלטה הרש“פ והרשויות המקומיות מרוקנות את קופותיהן (אם בכלל יש בקופותיהן דבר, חוץ מחובות), ומשלמות את משכורות עובדיהן ואת שאר החובות. אם עדיין נשארים כספים נוספים – העובדים יקבלו את משכורותיהם העתידיות, ככל שהכסף נמצא.
מנהיגי הרש“פ והרשויות המקומיות מנתקים את הסלולאריים שלהם, עוזבים את השטח ויוצאים לחו“ל, כך שההתפרקות היא בלתי הדירה.
ברחבי הגדה פורצות מהומות – חלקן לאות הזדהות עם ההנהגה, וחלקן לאות מחאה.
השתלטות ישראל על התבערה הפלשתינית מצריכה 20,000 שוטרים וחיילים, המדינה מוציאה צו 8 בלתי מוגבל בזמן.
במקביל החמאס לא טומן ידו בצלחת ויוזם פעולות נגד ישראל מכיוון דרום, הגוררות “כניסה קרקעית“.
חיילי צה“ל חוזרים הבייתה בארונות, בקצב גובר והולך, האם העברייה הקולקטיבית מבעירה את מדינת ישראל.
האלוף שמואל גורודיש קורא את נאום ה“יורים ובוערים” של סבו המנוח.
שום גורם בגדה לא מנצל את הוואקום השלטוני כדי לתפוס את השלטון, ולו מן הטעם הפשוט שבלי כסף אין שלטון.
ברחבי מדינת ישראל מתחילות הפגנות בעד–ונגד, דונאלד טראמפ שולח לישראל רכבת אווירית של אמבולנסים ורכבי כיבוי.
הקהילה הבין לאומית מנסה לרסן את מדינת ישראל, ביבי מתנגד, טראמפ תומך בו ומפעיל את הווטו שלו על כל הצעה הקוראת לישראל להפסיק את הפעילות המלחמתית, האו“ם מוציא משורותיו את ישראל ואת ארה“ב, נוטש את ניו יורק ומתמקם בסין.
הכנסת ה-XX מחליטה להתפזר.

אכן, היתכנותו של התרחיש הזה אינה גבוהה, ובמאמר ההסכם עם איחוד האמירויות – עדיף מלא–כלום, אבל …, בפרק ה“אבל” התשעה–עשר: האופציה ה“נוקליארית” של הפלשתינאים, עמדתי על כך, אבל מי שלא זוכר, גם אסון יום הכיפורים נבע, במידה רבה, גם מההנחה הישראלית שהתקיפה המצרית–סורית היא ב“סבירות נמוכה מנמוכה” (כנראה שהמצרים והסורים לא ידעו שהיא “נמוכה מנמוכה”).

מבחינתי ברור שהפלשתינאים, בייאושם, אכן ינקטו בצעד הזה, והשאלה אינה אם, אלא מתי – אלא אם כן מדינת ישראל תשכיל להבין שמדינה פלשתינאית פחות מסוכנת לישראל מאשר התוהו–ובוהו שייפול עליה עם הנשורת הרדיואקטיבית שתצנח עליה עם האופציה הנוקליארית.

מבחינתי, כישראלי, השאלה היא אם מדינת ישראל אכן מכינה את שיעורי–הבית לתרחיש הזה – בלתי–צפוי ככל שיהיה.

השאלות אליך, בנימין נתניהו

שאלתי הראשונה אליך, בנימין נתניהו, היא: האם אתה מביא בחשבון שתרחיש כזה בכלל אפשרי, ומתכונן לקראתו, או שזה לא מעניין אותך, כי זה לא צפוי עד לבחירות הבאות, ומבחינתך זה בגדר après moi le déluge?

והשאלה השנייה אליך: האם יש לך תוכנית למקרה שדונאלד טראמפ נופל בבחירות, ג’ו ביידן נכנס לבית הלבן, והממשל החדש, בתמיכה 2 בתי הקונגרס, מגיש למדינת ישראל תכנים שלום אמיתית, אשר מבטיחה גם את ביטחונה של מדינת ישראל וגם את ההגשמה הלאומית של הפלשתינאים, וגם זוכה לתמיכה של רוב הציבור בישראל?

להזכירך, ביבי: כאשר התקפלת מעניין הסיפוח, בתמורה להסכם ה“נורמליזציה” עם איחוד האמירויות, ועדיין לא נודע ביהודה, לא על כך שזה לא שלום אלא רק “נורמליזציה“, ולא על עיסקת מטוסי ה-F-35 לסעודיה, 80% מאזרחי ישראל העדיפו את השלום הזה על פני הסיפוח שבוטל.

וברשותך אחזור על השאלות ששאלתי אותך, “עם יד על הלב“, במאמר הקודם, ההסכם עם איחוד האמירויות – עדיף מלא–כלום, אבל …:

ביבי, נניח שלא ידעת על עיסקת המטוסים, והיום אתה יודע.

השאלה הראשונה: אם טראמפ היה מודיע לך לפני השלמת ההסכם, ומתייעץ אתך – האם הייתי אומר “לא מדבשך ולא מעוקצך – לא רוצה את הסכם ה’שלום’ הזה, שמסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל“?

והשאלה השנייה: אם יכולת היום, בלחיצת–כפתור, לחזור במכונת הזמן אל ערב ההסכם, ולבטל אותו בגלל עיסקת המטוסים – האם היית עושה זאת?

ואסיים בתהייה שהעליתי בסוף אותו המאמר:

כעת שוב חוזר הניגון: לבנימין נתניהו ותומכיו לא מפריעים מטוסי ה-F-35 ושאר כלי הנשק המתקדמים הניתנים בידי מדינות ערב כפעלול–בחירות של טראמפ–נתניהו, בערבותו של הנוכל המושחת והשקרן, שתפוגתו כבר נראית לעין הבלתי חמושה.

לתשומת–ליבם של המבקרים את הסכמי אוסלו.

מה שמפריע להם הוא הפלאח הפלסטיני קשה–היום – לשיטתם הוא זה שמסכן את ביטחונה של מדינת ישראל.

ואני תוהה איזו הצדקה יש לקיומה של מדינה שביטחונה רופף כל כך.

מה דעתך על כך, ביבי?

___________

ההסכם עם איחוד האמירויות – עדיף מלא–כלום, אבל …

על כיבוד הסכמים פוליטיים, ועל העילות וההצדקה להפרתם

ההסכם עם איחוד האמירויות – אובמה היה נותן הרבה יותר, 11 שנים קודם

בנימין נתניהו עושה שימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת

ואף על פי כן – נתניהו לקח שוחד!

בנימין נתניהו, אולי תפסיק לזיין לנו את השכל?!

מה עניין חזקת החפות לביבי נתניהו? – נאום–תשובה לקשקשנים אשר מדברים “משפטית” בלי לפתוח את ספר החוקים

נאום–תשובה לד”ר ישראל בר–ניר: על מה בדיוק עומד ראש הממשלה לדין

משפט נתניהו (ב), שלב ההקראה: על צביעותם של השופטים

משפט נתניהו (א), שלב ההקראה: מעולם לא עשו מעטים כל כך שגיאות רבות כל כך, בפרק זמן קצר כל כך

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (א): חוששני שאין לו הגנה

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ב): מתי כתב אישום “מגלה עבירה”, ומה זה “לכאורה”

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ג): האם המציאו לביבי עבירה חדשה?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ד): שאלה מקדימה לעניין תפירת התיקים

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ה): האם כתב האישום מכיל ראיות שמקומן לא בו

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ו): תפירת תיקים? אולי; אכיפה סלקטיבית? אולי; אבל מה עניין ה”שמאל” לכאן, כאשר את הפרקליטות הזאת ביבי עצמו מינה וטיפח?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ז): הבלדה על של“ג העדים

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ח): מה עושה סניגורו של ביבי ברשימת העדים?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ט): תרגיל של איפכא מסתברא

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (י): על החסינות: איך ביבי ירה לעצמו ברגל

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יא): האם יכול ביבי לגרור את בקשת החסינות עד לכנסת הבאה?

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יב): נאום תשובה ליצחק זמיר: אתה הוא הציבור!

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יג): יאללה, הולכים לבג“ץ!

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (יד): בעקבות הדיון בבג“ץ

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טו): תומכי ביבי, יש לי בשבילכם סוכריה ענקית!

בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (טז): ביבי משקר ומטעה

מאמרים נוספים בנושא:

שימוע פומבי לראש הממשלה, כן או לא?

על “שוחד בדמות כתבה בעיתון”: נאום–תשובה לאהוד פרלסמן

עוד על “טובות –הנאה ” בעבירות השוחד

עוד על עבירות השוחד: האם נחוצה תמורה?

על ההלכה הפסוקה של ביהמ”ש העליון כחלק ממשפט המדינה

עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑ה הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃ קואליצית ניר 2.0 – עכשיו!

ביבי נתניהו לא מכין שיעורי–בית

ביבי נתניהו, כפפה לרגליך: לך לבג”ץ, טען תפירה!

על סמכותו של הבג“ץ לפזר את הכנסת

איך יכולים שופטי ישראל לאותת לביבי ואוהדיו שהם לא בכיס הקטן שלו?

על פסק הדין בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני

על הדיון בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני – לקחי היום הראשון

על משפטו הפלילי של בנימין נתניהו – נאום–תשובה ושאלות לתומכי–ביבי

בג”ץ ביבי – מבחנו הקשה ביותר של בית המשפט העליון, מאז פרוץ המדינה

ק שה, קשה, מלאכתו של פרשן החוק

ממשלת שני הבנימינים, הטרגדיה השקספירית בשער

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

פורסם ב- מימשל מדינת ישראל _ בעריכת ליאורה כהן, פוליטיקה זה משהו גס_בעריכת בועז מושקוביץ ז"ל, ענייני דיומא ותוייג בנימין נתניהו, דונאלד טראמפ, הסכמי שלום, יושר אינטלקטואלי, יחסי ישראל והפלשתינאים

2 תגובות על “בנימין נתניהו, מה יקרה אם חזונך האולטימטיבי אכן יתגשם?”

אילן גלעדי הגיב:

01/09/2020 בשעה 06:04

לכבוד סניגורו של השטן, כאשר הלקוחות של מרוצצים גולגולת של תינוק בן 3 חודשים, מותר לשקר להם, מי שפוגע באזרחים חפים מפשע על ידי טילים ורקטות שנורים במטרה לפגוע בהם באזרחים, שלא יצפה ליחס הוגן, וצריך לנקוט בכל דרך, כן כל דרך גם לשקר!!! וגם להרוג,!! ואם אתה שמחה ניר נותן גיבוי להתנהגות כזאת של הלקוחות שלך אפילו אם הם צודקים לכאורה בעיניך, אתה מנציח את המאבק המזויין לנצח, ונותן להם רוח גבית למה לא להגיע לפשרה, הלנצח תאכל חרב? ואתה מגבה את זה ?, שמחה אתה תומך בפיתרון הסופי של העם היהודי כשהלקוחות שלך משקרים גם אותך

הגב
- Simha Admin הגיב:
  
  01/09/2020 בשעה 18:24
  
  אילן נודניק, מתי תתבגר?
  אין לי שום לקוחות, אני לא נותן גיבוי לאיש ולא תומך בשום פיתרון.
  במאמר הזה אני רק שואל – ולא אותך, אלא את ביבי.
  
  הגב

שתף מאמר זה:

2 תגובות על “בנימין נתניהו, מה יקרה אם חזונך האולטימטיבי אכן יתגשם?”

כתיבת תגובה לבטל