כשנוח לך, אתה עפר לרגליה של מערכת המשפט וחוצב להבות על חשיבותה של מערכת משפט עצמאית בכל משטר דמוקרטי, וכשנוח לך ההיפך – זו מערכת של מעלימי–מס, בועלי–קטינות וחונים במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט).

כשנוח לך, אתה אומר שראש ממשלה לא צריך לכהן יותר משתי קדנציות, ושראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות אין לו מנדט מוסרי לנהל את המדינה, וכשנוח לך ההיפך – טוב, אנחנו כבר יודעים.

כשנוח לך, אתה אומר שבן גביר לא יהיה שר בממשלתך, ואפילו לא מוכן לעמוד יחד איתו על הבמה:

…

וכשהיה לך נוח לך ההיפך – אתה נכנסת איתו למיטה החמה.

…

אצלי זה שונה. אני הקרבתי את הקריירה המקצועית שלי לשתי צמיתויות מצטברות + 27 שנים נוספות, מצטברות גם כן – אבל לא ויתרתי על האגו שלי.

אתה כן.

אתה תופעה ייחודית בעולם: אתה סופר–אגוצנטרי, אבל אין לך שום אגו בתוך הצנטרום.

על חשיבותם של שיעורי–הבית

על חשיבותם של שיעורי–הבית עמדתי לראשונה בשנת 2016, במאמר על פסק–דינו של ביה”ד הבינלאומי בהאג בעניין גדר המחלוקת: לא שמחה לאיד, אבל – מגיע לנו!!! (ואולי אף לפני כן), ומאז חזרתי על כך לא פעם.

ולדימיר פוטין יצא למלחמת–שמד באוקראינה בלי שיעורי–בית מוכנים, בלי שום איסטרטגיה. שמונה שנים לפני כן, ב-2014, הוא כבש את חצי האי קרים בלי ירייה אחת, והוא חשב שהוא יוכל לכבוש גם את כל אוקראינה בלי ירייה אחת.

הוא רק לא נתן את דעתו לכך שבמקום הנשיא אולכסנדר טורצ’ינוב הפרו–רוסי, שכיהן בשנת 2014, בשנת 2022 ישב על כסאו וולודימיר זלנסקי, שהיום אנחנו יודעים דבר או שניים על מנהיגותו.

הוא, פוטין, גם לא נתן את דעתו לכך שצבאו המושחת והכושל לא מוכן למלחמה כזאת, והתוצאה הייתה שבמקום מצעד–ראווה ברחובות קייב הבירה, הוא יהיה שקוע עד צוואר במלחמה עקובה מדם שהיום, למעלה משנה לאחר מכן, הוא עדיין לא יודע אימתי ואיך הוא ייצא ממנה.

יריב לוין: 20 שנות עבודת–מטה, בלי שיעורי–בית, בלי אסטרטגיה, אפילו בלי טקטיקה

שר המשפטים דהיום, יריב לוין, חלם משחר ינקותו להיות הדיקטטור שינציח את שלטון הימין בישראל, ולפני כעשרים שנה, כשביסס את מקומו בצמרת הליכוד, הוא החל לכתוב את המיין קאמפף שלו.

עיקר תורתו: אנחנו נחכה לשעת–הכושר כאשר יהיה לנו רוב בכנסת, ולו גם הדחוק ביותר, וכאשר זה יקרה, אנחנו נשתלט על מערכת המשפט, נמנה שופטים כרצוננו, נבטל את הפיקוח השיפוטי על חוקי הכנסת ועל הרשות המבצעת, נכשיר את הקרקע לחוקים חסיני–בג“ץ, דוגמת חוק יסוד: מחנות ריכוז, התשפ”ג-2023, וגם נבטל את הבחירות לכנסת – ובא לציון גועל.

אלא מאי?

המטומטם הזה חשב שאם יש לו רוב בכנסת, הוא יוכל להשלים בחודשיים את מה שלהיטלר לקח 17 חודש.

הוא חשב שבאותם החודשיים הוא יקדם, בקצב הרגיל, ובמקביל, גם את החקיקה הרגילה, ועכשיו הוא עצמו מודה שהחקיקה הרגילה, ואפילו חוקים המאריכים תוקף של חקיקה המוגבלת בזמן, לא מקבלים את הטיפול הדרוש.

המטומטם הזה לא נתן דעתו להשלכות האורך והרוחב של המהלכים שלו.

הוא לא נתן דעתו להשלכות הכלכליות.

הוא לא נתן דעתו להשלכות המדיניות – הן מדיניות–הפנים של המדינה, והן, במיוחד, מדיניות החוץ שלנו, החל מיחסינו עם מדינות אירופה וכלה ביחסינו עם ארצות הברית (טוב, נודניקים … היחסים עם העולם הערבי זו אופרה אחרת).

הוא גם לא נתן את דעתו להשלכות הביטחוניות.

בוודאי שהוא לא נתן את דעתו להשלכות–המשנה, כגון סרבנות המילואים, שלא לדבר על תת–השלכות–המשנה, כגון מה לעשות עם סרבני המילואים: האם להבליג על התופעה, האם להדיח אותם מתפקידיהם או האם להעמידם לדין צבאי?

הוא לא צפה שבתוך הליכוד פנימה ייפתחו כיסי התנגדות.

הוא לא צפה ששר הביטחון יזהיר בפומבי מפני הסכנות הביטחוניות הנובעות מהרפורמה שלו, והוא גם לא צפה שראש הממשלה יזמין אליו את שר הביטחון, יודיע לו שהוא מפוטר, יודיע את הדבר בשער–בת–רבים, ואחר כך יגרור רגליים ולא ימסור לשר המפוטר את הודעת הפיטורים (בעת כתיבתן של שורות אלה כבר עברו שבועיים מהשיחה).

הוא לא צפה שכל המומחים – בכל התחומים – יצביעו על הנזקים שהרפורמה תגרום.

הוא גם לא צפה את ההתקוממות העממית נגד הרפורמה.

והוא לא צפה שלקראת סוף חודש מארס הוא יודה כי הנוסח המקורי של החוק שקידמה הקואליציה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים “אינו יכול להתקיים במדינה דמוקרטית” כיוון שקבלתו היתה מביאה למצב שבו “שלוש הרשויות תהפוכנה לרשות אחת” – בדיוק מה שאני אמרתי חודשיים קודם לכן: על רפורמת יריב לוין: הפרדת רשויות, שיעור למתחילים.

הוא לא צפה הרבה דברים, כי הוא לא חשב איסטרטגית.

אבל אפילו טקטית הוא לא חשב: איך אמר אריה דרעי? “עשינו טעויות, לא הערכנו מספיק טוב. האמנו שאם אנחנו בשלטון אז לא צריך קמפיין וצוות אסטרטגי. היינו צריכים לעשות את זה יותר לאט ואולי להסביר יותר“.

ומעל הכל – הוא לא הכין Plan B למקרה שהתוכנית שלו תיכשל.

ומה עשית עם זה, בנימין נתניהו?

בנימין נתניהו, אתה, King Bibi, המוכר בכל העולם כה–קוסם הפוליטי הגדול ביותר בתולדות העמים, ובקרב ביביסטיך אתה נחשב כגדול המדינאים שקמו לעם היהודי מאז ומעולם, כמי שכיהן כראש הממשלה בישראל אפילו יותר מדוד בן גוריון, אתה אימצת בזרועות פתוחות את כל ה-mess הזה, שבושל ע“י יריב לוין במימון פורום קהלת.

פורום קהלת, למי שלא יודע, הוא קבוצה של מיליארדרים אשר תומכת באהובך דונאלד (“Fuck Bibi”) ג’יי טראמפ, אשר רוצה להנחיל לנו את הטראמפיזם – צעד אחד לפני ההיטלריזם.

אימצת הכל, בלי לראות את מה שיריב לוין לא ראה – הכל כמפורט לעיל.

אימצת בצהלה, בהאמינך כי בקצה הדרך הרפורמה גם תסגור לך את התיק הפלילי שלך, בו אתה מואשם בשוחד, מירמה והפרת אמונים, וגם תנציח את שלטונך.

אימצת במירמה: הבטחת שהרפורמה רק תיטיב עם הכלכלה, כאשר אתה, כשר האוצר לשעבר, ידעת שזה שקר.

אתה גם הצהרת כי “מדינת ישראל היא דמוקרטית, ותישאר כזו“, כאשר ידעת שגם זה שקר.

כמוזכר גם לעיל, אתה גם הצהרת כי איתמר בן גביר לא יהיה שר בממשלה שלך:

…

והנה הוא שר בכיר במיוחד: לא רק השר לביטחון הפנים, אלא גם השר לביטחון לאומי.

ומה עשית כאשר התברר שהספינה טובעת?

בנימין נתניהו, התגלית במלוא–מלוא עליבותך!

יריב לוין, שמחה רוטמן, בצלאל סמוטריץ’ ואיתמר בן גביר מחזיקים אותך בביצים, ובתור “פלוגה מסייעת” גם בנך יקירך, שהשתלט עליך ומנהל את המדינה, וידך קצרה מהושיע: כך הגיע יאיר נתניהו להשפעה על אביו.

ראה כיצד התחלת בחזה נפוח, ואיך יצא לך האוויר, לאט–לאט: אחרי שהתחלת עם זה, כאמור, שהרפורמה תעשה רק טוב לכלכלה, ושישראל “הייתה דמוקרטית ותישאר דמוקרטית“, לא יכולת לעמוד בלחצי ההפגנות, וגם בלחצים בתוך מפלגתך, שלא לדבר על הבושות שעשו לך מנהיגי איטליה, צרפת, גרמניה ואנגליה, כשביקרת אצלם בשביל פוטו–אופ וכדי לדבר על איראן–איראן–איראן–איראן–איראן–איראן, וחזרת בבושת–פנים ושברון–לב.

והס מלהזכיר את נשיא ארה“ב, ג’ו ביידן, שהבהיר לך (ולעולם כולו) שעד שלא תרד מהרפורמה האנטי–דמוקרטית שלך אתה יכול לשכוח מהזמנה לבית הלבן – זו הייתה הפגיעה הקשה ביותר באגו שלך, כ”המדינאי הגדול והדגול ביותר שקם לעם היהודי לדורותיו”.

בסוף, בגבור הלחצים מבית ומחוץ, “הסכמת” ברוב טובך “להשהות בה“א” את הרפורמה, לצורך “הידברות“, כאשר בסך הכל רצית להרוויח זמן.

יכולת להגיד ליריב לוין כהאי לישנא: אתה מאיים בהתפטרות ובפירוק הקואליציה, בהנחה שזו תהייה לי מכה אנושה, שממנה לא אקום, אבל גם אתה לא תקום ממנה!

יכולת לקחת את הסיכון המנהיגותי הזה – ולא לקחת, כי אתה עלוב–נפש.

או, למשל, החלטתך לפטר את שר הביטחון, יואב גלנט: לא הכנת שיעורי–בית, לא חשבת על ההשלכות, לא חשבת על התגובה הציבורית – גם במפלגתך שלך.

הייתה לך עילה (מוצדקת או לא מוצדקת – לא אכנס לשאלה הזאת) לפטר אותו: אבדן האמון, אבל כאשר הזמנת אותו לשיחה, יכולת להכין סמוך לחזה את מכתב הפיטורין – עדיין בלי תאריך, ובלי חתימה, ואם בסיומה של השיחה היית מוצא לנכון להשלים את ההליך, היית מוציא מכיס מקטורנך את העט, מוסיף תאריך – וחותם. סו סימפל!

ומה עשית, עלוב–נפש שכמותך?

היה לך האומץ לצאת בשער–בת–רבים ולהכריז על פיטוריו של שר הביטחון, אבל לא היה לך האומץ לחצות את הרוביקון ולחתום על מכתב הפיטורין, שמא תעשה צעד בלתי הפיך. שבוע וחצי גררת רגליים, שבוע וחצי החזקת את יואב גלנט “על הג’ק“, ואחר כך הודעת – גם כן בשער בת רבים ש“בשלב הזה הדבר לא אקטואלי“.

מה התירוץ, לעליבות המנהיגותית הזאת? “צרכי הביטחון“…

תגיד לי, יא חת’כת אפס, האם באמת לא ראית את צרכי הביטחון לשבוע וחצי הלאה?!

והלאה, בעניין הסרבנות (ומבלי להיכנס לשאלה אם ביטול ההתנדבות כסרבנות דמיא): מפקד היאחזות הנח“ל בזרנוגה גימ“ל אמר כי “מי שלא יבוא, לא יהיה פה“, ואתה שיבחת אותו ואמרת כי מן הראוי לאמץ את זה בכל הצבא.

תגיד לי, יא קשקשן, האם אתה לא מבין שזו בעייה לאומית, גדולה מכתפיו של מפקד יחידה זו או אחרת, ואפילו מכתפיהם של הרמטכ“ל, שר הביטחון והקבינט המדיני–בטחוני? האם אתה לא מבין שזה עניין למליאת הממשלה לענות בו, באשר הוא חורג מגבולות הצבא והביטחון, ונוגע ליחסים שבין האזרח למדינתו?!

והלאה: במסגרת הליכים משפטיים קודמים עשית הסדר ניגוד עניינים המונע ממך לעסוק בענייני מערכת המשפט, אבל אחרי שהודעת כי אתה “נכנס לאירוע“, אתה נדרש להגן על עצמך בבג“ץ בעניין הזה.

אני לא נכנס כאן לטענות המשפטיות של פרקליטיך, לפיהן ההסדר הזה לא מונע ממך לטפל בחקיקה הנוגעת למערכת המשפט (אם בכלל). אני לא נכנס אפילו לטענה המטופשת שלהם, לפיה “אזרחי ישראל בחרו רק לפני חודשים ספורים, ברוב ברור, במפלגות המרכיבות את הקואליציה הנוכחית“, ו”כל המפלגות המרכיבות את הקואליציה הנוכחית, הודיעו באופן ברור במערכת הבחירות, שהן מעוניינות שחבר הכנסת בנימין נתניהו יעמוד בראשות הממשלה“.

הטענה הזאת מטופשת, כי אזרחי ישראל ידעו שהם בוחרים ראש ממשלה הכבול בהסדר ניגוד עניינים, והם לא יכולים לבוא ולומר רגע–רגע, בחרנו בנתניהו, אבל בלי הקופה שתלוייה לו מאחוריו.

אני נכנס רק למה שאתה עצמך אומר להגנתך.

אתה אומר כי –

“כל אדם בר דעת מבין שבעת של משבר לאומי בעל השלכות פנימיות וחיצוניות למדינת ישראל, ראש הממשלה, מחויב לפעול לטובת העם כדי לנסות להביא להסכמה לאומית רחבה ככל האפשר, למניעת אלימות ולהבטחת החוק והסדר והתפקוד השוטף של המדינה, ביטחונה ויציבותה הכלכלית של המדינה, ושמירה על יחסי החוץ של המדינה“.

ואני שואל: סלי—חה???!!!

מי יצר את המשבר הזה, אם לא אתה?!

מי גרר את המדינה לחמש מערכות בחירות, אם לא אתה?!

אחרי הבחירות מועד א’, כאשר כשלת בהרכבת הממשלה, כי אף אחד לא רצה לשבת בממשלה תחתיך, יכולת להעביר את השרביט לח“כ אחר ממפלגתך, והייתה קמה לנו, תוך ימים ספורים, ממשלת מרכז סבירה. יכולת אז לקבל את תפקיד יו“ר ועדת החוץ והביטחון, וגם להתמסר כראוי להגנתך במשפט הפלילי המתנהל נגדך.

יכולת לעשות זאת, אבל לא רצית.

לא רצית, כי אתה רואה את כסא ראש הממשלה כרכושך הפרטי.

לא רצית, כדי שלא ניווכח שמדינת ישראל יכולה להתקיים גם בלעדיך.

מבחינתך שתישרף המדינה, ואתה לא תעזוב את כיסאך, ולו גם לרגע קט.

…

אתה יצרת את משבר נתניהו, ועכשיו אתה מבקש להיבנות ממנו, כאותו ילד שרוצח את הוריו, ומבקש רחמו עלי, יתום אנוכי!

תגיד לי, נתניהו, אתה לא מתבייש?!

והלאה, מפיך:

“עם כל הכבוד לכל הסדר ניגוד עניינים, כאשר יש נושא שנשיא המדינה מודיע שלדעתו הוא עלול להוביל חלילה למלחמת אחים …”.

תגיד לי, בבקשה, האם אתה זקוק לנשיא המדינה כדי לדעת שהנושא הזה “עלול להוביל חלילה למלחמת אחים“? האם לא קראת את מאמרו המצויין (והצנוע, לא לשכוח) של עו“ד שמחה ניר, מלחמת אזרחים לפתחנו, מלחמה עקובה מדם?!

אבל מי יצר את חבית חומר הנפץ הזאת, והעמידה בשמש היוקדת? אתה האיש!

ואתה רוצה שנוותר לך על הסדר ניגוד העניינים, כדי שתזרוק גפרור בוער לתוך החבית הזאת?!

אתה ממשיך:

“כאשר נשיא ארה“ב ומנהיגי העולם מביעים בנושא עמדה ומשוחחים עליו עם ראש הממשלה…”.

אז לא! הם אכן “מביעים בנושא עמדה“, אבל הם לא “משוחחים” אתך. הם אומרים לך מר נתניהו, עצור את הדהירה המטורפת הזאת לעבר התהום!

ואני שואל אותך, מדוע אתה לא עוצר את הטירוף הזה, כאשר היוהמ“שית, גלי בהרב מיארה, הבהירה לך שהסדר ניגוד העניינים לא מונע ממך לעשות את הדבר הזה?

מדוע אתה לא אומר ליריב לוין כהאי לישנא: אתה מאיים בהתפטרות ובפירוק הקואליציה, בהנחה שזו תהייה לי מכה אנושה, שממנה לא אקום, אבל גם אתה לא תקום ממנה!

מדוע אתה לא אומר לו את מה שהוא אומר עכשיו (לוין: החוק המקורי שקידמנו לשינוי בחירת השופטים “לא יכול להתקיים במדינה דמוקרטית“), אחרי שבתחילה הוא אמר – ושיקר במצח נחושה – שהרפורמה “תחזק” את הפרדת הרשויות?

מדוע אתה לא אומר לו יריב, סיבכת את כולנו בשקרים שלך!

מדוע אתה, עלוב–הנפש, לא מגלה את המנהיגות הדרושה כאן?

בפתח המבוא למאמר הזה אמרתי, בין השאר:

וזה לא משום שאני חכם ממך, אלא משום שאני זהיר ממך.

ואני זהיר ממך, משום שיש לי אגו נפוח. יש לי הרבה אגו מקצועי, וגם קצת אגו רגיל, מכוח הסכמי העודפים.

אצלך זה לא כך. בשביל תאוות השלטון אתה מוכן שיירקו לך בפנים, ואתה תגיד שזה רק גשם.

והנה הגענו לזה בדיוק.

זוכר איך הבטחת כי הרפורמה תחזק את הכלכלה? זוכר איך אמרת שהיא תחזק ותבצר את ביטחוננו? עכשיו אתה אומר בדיוק את ההיפך:

“כאשר הנושא משפיע על ביטחון המדינה וכלכלתה; ראש הממשלה חייב מתוקף תפקידו לנהל את הנושא ולהיות מעורב בו ואין לכך שמץ של קשר לענייניו האישיים. זו המשמעות של תפקיד ראש הממשלה, וזו המשמעות של בחירת אזרחי מדינת ישראל“.

בנימין נתניהו, ראה עוד איך אתה נראה, במלוא עליבותך:

או, למשל, סיפוח יו“ש …

משחר ינקותך חלמת לספח את יו“ש, ובתקופת טראמפ המושחת זה גם כמעט עלה בידך, אלמלא בני גנץ הסמולן, אבל כאשר זכית ב-64 מנדטים – ימין מלא–מלא–מלא, משאת נפשך – פלוס כמה ח“כים תאבי–סיפוח שנמצאים באופוזיציה (גדעון סער, למשל), כאשר אתה אפילו לא צריך את אישור הכנסת לשם כך – זאת הייתה שעתך היפה, וכך גם כתבתי לך: נתניהו, בנימין: שעתך היפה הגיעה, עלה בכוחך זה!

וגם הוספתי–הבהרתי: נאום חולני של חובב–גרוטסקות כפייתי: קריאה לגלות מנהיגות ואומץ, ולספח מיידית את כל יו“ש.

והצגתי את השאלה: האם הרכיכה הזאת תרים את הכפפה?

שלחתי לך את זה במייל ללשכתך, וגם בדף הפייסבוק שלך, אבל אתה, עלוב–הנפש, לא ניצלת את הזדמנות–חייך.

ואתה יודע מה, ביבי? כיוון שמלכות בנימין הראשון עומדת לפני סוף עגום, מה דעתך לדחוף את הרעיון הזה ולקדמו, עכשיו–וכאן – ere it us too late?

נתניהו, אתה הולך לקראת סוף שייקספירי!

יש לך ד“ש

אגב, יש לך ד“ש מחברך היקר, דונאלד (“Fuck Bibi”) ג’יי טראמפ, הנשיא האמריקאי הטוב ביותר לישראל, מאז בריאה העולם, ועכשיו גם הוא על ספסל הנאשמים, עם רגל אחת בכלא.