במאמר הקודם בסדרה, בנימין נתניהו, בין אישום למשפט (ז): הבלדה על של“ג העדים, נגעתי בקצה המזלג בנקודה שהקפיצה את כל העולם ואשתו על רגליהם האחוריות: שרבוב שמו של עו“ד עמית חדד, פרקליטו של נתניהו, לרשימת העדים שבכתב האישום (עד מס’ 222, מתוך 333 עדים, למי שמחפש סימליות).

לבושתי תפסתי את הפואנטה רק בשלב העריכה, בתוך האתר, ולכן לא יכולתי להרחיב כמו שצריך, והתוצאה הייתה שאחרים שקראו את המאמר – גם הם לא תפסו את הפואנטה.

כעת אני בא להשלים את החסר, ולחזק עוד יותר את מה שאמרתי במאמר הקודם: עם סנגורים כמו תומכי ביבי הוא כבר לא זקוק לקטגורים!

הטענות העיקריות

הטענות העיקריות נגד הוספת שמו של חדד לרשימת העדים היו שבכך התביעה מנסה “לנטרל” את פרקליטו של נתניהו, לפגוע בהגנתו, ולשלול ממנו את הזכות להחליט מי ייצג אותו.

אז לא, ממש לא!

מעבר לכך שרשימת העדים מחוייבת להיות בכל כתב האישום, ולכך שדבר–שבשיגרה הוא שתוקעים ברשימה הזאת את שמותיהם של כל מי שהעידו בחקירה המשטרתית, הוספתי וציינתי כי למעשה ציון שמו של העד פועל דווקא לטובתו של הנאשם, משום שאם התביעה תוותר על עדותו, הוא יוכל להזמין אותו לעדות מטעמו, ולחקור אותו כאילו היה עד התביעה – לרבות חקירה נגדית, לרבות שאלות מדריכות.

זה באופן כללי, אבל, ככל הידוע, יש לציון שמו של עמית חדד סיבה פרוזאית לחלוטין: אחת מטענות ההגנה של נתניהו בתיק 1000, הוא “תיק המתנות“, היא שהוא פעל על פי חוות–דעת משפטית שנתן לו עו“ד יעקב וינרוט ז“ל. זו טענת–הגנה מצויינת, טענת ה“הסתמכות“, אשר במקרים רבים יכולה לעזור לנאשם, ו“להוריד אותו מהעץ“.

הטוען טענת–הגנה כלשהי, נטל הראייה הוא עליו, ונשאלת השאלה איך יכול נתניהו להוכיח אותה. התשובה הכללית: הוא יכול להעיד בעצמו, אבל אז הוא מוותר על זכות השתיקה, ובחקירה הנגדית יכולה התביעה לחקור אותו לכל הרוחב. מסוכן עוד יותר מבחינתו הוא כאשר בכתב האישום האחד הזה הוא נאשם בשלוש פרשות נפרדות, ואם הוא בוחר להעיד להגנתו בפרשה האחת, הוא חשוף לחקירה גם בפרשות האחרות.

אם וינרוט ז“ל היה בין החיים, סניגוריו יכלו לזמן אותו לעדות, אבל זה כבר לא ממש אפשרי, והיחיד, כנראה, שיכול היה להעיד על כך הוא עורך–דינו: יילך למשטרה, בשירות מרשו, ויעיד על חוות הדעת שמרשו קיבל, ועל פיה פעל.

ואם עורך–הדין העיד במשטרה – אך טבעי הוא שעורכי כתב האישום יציינו את שמו ברשימת העדים, כשיגרת העבודה המקובלת בעריכת כתבי האישום בפרקליטות.

האם התביעה תזמן את חדד להעיד מטעמה? סביר להניח שלא, כי אין לה שום עניין לירות לעצמה ברגל, ובכך לעשות את מלאכתה של ההגנה.

ההחלטה אם לזמן את העד הזה נמצאת, איפוא, בידיה של ההגנה, וכאן יש לה ייתרון בעצם הכללתו ברשימת עדי התביעה: כדי למנוע “ניטרול” של עדי–הגנה פוטנציאליים ע“י רישומם כעדי–תביעה קבע המחוקק שההגנה רשאית לזמן אותם מטעמה, אבל לחקור אותם כאילו היו עדי תביעה – וזה אומר חקירה “נגדית“, כולל שאלות מנחות, שאסורות על מי שהביא את העד מטעמו.

האם ההגנה תזמין את העד הזה?

להערכתי זה לא יקרה.

סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי, שכותרתו היא הסכמה בדבר עובדות וראיות, זה לשונו:

144. לאחר תחילת המשפט ובכל שלב של הדיון, רשאי בית המשפט – אם הנאשם מיוצג על ידי סניגור – לזמן את הנאשם וסניגורו ואת התובע כדי לברר הסכמתם לשאלות שבעובדה ולקבילות מסמכים ומוצגים, לרבות הגשתם לא באמצעות עדים.

להערכתי זה מה שיקרה בעניין הזה – התביעה וההגנה יסכימו שנתניהו פעל על פי חוות–דעתו המקצועית של וינרוט, שתוגש התיק, ותסומן נ/1/א, או משהו דומה.

האם זה יעזור לביבי? אני לא יודע, כי אני לא מכיר את שאר העובדות שבתיק.

האם התביעה תזמין את כל שאר 332 עדי התביעה?

אני מוסיף את ההערה הבאה כדי להראות שאם רוצים לדבר על תפירת התיק לנתניהו – שבהעדר ידיעה ספציפית אין לי דיעה לגביה – לא הגודל הוא הקובע – גם בכל הנוגע לאורך רשימת העדים.

להערכתי הרבה מהעדים ששמם מופיע ברשימה – גם הם לא יוזמנו להעיד.

רשימת עדי התביעה כוללת 122 עדים נציגי השלטון: 105 מהם אנשי משטרת ישראל, ו-17 אנשי רשות ניירות הערך, שהם, ככל הנראה, עדים “טכניים“, אשר אמורים להציג מסמכים רשמיים, הודאות נאשמים בחקירה, וכו’.

בנוסף לכך כוללת הרשימה גם 23 נציגי בנקים ומוסדות שונים, ללא נקיבה בשמם, ככל הנראה כדי להציג “רשומות מוסדיות“, וכו’

להערכתי ייעשה במשפט הזה שימוש נרחב בסע’ 144, והעדים האלה כלל לא יידרשו להעיד, כך שמ-333 העדים ייפלו “במכה ראשונה” 146 עדים, ויישארו רק 187 עדי תביעה, לפני כל “סינון” נוסף.

המספר 187 נשמע הרבה פחות מבהיל מ-333, והשאלה כמה מאלה אכן יעידו תלוייה בשאלה אם הנאשמים יהיו מעוניינים בסחבת, או “לגמור מהר“.

כמובן שקיימת אפשרות לסגירת עסקות טיעון, ובאשר לביבי נתניהו – ההערכה היא שהוא יעדיף לחסוך מיליוני דולרים שכר טירחה של סוללת סניגוריו, שרחוקים מלהבטיח לו שלא יישפט לכמה שנות מאסר, ויסגור איזו עיסקה מקלה – השאלה היא עד כמה מקלה.

אני, כחובב גרוטסקות כפייתי, הייתי מת לראות ראש ממשלה בישראל יושב בבקרים על ספסל הנאשמים, ובערבים על כס ראש הממשלה, כמנהל המדינה, אבל, ככל הנראה, זה לא יקרה.