בלוג מלחמת השביעי באוקטובר
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/59868
בלוג מלחמת השביעי באוקטובר
הערות שעוברות בראשי, במהלך המלחמה
שמחה ניר, עו“ד
בלוג מלחמת השביעי באוקטובר
ההערות האלה נכתבות במהלך המלחמה.
כיוון שאני רואה במלחמה הזאת כולה כאירוע אחד, הערותי אלה לא בהכרח נכתבו במקביל לאירועים המתרחשים בזמן–אמת.
כמקובל בבלוגים, החדש למעלה (תוכן העניינים – הפוך).
***
הרצי הלוי לא למד את לקחי הרברבנות
האם הפלשתינאים רוצים מדינה משלהם, או רק להשמיד את מדינת ישראל ולזרוק את היהודים לים?
בנימין נתניהו, לך הבייתה – עכשיו!
זילות השואה, או לא זילות השואה?
כבר מתנפלים על ביידן, כמה מפתיע!
כמה זמן תימשך הכניסה הקרקעית, ומה היא תשיג?
קואליציית המוות והשנאה: העיר שדרות כדגימת-אקראי
ניחוש צנוע על דרישות החמאס אחרי ארבעת ימי ההפוגה
***
26.11.2023, 05:00
ניחוש צנוע על דרישות החמאס אחרי ארבעת ימי ההפוגה
הדברים האלה נכתבים במוצאי היום השני להפוגה בת 4 הימים, שבמהלכה, בין השאר, אמור החמאס לשחרר כ-10 חטופים מדי יום, וכנגדם ישראל 3 אסירים בטחוניים על כל חטוף שהחמאס ישחרר.
אמש, היום השני להפוגה, היו קצת חריקות, אבל בסוף הכל הסתדר.
אני שותף להערכה שבהמשך החמאס יעלה את ה“מחיר” לכל חטוף משוחרר, אבל לא להערכה שבסוף החמאס ידרוש לשחרר את כל האסירים כנגד כל החטופים.
אני לא שותף להערכה הזאת, בין השאר משום שלא בטוח שהחמאס עצמו יודע איכן נמצאים כל החטופים, וכמה מהם נמצאים בין החיים, וכן משום שמאז שחרורו של גלעד שליט ישנה התנגדות גוברת והולכת לשחרור מסיבי של מחבלים – וראשי החמאס יודעים שלא לקפוץ מעל הפופיק.
להערכתי – וזה בהחלט ניחוש צנוע – הם יעלו את הדרישות במובן הזה שהם ידרשו שני ימי הפוגה תמורת כל 10 חטופים משוחררים – בנוסף למה שיוכלו לדרוש בנושא שחרור אסירים משלהם כנגד כל חטוף.
הרי כבר הבטחנו לחמאס, בלי שהוא ביקש, יום הפוגה נוסף על כל 10 חטופים מעבר למה שכבר הוסכם (ובינתיים גם מתבצע), ולמה שלא ידרוש יותר?
דרישה לשני ימי הפוגה תהייה לנו קשה יותר לעיכול, ומספר המתנגדים לה יהיה רב מאלה שהתנגדו לעסקה הנוכחית, אבל עדיין תהייה לה בציבור תמיכה מספקת.
אחר כך תבוא דרישה חמאסית לשלושה ימי הפוגה תמורת כל עשרה חטופים, וכמובן תעלה גם הדרישה להרחבת הסיוע ההומניטרי, שיכלול גם דלק, שחלק ממנו ידלוף גם לשירות החמאס.
כמו שאמרתי לא פעם – ולא תרמתי דבר משלי – בכל סכסוך בין דויד לגוליית, העולם תמיד אוהב את הדויד, ולא את הגוליית, ועד ה-7.10.2023 אנחנו היינו הגוליית, הפלשתינאים היו הדויד, ומטבע הדברים העולם אהד את הפלשתינאים.
ב-7.10 היינו לתקופה קצרה הדויד מול הגוליית העזתי, והעולם תמך בנו עד שחזרנו להיות הגוליית, וכעת העולם, בהדרגה, מעביר את אהדתו בחזרה אל הפלשתינאים.
לא קשה להעריך שהחמאס יצליח להוציא מאיתנו לפחות 15 – 20 ימי הפוגה נוספים, במהלכם העולם יתרגל למצב של אין–מלחמה, ויהיה לנו קשה להמשיך במלחמה מהנקודה בה היינו ערב כל ההפוגות בלי להסתכן בכך שהעולם ידבר על “חידוש התוקפנות הישראלית“.
אנחנו, כמובן, נחזור ונדבר על “זכותה של ישראל להגן על עצמה“, אבל כאשר גוליית מדבר על זכותו להגן על עצמו, העולם לא ממש קונה את זה.
ולסיכום: בהחלט אפשר לצפות לכך שתוך שבועיים–שלושה רוב חטופינו יחזרו הבייתה, ומיעוטם יישארו “נעדרים“, אבל מיטוט החמאס עדיין יישאר כמטרה לא מוגשמת, אשר בכלל לא ברור אם היא תושג, ומתי.
ותזכרו שאמרתי לכם.
***
קואליציית המוות והשנאה: העיר שדרות כדגימת–אקראי
פרסם כאן
היום אני מתנדב להיות “יפה נפש“, “פרוגרסיבי“, וכו’, ואך לכבוד ייחשב לי הדבר!
שימו לב לשיעור התמיכה של יישובי עוטף עזה בקואליציית המוות בראשות בנימין נתניהו.
נתחיל בעיר שדרות:
הליכוד – 41.52%
סמוטריץ+בן גביר+אבי מעוז – 24.55%
ש“ס – 12.06%
יהדות התורה – 0.98%
======
סה“כ – 79.11%
נמשיך בדגימת–אקראי של קיבוצי העוטף, ה”סמולנים”, ה“פרוגרסיבים“, “יפי הנפש”:
בארי:
הליכוד – 2.87%
סמוטריץ+בן גביר+אבי מעוז – 1.21%
======
סה“כ – 4.08%
כפר עזה:
הליכוד – 8.72%
סמוטריץ+בן גביר+אבי מעוז – 5.16%
ש“ס – 0.36%
======
סה“כ – 14.24%
נחל עוז:
הליכוד – 10.40%
סמוטריץ+בן גביר+אבי מעוז – 3.20%
======
סה“כ – 13.60%
והסיכום: תושבי שדרות – כ-80 אחוזי תמיכה בקואליציית המוות, לעומת 4 עד 15 אחוזים בלבד של תמיכה שיש לה בקיבוצי הסביבה.
ועוד השוואה מעניינת: תמיכת תושבי שדרות במפלגת הגזענים של סמוטריץ+בן גביר+אבי מעוז היא כפעמיים וחצי (!) משיעור התמיכה הארצי במפלגה הזאת (10.84%), בעוד שהתמיכה בה בקרב קיבוצי הסביבה היא רק כרבע עד מחצית משיעור התמיכה הארצי במפלגה הזאת.
ולא, אל תספרו לי, אתם תושבי שדרות, פרולטרים מזרחיים קשי–יום, שאתם תומכים בקואליציית נתניהו בגלל הקפיטליזם האשכנזי החזירי: זה לא הגיוני, וזה לא מסתדר!
תודו, עם יד על הלב: אתם שונאים ערבים!
והמסקנה:
ראשית – אתם לא יותר טובים מהערבים ששונאים את היהודים;
שנית – אם, כחיילים, הייתם מקבלים פקודה להשמיד ללא אבחנה יישובים פלשתיניים שלמים, על יושביהם, לא רק שהייתם מבצעים אותה, אלא שהייתם מבצעים אותה עם ריר על שפתותיכם;
ושלישית – כשאתם מכנים את החמאס “נאצים“, תסתכלו בראי, כי, כאמור, אתם לא יותר טובים מהם!
ואתם יודעים מדוע אתם לא מקבלים פקודות כאלה? בגלל אלה שאתם מכנים בבוז “סמולנים“, “יפי נפש“, “פרוגרסיבים“, וכו’.
***
ועוד תהייה: מה יקרה באיזור הזה בבחירות לכנסת הבאה?
ההערכה שלי: בקיבוצי הסביבה קואליציית המוות תימחק כליל, ואילו בשדרות היחלשותה תהייה מינורית, אם בכלל, כי השנאה בשנאה נוגעת.
כי גם השנאה עזה כמוות.
ותזכרו שאמרתי לכם!
***
שוב ושוב אני נאלץ להסביר עניינים משפטיים ללא–משפטנים, הרואים הכל בעיניהם הפוליטיות, והפעם זה חיים סדובסקי, אשר מפרסם פוסט:
אני מחפש עורך דין. הטירוף המתחולל בערוצים 12 ו-13 פוגע בי כתושב המדינה. דבריהם של עיתונאים כמו גיא פלג, אמנון אברמוביץ או אביעד גליקמן, מרסקים אותי ומחלישים את העמידה שלי ושל תושבים אחרים מול האויב.
להלן סעיף רלוונטי מחוק העונשין.
והוא מצרף את הסעיף, עם הדגשה:
וגם מוסיף:
זה באמת קריטי. הטירוף נגד נתניהו חייב להסתיים. חכו לאחרי המלחמה. בזמן המלחמה זו עבירה על החוק!!!
על כך אני עונה לו:
אנחנו לא זקוקים להסבר שלך, עם שלושה סימני קריאה, שבזמן מלחמה זו עבירה על החוק, כי זה כתוב בסעיף עצמו, אבל לשני דברים לא נתת את דעתך:
1. שהסעיף הזה מחייב את קיומה של *כוונה*, לגבי כל אחת משתי האפשרויות שבו;
2. הסעיף הזה מדבר על הפצת “ידיעות“, ודיעות אינן “ידיעות“.
על זה הוא כבר לא ענה לי, למרות שעברו כבר חמישה ימים, וגם הזכרתי לו את זה, ובמקומות אחרים הוא דווקא ענה לי.
ועוד, משלו:
ומה שמדהים, שהציוץ של נתניהו הוא אמת. הוא באמת לא עודכן ע“י אף אחד!!!
הכוונה היא שהוא, נתניהו, לא עודכן ע“י הצבא ושאר ה“גורמים” על הפשיטה של החמאס על יישובי עוטף עזה, אלא בבוקר ה-7.10.2023, שעה 0629, דהיינו דקה אחת לפני הירייה הראשונה.
אני מגיב (וגם על זה הוא לא ענה לי, למרות שעברו חמישה ימים מאז, וגם הזכרתי לו את זה):
אם אתה מדבר על המגרש המשפטי, על המגרש הזה יש עיקרון לפיו עצימת–עיניים כמוה כידיעה ממש.
נתניהו לא רצה לדעת שום דבר שלא מתיישב עם הקונספציה שהחמאס, יציר טיפוחיו, “מעוניין ברגיעה“.
אם היה רוצה לדעת, היה דורש עדכון שוטף, אפילו כל חצי שעה, אבל הוא לא דרש, הוא עצם את עיניו, ולכן הוא מוחזק כמי שידע גם ידע.
עכשיו שאל את עצמך מה הוא היה עושה אם הוא היה מעודכן, אפילו כל 5 דקות.
ההערכה שלי היא שגם הוא היה אומר שזה רק תרגיל, ואז הוא היה שותף למחדל.
בהכרה או בתת ההכרה הוא רצה לחמוק מהמצב הזה, כדי לפטור עצמו מאחריות, ולהאשים אחרים.
גם בוועדת מירון הוא אמר שלא אמרו לו.
האם עוד לא הספקת להכיר את דפוסי החשיבה שלו?
ובמלים ברורות יותר: מי שמנסה לגלגל את הנושא אל המגרש המשפטי, חייב לקבל את כללי המשחק על אותו המגרש, ולפי הכללים האלה נתניהו ידע גם ידע את כל מה שידעו בצה“ל (כולל באמ“ן), בשב“כ, במוסד, ובכל גוף ביטחוני אחר.
אבל גם על המגרש הציבורי המצב לא יהיה שונה: כפי שנתניהו העיד בוועדת החקירה על אסון מירון, שם הוא אמר שהוא “לא ידע“, כי “לא אמרו לו“, כך גם בעניין ההתקפה של החמאס על יישובי עוטף עזה: באופן כרוני הוא מעדיף שלא לדעת, כדי לחסוך מעצמו את הצורך לקבל החלטות קשות, ולהשאיר לעצמו את האופציות להאשים אחרים בכל אסון שיקרה.
ומילה על גורמי המודיעין
אין מחלוקת שהם כשלו, אבל מילה אחת להגנתם, ולו גם באופן חלקי מאוד.
יש מקרים בהם העובדות הידועות אינן מביאות למסקנה חד–משמעיות.
כך, למשל, אם האויב מנהל ליד הגבול פעילות אשר יכולה להתפרש גם כאימונים וגם כהכנה למלחמה.
נניח שהפעולה הזאת נמשכת חודשים ושנים, ומי שבידו ההחלטה אם להפוך את האימונים למבצע צבאי מחזיק את ההחלטה במרחב שבין אוזניו: האם ניתן להחזיק את כל הצבא וכל המדינה בכוננות עליונה מתמדת? לא, זה בעייתי.
כמובן שיש מצבים “גבוליים“, כגון פעילות כאמור, הנמשכת לא חודשים ושנים, אלא רק שבוע, שבועיים, חודש, והשאלה היא מה יעשו גורמי המודיעין וההערכה במקרים כאלה.
ושאלה נגזרת מהשאלה הזאת: האם במקרים גבוליים לא יכולה להיות השפעה לציפיות שהדרג המדיני משדר?
ותשובתי היא שזה בהחלט יכול להיות.
כמובן שזה לא משחרר את הגורמים האלה מאחריות לתת הערכות מקצועיות עצמאיות אמיצות שאינן מושפעות מהציפיות של הדרגים המדיניות, אבל זה מטיל על הדרג המדיני את האחריות לשדר לדרג המקצועי: אל תפזלו אלי, תעשו את מה שאתם מבינים, לא מה שאתם חושבים שמצופה מכם.
אבל נתניהו הוא האדם האחרון שדבר כזה מצופה ממנו.
***
באנגלית קוראים לזה invasion, או incursion, שזה “פלישה”, ואנחנו קוראים לזה “כניסה קרקעית“.
מדוע?
כי, כידוע, “אין עם פולש לארצו–הוא“!
***
***
נקודת התורפה העיקרית של ממשלת החירום שקמה לנו היא בכך שהיא נשלטת ע“י ראש ממשלה לא אמין, שהוכיח כבר ששיקולי ההישרדות האישית והפוליטית שלו הם בראש מעייניו, וכל החלטה בניהול המלחמה עשוייה להיות מזוהמת בשיקולים זרים אלה ואחרים – די לנו בסיבה הזאת כדי להקים ממשלה אחרת, בלי נתניהו.
השאלה היא איך עושים זאת.
בעבר העליתי את אפשרות הפרישה של חלק מסיעת הליכוד בכנסת, ונראה לי שהאפשרות הזאת קרובה היום מתמיד.
בואו נעשה את החשבון לפי מס’ הח“כים, ועדיין בלי פורשי הליכוד.
יש עתיד – 24;
המחנה הממלכתי – 12;
ישראל ביתנו – 6;
העבודה – 4.
סה“כ – 46 ח“כים.
מתוך ההנחה שהסיעות הערביות (10 ח”כים) תתנגדנה גם לממשלה כזאת, אנחנו זקוקים ל-15 פורשי ליכוד כדי להגיע לרוב של 61 ח“כים.
מתוך ההנחה שהסיעות הערביות תימנענה מהצבעה, אנחנו זקוקים רק ל-10 פורשי ליכוד כדי להגיע לרוב של 56 מול 54 ח“כים שיתנגדו.
את פורשי הליכוד הפוטנציאליים אפשר לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:
- בכירי הליכוד שמבינים שנתניהו הגיע לסוף דרכו, והמשך שלטונו מסכן את המדינה;
- ותיקי הליכוד שנדחקו לאחור ע“י בנימין נתניהו;
- יושבי הספסלים האחוריים, שיודעים שאם בכנסת הבאה הם ירוצו ברשימת הליכוד, אם בכלל, הם לא יזכו במקומות ריאליים, לאור ההפסד הצפוי של המפלגה הזאת.
לממשלה הזאת אפשר אולי לצרף את אריה דרעי וסיעתו (11 ח“כים). אני מניח שאם יציעו לו לקחת חלק בניהול המלחמה בלי מיניסטריון “ביצועי” (דהיינו שליטה על כספים מאוצר המדינה) – ייתכן והוא יסכים.
הלאה, על בסיס ההנחה שהשגנו מספיק אצבעות להקמתה של ממשלה כזאת, ניגש לקווי היסוד שלה.
א. פורשי הליכוד יבחרו מי מביניהם יהיה ראש הממשלה;
ב. יוקם קבינט מלחמה מצומצם, בו לאף אחת מהמפלגות השותפות לא תהייה זכות וטו;
ג. תוך שלושה חודשים מתום הקרבות (כולל הגדרה מה זה “תום הקרבות“) תתקיימנה הבחירות לכנסת ה-26;
ד. באשר לניהול המלחמה, הממשלה תחליט אם להיכנס קרקעית, או להישאר ברצועה, וכמה זמן, לפי שיקולי עלות (בחיי חיילים) ותועלת (מה אפשר להשיג בכל אופציה);
ה. באשר לפינוי העזתים לדרום הרצועה – הממשלה תחליט אם היא רוצה למחוק את עזה יחד איתם, או לאפשר להם לנוע דרומה, ואם כן – לתת להם זמן נדיב, נניח שבוע ימים, ולדאוג שהאו“ם יבטיח שהחמאס לא ימנע זאת.
ו.הממשלה תחליט מה לעשות עם עזה לאחר המלחמה.
ז. הממשלה תקים צוות מומחים א–פוליטי שיבחן את כל החלופות להסדר מדיני ישראלי–פלשתינאי, מה יהיו יתרונותיו וחסרונותיו, ובמה הוא יהיה כרוך מבחינת מחיר הדם, הדמים וכל מחיר אחד.
הצוות לא יגיש המלצות, והוא לא יהיה ניתן לפיזור.
ח. בכל השאר – כל מה שהממשלה תחליט יהיה פחות גרוע ממה שנתניהו יחליט.
***
21.10.2023, 21:40
כמה זמן תימשך הכניסה הקרקעית, ומה היא תשיג?
במבצע צוק איתן (2014) מטרת המבצע הייתה “לפגוע משמעותית ביכולות הצבאיות של חמאס ולהגיע לשקט ארוך טווח בכל הזירה הפלסטינית“, והוא נמשך 50 יום. הכניסה הקרקעית החלה 9 ימים אחרי תחילת המבצע, וזה אומר שהכניסה הקרקעית נמשכה 41 יום.
במלחמה הנוכחית הכניסה הקרקעית עוד לא החלה, ולאור המטרה הפעם (“מיטוט שלטון החמאס“), הנהגתנו המדינית והצבאית מבטיחה שהות ארוכה יותר (חודשים, לדעת הממעטים, שנים, לדעת המרבים).
במאמר כך תסתיים מלחמת השביעי באוקטובר, ותזכרו שאמרתי לכם! הערכתי כי המלחמה שהחמאס פתח בה נגד מדינת ישראל תסתיים אחרי שאנחנו נספור 200 – 300 ארונות החל מההחלטה על “כניסה קרקעית“, והאוכלוסייה העזתית, מצידה, תספור בין 2000 ל-4000 מתים.
ביום 17.10.2023, בבלוג הזה, עדכנתי את ההערכה כמה זה יעלה לנו, על בסיס ההערכה משנת 2014, לפיה הצפי הוא ל-500 הרוגים “אם יוחלט על פירוז עזה” – וכידוע לא הוחלט כך.
על הבסיס הזה, יחד עם הבדלים שונים בין המבצע משנת 2014 לבין המצב היום, הנחתי כי אפשר להעריך שהכניסה הקרקעית תעלה לנו בין 500 ל-1,000 ארונות, שהאם העברייה תעצור את המהלך אי–שם בין שני המספרים האלה, והקהילה הבין לאומית תתערב אחרי שמספר המתים בצד השני יהיה בן 4,000 ל-5,000.
זה היה לפני ההערכה המעודכנת, לפיה השהות על אדמת הרצועה תהייה “חודשים ושנים“, אני מפחד להעריך מחדש את מספר הארונות.
ואם תצמידו לי אקדח לרקה כדי להוציא ממני הערכה – אני מעריך שהמשאלה “למוטט” את שלטון החמאס לא תתגשם גם הפעם.
אני מעדיף לשחוק את עזה מהאוויר, לשחוק עד דק, אפילו שזה ייקח יותר זמן (מה שלא בטוח), במקום לספור ארונות.
ולכל חיילינו קצרי–הרוח המחכים ל”אקשן” – ממליץ לכם להירגע קמעה (ואל תשאלוני מה זה קמעה, כי אני לא יודע).
***
21.10.2023, 0200
כבר מתנפלים על ביידן, כמה מפתיע!
הפעם כשלתי ברך עם ה“אמרתי לכם“.
בבלוג הזה, ביום 14.10.2023, תחת הכותרת ביידן הוא אותו הביידן, סיימתי את הפרק היומי למטה מכאן:
וזה רק אומר שחזקה היא על ג’ו ביידן – אותו ג’ו ביידן! – שעם שוך הקרבות הוא לא ישכח לחזור אל נושא המדינה הפלשתינאית.
כמובן שיהיו בינינו רבים שיחזרו אל פזמון ה“ביידן אנטישמי“, וגם יוסיפון כי התמיכה שנתן לנו במלחמה הייתה רק “כדי שלא יגידו“.
ותזכרו שאמרתי לכם!
כשלתי בכך שצפיתי שזה יקרה רק “עם שוך הקרבות“, וזה קרה הרבה יותר מוקדם: רק 5 ימים מהתחזית הכושלת שלי (ייתכן שזה היה כבר מוקדם יותר, אבל אני לא מצאתי).
כך ירון אסף, ביום 19.10.2023, שעה 13:23:
כותבת גלית בראל המתגוררת בארה“ב :
אז מה היה לנו כאן…
החבר הכי הכי הכי הכי הכי טוב בעולם אבר אבר אבר שהיה לישראל… לפי אלו שלא מבינים מה באמת קורה , בא לישראלוש , בואו נקרא לה , האשה הנאנסת , ובמתק שפתיים הרגיע אותה , ומה שנקרא בשפת הרחוב , סובב אותה על האצבע שלו ..
אמר לה כמה הוא אוהב אותה וכמה הוא ידאג לה.
מיד אח“כ הוא פנה לאנס שלה , ונתן לו מאה מליון דולר .
ומה היה לנו אחר כך אח“כ ..? אהה ..
הוא הזהיר אותה לא לפגוע באנס. “לא לרדת לרמה שלו” כמו שאומרים בעולם הנאור…
שכחתי לציין שהאנס גם חטף את הילדים של הנאנסת , אבל החבר הכי הכי הכי לא ניסה אפילו להחזיר לה את הילדים בתמורה למאה מליון דולר.
יש את זה ביותר “שמור אותי מאוהביי ומשונאי אשמר בעצמי” ??
אני שואל את המלביה“ד:
ירון אסף, האם אתה מוכן להיות ישר עם עצמך, ולומר לביידן לך קיבינימט, אנחנו לא רוצים את הכסף שלך, לא את נושאות המטוסים שלך, ולא שום תמיכה מצדך?
הוא עונה לי:
לא , אתה?
ואני משיב:
אני תמיד ישר עם עצמי, ומסתבר שזה אחד ההבדלים בינינו.
אחד בשם אחיעד סער אומר לאחד בשם יוני זאנה:
אני אגיד לך את זה ככה – חרף כל מה שנכון במה שאמרת (המון מזה נכון), אמריקה למעשה מחזיקה אותנו מלעשות את מה שצריך לעשות, וזה לפנות לחלוטין את רצועת עזה מערבים, ולעשות מצור על חמאס עד שהם מתים מרעב או יוצאים ומחוסלים בזה אחר זה, למול מצלמות. ואת זה צריך לעשות שניה אחרי שמשמידים את כל תחנות הכח בלבנון ומכניסים לכוננות את כוחות הגרעין, מכוונים על איראן ומאיימים בגלוי להשמיד אותה.
כל דבר פחות מזה, זה ברור. אתה פשוט תקבל 5000 הרוגים בסבב הבא מול חיזבאללה ואז 130,000 הרוגים בפעולה איראנית ואין יותר מדינה ולא עם יהודי.
אז את המחיר הזה אתה מוכן לשלם? אני לא. כרגע נערכים, אבל אח“כ מוחקים את עזה עד שלא נשאר שם כלום, וכבר ברור שאנחנו נשלם המון מול חיזבאללה על הרפיסות של הימים האחרונים. את המקדמה כבר שילמנו בחיי אדם ופינוי ישובי הצפון… תיכף תתחיל לפדות את הקרן…
אני שואל את אותו אחיעד:
האם אתה מוכן לוותר על עזרתו של ביידן, ולומר לו לא מדבשך ולא מעוקצך?
הוא נותן לי תשובה על–תנאי:
זה תלוי מה הוא דורש ממני.
נכון לכרגע, בין כה וכה לא נערכנו. אין בעיה להתעכב עד ההתארגנות. אבל אם עזרתה של ארה“ב משמעה שבעוד כמה שנים שוב יהיה אירוע ושוב ימותו לנו מאות ואלפים – כן – ללא ספק לוותר על כל עזרה ולעשות מה שצריך, כי ישראל לא תחזיק מעמד, מי יחיה כאן כשהאויב נמצא על הגבול מחכה שתלך לישון כדי לשחוט אותך במיטה ולאנוס את הילדות שלך? שום עזרה של שום ביידן לא שווה את זה.
אני מבהיר לו:
אם אתה ברצינות לא מבין מה ביידן רוצה, אז אני אסביר לך בכפית:
א. ביידן הוא נשיא ארה“ב, ולא ר“מ ישראל.
ב. בתור שכזה ביטחון ארצו קודם בעיניו מאשר השאיפות המשיחיות–טריטוריאליות של הימין הישראלי.
ג. ביידן סבור שישראל חזקה ובטוחה היא חיונית לבטחון ארצו.
ד. ביידן סבור שפתרון 2 המדינות הוא הדבר הנכון לביטחונה של ישראל, אשר, כאמור, הוא חיוני לביטחונה של ארצו.
ה. הוא הבהיר היטב כי בשוך הקרבות הוא יחזור לעניין פתרון 2 המדינות.
ו. על הבסיס הזה עומדת בעינה שאלתי: האם אתה מוכן לוותר על עזרתו של ביידן, ולומר לו לא מדבשך ולא מעוקצך?
ואחרי כחמש שעות אני מתזכר אותו:
אחרי שהבהרתי לך מה ביידן רוצה, עדיין קשה לך לענות?
וזה לא שהוא הלך לישון, כי בעניינים אחרים הוא דווקא ענה לי חריצות רבה.
ואת אותן השאלות הפניתי גם לאחרים באותו המקום, ואף אחד לא ענה לי – אלה הישראלים המכוערים שמוכנים לנשוך את היד המאכילה אותם, ומגוננת עליהם.
זהו להיום. דגימת אקראי למה שחזיתי שיקרה אחרי המלחמה, וקרה תוך חמישה ימים (אם לא קרה כבר לפני כן, וטחו עיני מראות).
***
זילות השואה, או לא זילות השואה?
אבי בניהו, דובר צה”ל לשעבר: “יאיר גולן זיהה תהליכים במדויק”
כאשר סגן הרמטכ“ל, יאיר גולן, אמר שהוא “מזהה תהליכים“, אמרו על האנלוגיות האלה שיש בהן משום “זילות השואה“.
אני, אגב, טבעתי את הביטוי “נאציזם כחול לבן” כבר לפני כעשרים שנה, וכבר אז לא הסתפקתי בביטוי העדין “תהליכים“, והראיתי שזה כבר עבר את שלב התהליכים.
הטוענים לזילות השואה אומרים ש“שואה הייתה רק אחת“, ולכן אין מקום לשום השוואה, אבל זה לגמרי לא נכון.
זה לא נכון. משום שיש “השואה” (the Holocaust), ויש “שואה“, שהיא מילה “גנרית“.
קחו, למשל, את שואת ביאפרה, שואת קמבודיה, שואת הארמנים, שואת יהודי הונגריה וכו’, ואני לא בטוח שיחסית לגודל האוכלוסייה השואה שלנו הייתה השואה הגדולה ביותר.
קחו, למשל, את הטבח בקיבוץ ניר עוז ובקיבוץ בארי, ביום 7.10.2023, בו נרצחו כרבע מחברי ניר עוז וכעשירית מחברי בארי: האם זו אינה שואה?!
ויש גם שואות אחרות: שואה עסקית, למשל, שיכולה לפקוד גם עסק קטן, אבל מבחינת העסק זו שואה גדולה.
אל תתייראי
מה מפריע לי היום בנושא הזה?
מפריע לי שנביאי ה“איך בכלל אפשר להשוות” הופכים את עורם כאשר נוח להם הדבר.
כמה פעמים הוזכרה השואה, “תחושת השואה” ו“מאז השואה לא קרה לעם היהודי דבר כזה“, הכל בהקשר למה שקרה בישובי עוטף עזה מאז הפשיטה ב-7 באוקטובר?
הרבה פעמים, ואין לי בעייה עם זה, אבל יש לי בעייה עם צבועי “זילות השואה” וטועני “שואה הייתה רק אחת” או “איך בכלל אפשר להשוות“.
וכמה פעמים הושווה החמאס לנאצים?
לא פעם, כולל ע“י ראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו.
לא, אין לי שום בעייה גם עם השוואת החמאס לנאצים, אלא עם הצבועים הנ“ל.
ויש לי גם בעייה עם אלה שלא מוכנים לקבוע נוסחאות ועקרונות שיחייבו אותם בעתיד.
קחו, למשל, את השאלה אם ניתן להשוות בין דונאלד טראמפ לאדולף היטלר, אותה הצגתי לפני למעלה מחמש שנים: כמה התקפות ברוח “איך אפשר להשוות“, “הוא לא הרג יהודים” ו“יש לו בת יהודייה, אז איך אפשר לומר עליו דבר כזה?”, וכו’.
אז כיוון שאני מכיר את חברי ליהדות, עניתי לכם כבר בתחילת המאמר:
אז יש לי הפתעה לכל הדמגוגים, העושים שימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת: היטלר נולד היטלר, והוא היה היטלר גם לפני שהוא הרג את היהודי הראשון, וטראמפ נולד טראמפ, והוא היה טראמפ גם לפני שביתו התגיירה, והביאה לו את נכדיו היהודיים, ולפני שהוא בא אל ה-AIPAC, להבטיח את אחת מההבטחות שהוא היה שולף מהטלפרומפטר, לפי מה שהקהל המסויים שלו רוצה לשמוע.
לא, לא, זה כשלעצמו עדיין לא אומר שניתן להשוות בין טראמפ להיטלר, אבל זה מוריד מעל השולחן את הדמגוגיה, ואפשר לגשת אל הנושא לגופו, ולנסות להשיב על השאלות האלה בשיקול–דעת.
וגם הצגתי להם שאלות איפכא–מסתברא:
האחת:
נניח שהיטלר היה עולה לשלטון בארצות הברית של אמריקה, בשנת 2017, והיה רוצה להשמיד את כל היהודים שבה.
וגם עניתי עליה:
אז היטלר יכול היה לעלות לשלטון בארה“ב של היום, אבל ברגע שהיה מעלה על דל דעתו אפשרות של השמדת–עם (יהודים, שחורים, מוסלמים), או אפילו מצב–חירום המאפשר לו ליטול סמכויות שלטוניות בלתי מוגבלות – באותו הרגע הוא היה מאומפץ’ על טיל, אם לא לכלא – הבייתה בוודאי.
וגם הסברתי ופירטתי מדוע.
והשאלה השנייה:
כעת בואו נניח שדונאלד טראמפ היה עולה לשלטון בגרמניה של שנת 1933, ובאירופה של אז לא היו 9.8 מיליון יהודים, אלא 9.8 מיליון מוסלמים, או שחורים, או צוענים –
גם עליה עניתי:
היטלר היה קטן עליו.
הוא היה משמיד את כל אלה שאינם משתייכים לגזע הארי הטהור, וכיוון שאיוונקה עתידה הייתה להתגייר רק בעוד 76 שנים – הוא לא היה מהסס להרוג גם את היהודים.
וגם הסברתי איך אנחנו יודעים.
לא אאריך כאן, וכל החפץ יוכל לקרוא את הדברים במקור.
כעת, כל החפץ יוכל לשאול את השאלה הזאת:
נניח שאיסמעאיל הנייה היה עולה לשלטון בגרמניה של שנת 1933, ובאירופה של אז היו 9.8 מיליון יהודים – האם הוא היה מנסה להשמיד את כולם?
זה לגבי החמאס, אבל גם לגבינו השאלה הזאת יכולה להתעורר:
נניח שאיתמר בן גביר/בצלאל סמוטריץ’ היה עולה לשלטון בגרמניה של שנת 1933, ובאירופה של אז לא היו 9.8 מיליון יהודים, אלא 9.8 מיליון ערבים – האם הוא היה מנסה להשמיד את כולם?
אלה הן השאלות, וכל החפץ יענה עליהן לפי הבנתו, השקפתו, והדיעה הקדומה שלו – אם יש לו כזאת – רק לא בצביעות, שנאמר:
אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס” (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כב, עמוד ב).
על השעייתו של חה“כ עופר כסיף מהכנסת: עוד על צביעות השואה
בשל התבטאויות נגד ישראל: חה“כ עופר כסיף הורחק מהכנסת ל-45 יום, שכרו יישלל לשבועיים:
ועדת האתיקה החליטה להטיל סנקציות על חבר הכנסת מחד“ש–תע“ל לאחר שהשווה בין תוכנית סמוטריץ‘ לבין הפתרון הסופי ואמר אחרי הטבח בעוטף עזה כי “ישראל רצתה באלימות הזו“.
אז ככה: גם אם נניח שאמירותיו של כסיף הן מופרכות וחסרות–שחר, דווקא בכגון אלה נבחן חופש הביטוי, ולא בשירי הלל ומה–יפית. זה לפני הכל, וכל החפץ, יתכבד ויחלוק.
אבל גם לגופו של עניין, אין לומר שאמירותיו הן מופרכות וחסרות–שחר: אחרי שסמוטריץ’ קרא למחוק את חווארה – מה זה אם לא לידיצה 2.0?
ובאשר לרצונה של ישראל “באלימות הזו“: אחרי שנתניהו עשה ככל יכולתו להביא את איראן למעמד של מדינת סף גרעינית, וזאת כדי למצב את עצמו כ“לוחם ללא חת בהתגרענותה של איראן“, הכל כבר אפשרי, ואין לשלול את האפשרות ש“גירד לו בידיים” למצוא עוד הזמנות מהז’אנר הזה. הזדמנות בה הוא יוכל להופיע עוטה שכפ“ץ בפני החיילים היוצאים לקרב, על מנת להעלות את המוראל שלהם. הזדמנות לנאום בכנסת בלי עניבה. אחלה זלנסקי 2.0.
טוב, אפשר להניח שהוא לא צפה קטסטרופה כזאת, רק איזו חדירה קלה של שניים–שלושה מחבלים, ירי של פצמ“ר אחד או שניים, רק כותרת קטנה בתקשורת, אולי איזה צוק איתן צוציק, איזה מבצע “שובו מנדטים“, אבל יצא מה שיצא.
אז מדינת ישראל לא רצתה באלימות “הזו“, אלא במשהו מינורי יותר, וחה“כ כסיף טעה “כמותית“, אבל טעות כמותית אינה עילה לסתימת פיות.
עוד נאמר, שם:
בישיבתה הערב, קיבלה ועדת האתיקה בראשות חה“כ ינון אזולאי (ש“ס) החלטה עקרונית שעניינה “החובה של חברי הכנסת להתבטא בזהירות בעיתוי זה לנוכח רגישות הציבור ובפרט להימנע מהתבטאויות שעלולות לפגוע בביטחון המדינה והציבור בימי הלחימה“.
“התבטאויות שעלולות לפגוע בביטחון המדינה והציבור“? לא ידעתי שוועדת האתיקה של הכנסת אמונה על ענייני בטחון המדינה והציבור, ושבכלל יש לה הכלים לכך, אבל כשמפטירין ב“בימי הלחימה” – כל סתימת–פיות מתחילה כך.
וחוץ מזה – אוי לה למדינה, ואבוי לזכות–הקיום שלה, אם דברים כאלה עלולים לפגוע בבטחונה.
והנה החלטה נוספת, של אותה הוועדה בעניין אותו הח“כ:
ההחלטה השנייה של ועדת האתיקה התייחסה לכ-400 קובלנות של אזרחים ושל חברי הכנסת אלמוג כהן (עוצמה יהודית) וניסים ואטורי (הליכוד) כנגד חה“כ כסיף. מהוועדה נמסר כי היא “מביעה סלידה עמוקה מהתבטאויותיו שבאות לאחר שתי החלטות ועדה בעניינו בנושא שימוש במונחים מעולם התוכן של השואה“.
וזה מחזיר אותנו אל פתח הדברים שלנו היום: “שימוש במונחים מעולם התוכן של השואה” … כשנוח לנו הדבר – השימוש הזה מותר ולגיטימי, וכשלא נוח לנו – זה שרץ שיש לטהרו.
ועל כך כבר הבאתי לעיל, מן המקורות:
אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס” (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כב, עמוד ב).
***
17.10.2023, 07:50
במאמר כך תסתיים מלחמת השביעי באוקטובר, ותזכרו שאמרתי לכם! הערכתי כי המלחמה שהחמאס פתח בה נגד מדינת ישראל תסתיים אחרי שאנחנו נספור 200 – 300 ארונות החל מההחלטה על “כניסה קרקעית“, והאוכלוסייה העזתית, מצידה, תספור בין 2000 ל-4000 מתים.
את ההערכה הזאת ביססתי – ולא בפעם הראשונה, על גבול נכונותה של האם העברייה הקולקטיבית לספור ארונות, ושל הקהילה הבין לאומית לספור מתים בצד השני.
חוששני שהייתי מאוד שמרני הפעם, כי לא הערכתי את השוני בין הסבבים הקודמים לסבב הזה, והשוני הוא בכך שהפעם האגו של הגוליית הישראלי חטף מכה אנושה וכואבת, ובתור בעל אגו נפוח בעצמי אני יודע שעל פגיעה בו לא עוברים על נקלה.
הפעם האגו שלנו “חם” יותר, העולם (עדיין!) סלחני יותר כלפינו (בגלל שאנחנו היינו המותקפים), וכנראה שגם האם העברייה תגלה יותר הבנה למצב – אולי משום שגם ילדיה–היא היו בין קורבנות ההתקפה של החמאס.
במה החכמתי?
תחת הכותרת חיזבאללה תחילה (N12, 15.10.2023) מגלה לנו צבי האוזר, לפנים יו“ר ועדת החוץ והביטחון ומזכיר הממשלה:
בשנת 2014, במבצע “צוק איתן“, הייתה ישראל חייבת לקבל החלטה לפרז את עזה מטילים. דשדשנו 51 יום, הוצגה לקבינט מצגת ובה דובר על צפי ל-500 הרוגים אם יוחלט על פירוז עזה – והדרג המדיני יחד עם הדרג הצבאי הכריעו שלא לטפל טיפול שורש בבעיית עזה, ובמקום זאת אומצה סופית “קונספציית הסבבים“. ממשלת ישראל הצהירה ש“עזה לא תשוקם אם לא תפורז“, אך בפועל הסכמנו להכיל את ההתעצמות ואת בניין הכוח של ארגון הטרור חמאס בעזה. יצרנו לעצמנו מציאות מדומה ובה גורם “מורתע” יכול במקביל להתעצם.
היום, כך נראה, מנין 500 הארונות הופך להיות אקטואלי אם האם העברייה תהיה סובלנית יותר, וכיוון שהחמאס היום חזק יותר, ומחופר יותר, מספר מגוייסי המילואים רב בהרבה (300-360 אלף היום לעומת כ-40 אלף אז), אפשר להאריך שהכניסה הקרקעית תעלה לנו בין 500 ל-1,000 ארונות, ושהאם העברייה תעצור את המהלך אי–שם בין שני המספרים האלה.
במקביל לכך, הקהילה הבין לאומית תתערב אחרי שמספר המתים בצד השני יהיה בן 4,000 ל-5,000.
האם הכניסה הקרקעית חיונית להגשמת המטרה – חיסול החמאס?
בעבר סברתי כי כך הוא. הסיבה העיקרית לסברתי זו הייתה שכך אמרו הגנרלים שלנו, וכשם שאני לא אוהב שלא–משפטנים יתווכחו איתי על דברים שבמקצועי, כך גם אני לא אתווכח עם בעלי מקצוע אחרים על דברים שבמקצועם.
הפעם המצב שונה:
ראשית – האלוף במיל’ יצחק בריק אומר שהכניסה הקרקעית אינה חיונית, ולמי שלא שמע את שמעו – זהו נביא–הזעם שהתריע שוב ושוב שצה“ל אינו מוכן למלחמה, ונבואתו כבר התגשמה.
ושנית – ממה שאנחנו רואים בטלוויזיה עולה שאפשר למחוק את עזה בהתקפות מהאוויר, יחד עם המצור על צפון הרצועה, וגם אם בכירי החמאס וזוטריו מתחבאים במעבה האדמה, במקומות שאולי קשה לאתרם ולחדור עליהם, זו רק שאלה של זמן עד שהם ימותו, או שייצאו ממחילותיהם עם ידיהם מורמות למעלה.
ולסיכום: לו הייתה דעתי נשמעת, הייתי אומר תפציצו את עזה כמה שאתם רוצים, אבל רק מהאוויר. מבחינתי אפשר גם בארטילריה, אבל אל תשלחו את חיילינו אל מלכודת–המוות הזאת.
אבל דעתי לא נשמעת, וחוששני שגם רבים וטובים ממני, דעתם לא נשמעת.
***
16.10.2023, 01:50
כמה אתה רוצה שזה יהיה?
תומכי נתניהו מתלוננים כל הזמן על כך שהייעוץ המשפטי “כובל את ידיה של הממשלה“, ש“כל חייל צריך יועץ משפטי/פרקליט צמוד“, וכו’, וכו’.
זה לא נכון, משום שעל כל “התערבות” של הייעוץ המשפטי ישנם אלף מקרים בהם בהם היועצים המשפטיים תומכים בממשלה ובצבא, ובכל חייל וחייל.
אבל לבד מכך שזה לא נכון, המבקרים לא מבינים, גם לא רוצים להבין, שהמשפטנים חייבים להביע את דעתם המקצועית, ולא לפזול אל מבקשי הייעוץ בשאלות כגון “כמה אתה רוצה שזה יהיה“.
כך צריך להיות, ואם יש לי ביקורת עליהם היא על כך שהם לא תמיד עומדים בכך, ובמקרים רבים הלהיטות האישית שלהם לניצחון ליטיגאנטי גוברת על נאמנותם המקצועית. הופעתי מולם פעמים רבות – בבג“ץ ובהליכים אחרים, ולא אפרט הפעם.
האם גם היועצים הצבאיים עומדים בכך? אני לגמרי לא בטוח.
קחו, לדוגמה, את ההתייעצות שקיים הרמטכ“ל עם ראש אמ“ן ואלוף פיקוד הדרום, ערב ההתקפה של החמאס על יישובי עוטף עזה: היו להם התרעות נקודתיות, והמסקנה שלהם הייתה לחכות לבוקר כדי לעבד את המידע, כי לא הייתה תחושה של בהילות.
האם הם הושפעו, בתודעה או בתת–התודעה, מהקונספציה לפיה החמאס “מורתע“, והוא “מעוניין” בשקט? לעולם לא נדע אם כך הווה, אם לאו, אבל החשש הזה קיים, ויהיה קיים גם במשפט ההיסטוריה.
למה אני כורך את נושא הייעוץ המשפטי עם הייעוץ הצבאי?
ראשית – משום שכל יועץ חייב להביע את דעתו המקצועית האישית, ולא לפזול אל הגורמים להם הוא מייעץ, כדי לתת להם את ה“ייעוץ” לו הם מצפים – ייעוץ אשר גם ישמש להם כסת”ח בבוא יום הדין.
ושנית – מי שמצפה מהיועצים המשפטיים להתיישר לפי המצופה מהם, שלא יתפלא אם גם היועצים הצבאיים יעשו כן, כי הכלים שלובים המה.
***
15.10.2023, 05:50
בנימין נתניהו, לך הבייתה – עכשיו!
בנימין נתניהו צריך ללכת הבייתה היום הזה ממש, בלי קשר לאחריותו או אשמתו בכל מה שקורה עכשיו.
הוא צריך ללכת הבייתה, משום שניהול המלחמה מחייב לתיתו בידיו של מי שאמינותו אינה מוטלת בספק, ואסור לנו לקחת שום סיכון שהמחליט העליון יעדיף את האינטרס הפוליטי–אישי שלו על פני האינטרס הלאומי.
אבל לפני שנגיע לעניין עצמו, מעט לריענון הזיכרון.
כה אמר בנימין נתניהו, יו“ר האופוזיציה נתניהו לראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, בכנסת, ביום 4.2.2008, בעקבות פרסום דוח ועדת וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה:
“מלחמת לבנון השנייה היתה כישלון והאחריות העליונה על הכישלון היא של אולמרט. אצלך לכישלון יש הרבה אבות, חוץ מאב אחד. כולם אשמים חוץ מאולמרט. אתה מדבר על אחריות, אבל אחריות זה לא לדבר על אחריות. אחריות זה לשאת באחריות, להיות מוכן לשלם את המחיר על דרך ואמונה וגם על כשלונות. אבל אתה אינך מגלה אחריות, כי אינך מוכן לשלם שום מחיר. להיפך – אתה קובל על כך שמישהו מעלה על דעתו שאתה צריך לשלם מחיר.
הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל. אולמרט ואנשיו אומרים בציניות – מי שנכשל הוא זה שיתקן, שאסור להחליף את הקברניט. אבל זה כמו להגיד אחרי אסון הטיטאניק שאם הקברניט היה שורד צריך היה לתת לו עוד אוניה.
יש משמעות עמוקה לכישלון מאשר גורלו של הקברניט – ראש הממשלה. חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישית של ראש הממשלה… עברנו ואנחנו עוברים באוקיינוס הזמן הסוער, שגליו מאיימים להטביע את הספינה ועדיין לא הגענו לחוף מבטחים. מאבקים ואתגרים עד נכונו לנו. על הסיפוון מתחלפים הקברניטים, אבל מטרתם חייבת להיות אחת – לא הישרדתום האישית, אלא הבטחת קיומו ושגשוגו של עם ישראל.
כמה עוד החמצות עם ישראל יצטרך לספוג מצד הממשלה הזאת. זה מה שקורה שלראש הממשלה אין מושג ואין עומק. אולמרט יעשה הסכם שלום מדומה עם פרטנר שאין לו אפשרות לבצע אותו ולזה הוא קורא שלום… הרשות לא רק שאינה מסוגלת לשלוט בחמאס היא אפילו לא מסוגלת לשלוט באנשי הביטחון שלה. ההתמקדות בשלום המדומה נועדה לשני דברים – להשאיר את ראש הממשלה בתפקידו ולהצדיק את הפרת ההתחייבות של ברק.
ברק אמר בספטמבר שהוא עומד במילתו, אז הוא אמר. ואני שואל את אולמרט וברק: איזה הסדר אתם נותנים ומציעים לציבור כשאתם נצמדים למשרדים שלכם? טובת המדינה אינה עומדת לעיניכם, כי אם לשמירה על כיסאותיכם.
בעיני אויבנו הלקח הוא פשוט. מלחמה עבורם איננה אופציה מפחידה. מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להמשיך במנהיגות כושלת, מדינה שמאפשרת ירי של טילים על אזרחינו וילדינו. אזרחים רבים מבקשים מנהיגות שתאמר לעם את האמת, שתעמוד בפניו יעדים ריאלים. איפה האידיאלים? הדברים שהנחו אותנו כל השנים? זו המנהיגות שנביא לפני ילדנו?
רוב רובו של העם מסכים עם ההחלטה המרכזית של וינוגרד – אולמרט נושא בכישלון ולכן עליו ללכת. אדוני, ראש הממשלה, הבחירות יגיעו והעם שהוא חפץ חיים, יחליף את ההנהגה.
החליפו את המילה “אולמרט” במילה “נתניהו” – וזה מתאים ככפפה ליד לימינו אלה, ליום הזה ממש.
אבל, אומרים לנו, “לא עכשיו“.
מדוע לא עכשיו? משום שאנחנו עכשיו באמצע המלחמה, משום ש“לא מחליפים סוסים בעלייה“, משום ש“המלחמה רק החלה, ועל וועדת חקירה עדיין מוקדם לדבר“, ומשום שגם לנתניהו מגיעה “חזקת החפות“.
אז לא, ממש לא: אין מחלוקת על כך שהאחריות קיימת לעולם ועד, ושמהאחריות הזאת אי אפשר להשתחרר, עם או בלי ועדת חקירה.
על אמינותו של מנהל המלחמה
אבל לא על כל אלה אדברה היום ואעידה, אלא על אמינותו המפוקפקת של נתניהו, שאי אפשר לסמוך עליה גם, ואולי במיוחד, כאשר ניהול המלחמה מחייב החלטות הרות–גורל, יום יום, ושעה שעה.
להזכירכם:
מי הבטיח לבני גנץ רוטציה, ומלכתחילה לא התכוון לקיימה? בנימין נתניהו, כמובן.
מי קידם את איראן למעמד של (כמעט) מדינת–סף גרעינית, כדי להציג עצמו כ”לוחם ללא חת” בהתגרענותה, וכדי לשמור את אלמנט הפחד של הבייס שלו – דבר אופייני לכל דיקטטור? בנימין נתניהו, כמובן, הוא ולא אחר.
ובאשר לפתרון שתי המדינות: מי זיגזג אין–ספור בין נאום בר–אילן לבין “לא במשמרת שלי“? בנימין נתניהו, כמובן.
והשאלה היא מי לידינו יתקע כי כאשר הוא יצטרך, בניהול המלחמה, לבחור בין שיקולים ענייניים לבין שיקולים פוליטיים–אישיים.
קחו, למשל, את ההחלטה לתת לתושבי צפון הרצועה התרעה של 24 שעות להתפנות אל דרום הרצועה: ייתכן שמן הראוי היה לתת להם 48 שעות, 72 שעות, או אפילו שבוע שלהם, אבל הציבור “חם” להשמיד את הרצועה בלי כל התרעה, ועדת החקירה העתידית אורבת מעבר לפינה, וגם הבחירות לכנסת תגענה במוקדם או במאוחר.
החלטה שגוייה בעניין כזה לעולם לא ניתנת לביקורת – לא מראש, לא בזמן–אמת ולא בדיעבד, גם לא ע“י ועדת חקירה כלשהי.
אפשר לומר שאפילו למחליט לא יכולה להיות שליטה על תת–הכרתו – לפחות במקרים גבוליים.
החלטה כזאת לא ניתנת לביקורת גם משום שזה גם עניין של השקפה, ובעניינים כאלה לעולם אין “נכון“, ו“לא נכון“, ועל כן אין ברירה אלא להפקיד את ניהול המלחמה בידיו של מי שאמינותו אינה שנוייה במחלוקת, ואינה מוטלת בספק.
***
14.10.2023, 13:00
האם הפלשתינאים רוצים מדינה משלהם, או רק להשמיד את מדינת ישראל ולזרוק את היהודים לים?
אני יוצא כאן משתי הנחות–יסוד – הנחות אשר ניתנות לסתירה, כמובן.
האחת – כל ציבור אתני המונה מיליונים וחי על טריטוריה מסויימת רוצה מדינה משלו;
והשנייה – הטענה הנשמעת בקרבנו תדיר, ש“הערבים אינם רוצים מדינה, הם רוצים רק להשמיד את מדינת ישראל ולזרוק את היהודים לים“, היא רק תירוץ שלא לחתור להסדר מדיני עם הפלשתינאים, שבסופו אולי תהייה להם מדינה משלהם, לצד מדינת ישראל, דבר שיחייב גם הסדרים טריטוריאליים על חשבון ה”חזרה לארץ אבותינו”.
איך נדע את האמת?
דבר ראשון – לשאול אותם: אם הם אינם רוצים אלא להשמיד את מדינת ישראל ולזרוק את היהודים לים.
אם הם עונים בחיוב – סימן שזה מה שהם רוצים, והוא הדין גם אם הם מתחמקים מלענות.
ומה נעשה אם הם אומרים שהם דווקא רוצים מדינה משלהם, וכל הטרור שהם עושים לנו זה רק “מלחמת השחרור” שלהם, בדיוק כשם שאנחנו עשינו לבריטים ששלטו בארצנו: זה לא שרצינו להשמיד את בריטניה הגדולה ולזרוק את הבריטים לים, אלא רק לעשות את מה שדוד הקטן והחלש עושה לגליית הענק והחזק: לתת לו בול בפוני.
אם כך הם יגידו, זה, כמובן, לא אומר שאנחנו צריכים להאמין להם, אבל יש בכך פתח לשיחות שקוראים להן “שיחות שלום” – מונח שאני נזהר מלהשתמש בו, משום שהמילה “שלום” הייתה במקומותינו ל“משהו גס“, ולכך אני משתמש בביטוי “הסדר מדיני” במקום המילה “שלום“.
אוקיי, התחלנו בשיחות, והשאלה הראשונה שאנחנו מציגים להם: האם המדינה שתקימו תכיר במדינת ישראל (אפשר להוסיף: “כמדינתו של העם היהודי“).
אם הם אומרים כן, אפשר להמשיך הלאה, לדבר על הסדרים שיבטיחו את בטחונה של מדינת ישראל, על מימוש הדרגתי שניתן יהיה להסיגו אחור אם יתברר שהפלשתינאים מסתירים כוונות שאינן מתיישבות עם המוסכם, וכן הלאה.
אבל זה בדיוק המקום שהפוליטיקאים המשיחיסטים לא רוצים להגיע אליו – ולא רק הם.
***
14.10.2023, 13:00
עד השבוע הזה, נשיא ארה“ב ג’ו ביידן נחשב בעיני ישראלים רבים – אולי אפילו בעיני רובם – כהתגלמות האנטישמיות, בעיקר משום שהוא תמך בהקמתה של מדינה פלשתינאית לצידה של מדינת ישראל.
קודמו של ביידן, דונאלד טראמפ, נחשב ע“י רוב הישראלים כ“הנשיא האמריקאי הטוב ביותר לישראל, בכל הזמנים“, למרות שאת מה שהוא עשה לישראל הוא לא עשה מאהבת ציון והיהודים, וגם לא מדאגה לאינטרס האמריקאי עליו הוא היה מופקד, אלא בשביל הבייס האבנג’ליסטי שלו, כפי שהוא עצמו הודה.
מעניין שמעריציו של טראמפ בקרבנו עדיין מעריצים אותו, למרות כל מה שהוא אמר, וממשיך לומר, על נתניהו (FUCK BIBI) ועל מדינת ישראל כולה.
ג’ו ביידן קורץ מחומר שונה לחלוטין: הוא נבחר ע“י האמריקאים כדי לשרת את האינטרס האמריקאי, ואת כל מה שהוא עושה – זה למען האינטרס האמריקאי.
כך, למשל, תמיכתו באוקראינה במלחמתה מול רוסיה: הוא לא עושה זאת כגמילות חסדים, כנדבה למסכנים. הוא עושה זאת מתוך אחריות לאינטרס הביטחוני של ארצו, ושל כל העולם המערבי שהוא עומד בראשו.
והוא הדין גם בתמיכתו של ביידן בפתרון שתי המדינות: הוא לא עושה זאת מאהבת המן, וגם לא משנאת מרדכי: הוא סבור כי הפתרון הזה הוא טוב לביטחונה של מדינת ישראל, ומה שטוב לביטחונה מדינת ישראל טוב גם לביטחונה של ארצו, ושל כל העולם המערבי שהוא עומד בראשו.
יכול להיות שביידן טועה – זה עניין של השקפה – אבל לומר שהוא “אנטישמי” ו“אוהב ערבים” זה הדבר הכי רחוק מהמציאות ומהאמת.
כיוון שביטחונה של ישראל מונח כעת על כפות המאזניים, אותו האינטרס האמריקאי שמניע אותו לתמוך בפתרון שתי המדינות – הוא גם שמניע אותו עכשיו לתמוך בישראל במלחמתה נגד החמאס.
בנאום תמיכתו בישראל, נאום שריגש את כל המדינה, התייחס ביידן ברמז לנושא הפלשתינאי:
Hamas does not stand for the Palestinian people’s right to dignity and self-determination. Its stated purpose is the annihilation of the State of Israel and the murder of Jewish people.
They use Palestinian civilians as human shields.
אבל אם לא די בכך, באה הצהרתם של ראשי חמש המדינות התומכות בישראל (שביידן בראשם) למחרת התקפת החמאס עלינו, ומזכירה במפורש אם “השאיפות הלגיטימיות” של “העם הפלסטיני” (ההדגשה לא במקור):
נשיא ארה“ב ג‘ו ביידן, נשיא צרפת עמנואל מקרון, קנצלר גרמניה אולף שולץ, ראש ממשלת איטליה ג‘ורג‘ה מלוני וראש ממשלת בריטניה רישי סונאק יצאו בהודעה משותפת המביעה את תמיכתם “האיתנה” בישראל ואת הגינוי באופן “חד משמעי” של חמאס ו“מעשי הטרור המחרידים שלו“. “אנו מבהירים כי לפעולות הטרור של חמאס אין הצדקה, אין לגיטימציה, ויש לגנותן באופן גורף. העולם צפה באימה איך מחבלי חמאס טובחים במשפחות בבתיהם, שוחטים למעלה מ-200 צעירים שנהנים מפסטיבל מוזיקה, וחוטפים קשישות, ילדים ומשפחות שלמות, המוחזקים כעת כבני ערובה. כולנו מכירים בשאיפות הלגיטימיות של העם הפלסטיני, אך אל תטעו: חמאס אינו מייצג את השאיפות הללו, והוא אינו מציע דבר לעם הפלסטיני מלבד עוד טרור ושפיכות דמים“.
וזה רק אומר שחזקה היא על ג’ו ביידן – אותו ג’ו ביידן! – שעם שוך הקרבות הוא לא ישכח לחזור אל נושא המדינה הפלשתינאית.
כמובן שיהיו בינינו רבים שיחזרו אל פזמון ה“ביידן אנטישמי“, וגם יוסיפון כי התמיכה שנתן לנו במלחמה הייתה רק “כדי שלא יגידו“.
ותזכרו שאמרתי לכם!
***
14.10.2023, 13:00
מייק נו מיסטייק: העולם שעכשיו תומך בנו הוא אותו העולם שתמך בפלשתינאים עד עכשיו.
עד כמה שמגעת הבנתי הצנועה בפסיכולוגיה (של היחיד, של המדינות, של העולמות), אני מניח שהעולם אוהב את הדוידים, לא את הגולייתים.
בעבר הפלשתינאים היו הדויד, ואנחנו הגוליית, והעולם – כולל ידידותינו האמיתיות – תמך בפלשתינאים מול הגוליית הישראלי.
בשביעי לאוקטובר אנחנו היינו הדויד והעזתים היו הגוליית.
אנחנו היינו “שמשון דער נעבעכדיקער” (שמשון המסכן, כלשונו של לוי אשכול ז“ל).
אבל לא לאורך ימים אנחנו נישאר דויד, כי מנהיגינו, הפוליטיים והצבאיים, כבר הבטיחו לנו לחזור ולהיות הגוליית, ומנהיגינו, כידוע, מקיימים את הבטחותיהם.
וכאשר נחזור להיות גוליית מול דויד הפלשתינאי, גם העולם – אותו העולם! – יחזור לתמוך באותו הדויד. הבהרתם של מוסדות האו“ם כי 24 השעות שהקציבה ישראל לתושבי העיר עזה וצפון הרצועה להתפנות דרומה – ההבהרה הזאת היא הרמז לכיוון שאותו העולם ינוע עם תנועת המטוטלת בכיוון ההפוך.
אותו העולם שלא אוהב לראות תינוקות מתים, תינוקות שלא עשו עוול לאיש.
ותזכרו שאמרתי לכם!
***
13.10.2023, 07:10
הרצי הלוי לא למד את לקחי הרברבנות
אחריותו של הרמטכ“ל, הרצי הלוי, למחדל אינה רק “פיקודית“, אם כי גם בה אין לזלזל, אלא גם אישית.
היא גם אישית, משום שבערב שלפני הפשיטה של החמאס הוא קיים התייעצות טלפונית עם ראש אמ“ן ואלוף פיקוד הדרום. היו להם התרעות נקודתיות, והמסקנה שלהם הייתה לחכות לבוקר כדי לעבד את המידע, כי לא הייתה “תחושה של בהילות”.
אמנם הוא קיבל אחריות מסויימת, אבל רק בשם “אנחנו“, בלי לומר “אני לא עמדתי בזה“. כך אמר:
“אנחנו אחראים לביטחון המדינה – ובשבת בבוקר לא עמדנו בזה“.
אבל בואו נעזוב את זה לוועדת החקירה שתקום אחרי המלחמה – אם תקום, ונתייחס למשהו שהוא אולי זניח, אבל לכל מי שכבר היה ילד גדול במלחמת יום הכיפורים זה מזכיר משהו.
זוכרים את ה“נשבור להם את העצמות” הזחוח של הרמטכ“ל דאז, דוד אלעזר, במדי א’ מצוחצחים? אז גם לרמטכ“ל הנוכחי הייתה יציאה כזאת:
“אנחנו נגיע למצב בו מי שהנהיג את עזה, יוכה קשה, נפרק אותו. ומי שישאר שם יבין היטב שדבר כזה לא עושים למדינת ישראל. זה יקח זמן, ונדרש לגלות אורך רוח, טוב שהלכידות והרעות איתנו כאן ביחד. אנחנו נכה מכה ניצחת באויבים שלנו, זאת המשימה שלנו היום ואנחנו נחושים מאוד להשיג אותה“.
ועל כך אמרינן: קצת צניעות מעולם לא הזיקה לאיש.
***
13.10.2023, 04:50
כמה פעמים אנחנו שומעים, לפני ואחרי כל מבצע/מלחמה, את המנטרות “תג מחיר“, “הפעם אוייבינו ילמדו את לקחם“, “מה שהיה לא יהיה עוד“, וכו’.
הריטואל הזה חוזר שוב ושוב, והכוונה המוצהרת לחסל את החמאס (למשל) “אחת ולתמיד מתנפצת אל סלעי המציאות כאשר מספר הארונות שלנו מגיע ל-50, 70, 100 או 150, ואצל האוייב המניין מגיע ל-1000 או 2000.
והסיבה ידועה: נכונותה של האם העברייה הקולקטיבית לספור ארונות היא מוגבלת, וכן מוגבלת גם נכונותה של הקהילה לספור את אלפי המתים בצד השני, וכאשר הספירה מגיעה אל גבול הסיבולת, אומרים לנו עד–כאן, והצדדים עושים הפסקת–אש.
על כך מבוססת התחזית שלי לגבי סיום המלחמה הנוכחית: כך תסתיים מלחמת השביעי באוקטובר, ותזכרו שאמרתי לכם!
כאשר השורות האלה נכתבות, אנחנו כבר כמעט שבוע בתוך המלחמה הזאת, אבל גם כאן אנחנו שומעים שוב את אותן הזמירות: “הפעם יש לחסל את החמאס, אחת ולתמיד!”, וכל כיוצא בזה – הן מפי הפוליטיקאים, הן בתקשורת, והן ברשתות החברתיות.
אבל לא נראה לי שזה יתרחש.
הרי את זה מבטיחים לנו כל הזמן: גם במבצע צוק איתן (2014) הבטיחו לנו את זה, וכמה זמן זה החזיק? 9=2023-2014 שנים, כה פשוט..
אז הבטיחו.
אבל נניח שזה יצליח במאה אחוז … נניח שהשמדנו את כל “קיני הטרור“, שהרגנו את כל מפקדי החמאס ושאר ארגוני הטרור. נניח שמחקנו את עזה עד היסוד, כולל את כל יושבי בה – גברים, נשים, זקנים וטף … מה אז?
דבר אחד ברור: את הנושא הפלשתינאי זה לא ישמיד.
לא אחזור כאן על כת מה שכתבתי בנושא, רק אציג תמצית הנושא:
לסכסוך הישראלי–פלשתינאי יכולים להיות פתרונות שונים: פתרונות טובים או פתרונות רעים, פתרונות ריאליים או פתרונות הזויים, פתרונות תלויי השקפה פוליטית, וכאלה שאינם תלויי השקפה.
כל פתרון שיתממש יגרע מנתניהו מנדטים לצד זה או אחר, או לשני הצדדים גם יחד.
אבל נתניהו לא יאמר שהוא מעדיף להשאיר את הנושא באוויר, ללא פתרון, כי זה לא יתקבל הן בשוק המקומי והן בשוק הבין לאומי.
אז הוא שותק, וכך שותקים כל הפוליטיקאים – חוץ מאלה שבקצה הימני או בקצה השמאלי בקצה השמאלי של המפה. גם הם שותקים, כי גם הם חוששים למחיר האלקטורלי הכרוך בהבעת עמדה בנושא הזה.
ואלה אשר בקצוות שותקים כי ממילא איש לא יקשיב להם – במיוחד כאשר אנחנו במלחמה – תירוץ ידוע לכל מי שרוצה לחמוק משאלות קשות (ששש… נלחמים!).
וזו הסיבה שאיש לא מדבר היום על הנושא הזה, המרחף כל הזמן באוויר המלחמה.
זה הפיל שבחדר.
____________
כך תסתיים מלחמת השביעי באוקטובר, ותזכרו שאמרתי לכם!
_____________________
Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump
###
למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות
______________________
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס